Troumot
Daf 50a
משנה: הַמְנַכֵּשׁ עִם הַנָּכְרִי בְחִסִּיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁפֵּירוֹתָיו טֵבֵל אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי. שְׁתִלֵי תְרוּמָה שֶׁנִּיטְמְאוּ שְׁתָלָן טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא וַאֲסוּרִין מִלּוֹכַל עַד שֶׁיִּגּוֹם אֶת הָאוֹכֶל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיִּגּוֹם וִישַׁנֶּה.
Traduction
Celui qui émonde les mauvaise herbes d’un plant d’oignons (299)Selon Ma•monide, on y comprend aussi le cresson. en compagnie d’un idolâtre, bien que les fruits ne soient pas libérés, peut en manger d’une façon passagère. Si l’on a planté des choux d’oblation qui étaient déjà devenus impurs, ils sont purs en ce sens qu’ils ne communiquent plus d’impureté (300)En leur qualitŽ de plantation.; mais pour la consommation, ils restent en leur 1er état jusqu’à ce que l’on en ait coupé une partie mangeable (301)On pourra en manger aprs l'Žchange.. Selon R. Juda, il faut même couper ce qui a poussé la 2e fois (avant d’en manger).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המנכש עם הנכרי בחסיות. מנכש תולש עשבים הרעים כדי שיגדלו הירקות יפה ודרך לעשות זה ביותר בדבר החריף כגון השום והבצלים והלוף והכרתי והן נקראין חסיות:
אע''פ שפירותיו. של נכרי טבל וכשזרען טבל היה וכמ''ד אין קנין לנכרי בא''י כלל להפקיע מהמעשרות אפ''ה אוכל מהן עראי דאף דגידולי טבל בדבר שאין זרעו כלה כגון אלו אסור מ''מ באכילת עראי לא גזרו בפירותיו של נכרי:
שתילי תרומה. כגון שתילי הכרוב והתרדין שנטמאו וחזר ושתלן טהרו מלטמא דכיון דשתלן בקרקע נתבטלו מתורת אוכל ובכי הא לא גזרו דילמא משהי תרומה טמאה גביה כדי לשתלה ולטהרה כדגזרו לעיל גבי גידולי תרומה משום דבשביל האי רווח פורתא לא משהי לה דלא נעשית חולין ואפי' לכהן אסור באכילה כדקתני ואסורין מלאכול אף לכהנים הואיל והיו טמאים מקודם כבר נדחו:
עד שיגום את האוכל. שיתתוך מה שראוי לאכול ומה שיתגדל אח''כ מותר:
עד שיגום וישנה. שצריך לחתוך גם מה שגדלו בפעם שנייה ומה שיגדל אח''כ הוא שמותר באכילה והלכה כרבי יהודה:
הלכה: רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן לָמָּה לִי עֲרַאי אֲפִילוּ קֶבַע. אֶלָּא בְגִין דְּאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מַעְשְׂרוֹתָיו מֵהֲלָכָה לְפוּם כֵּן צָֽרְכִינָן מֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
Traduction
R. Hiya b. Ashé dit au nom de R. Abahou ou de R. Yohanan que cette opinion exprimée ici est conforme à celle de R. Simon (lequel, admettant le droit d’achat du païen, dispense évidemment les produits de la dîme). Si c’est de R. Simon, à quoi bon parler d’un repas d’une façon passagère? N’en serait-il pas de même d’un repas fixe? Parce que R. Jérémie ou R. Hiya dit au nom de R. Yohanan (302)Cf. mme sŽrie, Dema• 3, 4, fin.: R. Simon reconnaît qu’il devra prélever la dîme selon la règle rabbinique (malgré le droit d’achat qu’a le païen); le repas fixe étant donc interdit et ne permettant que le repas passager, il a fallu énoncer que c’est conforme à R. Simon (d’après son interlocuteur R. Meir, qui n’accorde pas au païen le droit d’achat, les droits à percevoir sur les fruits restent dus, et nul manger même passager n’est permis).
Pnei Moshe non traduit
גמ' דר' שמעון היא. כלומר הא דקתני פירותיו של נכרי טבל אפי' כר''ש היא דאתיא דס''ל לעיל בפ''ה דדמאי בהלכה ט' דיש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע ממעשרות והיינו דפריך עלה ואם כר''ש א''כ למה לי עראי אפילו אכילת קבע יכול הוא לאכול דהא לר''ש פירותיו של נכרי פטורין הן ממעשרות:
אלא. כלומר דמשני דר' יוחנן אליבא דר''ש לשיטתיה הוא דאזיל בגין דא''ר ירמיה בשם ר' יוחנן לעיל בדמאי בפ''ג בסוף הלכה ד' דאע''ג דקסבר ר''ש יש קנין לעכו''ם לפטור מן המעשרות מודה הוא בלוקח טבל ממורח מן הנכרי שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה דלדידיה מירוח הנכרי אינו פוטר אלא מדברי תורה אבל מהלכה מדברי חכמים צריך לעשרן לפום כן צריכינן למימר דהכא אף כדר''ש היא דאתיא דבנכרי שזרע הטבל שלו לא אסרו חכמים באכילת עראי מגידולין שלו:
תַּנֵּי הַמְנַכֵּשׁ עִם הַכּוּתִי מוּתָּר בִּדְמַאי. הָא בְּוַדַּאי לֹא. לָמָּה. שֶׁהַדְּמַאי בָטֵל בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע וְאֵין גִּידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אוֹתוֹ.
Traduction
On a enseigné: Celui qui émonde les mauvaise herbes en compagnie d’un samaritain pourra consommer des fruits demaï (soumis au doute pour les perceptions).Donc, il ne pourra pas manger des fruits non libérés avec certitude. Pourquoi? Parce que les fruits douteux s’annulent parmi ceux qui adhèrent à la terre, et les produits d’interdits ne s’annulent pas.
Pnei Moshe non traduit
המנכש עם הכותי. קודם שגזרו עליהן שיהו כנכרים:
מותר. לאכול מהן עראי אם היו מפירות דמאי הא בפירות ודאי שאינו מעושר לא:
למה. מותר בדמאי מפני שהדמאי בטל כשהוא זרעו ומחובר הוא לקרקע:
ואין גידולי איסור מעלין אותו. כלומר אע''פ שהגידולין מכח איסור דמאי באו אין מעלין אותו לאסור מאחר שבטל במחובר לקרקע דבדמאי הקילו:
50a מַה אִית לָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כְּגוֹן הַכּלובסין.
Traduction
Quel produit se trouve être dans ce cas? C’est, répondit R. Yossé bar R. Aboun, par exemple, les légumineux nommés collix (sorte d’orge grossier).
Pnei Moshe non traduit
מה אית לך. סתם דבר שזרעו כלה דקתני במתני' וקאמר כגון הכלובסין ממיני ירקות לעיל בכלאים:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה הַשּׁוּם עַד כִּשְׂעוֹרִין לְדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה. מִכָּן וְהֵילַךְ לְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה הַשּׁוּם עַד כִּשְׂעוֹרִים לְכָל דָּבָר.
Traduction
– R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: l’ail est mis au même niveau que l’orge pour tout objet dont la semence se dissout (comme ce dernier produit); mais, au delà, c’est semblable aux autres plants dont la semence ne se dissout pas (298)C.-ˆ-d., selon Elie Wilna, lorsque l'ail aura atteint la taille del'orge, sa semence sera considŽrŽe comme dissoute.. Selon R. Yossé bar R. Aboun au nom de R. Yossé b. Hanina, l’ail est toujours comparé à l’orge (sa semence est toujours tenue pour dissoute).
Pnei Moshe non traduit
השום עד כשעורים. דקא''ר יהודה וכך היתה הנוסחא שלהן במתני' עד כשעורים ומפרש לה אם גדול הוא כשיעור שעורה ועלה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוסי ב''ח דאם גדול כשעורה בדוקא קאמר דאז מדמי ליה לדבר שזרעו כלה אבל מיכן ואילך שהוא גדול ביותר לא אלא דומה הוא לדבר שאין זרעו כלה לפי שכשהוא מתגדל אין הזרע ממנו כלה ור' יוסי בר' בון בשם ר' יוסי ב''ח קאמר דכך קיבל ממנו אליבא דר' יהודה דהשום עד כשעורים לכל דבר כלומר לעולם ואפי' כשהוא מתגדל סבירא ליה דזרעו כלה:
Troumot
Daf 50b
משנה: בָּצָל שֶׁנְּתָנוֹ בְּתוֹךְ עֲדָשִׁים אִם שָׁלֵם מוּתָּר. אִם חִיתְּכוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וּשְׁאָר כָּל הַתַּבְשִׁיל בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחוּתָּךְ בְּנוֹתֵן טַעַם. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּצַחֲנָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִיטּוֹל אֶת הַזּוֹהֲמָה. תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימִיצָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. שְׂעוֹרִים שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מוּתָּרִין.
Traduction
Lorsqu’un oignon (d’oblation) se trouve au milieu de lentilles (profanes), s’il est resté entier, le mets peut servir à n’importe qui; s’il est coupé, cela dépend de la question de savoir si son goût s'est propagé (au cas affirmatif, le tout est au cohen). Pour tout autre mets, cela dépend aussi du goût. R. Juda permet de manger des petits poissons marinés avec un tel oignon, car celui-ci n’a alors pour but que d’enlever l’écume (non de donner du goût). Lorsqu’une pomme écrasée (d’oblation) a été jointe à de la pâte pour qu’elle fermente (307)Cf. Babli, Menahot 54a., toute la pâte qui a ainsi levé devient interdite aux étrangers. Lorsque de l’orge (d’oblation) est tombée dans une citerne, bien que l’eau soit devenue nauséabonde (par cette orge, et qu’elle s’en est imprégnée), il est permis à tous s’en servir.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בצל שנתנו לתוך עדשים. בצל של חולין שנתנו לתוך עדשים. של תרומה אחר שנתבשלו:
אם שלם מותר. לפי שכשהוא שלם אינו בולע ודוקא כשהוא יבש כדקאמר בגמ' ודוקא אם הוא בקליפתו החיצונה דאז אינו בולע:
אם חיתכו. שיעורו בנותן טעם ואם בשלו עם העדשים בין שלם בין מחותך משערין אותו. בנ''ט ובין שהבצל חולין והעדשים תרומה הבצל הוא נאסר לזרים בנותן טעם ובין שהבצל תרומה והעדשים חולין נאסרין העדשים בנ''ט:
ושאר כל התבשיל. בין שנתבשל הבצל עם התבשיל ובין שנתנו לתוכו אחר שנתבשל בין שלם בין מחותך שיעורו בנ''ט ובגמרא מפרש לטעמא דעדשים מפני שהן צופרות שמעכבות ומונעות מליתן טעם אחר שכבר נתבשלו ויצאו מימיהן וכן אין מקבלין טעם מהבצל אחר שנתבשלו אם הוא שלם ויבש:
מתיר בצחנה. הוא תבשיל של מיני דגים קטנים ומטוגן בשמן שאינו נותן בצל שלם לתוכן אלא כדי ליטול את הזוהמא ולא כדי ליתן בו טעם. וי''מ צחנה הוא דבר סרוח מלשון ותטל צחנתו ובאשו ודרך הבצל כשמבשלין אותו עם דבר סרוח מסיר הוא זוהמתו ומתקנו מריחו אבל אין נותן בו טעם ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' תפוח. של תרומה שריסקו ונתן לתוך העיסה והחמיצה ה''ז אסורה לזרים דהוי מדומע דקיי''ל כל המחמץ והמתבל אוסר בכל שהוא:
שעורים של תרומה שנפלו לתוך הבור של מים אע''פ שהבאישו מימיו. מחמת השעוריס מותר דנטל''פ אינו אוסר בכ''מ:
הלכה: בָּצָל שֶׁנְּתָנוֹ בְּתוֹךְ עֲדָשִׁים כו'. רִבִּי חִזְקִיָּה רַב אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל מַתְנִיתִין בְּשֶׁהוֹצִיאוּ עֲדָשִׁים מֵימֵיהֶן שֶׁעֲדָשִׁים צוֹפְדּוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִבְלַע. וּכְמַה דְתֵמַר עֲדָשִׁים צוֹפְדוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִבְלַע. וְדִכְוָותָהּ עֲדָשִׁים צוֹפְדוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִתֵּן.
Traduction
R. Hiskia ou R. Aha dit au nom de R. Aba b. Mamal: notre Mishna (permettant l’usage de ce mets qui est mêlé) parle du cas où les lentilles ont perdu leur jus qui rend leur peau trop tendue pour qu’elles puissent rien absorber (il n’y a donc pas de mélange). De même qu’il est dit plus haut (9, 3): la peau des lentilles est alors trop tendue pour rien absorber, de même ici, la tension des lentilles est cause que l’oignon ne propage pas de goût.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא בשהוציאו עדשים מימיהן. שכבר נתבשלו ויצא לחלוחית מים שלהן ואח''כ נתן הבצל לתוכן לפי שעדשים צופדות או צופרות כדגריס בפ' דלעיל בהלכה ג' כלומר שמעכבות ומונעות את הבצל שלא יבלע טעם מהן. צופרות מל' ישוב ויצפור:
וכמה דאמר וכו'. בעיא היא דקאמר שלא יבלע אלמא דבבצל של חולין עסקינן שנתנו לתוך עדשים של תרומה ולפיכך קאמר שהעדשים לאחר שנתבשלו מעכבות את הבצל שלא יבלע מהן ומותר כשהוא שלם ואי נימא ודכוותה עדשים צופרות אותו שלא יתן כלומר אם אמרינן איפכא נמי הכי דאם הבצל של תרומה הוא ונתנו לתוך עדשים של חולין העדשים מעכבות את הבצל שלא יתן טעם בהן ומותרין העדשים:
מַתְנִיתִין בְּבָצָל שֶׁל חוּלִין שֶׁנִּתָנוֹ לְתוֹךְ עֲדָשִׁין שֶׁל תְּרוּמָה. אֲבָל בְּבָצָל שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנְּתָנוֹ לְתוֹךְ עֲדָשִׁין שֶׁל חוּלִין לֹא בְדָא. בְּיָבֵשׁ אֲבָל בְּלַח אָסוּר. בְּבָצָל אֲבָל בְּקֵפַלּוֹטוֹת בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחוּתָּךְ אָסוּר.
Traduction
La présente Mishna parle du cas où l’oignon est profane et qu’il tombe au milieu de lentilles d’oblation (n’adoptant rien, son usage reste permis) mais si l’oignon d’oblation se trouve mêlé et placé parmi des lentilles profanes, la règle n’est plus la même. C’est vrai pour l’oignon sec, non pour le frais (dont les feuilles ouvertes sont accessibles au goût); et cela ne s’applique qu’à l’oignon, non aux porreaux, qui sont interdits, soit frais, soit secs, soit entiers, soit coupés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בבצל של חולין וכו'. ופשיט לה דמתני' דוקא בבצל של חולין שנתנו לתוך עדשים תרומה איירי לפי שהעדשים מונעות את הבצל שלם שלא יבלע מהן אבל בבצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים של חולין לא בדא התירו אפי' הבצל שלם וטעמא דס''ל שהבצל אינו בולע מהעדשים שכבר הוציאו מימיהן אבל מ''מ הוא נותן טעם בהן מאחר שהוא נתון בתוכן:
ביבש. והא דהתירו בשלם דוקא אם הבצל יבש וכו' כמפורש בפרק דלעיל שם דפשיט התם דאם יש בקליפה החיצונה כדי ליתן טעם אסור:
הֶעֱבִיר פְּטוּמָתוֹ כִמְחוּתָּךְ הוּא. הָיוּ שְׁנַיִם שְלֹשָׁה קְטַנִּים כִּמְחוּתָּכִין הֵן. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאֵין קְלִיפָתוֹ הַחִיצוֹנָה כְּדֵי לִיתֵּן טַעַם. אֲבָל אִם יֵשׁ בִּקְלִיפָתוֹ הַחִיצוֹנָה כְּדֵי לִיתֵּן טַעַם אָסוּר.
Traduction
Si l’on a enlevé le bouton supérieur, il est pour ainsi dire coupé (et laisse passer le goût). S’il y en a 2 ou 3 petits en une souche, ils sont aussi considérés comme coupés (par suite d’une jonction imparfaite). Enfin ce n’est vrai que lorsque la pelure externe ne propage pas de goût; mais si elle en propage, il importe peu qu’elle ait durci ou non pour préserver l’extérieur, et cet oignon est interdit.
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שִׁיתְלֵי תְרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת שְׁתָלָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיוּ תְרוּמָה מֵעִיקָּרָן כְּבַר נִדְחוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַיִם שֶׁנִּיטְמְאוּ מַשִּׁיקָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן מֵי חָג וְאִם הָיוּ מֵי חָג מֵעִיקָּרָן כְּבַר נִדְחוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תְּאֵינִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּיטְמְאוּ סוֹחְטָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיוּ תְרוּמָה מֵעִיקָּרָן כְּבַר נִדְחוּ. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יַסָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר סוֹחְטָן עַד פָּחוֹת מִכְּזֵיתִים וְיֵינוֹ כָּשֵׁר אֲפִילוּ לִנְסָכִים. אָֽמְרִין רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פְּלִיג. מַה בֵּין לְקוּלָּא בֵין לְחוּמְרָא. 50b אִין תֵּימַר לְקוּלָּא נִיחָא. אִין תֵּימַר לְחוּמְרָא הָא תַנִּינָן עַד שֶׁיִּגּוֹם אֶת הָאוֹכְלִים.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: lorsque des plants sont devenus impurs, on peut, après les avoir repiqués, les employer comme oblation. Mais, si dès le principe, avant l’accident de l’impureté, ce fut déjà de l’oblation, la plantation ne suffit pas pour leur restituer leur état primitif. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: lorsque l‘eau est devenue impure, on la met dans un vase à pleins bords, que l’on descend dans un bain légal, de façon à obtenir le contact des deux eaux, et elles redeviennent pures; mais si c’était de l’eau provenant déjà d’un vase, la rectification devient impossible. Enfin, il dit encore au nom de R. Yohanan (303)Voir Babli, Pessahim 34 et B.: lorsque des figues ou des raisins sont devenus impurs, on les comprime (304)La part s'Žcoulant est trop petite pour devenir impure., et l’on peut les employer à l’oblation; mais, si dès le principe c’était de l’oblation, on ne peut plus leur rendre l’état primitif de pureté. R. Zeira ou R. Yossé dit au nom de R. Eliézer: on les comprime par parcelles inférieures à la taille d’une olive (de façon à ne pas propager l’impureté); en ce cas, le vin devient apte même aux libations sacrées du Temple. Les compagnons observèrent que R. Simon b. Lakish conteste l’avis de R. Yohanan. Dans quel sens y a-t-il divergence? Conteste-t-il le premier avis peu grave, disant que même au cas où ce n’était pas de l’oblation on ne peut pas les replanter? Ou discute-t-il l‘avis plus sévère de la fin, et admet-il qu’au cas même où c’était de l’oblation on peut néanmoins la purifier par la plantation? Or, on peut s’expliquer que l’on conteste le premier avis; mais comment contester la fin, puisque la Mishna dit: ''et ils restent en leur premier état, jusqu’à ce que l’on ait coupé la partie mangeable''; (n’en résulte-t-il pas que toute reconstitution est inadmissible)?
Pnei Moshe non traduit
שתילי תרומה שנטמאת. הדין הוא כך שתלן ועושה אותן תרומה. כלומר אם בעודן חולין נטמאו ושתלן יכול לעשות אותן תרומה שכיון ששתלן טהרו מטומאתן וכשקרא עליהן שם תרומה לא נטמאו והלכך מותרין באכילה לכהנים אבל אם היו תרומה מעיקרא ונטמאו ואח''כ שתלן אע''פ שטהרו מטומאתן מ''מ אסורין הן באכילה לפי שכבר נדחו מעיקרא כשהיתה תרומה ונטמאת:
מים שנטמאו משיקן. במקוה שזהו זריעתן להעלותן מטומאה דהשקה זו במי טהרה כזריעה היא ואח''כ יכול לעשות אותן מי חג לניסוך המים אם אין כאן מים אחרים כגון בשבת שבתוך החג שהיו ממלאין בע''ש מן השילוח כדתנן בספ''ד. דסוכה ומניחה בחבית שאינה מקודשת ואם נטמאו והשיקן קודם שקידשן לשם מי חג יכול לעשותן למי חג אבל אם כבר מקודש לשם מי חג ונטמאו והשיקן כבר נדחו ואינן ראויין משום דקיי''ל אין זריעה להקדש משום מעלה וכן נמי אין זריעה לתרומה לענין היתר אכילה ואע''ג דלענין טהרה טהרו מטומאתן וה''ט דשתילי תרומה דלעיל:
סוחטן ועושה אותן תרומה. דהמשקין שבתוכן לא נטמאו דמיפקד פקידי ואינן חיבור להאוכל:
ואם היוי תרומה מעיקרן. ואח''כ נטמאו כבר נדחו ושוב אין ראויין לאכילה:
ר' זעירא ור' יסא בשם ר' אלעזר סוחטן וכו'. כלומר אף בתרומה מעיקרא ואח''כ נטמאו יש תקנה שסוחטן פחות פחות מכביצה עד שלא יהו מקבלין טומאה ואז יינו כשר אף לנסכים:
אמרין. בבית המדרש דר''ש בן לקיש פליג על הא דר' יוחנן והם אמרו סתם ושואל הש''ס מה פליג אם בין לקולא ברישא תאנים וענבים שנטמאו סוחטן ואח''כ עושה אותן תרומה ובין לחומרא בסיפא אם היו תרומה מעיקרא פליג הוא או לא פליג אלא על גוונא דרישא דלקולא:
אין תימר לקולא ניחא. אם תפרש דעל רישא דלקולא הוא דפליג ניחא דלא קשיא מידי דסבר ר''ל דלא מהני במה שסוחטן דלדידיה משקין מיבלע בליעי ומחוברין הן להאוכל וכיון שנטמאו נטמא גם המשקין שבתוכן:
אין תימר לחומרא. אבל אם נאמר דעל גוונא דסיפא דלחומרא היא דאם היו תרומה מעיקרא כבר נדחו ועלה הוא דפליג ר''ל וס''ל דאף בתרומה מעיקרא ונטמאו מהני בשסחטן הוה קשיא עליה המתני' דהא תנינן בשתילי תרומה שנטמאו ושתלן דאסורין מלאכול עד שיגום את האוכל אלמא אמרינן כבר נדחו:
תַּמָּן תַּנִּינָן דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקֵּפַלּוֹטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהִשְׁבִיחוּ הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתִין דְּלֹא כְרִבִּי יוּדָה דְּתַנִּינָן רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בְּצַחֲנָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִיטּוֹל אֶת הַזּוֹהֲמָה.
Traduction
– On a enseigné ailleurs (305)Ci-aprs Maasser Sheni, 2, 1: lorsque des poissons ont été cuits avec des porreaux de seconde dîme et qu’ils ont profité de ce mélange, il faut tenir compte de la plus value et la restituer à titre de seconde dîme. Cette Mishna, dit R. Oshia, ne saurait être conforme à l’avis exprimé ici par R. Juda, puisqu’il est dit: ''R. Juda permet de manger des petits poissons marinés avec un tel oignon, car celui-ci n’a alors pour but que d’enlever l’écume'' (il n’admet pas que cet oignon donne le goût; donc il ne saurait y avoir de plus-value).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. לקמן בריש פ''ב דמעשר שני דגים שנתבשלו עם הקפלוטות והן הכריתין פורו''ש בלע''ז השבח שהשביחו מחמת בישולן והן שוין יותר מחשבין לפי חשבון ופודה המעשר שני לפי מה שהשביח והשאר של חולין שהרי דגים של חולין השביחו גם כן מהקפלוטות וכל שהשביחו מחמת המעשר שני הרי הוא של מעשר שני:
מתני' דלא כר' יודה. דקס''ד דלר' יהודה אינן נותנין טעם לעולם בדגים דהא מתיר בבצל בצחנה וא''כ מתני' דמעשר שני דלא כר' יהודה דהכא:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּינִי מַתְנִיתָא עַד שֶׁיִּגּוֹם בֶּעָלִים וִישַׁנֶּה.
Traduction
Aussi, selon R. Abahou au nom de R. Yohanan, il faut ainsi rectifier le texte de la Mishna: on devra couper les feuilles, et, lorsqu’elles auront poussé, les tailler une seconde fois.
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו בשם ר' יוחנן. על הא דקתני ר' יהודה אומר עד שיגום וישנה ומפרש כיני מתניתא דמה הוא דיגום העלין שצמחו ועד שיגום בעלין וישנה בעלין השניים ואח''כ מה שיצא מהן האוכל מותר באכילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source