Limoud Yomi
7 Elul 5785
31 août 2025
Au chef des chantres, à Iedouthoun. Psaume de David.
39 : 1
J’ai dit : "Je veillerai à ma conduite, pour ne pas pécher avec ma langue ; j’aurai soin de mettre un frein à ma bouche, tant que le méchant sera en face de moi."
Rachi
אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי וגו'. אֲנַחְנוּ הָיָה בְּלִבֵּנוּ לִשְׁמוֹר אֶת עַצְמֵנוּ עַל כָּל הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ שֶׁלֹּא נְהַרְהֵר וּנְדַבֵּר קָשֶׁה אַחַר מִדַּת הַדִּין אע''פ שֶׁהָרְשָׁעִים לְנֶגְדֵּנוּ הַמְּצֵירִים לָנוּ:
מַחְסוֹם. כְּמוֹ לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר (דְּבָרִים כ''ה) אמושלמנ''ט בלע''ז וְנֶאֱלמוּ דוּמִיָּה יָמִים רַבִּים וְגַם הֶחֱשִׁינוּ מִטּוֹב אֲפִילּוּ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה מִפְּנֵי יִרְאָתָם וּמִתּוֹךְ כָּךְ כאבנו נֶעְכָּר וְנִבְהַל וּכְשֶׁשָּׁתַקְנוּ חַם לִבֵּנוּ בְּקִרְבֵּנוּ וּבְהֶגְּיוֹן לִבֵּנוּ בּוֹעֵר בָּנוּ כְּמוֹ אֵשׁ וְהוּא גּוֹרֵם לָנוּ שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹנֵנוּ (בְּלַחַשׁ סא''א) לְפָנֶיךָ וְזוֹ הִיא שֶׁאָנוּ מִדְּבָרִים הוֹדִיעָנוּ ה' קִצֵּינוּ עַד מָתַי נִהְיֶה בַּצָּרָה וְנֵדַע מָתַי נִהְיֶה אֲנַחְנוּ חֲדֵלִים מִמֶּנָּה:
39 : 2
Je me suis renfermé dans un mutisme complet, j’ai gardé le silence, en l’absence du bonheur, alors que ma douleur était pleine de trouble.
39 : 3
Mon cœur était brûlant en moi en méditant, je sentais comme un feu ardent ; sur mes lèvres se trouvaient ces paroles :
39 : 4
"Fais-moi connaître, Éternel, ma fin, et quelle est la mesure de mes jours : que je sache combien je suis peu de chose.
39 : 5
Voici, tu as strictement limité mes jours, ma vie terrestre est comme un rien devant toi ; oui, tout homme placé [sur terre] n’est qu’un souffle. Sélah !
Rachi
הִנֵּה טְפָחוֹת. מְדוּדִים הֵם יָמַי הָאָדָם כִּדְבַר הַנִּמְדָּד בִּטְפָחַיִם כֵּן יְמֵי הָאָדָם קְצוּבִים:
וְחֶלְדִּי. וְזִקְנָתֵנוּ כְאַיִן נֶגְדֶּךָ, חֶלֶד, ל' חֲלוּדָה רדויי''ל בלע''ז:
כָּל אָדָם נִצָּב. כָּל אָדָם חַי הֶבֶל הֵם חַיָּיו וּמַצָּבוֹ:
39 : 6
Oui, les mortels s’avancent comme une ombre ! Oui, ils s’agitent dans le vide, amassant [des biens] sans savoir qui les recueillera."
Rachi
אַךְ בְּצֶלֶם. בַּחוֹשֶׁךְ, פֵּירְשׁוֹ דּוּנָשׁ ל' צַלְמָוֶת, וּמְנַחֵם פֵּירְשׁוֹ צֶלֶם מַמָּשׁ כְּמוֹ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בְּרֵאשִׁית ט), וְלֹא יִתָּכֵנוּ דְּבָרָיו:
אַךְ הֶבֶל. הוּא כָּל הַהֶמְיָה וְתַאֲוָה שֶׁלָּהֶם:
יִצְבֹּר. תְּבוּאָה בַּשָּׂדֶה כָּל יְמוֹת הַקָּצִיר:
וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם. אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי אֹסְפָם לַבַּיִת שֶׁמָּא לִפְנֵי הָאָסִיף יָמוּת:
39 : 7
Et maintenant quel est mon espoir, Seigneur ? Mon attente se tourne vers toi.
Rachi
וְעַתָּה מַה קִּוִּיתִי. מַה הִיא הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹאֵל וּמְיַיחֵל מִמְּךָ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁמִּפְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי:
39 : 8
Délivre-moi de tous mes péchés, ne m’expose pas aux outrages des gens de rien.
Rachi
חֶרְפַּת נָבָל. חֶרְפַּת הַנָּבָל אַל תְּשִׂימֵנִי הָבֵא גַּם עָלָיו נְגָעִים וּמַכְאוֹבוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לוֹמַר לִי אַתֶּם לוֹקִים וְאָנוּ אֵין אָנוּ לוֹקִים וְהַתְּפִלָּה הַזֹּאת גָּרְמָה לְהָבִיא יִיסּוּרֵי חֳלָאִים עֲלֵיהֶם:
39 : 9
Je reste muet, je n’ouvre pas la bouche, car c’est toi qui as [tout] fait.
Rachi
כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ. שֶׁהֵבֵאתָ עָלֵינוּ צָרָה:
39 : 10
Détourne de moi tes coups, je succombe sous l’atteinte de ta main.
Rachi
מִתִּגְרַת יָדְךָ. מִמּוֹרָא מַכּוֹתֶיךָ, תִּגְרַת לְשׁוֹן וַיָּגָר מוֹאָב (בַּמִּדְבָּר כ''ב) והתי''ו יְסוֹד נוֹפֵל בַּתֵּיבָה כְּמוֹ תְּנוּבָה תְּלוּנָה תְּקוּמָה תחנה כֵּן פֵּירֵשׁ מְנַחֵם, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין תִּגְרַת לְשׁוֹן מָגוֹר שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר תְּגוּרַת כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן וַיֵּשֶׁב תְּשׁוּבָה וַיָּקָם וַיָּרָם וַיָּלֶן תְּקוּמָה תְּרוּמָה תְּלוּנָה כֵּן אָמַר וַיָּגָר תְּגוּרָה אוֹ מְגוּרָה כְּמוֹ (יִרְמְיָה כ') מָגוֹר מִסָּבִיב, וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם (יְשַׁעְיָה ס''ו) הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין תִּגְרַת אֶלָּא כְּמוֹ לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה (ד''ה ב כ''ה) אַל תִּתְגָּרוּ בָּם (דְּבָרִים ב) שֶׁהַפּוֹעֵל שֶׁלּוֹ גֵּרָה כְּמוֹ קִוָּה אִוָּהּ צִוָּה שֶׁפְּעוּלָּתָם תִּקְוָה תַּאֲוָה מִצְוָה, כֵּן יֹאמַר מִן גֵּרָה תִּגְרַת וְכֵן פֵּירוּשׁוֹ מִמַּכַּת יָדְךָ אֲשֶׁר אַתָּה מְגָרֶה עָלַי אֲנִי כָלִיתִי:
39 : 11
Par les sanctions qu’entraîne l’iniquité, tu châties l’homme ; comme fait la teigne, tu consumes ce qu’il a de précieux ; oui, l’homme tout entier n’est qu’un souffle ! Sélah !
Rachi
בְּתוֹכָחוֹת. הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה עַל עֲוֹנֵינוּ שֶׁהֶעֱוִינוּ לְפָנֶיךָ וְיִסַּרְתָּנוּ בָּהֶם:
וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ. הַרְקָבַת בְּשָׂרֵינוּ כְּבֶגֶד שֶׁאָכְלוּ עָשׁ:
חֲמוּדוֹ. בְּשָׂרוֹ שֶׁהוּא חֶמְדָּתוֹ:
39 : 12
Écoute ma prière, Éternel, prête l’oreille à mes cris, ne reste pas silencieux devant mes larmes : car je suis un étranger en ta présence, un simple passager comme tous mes ancêtres.
39 : 13
Donne-moi un peu de répit, pour que je puisse respirer, avant que je m’en aille et que c’en soit fait de moi.
Rachi
הָשַׁע מִמֶּנִּי. הֶרֶף יָדְךָ מִלְּהַלְקוֹתִי:
וְאַבְלִיגָה. וְאִתְחַזְּקָה:
39 : 14
Au chef des chantres ; de David. Psaume.
40 : 1
J’ai placé mon ferme espoir en l’Éternel : il s’est incliné vers moi, il a entendu ma supplication.
Rachi
קַוֹּה קִוִּיתִי ה'. בְּמִצְרַיִם, וּמִזְמוֹר זֶה גַּם הוּא כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל:
וַיֵּט אֵלַי. אָזְנוֹ:
40 : 2
Il m’a retiré d’un gouffre tumultueux, d’un bourbier fangeux ; il a posé mes pieds sur le roc et affermi mes pas.
Rachi
מִבּוֹר שָׁאוֹן. מֵאֲסִירִים שֶׁל מִצְרַיִם וּמִשָּׁאוֹן הֶמְיַית יָם:
מִטִּיט הַיָּוֵן. מִן הַיָּם הַיָּוֵן לְשׁוֹן רֶפֶשׁ פיינ''ש בלע''ז:
כּוֹנֵן. הֵכִין אֲשׁוּרַי וְצַעֲדַי:
40 : 3
Il a mis dans ma bouche un cantique nouveau, des louanges en l’honneur de notre Dieu ; beaucoup s’en aperçoivent, éprouvent de la vénération, et mettent leur confiance en l’Éternel.
Rachi
שִׁיר חָדָשׁ. שִׁירַת הַיָּם:
40 : 4
Heureux l’homme qui cherche sa sécurité en l’Éternel, et ne se tourne pas vers les orgueilleux et les amis du mensonge !
Rachi
רְהָבִים. לְשׁוֹן גַּסּוּת כְּמוֹ (יְשַׁעְיָה ג') יִרְהֲבוּ הַנַּעַר, שֶׁהֵם הִרְהִיבוּנִי (שִׁיר ז'):
וְשָׂטֵי כָזָב. הַשָּׂטִים מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר אַחֲרֵי הַכָּזָב שָׂטֵּי איטורנ''אנץ בלע''ז:
40 : 5
Que de prodiges, ô Éternel, mon Dieu, que de desseins tu as accomplis en notre faveur ! Rien n’est comparable à toi, j’aimerais les proclamer et les redire encore… Leur grand nombre défie toute description.
Rachi
נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ. בִּשְׁבִילֵנוּ בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ קָרַעְתָּ לָנוּ אֶת הַיָּם וְחָשַׁבְתָּ מֵרָחוֹק לְהֵטִיב לָנוּ, איחרתנו בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה מִפְּנֵי הָאֲמוּרִים שֶׁקָּצְצוּ אֶת הָאִילָנוֹת וְהֶחֱרִיבוּ אַרְצָם כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לָלֶכֶת לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם:
אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ. אֵין לְדַמּוֹת לְךָ כָּל שַׂר וּמוֹשִׁיעַ, לְשׁוֹן עֲרֹךְ כְּמוֹ כְּעֶרְכְּךָ (וַיִּקְרָא כ''ז) אהפרישי''יר בלע''ז. אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה. אִם בָּאתִי לְהַגִּיד וּלְדַבֵּר עָצְמוּ מִסַּפֵּר:
40 : 6
Tu ne souhaites ni sacrifice ni oblation, tu m’as perforé des oreilles [pour entendre] tu n’exiges ni holocaustes ni expiatoires.
Rachi
זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ. בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה אִם תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' וגו' (שְׁמוֹת י''ט), וְכֵן (בְּיִרְמְיָה ז') הוּא אוֹמֵר כִּי לֹא דִּבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים וגו' עַל דִּבְרֵי עוֹלָה אוֹ זֶבַח כִּי יִקְרַב מִכֶּם אָמַרְתִּי וְלֹא הִזְקַקְתִּי חוֹבָה לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם תְּמִידִין וּמוּסָפִין אֵינָם אֶלָּא נַחַת רוּחַ שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי וְדָבָר מוּעָט (סא''א):
אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי. לֵאמֹר שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:
כָּרִיתָ. עֲשִׂיתָם חֲלוּלִים לִשְׁמוֹעַ:
40 : 7
Aussi je dis : "Voici, je me présente ! Dans le rouleau du livre se trouve ce qui m’est prescrit.
Rachi
אָז. בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה אָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ בַּמָּסוֹרֶת בְרִיתֶךָ (שְׁמוֹת כ''ד) נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע דָּבָר זוֹ כָּתוּב עֵדוּת עָלָי בִּמְגִלַּת סֵפֶר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה:
40 : 8
Accomplir ta volonté, mon Dieu, tel est mon désir ; ta loi a pénétré jusqu’au fond de mes entrailles."
Rachi
וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי. אַף מַאֲכָלַי עַל פִּי תּוֹרָתֶךָ הוּא:
40 : 9
J’ai proclamé ton équité dans une nombreuse assemblée, voici, je n’ai pas tenu mes lèvres closes : Éternel, toi, tu le sais.
Rachi
בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק. שִׁירָה עַל הַיָּם וְשִׁירָה עַל הַבְּאֵר שִׁירַת דְּבוֹרָה:
לֹא אֶכְלָא. לֹא אֶמְנַע לְשׁוֹן וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם (בְּרֵאשִׁית ח') לֹא תִּכְלָא רַחֲמֶיךָ, לֹא תִּמְנַע:
40 : 10
Je n’ai point fait le silence sur ta justice, dont mon cœur est plein ; j’ai dit ta fidélité et ta protection ; je n’ai point caché ta grâce et ta bienveillance à la grande foule.
40 : 11
Toi, non plus, ne me refuse pas ta clémence ; que ta grâce et ta bonté me protègent sans cesse !
Rachi
יִצְּרוּנִי. יִשְׁמְרוּנִי:
40 : 12
car des maux sans nombre m’assiègent, mes péchés m’ont débordé, je ne puis plus rien voir ; ils sont plus abondants que les cheveux de ma tête ; aussi mon cœur est-il défaillant en moi.
Rachi
אָפְפוּ. סָבְבוּ:
40 : 13
Consens, Seigneur, à me sauver ; Éternel, hâte-toi de me porter secours.
40 : 14
Qu’ils soient ensemble confondus et couverts de honte, ceux qui attentent à ma vie, pour la supprimer ! Qu’ils lâchent pied et reculent, en rougissant, ceux qui souhaitent mon malheur !
Rachi
לִסְפּוֹתָהּ. לְכַלּוֹתָהּ כְּדִמְתַרְגְּמִינַן (דְּבָרִים ב') עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר עַד דְסַף כָּל דָּרָא:
40 : 15
Qu’ils soient frappés de stupeur par suite de leur honte, ceux qui disent de moi : "Ha ! Ha !"
Rachi
יָשֹׁמּוּ. יִתְמָהוּ:
עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם. כְּשֶׁיְּקַבְּלוּ בָּשְׁתָּם עַל עֵקֶב הַכֹּל בְּמִדָּה שֶׁמָּדְדוּ וּבַדֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ לְמוּלִי, עַל עֵקֶב (לְקַמָּן ע''ז) וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ (שִׁיר א') צְאִי לְךָ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן כּוּלָּם לְשׁוֹן מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל הֵם טרצי''ש בלע''ז, עַל עֵקֶב אנ''ציש טרצ''יש:
הָאֹמְרִים לִי הֶאָח. הָאוֹמְרִים עָלַי בִּשְׁבִילִי הֶאָח כְּשֶׁהַצָּרָה בָּאָה מִתְהַלְּלִים בְּאֵידִי, כָּל עָנִי וְאֶבְיוֹן שֶׁבַּתְּהִלִּים אֵינוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל:
40 : 16
Mais qu’ils jubilent et se réjouissent en toi, tous ceux qui te recherchent ; qu’ils disent constamment : "Dieu est grand !" ceux qui aiment ta protection !
40 : 17
Quant à moi, pauvre et malheureux, que mon Seigneur ait égard à moi ! Tu es mon aide et ma sauvegarde : Éternel, n’attends pas trop longtemps.
Rachi
יַחֲשָׁב לִי. יִתֵּן לִי לֵב לַחְשׁוֹב עֲנִיּוּתִי וְאֶבְיוֹנוּתִי לְהוֹשִׁיעֵנִי:
יַחֲשָׁב לִי. פנישוי''יט בלע''ז:
40 : 18
Au chef des chantres. Psaume de David.
41 : 1
Heureux celui qui s’intéresse au pauvre ! Au jour de la calamité, l’Éternel le sauvera.
Rachi
אֶל דָּל. חוֹלֶה לְבַקְּרוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ש''א י''ג) מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דָּל דְּאַמְנוֹן:
בְּיוֹם רָעָה. זֶה גֵּיהִנֹּם, וּבָעוֹלָם הַזֶּה מַה שְׂכָרוֹ:
41 : 2
L’Éternel le protégera, lui conservera la vie, et il jouira du bonheur sur la terre : tu ne le livreras pas à la fureur de ses ennemis.
Rachi
ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ. לְמִי שֶׁמְּבַקְּרוֹ וּמֵטִיב לוֹ:
41 : 3
Le Seigneur le soutiendra sur le lit de douleur ; sa couche, tu la retournes entièrement dans sa maladie.
Rachi
עַל עֶרֶשׂ דְּוָי. עֶרֶשׂ לי''ט בלע''ז (דְּבָרִים ג') וְהִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, כְּשֶׁיֶּחֱלֶה גַּם הוּא יִסְעָדֶנּוּ, מַהוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי זֶה יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל חוֹלִי שֶׁהוּא דָּוֶה מְאוֹד כָּךְ נִדְרָשׁ בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים:
כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ. אַף בְּשָׁעָה שֶׁחָלְיוֹ כָּבֵד עָלָיו שֶׁנֶּהְפַּךְ כָּל מַרְגּוֹעוֹ וּמְנוּחָתוֹ:
41 : 4
Je dis donc, moi : "Éternel, sois-moi propice ! Guéris mon âme, car j’ai péché contre toi."
Rachi
אֲנִי אָמַרְתִּי ה' חָנֵּנִי. אֲנִי אֵין לִי מְבַקְּרִים לְטוֹבָה וּכְשֶׁאֲנִי צוֹעֵק מִתּוֹךְ חוֹלְיִי וְאוֹמֵר ה' חָנֵּנִי וגו' אוֹיְבַי שְׂמֵחִים עָלַי וְאוֹמְרִים דָּבָר הָרָע לִי מָתַי יָמוּת וגו':
41 : 5
Mes ennemis tiennent de méchants propos à mon sujet : "Quand mourra-t-il pour que son nom périsse ?"
41 : 6
Que si l’un d’eux vient [me] voir, son cœur exprime des faussetés et fait une provision de méchanceté : il me quitte pour sortir et la débiter.
Rachi
שָׁוְא יְדַבֵּר. מַרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא מֵיצֵר וּכְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב לְפָנַי יִקְבּוֹץ לִבּוֹ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן לְעַצְמוֹ מַה רָעָה יְדַבֵּר בְּצֵאתוֹ וּכְשֶׁיּוֹצֵא לַחוּץ מְדַבֵּר אוֹתָהּ:
41 : 7
Ensemble, tous mes adversaires chuchotent contre moi ; contre moi, ils imaginent de funestes pensées :
Rachi
עָלַי יַחְשְׁבוּ. דָּבָר שֶׁהוּא רָעָה לִי וּמַה הַמַּחֲשָׁבָה:
41 : 8
"Un mauvais sort s’acharne après lui ; dès lors qu’il est couché, il ne se relèvera plus !"
Rachi
דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ. כָּל רִשְׁעָיוֹת שֶׁעָשָׂה יִצּוֹקוֹ וְיִשְׁתַּפְּכוּ בְּגוּפוֹ וְהוֹאִיל וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם כָּךְ מְקַלְלִים אוֹתִי:
41 : 9
Même mon ami intime, en qui j’avais confiance, et qui mangeait mon pain, a levé le talon contre moi.
Rachi
הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. מַאֲרָב כְּמוֹ (יְהוֹשֻׁעַ ח') וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר:
41 : 10
Or donc, Éternel, prends-moi en pitié et relève-moi, pour que je puisse leur rendre la pareille.
41 : 11
A cela je reconnaîtrai que tu m’as pris en affection : que mon ennemi ne triomphe pas de moi !
Rachi
בְּזֹאת יָדַעְתִּי וגו'. כְּשֶׁתְּחָנֵּנוּ ותקיימנו אֵדַע כִּי חָפַצְתָּ בִּי כַּאֲשֶׁר לֹא יָרִיעַ אוֹיְבַי תְּרוּעַת שִׂמְחָה עָלָי וָאֶרְאֶה כִּי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי:
41 : 12
En raison de mon intégrité, tu me soutiens et m’admets en ta présence pour toujours.
41 : 13
Loué soit l’Éternel, Dieu d’Israël, d’éternité en éternité ! Amen et Amen !
Rachi
בָּרוּךְ ה'. כְּשֶׁאָקוּם מֵחֳלָיִי אֲבָרֶכְךָ כֵּן:
41 : 14
Au chef des chantres. Maskîl. Par les fils de Coré.
Rachi
לִבְנֵי קֹרַח. אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף הֵם הָיוּ תְּחִלָּה בַּעֲצַת אֲבִיהֶם וּבִשְׁעַת הַמַּחֲלוֹקֶת פֵּרְשׁוּ וּכְשֶׁנִּבְלְעוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם וּפָתְחָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ נִשְׁאַר מְקוֹמָם בְּתוֹךְ פִּי הָאָרֶץ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ וְשָׁם אָמְרוּ שִׁירָה וְשָׁם יִסְּדוּ הַמִּזְמוֹרִים הַלָּלוּ וְעָלוּ מִשָּׁם וְשָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְנִתְנַבְּאוּ עַל הַגָּלֻיּוֹת וְעַל חֻרְבַּן הַבַּיִת וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד:
42 : 1
Comme la biche aspire aux cours d’eau, ainsi mon âme aspire à toi, ô Dieu !
Rachi
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם. ל' עֶרֶג נוֹפֵל עַל קוֹל הָאַיִל כַּאֲשֶׁר יִפּוֹל לְשׁוֹן נַהַם לַאֲרִי ושקוק לַדּוֹב וְגָעָה לַשְּׁוָרִים, וְצִפְצוּף לָעוֹפוֹת, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָאַיָּלָה הַזֹּאת חֲסִידָה שֶׁבַּחַיּוֹת וּכְשֶׁהַחַיּוֹת צְמֵאוֹת לְמַיִם הֵם מִתְכַּנְּסוֹת אֵלֶיהָ שֶׁתִּתְלֶה עֵינֶיהָ לַמָּרוֹם וּמַה הִיא עוֹשָׂה חוֹפֶרֶת גּוּמָא וּמַכְנֶסֶת קַרְנֶיהָ לְתוֹכָהּ וְגוֹעָה, והקב''ה מְרַחֵם עָלֶיהָ וְהַתְּהוֹם מַעֲלֶה לָהּ מָיִם:
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג. כְּאַיֶּלֶת תַּעֲרוֹג לֹא נֶאֱמַר וְכָאַיָּל יַעֲרוֹג לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג דָּבָר הַכָּתוּב בְּזָכָר וּבַנְּקֵיבָה הַזָּכָר עוֹרֵג עַל עֵסֶק הַמַּיִם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, הַנְּקֵיבָה כְּשֶׁהִיא כּוֹרַעַת לֵילֵד והי' צוֹעֶקֶת הקב''ה מְרַחֵם עָלֶיהָ, וּמְנַחֵם חִבֵּר תַּעֲרוֹג עִם לְחַיָּיו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם אָכֵן לֹא יִתָּכֵנוּ דְּבָרָיו, גַּם דּוּנָשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן קוֹל שֶׁל אַיָּל (סא''א):
42 : 2
Mon âme a soif de Dieu, du Dieu vivant ; quand reviendrai-je pour paraître en présence de Dieu ?
Rachi
מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים. לַעֲלוֹת לָרֶגֶל וְנִתְנַבֵּא כָּאן חוּרְבָּן הַבַּיִת וְנֶאֱמַר כָּאן מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי ג' פְּעָמִים כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ מַלְכֻיּוֹת הָעֲתִידוֹת לְבַטֵּל עֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ וְיִשְׂרָאֵל צוֹעֲקִים וְנִגְאָלִים מַלְכוּת בָּבֶל וְיָוָן וֶאֱדוֹם. צָמְאָה נַפְשִׁי. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת כֵּן בְּגָלוּת בָּבֶל:
42 : 3
Mes larmes sont ma nourriture de jour et de nuit, depuis qu’on me dit sans cesse : "Où est ton Dieu ?"
Rachi
הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם. מִכָּאן שֶׁהַצָּרָה מַשְׂבַּעַת אֶת הָאָדָם וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לֶאֱכוֹל וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּחַנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל (שְׁמוּאֵל א א'):
42 : 4
Mon âme se fond au dedans de moi, quand je me rappelle le temps où je m’avançais au milieu de rangs pressés, marchant en procession avec eux vers la maison de Dieu, au bruit des chants et des actions de grâce d’une foule en fête.
Rachi
אֵלֶּה אֶזְכְּרָה. כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ. פשוויי''אה בלע''ז, אֶת זֹאת אֲנִי זוֹכֶרֶת וְנַפְשִׁי מִשְׁתַּפֶּכֶת בְּזָכְרִי עֲלִיַּית הָרְגָלִים שֶׁהָיִיתִי עוֹבֶרֶת בִּגְדוּדֵי בְּנֵי אָדָם וּמְדַדָּה עִמָּהֶם עַד בֵּית אֱלֹהִים. סָךְ ל' חֶשְׁבּוֹן סָךְ בְּנֵי אָדָם, ד''א סָךְ לְשׁוֹן סְכָךְ וְסוּכָּה כְּלוֹמַר בְּעֶגְלוֹת צָב שֶׁהָיוּ מְחוּפּוֹת כְּמִין סוּכָּה וּשְׁמַן בִּלְשׁוֹן אַגָּדָה סִקְפַּסְטְּאוֹת וְאַסְּקוּפִיטֵי:
אֶדַּדֵּם. אֲדַדֶּה עִמָּהֶם כְּמוֹ מְדַדִּים עֲגָלִים וּסְיָיחִים וְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ וְתֵיבָה זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת כִּשְׁתֵּי תֵּיבוֹת, אֶדַּדֶּה עִמָּהֶם אטוויי''אמוץ שנבל''א בלע''ז, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן יְדִידוּת כְּמוֹ נָתַתִּי אֶת יְדִידוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ, וְדוּנַשׁ פָּתַר אֶדַּדֵּם לְשׁוֹן דְּמָמָה וְכֵן דּוֹם לה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ וּפִתְרוֹן אֶדַּדֵּם אֶאָלֵם וְאַחָרִישׁ עַד אָבוֹא בֵּית אֱלֹהִים בְּרִנָּה כְּמוֹ אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי וּכְמוֹ וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו וְדַם הוּא שׁוֹרֶשׁ בַּתֵּיבָה:
אֶדַּדֵּם. אֲדַדֶּה עִמָּהֶם כְּמוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם (בְּרֵאשִׁית ל''ז) דָּבָר עִמּוֹ בְּשָׁלוֹם:
הָמוֹן חוֹגֵג. שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לָחוֹג, וְעַל כָּכָה יָסַד הַפַּיָּיט (בְּשַׁחֲרִית פ' שְׁקָלִים בְּיוֹצֵר שֶׁל אֵלֶּה אֶזְכְּרָה ע''ש) עוֹצֵר הָמוֹן חוֹגֵג וְשׁוֹטֵף כַּנָּהָר, ומ''א ל' יְוָנִי שֶׁקּוֹרִין לִבְרֵיכַת מַיִם חוֹגְגִין:
42 : 5
Pourquoi es-tu affaissée, mon âme ? Pourquoi t’agites-tu dans mon sein ? Mets ton espoir en Dieu, car j’aurai encore à le louer : sa face apporte le salut.
Rachi
תִּשְׁתּוֹחֲחִי. לְשׁוֹן כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ (לְקַמָּן מ''ד) וְשַׁח כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל מִתְפָּעֵל התי''ו חוֹלֶקֶת אֶת אוֹתִיּוֹת שָׁרְשֵׁי הַתֵּיבָה כְּדֶרֶךְ כָּל תֵּיבָה שֶׁיְּסוֹדָהּ שי''ן בִּתְחִלָּתָהּ:
הוֹחִילִי. הַמְתִּינִי וְצַפִּי לַגְּאוּלָּה:
42 : 6
Mon Dieu, oui, mon âme est affaissée en moi ; parce que je pense à toi de la région du Jourdain, des monts du Hermon, de la plus infime montagne.
Rachi
אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן. מִמַּה שֶׁעָשִׂיתָ לָנוּ בַּיַּרְדֵּן וַהֲרֵי חֶרְמוֹן אַחַר כָּל הַכַּעַס שֶׁהִכְעַסְנוּךָ בְּשִׁטִים, הוֹבַשְׁתָּ לָנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן:
מֵהַר מִצְעָר. מֵהַר סִינַי שֶׁהוּא צָעִיר לִשְׁאָר הֶהָרִים אַחַר שֶׁהִכְעַסְנוּךָ בּוֹ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל סָלָחְתָּ לַעֲוֹנֵינוּ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ, כָּל אֵלֶּה אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁמָּנַעְתָּ מִלְּהֵטִיב לִי וּגְזֵרוֹתֶיךָ מִתְחַדְּשׁוֹת עָלַי זוֹ אַחַר זוֹ:
42 : 7
Le gouffre appelle le gouffre, au bruit de tes cascades ; toutes tes vagues et tes ondes ont passé sur moi.
Rachi
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא. צָרָה קוֹרְאָה לַחֲבֶרְתָּהּ:
לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ. טישקנאל''ש בלע''ז, הַמְקַלְּחִים עָלַי פּוּרְעָנוּת כְּמַיִם שׁוֹטְפִים עַד כִּי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ, מִשְׁבָּרֶיךָ לְשׁוֹן גַּלֵּי יָם עַל שֶׁהָיָה גַּלָּיו עוֹלִים לְמַעְלָה וּמִשְׁתַּבְּרִים וְנוֹפְלִים:
42 : 8
Puisse l’Éternel chaque jour mettre sa grâce en œuvre ! que la nuit un cantique en son honneur soit sur mes lèvres, ma prière au Dieu vivant !
Rachi
יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ. יָבוֹא הָאוֹר וַיְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ לָנוּ:
וּבַלַּיְלָה. בַּחֹשֶׁךְ הַצָּרָה:
שִׁירוֹ עִמִּי. תְּהֵא חֲנִיָּיתוֹ בְּתוֹכֵנוּ שִׁירוֹ ל' חֲנִיָּה כְּדִמְתַרְגְּמִינַן וַיִּחַן וּשְׁרָא, זוֹ לָמַדְתִּי מִתּוֹךְ מָסוֹרֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁחִבֵּר אֶת זֶה עִם וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף (מ''א ד), באלפ''א בית''א שֶׁל שְׁתֵּי תֵּיבוֹת הַחֲלוּקִים בְּפִתְרוֹנָן לִימֵּד שֶׁאֵין זֶה לְשׁוֹן שִׁיר, וּמִדְרַשׁ הָאַגָּדָה פּוֹתְרוֹ לְשׁוֹן שִׁיר וְכָךְ הוּא פּוֹתְרוֹ שֶׁכָּךְ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים להקב''ה זָכְרֵנוּ מַה שֶׁעָשִׂיתָ לָנוּ בְּמִצְרַיִם מִצְוָה אַחַת שֶׁצִּוִּיתָנוּ בְּיוֹם בְּעֶרֶב פֶּסַח וּשְׁמַרְנוּהָ וּבַלַּיְלָה גְּאַלְתָּנוּ וְשַׁרְנוּ לְפָנֶיךָ אֶת הַהַלֵּל וְעַכְשָׁיו הַרְבֵּה מִצְוַת אֲנִי שׁוֹמֶרֶת וְעַל זֹאת אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָּה שְׁכַחְתָּנִי וגו':
42 : 9
Je dis à Dieu, qui est mon rocher : "Pourquoi m’as-tu oublié ? Pourquoi marché-je, voilé de tristesse, sous l’oppression de l’ennemi ?"
Rachi
קֹדֵר. לְשׁוֹן שַׁחֲרוּת כְּמוֹ וְקָדַר עֲלֵיהֶם (מיכ' ג'):
42 : 10
C’est comme s’ils me broyaient les os, lorsque mes adversaires me couvrent d’insultes, me disant tout le temps : "Où est ton Dieu ?"
Rachi
בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי. נִדְמָה לִי כְּאִילּוּ הוֹרְגִים אוֹתִי כָּךְ עָצוּר בְּעַצְמוֹתַי מַה שֶּׁצּוֹרְרַי מַכְעִיסִין וּמְחָרְפִין אוֹתִי:
42 : 11
Pourquoi es-tu affaissée, mon âme ? Pourquoi t’agites-tu dans mon sein ? Mets ton espoir en Dieu, car j’aurai encore à le louer, lui, mon sauveur et mon Dieu !
Rachi
פָּנַי וֵאלֹהָי. הקב''ה שֶׁהוּא אוֹר פָּנַי וֵאלֹהָי עֲדַיִין יֵשׁ לִי בּוֹ תִּקְוָה וְלָמָּה תֶּהֱמִי:
42 : 12
Rends-moi justice, ô Dieu, et prends en main ma cause contre un peuple sans piété ; délivre-moi de gens perfides et iniques ;
Rachi
שָׁפְטֵנִי. נַקָּמֵנִי:
מִגּוֹי לֹא חָסִיד. הוּא אֱדוֹם שֶׁגָּר בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים וְלֹא לָמֵד מִמַּעֲשֵׂיהֶם:
43 : 1
car tu es mon Dieu, ma forteresse. Pourquoi m’as-tu délaissé ? Pourquoi marché-je, voilé de tristesse, sous l’oppression de l’ennemi ?
43 : 2
Envoie ta lumière et ta vérité : qu’elles soient mes guides, qu’elles me conduisent à ta montagne sainte, dans ta demeure !
Rachi
שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ. מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנִּדְמֶה לְאוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (לְקַמָּן קל''ב) עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי, וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁהוּא אֲמִיתִּי נָבִיא נֶאֱמָן:
יַנְחוּנִי. מינטרו''נט מו''י בלע''ז:
43 : 3
Je voudrais revenir auprès de l’autel de Dieu, du Dieu qui est ma joie et mon bonheur ; je voudrais te louer avec la harpe, ô Dieu, mon Dieu !
Rachi
אֶל אֶל. אֶל הקב''ה שֶׁהוּא שִׂמְחַת גִּילִי:
וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר. עַל שֶׁהוֹצֵאתַנִי:
43 : 4
Pourquoi es-tu affaissée, mon âme ? Pourquoi t’agites-tu dans mon sein ? Mets ton espoir en Dieu, car j’aurai encore à le louer, lui, mon sauveur et mon Dieu !
43 : 5
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source
לִידוּתוּן. שָׁם אָדָם אֶחָד מִן הַמְשׁוֹרְרִים וְגַם כְּלִי שִׁיר הָיָה שָׁם שֶׁשְּׁמוֹ יְדוּתוּן וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה עַל הַדָּתוֹת וְעַל הַדִּינִין וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁל צָרָה הַנִּגְזֶרֶת עַל יִשְׂרָאֵל: