30 avril 2025
לָמָ֣ה יְ֭הוָה תַּעֲמֹ֣ד בְּרָח֑וֹק תַּ֝עְלִ֗ים לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה:
Pourquoi, ô Éternel, te tiens-tu éloigné ? Te dérobes-tu au temps de la détresse ?
Rachi
תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. תַּעְלִים עֵינַיִם לְעִתּוֹת הַצָּרָה:
10 : 1
בְּגַאֲוַ֣ת רָ֭שָׁע יִדְלַ֣ק עָנִ֑י יִתָּפְשׂ֓וּ | בִּמְזִמּ֖וֹת ז֣וּ חָשָֽׁבוּ:
Dans son arrogance, le méchant persécute le pauvre : qu’il tombe victime des mauvais desseins qu’il médite !
Rachi
יִדְלַק. יִרְדוֹף כְּמוֹ כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי: יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ. נִתְפָּסִים הֵם הָעֲנִיִּים בִּמְזִמּוֹת שֶׁהָרְשָׁעִים חוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם:
10 : 2
כִּֽי־הִלֵּ֣ל רָ֭שָׁע עַל־תַּאֲוַ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּבֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ | יְהוָֽה:
car il se glorifie, le méchant, des passions de son âme ; le spoliateur blasphème, outrage l’Éternel.
Rachi
כִּי הִלֵּל רָשָׁע. מוּסָב עַל לָמָּה ה' תַּעֲמוֹד בְּרִחוּק כִּי עַתָּה עֲמָלֵק הָרָשָׁע מִתְהַלֵּל שֶׁמַּשִּׂיג כָּל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ: וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'. וְהַגַּזְלָן שִׁבַּח אֶת עַצְמוֹ לֵאמֹר נִאֵץ ה' וְשָׁלוֹם יִהְיֶה לוֹ: בֵּרֵךְ. כְּמוֹ בֵּרַךְ לְשׁוֹן פִּעֵל וְתֵדַע שֶׁאִילּוּ הָיָה שֵׁם דָּבָר הָיָה הַטַּעַם לְמַעְלָה בָּאוֹת הָרִאשׁוֹנָה וְהָיָה נָקוּד פַּתָּח וְזֶה נָקוּד קָמָץ קָטָן וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה ברי''ש, וְאֶל תִּתְמַהּ עַל בֵּרֵךְ שֶׁלֹּא אָמַר בֵּרַךְ שֶׁהַרְבֵּה תֵּיבוֹת שֶׁל רי''ש מְשַׁמְּשׁוֹת כָּךְ כְּגוֹן אוֹיֵב חֵרֵף ה' (לְקַמָּן עד) וְלֹא נֶאֱמַר חֵרֵף: נִאֵץ. כְּמוֹ חֵרֵף וְכֵן כָּל ל' נִיאוּץ כָּךְ פָּתַר מְנַחֵם:
10 : 3
רָשָׁ֗ע כְּגֹ֣בַהּ אַ֭פּוֹ בַּל־יִדְרֹ֑שׁ אֵ֥ין אֱ֝לֹהִ֗ים כָּל־מְזִמּוֹתָֽיו:
Avec son caractère hautain, le méchant ne s’inquiète de [rien] : "Il n’est point de Dieu !" Voilà le fond de sa pensée.
Rachi
רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ. שֶׁהוּא גְּבַהּ רוּחַ וּמַגְבִּיהַּ וְזוֹקֵף פָּנָיו וְאָפוּ בְּגַבְהוּתוֹ: בַּל יִדְרֹשׁ. כָּל מְזִימּוֹתָיו אוֹמְרוֹת לוֹ בַּל יִדְרוֹשׁ הקב''ה כָּל מַה שֶׁאֶעֱשֶׂה כִּי אֵין מִשְׁפָּט: אֵין אֱלֹהִים. לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּין:
10 : 4
יָ֘חִ֤ילוּ (דרכו) דְרָכָ֨יו | בְּכָל־עֵ֗ת מָר֣וֹם מִ֭שְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּ֑וֹ כָּל־צ֝וֹרְרָ֗יו יָפִ֥יחַ בָּהֶֽם:
Ses voies sont prospères en tout temps, tes jugements passent au-dessus de sa tête ; tous ses adversaires, il les renverse d’un souffle.
Rachi
יָחִילוּ. יַצְלִיחוּ וְדוֹמֶה לוֹ (אִיּוֹב כ) עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ, וי''מ יָחִילוּ כְּמוֹ (ש''ב ג) יָחוּלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב: מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ. מְסוּלָּקִים וּמְרֻחָקִים מִשְׁפְּטֵי יִסּוּרִין וּפֻרְעָנֻיּוֹת שֶׁלְּךָ מִנֶּגְדּוֹ שֶׁאֵינָם בָּאִים עָלָיו: כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם. בְּהַפָחַת רוּחַ הוּא מֵפִיחַ בָּהֶם וְהֵם נוֹפְלִים לְפָנָיו:
10 : 5
אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ בַּל־אֶמּ֑וֹט לְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בְרָֽע:
Il dit en son cœur : "Je ne chancellerai point ; jamais, au grand jamais, je ne serai dans l’adversité."
Rachi
לְדֹר וָדֹר אֲשֶׁר לֹא בְרָע. לֹא תָבֹא עָלַי רָעָה לְדוֹרוֹתַי:
10 : 6
אָלָ֤ה פִּ֣יהוּ מָ֭לֵא וּמִרְמ֣וֹת וָתֹ֑ךְ תַּ֥חַת לְ֝שׁוֹנ֗וֹ עָמָ֥ל וָאָֽוֶן:
Sa bouche est pleine de parjure, de perfidie et de violence ; sa langue est au service du mal et de l’iniquité.
Rachi
וָתֹךְ. ל' מַחֲשָׁבָה רָעָה הַלָּנָה בְּתוֹכוֹ תָּמִיד:
10 : 7
יֵשֵׁ֤ב | בְּמַאְרַ֬ב חֲצֵרִ֗ים בַּֽ֭מִּסְתָּרִים יַהֲרֹ֣ג נָקִ֑י עֵ֝ינָ֗יו לְֽחֵלְכָ֥ה יִצְפֹּֽנוּ:
Il se met en embuscade dans les villages ; à la dérobée, il fait périr l’innocent, ses yeux guettent le malheureux.
Rachi
עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ. עֵינָיו שֶׁל עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חֵילֶךָ יֶאֱרוֹבוּ: לְחֵלְכָה. עָלֶיךָ יַעֲזוֹב חֵלֶכָה, שְׁנֵיהֶם בַּמָּסוֹרֶת מִן מִלִּין הַמְשַׁמְּשִׁין כה בְּמָקוֹם ך' כְּגוֹן (שְׁמוֹת ז) וּבְכָה וּבְעַמְּךָ (מִשְׁלֵי ב) תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה (שְׁמוֹת כט) כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם (ש''א א) הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה לָמַדְנוּ מִמָּסוֹרֶת שֶׁחֵלְכָה כְּמוֹ חֵילְךָ חַיִל שֶׁלְּךָ, וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתָהּ לְחֵלְכָה יִצְפּוֹנוּ וְכֵן יַעֲזוֹב חֵלֶכָה כְּמוֹ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵלְכָּאִים עִנְיָן נְמוּכִים וּמוֹרְדִים וכה יְסוֹד הַמִּלָּה:
10 : 8
יֶאֱרֹ֬ב בַּמִּסְתָּ֨ר | כְּאַרְיֵ֬ה בְסֻכֹּ֗ה יֶ֭אֱרֹב לַחֲט֣וֹף עָנִ֑י יַחְטֹ֥ף עָ֝נִ֗י בְּמָשְׁכ֥וֹ בְרִשְׁתּֽוֹ:
Comme le lion dans le fourré, il dresse de secrètes embûches ; il les dresse pour s’emparer du pauvre, il s’empare du pauvre en l’attirant dans son filet.
10 : 9
(ודכה) יִדְכֶּ֥ה יָשֹׁ֑חַ וְנָפַ֥ל בַּ֝עֲצוּמָ֗יו (חלכאים) חֵ֣יל כָּאִֽים:
Il s’accroupit, se tapit, et les malheureux tombent dans ses griffes.
Rachi
יִדְכֶּה יָשֹׁחַ. כָּךְ דֶּרֶךְ הָאוֹרֵב שֶׁמְּדַּכֶּה וּמַשְׁפִּיל וּמַקְטִין יָשֹׁחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִיכָּר: וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵיל כָּאִים. חֵיל נִשְׁבָּרִים רָאִיתִי בַּמְּסוֹרָה הַגְּדוֹלָה: חֵלְכָּאִים. אַחַת מֵחָמֵשׁ עֶשְׂרֵה תֵּיבוֹת הַכְּתוּבוֹת תֵּיבָה אַחַת וְנִקְרָאוֹת שְׁתֵּי תֵּיבוֹת וּכְמוֹ בָּגָד דְּ־וַתֹּאמֶר לֵאָה (בְּרֵאשִׁית ל) אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דְּבָרִים לג) מַלָכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי (יְשַׁעְיָה ג) אַף זֶה: חֵלְכָּאִים. חַיִל שֶׁל נִשְׁבָּרִים, כָּאִים ל' וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת (לְקַמָּן קט) וא''ת הנו''ן מִן הַשּׁוֹרֶשׁ יוֹכִיחַ עָלָיו יַעַן הַכְאֹת לֵב צַדִּיק (יְחֶזְקֵאל יג) לָמַדְנוּ הנו''ן שֶׁל נִכְאֶה כנו''ן שֶׁל נְמִבְזָה (ש''א טו) ונו''ן שֶׁל נִקְלֶה וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו שֶׁל רָשָׁע זֶה בִּרְמִיזוֹתָיו וּבִקְרִיצוֹתָיו לְשׁוֹן הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם (ישעי' מא) עוֹצֵם עֵינָיו (שָׁם לג) חַיִל שֶׁל עֲנִיִּים, ד''א בַּעֲצוּמָיו ע''י גִּבּוֹרָיו א''ר סִימוֹן אֵין הָרָשָׁע הַזֶּה מַטִּיל בַּקְּלִירוּס שֶׁלּוֹ פֵּירוּשׁ חַיִל אֶלָּא גִּבּוֹרִים כְּמוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דָּנִיֵּאל ג) וּלְגֻבְרִין גִּבָּרֵי חַיִל דִּי בְּחֵילֵיהּ אָמַר לְכַפָּתָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וּמְנַחֵם פָּתַר: חֵלְכָּאִים. כְּמוֹ דַּל וְחֵלֶךְ והכ''ף יְסוֹד בַּתֵּיבָה:
10 : 10
אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ שָׁ֣כַֽח אֵ֑ל הִסְתִּ֥יר פָּ֝נָ֗יו בַּל־רָאָ֥ה לָנֶֽצַח:
Il dit en son cœur : "Dieu est sujet à l’oubli, il dérobe sa face ; jamais il ne voit [rien]."
10 : 11
קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה אֵ֭ל נְשָׂ֣א יָדֶ֑ךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח (עניים) עֲנָוִֽים:
Ah ! Seigneur, lève-toi ! Dieu puissant, brandis ta main, n’oublie point les humbles.
10 : 12
עַל־מֶ֤ה | נִאֵ֖ץ רָשָׁ֥ע | אֱלֹהִ֑ים אָמַ֥ר בְּ֝לִבּ֗וֹ לֹ֣א תִּדְרֹֽשׁ:
Pourquoi l’impie outragerait-il Dieu, dirait-il en son cœur que tu ne demandes aucun compte ?
Rachi
עַל מֶה נִאֵץ רָשָׁע. להקב''ה לְפִי שֶׁאָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִּדְרוֹשׁ:
10 : 13
רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה | עָ֘מָ֤ל וָכַ֨עַס | תַּבִּיט֮ לָתֵ֪ת בְּיָ֫דֶ֥ךָ עָ֭לֶיךָ יַעֲזֹ֣ב חֵלֶ֑כָה יָ֝ת֗וֹם אַתָּ֤ה | הָיִ֬יתָ עוֹזֵֽר:
Tu vois [tout] : tu regardes misères et chagrins, pour les protéger de ta main. A toi s’abandonne le malheureux, l’orphelin, tu lui prêtes assistance.
Rachi
רָאִתָה. מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְאַתָּה מַחֲרִישׁ: כִּי אַתָּה. כֵּן דַּרְכֶּךָ שֶׁתַּבִּיט עָמָל וָכַעַס: לָתֵת בְּיָדֶךָ. בְּכֹחֲךָ אַתָּה נוֹתֵן יָד לָרְשָׁעִים לְהַצְלִיחַ בְּרִשְׁעָם: עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה. יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ שֶׁהֵם חֵילֶךָ הֵם עוֹזְבִים עָלֶיךָ אֶת הַמַּשָּׂא שֶׁתֵּעָשֶׂה דִּין בָּרְשָׁעִים, וּמְנַחֵם פָּתַר יַעֲזוֹב לְשׁוֹן עֶזְרָה כְּמוֹ (שְׁמוֹת כג) עֲזוֹב תַּעֲזוֹב עִמּוֹ, וּמְנַחֵם פָּתַר חֵלֶכָה ל' דַּל וְחֵלֶךְ וכ''פ יְסוֹד בַּתֵּיבָה: יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר. בְּיָמִים רִאשׁוֹנִים:
10 : 14
שְׁ֭בֹר זְר֣וֹעַ רָשָׁ֑ע וָ֝רָ֗ע תִּֽדְרוֹשׁ־רִשְׁע֥וֹ בַל־תִּמְצָֽא:
Brise le bras de l’impie, le méchant… châtie sa perversité, pour qu’il n’en soit plus trouvé trace.
Rachi
שְׁבֹר זְרוֹעַ. שֶׁל עֲמָלֵק הָרָשָׁע: וָרָע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא. פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁרוֹאִין אֶת הָרְשָׁעִים מַצְלִיחִין לִבָּם נוֹשְׂאָם לְהַרְשִׁיעַ אֲבָל מִשֶּׁתִּשְׁבֹּר אֶת זְרוֹעַ הָרְשָׁעִים אִם בָּאתָ לִדְרוֹשׁ רִשְׁעָם שֶׁל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תִּמְצָאֶנּוּ:
10 : 15
יְהוָ֣ה מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד אָבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵֽאַרְצֽוֹ:
L’Éternel est roi à tout jamais : les peuples disparaissent de son pays.
Rachi
ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד. מֵאַחַר שֶׁיֹּאבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ:
10 : 16
תַּאֲוַ֬ת עֲנָוִ֣ים שָׁמַ֣עְתָּ יְהוָ֑ה תָּכִ֥ין לִ֝בָּ֗ם תַּקְשִׁ֥יב אָזְנֶֽךָ:
Tu entends le souhait des humbles, Éternel, tu affermis leur cœur, tu leur prêtes l’oreille,
10 : 17
לִשְׁפֹּ֥ט יָת֗וֹם וָ֫דָ֥ךְ בַּל־יוֹסִ֥יף ע֑וֹד לַעֲרֹ֥ץ אֱ֝נ֗וֹשׁ מִן־הָאָֽרֶץ: (פ)
en vue de rendre justice à l’orphelin, à l’opprimé, pour que nul mortel n’agisse plus tyranniquement sur terre.
Rachi
לִשְׁפֹּט יָתוֹם. לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּטָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַיְתוֹמִים וְדַכִּים: בַּל יוֹסִיף עוֹד. עֲמָלֵק: לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ. לְכַתֵּת וּלְשַׁבֵּר אֶת הָאֲנוּשִׁים וְחוֹלִים:
10 : 18
לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד בַּֽיהוָ֨ה | חָסִ֗יתִי אֵ֭יךְ תֹּאמְר֣וּ לְנַפְשִׁ֑י (נודו) נ֝֗וּדִי הַרְכֶ֥ם צִפּֽוֹר:
Au chef des chantres ; de David. L’Éternel est mon abri : comment me dites-vous : "Fuis vers la montagne comme un oiseau ?
Rachi
אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי וגו'. זֶהוּ דּוּגְמַת כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת הַ' (ש''א כו) שֶׁגְּרָשׁוּהוּ מֵאֶרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ וְכָאן הוּא אוֹמֵר בה' חָסִיתִי, שֶׁיַּחֲזִירֵנִי לְהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלָתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ אַתֶּם טוֹרְדִים לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם עֲבוּר הַר שֶׁלָּכֶם אַתָּה צִפּוֹר הַנּוֹדֵד שֶׁכָּל אָדָם הַמִּיטַּלְטֵל נִמְשַׁל לְצִפּוֹר הַנּוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כְּדִכְתִיב כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ (מִשְׁלֵי כז) שֶׁנָּדַד קִינְּךָ שֶׁטְּרַדְנוּךָ מִכָּל הָהָר כְּצִפּוֹר הַנּוֹדֶדֶת, נוּדוּ כְּתִיב שֶׁהוּא נִדְרָשׁ אַף בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהָאוּמּוֹת אוֹמְרִים לָהֶם כֵּן:
11 : 1
כִּ֤י הִנֵּ֪ה הָרְשָׁעִ֡ים יִדְרְכ֬וּן קֶ֗שֶׁת כּוֹנְנ֣וּ חִצָּ֣ם עַל־יֶ֑תֶר לִיר֥וֹת בְּמוֹ־אֹ֝֗פֶל לְיִשְׁרֵי־לֵֽב:
Car voici que les méchants bandent leur arc, fixent leur flèche sur la corde, pour la lancer, dans les ténèbres, contre les cœurs droits.
Rachi
כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים. דּוֹאֵג וְדִלְטוּרֵי הַדּוֹר הַמְּטִילִין אֵיבָה בֵּינִי וּבֵין שָׁאוּל: יִדְרְכוּן. לְשׁוֹן דְּרִיכָה נוֹפֵל בַּקֶּשֶׁת שֶׁכְּשֶׁהוּא חָזָק צָרִיךְ לִיתֵּן רַגְלוֹ עָלָיו כְּשֶׁרוֹצֶה לִנְטוֹתוֹ: קֶשֶׁת. לְשׁוֹנָם יִדְרְכוּ קַשְׁתָּם שֶׁקֶר: כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר. הַקֶּשֶׁת קורד''א דאר''ק בְּלַעַז: לִירוֹת. אהגיט''ר בְּלַעַז: בְּמוֹ אֹפֶל. בַּמִּסְתָּר: לְיִשְׁרֵי לֵב. דָּוִד וְכֹהֲנֵי נוֹב:
11 : 2
כִּ֣י הַ֭שָּׁתוֹת יֵֽהָרֵס֑וּן צַ֝דִּ֗יק מַה־פָּעָֽל:
Si les fondements sont renversés, que peut faire le juste ?"
Rachi
כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן. עַל יֶדְכֶם נֶהֶרְגוּ כֹּהֲנֵי ה' הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם שָׁתוֹת שֶׁל עוֹלָם: צַדִּיק מַה פָּעָל. דָּוִד שֶׁלֹּא חָטָא מַה פָּעָל בְּכָל זֹאת אַתֶּם תִּשְׂאוּ עָוֹן וְלֹא אֲנִי:
11 : 3
יְהוָ֤ה | בְּֽהֵ֘יכַ֤ל קָדְשׁ֗וֹ יְהוָה֮ בַּשָּׁמַ֪יִם כִּ֫סְא֥וֹ עֵינָ֥יו יֶחֱז֑וּ עַפְעַפָּ֥יו יִ֝בְחֲנ֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם:
L’Éternel, dans son saint palais, l’Éternel, dont le trône est aux cieux, ses yeux regardent, ses paupières distinguent les fils d’Adam.
Rachi
ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ. הָרוֹאֶה וּבוֹחֵן מַעֲשֵׂיהֶם ואע''פ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ גָּבוֹהַּ עֵינָיו יֶחֱזוּ אֶתְכֶם בָּאָרֶץ:
11 : 4
יְהוָה֮ צַדִּ֪יק יִ֫בְחָ֥ן וְ֭רָשָׁע וְאֹהֵ֣ב חָמָ֑ס שָֽׂנְאָ֥ה נַפְשֽׁוֹ:
L’Éternel éprouve le juste, mais le méchant et le partisan de la violence, il les hait de toute son âme.
Rachi
ה' צַדִּיק יִבְחָן. וְאִם מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי לוֹקֶה וְנִרְדָּף עַל יֶדְכֶם אַתֶּם מִתְהַלְּלִים לֵאמֹר אֱלֹהִים עֲזָבוֹ (לְקַמָּן עא) לֹא כֵּן הוּא אַךְ כֵּן מִדָּתוֹ שֶׁל הקב''ה לְיַיסֵּר וּלְנַסּוֹת הַצַּדִּיקִים וְלֹא אֶת הָרְשָׁעִים, הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁפִּשְׁתָּנוֹ יָפֶה הוּא מֵקִישׁ עָלֶיהָ וּכְשֶׁאֵינוֹ יָפֶה הוּא מְמַעֵט בִּכְתִישָׁה לְפִי שֶׁמִּתְנַתֶּקֶת: שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ. וּמַצְנִיעַ לוֹ אֶת גְּמוּל עֲוֹנוֹתָיו לְעוֹלָם אָרוֹךְ וְאָז יֻמְטַר עֲלֵיהֶם בַּגֵּיהִנֹּם:
11 : 5
יַמְטֵ֥ר עַל־רְשָׁעִ֗ים פַּ֫חִ֥ים אֵ֣שׁ וְ֭גָפְרִית וְר֥וּחַ זִלְעָפ֗וֹת מְנָ֣ת כּוֹסָֽם:
Il fait pleuvoir sur les impies des charbons ardents : le feu, le soufre et un vent brûlant sont le lot qui leur échoit en partage.
Rachi
פַּחִים. ל' פֶּחָמִים: זִלְעָפוֹת. לְשׁוֹן שְׂרֵיפָה וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן שַׂעַר קָטֶב וְכֵן (אֵיכָה ה) מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב (לְקַמָּן קיט) זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי כְּלוֹמַר שְׂעָרוֹ שַׂעַר (סא''א):
11 : 6
כִּֽי־צַדִּ֣יק יְ֭הוָה צְדָק֣וֹת אָהֵ֑ב יָ֝שָׁ֗ר יֶחֱז֥וּ פָנֵֽימוֹ: (פ)
Car l’Éternel est juste, il aime ce qui est juste : quiconque est droit contemplera sa face.
Rachi
כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב. וִירַחֵם עַל הַצַּדִּיק וְאוֹהֵב אוֹתָם שֶׁפָּנֵימוֹ יֶחֱזוּ יָשָׁר: יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. מוּסָב עַל צַדִּיק הַ' צְדָקוֹת אָהֵב וְאוֹתָם אֲשֶׁר יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, וְרַבּוֹתֵינוּ פָּתְרוּ הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת עַל שֶׁבְנָא וְסִייעָתוֹ וּפָתְרוּ לְיִשְׁרֵי לֵב עַל חִזְקִיָּהוּ וְסִיעָתוֹ, כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן אִם הַשָּׁתוֹת נֶהֶרְסוּ עַל יָדָם צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה פֹּעַל וְאֵין סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת נוֹפֵל עַל הַמִּדְרָשׁ:
11 : 7
לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
Au chef des chantres, à l’octave. Psaume de David.
Rachi
עַל הַשְּׁמִינִית. כִּנּוֹר שֶׁל שְׁמוֹנָה נִימִין:
12 : 1
הוֹשִׁ֣יעָה יְ֭הוָה כִּי־גָמַ֣ר חָסִ֑יד כִּי־פַ֥סּוּ אֱ֝מוּנִ֗ים מִבְּנֵ֥י אָדָֽם:
Au secours, Seigneur, car il n’est plus d’homme pieux ! Car la loyauté est bannie des fils d’Adam.
Rachi
גָמַר. כִּלָּה. פַסּוּ. פיילירינ''ט בְּלַעַז כְּמוֹ אָפְסוּ וְכֵן פָּתַר מְנַחֵם: כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם. הַכֹּל מְשַׁקְּרִים בִּי וּמְרַגְּלִים אֶת הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְחַבֵּא שָׁם וּמַגִּידִים לְשָׁאוּל הֲלֹא דָּוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ (לְקַמָּן נד):
12 : 2
שָׁ֤וְא | יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ:
On se parle avec fausseté l’un à l’autre, on parle d’une langue mielleuse, d’un cœur plein de duplicité.
Rachi
בְּלֵב וָלֵב. בִּשְׁנֵי לְבָבוֹת לִי מַרְאִים שָׁלוֹם וְיֵשׁ שִׂנְאָה טְמוּנָה בִּלְבָבָם:
12 : 3
יַכְרֵ֣ת יְ֭הוָה כָּל־שִׂפְתֵ֣י חֲלָק֑וֹת לָ֝שׁ֗וֹן מְדַבֶּ֥רֶת גְּדֹלֽוֹת:
Que l’Éternel supprime toutes les langues mielleuses, les lèvres qui s’expriment avec arrogance,
12 : 4
אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ | לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ:
ceux qui disent : "Par notre langue nous triomphons, nos lèvres sont notre force : qui serait notre maître ?"
Rachi
לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר. בִּלְשׁוֹנֵנוּ נִתְגַּבֵּר:
12 : 5
מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ:
Devant l’oppression des humbles, les plaintes des pauvres. "A cette heure je me lève, dit le Seigneur, j’apporte le salut à celui qu’on entoure de pièges."
Rachi
מִשֹּׁד עֲנִיִּים. מֵחֲמַת שׁוֹד עֲנִיִּים הַנִּשְׁדָּדִים עַל יֶדְכֶם כְּגוֹן אֲנִי וְאֲנָשַׁי וְכֹהֲנֵי נוֹב וּמֵחֲמַת אֶנְקַת אֶבְיוֹנִים יֹאמַר ה' עַתָּה אָקוּם לְעֶזְרָתָם: אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ. אֲשִׁיתֵם בְּיֵשַׁע יְדַבֵּר עֲלֵיהֶם: יָפִיחַ. ל' דִּבּוּר הַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי וּבַחֲבַקּוּק וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן מוֹקֵשׁ כְּמוֹ (לְקַמָּן קכד) הַפַּח נִשְׁבַּר:
12 : 6
אִֽמֲר֣וֹת יְהוָה֮ אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם:
Les paroles de l’Éternel sont des paroles pures ; c’est de l’argent raffiné au creuset dans le sol, et qui est sept fois épuré.
Rachi
אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת. הֵן שֶׁיֵּשׁ יְכוֹלֶת בְּיָדוֹ לְקַיְּימָם אֲבָל אִמֲרוֹת בְּנֵי אָדָם אֵינָם אֲמָרוֹת שֶׁהֵם מֵתִים וְאֵין בְּיָדָם לְקַיֵּים: טְהֹרוֹת. בְּרוּרוֹת וּמִתְקַיְּימוֹת כָּל מַה שֶּׁמַּבְטִיחַ עוֹשֶׂה וַהֲרֵי הִבְטִיחַנִי יְשׁוּעָה וּמַלְכוּת: כֶּסֶף צָרוּף. הֲרֵי הֵן כְּכֶסֶף צָרוּף הַגָּלוּי לְכָל הָאָרֶץ. בַּעֲלִיל. ל' גִּילוּי הוּא בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה בֵּין שֶׁנִּרְאֶה בַּעֲלִיל בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאֶה בַּעֲלִיל כו' וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים בַּעֲלִיל ל' מַעְלָה וְכֵן פֵּירוּשׁוֹ כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, כְּלוֹמַר כַּכֶּסֶף הַצָּרוּף בִּמְשׁוּבָּח שֶׁבְּעָפָר וּבָעֶלְיוֹן שֶׁבּוֹ כִּי כּוּר הַמְצָרֵף יַעֲשֶׂה אָדָם מִן הֶעָפָר הַמְּשׁוּבָּח, ל''א בַּעֲלִיל כְּמוֹ עֱלִי (מִשְׁלֵי כז) בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי וְהוּא שֵׁם כְּלִי שֶׁכּוֹתְשִׁין בְּתוֹכוֹ וְכֵן בַּעֲלִיל הַכּוּר שֶׁמַּתִּיכִין לְתוֹכוֹ הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְזֶה אֵינוֹ נִרְאֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא עֱלִי הַמַּכְתֵּשׁ שֶׁכּוֹתְשִׁין לְתוֹכוֹ אֶלָּא יָד הַמַּכְתֵּשׁ שֶׁכּוֹתְשִׁין בּוֹ שֶׁקּוֹרִין פילאו''ן בְּלַעַז, ל''א בַּעֲלִיל לְשׁוֹן בַּעַל יָד כְּלוֹמַר אָדוֹן הָאָרֶץ וְשֶׁבַח הַמִּלָּה כְּנֶגֶד הַשֵּׁם וְזֶה תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הוּא לְשׁוֹן אַדְנוּת וְאָמַר כִּי אִמְרוֹתֵינוּ כֶּסֶף צָרוּף מֵאֲדוֹן הָאָרֶץ שֶׁהוּא הַשֵּׁם שֶׁהוּא צָרַף וְזִקַּק אוֹתָם (סא''א):
12 : 7
אַתָּֽה־יְהוָ֥ה תִּשְׁמְרֵ֑ם תִּצְּרֶ֓נּוּ | מִן־הַדּ֖וֹר ז֣וּ לְעוֹלָֽם:
Toi, ô Seigneur, tu les protèges [les justes], tu les défends à jamais contre cette engeance.
Rachi
תִּשְׁמְרֵם. לְאוֹתָם עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים הַנִּרְדָּפִים מִן הַדּוֹר זוּ שֶׁהֵם דֵּלָטוֹרִין. מְזֻקָּק שִׁבְעָתַיִם. מִדְרַשׁ אַגָּדָה יֵשׁ וּמְיוּשָּׁב עַל הַסֵּדֶר ר' יְהוֹשֻׁעַ דִּסְכָנִין בְּשֵׁם ר' לֵוִי תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי דָּוִד עַד שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא הָיוּ יוֹדְעִים לִדְרוֹשׁ אֶת הַתּוֹרָה במ''ט פָּנִים לְכָל צַד וְזֶהוּ שִׁבְעָתַיִם וְהָיָה דָּוִד מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם רבש''ע רְאֵה כַּמָּה תּוֹרָתֶךָ וְאִמְרָתֶךָ בְּרוּרָה וּמְזוּקֶּקֶת שִׁבְעָתַיִם בְּלִבָּם אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם שָׁמוּר אוֹתָם בְּלִבָּם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר הַזֶּה שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ דַּרְכֵיהֶם לִהְיוֹת דֵּלָטוֹרִין:
12 : 8
סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם: (פ)
Les méchants rôdent aux alentours, quand la vilenie domine parmi les hommes.
Rachi
סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן. לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים לְהַכְשִׁילֵנִי: כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם. מִקִּנְאָתָם שֶׁעֵינָם רָעָה בִּגְדוּלָּתִי שֶׁנִּלְקַחְתִּי מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן לִמְלֹךְ וְזֶהוּ פִּתְרוֹנוֹ כְּרוּם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם כְּשֶׁמִתְרוֹמֵם אִישׁ הַזּוֹלֵל בְּעֵינֵי ב''א וְזֶהוּ דּוּגְמָא הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר אֶבֶן מָאָסוּ הַבּוֹנִים (לְקַמָּן קיח) וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה פּוֹתְרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל לֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיִּתְרוֹמְמוּ וּמְנַחֵם פָּתַר כְּרוּם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם כָּרְאֵם הַזּוֹלֵל לֶאֱכוֹל בְּנֵי אָדָם וְיִהְיֶה כְּרוּם כְּמוֹ רוּם וּרְאֵם וְזֻלֻּת כְּמוֹ זוֹלֵל וְסוֹבֵא (דְּבָרִים כא) וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן סְבִיבוֹת הֶעָנִי הוֹלְכִים רְשָׁעִים לְבַלְּעוֹ חִנָּם כְּרוּם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם:
12 : 9
לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
Au chef des chantres. Psaume de David.
13 : 1
עַד־אָ֣נָה יְ֭הוָה תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה | תַּסְתִּ֖יר אֶת־פָּנֶ֣יךָ מִמֶּֽנִּי:
Jusqu’à quand ô Seigneur, m’oublieras-tu avec persistance ? Jusqu’à quand me déroberas-tu ta face ?
Rachi
עַד אָנָה. ד' פְּעָמִים כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת וּבִשְׁבִיל כָּל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר:
13 : 2
עַד־אָ֨נָה אָשִׁ֪ית עֵצ֡וֹת בְּנַפְשִׁ֗י יָג֣וֹן בִּלְבָבִ֣י יוֹמָ֑ם עַד־אָ֓נָה | יָר֖וּם אֹיְבִ֣י עָלָֽי:
Jusqu’à quand agiterai-je des projets en mon âme ? La douleur étreindra-t-elle mon cœur chaque jour ? Jusqu’à quand mon ennemi triomphera-t-il de moi ?
13 : 3
הַבִּ֣יטָֽה עֲ֭נֵנִי יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י הָאִ֥ירָה עֵ֝ינַ֗י פֶּן־אִישַׁ֥ן הַמָּֽוֶת:
Regarde de grâce, exauce-moi, Éternel, mon Dieu. Eclaire mes yeux, pour que je ne m’endorme pas dans la mort,
Rachi
פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. שֶׁהַמִּיתָה נִקְרֵאת שֵׁינָה וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם (יִרְמְיָה נא):
13 : 4
פֶּן־יֹאמַ֣ר אֹיְבִ֣י יְכָלְתִּ֑יו צָרַ֥י יָ֝גִ֗ילוּ כִּ֣י אֶמּֽוֹט:
pour que mon ennemi ne puisse dire : "J’en suis venu à bout !" Et que mes adversaires ne se réjouissent en me voyant tomber !
13 : 5
וַאֲנִ֤י | בְּחַסְדְּךָ֣ בָטַחְתִּי֮ יָ֤גֵ֥ל לִבִּ֗י בִּֽישׁוּעָ֫תֶ֥ךָ אָשִׁ֥ירָה לַיהוָ֑ה כִּ֖י גָמַ֣ל עָלָֽי: (פ)
Or moi, j’ai confiance en ta bonté, mon cœur est joyeux de ton secours : je veux chanter l’Éternel, car il me comble de bienfaits.
13 : 6
לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב:
Au chef des chantres ; de David. L’insensé a dit en son cœur : "Il n’est point de Dieu !" On est corrompu, on commet des actes odieux, personne ne fait le bien.
Rachi
אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ וגו'. שְׁנֵי מִזְמוֹרִים אָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר זֶה בְּעִנְיָן א' הָרִאשׁוֹן עַל נְבוּכַדְנֶצַּר וְהַשֵּׁנִי (לְקַמָּן נג) עַל טִיטוּס הָרָשָׁע זֶה נִתְנַבֵּא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁעָתִיד לִיכָּנֵס לַהֵיכָל וּלְהַחֲרִיבוֹ וְאֵין א' מִכָּל חַיָילוֹתָיו מוֹחֶה בְּיָדוֹ: אֵין אֱלֹהִים. אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב (ישעי' יד): הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה. מַעֲלָלִים:
14 : 1
יְֽהוָ֗ה מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵשׁ אֶת־אֱלֹהִֽים:
L’Éternel, du haut du ciel, regarde les hommes, pour voir s’il en est de bien inspirés, recherchant Dieu.
14 : 2
הַכֹּ֥ל סָר֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד:
Tous ils ont dévié, ensemble ils sont pervertis ; personne n’agit bien, pas même un seul.
Rachi
הַכֹּל סָר וגו'. אֵין אִישׁ בְּחֵילוֹתָיו מוֹחֶה בְּיָדוֹ: נֶאֱלָחוּ. נֶהֶפְכוּ לְקִלְקוּל:
14 : 3
הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כָּל־פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם יְ֝הוָ֗ה לֹ֣א קָרָֽאוּ:
Eh bien ! Ils s’en ressentiront, tous ces ouvriers d’iniquité, qui dévorent mon peuple comme on mange du pain, et n’invoquent point l’Éternel.
Rachi
הֲלֹא יָדְעוּ. הֲלֹא סוֹפָם יָדְעוּ מַה שֶּׁעָלְתָה בָּהֶם: אֹכְלֵי עַמִּי. זַרְעוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר: אָכְלוּ לֶחֶם. עָשׂוּ מִשְׁתֶּה (דָּנִיֵּאל ה) בֵּלְשַׁצַּר מַלְכָּא עֲבַד לֶחֶם רַב: ה' לֹא קָרָאוּ. לֹא חֲשָׁבוּהוּ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו בְּמִשְׁתֵּיהֶם וְנִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֵלָיו, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּירְשׁוּ כָּל שֶׁלֹּא הָיָה גּוֹזֵל אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה טוֹעֵם טַעַם עָרֵב בְּמַאֲכָלוֹ, אוֹכְלֵי עַמִּי נִדְמָה לָהֶם כְּאוֹכְלֵי לֶחֶם שֶׁטַּעֲמוּ טַעַם מַאֲכָל עָרֵב:
14 : 4
שָׁ֤ם | פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק:
Dès lors, ils seront saisis d’épouvante, car Dieu est avec la race des justes.
Rachi
שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד. שֶׁנִּשְׁתַּלֵּם גְּמוּלוֹ לְבֵלְשַׁצַּר וכו': כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק. בְּדוֹרוֹ שֶׁל יְכָנְיָה שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים:
14 : 5
עֲצַת־עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ כִּ֖י יְהוָ֣ה מַחְסֵֽהוּ:
Pensez-vous confondre les desseins du pauvre, alors que l’Éternel est son abri ?
Rachi
עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ. אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁעֲצָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בּוּשָׁה עַל שֶׁהֵם בּוֹטְחִים בה' כִּי הַ' מַחְסֵהוּ:
14 : 6
מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֪ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָֽאֵל (פ)
Ah ! puisse venir de Sion le salut d’Israël ! Quand le Seigneur ramènera les captifs de son peuple, Jacob jubilera, Israël sera dans la joie.
Rachi
מִי יִתֵּן. אָז יִקְרַב הַיּוֹם שֶׁיִּתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל וְאָז יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:
14 : 7
מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְ֭הוָֹה מִי־יָג֣וּר בְּאָהֳלֶ֑ךָ מִֽי־יִ֝שְׁכֹּ֗ן בְּהַ֣ר קָדְשֶֽׁךָ:
Psaume de David. Éternel, qui séjournera sous ta tente ? Qui habitera sur ta montagne sainte ?
15 : 1
הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ:
Celui qui marche intègre, pratique la justice et dit la vérité de tout son cœur ;
Rachi
וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. הַטּוֹב שֶׁהוּא אוֹמֵר בִּלְבָבוֹ הוּא אֱמֶת וְאֵינוֹ אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב (סא''א):
15 : 2
לֹֽא־רָגַ֨ל | עַל־לְשֹׁנ֗וֹ לֹא־עָשָׂ֣ה לְרֵעֵ֣הוּ רָעָ֑ה וְ֝חֶרְפָּ֗ה לֹא־נָשָׂ֥א עַל־קְרֹֽבוֹ:
qui n’a pas de calomnie sur la langue, ne fait aucun mal à son semblable, et ne profère point d’outrage contre son prochain ;
Rachi
לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ. אנקוש''א בְּלַעַז כְּמוֹ וַיְרַגֵּל בְּעַבְדָךְ (ש''ב יט) מִזְמוֹר זֶה לְהוֹדִיעַ מִדַּת חֲסִידוּת: וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא. רפורט''א בְּלַעַז: עַל קְרֹבוֹ. אִם עָבַר קְרוֹבוֹ עֲבֵירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עוֹנֶשׁ עָנְשׁוֹ בַּמִּשְׁפָּט וְלֹא נָשָׂא עָלָיו חֶרְפָּתוֹ שֶׁיְּהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לַמְחָרֵף לוֹמַר כָּךְ עָבַר פְּלוֹנִי קְרוֹבְךָ וְחִפִּיתָ עָלָיו:
15 : 3
נִבְזֶ֤ה | בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד נִשְׁבַּ֥ע לְ֝הָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר:
qui tient pour méprisable quiconque mérite le mépris, mais honore ceux qui craignent l’Éternel ; qui, ayant juré à son détriment, ne se rétracte point ;
Rachi
נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס. מִי שֶׁהוּא נִבְזֶה בְּרִשְׁעָתוֹ נִמְאָס בְּעֵינָיו שֶׁל צַדִּיק כְּגוֹן חִזְקִיָּהוּ שֶׁגֵּירֵר עֲצָמוֹת אָבִיו בְּבִזָּיוֹן: נִשְׁבַּע לְהָרַע. לְעַצְמוֹ: וְלֹא יָמִר. שְׁבוּעָתוֹ ק''ו שֶׁאֵינָהּ מְמִירָהּ בְּדָבָר שֶׁאֵינָהּ לְרָעָתוֹ:
15 : 4
כַּסְפּ֤וֹ | לֹא־נָתַ֣ן בְּנֶשֶׁךְ֮ וְשֹׁ֥חַד עַל־נָקִ֗י לֹ֥א לָ֫קָ֥ח עֹֽשֵׂה־אֵ֑לֶּה לֹ֖א יִמּ֣וֹט לְעוֹלָֽם: (פ)
qui ne place pas son argent à intérêt, et n’accepte pas de présent aux dépens de l’innocent. Celui qui agit de la sorte ne chancellera jamais.
Rachi
וְשֹׁחַד לֹא לָקָח. עַל עָנִי לְהַרְשִׁיעוֹ בְּדִין לְהַטּוֹת מִשְׁפָּטוֹ וְעוֹד פֵּירְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ לֹא לָקָח שׁוֹחַד עַל נָקִי לְנַקּוֹתוֹ בְּדִינוֹ ק''ו שֶׁאֵינוֹ לוֹקֵחַ שׁוֹחַד לְהַטּוֹת הַמִּשְׁפָּט: לֹא יִמּוֹט. וְהוּא רָאוּי לָגוּר בְּאֹהָלֶיךָ (סא''א): לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם. אִם יִמּוֹט אֵין מוּטָתוֹ מוּטָּה לְעוֹלָם אֶלָּא מִתְמוֹטֵט וְעוֹלָה:
15 : 5
מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ:
Mikhtam de David. Protège-moi, ô Dieu, car je m’abrite en toi ;
Rachi
מִכְתָּם לְדָוִד. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לְדָוִד שֶׁהָיָה מָךְ וְתָם שֶׁהָיְתָה מַכָּתוֹ תַּמָּה שֶׁנּוֹלַד מָהוּל וְאֵין שִׁיטַת הַמִּקְרָא נוֹפֵל עַל הַמִּדְרָשׁ כָּאן, יֵשׁ מִזְמוֹר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לְדָוִד מִכְתָּם, שָׁם יֵשׁ לְפָרֵשׁ שִׁיר זֶה לְדָוִד שֶׁהָיָה מָךְ וְתָם אֲבָל כָּאן שֶׁנֶּאֱמַר מִכְתָּם לְדָוִד אֵין לְפָרְשׁוֹ כֵּן וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא אֶחָד מִן שְׁמוֹת מִינֵי נְעִימוּת הַזֶּמֶר וְחָלוּק בִּנְעִימוּת הַשִּׁיר, ד''א מִכְתָּם לְדָוִד לְשׁוֹן עֲטָרָה כְּמוֹ כֶּתֶם שֶׁמַּשְׁמָע דָּבָר זֶה הָיָה רָגִיל לוֹמַר דָּוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ שֶׁהָיָה לוֹ כַּעֲטָרָה שנא' (לְעֵיל ה) כ' כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ (סא''א):
16 : 1
אָמַ֣רְתְּ לַֽ֭יהוָה אֲדֹנָ֣י אָ֑תָּה ט֝וֹבָתִ֗י בַּל־עָלֶֽיךָ:
Je dis à l’Éternel : "Tu es mon Maître ! Mon bonheur n’est pas en dehors de toi."
Rachi
אָמַרְתְּ לה' אֲדֹנָי אָתָּה וגו'. לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָמַר דָּוִד יֵשׁ עָלֶיךָ לוֹמַר לה' אָדוֹן אָתָּה וְיָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה לְכָל הַבָּא עָלַי, ד''א אָמַרְתְּ לה' אֲדֹנָי אָתָּה, לְנַפְשׁוֹ הָיָה אוֹמֵר וְכֵן מָצִינוּ דּוּגְמָתוֹ (ש''ב יד) וַתְּכַל דָּוִד וּפִתְרוֹנוֹ וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד אַף כָּאן אָמַרְתְּ נַפְשִׁי לה' אֶת נַפְשִׁי יֵשׁ עָלַיִךְ לוֹמַר כֵּן להקב''ה (סא''א): טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ. טוֹבוֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי לֹא עָלֶיךָ הֵם לְגָמְלֵנִי כִּי לֹא בְּצִדְקָתִי אָתָּה מֵטִיב לִי:
16 : 2
לִ֭קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר־בָּאָ֣רֶץ הֵ֑מָּה וְ֝אַדִּירֵ֗י כָּל־חֶפְצִי־בָֽם:
Aux saints qui sont sur la terre, aux nobles [cœurs] vont toutes mes aspirations.
Rachi
לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה. בִּשְׁבִיל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הֵמָּה קְבוּרִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת: וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. הֵם הָאַדִּירִים אֲשֶׁר כָּל חֶפְצִי בָם וְכָל צְרָכַי נַעֲשִׂים בִּשְׁבִילָם:
16 : 3
יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֪ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל־אֶשָּׂ֥א אֶת־שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל־שְׂפָתָֽי:
Ceux qui multiplient leurs peines, courant après d’autres [biens], je ne prendrai aucune part à leurs libations mêlées de sang, leurs noms ne viendront pas sur mes lèvres.
Rachi
יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם וגו'. כָּל זֶה אִמְרִי לה' יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם שֶׁל כּוֹפְרִים בְּךָ הַמְּהִירִים וַחֲרֵידִים לַעֲבוֹדַת אֵל אַחֵר, ל''א מָהָרוּ לְשׁוֹן מוֹהַר דואירנ''ט בְּלַעַז: בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם. אֲנִי לֹא אֶהְיֶה כְּמוֹתָם לִזְרוֹק דָּם לע''ג וְלֹא אֶשָּׂא שֵׁם ע''ג עַל שְׂפָתָי:
16 : 4
יְֽהוָ֗ה מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי:
L’Éternel est la portion de mon sort, mon calice ; c’est toi, Seigneur, qui consolides mon lot,
Rachi
ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי. כָּל טוֹבָתִי הֵימֶנּוּ, לְשׁוֹן אַחֵר וְכוֹסִי וְחֶשְׁבּוֹנִי כְּמוֹ (שְׁמוֹת יב) תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם: אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. אַתָּה הוּא אֲשֶׁר הֲנִיחוֹתָ יָדִי עַל הַחֵלֶק הַטּוֹב שֶׁנֶּאֱמַר הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי וגו' וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים (דברי' ל) כְּאָדָם הָאוֹהֵב אֶחָד מִבָּנָיו וּמַנִּיחַ יָדוֹ עַל הַחֵלֶק הַטּוֹב וְאוֹמֵר אֶת זֶה בְּחַר לְךָ, תּוֹמִיךְ הַשְׁפֵּלְתְּ יָדִי עַל הַגּוֹרָל ל' יִמַּךְ הַמְּקָרֶה (קֹהֶלֶת י) יִשָּׁפֵל, כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי, וְגַם יֵשׁ לְפוֹתְרוֹ לְשׁוֹן תְּמִיכָה מִדְרַשׁ הָאַגָּדָה כְּמוֹ וַיִּתְמֹךְ יָד אָבִיו וגו' (בראשי' מח):
16 : 5
חֲבָלִ֣ים נָֽפְלוּ־לִ֭י בַּנְּעִמִ֑ים אַף־נַ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפְרָ֥ה עָלָֽי:
un héritage m’est échu en des lieux de délices ; oui, mon patrimoine me plaît tout à fait.
Rachi
חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים. כְּשֶׁנָּפַל לִי הַגּוֹרָל לִהְיוֹת בְּחֶלְקֶךָ חֶבֶל נָעִים הוּא זֶה אַף עָלָי שָׁפְרָה נַחֲלָה כָּזוֹ:
16 : 6
אֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְ֭הוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף־לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי:
Je bénis l’Éternel, qui a été mon guide : même de nuit, mon cœur m’en avertit.
Rachi
אֲבָרֵךְ אֶת ה'. עַד כָּאן נִיבֵּא דָּוִד עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁתֹּאמַר כֵּן וְעַכְשָׁיו אוֹמֵר וַאֲנִי גַּם אֲנִי אֲבָרֵךְ אֶת הַ' אֲשֶׁר יְעָצָנִי לִבְחוֹר בַּחַיִּים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו: אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. לְיִרְאָה אוֹתוֹ וּלְאַהֲבָה וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּירְשׁוּהוּ עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁלָּמַד תּוֹרָה מֵאֵלָיו עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה אַף אָנוּ צְרִיכִין לֵישֵׁב הַמִּקְרָאוֹת עַל סִדְרָן:
16 : 7
שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט:
Je fixe constamment mes regards sur le Seigneur ; s’il est à ma droite, je ne chancellerai pas.
Rachi
שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד. בְּכָל מַעֲשַׂי שַׂמְתִּי מוֹרָאוֹ לְנֶגֶד עֵינַי וְלָמָּה כִּי מִימִינִי הוּא תָמִיד לְעָזְרֵנִי לְבַל אֶמּוֹט, ד''א שִׁוִּיתִי הַ' לְנֶגְדִּי תָמִיד ס''ת הָיָה עִמּוֹ לִקְרוֹת בּוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו וְזֶה שֶׁאָמַר מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט ע''ש הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בִּימִינוֹ שֶׁאֲנִי עוֹסֵק בָּהּ וּלְפִיכָךְ בַּל אֶמּוֹט (סא''א):
16 : 8
לָכֵ֤ן | שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח:
C’est pourquoi mon cœur se réjouit, mon âme jubile, mon corps même repose en sécurité.
Rachi
לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וגו'. לְפִי שֶׁאֲנִי בּוֹטֵחַ כִּי לֹא תַּעֲזוֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל שֶׁהֲרֵי בַּעֲוֹן עֲבֵירָה גְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה בְּיָדִי בִּשַּׂרְתַּנִי גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ (ש''ב יב) ק''ו שֶׁמֵּעַתָּה לֹא תַּעַזְבֵנִי לָסוּר מִמְּךָ:
16 : 9
כִּ֤י | לֹא־תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא־תִתֵּ֥ן חֲ֝סִידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת:
Car tu n’abandonneras pas mon âme au Cheol, tu ne laisseras pas tes fidèles voir l’abîme.
16 : 10
תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח: (פ)
Tu me feras connaître le chemin de la vie, la plénitude des joies qu’on goûte en ta présence, les délices éternelles [dont on se délecte] à ta droite.
Rachi
תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים. לְשׁוֹן עָתִיד הוּא וְאֵינוֹ לְשׁוֹן תְּפִלָּה: שֹׂבַע שְׂמָחוֹת. שִׂמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ וְתִכְלֶה הִיא הַשִּׂמְחָה שֶׁל עָתִיד (סא''א): אֶת פָּנֶיךָ. שְׂמָחוֹת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ בַּכַּת הַקְּרוֹבָה לְךָ:
16 : 11
תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד שִׁמְעָ֤ה יְהוָ֨ה | צֶ֗דֶק הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה:
Prière de David. Écoute, ô Seigneur, ma juste demande, exauce ma supplication, prête l’oreille à ma prière, sortant de lèvres non trompeuses.
17 : 1
מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים:
C’est de toi qu’émanera mon bon droit : tes yeux discernent ce qui est équitable.
Rachi
מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא. עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדִי שֶׁאֲנִי רָאוּי לְהִשָּׁפֵט עֲלֵיהֶם בְּיִסּוּרִין יֵצְאוּ מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָבוֹאוּ לְפָנֶיךָ בְּדִין: עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים. אִם יֵשׁ בְּיָדִי זְכֻיּוֹת בָּהֶן תֶּחֱזֶינָה בְּמֵישָׁרִים עֵינֶיךָ:
17 : 2
בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י | פָּ֘קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה צְרַפְתַּ֥נִי בַל־תִּמְצָ֑א זַ֝מֹּתִ֗י בַּל־יַעֲבָר־פִּֽי:
Tu sondes mon cœur, tu m’examines pendant la nuit, tu me mets à l’épreuve, sans trouver en moi aucune pensée qui ne doive passer par ma bouche.
Rachi
בָּחַנְתָּ לִבִּי וגו'. יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ עֲבֵירָה בְּיָדִי וְאִם מִשְׁפָּט עוֹנְשֵׁי יָבֹא לְפָנֶיךָ לֹא אֶצְדָּק בַּדִּין אֲשֶׁר כְּבָר בָּחַנְתָּ לִבִּי: פָּקַדְתָּ לַּיְלָה. לְעֵת הָעֶרֶב בַּעֲוֹן בַּת שֶׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי לְעֵת עֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד וגו' (ש''ב יא): צְרַפְתַּנִי. נִסִּיתַנִי: בַל תִּמְצָא. לֹא מָצָאתָ בִּי חֶפְצְךָ: זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי. אִם תַּעֲלֶה עוֹד בְמַחֲשַׁבְתִּי לִיבָּחֵן לְפָנֶיךָ בַל יַעֲבָר פִּי לוֹמַר עוֹד בְּחָנֵנִי וְנַסֵּנִי כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי כְּבָר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (לְקַמָּן כו) בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי שֶׁאָמַר דָּוִד לִפְנֵי הקב''ה מִפְּנֵי מַה אוֹמְרִים אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְאֵין אוֹמְרִים אֱלֹהֵי דָּוִד אָמַר לוֹ אֲנִי בְּחַנְתִּיו בי' נִסְיוֹנוֹת וְנִמְצָא שָׁלֵם אָמַר בְּחָנֵנִי וְנַסֵּנִי כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת:
17 : 3
לִפְעֻלּ֣וֹת אָ֭דָם בִּדְבַ֣ר שְׂפָתֶ֑יךָ אֲנִ֥י שָׁ֝מַ֗רְתִּי אָרְח֥וֹת פָּרִֽיץ:
Guidé par les paroles de tes lèvres, j’observe les actions des hommes, les voies des gens violents.
Rachi
לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ וגו', תָּמֹךְ אֲשֻׁרָי וגו'. מֵאָז וָהָלְאָה לְכָל פְּעוּלַּת אָדָם שֶׁבָּאתִי לִפְעוֹל אֲנִי שָׁמַרְתִּי בִּשְׁבִיל דְּבַר שְׂפָתֶיךָ אָרְחוֹת פָּרִיץ לִנְטוֹת מֵהֶם שֶׁלֹּא אֵלֵךְ בָּהֶם אַךְ לִתְמוֹךְ אַשּׁוּרִי תָּמִיד בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ לֹא נָמוֹטּוּ מֵהֶם פְּעָמַי, פֵּירוּשׁ אַחַר לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ וגו' לְפִי שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּפְעוּלוֹתָיו לְפִי יִשְׁרַת דְּבַר שְׂפָתֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לֹא תִנְאָף אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ אע''פ שֶׁעָשִׂיתִי שֶׁלֹּא כָּרָאוּי בְּטוֹבָתְךָ:
17 : 4
תָּמֹ֣ךְ אֲ֭שֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶ֑יךָ בַּל־נָמ֥וֹטּוּ פְעָמָֽי:
Affermis mes pas dans tes sentiers, pour que mes pieds ne glissent point.
Rachi
תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי וגו'. מֵאָז וָהָלְאָה לְכָל פְּעוּלַּת אָדָם שֶׁבָּאתִי לִפְעוֹל אֶת הַמֵּישָׁרִים תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ וְהַמִּשְׁפָּט מִלְּפָנֶיךָ יֵצֵא:
17 : 5
אֲנִֽי־קְרָאתִ֣יךָ כִֽי־תַעֲנֵ֣נִי אֵ֑ל הַֽט־אָזְנְךָ֥ לִ֝֗י שְׁמַ֣ע אִמְרָתִֽי:
Je t’appelle, car tu me réponds, ô Dieu ! Prête-moi l’oreille, entends mes paroles.
Rachi
כִי תַעֲנֵנִי אֵל. כִּי בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁתַּעֲנֵנִי:
17 : 6
הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ:
Mets en relief tes bienfaits, ô Protecteur de ceux qui se confient à ta droite, malgré les adversaires.
Rachi
הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ. דשיבר''א בלע''ז כְּמוֹ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ (שְׁמוֹת לג: מוֹשִׁיעַ. בִּימִינֶךָ אֶת הַחוֹסִים בְּךָ מִמִּתְקוֹמְמִים עֲלֵיהֶם הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסוֹרָס הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ לְהוֹשִׁיעַ בִּימִינֶךָ אֶת הַחוֹסִים וגו':
17 : 7
שָׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת־עָ֑יִן בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי:
Garde-moi comme la prunelle des yeux, abrite-moi à l’ombre de tes ailes,
Rachi
כְּאִישׁוֹן. הוּא הַשָּׁחוֹר שֶׁבָּעַיִן שֶׁהָאוֹר תָּלוּי בּוֹ וְעַל שֵׁם שַׁחֲרוּרִיתוֹ הוּא קָרוּי אִישׁוֹן לְשׁוֹן חֹשֶׁךְ והקב''ה הֵכִין לוֹ שׁוֹמֵר אֶת רִיסֵי הָעַיִן הַמְכַסִּין אוֹתוֹ תָּמִיד:
17 : 8
מִפְּנֵ֣י רְ֭שָׁעִים ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי אֹיְבַ֥י בְּ֝נֶ֗פֶשׁ יַקִּ֥יפוּ עָלָֽי:
contre les méchants qui me tyrannisent, contre mes ennemis qui me cernent avec passion.
Rachi
זוּ שַׁדּוּנִי. בִּשְׁבִיל זֹאת שֶׁשּׁוֹדְדִים אוֹתִי אוֹיְבַי. אֲשֶׁר בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי. לִיטּוֹל נַפְשִׁי:
17 : 9
חֶלְבָּ֥מוֹ סָּגְר֑וּ פִּ֝֗ימוֹ דִּבְּר֥וּ בְגֵאֽוּת:
De leur graisse ils ont bouché [leur cœur] ; leurs lèvres s’expriment avec orgueil.
Rachi
חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ. בְּחֶלְבָּם וּבְשַׁמְנָם סָּגְרוּ לִבָּם וְעֵינֵיהֶם מֵהַבִּיט אֶל פָּעָלְךָ לְיִרְאָה מִפָּנֶיךָ:
17 : 10
אַ֭שֻּׁרֵינוּ עַתָּ֣ה (סבבוני) סְבָב֑וּנוּ עֵינֵיהֶ֥ם יָ֝שִׁ֗יתוּ לִנְט֥וֹת בָּאָֽרֶץ:
A chacun de nos pas, les voilà qui se pressent autour de nous ; ils ont les yeux sur nous pour [nous] étendre à terre,
Rachi
אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ. אֶת עֲקֵבֵנוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ הָאוֹיְבִים וְעֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ לְפָשׁוּט בָּאָרֶץ וְנִרְאֶה לִי שֶׁנִּתְפַּלֵּל דָּוִד תְּפִילָּה זוֹ לְאַחַר שֶׁבָּא לְיָדוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁל אוּרִיָּה וְיוֹאָב וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ בָּאָרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן צָרִיךְ עַל רַבָּה (ש''ב יא) וַיִּירָא דָּוִד שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ שָׁם בִּשְׁבִיל עֲבֵירָה שֶׁבְּיָדוֹ וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם וְכָל שְׁכֵנֵי א''י הָרָעִים הַמְצַפִּים לְיוֹם אֵידָם וַיָּבֹאוּ עֲלֵיהֶם:
17 : 11
דִּמְיֹנ֗וֹ כְּ֭אַרְיֵה יִכְס֣וֹף לִטְר֑וֹף וְ֝כִכְפִ֗יר יֹשֵׁ֥ב בְּמִסְתָּרִֽים:
pareils au lion avide de déchirer, au lionceau qui se tient en embuscade.
Rachi
יִכְסוֹף. יַחְמוֹד כְּמוֹ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה (בְּרֵאשִׁית לא):
17 : 12
קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה קַדְּמָ֣ה פָ֭נָיו הַכְרִיעֵ֑הוּ פַּלְּטָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י מֵרָשָׁ֥ע חַרְבֶּֽךָ:
Lève-toi, Seigneur, préviens ses desseins, fais-lui ployer le genou ; par ton glaive, sauve ma vie du méchant.
Rachi
קַדְּמָה פָנָיו. שֶׁל אוֹיֵב: הַכְרִיעֵהוּ. קַפַּח אֶת רַגְלָיו וַיִּכְרַע וְיִפּוֹל: פַּלְּטָה נַפְשִׁי. מִכָּל רָשָׁע שֶׁהוּא חַרְבֶּךָ שֶׁאַתָּה מַשְׁלִיטוֹ לִיפָּרַע מִן הַמְחוּיָּיבִים לְךָ:
17 : 13
מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨ | יְהוָ֡ה מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֮ (וצפינך) וּֽצְפוּנְךָ֮ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעוֹלְלֵיהֶֽם:
Par ta main, ô Éternel, [sauve-moi] de ces gens, de ces gens esclaves du monde, qui jouissent largement de la vie, dont tu bourres le ventre de tes biens, dont les enfants ont tout en abondance et laissent leur superflu à leur progéniture.
Rachi
מִמְתִים יָדְךָ. מִן הַמֵּתִים בְּיָדְךָ עַל מִטָּתָם אֲנִי בּוֹחֵר לִהְיוֹת: מִמְתִים מֵחֶלֶד. מֵאוֹתָם שֶׁמֵּתִים בְּזִקְנָה מִשֶּׁהֶעֱלוּ חֲלוּדָה רדוייל''א בְּלַעַז וּמִן הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר חֶלְקָם בַּחַיִּים: וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם. וּמֵאוֹתָם אֲשֶׁר תְּמַלֵּא מְעֵיהֶם מִטּוּבֶךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵיאֲךָ: יִתְרָם. נִכְסֵיהֶם אֲשֶׁר יַשְׁאִירוּ בְּמוֹתָם:
17 : 14
אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶ֑יךָ אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץ תְּמוּנָתֶֽךָ: (פ)
Quant à moi, puissé-je, grâce à ma droiture, contempler ta face et, à mon réveil, me rassasier de ta vue !
Rachi
אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. לֶעָתִיד, אוֹ בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ מִשְׁפְּטֵי הוֹצֵא מִלְּפָנֶיךָ וְהַצְּדָקוֹת שֶׁבְּיָדִי אֱחוֹז וּבָהֶם אֶחֱזֶה פָנֶיךָ: אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ. אֶשְׂבְּעָה מֵרְאִיַּית תְּמוּנָתֶךָ בְהָקִיץ הַמֵּתִים מִשְּׁנָתָם ל''א אֶשְׂבְּעָה מֵרְאוֹת פָנֶיךָ בְהָקִיץ הַמֵּתִים מִשְּׁנָתָם שֶׁהוּא בִּדְמוּת תְּמוּנָתֶךָ שֶׁכֵּן נֶאֱמַר כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (שָׁם ט):
17 : 15
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source