Chap. 7
1
הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ {א}. הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
R. Bartenura non traduit
הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד. בְּלֹא הַתְרָאָה, דְּאִלּוּ אִתְרוּ בֵיהּ לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. וְאַף עַל גַּב דִּבְלֹא הַתְרָאָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת מִן הַתַּשְׁלוּמִין:
וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. דְּלֹא חִיְּבָה תּוֹרָה חֹמֶשׁ אֶלָּא לָאוֹכֵל תְּרוּמָה בִּשְׁגָגָה:
הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין. דְּתַשְׁלוּמִין דְּשׁוֹגֵג בִּלְבָד קָרִינְהוּ רַחֲמָנָא קֹדֶשׁ, כְּדִכְתִיב וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל תַּשְׁלוּמִין דְּמֵזִיד חֻלִּין הֵן, וְהוֹאִיל וְהֵן חֻלִּין אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל מוֹחֵל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּתַשְׁלוּמִין שֶׁל שׁוֹגֵג שֶׁאִם רָצָה לִמְחֹל אֵינוֹ מוֹחֵל, מִפְּנֵי שֶׁהֵן קֹדֶשׁ:
Toss. Yom Tov non traduit
{א} וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. כִּי הַמֵּזִיד עֲוֹנוֹ גָדוֹל מִנְּשׂוֹא וְלֹא יִתְכַּפֵּר בְּתַשְׁלוּמִין. הָרַמְבַּ''ם:
Rambam non traduit
לא חייב ה' יתברך בחומש אלא למי שאכל בשגגה הוא אמרו (ויקרא כב) ואיש כי יאכל קודש בשגגה אבל במזיד אינו חייב חומש כי עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין ועוד אמר באוכל בשגגה (שם) ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקדש הרי זה ראיה כי התשלומין קדש ולפי שהם קדש אין הכהן רשאי ליתנם ואסור על ישראל לעכב אצלו קודש ובכאן שתשלומיהן חולין לפי שמזיד הפך השוגג בכל הדינים וזכה בו אחד מהכהנים ונתנם לו כי מותר לו ר''ל לישראל לאכול חולין וזה הדין כשלא התרו בו אבל אם היתה שם התראה לוקה ואינו משלם:
2
בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ אָכְלָה תְרוּמָה, מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה. נִשֵּׂאת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִין, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זוֹ וָזוֹ מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָן בִּשְׂרֵפָה:
R. Bartenura non traduit
בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל. וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה:
מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן. כְּדִין גּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אֲבָל לֹא חֹמֶשׁ, דְּכֹהֶנֶת הִיא, וּכְתִיב (וַיִּקְרָא כב) וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ, יָצְאָה זֹאת שֶׁאֵינָהּ זָרָה וְאֶפְשָׁר לָהּ שֶׁתָּשׁוּב לְבֵית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ וּתְהֵא מֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה:
וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה. אִם זָנְתָה תַּחַת בַּעְלָהּ יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא כא) וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת וְכוּ', כָּל שֶׁהִיא בַּת כֹּהֵן, לֹא שְׁנָא אֵשֶׁת כֹּהֵן וְלֹא שְׁנָא אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
נִשֵּׂאת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִים. כְּגוֹן חָלָל נָתִין וּמַמְזֵר, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, שֶׁהֲרֵי נִתְחַלְּלָה בְּבִיאָתוֹ וְאֵינָהּ רְאוּיָה עוֹד לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה וַהֲרֵי הִיא כְזָרָה:
וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק. דִּכְתִיב וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת, מִי שֶׁרְאוּיָה לַחֲזֹר לְבֵית אָבִיהָ אִלְמָלֵא זְנוּת זֶה הִיא בִּשְׂרֵפָה, יָצְתָה נִבְעֶלֶת לְפָסוּל לָהּ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַחֲזֹר לְבֵית אָבִיהָ {ב}, שֶׁזּוֹ אֵינָהּ בִּשְׂרֵפָה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים וְכוּ'. דְּלֹא הַוְיָא זָרָה עַד שֶׁתְּהֵא זָרָה מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ, וְזוֹ הוֹאִיל וּכְבָר אָכְלָה בִּתְרוּמָה אֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחֹמֶשׁ:
וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה. וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כְּתִיב, מִכָּל מָקוֹם {ג}. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
Toss. Yom Tov non traduit
{ב} מֵחֲמַת בְּעִילַת הַפָּסוּל בְּלֹא זְנוּת זֶה שֶׁנִּבְעֲלָה כְּשֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ (וּבְסֵפֶר בֵּית דָּוִד מֵבִיא גִּרְסָא בְּדִבְרֵי הָרַ''ב יָצְתָה נִשֵּׂאת לְפָסוּל כוּ'): {ג} וְהַיְנוּ טַעֲמָא אִיתָא נַמִּי בְּרֵישׁ אַרְבַּע מִיתוֹת וְאִישׁ יְתֵרָה דָּרֵישׁ:
Rambam non traduit
כבר ידעת כי כהנת כשנשאת לישראל אסור לה לאכול בתרומה ושאר קדשים והוא לשון התורה (שם) ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר וגו' ואמרם בספרא מנין לבת איש כהן שנשאת לישראל ואחר כן אכלה תרומה וכהן שאכל תרומת חברו יכול יהו חייבין בחומש ת''ל (שם) וכל זר לא יאכל קדש ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו יצאו אלו שאינם זרים לו: ואמרם מיתתה בשריפה ר''ל כשזנתה והיא אשת זה שאינו כהן לדברי ה' יתברך (שם כא) ובת איש כהן כי תחל לזנות כיון שהיא בת כהן הכל שוה בין שתהיה אשת כהן או אשת ישראל ור''מ אומר כי כשנשאת לא'מן הפסולין כגון ממזר או מצרי ואדומי ועמוני ומואבי או אלמנה לכ''ג או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שהיא חללה כמו שיתבאר במקומו ואסור לה לאכול תרומה וקדשים לעולם אפילו אחר שנתגרשה מאחד מאלו ואם אכלה מהם משלמת קרן וחומש כיון שהיא עתה כמו זר וחכ''א שאינה כמו הזר כי אע''פ שאינה ראויה לאכילה לעולם כבר אכלה מהם בזמן שעבר קודם שתתחלל וכמו כן אומר ר''מ כי אם זנתה והיתה תחת יד אחד הפסולין מיתתה בחנק כדין כל אשת איש שזנתה לפי שהיא משנתחללה אינה בת כהן בכהונה וחכמים כוונתם על חללים שבזנות והתורה לא קראה זנות אלא א''א כשזנתה או שאר העריות וכן באה בקבלה האמיתית וכן אמר הש''י (דברים כב) לזנות בית אביה עד שתהיה א''א כשזנתה כמו שיתבאר במקומו ואין הלכה כר''מ:
3
הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו קְטַנִּים, וְאֶת עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת {ו} תְּרוּמָה, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. וְהַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
R. Bartenura non traduit
הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו קְטַנִּים. דְּלָאו בְּנֵי חִיּוּבָא נִינְהוּ, וַעֲבָדָיו אֲפִלּוּ גְּדוֹלִים {ד}:
וּתְרוּמַת חוּץ לָאָרֶץ. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְדַמַּעַת {ה}, אֵין מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ עָלֶיהָ:
Toss. Yom Tov non traduit
{ד} רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְחַיְּבָם, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם, אֲבָל וַדַּאי דִּבְנֵי חִיּוּבָא נִינְהוּ שֶׁאִם הָיָה לָהֶם שֶׁמְּחֻיָּבִים לְשַׁלֵּם. וּלְגַבֵּי קָטָן דֵּעוֹת חֲלוּקוֹת אִם חַיָּב כְּשֶׁהִגְדִּיל. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ה} וְכֵן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּתְרוּמַת נָכְרִי, בְּמִשְׁנָה ט' פֶּרֶק ג': {ו} פָּחוֹת מִכַּזַּיִת תְּרוּמָה. דִּכְתִיב וְאִישׁ כִּי יֹאכַל עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ שִׁעוּר אֲכִילָה. הָרַמְבַּ''ם:
Rambam non traduit
אמר השם יתעלה (ויקרא כב) ואיש כי יאכל קדש בשגגה עד שיהא בו שיעור אכילה והפחות שבשיעורין כזית ושאר המאמר יתבאר ממה שהקדמנו:
4
זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, הַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, אֵינוֹ מוֹחֵל. וְכָל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ, הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
Rambam non traduit
כבר בארנו כי החומש אינו מתחייב אלא באוכל בשגגה וכי הכל תרומ' לאמרו (וחמישיתו יוסף עליו) ונתן לכהן את הקדש ואין לו רשות ליתנו במתנה (אלא) לישראל כי ישראל אסור לאכול בתרומה וכל מקום שלא יתחייב חומש התשלומין חולין ולפיכך מותר לו לאוכלה או ליקח אותם לעצמו אם נתנם לו הכהן:
5
שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין, שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה, הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר, לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה {ז}. אֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁל חֻלִּין, אָכַל אַחַת מֵהֶן, פָּטוּר, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטְרָהּ. אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה, פָּטוּר {ח}. אָכַל אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן, מְשַׁלֵּם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:
R. Bartenura non traduit
לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. וְשֶׁל חֻלִּין מֻתֶּרֶת. וְדַוְקָא בִּשְׁתֵּי קֻפּוֹת אַחַת שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה, תָּלִינַן תְּרוּמָה לְתוֹךְ תְּרוּמָה נָפְלָה, שֶׁיֵּשׁ הֶתֵּר לִשְׁתֵּי הַקֻּפּוֹת. אֲבָל אַחַת חֻלִּין וְאַחַת טֶבֶל אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, לֹא תָלִינַן שֶׁנָּפְלָה הַתְּרוּמָה לַטֶּבֶל כְּדֵי לְהַתִּיר הַחֻלִּין, מֵאַחַר שֶׁהַטֶּבֶל נִדְמַע וְנֶאֱסַר, דְּמַאי חָזֵית לֶאֱסֹר קֻפָּה זוֹ יוֹתֵר מִזּוֹ. וְכֵן טְמֵאָה וּטְהוֹרָה תָּלִינַן בַּטְּמֵאָה, אוֹ מְדֻמַּעַת וְשֶׁאֵינָהּ מְדֻמַּעַת תָּלִינַן בַּמְּדֻמַּעַת. כְּלָלָא דְמִלְּתָא, כָּל הֵיכָא דְּאַחַת אֵינָהּ מִתְקַלְקֶלֶת, תָּלִינַן בָּהּ:
אָכַל אַחַת מֵהֶן פָּטוּר. דְּשֶׁמָּא שֶׁל חֻלִּין אָכַל:
וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה. דְּסָפֵק חֻלִּין הִיא:
וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. דְּכֵיוָן דְּלֹא יְדִיעַ הֲוָה לֵיהּ כִּמְדֻמָּע דְּפָטוּר מִן הַחַלָּה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּכָל הַנֵּי תְּלָתָא בָּבֵי דְמַתְנִיתִין:
אָכַל. אָדָם אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה, פָּטוּר:
כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן. לְהָקֵל:
Toss. Yom Tov non traduit
{ז} הֲרֵי כוּ'. וְאַף עַל פִּי שֶּׁלֹא רַבּוּ חֻלִּין עַל הַתְּרוּמָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם, אֲבָל בִּתְרוּמָה שֶׁל תּוֹרָה, עַד שֶׁיִּרְבּוּ חֻלִּין עַל הַתְּרוּמָה. הָרַמְבַּ''ם: {ח} אָכַל כוּ' פָּטוּר. וְדַוְקָא כְּשֶׁבָּא כָּל אֶחָד לִשְׁאֹל עַל עַצְמוֹ, וּבָזֶה אַחַר זֶה. וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁ הָרַ''ב פֶּרֶק ה' דְּטָהֳרוֹת:
Rambam non traduit
וחייבת בחלה הוא להחמיר לפי שנאמר שמא של חולין היא וסאה של תרומה נפלה לקופה שאכל ויהיו אלו חולין וחייבים בחלה ור' יוסי אומר נדון אותה כדין מדומע שאינו חייב בחלה כמו שיתבאר במס' חלה (פ''ג מ''ב) והל' כר' יוסי:
6
נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד, מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:
R. Bartenura non traduit
אֵינָהּ מְדַמַּעַת. דְּשֶׁמָּא הַיְנוּ אוֹתָהּ שֶׁל חֻלִּין:
Rambam non traduit
כבר בארנו בהלכה הראשונה מן הפרק השלישי ענין מדמעות כקטנה שבשתיהן והלכה כר' יוסי:
7
זָרַע אֶת אַחַת מֵהֶן, פָּטוּר, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. זָרַע אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה, פָּטוּר. זָרַע אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה, מֻתָּר, וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה. אָסוּר:
R. Bartenura non traduit
זָרַע אַחַת מֵהֶן פָּטוּר. שֶׁהַזּוֹרֵעַ אֶת הַתְּרוּמָה בְּשׁוֹגֵג צָרִיךְ לְהַפֵּךְ אֶת הַקַּרְקַע, וְאִם לֹא הִפֵּךְ, הַגִּדּוּלִים תְּרוּמָה, וְהָכָא פָּטוּר, דִּכְחֻלִּין הֵם:
בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה. כְּגוֹן חִטִּים וּשְׂעוֹרִים {ט}, מֻתָּר לְזָרִים, דְּאֵין זוֹ תְּרוּמָה וַדַּאי, וְחָשְׁבִינַן לַהּ כְּגִדּוּלֵי [מְדֻמָּע] דִּתְנַן לְקַמָּן בְּפֶרֶק ט' שֶׁהֵן חֻלִּין:
בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה. כְּגוֹן שׁוּם וּבְצָלִים {י}, אָסוּר, וְאַף עַל גַּב דְּחָשְׁבִינַן לֵיהּ כִּמְדֻמָּע וְלֹא כִתְרוּמָה, בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה יֵשׁ לְהַחְמִיר טְפֵי:
Toss. Yom Tov non traduit
{ט} שֶׁהֵם כְּשֶׁמְּפַזְּרִים וְזוֹרְעִים אוֹתָם בָּאָרֶץ יִפָּסְדוּ הַזְּרָעִים וְיַחֲזֹר חוּטִין כְּמוֹ עוֹרָקִין (פֵּרוּשׁ גִּידִים. וְהַבֵּית דָּוִד הִשִּׂיג עַל פֵּרוּשׁ זֶה) בָּאָרֶץ. הָרַמְבַּ''ם: {י} לְפִי שֶׁכְּשֶׁזּוֹרְעִין הַגַּרְעִינָה שֶׁל שׁוּם וּבְצָלִים יִצְמַח מַה שֶּׁיִּצְמַח וְתִשָּׁאֵר הַגַּרְעִינָה שְׁלֵמָה בָּאָרֶץ, לֹא תִפָּסֵד צוּרָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאָה לָעַיִן תָּמִיד. הָרַמְבַּ''ם:
Rambam non traduit
דבר שזרעו כלה הוא כמו תבואה וקטנית שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזרו חוטין כמו עורקין בארץ ואותו הצמח הצומח מהם מותר ודבר שאין זרעו כלה כגון השומים והבצלים לפי שכשזורעין גרעינה של שום או של בצל יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה שלימה בארץ לא תפסד צורתה כמו שהוא נראה לעין תמיד והלכה כרבי יוסי:
פרק ח
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source