Chap. 6
1
הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, מִן הַנָּכְרִי וּמִן הַכּוּתִי, יְחַלֵּק לִפְנֵיהֶם {ב}. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין, אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אַחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:
R. Bartenura non traduit
הַמְקַבֵּל שָׂדֶה. לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ כְּדֶרֶךְ הָאֲרִיסִין:
חוֹלֵק לִפְנֵיהֶם. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר {א} חֵלֶק בַּעַל הַשָּׂדֶה, אֲבָל מַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם חֵלֶק שְׂכַר הַקַּרְקַע כְּשֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, וְלֹא חִיְּבוּ חֲכָמִים לַמְּקַבֵּל שֶׁיְּעַשֵּׂר עַל חֶלְקוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה וְיִתֵּן לוֹ מַה שֶּׁפָּסַק עִמּוֹ כְּשֶׁהוּא מְעֻשָּׂר, מִפְּנֵי יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶּׁלֹא יִמָּנְעוּ מִלְּקַבֵּל הַשָּׂדוֹת בַּאֲרִיסוּת:
הַחוֹכֵר. מְקַבֵּל הַשָּׂדֶה בְּדָבָר קָצוּב, כָּךְ וְכָךְ כּוֹרִין לְשָׁנָה, בֵּין שֶׁהִיא עוֹשָׂה הַרְבֵּה בֵּין שֶׁהִיא עוֹשָׂה מְעַט:
תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אֲבָל לֹא מְעַשֵּׂר, דְּכָל חוֹכֵר עַל מְנַת כֵּן יוֹרֵד לַשָּׂדֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֲכִירוּתוֹ מִפֵּרוֹת הַגְּדֵלִים בַּשָּׂדֶה בְּטִבְלָם, וּמִיהוּ מִשּׁוּם דְּאֵין לְהַשְׁהוֹת הַתְּרוּמָה, דְּאִי אֶפְשָׁר לַגֹּרֶן שֶׁתֵּעָקֵר אֶלָּא אִם כֵּן נִתְרְמָה, מִשּׁוּם הָכִי תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ, וּמִסְתַּבֵּר דִּמְנַכֶּה לוֹ הַתְּרוּמָה מֵחֲכִירוּתוֹ, דְּמַאי שְׁנָא תְּרוּמָה מִמַּעֲשֵׂר:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. אֵימָתַי סַגִּי לַחוֹכֵר שֶׁיִּתְרֹם לְבָד וְאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, כְּשֶׁנּוֹתֵן לוֹ חֲכִירוּתוֹ מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין {ג}. אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אַחֶרֶת אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין, אוֹ מִמִּין אַחֵר אַף מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה, כְּגוֹן שֶׁזָּרַע מִקְצַת הַשָּׂדֶה מִין אַחֵר כְּשִׁעוּר חֲכִירוּתוֹ, חַיָּב אַף לְעַשֵּׂר, דְּדָמִי לְפוֹרֵעַ חוֹבוֹ. אִי נַמִּי אֵין דַּעַת [הַמַּחְכִּיר] לְקַבֵּל פֵּרוֹת טְבוּלִים אֶלָּא כְּשֶׁפּוֹרֵעַ לוֹ מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין:
Toss. Yom Tov non traduit
{א} אֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר אֲבָל לִתְרֹם צָרִיךְ, דְּאִם כֵּן אֵין בֵּין מְקַבֵּל לְחוֹכֵר, אֶלָּא הֻשְׁאַל שֵׁם מַעֲשֵׂר לִכְלָל הַמַּתָּנוֹת: {ב} לִפְנֵיהֶם. וְהַחֲלוּקָה יִהְיֶה בִּפְנֵי בַּעַל הַשָּׂדֶה שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁמַּה שֶּׁנָּתַן לוֹ הוּא טֶבֶל. הָרַ''מ: {ג} דְּאַדַּעְתָּא דְּהָכִי יוֹרְדִים הַחוֹכְרִים וּמֵעִקָּרָא בְּשֶׁל רְשׁוּת הַמַּחְכִּיר גְּדֵלִים אֵין זֶה פּוֹרֵעַ, וּמֵהַאי טַעֲמָא נַמִּי לֹא הֲוֵי כְּמוֹכֵר טֶבֶל לְעַם הָאָרֶץ:
Rambam non traduit
וחוכר. הוא שיפסוק עם בעל השדה לתת לו בשכירות שדהו כך וכך מן הזרע שיעו' קצוב ואמר שיוציא תרומה מכל מה שהוציאה הארץ ואז יתן לו הפסק שפסק עמו לתת לו ולא יוציא ממנו מעשרות וביאר ר' יהודה כי זה הדין שיתן לו הפסק ההוא ממה שהוציא אותו ב] אשר שכר לו ומהמין שהתנה עמו אם חטה חטה אם שעורים שעורים אבל אם חכר ממנו זה השדה בעשר סאין חטה ואח''כ חרשה לחטה ולשעורים ונתן לו עשר סאין מחטה אחרת מאשר לא הוציאה השדה ההיא או נתן לו כנגדן מן השעורים שהוציאה השדה ההיא לא יתן לו עד שיוציא התרומה והמעשרות והלכה כר' יהודה:
מקבל שדה הוא שיפסוק עם בעל השדה לעבדה ולזרוע אותה ולתת לו חלק ממה שתוציאה הארץ כגון חציו או השלישית וזולתו מן החלקים ואמר שהוא חולק מה שהוציאה הארץ לפניהם ויטול חלקו ויתן לבעל השדה חלקו ועל תנאי שיהיה החלוקה לפני בעל השדה שידע שמה שנתן לו הוא טבל:
2
הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמְקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:
R. Bartenura non traduit
הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים. קְנָס קָנְסוּ חֲכָמִים לְחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁיְּהֵא מְעַשֵּׂר מַה שֶּׁנּוֹתֵן לוֹ, כְּדֵי שֶּׁלֹא יְהֵא שׁוּם יִשְׂרָאֵל חוֹכֵר שָׂדֶה מִמֶּנּוּ וְתִשָּׁאֵר בּוּרָה בְּיָדוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִצְטָרֵךְ לְמָכְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל בְּדָמִים מֻעָטִים {ד}. וּבִמְקַבֵּל בַּאֲרִיסוּת לֹא קָנְסוּ, שֶׁיּוֹתֵר חָפֵץ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּחֲכִירוּת מִבַּאֲרִיסוּת:
שָׂדֶה שֶׁל אֲבוֹתָיו. שֶׁגְּזָלָהּ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מֵאֲבוֹתָיו, וּקְנָסוּהוּ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְעַשֵּׂר כְּדֵי שֶׁיִּדְחַק עַצְמוֹ וְיִקְנֶנָּה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלָיו שֶׁהָיְתָה שֶׁל אֲבוֹתָיו לֹא יַנִּיחַ לְקַבְּלָהּ מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיוֹתֵר מִן הָרָאוּי לָהּ, וּכְשֶׁיִּכְבַּד עָלָיו הַמַּעֲשֵׂר יִקְנֶנָּה. וּכְוָתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה קַיְמָא לָן, דְּלֹא פָּלֵיג תַּנָּא קַמָּא עָלֵיהּ:
Toss. Yom Tov non traduit
{ד} כָּתַב הָרַ''מ וְזֶה הָעִקָּר בְּיָדֵינוּ מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דְּבָרִים ז) לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם, וּבָאָה הַקַּבָּלָה לֹא תִתֵּן לָהֶם חֲנִיָּה בַקַּרְקַע, וּלְפִיכָךְ נִדְחֹק אֹתָם שֶׁלֹּא יִשְׂכְּרוּ אֹתָהּ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְמֹכְרָהּ:
Rambam non traduit
כבר בארנו כי חוכר הוא שוכר שדה בערך קצוב מן הפירות וכבר הקדמנו לך שהחוכר שדה מישראל אינו חייב אלא בתרומה ובכאן הוא חייב במעשרות קנס הוא כדי שלא ישכור אדם השדה מאותו הנכרי ותשאר בורה בידו ויצטרך למכרו לישראל וזה העיקר בידינו הוא מה שאמר הכתוב לא תכרות להם ברית ולא תחנם ובאה הקבלה לא תתן להם חנייה בקרקע ולפיכך נדחוק אותם שלא ישכרו אותה ממנו עד שיצטרך למכרה וכל זה בארץ ישראל:
ואמר רבי יהודה שהמקבל שדה אבותיו מן הנכרי קונסין אותו וחייב כמו כן להוציא המעשרות ואז יתן לנכרי חלקו אשר פסק עמו ולא יחשוב עמו במעשר וזה כי האדם מחבב להחזיק בשדה אבותיו וישכרנו לעצמו ואפי' שיוסיף בשכרה ואם אחרים ישכרו זה השדה ברביעית תבואה ישכור אותה הוא בשלישית וכשיהיה חייב הוא להוציא המעשרות המחויבת לכל התבואה מחלקו לבדו יניחנה ותשאר בורה ביד הנכרי ויצטרך למכרה לישראל ואיני רואה חולק על ר' יהודה מפני שתנא קמא הוא מדבר בחוכר ורבי יהודה מדבר במקבל שדה אבותיו ואחר שהגמרא מבאר דעת רבי יהודה הלכה כמותו:
3
כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן, שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ:
R. Bartenura non traduit
כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִים בַּתְּרוּמָה. כְּשֶׁנּוֹטֵל בַּעַל הַשָּׂדֶה מֶחֱצָה וּשְׁלִישׁ וּרְבִיעַ מִמַּה שֶׁהוֹצִיאָהּ הַשָּׂדֶה נוֹטֵל גַּם כֵּן מֶחֱצָה וּשְׁלִישׁ וּרְבִיעַ מִן הַתְּרוּמָה וְהַמַּעַשְׂרוֹת הַמּוּטָלוֹת עָלֶיהָ וְנוֹתְנָן הוּא לְכָל כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁיִּרְצֶה:
אַף הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן. אִם הַמְקַבֵּל כֹּהֵן כָּל הַתְּרוּמָה שֶׁלּוֹ, וְאִם לֵוִי הוּא כָּל הַמַּעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ:
שֶׁעַל מְנָת כֵּן. יָרְדוּ לְקַבֵּל שָׂדֶה זוֹ בַּאֲרִיסוּת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאַף עַל גַּב דְּעַל מְנָת כֵּן יָרְדוּ בְּמַה קָּנוּ {ה}:
Toss. Yom Tov non traduit
{ה} וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְתָמוֹ בְּהִתְנָה שֶׁהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶם דַּהֲוָה לֵיהּ כְּאוֹמֵר לוֹ תְּלֹשׁ מִקַּרְקַע זֶה שֶׁתִּקָּנֶה לְךָ, וּבְהָכִי קָנֵי:
Rambam non traduit
שעל מנת כן באו. רוצה לומר שהם לא יקבלו זה השדה מישראל אלא לזה הענין להיות המתנות האלה להם ואין הלכה כרבי אליעזר:
ואמר רבי אליעזר לא אלא אותו הכהךיקח כל התרומה ואם יהיה המקבל לוי יקח כל המעשר:
כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה. ר''ל שזה הלוי או הכהן כשיפסיק עם ישראל בעל השדה לתת לו שלישית התבואה או רביעית' צריך לתת לו שלישית התרומה והמעשר כפי החלק ההוא ויקחנה ישראל ויתן החלק ההוא אשר נפל לו מן התרומה והמעשר למי שירצה מן הכהנים והלוי:
4
יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַקַּרְתָּנִי {ו} שֶׁקִּבֵּל שָׂדֶה מִירוּשַׁלְמִי, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאָכְלוֹ בִּירוּשָׁלַיִם:
R. Bartenura non traduit
הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים. בְּהָא אֲפִלּוּ רַבָּנָן דִּפְלִיגֵי עֲלֵיה דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדוּ, דְּכֵיוָן דְּשָׂדֶה שֶׁל בְּעָלִים מְקוֹם מַעֲשֵׂר שִׁיּוּרֵי שַׁיְרֵיהּ:
הַקַּרְתָּנִי. לְשׁוֹן קִרְיָה, כְּלוֹמַר הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב בַּקִּרְיָה בַּכְּפָרִים. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי הַכְּפָרִים לְקַבֵּל שָׂדֶה מִבְּנֵי הַכְּרָכִים:
יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי וְכוּ'. הִלְכָּךְ כָּל אֶחָד נוֹטֵל חֶלְקוֹ בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְכֵן הֲלָכָה:
Toss. Yom Tov non traduit
{ו} הַקַּרְתָּנִי. מוֹדֶה בְּכֹהֵן טָמֵא שֶׁהוּא שֻׁתָּף עִם הַטָּהוֹר דַּאֲפִלּוּ הָכִי חוֹלֵק עִמּוֹ דַּהֲרֵי יוּכַל לְמָכְרוֹ לְטָהוֹר. אֲבָל הָכָא אֵין רַשַּׁאי לִמְכֹּר חוּץ לִירוּשָׁלַיִם:
Rambam non traduit
קרתני. איש מיוחס לכפר וירצה לומר איש משאר ארץ ישראל חוץ מירושלים והלכה כחכמים שאמרו יקח כל אחד מהם ממעשר שני כפי חלקו בחולין:
5
הַמְקַבֵּל זֵיתִים לְשֶׁמֶן, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי זֵיתִים לְשֶׁמֶן לְמַחֲצִית שָׂכָר, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים:
R. Bartenura non traduit
הַמְקַבֵּל זֵיתִים לְשֶׁמֶן. יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל זֵיתִים מִכֹּהֵן אוֹ מִלֵּוִי {ז}:
כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִים בַּתְּרוּמָה. וְאַף עַל גַּב דִּלְעֵיל לַבְּעָלִים, הָכָא שָׁאנֵי דְּלֹא קִבֵּל קַרְקַע אֶלָּא אִילָנוֹת, וְרַבָּנָן לֹא עָבְדֵי זֵיתִים {ח} כְּקַרְקַע:
אוֹ לְמַחֲצִית שָׂכָר. שֶׁיִּמְכֹּר הַשֶּׁמֶן וִיחַלְּקוּ הָרֶוַח לָאֶמְצַע:
הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים. דְּרַבִּי יְהוּדָה עָבֵיד זֵיתִים כְּקַרְקַע. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
Toss. Yom Tov non traduit
{ז} וְכָל שֶׁכֵּן אִיפְּכָא וּסְתָמָא תְּנַן: {ח} מַשְׁמַע דְּהוּא הַדִּין אִם קִבֵּל לְמָסְקָן, וּמֵהָרַמְבַּ''ם מַשְׁמַע דְּדַוְקָא לְשֶׁמֶן תְּנַן:
Rambam non traduit
המקבל. ר''ל על דרך כלל אחד מהם שיהיה המקבל כהן או לוי מישראל או ישראל מכהן ולוי וחלק רבי יהודה בפרק השני ואמר שישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים: ופי'
למחצית שכר. חצי הריוח ר''ל שאם פסקו שיעבוד ישראל הזיתים וימכור וכל מהשיעלה ביניהם יהיה בשוה ולפיכך אין לו חלק במעשרות ואין הלכה כרבי יהודה:
6
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לְחָבֵר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף לִמְעַשֵּׂר. וּצְנוּעֵי בֵית הִלֵּל הָיוּ נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי:
R. Bartenura non traduit
לֹא יִמְכֹּר אָדָם זֵיתָיו. זֵיתִים שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִן הָאִילָן וְלֹא הֻכְשְׁרוּ לְקַבֵּל טֻמְאָה, כְּגוֹן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִזִּיעוּ זֵעַת הַמַּעֲטָן שֶׁהִיא מַכְשִׁירָתָן לְקַבֵּל טֻמְאָה:
אֶלָּא לְחָבֵר. לְפָרוּשׁ הַמֻּחְזָק לְטָהֳרוֹת, וְלֹא יִמְכְּרֵם לְמִי שֶׁאֵינוֹ חָבֵר, שֶּׁלֹא יִדְרֹךְ אוֹתָם בְּטֻמְאָה:
אַף לִמְעַשֵּׂר. אַף לְמִי שֶּׁלֹא קִבֵּל עָלָיו אֶלָּא לְעַשֵּׂר אֲבָל לֹא קִבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת מֻחְזָק לְטָהֳרוֹת יָכוֹל לְמָכְרָם, דְּכֵיוָן דְּאַכָּתֵי לֹא הֻכְשְׁרוּ אֵמוּר שֶׁמָּא יֹאכְלֵם קֹדֶם שֶׁיַּזִּיעוּ. וְאַף עַל גַּב דְּרֹב זֵיתִים אֵין עוֹמְדִין לְאָכְלָן כָּךְ, בַּעֲלִילָה כָּל דְּהוּ דְּמָצִינַן לִתְלוֹת תָּלִינַן. וְרַמְבַּ''ם מוֹקֵי פְּלוּגְתַּיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי אָסוּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי מֻתָּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
וּצְנוּעֵי בֵית הִלֵּל. וָתִיקִין הַמְדַקְדְּקִים בְּמִצְוֹת שֶׁהָיוּ בְּבֵית הִלֵּל:
Rambam non traduit
וצנועי ב''ה. הם הם המדקדקים במצות מחבורות הלל:
ובית הלל אומרים שמותר למכרן למי שהוא נאמן על המעשרות ואף על פי שלא יהיה נאמן על הטומאה לפי שדעת בית הלל שמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל וזו היא משנה אחרונה שהוא מותר וכן הלכה:
כבר בארנו שחבר הוא תלמיד חכם והוא הנאמן על הטומאה וטהרה ואומר בית שמאי שלא ימכרו הזיתים מפני שהם עומדים לדרוך אותם אלא למי שהוא נאמן על הטומאה שמא יתעסק בטומאה בשמן:
7
שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם לְתוֹךְ גַּת אַחַת, אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, הַמְעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ, וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא:
R. Bartenura non traduit
אֶחָד מְעַשֵּׂר. נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת:
וְאֶחָד אֵינוֹ מְעַשֵּׂר. אֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת:
הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ. מְתַקֵּן הַחֵצִי מִכָּל מַה שֶּׁגָּדֵל בַּכֶּרֶם שֶׁל שְׁנֵיהֶם:
וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. בַּיְרוּשַׁלְמִי מְפָרֵשׁ דְּהָכִי קָאָמַר, וְחֶלְקוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ דְּהַיְנוּ שֶׁל זֶה שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא דְּמַאי הוּא. וּמִשּׁוּם דְּאֵין בְּרֵירָה {ט} חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא חֲצִי חֶלְקוֹ שֶׁל הַמְּעַשֵּׂר בְּיַד חֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר וַחֲצִי חֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּיָדוֹ, הִלְכָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר תִּקֵּן הַחֵצִי מִכָּל מַה שֶּׁגָּדֵל בַּכֶּרֶם חַיָּב לְתַקֵּן בְּתוֹרַת דְּמַאי חֲצִי חֵלֶק חֲבֵרוֹ שֶׁבְּיָדוֹ:
Toss. Yom Tov non traduit
{ט} וְאַף דִּלְקַמָּן בְּפֶרֶק ז' מִשְׁנָה ד' קַיְמָא לָן דְּבִדְרַבָּנָן יֵשׁ בְּרֵירָה, הַיְנוּ לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָה דִּסְבִירָא לֵיהּ הָכִי. אֲבָל הָרַ''מ מְפָרֵשׁ דְּמַיְרֵי שֶׁחִלְּקוּ הָעֲנָבִים וְהִפְרִישׁ מֵחֶלְקוֹ מַעַשְׂרוֹתָיו וְאַחַר כָּךְ נִתְעָרְבוּ הָעֲנָבִים וְדָרְכוּ בְּיַחַד, אִם כֵּן אֵין זֶה עִנְיָן לְדִין בְּרֵירָה:
Rambam non traduit
כבר בארנו בגמ' גמר זה המשנה ואמרו המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וענין הדבר כי כשיבצרו הענבים מוציא מעשר ודאי מחציו וכשידרוך אותם עם חלק חבירו שאינו מעושר ונתערב הכל ולקח חלקו מן התירוש חייב להוציא ממנו מעשר דמאי המחויב לחצי מה שלקח מן התירוש לפי שהספק אינו אלא בחצי של חבירו שאינו מעושר וזה ענין מה שאמר וחלקו בכל מקום שהוא דמאי ר''ל חלק חבירו שאינו מעושר בכל מקום שהוא מממונו ואע''פ שאינו מיוחד והוא מעורב לפיכך יוציא מעשר דמאי שנתחייב בו אותו החלק:
8
שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בַאֲרִיסוּת, אוֹ שֶׁיָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה יַיִן וַאֲנִי אֶטֹּל שָׁמֶן:
R. Bartenura non traduit
טֹל אַתָּה חִטִּין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. הָכָא מַיְרֵי שֶׁחִלְּקוּ שָׂדֶה בְּקָמוֹתֶיהָ וַעֲנָבִים הַמְחֻבָּרִים בַּכֶּרֶם הִלְכָּךְ יֵשׁ בְּרֵירָה וְאָמְרִינַן זֶהוּ חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעוֹ וְהַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וְדַיּוֹ. וּלְעֵיל אַיְרֵי שֶׁחִלְּקוּ בַּתָּלוּשׁ וְהָתָם אֵין בְּרֵירָה דְּכָל קֶלַח וָקֶלַח שֶׁל שֻׁתָּפִים הוּא וְצָרִיךְ לְעַשֵּׂר דְּמַאי עַל חֵלֶק חֲבֵרוֹ שֶׁבְּיָדוֹ {י}:
אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ טֹל אַתָּה חִטִּין וַאֲנִי שְׂעוֹרִים. דְּלֵיכָּא לְמֵימַר הָכָא זֶהוּ חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעוֹ אֶלָּא הֲווֹ כְּמַחְלִיפִים זֶה לָזֶה, וְנִמְצָא זֶה הַמְּעַשֵּׂר מוֹכֵר חֶלְקוֹ לְמִי שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר:
Toss. Yom Tov non traduit
{י} וּלְפֵרוּשׁ הָרַ''מ אֵין צְרִיכִין לְחַלֵּק בָּזֶה, אֶלָּא דִּלְעֵיל מַיְרֵי שֶׁנִּתְעָרֵב אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר חִלְּקוּ, וְהָכָא מַיְרֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא חִלְּקוּ וְלֹא הִפְרִישׁ הַמְּעַשֵּׂר כְּלוּם:
Rambam non traduit
אלו הדינין שהוא זוכר בכאן אין בהם דבר מענין איסור והיתר *אבל הם בדיני ממונות וזכר אותם בכאן מפני שנתגלגל הענין בשותפות הקרקעות כמו שנזכר במסכת פאה שכיב מרע שכתב כל נכסיו וכל מה שנחבר אליו מן הדינין אבל יתקיים זה הדין שזכר שיהיו שני מינין מן החטה או מן היין שוין ולא יהיה ביניהם שום חלוף ושינוי אלא מקומותיהם ואז יהיה רשות לאחד מן השותפין או מן היורשין לומר לחבירו אחר שיין זה כמו היין ההוא וזה קרוב למקומי ושלך קרוב למקומך קח אתה היין שיש שם ואני אקח זה ואל תצריכני שאקח אני הרחוק ממני ואצטרך לשאתו ולא יוכל חבירו למנוע ממנו שאין היזק אליו בדבר ההוא שהעיקר אצלנו כופין על מדת סדום ר''ל דבר שיועיל לרעך ולא יזיק לך יכריחוך עליו כי מניעת דבר זה הוא ממדת אנשי סדום אך אם יש לחבירו בקחתו היין ההוא מן המקום שאמר לו שום היזק לא יכריחהו עליו:
9
חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ, טֹל אַתָּה {יא} חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה {יב} הַלַּח וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ:
R. Bartenura non traduit
חָבֵר. הַנֶּאֱמָן לְטָהֳרוֹת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְמַעַשְׂרוֹת:
שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶץ. וּפֵרוֹת שֶׁהִנִּיחַ הֲווֹ דְּמַאי וּבְחֶזְקַת טְמֵאִים:
טֹל אַתָּה בַּלַּח. שֶׁהֻכְשַׁר לְקַבֵּל טֻמְאָה וַאֲנִי בַּיָּבֵשׁ שֶּׁלֹא הֻכְשַׁר לְקַבֵּל טֻמְאָה, לְפִי שֶׁאָסוּר לְחָבֵר לִמְכֹּר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ כְּדִתְנַן לְעֵיל בְּפֶרֶק שֵׁנִי:
Toss. Yom Tov non traduit
{יא} טֹל אַתָּה. וּפֵרוּשׁ הָרַ''ב הָכָא נַמִּי בְּקָמוֹתֶיהָ וּבַעֲנָבִים הַמְחֻבָּרִים דַּוְקָא: {יב} טֹל כוּ' הַיָּבֵשׁ. וְאִיפְּכָא פְּשִׁיטָא שֶּׁלֹא יֹאמַר, שֶׁכָּל שֶׁהֻכְשַׁר לְטֻמְאָה הוּא בְּחֶזְקַת טָמֵא בְּיַד עַם הָאָרֶץ. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam non traduit
מבואר הוא שכל אחד מהם יש לו החצי בכל הנמצא מנכסי אביהם וכשיאמר לו החבר טול אתה חטים ואני שעורים נמצא מוכר לו החבר חצי חטים שירש מאביו בחצי השעורים של עם הארץ ומחליף עמו ונמצא מוכר דמאי כי אביהם שמת עם הארץ ופירותיו דמאי וכבר הקדמתי לך שאסור למכור דמאי לע''ה:
10
גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם גּוֹי, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת, אַתָּה יַיִן וַאֲנִי פֵרוֹת. וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר:
R. Bartenura non traduit
טֹל אַתָּה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וַאֲנִי מָעוֹת. אַף עַל גַּב דַּחֲלוּפֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְיֵין נֶסֶךְ אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה, הָכָא שָׁרֵי עַד שֶּׁלֹא בָאוּ לְיָדוֹ, מִשּׁוּם דִּירוּשַׁת גֵּר אֶת אָבִיו אֵינָהּ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים {יג}. וְלֹא דָמִי לְחָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ דַּאֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לְיָדוֹ אָסוּר לוֹמַר לוֹ טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, דְּהָתָם הַוְיָא יְרוּשָׁה דְּאוֹרַיְתָא וַהֲוֵי כְּאִלּוּ בָא לְיָדוֹ:
Toss. Yom Tov non traduit
{יג} לְפִי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם קֻרְבָה שֶׁהַדָּת הִבְדִּיל בֵּינֵיהֶם, וַחֲכָמִים תִּקְּנוּ כְּדֵי שֶּׁלֹא יַחֲזֹר לְסוּרוֹ:
Rambam non traduit
יין העכו''ם הוא נסך ועוד יתבאר לך במקומות מן המשנה שיין נסך וע''א אסורין בהנאה והתירו לגר לומר לעכו''ם טול אתה ע''א ואני מעות ולא התיר כזה במה שנזכר למעלה בענין חבר וע''ה וזה כי חבר וע''ה יורשין את אביהם מן התורה וגר אינו יורש את אביו מן התורה לפי שאין ביניהם קורבא שהדת הבדיל ביניהם אבל יירשנו בתקנת החכמים שמא ימיר ויחזור לדתו כדי שיירש את אביו וע''כ התירו לו החליפין כל זמן שלא הגיע חלקו לידו אבל הגיע חלקו לידו אותו הדבר האסור לא התירו לו להחליפו באחר לפי שזכה זכות גמורה לדבר ההוא והוא אסור בהנאה ויתחייב באיבודו:
11
הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת בְּסוּרְיָא, וְאָמַר מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן, חַיָּב לְעַשֵּׂר. מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. מִשֶּׁלִּי הֵן, חַיָּב לְעַשֵּׂר, מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן {יד}, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה אֶחָד בְּסוּרְיָא, חַיָּב לְעַשֵּׂר:
R. Bartenura non traduit
סוּרְיָא. הֵם אֲרָצוֹת שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד שֶּׁלֹא הָיוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּגוֹן אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה, וּלְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְבְּשָׁה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ לֹא קָדְשׁוּ כִּקְדֻשַּׁת הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה כִּבּוּשׁ שֶׁל רַבִּים, וּבְמִקְצַת דִּינִים הִיא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְמִקְצַת דִּינִים הִיא כְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְהַקּוֹנֶה פֵּרוֹת בְּסוּרְיָא אֵינוֹ חַיָּב לְהַפְרִישׁ מֵהֶן דְּמַאי לְפִי שֶׁרֹב פֵּרוֹת הַנִּמְכָּרִים בְּסוּרְיָא מִחוּץ לָאָרֶץ הֵן בָּאִים, הִלְכָּךְ כִּי אָמַר מְעֻשָּׂרִין הֵן נֶאֱמָן מִגּוֹ דְּאִי בָעֵי אָמַר שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ הֵן וְהָיָה נֶאֱמָן כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא מִכְּזִיב וּלְהַלָּן נֶאֱמָן, הַשְׁתָּא נַמִּי כִּי אָמַר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם וְעִשַּׂרְתִּים נֶאֱמָן:
שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר. כְּשֶׁאָמַר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם וְחַיָּבִים בְּמַעֲשֵׂר, הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר כְּשֶׁאָמַר עִשַּׂרְתִּים, וְכִי הֵיכִי דִּמְהֵמְנִינַן לֵיהּ בְּמַאי דְאָסַר כְּשֶׁאָמַר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם נְהַמְנֵיהּ נַמִּי בְּמַה שֶּׁהִתִּיר כְּשֶׁאָמַר עִשַּׂרְתִּים:
מִשֶּׁלִּי הֵן. מִן הַשָּׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לִי כָּאן בְּסוּרְיָא, חַיָּבִים לְעַשֵּׂר, דִּבְפֵרוֹת שֶׁל סוּרְיָא גָּזְרוּ עַל הַדְּמַאי כְּשֶׁיָּדוּעַ שֶׁגָּדְלוּ שָׁם:
וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה. אֵין כָּאן הַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר, דְּכֵיוָן שֶׁיָּדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂדֶה מִסְּתָמָא מִשָּׂדֵהוּ הֵבִיא הַפֵּרוֹת, וְלֹא הָיָה נֶאֱמָן לוֹמַר מִחוּץ לָאָרֶץ הֵם בָּאִים, הִלְכָּךְ כִּי אָמַר עִשַּׂרְתִּים אֵינוֹ נֶאֱמָן דְּלֵיכָּא מִגּוֹ:
Toss. Yom Tov non traduit
{יד} מְעֻשָּׂרִין הֵן נֶאֱמָן. וְלֹא אָמְרִינַן דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂדֶה הֲוֵי מִגּוֹ גָּרוּעַ לוֹמַר דְּמִשֶּׁל חוּץ לָאָרֶץ הֵן:
Rambam non traduit
וזה העיקר אשר זכר בכאן והוא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר הוא עיקר אמת תמצאהו נוהג בכל המצות כלם החמורים והקלים וכן בממונות וכן כל מי שחייב* נפשו שום חיוב והתנה בדבריו תנאי שהוא מבטל החיוב ההוא יהיה נאמן בכל דבריו אחרי שאין עליו עד ועוד אביא לך בענין ההוא דמיונות רבים בדינין משתנים: ומה שאמר משלי הוא. ר''ל מן השדה שלי אשר בכאן בסוריא שיתחייב במעשר כמו שבארנו:
12
עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר, קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק, קַח לִי גְלֻסְקָן אֶחָד, לוֹקֵחַ סְתָם וּפָטוּר. וְאִם אָמַר, שֶׁלִּי זֶה, וְזֶה שֶׁל חֲבֵרִי, וְנִתְעָרְבוּ, חַיָּב לְעַשֵּׂר, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה:
R. Bartenura non traduit
עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר קַח לִי. כְּגוֹן שֶׁהָיָה הֶחָבֵר הוֹלֵךְ לַשּׁוּק לִקְנוֹת יָרָק לְעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ עַם הָאָרֶץ קַח לִי גַּם כֵּן אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, וְלָקַח חָבֵר שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת סְתָם וְלֹא פֵּרֵשׁ זוֹ לִי וְזוֹ לְעַם הָאָרֶץ, פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר אוֹתָהּ שֶׁנּוֹתֵן לְעַם הָאָרֶץ, דְּיֵשׁ בְּרֵירָה כְּשֶׁנּוֹתְנָהּ לְעַם הָאָרֶץ שֶׁזּוֹ הִיא אוֹתָהּ שֶׁלָּקַח מִתְּחִלָּה לְצָרְכּוֹ וְאֵין חָבֵר מַחֲלִיפָהּ בְּשֶׁלּוֹ {טו}. פֵּרוּשׁ אַחֵר מִן הַיְרוּשַׁלְמִי, עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק, וְהַמּוֹכֵר חָבֵר הוּא וְיוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הַלּוֹקֵחַ בִּשְׁבִיל עַם הָאָרֶץ הוּא לוֹקֵחַ, וְלֹא לָקַח הֶחָבֵר לְעַצְמוֹ כְּלוּם, פְּטוּרָה הָאֲגֻדָּה הַזֹּאת מִמַּעֲשֵׂר דְּמַאי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַמּוֹכֵר חָבֵר וְיוֹדֵעַ שֶׁלְּצֹרֶךְ עַם הָאָרֶץ הוּא קוֹנֶה אֵינוֹ מוֹכֵר לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן עִשֵּׂר, דְּהָכִי אָמְרִינַן לְעֵיל פֶּרֶק ב' שֶׁאָסוּר לִמְכֹּר לְעַם הָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן עִשֵּׂר תְּחִלָּה. אֲבָל אִם קָנָה הֶחָבֵר אַחַת לְעַצְמוֹ וְאַחַת לְעַם הָאָרֶץ וְנִתְעָרְבוּ, חַיָּב לְעַשֵּׂר דְּשֶׁמָּא מַה שֶּׁמָּכַר לוֹ לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מְעֻשָּׂר, שֶׁהַמּוֹכֵר לְחָבֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר וְהַקּוֹנֶה עָלָיו מֻטָּל לְעַשֵּׂר כִּדְאָמְרָן לְעֵיל פֶּרֶק ב':
וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה. וַאֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה אַחַת שֶׁלּוֹ בְּמֵאָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ:
גְּלֻסְקָן. כִּכַּר לֶחֶם יָפֶה:
Toss. Yom Tov non traduit
{טו} שֶׁנִּמְצָא מוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן:
Rambam non traduit
ההלכה הזאת מיוסדת על שלשה עיקרים האחד שהוא אסור למכור דמאי כל שכן טבל לע''ה ומותר למוכרם לתלמיד חכם מפני שהוא יפריש מהם תרומות הכתוב ואז יאכלם והעיקר השני שזה המוכר תלמיד חכם והעיקר השלישי שזה המוכר ידע השליחות ששלח עם הארץ לתלמיד חכם לקנות לו ועל כן כשיאמר תלמיד חכם השליח לתלמיד חכם המוכר תן לי באלו הדמים כך וכך ולא הודיעהו אם זה הדבר הקנוי לעצמו יקנהו או לעם הארץ יקנהו אשר שלחו זה הדבר הקנוי פטור שמאחר שידע תלמיד חכם המוכר כי זה הקונה בשליחות עם הארץ בא לקנות לא יתן לו אלא פירות מתוקנים כדי שלא יבא עם הארץ לידי מכשול:
ואם יבא ת''ח השליח אל המוכר ויאמר לו אלו הדמים לי ואלו לחבירי ר''ל לעם הארץ ששלחהו ויתן לו בזה הכסף בפני עצמו ובזה האחר בפני עצמו יש לומר אולי מה שנתן לחבירו הוא טבל מפני שידע כי לא יאכלנו עד שיוציא תרומותיו ומה שנתן לעם הארץ חבירו הם פירות מתוקנין כפי אשר בארנו וכשיתערב נתחייב הדבר ההוא המעורב במעשר:
ואלו קנה לעצמו אגודה אחת ולחבירו מאה ונתערב יתחייב הכל מעשר דמאי וכל זה כשלא ישאל למוכר אבל אם ישאל למוכר ויאמר לו מתוקנין הן יהיה נאמן וכל מה שיקנה ממנו פטור מפני שהוא תלמיד חכם: ופירוש גלוסקין לחם בתבלין מתוקן היטב:
פרק ז
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source