Chap. 3
1
מַלְבְּנוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, פֵּאָה מִכָּל אַחַת וְאֶחָת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדִים {א}, שֶׁאִם הָיוּ רָאשֵׁי שׁוּרוֹת {ב} מְעֹרָבִין, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל:
R. Bartenura (non traduit)
מַלְבְּנוֹת. עֲרוּגוֹת מְרֻבָּעוֹת. וּבִשְׁבִיל שֶׁעֲשׂוּיוֹת כִּדְפוּסֵי הַלְּבֵנוֹת קְרוּיִין מַלְבְּנוֹת:
שֶׁבֵּין הַזֵּיתִים. וְהוּא הַדִּין לְכָל שְׁאָר אִילָנוֹת. וְנָקַט זֵיתִים לְאַשְׁמוּעִינַן דַּאֲפִלּוּ זֵיתִים שֶׁחַיָּבִים בַּפֵּאָה לֹא מַפְסְקֵי לְבֵית הִלֵּל, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר אִילָנוֹת שֶׁאֵין חַיָּבִין בַּפֵּאָה דִּפְשִׁיטָא דְּלֹא מַפְסְקֵי:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. מִכָּל מַלְבֵּן וּמַלְבֵּן, הוֹאִיל וְעוֹמְדוֹת הָעֲרוּגוֹת פִּסְקֵי פִּסְקֵי וְאֵין מִתְעָרְבִין זוֹ עִם זוֹ קָסָבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי דְּמַפְסְקֵי זֵיתִים. [אֲבָל] הֵיכָא דְרָאשֵׁי שׁוּרוֹת מִתְעָרְבִים מִזֶּה לָזֶה [מוֹדוּ] דְּלֹא מַפְסְקֵי. וּבִזְמַן שֶׁהָאִילָנוֹת מְרֻחָקִים זֶה מִזֶּה עַד שֶׁבְּקַרְקַע בֵּית סְאָה שֶׁהוּא חֲמִשִּׁים אַמָּה עַל חֲמִשִּׁים אַמָּה אֵין בּוֹ עֲשָׂרָה אִילָנוֹת, מוֹדִים בֵּית הִלֵּל שֶׁנּוֹתֵן פֵּאָה לְכָל מַלְבֵּן וּמַלְבֵּן, דְּהוֹאִיל וְהָאִילָנוֹת מְרֻחָקִים נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶּׁלֹא בִּשְׁבִיל הָאִילָנוֹת נַעֲשׂוּ הַמַּלְבְּנוֹת. וּבִזְמַן שֶׁהָאִילָנוֹת רְצוּפִים וְיֵשׁ עֶשֶׂר אִילָנוֹת בְּפָחוֹת מִבֵּית סְאָה מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי שֶׁנּוֹתֵן פֵּאָה אַחַת עַל הַכֹּל, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ עֶשֶׂר אִילָנוֹת בְּבֵית סְאָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{א} וּמוֹדִים. בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל וְאַף עַל גַּב דְּאֵין הֲלָכָה כְּבֵית שַׁמַּאי וְלֹא נַפְקָא מִנַּהּ בְּהוֹדָאָתָם, אַשְׁכְּחָן כְּהַאי גַוְנָא טוּבָא בַּשַּׁ''ס: {ב} רָאשֵׁי שׁוּרוֹת. לְשׁוֹן הָרַ''שׁ, לְמַאי דִמְפָרְשִׁינַן דְּמַלְבְּנוֹת הֵם הַשּׁוּרוֹת קָשֶׁה דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר רָאשֵׁי מַלְבְּנוֹת, וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ דְּמִלְּשׁוֹן שְׂדֵה הַלָּבָן הִיא דְהַתְּבוּאָה שֶׁנִּגְמְרָה מִתְלַבֶּנֶת כוּ':
Rambam (non traduit)
מלבנות — הם ערוגות ערוגות מרובעים, דומים לדפוס שעושין בו הלבני,ם והם מרובעות. וכבר פירשנו (פ''א מ''ד), ששם התבואה נופל על חמשת המינים. ומחלוקת בית שמאי ובית הלל אינו אלא כשיהיו אלו האילנות רחוקות זו מזו, כגון שיהיו מהן י' אילנות בתוך נ' אמה על נ' אמה. אבל אם היו רחוקות יותר, אין שם מחלוקת שיש לו להוציא פאה מכל אחד ואחד; וכן אם היו יותר קרובים מזה, אין שם מחלוקת שהוא מוציא פאה מאחד על הכל:
2
הַמְנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ וְשִׁיֵּר קְלָחִים לַחִים, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד {ה}. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:
R. Bartenura (non traduit)
הַמְנַמֵּר. מְלַקֵּט שָׂדֵהוּ מְקוֹמוֹת מְקוֹמוֹת, דְּמֵחֲזֵי כִּמְנוּמָר, לְשׁוֹן וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו (יִרְמְיָה יג), שֶׁקָּצַר הַתְּבוּאָה שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בַּשָּׂדֶה {ג}:
וְשִׁיֵּר קְלָחִים לַחִים. אוֹתָן שֶּׁלֹא נִתְבַּשְּׁלוּ:
נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. כְּשֶׁחוֹזֵר לְלַקֵּט הַקְּלָחִים לַחִים שֶׁשִּׁיֵּר. דְּנִמּוּר מַפְסִיק וְלָאו אַתְחַלְתָּא דִקְצִירָה חֲשִׁיבָא {ד}:
בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת. יָרָק שֶׁקּוֹרִין לוֹ אניט''ו בְּלַעַ''ז:
שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה לְכָל אַחַת וְאַחַת. מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִזְרֹעַ מֵהֶן שָׂדֶה אַחַת, לְפִיכָךְ חֲשׁוּבִין כָּל אוֹתָן עֲרוּגוֹת כְּאִלּוּ כָּל אַחַת מֵהֶן שָׂדֶה אַחַת. וְשֶׁבֶת וְחַרְדָּל חַיָּבִים בַּפֵּאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹתְנִין פֵּאָה לַיָּרָק, מִשּׁוּם דִּלְזֶרַע עֲבִידֵי וּכְמִינֵי זְרָעִים חֲשִׁיבֵי. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ג} מְפָרֵשׁ בַּיְרוּשַׁלְמִי מְקוֹם הַזְּבָלִין עוֹלִין תְּחִלָּה. וּפֵרֵשׁ הָרַ''שׁ כְּלוֹמַר מְקוֹמוֹת הַמְזֻבָּלִים יוֹתֵר בַּשָּׂדֶה שָׁם הַתְּבוּאָה מְמַהֶרֶת לַעֲלוֹת: {ד} וְהִיא שִׁיטַת הָרַאֲבַ''ד, שֶׁהַמַּחְלֹקֶת אֵינוֹ אֶלָּא עַל הַמְשֻׁיָּר לְבַדּוֹ. וְכָתַב עוֹד מִכָּל מָקוֹם מִן הַלַּח הַמְשֻׁיָּר נוֹטֵל מֵאֶחָד עַל הַכֹּל בְּכָל עִנְיָן עַל מַה שֶּׁלִּקֵּט וְעַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר כְּדִבְרֵי חֲכָמִים: {ה} וְאֶחָד כוּ'. וּלְשׁוֹן הָרַ''ב אַחַת וְהוּא תָּלוּי בַּפְּלוּגְתָּא שֶׁבַּיְרוּשַׁלְמִי שְׁמוּאֵל אָמַר מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּהֶן מַמְתִּין לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן לִזְרֹעַ עֲרוּגוֹת עֲרוּגוֹת, עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל מַפְרִישׁ מִכָּל קֶלַח עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִכָּל עֲרוּגָה. וְגִרְסַת הַפְּנִים אַתְיָא אַלִּיבָּא דִשְׁמוּאֵל. וְשֶׁל הָרַ''ב כְּרַבִּי יוֹחָנָן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
מנומר — הוא שיזרע מקומות מקומות מן השדה, כדמות עור הנמר שהוא נקודות נקודות. וביאר הגמרא שזה הדמיון הוא שעוקר היבש ויניח הלח, וזהו מה שאמר: ושייר קלחים לחים, רוצה לומר שעקר היבש והניח הלח.
ופירוש שבת בלשון לע''ז אני''ט, ובלשון ערב אל שב''ת.
וחרדל הוא בלשון ערבי אל כרד''ל, ובלשון לע''ז שינאפר''י. וטעם זה העניין, שמנהג בני אדם לזרוע אותן פרודות בערוגות, והוא מה שאמר בגמרא: ''מפני שדרכן לזרוע ערוגות ערוגות''. ואין הלכה כרבי עקיבא:
3
הַמַּחֲלִיק בְּצָלִים לַחִים לַשּׁוּק וּמְקַיֵּם יְבֵשִׁים לַגֹּרֶן, נוֹתֵן {ו} פֵּאָה לָאֵלּוּ לְעַצְמָן וְלָאֵלּוּ לְעַצְמָן. וְכֵן בַּאֲפוּנִין {ז}, וְכֵן בַּכֶּרֶם. הַמֵּדֵל, נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר. וְהַמַּחֲלִיק מֵאַחַת יַד, נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל הַכֹּל:
R. Bartenura (non traduit)
הַמַּחֲלִיק בְּצָלִים. אִית דִּמְפָרְשֵׁי לְשׁוֹן וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק (בְּרֵאשִׁית כו), עַל שֵׁם שֶׁכְּשֶׁנִּתְלְשׁוּ נִשְׁאַר הַמָּקוֹם חָלָק. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי הַמַּחֲלִיק כְּמוֹ הַמְחַלֵּק, שֶׁנּוֹטֵל חֵלֶק מִן הַבְּצָלִים לַחִים לְמָכְרָן בַּשּׁוּק וְחֵלֶק אַחֵר מַנִּיחַ יְבֵשִׁים לַגֹּרֶן לְקִיּוּם:
נוֹתֵן פֵּאָה לְאֵלּוּ לְעַצְמָן. דְּכִשְׁנֵי מִינֵי חִטִּים דָּמוּ:
וְכֵן בְּכָרֶם. וְכֵן הַמַּחֲלִיק בְּכֶרֶם דִּינוֹ כְּמַחֲלִיק בִּבְצָלִים:
הַמֵּדֵל נוֹתֵן מִן הַמְשֻׁיָּר עַל מַה שֶׁשִּׁיֵּר. בִּזְמַן שֶׁהַבְּצָלִים זְרוּעִים רְצוּפִים נוֹטֵל מֵהֶם אֶחָד מִבֵּינְתַּיִם כְּדֵי שֶׁהַנִּשְׁאָרִים יִתְגַדְּלוּ בְּרֶוַח וְיֵעָשׂוּ גַּסִּים. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא מֵדֵל, שֶׁדּוֹלֶה וְשׁוֹלֵף אוֹתָם מִמְּקוֹמָם, וּתְנַן אֵיזֶהוּ מֵדֵל, נוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ שְׁנַיִם. וְאוֹתָן שֶׁעוֹקֵר לִתֵּן רֶוַח לַנִּשְׁאָרִים אֵינָם חַיָּבִין בַּפֵּאָה, לְפִי שֶׁתַּקָּנַת הַנִּשְׁאָרִים הִיא, הִלְכָּךְ נוֹתֵן פֵּאָה מִן הַנִּשְׁאָר לְבָד וְהַנֶּעֱקַר פָּטוּר מִכְּלוּם דְּלֹא חֲשִׁיבָא קְצִירָה:
הַמַּחֲלִיק מֵאַחַת יַד. כְּלוֹמַר מֵעִנְיָן אֶחָד, אוֹ כֻּלּוֹ לַגֹּרֶן אוֹ כֻּלּוֹ לַשּׁוּק. וְרַמְבַּ''ם פֵּרֵשׁ מֵאַחַת יַד מִמָּקוֹם אֶחָד, שֶׁהַחֵלֶק שֶׁנּוֹטֵל לִמְכֹּר בַּשּׁוּק אֵינוֹ נוֹטֵל אוֹתוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן אֶלָּא כֻּלּוֹ מִצַּד אֶחָד {ח}:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ו} נוֹתֵן כוּ'. לֹא דָמִי לְמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל דְּלַחֲכָמִים נוֹתֵן מֵאֶחָד עַל הַכֹּל, כִּדְאִיתָא בַּיְרוּשַׁלְמִי שָׁמְעִינַן שׁוּק וְגֹרֶן שְׁנֵי מִינִים, לַח וְיָבֵשׁ שְׁנֵי מִינִים לֹא: {ז} בַּאֲפוּנִין. פֵּרֵשׁ הָרַ''מ זֵרְעוֹנִים כְּלוֹמַר אֲפוּנִים הַשּׁוֹפִין שֶׁהֵם זֵרְעוֹנִים, לַאֲפוֹקֵי אֲפוּנִים הַגִּמְלוֹנִים שֶׁהֵן מִין יָרָק וְאֵינָן חַיָּבִין בַּפֵּאָה: {ח} לִדְבָרָיו הֲוֵי הַךְ סֵיפָא פֵּרוּשָׁא דְרֵישָׁא כְּמוֹ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, וְהַטַּעַם כָּתַב בְּחִבּוּרוֹ הוֹאִיל וּבוֹצֵר מֵרוּחַ אַחַת אֵינוֹ כְּבוֹצֵר עֲרַאי מְעַט מִכָּאן וּמְעַט מִכָּאן שֶׁהוּא פָּטוּר:
Rambam (non traduit)
המחליק — החותך, כמו ''מחליק פטיש'' (ישעיהו מא, ז).
וכרם המדל — כרם מדולדל, גזור ממלת ''דל''. והוא שיבצור מקצתו וימכור, ויעזוב הנשאר לדרוך או לייבש. אמר שחייב לתת פאה מן השארית הנשארת כפי מה שנשאר, לא כפי הכרם כולו. וזה כשיבצור הענבים מכל צד מצדי הכרם; אבל כשיבצור מצד אחד ומכר, והניח הנשאר, יתן ממה שנשאר פאה המחוייבת לכל הכרם. וזהו פירושו מה שאמר: המחליק מאחת יד, רוצה לומר: הבוצר או הקוצר מצד אחד:
ואפונין — זרעונים.
4
הָאִמָּהוֹת שֶׁל בְּצָלִים חַיָּבוֹת בְּפֵאָה, וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מַלְבְּנוֹת הַבְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיָּרָק, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, פֵּאָה מִכָּל אַחַת וְאֶחָת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מֵאַחַת עַל הַכֹּל:
R. Bartenura (non traduit)
הָאִמָּהוֹת שֶׁל בְּצָלִים. בְּצָלִים גְּדוֹלִים שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָן לְגַדֵּל זֶרַע, וּמִתּוֹךְ שֶׁמִּשְׁתָּהִין בָּאָרֶץ לֹא חָזוּ לַאֲכִילָה אֶלָּא עַל יְדֵי הַדְּחַק {ט}, וּלְכָךְ פָּטַר רַבִּי יוֹסֵי. וְאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ:
מַלְבְּנוֹת הַבְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיָּרָק. סָבַר רַבִּי יוֹסֵי דְּיָרָק כְּזֶרַע אַחֵר דָּמִי, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מַכְנִיס בְּצָלִים בֵּין הַיָּרָק, וּתְנַן לְעֵיל בְּפֶרֶק שֵׁנִי דְּזֶרַע אַחֵר מַפְסִיק. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ט} וּמִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְהַבְּצָלִים עַצְמָן שֶּׁלֹא נִשְׁתָּהוּ מִידֵי דַאֲכִילָה נִינְהוּ אַף הָאִמָּהוֹת שֶׁמַּשְׁהִין אוֹתָן בָּאָרֶץ לֹא יָצְאוּ מִכְּלָלָן לְהִפָּטֵר מִפֵּאָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן סְפִיחֵי סִטִּיס שֶׁבְּפֶרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ד' שֶׁכָּל הַמִּין אֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֶלָּא עַל יְדֵי הַדְּחַק. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
האמהות — הם הבצלים השמורים לזרע. ואין הלכה כר' יוסי בשני דברים אלו:
5
הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, נוֹתְנִין שְׁתֵּי פֵאוֹת. חָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת. שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָאִילָן, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת. לָקַח זֶה צְפוֹנוֹ וְזֶה דְרוֹמוֹ, זֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ, וְזֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ. הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁלֹּא שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה. אֲבָל אִם שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל:
R. Bartenura (non traduit)
שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָאִילָן. מֵהֲנָךְ אִילָנוֹת דְּחָשִׁיב בְּפֶרֶק קַמָּא שֶׁחַיָּבִים בְּפֵאָה:
הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן. שָׁרְשֵׁי צְמָחִים שֶׁחַיָּבִין בַּפֵּאָה, וְלֹא מָכַר לוֹ הַקַּרְקַע, נוֹתֵן הַלּוֹקֵחַ פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:
בִּזְמַן שֶּׁלֹא שִׁיֵּר. כְּלוֹמַר {י} אִם לֹא הִתְחִיל בַּעַל הַשָּׂדֶה לִקְצֹר אוֹ לְלַקֵּט פֵּרוֹת, אָז הוּא דְחַיָּב הַלּוֹקֵחַ לִתֵּן פֵּאָה. אֲבָל אִם הִתְחִיל בַּעַל הַשָּׂדֶה לִקְצֹר שָׂדֵהוּ קֹדֶם שֶׁמָּכַר אֶת אֵלּוּ, שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַשָּׂדֶה שֶּׁלֹא נִקְצַר אוֹ שֶּׁלֹא נִלְקַט, בַּעַל הַשָּׂדֶה הוּא הַנּוֹתֵן פֵּאָה עַל הַכֹּל, דִּמְכִּי אַתְחִיל בַּקְּצִירָה אוֹ בִּלְקִיטַת הַפֵּרוֹת אִיחַיָּב בַּפֵּאָה שֶׁל כָּל הַשָּׂדֶה. וְרַבִּי יְהוּדָה לְפֵרוּשֵׁי מִלְּתֵיהּ דְּתָנָא קַמָּא אָתָא, וְכֵן הֲלָכָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{י} פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ מַה שֶּׁכָּתַב, כְּלוֹמַר לְאַסְבּוֹרֵי הִלְכְתָא וְלֹא פֵּרוּשׁ דְּמַתְנִיתִין. וּמַה שֶּׁכָּתַב אָז הוּא דְּחַיָּב הַלּוֹקֵחַ, פֵּרוּשׁ מִכָּל מָקוֹם אֲפִלּוּ אִם נִשְׁאַר לוֹ. וּמַה שֶּׁכָּתַב שֶׁנִּשְׁאַר כוּ' רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁנִּשְׁאַר לַמּוֹכֵר כְּלוֹמַר כוּ' שֶּׁלֹא נִלְקַט וְלֹא מְכָרָן. הִלְכָּךְ עַל הַמּוֹכֵר לָתֵת הַפֵּאָה לְפִי שֶׁהִתְחִיל בַּקְּצִירָה וְרַחֲמָנָא אָמַר וּבְקֻצְרְכֶם, וְגַם נִשְׁאַר לוֹ, הִלְכָּךְ אָמְרִינַן דִּבְאוֹתוֹ שִׁיּוּר הַוְיָא הַפֵּאָה, וְשָׁאנֵי הָכָא מִסּוֹף פֶּרֶק ב' דִּתְנַן קָצַר חֶצְיָהּ וּמָכַר חֶצְיָהּ כוּ' דְּהָתָם לֹא שִׁיֵּר כְּלוּם, וְעַיֵּן חֻלִּין קל''ח. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
ומה שאמר: נותן פאה מכל אחד ואחד — חוזר על הלוקח. וזה העניין שביאר ר' יהודה, רוצה לומר, שבזמן שיתחיל בעל השדה לקצור, אז נתחייב בפאה כשמכר והשאיר, מפני שאמר הכתוב: ''ובקצרכם את קציר ארצכם'', ואמר: מעידנא דאתחיל לקצור איתחייב ליה בכוליה שדה. ורבי יהודה המבאר זה הדבר שהקדמנו למעלה, אין חולק עליו, וביאורו אמת:
קלחי אילן — הם שרשי צמחים שהם מחוייבים בפאה, ואינם אילן. וכן יבואר בגמרא.
6
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קַרְקַע בֵּית רֹבַע, חַיֶּבֶת בַּפֵּאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הָעוֹשָׂה סָאתַיִם {יג}. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר, כְּדֵי לִקְצֹר וְלִשְׁנוֹת. וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, חַיֶּבֶת בַּפֵּאָה, וּבַבִּכּוּרִים, וְלִכְתֹּב עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל, וְלִקְנוֹת עִמּוֹ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה:
R. Bartenura (non traduit)
קַרְקַע בֵּית רֹבַע. מָקוֹם שֶׁרָאוּי לִזְרֹעַ בּוֹ רֹבַע הַקַּב. וּפֵרְשׁוּ בוֹ שֶׁהוּא עֶשֶׂר אַמּוֹת וּמֶחֱצָה עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת בְּקֵרוּב {יא}:
הָעוֹשָׂה סָאתַיִם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא אָזֵיל בָּתַר זְרִיעָה, אֶלָּא קַרְקַע הַמּוֹצִיאָה סָאתַיִם שֶׁהֵן שְׁנֵים עָשָׂר קַבִּין {יב}:
לִקְצֹר וְלִשְׁנוֹת. דֶּרֶךְ הַקּוֹצְרִים אוֹחֵז מְלֹא כַפּוֹ מִן הַקָּמָה וְקוֹצֵר, כְּדִכְתִיב (תְּהִלִּים קכט) שֶּׁלֹא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר. וְאִם יֵשׁ בַּקָּמָה כְּדֵי לְמַלֹּאת כַּפּוֹ שְׁנֵי פְעָמִים חַיֶּבֶת בְּפֵאָה:
קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא חַיֶּבֶת בַּפֵּאָה. דִּסְבִירָא לֵיהּ פְּאַת שָׂדְךָ כָּל שֶׁהוּא מַשְׁמַע {יד}, וּפָלֵיג אַכֻּלְּהוּ {טו}:
וּבַבִּכּוּרִים. דִּכְתִיב בְּהוּ אַדְמָתְךָ {טז}. וְהַנֵּי מִלֵּי בְּבִכּוּרֵי חִטָּה וּשְׂעוֹרָה, אֲבָל בְּבִכּוּרִים שֶׁל אִילָן אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ קַרְקַע שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת סָבִיב לָאִילָן, שֶׁהוּא שִׁעוּר יְנִיקָתוֹ:
וְלִכְתֹּב עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל. הִלֵּל תִּקֵּן פְּרוֹזְבּוּל, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהָיוּ נִמְנָעִים מִלְּהַלְווֹת לָעֲנִיִּים מִפְּנֵי הַשְּׁבִיעִית שֶׁמְּשַׁמֶּטֶת הַחוֹב, תִּקֵּן שֶׁיְּהֵא מוֹסֵר שִׁטְרוֹתָיו לְבֵית דִּין, וְכוֹתֵב, מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּיָּנִין כָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאֶגְבֶנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה, וּמִשֶּׁכָּתְבוּ לוֹ שְׁטָר זֶה {יז} שׁוּב אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת חוֹבוֹ. וְדַוְקָא כְּשֶׁיֵּשׁ קַרְקַע כָּל דְּהוּא לַלֹּוֶה דְּאָז חָשִׁיב כְּאִלּוּ הַחוֹב גָּבוּי כְּבָר בְּיַד בֵּית דִּין וְתוּ לֹא קָרֵינָא בֵיהּ לֹא יִגֹּשׂ, וְחָשְׁבִינַן לְקַרְקַע כָּל שֶׁהוּא כְּאִלּוּ שָׁוֶה כָּל הַחוֹב, דְּאֵין אוֹנָאָה לְקַרְקָעוֹת {יח}:
וְלִקְנוֹת עִמָּהּ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת. דְּמִטַּלְטְלִין נִקְנִין אַגַּב קַרְקַע, בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְקִדּוּשִׁין, וְשָׁם מְפֹרָשׁ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יא} וּבַיְרוּשַׁלְמִי מַאי טַעֲמָא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נֶאֱמַר כָּאן שָׂדְךָ וְנֶאֱמַר בְּכִלְאַיִם שָׂדְךָ, מַה שָׂדְךָ הָאָמוּר לְהַלָּן בֵּית רֹבַע (כִּלְאַיִם פ''ב) אַף כָּאן בֵּית רֹבַע: {יב} וּלְפִי סֵדֶר מִשְׁנָתֵנוּ כָּל אֶחָד פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ מִשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן, וּבִזְמַן הַמִּשְׁנָה הֲוָה שְׁמֵנָה אַרְעָא טוּבָא טְפֵי מִבִּימֵי רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר אַרְבַּע סְאִין לְכוֹר. בָּבָא מְצִיעָא דַּף ק''ה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יג} סָאתַיִם. בַּיְרוּשַׁלְמִי מַאי טַעֲמָא נֶאֱמַר כָּאן שָׂדְךָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה מַה שָּׂדֶה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן סָאתַיִם אַף כָּאן סָאתַיִם, וּפֵרֵשׁ הָרַ''שׁ כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק ו' הָעֹמֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סָאתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. מַאי טַעֲמָא דְרַבִּי טַרְפוֹן, מֵעֲרוּגָה, וְכָתַב הָרַ''שׁ כְּדִתְנַן פֶּרֶק ג' דְּכִלְאַיִם עֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה כוּ': {יד} וְלֵית לֵיהּ גְּזֵרָה שָׁוָה דְּשָׂדְךָ, וּפָרֵיךְ בִּיְרוּשַׁלְמִי שִׁבֹּלֶת אַחַת עַד שֶּׁלֹא קָצַר אֵין כָּאן חִיּוּב מִשֶּׁקָּצַר אֵין כָּאן שִׁיּוּר. וּמְשַׁנֵי שֶׁהָיָה שָׁם שִׁבֹּלֶת וּבוֹ חָמֵשׁ שִׁבֳּלִים: {טו} לְפִי שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לִטְעוֹת וּלְפָרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא, שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר הַשִּׁעוּר הַמֻּעָט שֶׁבְּשִׁעוּרֵי הַתַּנָּאִים הַקּוֹדְמִים, וְהַיְנוּ כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה, וְלֹא בָא רַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא לָתֵת כְּלָל לְכָל מִינֵי קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב מְפַלְפֵּל אִם מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַוִּדּוּי. וְעַיֵּן שָׁם: {יז} כְּלוֹמַר שֶׁהֵם חוֹתְמִין וְנוֹתְנִים לוֹ מַה שֶּׁכָּתַב מוֹסֵר אֲנִי כוּ': {יח} בְּסוֹף שְׁבִיעִית כָּתַב טַעַם אַחֵר, וְשָׁם אֲפָרֵשׁ בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא:
Rambam (non traduit)
בית רובע — מקום שיזרע בו רובע קב. ועוד נבאר אלו המדות והסאין בסוף מסכת זו (להלן ח, ה).
ולקצור ולשנות — הוא שיקצור מן השבולים כפי שתי אגודות, שלא יוכל לקבץ אותם בידו באגודה אחת.
ובכורים — רוצה לומר הבאת ביכורים. ועוד יתבאר לך בסוף זה הסדר, שהביכורים לא יתחייב להביאם אלא מי שיש לו שדה.
ופרוזבול — שטר שלא יכתבוהו אלא על הקרקעות, ועוד נבאר עניין זה השטר במסכת שביעית מן הסדר הזה.
ומן העיקרים שיש בידינו, שכל הנכסים חוץ מן הקרקע, כגון מיני סחורות וזהב וכסף ואבני יקרות, נקראים שאין להם אחריות, ופירוש שאין להם אחריות – שאין להם חזרת תביעה; וזה, שכל מי שיש עליו חוב, ומכר סחורות שהיו אצלו אחר שלקח החוב, ואחר כך טען שאין לו מה שיפרע, אין לבעל חוב לחזור באחריות על הקונה הסחורות ושיוציאם מיד הקונה. אבל אם ימכור מי שיש לו עליו החוב קרקע אחר שלקח החוב, וטען שאין לו מה שיפרע, יחזור בעל חוב על קונה הקרקע ויוציאנו מידו. ובשביל זה נקרא הקרקע נכסים שיש להם אחריות. ומן העקרים שיש בידינו גם כן, שהנכסים שאין להם אחריות, והם הנקראים מטלטלין, אין נקנין בכסף ולא בשטר, אבל נקנין במשיכה, והוא מכלל הדברים המקנים. והקרקע היא נקנית בנתינת כסף, ובכתיבת שטר כולל ענייני המכירה, ובהשתמשות בו, וזו היא חזקה. לפיכך כל מי שיקנה קרקע ומטלטלין בקניה אחת, וקנה הקרקע באחת משלשה פנים שזכרנו, זכה גם כן במטלטלין. ואלו העיקרים כולם והראיות שלהם והשלמת דיניהם עוד יתבארו במקומו במסכת קידושין (דף כו.), אבל זכרנו לך מהם בכאן ראשי דברים כדי שיתבאר לך בכאן על דרך קצרה. והלכה כרבי עקיבא:
7
הַכּוֹתֵב נְכָסָיו שְׁכִיב מְרַע, שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה. לֹא שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, אֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו, וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, אִבְּדָה כְתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ, אִבְּדָה כְתֻבָּתָהּ:
R. Bartenura (non traduit)
שְׁכִיב מְרַע. הַשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ מֵחֲמַת חֹלִי:
שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא. כָּל הַנֵּי שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא. דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין מִכָּאן וְעַד סוֹף פִּרְקִין, לָאו דַּוְקָא קַרְקַע, דְּהוּא הַדִּין מִטַּלְטְלִים כָּל שֶׁהֵן. אֶלָּא אַיְדֵי דְּתָנָא רֵישָׁא גַּבֵּי פֵּאָה וּבִכּוּרִים וּפְרוֹזְבּוּל קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, תָּנָא בְּכָל הֲנָךְ נַמִּי קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא:
מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת. אִם קָנוּ מִיָּדוֹ עַל הַמַּתָּנָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד מֵחָלְיוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, הוֹאִיל וְשִׁיֵּר לְעַצְמוֹ כָּל שֶׁהוּא גַּלֵּי דַעְתֵּיהּ דְּלָאו מֵחֲמַת מִיתָה כָּתַב הַמַּתָּנָה:
לֹא שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא. לְעַצְמוֹ, מִסְּתָמָא לֹא שָׁבִיק אִינָשׁ נַפְשֵׁיהּ עַרְטִילָאִי, וְאִם לֹא שֶׁהָיָה חוֹשֵׁב וַדַּאי שֶׁיָּמוּת לֹא הָיָה נוֹתֵן כָּל נְכָסָיו, הִלְכָּךְ אִם עָמַד חוֹזֵר, וַאֲפִלּוּ קָנוּ מִיָּדוֹ:
וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ. בִּשְׁכִיב מְרַע מַיְרֵי, שֶׁמְּחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו, וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ חֵלֶק בֵּין הַבָּנִים, וְשָׁמְעָה אִיהִי וְשָׁתְקָה וְלֹא אָמְרָה כְּתֻבָּתִי אֲנִי גוֹבָה אוֹ כַּיּוֹצֵא בָזֶה, אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ. שֶׁתְּהֵא שֻׁתֶּפֶת בֵּין הַבָּנִים, אֲפִלּוּ לֹא קָנוּ מִיָּדָהּ, וְהוּא לֹא צִוָּה שֶׁיִּכְתְּבוּ כָּךְ בְּפָנֶיהָ, אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ וְשׁוּב אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲזֹר בָּהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
Rambam (non traduit)
ודברי ר' יוסי: אם קבלה עליה, אינו רוצה לומר שהיא לקחה בקניין שהיא רוצה בדבר זה, לפי שאין בזה מחלוקת. אבל הוא אומר, שאם קבלה היא על עצמה שתהיה משותפת בין הבנים, ואפילו אם לא לקחה בקניין ולא כתבו בדבר ההוא צוואה, כבר אבדה כתובתה. ואין הלכה כר' יוסי:
ומה שאומר בכאן, כשיכתוב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה, זה העניין הוא על שני תנאים: האחד מהם, שכלל אותה בחילוק נכסיו עם בניו, כגון שיכתוב להם: לפלוני כך ולפלוני כך ולפלונית כך, והיא שומעת ושותקת, ולא תערער כגון שתאמר: כתובתי אני גובה. וראיה על זה מה שאמרו: ''אבדה כתובתה'', ולא אמר ''איבדה'', רוצה לומר כי בשתיקותה כשחילק לה עם הבנים, אבדה מה שיש לה לקבל בכתובתה. והתנאי השני, שיהיה שכיב מרע, אבל אם יהיה בריא, תקח כל מה שיש בכתובתה, אלא אם כן יוציא שטר שהיא נתנה או קבלה.
שכיב מרע — השוכב מחולי, כששייר לעצמו קרקע כל שהוא, כבר גילה דעתו שיקווה לקום מחליו, ולפיכך שייר לעצמו מה ששייר. ומפני זה יתקיים כל מה שנתן, ואינו יכול לחזור בו כשיקום מחליו. ובלבד שקנו ממנו בקניין, אבל אם לא קנו ממנו, יכול לחזור. ואם לא שייר לעצמו שום קרקע, ואחר כך נתרפא מחליו, חוזר במתנתו ואף על פי שקנו ממנו, כי מאחר שלא שייר לעצמו כלום, גילה דעתו שמתנתו היתה מחמת מיתה.
8
הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ, יָצָא בֶן חוֹרִין. שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, לֹא יָצָא בֶן חוֹרִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא בֶן חוֹרִין, עַד שֶׁיֹּאמַר הֲרֵי כָל נְכָסַי נְתוּנִין לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַבְדִּי חוּץ מֵאֶחָד מֵרִבּוֹא שֶׁבָּהֶן:
R. Bartenura (non traduit)
הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ. שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לִפְלוֹנִי עַבְדִּי, הֲרֵי הָעֶבֶד בִּכְלַל הַנְּכָסִים וְנָתַן לוֹ אֶת עַצְמוֹ. וְהָא דְקָאָמַר עַבְדִּי הַיְנוּ עַבְדִּי שֶׁהָיָה כְּבָר:
שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא לֹא יָצָא בֶן חוֹרִין. דְּכָל הֵיכָא דְנָחִית לְשִׁיּוּרָא אָמְרִינַן לְדִידֵיהּ נַמִּי שִׁיֵּר, וְכִי אָמַר כָּל נְכָסַי לְךָ אַשְּׁאָר נְכָסִים קָאָמַר וְלַחֲנוּפֵי לֵיהּ קָאָתֵי, וְלֹא שִׁחְרְרֵיהּ, כֵּיוָן דְּלֹא אָמַר לֵיהּ עַצְמְךָ וּנְכָסַי. וַאֲפִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם נְכָסִים אֶלָּא הָעֶבֶד וְהַקַּרְקַע שֶׁשִּׁיֵּר, מִכָּל מָקוֹם לֹא יָצָא לְחֵרוּת, דְּכֵיוָן דְּאֵין מִתְקַיֵּם דִּבּוּר כָּל נְכָסַי דְּהָא אָתָא חוּץ וּבָטֵל לֵיהּ, דְּלֹא פַּלְגִינַן דִּבּוּרָא, וַהֲוֵי בָּטֵל לְגַמְרֵי וְלֹא קָנָה לֹא עַצְמוֹ וְלֹא נְכָסִים {יט}:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם הוּא בֶן חוֹרִין. בֵּין אֵין לוֹ נְכָסִים אֲחֵרִים אֶלָּא הָעֶבֶד וְהַקַּרְקַע שֶׁשִּׁיֵּר, וּבֵין יֵשׁ לוֹ נְכָסִים אֲחֵרִים, לְעוֹלָם הוּא בֶן חוֹרִין. וּמוֹקְמִינַן דִּבּוּר כָּל נְכָסַי בָּעֶבֶד לְבַדּוֹ כְּשֶׁאֵין לוֹ נְכָסִים אֲחֵרִים, וְלֹא אָמְרִינַן דִּבְמַה שֶּׁאָמַר חוּץ בִּטֵּל דִּבּוּרוֹ שֶּׁאָמַר כָּל נְכָסַי, דְּפַלְגִּינַן דִּבּוּרָא, וּמְקַיְמִינַן לֵיהּ בָּעֶבֶד, וְיָצָא בֶן חוֹרִין:
חוּץ מֵאֶחָד מֵרִבּוֹא. וְלֹא פֵרֵשׁ מַהוּ מְשַׁיֵּר, דְּהָתָם אָמְרִינַן דְּאֶחָד מֵרִבּוֹא דְּקָאָמַר הַיְנוּ עֶבֶד, וְאִיהוּ לֹא חָשִׁיב לֵיהּ אֶלָּא כְּאֶחָד מֵרִבּוֹא בִּנְכָסִים, וְאַף עַל גַּב דְּשָׁוֵי טְפֵי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יט} מַשְׁמַע דְּכָל שֶׁכֵּן אִם יֵשׁ לוֹ נְכָסִים אֲחֵרִים דְּלֹא יָצָא בֶן חוֹרִין וְאִם כֵּן בְּדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ בְּיֵשׁ לוֹ נְכָסִים כִּי הֵיכִי דְּלֹא נֵימָא דְכִי פָּלֵיג רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאֵין לוֹ כוּ' אֲבָל בְּיֵשׁ לוֹ אֵין הָכִי נַמִּי דְּמוֹדֶה לְתַנָּא קַמָּא כוּ'. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לְעוֹלָם קָאָמַר דְּיָצָא בֶן חוֹרִין. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב, וְעַיֵּן שָׁם:
Rambam (non traduit)
הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין — מפני שעבדו בכלל נכסיו, וכבר הקנהו אותו. ואם שייר קרקע כל שהוא ואומר לו: כל נכסיי נתונין לך חוץ ממקום פלוני, לא יצא בן חורין לדעת תנא קמא, לפי שדעת תנא קמא שאין חולקין הדיבור, לפיכך זה התנאי תלוי בגוף העבד, וכאילו התנה באבר מאבריו, ויצטרך לספר כריתות וליכא, ועל כן לא ישתחרר העבד ולא יקנה בנכסים בשום פנים, ואפילו ייחד שם המקום שהתנה בו; וכל שכן כשלא ייחד אותו. ור' יוסי חולק על זה, וקילס ר' שמעון [בתוספתא] שהוא אומר שחולקין הדיבור, ואין לנו לומר כשהתנה בנכסים – שהתנה בגופו של עבד, אלא אמר: כל נכסי קנויין לך חוץ ממקום פלוני, יצא לחירות, וקנה כל הנכסים לבד המקום ההוא. ואפילו לא היה לבעליו אלא אותו המקום שהתנה בו ואין לו קניין אחרים זולתו, יצא העבד לחירות, ואף על פי שלא נשאר לו לקניין שיקנה אחר שהתנה בכל קנייניו מלבד העבד.
וזה עניין דברי רבי שמעון: לעולם הוא בן חורין, רוצה לומר, כי כל זמן שלא התנה בפירוש בגוף העבד, כבר הוא בן חורין, אחר שהתנה בקצת נכסיו שהקנה לעבד קצתם, או שהתנה בכל נכסיו, שלא הקנה מהם לעבד כלום. אלא אם התנה בדבר סתם, ואפילו אם יהיה דבר מועט, ואמר: ''חוץ מאחד מריבוא שבנכסי'', כבר נכנס בחלק ההוא בלא ספק חלק מגוף העבד, מפני שהוא מנכסיו, ואז נאמר: לאו כרות גיטא. ואין הלכה כר' שמעון.
ומה שאתה צריך לדעת, כי מה שאמר בעניין שכיב מרע, ובכותב נכסיו לבניו, ובכותב נכסיו לעבדו: שייר קרקע כל שהוא, וכן אם שייר מטלטלין הדין אחד. אבל אמר ''קרקע'' בכולן, מפני שהקדים לומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה, ומיגו דתני רישא ''קרקע'', תני סיפא ''קרקע'', כי הפאה לא תהיה אלא בקרקע:
פרק ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source