Chap. 137
137 : 1
עַ֥ל נַהֲר֨וֹת | בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן:
Sur les rives des fleuves de Babylone, là nous nous assîmes, et nous pleurâmes au souvenir de Sion.
Rachi (non traduit)
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ. כְּשֶׁיָּרַדְנוּ לַגּוֹלָה ושאלם נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁיָּשִׁירוּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְשׁוֹרְרִין עַל הַדּוּכָן:
M. David (non traduit)
על נהרות בבל. דוד צפה ברוה''ק אשר יגלה נ''נ את ישראל לבבל ואמר בלשון הלוים אשר יקוננו ויספרו את הקורות אותם בדרך ויאמרו הנה בהיותינו על נהרות בבל שם ישבנו ישיבה הראויה לגולים מוטה לארץ וגם בכינו על כי זכרנו את ציון החורבה והשוממה :
137 : 2
עַֽל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ:
Aux saules qui les bordent, nous suspendîmes nos harpes ;
Rachi (non traduit)
עַל עֲרָבִים. עַרְבֵי נַחַל:
M. David (non traduit)
על ערבים. על אילני ערבים שבנחל תלינו הכנורות שהיינו מנגנים בהם בבה''מ וכוונתם היה להעלימם מן העין תוך ענפי האילנות למען לא יראום האויב :
M. Tsion (non traduit)
ערבים. שם אילן סרק הגדל אצל הנחלים כמו וערבי נחל (ויקרא כג) : תלינו. מלשון תליה :
137 : 3
כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן:
car là nos maîtres nous demandaient des hymnes, nos oppresseurs des chants de joie. "Chantez-nous [disaient-ils], un des cantiques de Sion !"
Rachi (non traduit)
וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה. מִינֵי כְּלֵי זֶמֶר עַל שֵׁם שֶׁהֵם תּוֹלִין (שֶׁתּוֹלִין) אוֹתָם, כָּךְ פֵּירְשׁוּ מְנַחֵם, וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה וְתוֹלָלֵינוּ שֶׁל שִׂמְחָה, וְיֵשׁ לִפְתּוֹר תּוֹלָלֵינוּ אוֹיְבֵינוּ שֶׁהֵם מְהוֹלְלִים וּמְשַׁטִּים בָּנוּ לְשׁוֹן מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבְּעוּ (לְעֵיל קב):
M. David (non traduit)
כי שם. ר''ל טעם העלמתם היה כי שם שאלו השבאים מאתנו לנגן על הכנורות דברי שיר : ותוללנו. המהתלים והמלעיגים בנו שאלו דברי שמחה ואמרו לנו שירו לנו מן השיר אשר שוררתם בציון :
M. Tsion (non traduit)
שובינו. מל' שבי : ותוללנו. מל' הוללות ולעג וכן מהוללי בי נשבעו (לעיל ק''ב) :
Malbim Beour Hamilot (non traduit)
ותוללינו. כמו ושוללינו בחילוף תי''ו בשי''ן מעברית לארמית, כמו פשר פתר, ורש''י ז''ל פי' מענין מהוללי בי נשבעו :(מלבי''ם באור המלות)
137 : 4
אֵ֗יךְ נָשִׁ֥יר אֶת־שִׁיר־יְהוָ֑ה עַ֝֗ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר:
Comment chanterions-nous l’hymne de l’Éternel en terre étrangère ?
M. David (non traduit)
איך נשיר. ר''ל אמרנו אז בלבנו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר שאינו מקום המקדש לפי שפחדנו פן יכופו אותנו לשורר לזה העלמנום מן העין ואמרנו שנאבדו בדרך :
Malbim Beour Hamilot (non traduit)
אדמת נכר. אדמת אל נכר הפך שיר ה' :(מלבי''ם באור המלות)
137 : 5
אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי:
Si je t’oublie jamais, Jérusalem, que ma droite me refuse son service !
Rachi (non traduit)
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת כֵּן:
M. David (non traduit)
אם אשכחך. ידבר בלשון בני הגולה שיאמרו אם אשכחך ירושלים אז הימין שלי תשכח את כוחה ואת תנועתה :
137 : 6
תִּדְבַּ֥ק־לְשׁוֹנִ֨י | לְחִכִּי֮ אִם־לֹ֪א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם־לֹ֣א אַ֭עֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַ֑ם עַ֝֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי:
Que ma langue s’attache à mon palais, si je ne me souviens toujours de toi, si je ne place Jérusalem au sommet de toutes mes joies !
Rachi (non traduit)
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם. אֶת זִכְרוֹן אֵבֶל חוּרְבָּנָהּ אַעֲלֶה לְהַזְכִּירוֹ בְּרֹאשׁ כָּל שִׂמְחָתִי:
M. David (non traduit)
תדבק. תהיה לשוני דבוקה לחכי לבל אוכל לדבר אם לא אזכיר אותך תמיד ואם לא אעלה את זכרון ירושלים בראש שמחתי ר''ל בתחילת השמחה אשים לה זכרון לבל אשכחה בעת תוקף השמחה :
M. Tsion (non traduit)
על ראש. כמו בראש וכן עמדתם על חרבכם (יחזקאל ל''ג) ומשפטו בחרבכם :
137 : 7
זְכֹ֤ר יְהוָ֨ה | לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ | עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ:
Souviens-toi, Seigneur, pour la perte des fils d’Edom, du jour [fatal] de Jérusalem, où ils disaient : "Démolissez-la, démolissez-la, jusqu’en ses fondements !"
Rachi (non traduit)
עָרוּ עָרוּ. לְשׁוֹן חוּרְבָּן וְכֵן חוֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עִרְעֵר תִּתְעַרְעָר (יִרְמְיָה נא נט) וְכֵן עָרוֹת יְסוֹד (חֲבַקּוּק ג') וְאֵינוֹ נוֹפֵל אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁעוֹקְרִין שָׁרָשָׁיו מֵהָאָרֶץ:
M. David (non traduit)
זכור וגו'. לשלם להם גמול על זה : את יום ירושלים. מה שעשו בעת חורבן ירושלי' אשר אמרו לבבלי' החריבו והשחיתו עד שתגלו היסוד אשר בה והסיתו אותם לעקור את הכל :
M. Tsion (non traduit)
ערו. ענין חורבן והשחתה כמו ערות יסוד (חבקוק ג') :
Malbim Beour Hamilot (non traduit)
ערו. מענין גילוי, שרשו ערה, או ההפך של מתערה כאזרח רענן, ועקרו השרש, כמו משרש מסקל :(מלבי''ם באור המלות)
137 : 8
בַּת־בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְשַׁלֶּם־לָ֑ךְ אֶת־גְּ֝מוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ:
Fille de Babel, vouée à la ruine, heureux qui te rendra le mal que tu nous as fait !
M. David (non traduit)
השדודה. אשר סופך להיות שדודה על ידי דריוש המדי : אשרי שישלם. משובח ומהולל יהיה זה אשר ישלם לך את גמולך הראוי לך כפי אשר גמלת לנו :
M. Tsion (non traduit)
בת בבל. עדת בבל : השדודה. מלשון שדידה וגזל : שגמלת. לפעמים יאמר לשון גמול על תחלת עשיית הרעה וכן ואם גומלים אתם עלי (יואל ד') :
Malbim Beour Hamilot (non traduit)
גמולך. עי' גדרו יואל ד' :(מלבי''ם באור המלות)
137 : 9
אַשְׁרֵ֤י | שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ אֶל־הַסָּֽלַע: (פ)
Heureux qui saisira tes petits et les brisera contre le rocher !
M. David (non traduit)
אשר שיאחז. משובח ומהולל יהיה זה אשר יאחז בידו את עולליך וירצצם על פני הסלע :
M. Tsion (non traduit)
ונפץ. ענין השבירה עם הרצוץ והפזור כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז'). עולליך. בניך הקטנים כמו עוללים ויונקים (לעיל ח') :
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source