Le texte Le vocabulaire Les révisions
משנה: מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֵירָתָהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית נָפָה וּכְבָרָה רֵיחַיִם וְתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחוֹן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֵׁת עַם הָאָרֶץ נָפָה וּכְבָרָה וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמְרַקֶּדֶת עִמָּהּ. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל מַיִם לֹא תִגַּע בָּהּ שֶׁאֵין מְחַזְּקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. וְכוּלָּן לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִים יְדֵי גּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן מִפְּנֵי דַּרְכֵי הַשָּׁלוֹם.
Traduction
Une femme peut prêter un tamis, un van, un petit moulin ou un four, même à une femme soupçonnée de ne pas observer les lois de la 7e année (215)''Cette Mishna se retrouve in-extenso en (Sheviit 5, 9) (t 2, p 374); on y trouvera diverses notes explicatives sur ce''; mais elle ne doit pas l’aider à trier, ni à moudre. La femme d’un compagnon savant peut prêter à la femme d’un homme du peuple un tamis ou un van; elle peut trier, moudre et vanner avec elle. Mais dès que celle-ci jette de l’eau sur la farine (qu’elle commence seulement une pâte), elle ne doit pas l’aider, ni la toucher, car il est interdit d’encourager ceux qui transgressent la loi. Du reste, toutes ces mesures n’ont été autorisées que dans l’intérêt de l’harmonie, comme l’on peut souhaiter du succès aux païens la 7e année agraire, mais non à l’israélite, et dans l’intérêt des bonnes relations, on doit s’informer de leur santé.- (216)Toute la Guemara sur ce est traduite au même traité (ibid)
Pnei Moshe non traduit
ריחיים. שמא לטחון בהן סממנין:
ושואלין בשלומן. כל הימים ואפי' ביום חגם ואע''פ שמטיל שם שמים על העכו''ם. ששלום אחד משמותיו של הקב''ה:
ומחזיקין ידי עכו''ם בשביעית. אם מצאו חורש יכול לומר לו יישר כחך וכיוצא בזה:
וכולן לא אמרו. לא התירו להשאילן כלים ולסייען בלא שעת עבירה עצמה אלא מפני דרכי שלום:
אבל משתטיל המים. בעיסה לא תגע עמה לפי שמשגלגל' העיסה הוטבלה לחלה וקא מיטמא מחמת כלים טמאים שהרי הוכשרה לקבל טומאה וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרוס טומאה לחלה:
ובוררת כו'. ולא אסרו הכא באשת ע''ה החשודה על המעשרות כדאסרו בחשודה על השביעית משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן:
ולא תטחן עמה. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה בשעת עבירה:
תנור. שמא ליבש בו אונין של פשתן:
מתני' החשודה על השביעית. לשמור פירות שביעית ולהצניען מן הביעור ואילך:
נפה. כדמפרש טעמא בגמרא שאני אומר לספור בה מעות היא לוקחת:
כברה. שאני אומר לכבור בה את החול:
הלכה: מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֵירָתָהּ כול'. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מַתְנִיתָא בִסְתָם. הָא בִּפֵירוּשָׁא לֹא. אָמַר לֵיהּ. וּסְתָמוֹ לָאו כְּפֵירוּשׁ הוּא. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי אוֹמֵר נָפָה לִסְפּוֹר בָּהּ מָעוֹת. כְּבָרָה לִכְבּוֹר בָּהּ חוֹל. רֵיחַייִם לִטְחוֹן בָּהּ סַמְמָנִים. תַּנּוּר לְהַטְמִין בּוֹ אוּנִּין שֶׁלְּפִשׁתָּן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' זעירא שאל לפני רבי מנא מתניתא בסתם. אם דוקא בסתם התירו להשאיל אלו הכלים אבל במפרשת לבור ולטחון אסור כדקתני התם לעיל גבי מוכר לו פירות ומשאיל לו סאתו ופורטלו מעות וכולן סתמן מותר פירושן אסור:
וסתמא לאו כפירושו היא. שהרי אלי הכלים עומדיה לכך:
א''ל אני אומר. בסתם שמשאלת נפה כו' ולעולם פרושן אסור:
עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיחָא. תַּמָּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. כָּל שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ אֶגּוֹז וּמַשְׁלִיכוֹ צְרוֹר וְנוֹטְלוֹ. הַמּוֹצִיא בְיָדוֹ כְמוֹצִיא לְאַשְׁפָּה. אֶגּוֹז וְנוֹטְלוֹ צְרוֹר וְזוֹרְקוֹ גְּזֵילוֹ גֶזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. אֶגּוֹז וּצְרוֹר נוֹטְלָן וּמַצְנִיעָן וּמֵבִיאָן לְאַחַר זְמָן גְּזֵילוֹ גֶזֶל גָּמוּר. זוֹכֶה לְעַצְמוֹ אֲבָל לֹא לָאֲחֵרִים. רַב הוּנָא אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁזּוֹכֶה לְעַצְמוֹ כָּךְ הוּא זוֹכֶה לָאֲחֵרִים. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין מַתָּנָתוֹ מַתָּנָה. דִּכְתִיב כִּי יִתֵּן אִישׁ. מַתְּנַת אִישׁ מַתָּנָה וְאֵין מַתְּנַת קָטָן מַתָּנָה. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְעוֹלָם אֵין גְּזֵילוֹ מחוזר עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 33a הָדָא דְאַתְּ אָמַרְתָּ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְדִין. אֲבָל לְקָרְבַּן וְלִשְׁבוּעָה כָּל עַמָּא מוֹדֶה. עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. בְּרַם כְּרַבָּנִין דְּהָכָא. רִבִּי יוֹסֵה בָּעֵי. מֵעַתָּה אַף לְעַצְמוֹ לֹא יִזְכֶּה. שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ עַד שֶׁיְּהֵא כְרֵעֵהוּ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וְיָֽרְדוּ לָהּ בְּשִׁיטַּת הַפָּעוּטוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַפָּעוּטוֹת מִקְחָן מִקַּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בִּמְטַלְטְלִין. וְהָא תַנִּינָן תַּמָּן. אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לָהֶן לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין. כָּאן בְּתִינוֹק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַעַת כָּאן בְּתִינוֹק שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת.
Traduction
La discussion dans la Mishna au sujet du ''quadrupède ou oiseau pris au piège'' s’applique seulement aux grands pièges (213)Dans ceux-là, l'acquisition est incomplète; mais dans les petits, les animaux sont considérés comme étant acquis à la maison.
Pnei Moshe non traduit
ברם כרבנין דהכא. השתא מהדר אדלעיל דמתניתין דמעשר שני ע''ד דרבנין דתמן והוא רב נחמן בר יעקב ניחא כדאמרן אלא לרבנן דהכא דס''ל לית ליה זכיה לעצמו כדלקמן דדרשי איש אל רעהו עד שיהא כרעהו וכשם שאינו זוכה לאחרים כך אינו זוכה לעצמו:
כאן. הא דרב הונא בתינוק שיש בו דעת כדאמר לעיל:
והא' תנינן תמן. לרב הונא פריך דאמר לעיל כשם שזוכה לעצמו זוכה לאחרים והא תנינן בפ' חלון אבל אינו מזכה להן העירוב ע''י בנו ובתו הקטנים:
ומשני ר' יוסי ברבי בון דירדו לה בשיטת הפעוטות כמו דתנינן במתני' ובקטן כה''ג מיירי דתתינו ליה רבנן משום כדי חייו וה''נ דיש לו זכיה לעצמו מה''ט:
רבי יוסי בעי מעתה כ'. והך מתניתין דמע''ש היכי מיתוקמא:
הדא דאת אמרת. הא דאמרן לרבי יוסי גזל גמור דוקא לענין להוציא מן הגוזל ממנו בדין אבל לקרבן ולשבועה לכ''ע עד שיביא ב' שערות:
דברי חכמי'. לדברי חכמים דפליגי על רבי יוסי במתניתין דסבירא ליה מציאת חש''ו יש בהן גזל גמור אבל לחכמים כדאמר רבי יודה בן פזי לעולם אין גזילו מחוור להיות גזל גמור עד שיביא ב' שערות:
שאין מתנתו. שנותן לאחרי' מתנה שנאמר כי יתן איש:
נוטלן ומצניען. שיש לו הבחנה להצניע ולהביא לאחר זמן לכשיצטרך גזילו גזל גמור מדבריהם וזוכה לעצמו אם נתן לו אדם איזה דבר אבל אינו זוכה לאחרים אם זיכה לאחרים ע''י אותו קטן לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר:
גזילו. הגוזל ממנו גזל הוא מפני דרכי שלום:
המוציא. דבר בידו כמוציא לאשפה דזה אין לו דעת כלל:
תמן אמרין בשם רב נחמן בר יעקב. שלש מדות אלו בקטן:
ע''ד דרבנין תמן ניחא. סוגיא זו כתובה במסכת מעשר שני ועלה דהתם קאי ואגב דלקמן מייתי לה הכא. דתנן התם מערימין על מעשר שני לפדותו בלא חומש משום דקי''ל הפודה מ''ש שלו מוסיף עליו חמישיתו ושל אחר א''צ. כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים לעבדו ולשפחתו העברים הילך מעות האלו ופדה לך מעשר שני לעצמך ופריך התם האי אמה העבריה היכי דמי אם בגדולה זכת בסימנין כלו' כבר יצאה בסימנין ומאי בעיא גביה דאדון אם בקטנה קטן זכה וכי יש זכייה לקטן וקאמר התם על דעתיה דרבנן דתמן ניחא דס''ל דקטן יש לו זכייה לעצמו כדלקמן:
מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת כול'. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּאִילֵּין רַבְרְבָתָא. אֲבַל בְּאִילֵּין דַּקִּיקָתָא כְּמָאן דְּאִינּוּן בְּגַו בֵּייתֵיהּ.
Traduction
''Si un pauvre monte sur un olivier pour faire tomber quelques olives, ceux qui se trouvent au-dessous de l’arbre ne peuvent pas les ramasser; R. Yossé dit que c’est un vrai brigandage''. -C’est vrai pour celles qui sont à terre; mais celles que l’on prend à la main vous son acquises. – (214)Suit un passage traduit en (Demaï 4, 6)
Pnei Moshe non traduit
הדא דאת אמר. דפליגי רבנן עלי' דרבי יוסי במצודות באילין רברבתא שאין להן תוך אבל באלו הקטנים שיש להן תוך כמו שהן בתוך ביתו דמיא וקניא ליה כליו. ובבבלי דף ס''א איפכא בלחי וקוקרי פליגי שהן מצודות קטנים ובאוזלי ואוהרי שהן גדולים דיש להן תוך כ''ע מודו:
הֶעָנִי הַמְּנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת מַה שֶׁתַּחְתָּיו גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֶּזֶל גָּמוּר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בִּדְאַרְעָא. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ בְּיָד זָֽכְתָה לוֹ יָדוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אבל הלוקח ביד. שלקט מע''ג קרקע ונתן ביד זכתה לו ידו ודכ''ע הוי גזל גמור:
בדארעא. באותן פירות המונחין על הארץ היא דפליגי:
אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גּוֹיִם בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּיאָה מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. תַּנֵּי. עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרָאֵל. מַעֲמִידִין גַּבָּאֵי גוֹיִם וְגַבָּאֵי יִשְׂרָאֵל. וְגוֹבִין מִשֶּׁלְּגוֹיִם וּמִשֶּׁלְּיִשְׂרָאֵל. וּמְפָֽרְנְסִין עֲנִיֵּי גּוֹיִם וַעֲנִיָּי יִשְׂרָאֵל. וּמְבַקְּרִין חוֹלֵי גוֹיִם וְחוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וְקוֹבְרִין מֵיתֵי גּוֹיִם וּמֵיתֵי יִשְׂרָאֵל. וּמְנַחֲמִין אֲבֵילֵי גּוֹיִם וַאֲבֵילֵי יִשְׂרָאֵל. וּמְכַבְּסִין כְּלֵי גּוֹיִם וּכְלֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ומכבסין. ובע''ז גריס ומכניסין אם מצאו אותם מושלכין:
גִּירְדָּאִי שָׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁלְּגוֹיִם מַהוּ. וּסְבַר מִשְׁרֵי לוֹן מִן הָדָא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. אָמַר לוֹן רִבִּי אַבָּא. וְהָתַנִּי רִבִּי חִייָה יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁלְּגוֹיִם אָסוּר. אָמַר רִבִּי אִימִּי. אִילוּלֵי רִבִּי אַבָּא כְּבָר הָיִינוּ בָאִין לְהַתִּיר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן. וּבָרוּךְ שֶׁהִבְדִּילָנוּ מֵהֶן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
וסבר. להתירן מפני דרכי שלום א''ל רבי אבא והתני רבי חייא יום משתה של עכו''ם אסור לבקרן דשמא מתוך כך יבא לישא וליתן עמו:
אלמלא ר' אבא. שהזכיר לנו ברייתא דר''ח כבר היינו באין להתיר ע''ז שלהן דאזיל האי ומודי לע''ז דיליה וברוך שהבדילנו מהן ועלינו לעשות סיג וגדר להרחיק מהן:
יום משתה של עכו''ם מהו. שמבקרין אותו דאלו לשאת ולתת עמו בהדיא תנן התם באותו האיש אסור:
רִבִּי פִינְחָס בָּעֵי. בְּמַה קָֽנְסוּ. בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִין 33b וְאוֹכְלִין אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִין וְלֹא אוֹכְלִין. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. רָאוּ אוֹתוֹ לוֹקֵח מִן הַסִּירְקִי. אָסוּר. וְאִין תֵּימַר בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִין וְאוֹכְלִין רָאוּ אוֹתוֹ לוֹקֵח מִן הַסִּירְקִי מוּתָּר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ה''ג אין תימר כו' כמו שהגהתי בפנים וכן הוא בשביעית:
במה קנסו. שלא תבור ולא תטחון עמה במקום שזורעין ואוכלין. במקום שהן חשודין על הזריעה בשביעית וכן במקום שהן חשודין על אכילת פירות לאחר הביעור לבד נמי קנסו אע''ג שהן חשודין על הזריעה או דילמא במקום שזורעין דוקא הוא דקנסו דהואיל וחשודין על הזריעה איכא למיחש טפי שמא מפירות שנזרעו בשביעית הן:
ולא אוכלין. אבל לא במקום שאין חשודין כי אם על האכילה לבד דהתם לא קנסו דהואיל ואינן חשודין על הזריעה לא שכיחי פירות שביעית כל כך ותלינן לקולא שמא לאו פירות שביעית הן:
מה נפיק מביניהון. כלומר ומה הפרש יש ובאיזה צד תלינן לקולא אם במקום שזורעין דוקא:
ראו אותו לוקח מן הסירקי. סוחר ישמעאל כלומר שלקח פירות מן השוק:
במה קנסו. שלא תבור ולא תטחון עמה במקום שזורעין ואוכלין. במקום שהן חשודין על הזריעה בשביעית וכן במקום שהן חשודין על אכילת פירות לאחר הביעור לבד נמי קנסו אע''ג שהן חשודין על הזריעה או דילמא במקום שזורעין דוקא הוא דקנסו דהואיל וחשודין על הזריעה איכא למיחש טפי שמא מפירות שנזרעו בשביעית הן:
ולא אוכלין. אבל לא במקום שאין חשודין כי אם על האכילה לבד דהתם לא קנסו דהואיל ואינן חשודין על הזריעה לא שכיחי פירות שביעית כל כך ותלינן לקולא שמא לאו פירות שביעית הן:
מה נפיק מביניהון. כלומר ומה הפרש יש ובאיזה צד תלינן לקולא אם במקום שזורעין דוקא:
ראו אותו לוקח מן הסירקי. סוחר ישמעאל כלומר שלקח פירות מן השוק:
ה''ג אין תימר כו' כמו שהגהתי בפנים וכן הוא בשביעית:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה בָּעֵי. עַל כָּל פִּירְקָא אִיתֲמַר אוֹ עַל הָדָא הִילְכְתָא אִיתְאֲמַר. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר טִיטֹס. מִן מַה דְּתַנִּינָן בְּגִיטִּין אֶלָּא הָדָא אָֽמְרָה הָדָא הִילְכְּתָא. עַל הָדָא הִילְכְּתָא אִיתֲמַר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מן דלא תנינן בגיטין אלא הדא הילכתא. הכא בפרקין חשיב לה לכל הני דאמרי מפני דרכי שלום ולא תני אלא האי מתניתין דמשאלת ולא חשיב לאינך דתנינן התם ש''מ על הדא הילכתא לחודא איתמר:
על כל פירקא איתמר. הך בעיא התם בשביעית שייכא ואגב גררה נקט לה הכא. ואהא דקתני וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום אם על כל מה ששנינו שם קאי מוכר לו פירות ומשאיל לו סאתו וכו' דטעמא מפני דרכי שלום הוא או על הדא הילכתא דמשאלת לחודה איתמר ונפקא מינה במקום דליכא משום דרכי שלום:
על כל פירקא איתמר. הך בעיא התם בשביעית שייכא ואגב גררה נקט לה הכא. ואהא דקתני וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום אם על כל מה ששנינו שם קאי מוכר לו פירות ומשאיל לו סאתו וכו' דטעמא מפני דרכי שלום הוא או על הדא הילכתא דמשאלת לחודה איתמר ונפקא מינה במקום דליכא משום דרכי שלום:
מן דלא תנינן בגיטין אלא הדא הילכתא. הכא בפרקין חשיב לה לכל הני דאמרי מפני דרכי שלום ולא תני אלא האי מתניתין דמשאלת ולא חשיב לאינך דתנינן התם ש''מ על הדא הילכתא לחודא איתמר:
תַּמָּן תַּנִּינָן נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטוּמְאָה לֹא לָשִׁין וְאֵין עוֹרְכִין עִמּוֹ. וְתַנֵּי עֲלָהּ. לֹא בוֹרְרִין וְלֹא טוֹחֲנִין עִמּוֹ. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. אָמַר רִבִּי אִילָא. כָּאן לְחוּלִין כָּאן לִתְרוּמָה. וְהָתַנִּינָן נַחְתּוֹם. אִית לְמֵימַר נַחְתּוֹם בִּתְרוּמָה. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. כָּאן בְּלוֹתֵת וְכָאן בְּשֶׁאֵינוֹ לוֹתֵת. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לַחֲבֵרַייָא. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל אֶת הַמַּיִם לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בע''ז פ' רבי ישמעאל:
לא לשין ולא עורכין עמו. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה:
והכא הוא אומר הכן. בתמיה דקתני בוררת וטוחנת עם אשת עם הארץ:
כאן לחולין. מתניתין דהכא בחולין מיירי והתם בתרומה והחמירו בה:
אית למימר נחתום בתרומה. וכי נחתום מוכר תרומה הוא בתמיה:
כאן בלותת. מתניתין דהתם מיירי בלותת החטים במים והוכשרו לקבל טומאה ולפיכך אסור והכא בשאינה לותתת:
מתניתין מסייע לחברייא. דקתני משתטיל המים אסור אלמא היכא דאיכא הכשר טומאה אסור:
תמן תנינן. בע''ז פ' רבי ישמעאל:
מתניתין מסייע לחברייא. דקתני משתטיל המים אסור אלמא היכא דאיכא הכשר טומאה אסור:
כאן בלותת. מתניתין דהתם מיירי בלותת החטים במים והוכשרו לקבל טומאה ולפיכך אסור והכא בשאינה לותתת:
אית למימר נחתום בתרומה. וכי נחתום מוכר תרומה הוא בתמיה:
כאן לחולין. מתניתין דהכא בחולין מיירי והתם בתרומה והחמירו בה:
והכא הוא אומר הכן. בתמיה דקתני בוררת וטוחנת עם אשת עם הארץ:
לא לשין ולא עורכין עמו. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה:
רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אִימִּי חַד אָמַר חֲרוֹש בָּהּ טָבָאוּת וַאֲנָא נְסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. וָחָרָנָא אָמַר. יְיַשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר. חֲרוֹשׁ בָּהּ טָבָאוּת וַאֲנָא נְסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. מַה שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. יְיַשֵּׁר. וּמָאן דְּאָמַר לְגוֹי יְיַשֵּׁר. דֵּלֹמָא רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עָֽבְרוּן עַל חַד מֵחוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. יִשְׂרָאֵל אַתּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא. לֹא כֵן אוּלְפָן רִבִּי. וְלֹא אָֽמְרוּ הָעוֹבְרִים בִּרְכַּת יי֨ עֲלֵיכֶם. אֵילּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן כָּלִין וְעוֹבְרִין מִן הָעוֹלָם. לֹא אָֽמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת יי֨ עֲלֵיכֶם. מַה יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לָהֶן. בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יי֨. לֹא דַייֵכֶם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבָּאוֹת לָעוֹלָם בִּזְכוּתֵינוּ הֵן בָּאוֹת. וְלֹא דַייֵכֶם שֶׁאֵין אַתֵּם אוֹמְרִים לָנוּ בּוֹאוּ וּטְלוּ מִן הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ. אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ פִּיסִּים וְזֵימִיּוֹנוֹת גּוּלְגָּלִיּוֹת וְאַרְנוֹנִיּוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
סליק פירקא בס''ד
פיסים כו'. מיני מסים הן:
לדרוש אין אתה יודע. שחכמים דרשו. הני קראי על העכו''ם אומות העולם:
לא כן אולפן מרבי ולא אמרו העוברים ברכת ה'. לעוברים על המצות אסור לברכם:
דלמא. מעשה ברבי חנינא ורבי שמואל שעברו על אחד מחורשי שביעית ואמר ליה רבי שמואל איישר חילך:
שלום עליכם. אבל לגוי ס''ל דאסור לשאול בשמו של הקב''ה ולאידך מ''ד דמחזיקין הוא איישר סבירא ליה דשאילת שלום לגוי נמי שלום עליכם הוא:
ומ''ד לעכו''ם יישר. כלומר להאי מ''ד דאמר מחזיקין הוא חרוש ושאילת שלום איישר ומה שואלין בשלומן של ישראל:
איישר. חילך זהו שאילת שלום דמותר לעכו''ם:
מאן דאמר חרוש כו'. ולהאי מ''ד מהו שואלין בשלומן דקאמר:
וחרנא אמר יישר. כחך הוא דיכול לומר לו אבל זה אסור:
חרוש בה טבאות. יכול הוא לומר לו חרוש בה טוב ואני לוקח ממך אחר השביעית:
רבי חייה ורבי. אימי פליגי בהא דקתני במתניתין מחזיקין ידי עכו''ם בשביעית:
דלמא. מעשה ברבי חנינא ורבי שמואל שעברו על אחד מחורשי שביעית ואמר ליה רבי שמואל איישר חילך:
סליק פירקא בס''ד
פיסים כו'. מיני מסים הן:
לדרוש אין אתה יודע. שחכמים דרשו. הני קראי על העכו''ם אומות העולם:
לא כן אולפן מרבי ולא אמרו העוברים ברכת ה'. לעוברים על המצות אסור לברכם:
שלום עליכם. אבל לגוי ס''ל דאסור לשאול בשמו של הקב''ה ולאידך מ''ד דמחזיקין הוא איישר סבירא ליה דשאילת שלום לגוי נמי שלום עליכם הוא:
איישר. חילך זהו שאילת שלום דמותר לעכו''ם:
מאן דאמר חרוש כו'. ולהאי מ''ד מהו שואלין בשלומן דקאמר:
וחרנא אמר יישר. כחך הוא דיכול לומר לו אבל זה אסור:
חרוש בה טבאות. יכול הוא לומר לו חרוש בה טוב ואני לוקח ממך אחר השביעית:
רבי חייה ורבי. אימי פליגי בהא דקתני במתניתין מחזיקין ידי עכו''ם בשביעית:
ומ''ד לעכו''ם יישר. כלומר להאי מ''ד דאמר מחזיקין הוא חרוש ושאילת שלום איישר ומה שואלין בשלומן של ישראל:
רִבִּי פִינְחָס בָּעֵי. בְּמַה קָֽנְסוּ. בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִין 33b וְאוֹכְלִין אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִין וְלֹא אוֹכְלִין. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. רָאוּ אוֹתוֹ לוֹקֵח מִן הַסִּירְקִי. אָסוּר. וְאִין תֵּימַר בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִין וְאוֹכְלִין רָאוּ אוֹתוֹ לוֹקֵח מִן הַסִּירְקִי מוּתָּר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ה''ג אין תימר כו' כמו שהגהתי בפנים וכן הוא בשביעית:
במה קנסו. שלא תבור ולא תטחון עמה במקום שזורעין ואוכלין. במקום שהן חשודין על הזריעה בשביעית וכן במקום שהן חשודין על אכילת פירות לאחר הביעור לבד נמי קנסו אע''ג שהן חשודין על הזריעה או דילמא במקום שזורעין דוקא הוא דקנסו דהואיל וחשודין על הזריעה איכא למיחש טפי שמא מפירות שנזרעו בשביעית הן:
ולא אוכלין. אבל לא במקום שאין חשודין כי אם על האכילה לבד דהתם לא קנסו דהואיל ואינן חשודין על הזריעה לא שכיחי פירות שביעית כל כך ותלינן לקולא שמא לאו פירות שביעית הן:
מה נפיק מביניהון. כלומר ומה הפרש יש ובאיזה צד תלינן לקולא אם במקום שזורעין דוקא:
ראו אותו לוקח מן הסירקי. סוחר ישמעאל כלומר שלקח פירות מן השוק:
במה קנסו. שלא תבור ולא תטחון עמה במקום שזורעין ואוכלין. במקום שהן חשודין על הזריעה בשביעית וכן במקום שהן חשודין על אכילת פירות לאחר הביעור לבד נמי קנסו אע''ג שהן חשודין על הזריעה או דילמא במקום שזורעין דוקא הוא דקנסו דהואיל וחשודין על הזריעה איכא למיחש טפי שמא מפירות שנזרעו בשביעית הן:
ולא אוכלין. אבל לא במקום שאין חשודין כי אם על האכילה לבד דהתם לא קנסו דהואיל ואינן חשודין על הזריעה לא שכיחי פירות שביעית כל כך ותלינן לקולא שמא לאו פירות שביעית הן:
מה נפיק מביניהון. כלומר ומה הפרש יש ובאיזה צד תלינן לקולא אם במקום שזורעין דוקא:
ראו אותו לוקח מן הסירקי. סוחר ישמעאל כלומר שלקח פירות מן השוק:
ה''ג אין תימר כו' כמו שהגהתי בפנים וכן הוא בשביעית:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה בָּעֵי. עַל כָּל פִּירְקָא אִיתֲמַר אוֹ עַל הָדָא הִילְכְתָא אִיתְאֲמַר. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר טִיטֹס. מִן מַה דְּתַנִּינָן בְּגִיטִּין אֶלָּא הָדָא אָֽמְרָה הָדָא הִילְכְּתָא. עַל הָדָא הִילְכְּתָא אִיתֲמַר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מן דלא תנינן בגיטין אלא הדא הילכתא. הכא בפרקין חשיב לה לכל הני דאמרי מפני דרכי שלום ולא תני אלא האי מתניתין דמשאלת ולא חשיב לאינך דתנינן התם ש''מ על הדא הילכתא לחודא איתמר:
על כל פירקא איתמר. הך בעיא התם בשביעית שייכא ואגב גררה נקט לה הכא. ואהא דקתני וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום אם על כל מה ששנינו שם קאי מוכר לו פירות ומשאיל לו סאתו וכו' דטעמא מפני דרכי שלום הוא או על הדא הילכתא דמשאלת לחודה איתמר ונפקא מינה במקום דליכא משום דרכי שלום:
על כל פירקא איתמר. הך בעיא התם בשביעית שייכא ואגב גררה נקט לה הכא. ואהא דקתני וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום אם על כל מה ששנינו שם קאי מוכר לו פירות ומשאיל לו סאתו וכו' דטעמא מפני דרכי שלום הוא או על הדא הילכתא דמשאלת לחודה איתמר ונפקא מינה במקום דליכא משום דרכי שלום:
מן דלא תנינן בגיטין אלא הדא הילכתא. הכא בפרקין חשיב לה לכל הני דאמרי מפני דרכי שלום ולא תני אלא האי מתניתין דמשאלת ולא חשיב לאינך דתנינן התם ש''מ על הדא הילכתא לחודא איתמר:
תַּמָּן תַּנִּינָן נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטוּמְאָה לֹא לָשִׁין וְאֵין עוֹרְכִין עִמּוֹ. וְתַנֵּי עֲלָהּ. לֹא בוֹרְרִין וְלֹא טוֹחֲנִין עִמּוֹ. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. אָמַר רִבִּי אִילָא. כָּאן לְחוּלִין כָּאן לִתְרוּמָה. וְהָתַנִּינָן נַחְתּוֹם. אִית לְמֵימַר נַחְתּוֹם בִּתְרוּמָה. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. כָּאן בְּלוֹתֵת וְכָאן בְּשֶׁאֵינוֹ לוֹתֵת. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לַחֲבֵרַייָא. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל אֶת הַמַּיִם לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בע''ז פ' רבי ישמעאל:
לא לשין ולא עורכין עמו. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה:
והכא הוא אומר הכן. בתמיה דקתני בוררת וטוחנת עם אשת עם הארץ:
כאן לחולין. מתניתין דהכא בחולין מיירי והתם בתרומה והחמירו בה:
אית למימר נחתום בתרומה. וכי נחתום מוכר תרומה הוא בתמיה:
כאן בלותת. מתניתין דהתם מיירי בלותת החטים במים והוכשרו לקבל טומאה ולפיכך אסור והכא בשאינה לותתת:
מתניתין מסייע לחברייא. דקתני משתטיל המים אסור אלמא היכא דאיכא הכשר טומאה אסור:
תמן תנינן. בע''ז פ' רבי ישמעאל:
מתניתין מסייע לחברייא. דקתני משתטיל המים אסור אלמא היכא דאיכא הכשר טומאה אסור:
כאן בלותת. מתניתין דהתם מיירי בלותת החטים במים והוכשרו לקבל טומאה ולפיכך אסור והכא בשאינה לותתת:
אית למימר נחתום בתרומה. וכי נחתום מוכר תרומה הוא בתמיה:
כאן לחולין. מתניתין דהכא בחולין מיירי והתם בתרומה והחמירו בה:
והכא הוא אומר הכן. בתמיה דקתני בוררת וטוחנת עם אשת עם הארץ:
לא לשין ולא עורכין עמו. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה:
רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אִימִּי חַד אָמַר חֲרוֹש בָּהּ טָבָאוּת וַאֲנָא נְסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. וָחָרָנָא אָמַר. יְיַשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר. חֲרוֹשׁ בָּהּ טָבָאוּת וַאֲנָא נְסַב לָהּ מִינָךְ בָּתָר שְׁמִיטְתָא. מַה שׁוֹאֲלִין בִשְׁלוֹמָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. יְיַשֵּׁר. וּמָאן דְּאָמַר לְגוֹי יְיַשֵּׁר. דֵּלֹמָא רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עָֽבְרוּן עַל חַד מֵחוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. יִשְׂרָאֵל אַתּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא. לֹא כֵן אוּלְפָן רִבִּי. וְלֹא אָֽמְרוּ הָעוֹבְרִים בִּרְכַּת יי֨ עֲלֵיכֶם. אֵילּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן כָּלִין וְעוֹבְרִין מִן הָעוֹלָם. לֹא אָֽמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת יי֨ עֲלֵיכֶם. מַה יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לָהֶן. בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יי֨. לֹא דַייֵכֶם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבָּאוֹת לָעוֹלָם בִּזְכוּתֵינוּ הֵן בָּאוֹת. וְלֹא דַייֵכֶם שֶׁאֵין אַתֵּם אוֹמְרִים לָנוּ בּוֹאוּ וּטְלוּ מִן הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ. אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ פִּיסִּים וְזֵימִיּוֹנוֹת גּוּלְגָּלִיּוֹת וְאַרְנוֹנִיּוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
סליק פירקא בס''ד
פיסים כו'. מיני מסים הן:
לדרוש אין אתה יודע. שחכמים דרשו. הני קראי על העכו''ם אומות העולם:
לא כן אולפן מרבי ולא אמרו העוברים ברכת ה'. לעוברים על המצות אסור לברכם:
דלמא. מעשה ברבי חנינא ורבי שמואל שעברו על אחד מחורשי שביעית ואמר ליה רבי שמואל איישר חילך:
שלום עליכם. אבל לגוי ס''ל דאסור לשאול בשמו של הקב''ה ולאידך מ''ד דמחזיקין הוא איישר סבירא ליה דשאילת שלום לגוי נמי שלום עליכם הוא:
ומ''ד לעכו''ם יישר. כלומר להאי מ''ד דאמר מחזיקין הוא חרוש ושאילת שלום איישר ומה שואלין בשלומן של ישראל:
איישר. חילך זהו שאילת שלום דמותר לעכו''ם:
מאן דאמר חרוש כו'. ולהאי מ''ד מהו שואלין בשלומן דקאמר:
וחרנא אמר יישר. כחך הוא דיכול לומר לו אבל זה אסור:
חרוש בה טבאות. יכול הוא לומר לו חרוש בה טוב ואני לוקח ממך אחר השביעית:
רבי חייה ורבי. אימי פליגי בהא דקתני במתניתין מחזיקין ידי עכו''ם בשביעית:
דלמא. מעשה ברבי חנינא ורבי שמואל שעברו על אחד מחורשי שביעית ואמר ליה רבי שמואל איישר חילך:
סליק פירקא בס''ד
פיסים כו'. מיני מסים הן:
לדרוש אין אתה יודע. שחכמים דרשו. הני קראי על העכו''ם אומות העולם:
לא כן אולפן מרבי ולא אמרו העוברים ברכת ה'. לעוברים על המצות אסור לברכם:
שלום עליכם. אבל לגוי ס''ל דאסור לשאול בשמו של הקב''ה ולאידך מ''ד דמחזיקין הוא איישר סבירא ליה דשאילת שלום לגוי נמי שלום עליכם הוא:
איישר. חילך זהו שאילת שלום דמותר לעכו''ם:
מאן דאמר חרוש כו'. ולהאי מ''ד מהו שואלין בשלומן דקאמר:
וחרנא אמר יישר. כחך הוא דיכול לומר לו אבל זה אסור:
חרוש בה טבאות. יכול הוא לומר לו חרוש בה טוב ואני לוקח ממך אחר השביעית:
רבי חייה ורבי. אימי פליגי בהא דקתני במתניתין מחזיקין ידי עכו''ם בשביעית:
ומ''ד לעכו''ם יישר. כלומר להאי מ''ד דאמר מחזיקין הוא חרוש ושאילת שלום איישר ומה שואלין בשלומן של ישראל:
משנה: הָאוֹמֶר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר 34a לֹא יַחֲזִיר. לְפִיכָךְ אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל אֵי אֶיפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֵן לָהּ אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הָאוֹמֶרֶת טוֹל לִי גִּיטִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר.
Traduction
Si quelqu’un a dit: ''Fais accepter cet acte de divorce à ma femme'', ou ''le voici pour elle, apporte-le-lui'', il peut le reprendre s’il veut (217)Cf J, (Pea 4, 6). Mais si la femme a chargé le messager d’accepter, le mari ne peut plus y renoncer. Donc, si le mari dit alors au messager: ''je ne veux pas que tu acceptes l’acte du divorce pour elle, mais apporte-le là et donne-le-lui'', il peut le reprendre s’il veut. R. Simon b. Gamliel dit: lors même que la femme a dit au messager de prendre l’acte pour elle, le mari ne peut plus le reprendre après la remise au messager.
Pnei Moshe non traduit
אף האומרת טול לי גיטי. ולשון קבלה הוא והלכה כרשב''ג:
אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור. כל זמן שלא הגיע הגט לידה שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והוא אינו רוצה שיהא גט עד שיגיע לידה:
לא יחזור. דכיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה:
מתני' האומר התקבל. אם רצה לחזור יחזור. דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו:
הלכה: הָאוֹמֶר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי כול'. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. הִתְקַבֵּל כִּזְכֵה. הָכָא אַתְּ אָמַר. הִתְקַבֵּל כְּהוֹלִךְ. שַׁנְייָה הִיא שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. הָתִיב רִבִּי שַׁמַּי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה צוֹוַחַת לְהִתְגָּרֵשׁ. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא חָֽזְרָה בָהּ. הָא תַנִּינָן. הִיא עַצְמָהּ מֵבִיאָה אֶת גִּיטָּהּ. חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא חָֽזְרָה בָהּ. תַּמָּן הִיא חָבָה לְעַצְמָהּ. בְּרַם הָכָא חוֹב לָהּ.
Traduction
Partout il est admis que la formule ''reçois'' équivaut au terme ''acquiers'', tandis qu’ici l’on adopte comme équivalence l’expression ''voici'' (en disant qu’aux deux cas ''le mari peut reprendre le divorce s’il le veut''). Il y a cette distinction à noter que l’on peut faire acquérir un objet à quelqu’un même en son absence, tandis que l’on ne peut rien mettre à sa charge qu’en sa présence (et le divorce étant à la charge de la femme, la faculté de reprise existe en cas de remise indirecte). -Mais, objecta R. Saméi, ne peut-il pas arriver que la femme demande la répudiation? (Par conséquent, en ce cas, ce ne serait pas une charge pour elle)? On peut répondre à cela qu’elle a pu revenir sur sa première idée et ne pas désirer le divorce. -Mais n’a-t-il pas été enseigné (218)Même traité, 2, 7 que ''la femme elle-même peut apporter son acte de divorce''? Or, n’y a-t-il pas aussi à craindre qu’en route elle y renonce (ce qui annulerait l’effet de l’acte)? Plus haut, il n’y a pas cette crainte à éprouver, puisque la femme, de son propre gré, est allée recevoir le divorce, tandis qu’ici l’envoi est fait contre le gré de la femme et lui est à charge.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בכל אתר את אמר התקבל כזכה. דאע''ג דבהולך פליגי תנאי בפ''ק אי כזכה דמי או לא בהתקבל כ''ע מודו דכזכה דמי והכא את אמר התקבל כהולך דקתני בשניהם אם רצה לחזור יחזור:
שנייה היא. הכא שזכין לו לאדם שלא בפניו אבל אין חבין אלא בפניו וגט חוב הוא לה ולפיכך אפי' בהתקבל יחזור:
הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש ואינו חוב לה ומתני' סתמא קתני ומשני אני אומר שמא חזרה בה ואינה רוצה להתגרש:
הא תנינן. סוף פרק ב' האשה עצמה מביאה את גיטה ומוקמינן התם בדשוויה הבעל שליח להולכה עד דמטיא להתם והכא נמי ניחוש לומר שמא חזרה בה אחר שקיבלתו מהבעל וגיטא לא הויא עד דאתייא להתם:
תמן. שאני התם שהיא חבה לעצמה מתחילה מדעתה וקיבלה הגט ולפיכך אין אנו חוששין שמא חזרה קודם שתבא לב''ד ותאמר בפ''נ ובפ''נ אבל הכא שלא מדעתה הוא בשעה שאמר הבעל לשליח התקבל וחוב הוא לה:
רַב נַחֲמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. אָֽמְרָה. הֲבֵא לִי גִיטִּי. וְהָלַךְ וְאָמַר לוֹ. אִשְׁתְּךָ אָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ לְיָדָהּ אֵינוֹ גֵט. שֶׁהוּא סָבוּר מִדַּעַת הַשָּׁלִיחַ מִתְגָּרֶשֶׁת. וְהִיא אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. הָתִיב רִבִּי הוּנָא בַּר חִייָה. וְהָא דְתַנִּינָן. הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. מֵעַתַּה אֲפִילוּ הִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ אֵינוֹ גֵט. שֶׁהִיא סְבוּרָה שֶׁהִיא מִתְגָּרֶשֶׁת מִדַּעַת הַשָּׁלִיחַ. וְהִיא אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. בְּיוֹדֵעַ הֲלָכָה לוֹמַר. הִתְקַבֵּל וּזְכֵה כְּהוֹלִךְ. וְהָתַנִּינָן. קְטַנָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ הִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ אֵינוֹ גֵט. שֶׁהִיא סְבוּרָה שֶׁמָּא לְדַעַת הַשָּׁלִיחַ הִיא מִתְגָּרֶשֶׁת. וְהִיא אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. בְּיוֹדֵעַ שֶׁאֵין הַקָּטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ.
Traduction
R. Nahman b. Jacob dit: Si la femme dit au messager de lui apporter son acte de divorce, et l’individu va dire au mari qu’il a reçu la mission de la femme de recevoir pour elle l’acte (sans autre explication), ce divorce n’aura pas de valeur légale même au moment où il sera parvenu aux mains de la femme; car le mari peut supposer qu’elle a été répudiée selon la pensée exprimée par le messager, tandis qu’en réalité elle serait répudiée selon sa pensée à elle (non de recevoir l’acte pour elle, mais de le lui apporter). R. Houna b. Hiya objecta ceci: puisqu’aux termes de la Mishna, ''si la femme a chargé le messager d’accepter pour elle, le mari ne peut plus y renoncer (la répudiation ayant eu lieu dès lors); si donc le mari dit alors au messager ne pas vouloir que celui-ci l’accepte pour elle, mais qu’il le lui apporter, le mari peut le reprendre s’il veut'', et l’acte n’aura sa valeur légale que lors de sa remise aux mains de la femme. A ce moment du moins, elle est répudiée; pourquoi admettre l’hypothèse que la femme sera seulement répudiée si sa pensée s’accorde avec ce qu’elle a dit au messager, et peut-il arriver que l’acte parvienne en ses mains sans avoir d’effet? -N’est-ce pas par suite de sa pensée à elle, non de celle du messager, qu’elle est séparée de son mari? -Il s’agit d’un mari, fut-il répondu, qui connaît la règle (de ne pouvoir déléguer un messager pour la réception de l’acte) et sait qu’il doit dire de le recevoir, puis le faire acquérir en l’apportant (donc, même l’ordre de réception sera interprété en ce sens). -Mais n’est-il pas enseigné plus loin (§ 2): ''Si une mineure charge quelqu’un de recevoir pour elle l’acte de divorce, il n’a pas de valeur; il faut pour cela qu’il soit entre ses mains à elle; aussi, lorsqu’après cet ordre le mari veut reprendre l’acte, il le peut''. Lors donc que cet acte est entre ses mains, pourquoi la répudiation serait-elle effective? Pourquoi ne pas dire (comme auparavant) qu’elle a supposé seulement faire dépendre de la pensée du messager le fait de la répudiation, et comme le mari n’a rien dit au messager, l’acte serait sans valeur? -On peut répondre que le mari connaît l’inaptitude du mineur à charger quelqu’un d’un message (aussi, en envoyant l’acte à la mineure, il l’a adressé de façon définitive). R. Zeira présenta l’objection suivante (219)Suivant le commentaire Pné-Mosché, nous adoptons l'interversion de cette phrase, relatant l'objection de R Zeira et la réponse, avec celle qui contient (ci-après) l'avis de R Houna: jusqu’à présent on sait que, selon R. Nahman, l’acte de divorce est sans valeur si la femme a dit de lui apporter le divorce, et le messager raconte au mari avoir reçu de la femme l’avis d’accepter l’acte de divorce pour elle; mais lorsqu’à l’inverse la femme a dit d’accepter (seulement) l’acte de divorce pour elle, et le messager raconte au mari avoir reçu de la femme l’ordre de lui apporter l’acte, quelle méthode suivra-t-on? (Dira-t-on que, d’après R. Nahman, la parole exprimée par le messager fait foi, ou non)? On trouve un enseignement qui dit qu’aux deux cas l’acte de divorce ainsi remis sera valable; mais si le mari veut le reprendre à ce moment, il en a la faculté.
Pnei Moshe non traduit
ביודע שאין הקטן עושה שליח. וידע הבעל דלא הוי שליח כלל במה דשויתי' איהי וכי יהיב לי' גיטא גמר ונתן לשם הולכה אבל התם בדרב נחמן אדיבורא דשליח סמיך וטעי:
והא תנינן. לקמן קטנה כו' וכי מטא גיטא לידה מיהת מיגרשא ואמאי מעתה נימא סבורה היא שמא כו' כדלעיל דהא איהי שליח להולכה לא שווי' והכא הבעל לא אמר להשליח כלום ואמאי הוי גט:
ביודע הלכה. ומשני שאני הכא שהבעל יודע הלכה דאין יכול לעשות שליח לקבלה ויודע לומר התקבל וזכה בהולך כלומר אפי' אמר לו התקבל לחוד ודאי דעתו לומר התקבל זוכה לה להוליך לה הגט לידה והכא דאמר אי אפשי שתקבל אלא הולך שליח להולכה שוויה ומכי מטא לידה מיגרשה אבל בהא דרב נחמן אדיבורא דשליח קא סמיך דאיהי שליח לקבלה שוויתיה ובאמת לא הוי שליח לקבלה ואיהו לא מצי משוי שליח לקבלה והילכך אע''פ שהגיע גט לידה אינו גט:
שהיא סבורה כו'. בלשון תמיה כלומר וכי על דעת השליח היא מתגרשת הרי היא אינה מתגרשת אלא מדעתה ואיהי שליח לקבלה שווייה. א''נ סבורה היתה שהשליח יעשה כמו שציוותה עליו והרי אינה מתגרשת אלא בקבלה והכא דלאו שליח לקבלה הוא שהרי הבעל אמר אי איפשי וא''כ תיבטל השליחות לגמרי ואפילו משהגיע לידה:
והא דתנינן האשה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט כו'. ה''פ דקתני במתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור שנתגרשה מיד בקבלתו של זה ולפיכך אם אמר הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך אם רצה לחזור יחזור ואינו גט עד שיגיע הגט לידה וכי מטא גיטא לידה מיהא מיגרשה ואמאי הא לדידך דקאמרת היא אינה מתגרשת אלא מדעתה כמו שהיא אמרה לשליח וה''נ אפי' הגיע הגט לידה אינו גט:
והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה. כמה שאמרה היא להולכה דהא לא עבדה לי' שליח לקבלה והילכך אינו גט כלל:
אע''פ שהגיע לידה אינו גט. כדמפרש טעמא לפי שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת כלו' דבדיבורא דשליח קסמיך וכי יהיב ליה הבעל אדעתא דשליחות קבלה יהבוה ניהליה ולאו אדעתא דהולכה:
אמרה. לשלוחה הבא לי גיטי והלך השליח ואמר להבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי ונתן לו סתם:
רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אֵין הָאִשָּׁה עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֹה שֶׁלְּבַעֲלָהּ. שְׁמוּאֵל שְׁמָעָהּ מִינֵּיהּ וְלָעֲתָהּ בַּתְרֵיהּ אַרְבָּעִים זִמְנֵי.
Traduction
R. Houna dit au nom de Rab: la femme n’a pas le pouvoir de déléguer un messager chargé de recevoir l’acte des mains du messager de son mari (par voie doublement indirecte). Samuel apprit cette règle de lui, et la répéta après lui 40 fois (pour la bien fixer).
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source