Le texte Le vocabulaire Les révisions
משנה: הָאוֹמֶר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר 34a לֹא יַחֲזִיר. לְפִיכָךְ אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל אֵי אֶיפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֵן לָהּ אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הָאוֹמֶרֶת טוֹל לִי גִּיטִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר.
Traduction
Si quelqu’un a dit: ''Fais accepter cet acte de divorce à ma femme'', ou ''le voici pour elle, apporte-le-lui'', il peut le reprendre s’il veut (217)Cf J, (Pea 4, 6). Mais si la femme a chargé le messager d’accepter, le mari ne peut plus y renoncer. Donc, si le mari dit alors au messager: ''je ne veux pas que tu acceptes l’acte du divorce pour elle, mais apporte-le là et donne-le-lui'', il peut le reprendre s’il veut. R. Simon b. Gamliel dit: lors même que la femme a dit au messager de prendre l’acte pour elle, le mari ne peut plus le reprendre après la remise au messager.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר התקבל. אם רצה לחזור יחזור. דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו:
לא יחזור. דכיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה:
אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור. כל זמן שלא הגיע הגט לידה שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והוא אינו רוצה שיהא גט עד שיגיע לידה:
אף האומרת טול לי גיטי. ולשון קבלה הוא והלכה כרשב''ג:
הלכה: הָאוֹמֶר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי כול'. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. הִתְקַבֵּל כִּזְכֵה. הָכָא אַתְּ אָמַר. הִתְקַבֵּל כְּהוֹלִךְ. שַׁנְייָה הִיא שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. הָתִיב רִבִּי שַׁמַּי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה צוֹוַחַת לְהִתְגָּרֵשׁ. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא חָֽזְרָה בָהּ. הָא תַנִּינָן. הִיא עַצְמָהּ מֵבִיאָה אֶת גִּיטָּהּ. חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא חָֽזְרָה בָהּ. תַּמָּן הִיא חָבָה לְעַצְמָהּ. בְּרַם הָכָא חוֹב לָהּ.
Traduction
Partout il est admis que la formule ''reçois'' équivaut au terme ''acquiers'', tandis qu’ici l’on adopte comme équivalence l’expression ''voici'' (en disant qu’aux deux cas ''le mari peut reprendre le divorce s’il le veut''). Il y a cette distinction à noter que l’on peut faire acquérir un objet à quelqu’un même en son absence, tandis que l’on ne peut rien mettre à sa charge qu’en sa présence (et le divorce étant à la charge de la femme, la faculté de reprise existe en cas de remise indirecte). -Mais, objecta R. Saméi, ne peut-il pas arriver que la femme demande la répudiation? (Par conséquent, en ce cas, ce ne serait pas une charge pour elle)? On peut répondre à cela qu’elle a pu revenir sur sa première idée et ne pas désirer le divorce. -Mais n’a-t-il pas été enseigné (218)Même traité, 2, 7 que ''la femme elle-même peut apporter son acte de divorce''? Or, n’y a-t-il pas aussi à craindre qu’en route elle y renonce (ce qui annulerait l’effet de l’acte)? Plus haut, il n’y a pas cette crainte à éprouver, puisque la femme, de son propre gré, est allée recevoir le divorce, tandis qu’ici l’envoi est fait contre le gré de la femme et lui est à charge.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בכל אתר את אמר התקבל כזכה. דאע''ג דבהולך פליגי תנאי בפ''ק אי כזכה דמי או לא בהתקבל כ''ע מודו דכזכה דמי והכא את אמר התקבל כהולך דקתני בשניהם אם רצה לחזור יחזור:
שנייה היא. הכא שזכין לו לאדם שלא בפניו אבל אין חבין אלא בפניו וגט חוב הוא לה ולפיכך אפי' בהתקבל יחזור:
הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש ואינו חוב לה ומתני' סתמא קתני ומשני אני אומר שמא חזרה בה ואינה רוצה להתגרש:
הא תנינן. סוף פרק ב' האשה עצמה מביאה את גיטה ומוקמינן התם בדשוויה הבעל שליח להולכה עד דמטיא להתם והכא נמי ניחוש לומר שמא חזרה בה אחר שקיבלתו מהבעל וגיטא לא הויא עד דאתייא להתם:
תמן. שאני התם שהיא חבה לעצמה מתחילה מדעתה וקיבלה הגט ולפיכך אין אנו חוששין שמא חזרה קודם שתבא לב''ד ותאמר בפ''נ ובפ''נ אבל הכא שלא מדעתה הוא בשעה שאמר הבעל לשליח התקבל וחוב הוא לה:
רַב נַחֲמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. אָֽמְרָה. הֲבֵא לִי גִיטִּי. וְהָלַךְ וְאָמַר לוֹ. אִשְׁתְּךָ אָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ לְיָדָהּ אֵינוֹ גֵט. שֶׁהוּא סָבוּר מִדַּעַת הַשָּׁלִיחַ מִתְגָּרֶשֶׁת. וְהִיא אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. הָתִיב רִבִּי הוּנָא בַּר חִייָה. וְהָא דְתַנִּינָן. הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. מֵעַתַּה אֲפִילוּ הִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ אֵינוֹ גֵט. שֶׁהִיא סְבוּרָה שֶׁהִיא מִתְגָּרֶשֶׁת מִדַּעַת הַשָּׁלִיחַ. וְהִיא אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. בְּיוֹדֵעַ הֲלָכָה לוֹמַר. הִתְקַבֵּל וּזְכֵה כְּהוֹלִךְ. וְהָתַנִּינָן. קְטַנָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ הִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ אֵינוֹ גֵט. שֶׁהִיא סְבוּרָה שֶׁמָּא לְדַעַת הַשָּׁלִיחַ הִיא מִתְגָּרֶשֶׁת. וְהִיא אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. בְּיוֹדֵעַ שֶׁאֵין הַקָּטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ.
Traduction
R. Nahman b. Jacob dit: Si la femme dit au messager de lui apporter son acte de divorce, et l’individu va dire au mari qu’il a reçu la mission de la femme de recevoir pour elle l’acte (sans autre explication), ce divorce n’aura pas de valeur légale même au moment où il sera parvenu aux mains de la femme; car le mari peut supposer qu’elle a été répudiée selon la pensée exprimée par le messager, tandis qu’en réalité elle serait répudiée selon sa pensée à elle (non de recevoir l’acte pour elle, mais de le lui apporter). R. Houna b. Hiya objecta ceci: puisqu’aux termes de la Mishna, ''si la femme a chargé le messager d’accepter pour elle, le mari ne peut plus y renoncer (la répudiation ayant eu lieu dès lors); si donc le mari dit alors au messager ne pas vouloir que celui-ci l’accepte pour elle, mais qu’il le lui apporter, le mari peut le reprendre s’il veut'', et l’acte n’aura sa valeur légale que lors de sa remise aux mains de la femme. A ce moment du moins, elle est répudiée; pourquoi admettre l’hypothèse que la femme sera seulement répudiée si sa pensée s’accorde avec ce qu’elle a dit au messager, et peut-il arriver que l’acte parvienne en ses mains sans avoir d’effet? -N’est-ce pas par suite de sa pensée à elle, non de celle du messager, qu’elle est séparée de son mari? -Il s’agit d’un mari, fut-il répondu, qui connaît la règle (de ne pouvoir déléguer un messager pour la réception de l’acte) et sait qu’il doit dire de le recevoir, puis le faire acquérir en l’apportant (donc, même l’ordre de réception sera interprété en ce sens). -Mais n’est-il pas enseigné plus loin (§ 2): ''Si une mineure charge quelqu’un de recevoir pour elle l’acte de divorce, il n’a pas de valeur; il faut pour cela qu’il soit entre ses mains à elle; aussi, lorsqu’après cet ordre le mari veut reprendre l’acte, il le peut''. Lors donc que cet acte est entre ses mains, pourquoi la répudiation serait-elle effective? Pourquoi ne pas dire (comme auparavant) qu’elle a supposé seulement faire dépendre de la pensée du messager le fait de la répudiation, et comme le mari n’a rien dit au messager, l’acte serait sans valeur? -On peut répondre que le mari connaît l’inaptitude du mineur à charger quelqu’un d’un message (aussi, en envoyant l’acte à la mineure, il l’a adressé de façon définitive). R. Zeira présenta l’objection suivante (219)Suivant le commentaire Pné-Mosché, nous adoptons l'interversion de cette phrase, relatant l'objection de R Zeira et la réponse, avec celle qui contient (ci-après) l'avis de R Houna: jusqu’à présent on sait que, selon R. Nahman, l’acte de divorce est sans valeur si la femme a dit de lui apporter le divorce, et le messager raconte au mari avoir reçu de la femme l’avis d’accepter l’acte de divorce pour elle; mais lorsqu’à l’inverse la femme a dit d’accepter (seulement) l’acte de divorce pour elle, et le messager raconte au mari avoir reçu de la femme l’ordre de lui apporter l’acte, quelle méthode suivra-t-on? (Dira-t-on que, d’après R. Nahman, la parole exprimée par le messager fait foi, ou non)? On trouve un enseignement qui dit qu’aux deux cas l’acte de divorce ainsi remis sera valable; mais si le mari veut le reprendre à ce moment, il en a la faculté.
Pnei Moshe non traduit
ביודע הלכה. ומשני שאני הכא שהבעל יודע הלכה דאין יכול לעשות שליח לקבלה ויודע לומר התקבל וזכה בהולך כלומר אפי' אמר לו התקבל לחוד ודאי דעתו לומר התקבל זוכה לה להוליך לה הגט לידה והכא דאמר אי אפשי שתקבל אלא הולך שליח להולכה שוויה ומכי מטא לידה מיגרשה אבל בהא דרב נחמן אדיבורא דשליח קא סמיך דאיהי שליח לקבלה שוויתיה ובאמת לא הוי שליח לקבלה ואיהו לא מצי משוי שליח לקבלה והילכך אע''פ שהגיע גט לידה אינו גט:
ביודע שאין הקטן עושה שליח. וידע הבעל דלא הוי שליח כלל במה דשויתי' איהי וכי יהיב לי' גיטא גמר ונתן לשם הולכה אבל התם בדרב נחמן אדיבורא דשליח סמיך וטעי:
והא תנינן. לקמן קטנה כו' וכי מטא גיטא לידה מיהת מיגרשא ואמאי מעתה נימא סבורה היא שמא כו' כדלעיל דהא איהי שליח להולכה לא שווי' והכא הבעל לא אמר להשליח כלום ואמאי הוי גט:
שהיא סבורה כו'. בלשון תמיה כלומר וכי על דעת השליח היא מתגרשת הרי היא אינה מתגרשת אלא מדעתה ואיהי שליח לקבלה שווייה. א''נ סבורה היתה שהשליח יעשה כמו שציוותה עליו והרי אינה מתגרשת אלא בקבלה והכא דלאו שליח לקבלה הוא שהרי הבעל אמר אי איפשי וא''כ תיבטל השליחות לגמרי ואפילו משהגיע לידה:
והא דתנינן האשה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט כו'. ה''פ דקתני במתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור שנתגרשה מיד בקבלתו של זה ולפיכך אם אמר הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך אם רצה לחזור יחזור ואינו גט עד שיגיע הגט לידה וכי מטא גיטא לידה מיהא מיגרשה ואמאי הא לדידך דקאמרת היא אינה מתגרשת אלא מדעתה כמו שהיא אמרה לשליח וה''נ אפי' הגיע הגט לידה אינו גט:
אע''פ שהגיע לידה אינו גט. כדמפרש טעמא לפי שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת כלו' דבדיבורא דשליח קסמיך וכי יהיב ליה הבעל אדעתא דשליחות קבלה יהבוה ניהליה ולאו אדעתא דהולכה:
אמרה. לשלוחה הבא לי גיטי והלך השליח ואמר להבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי ונתן לו סתם:
והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה. כמה שאמרה היא להולכה דהא לא עבדה לי' שליח לקבלה והילכך אינו גט כלל:
רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אֵין הָאִשָּׁה עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֹה שֶׁלְּבַעֲלָהּ. שְׁמוּאֵל שְׁמָעָהּ מִינֵּיהּ וְלָעֲתָהּ בַּתְרֵיהּ אַרְבָּעִים זִמְנֵי.
Traduction
R. Houna dit au nom de Rab: la femme n’a pas le pouvoir de déléguer un messager chargé de recevoir l’acte des mains du messager de son mari (par voie doublement indirecte). Samuel apprit cette règle de lui, et la répéta après lui 40 fois (pour la bien fixer).
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי. 34b עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאָֽמְרָה. הֲבֵא לִי. וְאָמַרה לוֹ. הִתְקַבֵּל לִי. אָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי. וְהוּא אָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי. אַשְׁכָּח תַּנֵּי עַל תְּרַוֵּיהֹן. הֲרֵי זֶה גֵּט וְאִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְהָא תַנִּינָן. וְנָתַן בְּיָדָהּ. אֵין לִי אֶלָּא בְיָדָהּ. מְנַיִין בְּיַד שְׁלוּחוֹ בְּיַד שְׁלוּחָהּ מִשְּׁלוּחוֹ לִשְׁלוּחָהּ מִשְּׁלוּחָהּ לִשְׁלוּחוֹ מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנָתַן וְנָתַן. מַה תַנֵּי אֵי אֶיפְשִׁי. רִבִּי. דְּתַנֵּי. אָֽמְרָה. הָבֵא לִי גִיטִּי. וְהָלַךְ וְאָמַר לוֹ. אִשְׁתָּךְ אָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. הוֹלִיכוֹ לָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ זָכָה לָהּ וְנִתְקַבֵּל לָהּ. אִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. הוֹלִיכוֹ לָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ. אִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ. אֵי אֶיפְשִׁי שֶׁתְּקַבְּלוֹ לָהּ אֶלָּא שֶׁתּוֹלִיכוֹ לָהּ. וִקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי. הֵילָךְ מִן דִּיבּוּרִי אִם רָצָא לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. וִקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי נָתָן. הֵילָךְ לִדִיבּוּרָהּ אִם רָצָא לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. רַב הוּנָא אָמַר. נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ וּשְׁלוּחָהּ. אַסִּי אָמַר. כָּל הֵיכָא דְאָמַר. שְׁלוּחוֹ וּשְׁלוּחָהּ. מְגוּרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוּרֶשֶׁת.
Traduction
⁠—Mais n’a-t-on pas enseigné plus loin (8, 1) que, par l’expression biblique (Dt 24, 1) il le remettra (l’acte) en sa main à elle, on sait seulement sa validité lorsqu’il est en sa main''; d’où sait-on que l’acte est aussi valable s’il est aux mains du messager de l’homme, ou du messager de la femme, ou même si le messager de l’un des époux le remet au messager de l’autre époux? On le sait de ce que l’expression il le donnera se trouve deux fois dans ce passager. L’opinion exprimée dans notre Mishna, que si le mari dit au messager: ''je ne veux pas etc.'', il peut le reprendre s’il veut, doit émaner de Rabbi; car il a été enseigné (220)''Cf J, Maasser Sheni, 4, 7; Tossefta à ce traité, ch 4'': lorsque la femme a dit à l’envoyé de lui apporter l’acte de divorce et qu’il est parti, puis il dit au mari: ''ta femme m’a chargé de recevoir pour elle l’acte'', à la suite de quoi le mari le lui remet, en ajoutant de l’apporter à la femme, ou de le lui remettre, ou de l’acquérir pour elle (221)En employant l'une de ces formules, et si le mari veut revenir sur sa décision, il ne le peut plus; tel est l’avis de Rabbi. Selon R. Nathan, au contraire, lorsque le mari a seulement dit de le lui apporter et lui remettre, il peut encore y renoncer; mais dès que l’envoyé a fait l’acquisition pour elle et a reçu l’acte pour elle, le mari ne peut plus y revenir. Rabbi ajoute qu’en aucun cas le mari ne peut reprendre l’acte, à moins d’avoir dit explicitement: ''je ne veux pas que tu acceptes l’acte pour elle, mais que tu le lui apportes''. Or, il y a contradiction entre les divers avis de Rabbi, d’après lequel, si le mari a employé le terme ''voici'', le mari ne peut plus reprendre l’acte, tandis qu’il devrait avoir cette faculté. De même, on peut supposer qu’il y a contradiction entre les deux avis de R. Nathan, et si le messager a reçu l’ordre de remettre l’acte à la femme selon sa parole à elle, le mari devrait pouvoir y renoncer? (Donc, selon Rabbi, la parole vague suffit, parce qu’on pense au même sujet; selon R. Nathan, à défaut de paroles explicites, l’acte est nul; aussi, la discussion est la même que ci-dessus). R. Houna dit: en cas de doute, le messager représente à la fois le mari et la femme (il est l’intermédiaire des deux; voilà pourquoi on peut y renoncer). Assé dit qu’en tous cas le mari peut y renoncer; car lorsqu’il est dit que le messager représente à la fois le mari et la femme, celle-ci est tantôt répudiée, et tantôt ne l’est pas.
Pnei Moshe non traduit
מגורשת ואינה מגורשת. כל זמן שלא הגיע הגט לידה ואם מת הבעל חולצת ולא מתייבמת:
נעשה שלוחו ושלוחה. היכא דקאמר' היא התקבל לי והבעל אומר הולך שלוחה ושלוחו הוא דמספקא ליה אי הולך כזכי דמי או לא:
וקשיא על דר' נתן הילך לדיבורה אם רצה להחזיר יחזיר. בתמיה כלומר דאדרבא תיקשי לך טפי אדר' נתן דהילך יותר משמע כפי דיבורה ומתגרשת בקבלתו מיד ואמאי קאמר ר' נתן זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור דמשמע דוקא באלו אבל בהילך יחזור ואמאי והא הילך לפי דיבורה משמע:
וקשיא על דרבי. דקאמר בהילך נמי אם רצה לחזור לא יחזור ואמאי והא הילך מן דיבורי משמע כלומר הא לך ממני ושליח להולכה עשאו ואם רצה להחזיר יחזיר:
ה''ג רבי נתן אומר הוליכו לה ונתנו לה אם רצה להחזיר יחזיר התקבל וזכה לה אם רצה להחזיר לא יחזיר רבי אומר בכולן לא יחזיר עד שיאמר לו אי איפשי כו'. וכן הוא במס' מ''ש והכי הוא בתוספתא ושם גריס רשב''ג במקום ר' נתן:
הילך הוליכו לה כו'. ואמר לו הבעל באחד מלשונות הללו אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי ר' כדקאמר בסיפא ולקמן מפרש טעמייהו:
ה''ג בתוספתא אמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הוליכו לה כו' וכן הגי' בבבלי בפלוגתא דרבי ור' נתן והילך מלבד לא גריס בבבלי בפלוגתייהו:
מה תני אי אפשי. מאן תנא במתני' דס''ל דוקא אם אמר אי אפשי שתקבל אלא הולך אם רצה לחזור יחזור רבי היא דתני:
והא תנינן כו' ת''ל ונתן ונתן. תרי זימני בפרשה מכל מקום וקשיא לרב הונא:
ולעתה בתריה. קיבלה ממנו וחזר אחריו הלכה זו מ' זימני:
רב הונא בשם רב אין האשה עושה שליח כו'. דהבעל מקפיד משום דבזיון הוא לו שאינה רוצה לקבל הגט בעצמה אבל כשהיא עושה שליח לקבל ממנו הא ידע ולא קפיד:
אשכחתני על תרויהון הרי זה גט ואם רצה להחזיר יחזיר גרסי'. וכן הוא בתוספתא פ''ד ופליגא אדר''נ דאמרי' כיון שנתן עיניו לגרשה תיגרש כל היכי דמיגרשא:
עד כדון. עד כאן קאמר רב נחמן דאינו גט כשאמרה הבא לי והשליח אמר לו אשתך אמרה התקבל לי איפכא מאי אם אמרה התקבל לי והוא אומר לו אשתך אמרה הבא לי כלומר מי אמרינן טעמיה דר''נ דסבר אדיבורא דידיה קא סמיך וה''נ אדיבורא דידיה קא סמיך ושליח להולכה שווייה וא''כ כי מטא גיטה לידה הוא דמיתגרשה או דילמא בעלמא סבר ר''נ אדיבורא דידה קא סמיך והתם טעמא דעקר לשליחותיה ודאמר לא בעינא למיהוי שליח להולכה אבל הכא דגרע לשליחותיה שהיא אמרה לקבלה והוא אומר שרוצה להטריח אפי' להולכה אמרינן אדיבורא דידה קא סמיך ומכי מטי גיטא לידיה דשליח מתגרשת:
ר' זעירא בעי גרסינן הכא קודם מילתיה דרב הונא ובספרי הדפוס נתחלפה הגי':
ר' זעירא בעי גרסינן הכא קודם מילתיה דרב הונא ובספרי הדפוס נתחלפה הגי':
מגורשת ואינה מגורשת. כל זמן שלא הגיע הגט לידה ואם מת הבעל חולצת ולא מתייבמת:
נעשה שלוחו ושלוחה. היכא דקאמר' היא התקבל לי והבעל אומר הולך שלוחה ושלוחו הוא דמספקא ליה אי הולך כזכי דמי או לא:
וקשיא על דר' נתן הילך לדיבורה אם רצה להחזיר יחזיר. בתמיה כלומר דאדרבא תיקשי לך טפי אדר' נתן דהילך יותר משמע כפי דיבורה ומתגרשת בקבלתו מיד ואמאי קאמר ר' נתן זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור דמשמע דוקא באלו אבל בהילך יחזור ואמאי והא הילך לפי דיבורה משמע:
וקשיא על דרבי. דקאמר בהילך נמי אם רצה לחזור לא יחזור ואמאי והא הילך מן דיבורי משמע כלומר הא לך ממני ושליח להולכה עשאו ואם רצה להחזיר יחזיר:
ה''ג רבי נתן אומר הוליכו לה ונתנו לה אם רצה להחזיר יחזיר התקבל וזכה לה אם רצה להחזיר לא יחזיר רבי אומר בכולן לא יחזיר עד שיאמר לו אי איפשי כו'. וכן הוא במס' מ''ש והכי הוא בתוספתא ושם גריס רשב''ג במקום ר' נתן:
הילך הוליכו לה כו'. ואמר לו הבעל באחד מלשונות הללו אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי ר' כדקאמר בסיפא ולקמן מפרש טעמייהו:
מה תני אי אפשי. מאן תנא במתני' דס''ל דוקא אם אמר אי אפשי שתקבל אלא הולך אם רצה לחזור יחזור רבי היא דתני:
ה''ג בתוספתא אמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הוליכו לה כו' וכן הגי' בבבלי בפלוגתא דרבי ור' נתן והילך מלבד לא גריס בבבלי בפלוגתייהו:
עד כדון. עד כאן קאמר רב נחמן דאינו גט כשאמרה הבא לי והשליח אמר לו אשתך אמרה התקבל לי איפכא מאי אם אמרה התקבל לי והוא אומר לו אשתך אמרה הבא לי כלומר מי אמרינן טעמיה דר''נ דסבר אדיבורא דידיה קא סמיך וה''נ אדיבורא דידיה קא סמיך ושליח להולכה שווייה וא''כ כי מטא גיטה לידה הוא דמיתגרשה או דילמא בעלמא סבר ר''נ אדיבורא דידה קא סמיך והתם טעמא דעקר לשליחותיה ודאמר לא בעינא למיהוי שליח להולכה אבל הכא דגרע לשליחותיה שהיא אמרה לקבלה והוא אומר שרוצה להטריח אפי' להולכה אמרינן אדיבורא דידה קא סמיך ומכי מטי גיטא לידיה דשליח מתגרשת:
אשכחתני על תרויהון הרי זה גט ואם רצה להחזיר יחזיר גרסי'. וכן הוא בתוספתא פ''ד ופליגא אדר''נ דאמרי' כיון שנתן עיניו לגרשה תיגרש כל היכי דמיגרשא:
רב הונא בשם רב אין האשה עושה שליח כו'. דהבעל מקפיד משום דבזיון הוא לו שאינה רוצה לקבל הגט בעצמה אבל כשהיא עושה שליח לקבל ממנו הא ידע ולא קפיד:
ולעתה בתריה. קיבלה ממנו וחזר אחריו הלכה זו מ' זימני:
והא תנינן כו' ת''ל ונתן ונתן. תרי זימני בפרשה מכל מקום וקשיא לרב הונא:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי. 34b עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאָֽמְרָה. הֲבֵא לִי. וְאָמַרה לוֹ. הִתְקַבֵּל לִי. אָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי. וְהוּא אָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי. אַשְׁכָּח תַּנֵּי עַל תְּרַוֵּיהֹן. הֲרֵי זֶה גֵּט וְאִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְהָא תַנִּינָן. וְנָתַן בְּיָדָהּ. אֵין לִי אֶלָּא בְיָדָהּ. מְנַיִין בְּיַד שְׁלוּחוֹ בְּיַד שְׁלוּחָהּ מִשְּׁלוּחוֹ לִשְׁלוּחָהּ מִשְּׁלוּחָהּ לִשְׁלוּחוֹ מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנָתַן וְנָתַן. מַה תַנֵּי אֵי אֶיפְשִׁי. רִבִּי. דְּתַנֵּי. אָֽמְרָה. הָבֵא לִי גִיטִּי. וְהָלַךְ וְאָמַר לוֹ. אִשְׁתָּךְ אָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. הוֹלִיכוֹ לָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ זָכָה לָהּ וְנִתְקַבֵּל לָהּ. אִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. הוֹלִיכוֹ לָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ. אִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ. אֵי אֶיפְשִׁי שֶׁתְּקַבְּלוֹ לָהּ אֶלָּא שֶׁתּוֹלִיכוֹ לָהּ. וִקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי. הֵילָךְ מִן דִּיבּוּרִי אִם רָצָא לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. וִקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי נָתָן. הֵילָךְ לִדִיבּוּרָהּ אִם רָצָא לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. רַב הוּנָא אָמַר. נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ וּשְׁלוּחָהּ. אַסִּי אָמַר. כָּל הֵיכָא דְאָמַר. שְׁלוּחוֹ וּשְׁלוּחָהּ. מְגוּרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוּרֶשֶׁת.
Traduction
⁠—Mais n’a-t-on pas enseigné plus loin (8, 1) que, par l’expression biblique (Dt 24, 1) il le remettra (l’acte) en sa main à elle, on sait seulement sa validité lorsqu’il est en sa main''; d’où sait-on que l’acte est aussi valable s’il est aux mains du messager de l’homme, ou du messager de la femme, ou même si le messager de l’un des époux le remet au messager de l’autre époux? On le sait de ce que l’expression il le donnera se trouve deux fois dans ce passager. L’opinion exprimée dans notre Mishna, que si le mari dit au messager: ''je ne veux pas etc.'', il peut le reprendre s’il veut, doit émaner de Rabbi; car il a été enseigné (220)''Cf J, Maasser Sheni, 4, 7; Tossefta à ce traité, ch 4'': lorsque la femme a dit à l’envoyé de lui apporter l’acte de divorce et qu’il est parti, puis il dit au mari: ''ta femme m’a chargé de recevoir pour elle l’acte'', à la suite de quoi le mari le lui remet, en ajoutant de l’apporter à la femme, ou de le lui remettre, ou de l’acquérir pour elle (221)En employant l'une de ces formules, et si le mari veut revenir sur sa décision, il ne le peut plus; tel est l’avis de Rabbi. Selon R. Nathan, au contraire, lorsque le mari a seulement dit de le lui apporter et lui remettre, il peut encore y renoncer; mais dès que l’envoyé a fait l’acquisition pour elle et a reçu l’acte pour elle, le mari ne peut plus y revenir. Rabbi ajoute qu’en aucun cas le mari ne peut reprendre l’acte, à moins d’avoir dit explicitement: ''je ne veux pas que tu acceptes l’acte pour elle, mais que tu le lui apportes''. Or, il y a contradiction entre les divers avis de Rabbi, d’après lequel, si le mari a employé le terme ''voici'', le mari ne peut plus reprendre l’acte, tandis qu’il devrait avoir cette faculté. De même, on peut supposer qu’il y a contradiction entre les deux avis de R. Nathan, et si le messager a reçu l’ordre de remettre l’acte à la femme selon sa parole à elle, le mari devrait pouvoir y renoncer? (Donc, selon Rabbi, la parole vague suffit, parce qu’on pense au même sujet; selon R. Nathan, à défaut de paroles explicites, l’acte est nul; aussi, la discussion est la même que ci-dessus). R. Houna dit: en cas de doute, le messager représente à la fois le mari et la femme (il est l’intermédiaire des deux; voilà pourquoi on peut y renoncer). Assé dit qu’en tous cas le mari peut y renoncer; car lorsqu’il est dit que le messager représente à la fois le mari et la femme, celle-ci est tantôt répudiée, et tantôt ne l’est pas.
Pnei Moshe non traduit
מגורשת ואינה מגורשת. כל זמן שלא הגיע הגט לידה ואם מת הבעל חולצת ולא מתייבמת:
נעשה שלוחו ושלוחה. היכא דקאמר' היא התקבל לי והבעל אומר הולך שלוחה ושלוחו הוא דמספקא ליה אי הולך כזכי דמי או לא:
וקשיא על דר' נתן הילך לדיבורה אם רצה להחזיר יחזיר. בתמיה כלומר דאדרבא תיקשי לך טפי אדר' נתן דהילך יותר משמע כפי דיבורה ומתגרשת בקבלתו מיד ואמאי קאמר ר' נתן זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור דמשמע דוקא באלו אבל בהילך יחזור ואמאי והא הילך לפי דיבורה משמע:
וקשיא על דרבי. דקאמר בהילך נמי אם רצה לחזור לא יחזור ואמאי והא הילך מן דיבורי משמע כלומר הא לך ממני ושליח להולכה עשאו ואם רצה להחזיר יחזיר:
ה''ג רבי נתן אומר הוליכו לה ונתנו לה אם רצה להחזיר יחזיר התקבל וזכה לה אם רצה להחזיר לא יחזיר רבי אומר בכולן לא יחזיר עד שיאמר לו אי איפשי כו'. וכן הוא במס' מ''ש והכי הוא בתוספתא ושם גריס רשב''ג במקום ר' נתן:
הילך הוליכו לה כו'. ואמר לו הבעל באחד מלשונות הללו אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי ר' כדקאמר בסיפא ולקמן מפרש טעמייהו:
ה''ג בתוספתא אמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הוליכו לה כו' וכן הגי' בבבלי בפלוגתא דרבי ור' נתן והילך מלבד לא גריס בבבלי בפלוגתייהו:
מה תני אי אפשי. מאן תנא במתני' דס''ל דוקא אם אמר אי אפשי שתקבל אלא הולך אם רצה לחזור יחזור רבי היא דתני:
והא תנינן כו' ת''ל ונתן ונתן. תרי זימני בפרשה מכל מקום וקשיא לרב הונא:
ולעתה בתריה. קיבלה ממנו וחזר אחריו הלכה זו מ' זימני:
רב הונא בשם רב אין האשה עושה שליח כו'. דהבעל מקפיד משום דבזיון הוא לו שאינה רוצה לקבל הגט בעצמה אבל כשהיא עושה שליח לקבל ממנו הא ידע ולא קפיד:
אשכחתני על תרויהון הרי זה גט ואם רצה להחזיר יחזיר גרסי'. וכן הוא בתוספתא פ''ד ופליגא אדר''נ דאמרי' כיון שנתן עיניו לגרשה תיגרש כל היכי דמיגרשא:
עד כדון. עד כאן קאמר רב נחמן דאינו גט כשאמרה הבא לי והשליח אמר לו אשתך אמרה התקבל לי איפכא מאי אם אמרה התקבל לי והוא אומר לו אשתך אמרה הבא לי כלומר מי אמרינן טעמיה דר''נ דסבר אדיבורא דידיה קא סמיך וה''נ אדיבורא דידיה קא סמיך ושליח להולכה שווייה וא''כ כי מטא גיטה לידה הוא דמיתגרשה או דילמא בעלמא סבר ר''נ אדיבורא דידה קא סמיך והתם טעמא דעקר לשליחותיה ודאמר לא בעינא למיהוי שליח להולכה אבל הכא דגרע לשליחותיה שהיא אמרה לקבלה והוא אומר שרוצה להטריח אפי' להולכה אמרינן אדיבורא דידה קא סמיך ומכי מטי גיטא לידיה דשליח מתגרשת:
ר' זעירא בעי גרסינן הכא קודם מילתיה דרב הונא ובספרי הדפוס נתחלפה הגי':
ר' זעירא בעי גרסינן הכא קודם מילתיה דרב הונא ובספרי הדפוס נתחלפה הגי':
מגורשת ואינה מגורשת. כל זמן שלא הגיע הגט לידה ואם מת הבעל חולצת ולא מתייבמת:
נעשה שלוחו ושלוחה. היכא דקאמר' היא התקבל לי והבעל אומר הולך שלוחה ושלוחו הוא דמספקא ליה אי הולך כזכי דמי או לא:
וקשיא על דר' נתן הילך לדיבורה אם רצה להחזיר יחזיר. בתמיה כלומר דאדרבא תיקשי לך טפי אדר' נתן דהילך יותר משמע כפי דיבורה ומתגרשת בקבלתו מיד ואמאי קאמר ר' נתן זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור דמשמע דוקא באלו אבל בהילך יחזור ואמאי והא הילך לפי דיבורה משמע:
וקשיא על דרבי. דקאמר בהילך נמי אם רצה לחזור לא יחזור ואמאי והא הילך מן דיבורי משמע כלומר הא לך ממני ושליח להולכה עשאו ואם רצה להחזיר יחזיר:
ה''ג רבי נתן אומר הוליכו לה ונתנו לה אם רצה להחזיר יחזיר התקבל וזכה לה אם רצה להחזיר לא יחזיר רבי אומר בכולן לא יחזיר עד שיאמר לו אי איפשי כו'. וכן הוא במס' מ''ש והכי הוא בתוספתא ושם גריס רשב''ג במקום ר' נתן:
הילך הוליכו לה כו'. ואמר לו הבעל באחד מלשונות הללו אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי ר' כדקאמר בסיפא ולקמן מפרש טעמייהו:
מה תני אי אפשי. מאן תנא במתני' דס''ל דוקא אם אמר אי אפשי שתקבל אלא הולך אם רצה לחזור יחזור רבי היא דתני:
ה''ג בתוספתא אמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הוליכו לה כו' וכן הגי' בבבלי בפלוגתא דרבי ור' נתן והילך מלבד לא גריס בבבלי בפלוגתייהו:
עד כדון. עד כאן קאמר רב נחמן דאינו גט כשאמרה הבא לי והשליח אמר לו אשתך אמרה התקבל לי איפכא מאי אם אמרה התקבל לי והוא אומר לו אשתך אמרה הבא לי כלומר מי אמרינן טעמיה דר''נ דסבר אדיבורא דידיה קא סמיך וה''נ אדיבורא דידיה קא סמיך ושליח להולכה שווייה וא''כ כי מטא גיטה לידה הוא דמיתגרשה או דילמא בעלמא סבר ר''נ אדיבורא דידה קא סמיך והתם טעמא דעקר לשליחותיה ודאמר לא בעינא למיהוי שליח להולכה אבל הכא דגרע לשליחותיה שהיא אמרה לקבלה והוא אומר שרוצה להטריח אפי' להולכה אמרינן אדיבורא דידה קא סמיך ומכי מטי גיטא לידיה דשליח מתגרשת:
אשכחתני על תרויהון הרי זה גט ואם רצה להחזיר יחזיר גרסי'. וכן הוא בתוספתא פ''ד ופליגא אדר''נ דאמרי' כיון שנתן עיניו לגרשה תיגרש כל היכי דמיגרשא:
רב הונא בשם רב אין האשה עושה שליח כו'. דהבעל מקפיד משום דבזיון הוא לו שאינה רוצה לקבל הגט בעצמה אבל כשהיא עושה שליח לקבל ממנו הא ידע ולא קפיד:
ולעתה בתריה. קיבלה ממנו וחזר אחריו הלכה זו מ' זימני:
והא תנינן כו' ת''ל ונתן ונתן. תרי זימני בפרשה מכל מקום וקשיא לרב הונא:
אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגָתָא כְאִילֵּין פְּלוּגָתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִיסְקֵי גִיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְנָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירַשׁ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּייוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. וְאַתְיָא דְּרִבִּי כְרִבִּי יוֹסֵי. וּדְרִבִּי נָתָן כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר לֵיהּ וְאַתְּ מַה בְיָדָךְ. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא אָמַר רִבּי חִייָה בַּר אָבִין אָדָא בַּר תַּחְלִיפָא בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. 35a מַה פְלִיגִין. עַצְמוֹ לְעִנְייָנוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בְּאוֹתוֹ עִנְייָן גֵּט הוּא. וְהָכָא אֲפִילוּ בָעוֹסְקִין בְּאוֹתוֹ עִנְייָן הִיא מַחֲלוֹקֶת.
Traduction
R. Hagaï dit en présence de R. Yossé (222)Ce passage, qui se retrouve en Maasser Sheni, ibid (t 3, p 240) y est défectueux Cf Frankel, Mabô,137a: cette discussion est conforme à celle qui est émise dans la Mishna suivante: ''Si en parlant avec sa femme de ce qui concerne son acte de divorce ou son acte de mariage, on lui remet un tel acte, sans faire la déclaration formelle, cela suffit, selon R. Yossé; mais selon R. Juda, la déclaration est indispensable''. Or, l’avis de Rabbi est conforme à celui de R. Yossé, et l’avis de R. Nathan à celui de R. Juda – (223)Suit un passage traduit, ibid (ib, p 241)
Pnei Moshe non traduit
ואתיין אילין פלוגתא. דרבי ורבי נתן כפלוגתייהו דרבי יוסי ורבי יהודה במעשר שני:
ולא פירש. שזה גיטה או קידושיה:
ואתייא דרבי. דאמר בהולך אם רצה לחזור לא יחזור משום דס''ל לא בעינן שיפרש דבריו ויגלה דעתו שאינו מבטל שליחותה ואפי' בהולך אמרי' מסתמא דעתו הילך כמה שאמרה כרבי יוסי דס''ל נמי אע''פ שלא פירש אמרי' דעתיה אדמעיקרא הוי:
ודר' נתן. דס''ל בעינן שיגלה דעתו שרוצה לקיים שליחותה ודוקא באומר התקבל וזכה לה שהודה לדברים הראשונים שאמר השליח דשליח קבלה הוא כר' יהודה דאמר צריך לפרש שעל דעת הראשונה הוא נותן לה:
ואת מה בידך. ר' חגיי שאל לר' ייסא ואת מה בידך אם ס''ל נמי דהני תנאי כהני תנאי וא''ל דשאני התם ולא שייכא פלוגתייהו להדדי:
דאמר ר' זעירא מה פליגין בשהפליגו עצמן לעניינות אחרי'. לא נחלקו שם ר' יוסי ור' יהודה אלא אם הפליגי עצמן מענין גיטין או קידושין לעסוק בענין אחר קודם שנתן לה אבל אם היו עסוקין באותו ענין בדיבור עסקי גיטה או קידושיה עד שעת נתינה הכל מודים דהוי גט או קידושין:
והכא. אבל הכא פלוגתייהו דרבי ור' נתן אפי' בעסוקים באותו ענין הבעל עם השליח דר' סבר הולך כזכה ואינו יכול לחזור ולר' נתן לאו כזכה דמי:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אַף לְעִנְייָן מַתָּנָה כֵן. אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן הַתּוֹרָה זִיכָּת אוֹתָהּ בְּגִיטָּהּ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלָּהּ. אִית לָךְ מֵימַר בְּמַתָּנָה. אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. קָם רִבִּי יוֹסֵי עִם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי. אָמַר לֵיהּ וְהֶן הוּא הִין צֶדֶק. אָֽמַר לוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאֲמָרוֹ הִין צֶדֶק הֲוָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ועוד מן הדא. דבהדיא קאמר ר' יוחנן בפ' הכסף האומר ליתן מתנה יכול הנותן לחזור בו ובהא ודאי הולך לאו כזכי דמי:
קם ר' יוסי. והקשה לר' יעקב וא''ל והן הוא הין צדק וכי זה הוא הן צדק דדרשינן הין צדק שיהא הן שלך צדק:
א''ל בשעה שאמרו. ליתן לו הין צדק היה כדאמר התם דבשעת אמירה צריך לומר לו בדעת גמורה וע''ז קפדה התורה אבל אם בא לחזור קודם שהגיע ליד המקבל חוזר:
תמן. שאני בגט דהתם התורה זיכתה בגיטה לעשות. שליח כדדרשינן מושלחה אבל במתנה אית לך למימר דאדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו שלא יוכל הנותן לחזור בו:
אם במתנה נמי הולך כזכי דמי ואדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו שנתן לו זה במתנה ואם הנותן אינו יכול לחזור בו:
אף לענין מתנה כן. לר' הוא דקבעי:
אָמַר לוֹ. הוֹלֵךְ גֵּט אִשְׁתִּי גֵּט בִּתָּהּ גֵּט אֲחוֹתָהּ. וְהָלַךְ וּנְתָנוֹ לָהּ. אֵינוֹ גֵּט. תְּבָעוֹ הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ. תֵּן גֵּט לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ. הֵילָךְ גֵּט אִשְׁתִּי גֵּט בִּתָּהּ גֵּט אֲחוֹתָהּ. וְהָלַךְ וּנְתָנוֹ לָהּ. הֲרֵי זֶה גֵט. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְרִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי שַׁמַּי. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים. בְּאוֹמֶרֶת. יְהֵא לִי בְיָדָךְ.
Traduction
. Si le mari dit au messager: ''Apporte cet acte de divorce à ma femme (224)Tossefta à ce, ch 4'', puis, se reprenant, il dit que c’est l’acte de sa fille, ou celui de sa sœur, l’acte sera sans valeur (de crainte d’annulation). Si la femme a délégué un messager chargé de recevoir l’acte pour elle, et le mari le lui remet en disant ''voici'', puis il se reprend et dit que c’est l’acte de divorce de sa fille ou de sa sœur, l’acte reste valable (en raison de la réception définitive par le délégué). R. Yossé b. R. Aboun et R. Abin au nom de R. Saméi disent que c’est là l’avis de Rabbi (225)''D'après lui, le mari n'enlève à la femme la faculté de réception par messager que s'il a dit formellement: '''' Je ne veux pas que tu l'acceptes ''''; sans quoi, il ne peut pas s'y opposer''; mais, selon les autres sages, c’est lorsque la femme dit au messager de prendre l’acte de divorce en mains comme si c’était elle, que le mari ne peut plus y revenir.
Pnei Moshe non traduit
אבל חכמים אומרים באומרת. מתחילה להשליח יהא הגט הזה לי בידך בהא הוא דאין הבעל יכול לחזור דכבר זכה לה השליח אבל אם לא אמרה לו כן אפילו לא אמר הבעל אי אפשי אלא הילך סתם אם רצה לחזור חוזר:
זו דברי רבי. דס''ל לא עקר הבעל שליחות הקבלה שלה אלא דוקא באומר אי אפשי שתקבל אלא הולך אבל כל זמן שלא אמר אי אפשי לא כדלעיל:
תבעו השליח ואמר לו תן גט לאשתך. ומיירי שהאשה עשתה לו שליח לקבלה וכן הוא בהדיא בתוספתא ואמר הילך גט אשתי וחזר ואמר גט בתה גט אחותה ה''ז גט וטעמא דמילתא כיון דאמר השליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי סתמא דמילתא אדעתא דהכי יהיב ליה ואיהו קאמר ליה הילך דלכ''ע כזכי דמי כדפרישית ואין בדבריו אחרונים כלום:
אמר לו. מעצמו להשליח הולך גט לאשתי ואחר שנתנו לידו חזר ואמר גט בתה גט אחותה הוא אינו גט דחיישינן שמא ביטל הגט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source