Berakhoth
Daf 42b
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ 42b שֶׁמֶן זַיִת אוֹמֵר עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר פַּפָּא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא וּמַתְנִיתָא אָ‍ֽמְרָה כֵן. חוּץ מִן הַיַּיִן שֶׁעַל הַיַּיִן הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְרִי הַגֶּפֶן. וְיַיִן לָאו שָׁחוּק הוּא. לָא מַר אֶלָּא חוּץ מִן הַיַּיִן הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחוּקִין בְּעֵינָן הֵן.
Traduction
R. Jacob bar-Zabdi dit, au nom de R. Abahou: Pour l’huile d’olive (419)Quoiqu'extrait., on récite la formule: ''Béni soit le créateur des produits de l’arbre''. Mais, observa R. Hiya bar-Papa à R. Zeira, est-ce l’avis de la Mishna? ''Excepté pourle vin, dit-elle, au sujet duquel on dit: le créateur des fruits de la vigne'' (donc pour l’huile on dit créateur des fruits); or, le vin n’est-il pas un extrait de raisin? (pourquoi n’en est-il pas de même pour l’huile)? – On n’a fait d’exception que pour le vin; donc pour tous les autres produits, quoique extraits, on les considère comme naturels.
Pnei Moshe non traduit
שמן זית. אע''פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ:
ומתני' אמר' כן. בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע''פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו:
רִבִּי אַבָּא אָמַר רַב וּשְׁמוּאֵל תְּרַוֵּיהוֹן אָ‍ֽמְרִין יֶרֶק שָׁלוּק אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. רִבִּי זְעוּרָא בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל רָאשֵׁי לִפְתּוֹת שֶׁשָּׁ‍ֽלְקָן אִם בְּעֵינָן הֵן אוֹמֵר עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. שְׁחָקָן אוֹמֵר עֲלֵיהֶן שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וּמַתְנִיתָא אָ‍ֽמְרָה כֵן. חוּץ מִן הַפַּת שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וּפַת לָאו שָׁחוּק הוּא. לָא מַר אֶלָּא חוּץ מִן הַפַּת הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחוּקִין בְּעֵינָן הֵן.
Traduction
R. Aba dit:Rav et Samuel admettent tous deux que pour l’herbe cuite, on dit la formule: ''Tout a été créé par sa parole''. R. Zeira dit, au nom de Samuel: Pour des têtes de raves cuites, si elles sont entières, on dit: ''Béni soit le créateur des fruits de la terre''; si elles sont écrasées, on dit: ''Tout a été créé par sa parole''. -Mais, observe R. Yossé, est-il conforme à la Mishna qui dit: ''excepté pour le pain, pour lequel on énonce les mots: Béni soit celui qui produit le pain de la terre''. Or, est-ce que le pain n’est pas produit du blé broyé? -On ne fait d’exception que pour le pain; donc tous les autres produits, même broyés, sont considérés comme bruts (420)''Et l'on ne dit pas: '''' tout à été créé, etc. ''''''.
Pnei Moshe non traduit
אם בעיינן הן. שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס''ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו:
ומתני' אמרה כן. בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ''ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע''פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה:
Berakhoth
Daf 43a
רִבִּי חִייָא בַּר ווָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן זַיִת כָּבוּשׁ אוֹמֵר עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. 43a רִבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן יֶרֶק שָׁלוּק אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין אִם בְּעֵיינָן הֵן אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֶי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מַאן יְדַע מַשְׁמַע מִן רִבִּי יוֹחָנָן יֵאוּת רִבִּי חִייָא בַּר ווָא אוֹ רִבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת. לֹא רִבִּי חִייָא בַּר ווָא. וְעוֹד מִן הֲדָא מִן מַה דַּאֲנָן חֲמִייָן רַבָּנָן רַבְרְבָיָא עָלוּן לְאַבְרִייָתָא וְנָ‍ֽסְבִין תּוּרמוּסִין וּמְבָ‍ֽרְכִין עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְתוּרְמוּסִין לָאו שְׁלוּקִין הֵן. אִין תֵּימַר שַׁנְייָא הִיא שֶׁאָ‍ֽמְרָה הַתּוֹרָה מְרוֹרִין תּוּרְמוּסִין כֵּיוָן שֶׁשָּׁ‍ֽלְקָן בָּ‍ֽטְלָה מָרָתָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי אָבוּן וְלֹא פְלִיגִין. זַיִת עַל יְדֵי שֶׁדַּרְכּוֹ לֵאָכֵל חַי אַף עַל פִּי שֶׁכָּבוּשׁ בְּעֵינוֹ הוּא. יֶרֶק כֵּיוָן שֶׁשָּׁ‍ֽלְקוֹ נִשְׁתַּנֶּה.
Traduction
R. Hiya bar-Aba dit, au nom de R. Yohanan (421)''(Pessahim 2, 5); Babli, (Berakhot 38b).'': Pour une olive confite, on dit: ''créateur des fruits de l’arbre''. R. Benjamin bar-Japheth dit, au nom de R. Yohanan: Pour de l’herbe cuite on dit: ''Tout a été créé par sa parole''. R. Samuel bar-R. Isaac dit que la Mishna est un appui à l’avis de R. Benjamin bar-Japheth, car on y lit: Les objets amers qu’il faut manger la nuit de Pâques ne doivent être (pour qu’ils ne perdent leur goût) ni confits, ni cuits, ni bouillis (422)Comme en cet état ils ne peuvent plus servir à Pâques de même la forme de bénédiction sera modifiée.; et s’ils sont à l’état naturel, ils peuvent servir à remplir l’un des devoirs de la Pâque. R. Zeira demanda: Quel est celui qui se souvient le mieux d’avoir entendu la sentence de R. Yohanan? Est-ce R. Hiya bar-Aba ou R. Benjamin bar-Japheth? -C’est certes R. Hiya bar-Aba. On peut le prouver encore par ceci: Nous voyons des rabbis illustres, lorsqu’ils se mettent à table (423)Littéralement: s'ils vont prendre un mets (2S, 13, 5)., prendre des lupins et prononcer pour cela la formule: ''créateur des fruits de la terre (424)''Ils ne disent pas la formule: '''' tout a été créé par sa parole '''', ce qui est l'avis de R. Hiya.''. Or, ces lupins ne sont-ils pas cuits? (Comment alors se fait-il que les rabbins prononcent cette formule? Cela prouve que, quoique bouillis, on considère les lupins comme naturels). Quant à la Mishna (précitée), s’il y est dit que ''l’herbe amère ne devra pas être cuite'', c’est pour qu’elle n’ait pas perdu son amertume pascale exigée par la Loi, car la cuisson enlève l’amertume (mais, au point de vue de la bénédiction à prononcer, on les considère comme naturels, et l’on comprend que les dits rabbins se soient servis de cette formule). R. Yossé bar-R. Aboun dit: Il n’y pas de discussion au sujet de l’olive (entre R. Hiya et R. Benjamin), parce qu’on a l’habitude de la manger crue, et, quoique confite, on la considère comme naturelle; tandis que la verdure, dès qu’elle est cuite, change de forme.
Pnei Moshe non traduit
זית כבוש. כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:
ירק שלוק. רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה''ה לכבוש:
מתני'. דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח:
מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות. מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ''ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר''ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א''נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה''א:
ותורמסין לאו שלוקין הן. וכי לא שלוקין הן ואפ''ה בפה''א אלמא שלוק כבעינו הוא וא''כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י''ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם:
תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן. כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ''ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה''א ואפי' כי נשלקו הרבה ע''כ ש''מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת:
אמר ר' יוסי בר' אבון. מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע''פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע''י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source