רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ 42b שֶׁמֶן זַיִת אוֹמֵר עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר פַּפָּא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא וּמַתְנִיתָא אָ‍ֽמְרָה כֵן. חוּץ מִן הַיַּיִן שֶׁעַל הַיַּיִן הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְרִי הַגֶּפֶן. וְיַיִן לָאו שָׁחוּק הוּא. לָא מַר אֶלָּא חוּץ מִן הַיַּיִן הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחוּקִין בְּעֵינָן הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
שמן זית. אע''פ ששחוק ונסחט הוא מן הזית לא נשתנה ברכתו ואומר בורא פרי העץ:
ומתני' אמר' כן. בתמיה וכי כך שמענו ממתני' דקתני חוץ מן היין וכו' וכי יין לאו שחוק מן הענבים הוא והרי נשתנה ברכתו ומשני לא אמר וכו' כלומר דיין בלבד הוציאו אותו מברכת ענבים מפני חשיבותו הא שאר כל הדברים אף ע''פ ששחוקין הן כמו פירות בעינן הן לענין הברכה וכמו הפרי בעצמו:
רִבִּי אַבָּא אָמַר רַב וּשְׁמוּאֵל תְּרַוֵּיהוֹן אָ‍ֽמְרִין יֶרֶק שָׁלוּק אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. רִבִּי זְעוּרָא בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל רָאשֵׁי לִפְתּוֹת שֶׁשָּׁ‍ֽלְקָן אִם בְּעֵינָן הֵן אוֹמֵר עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. שְׁחָקָן אוֹמֵר עֲלֵיהֶן שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וּמַתְנִיתָא אָ‍ֽמְרָה כֵן. חוּץ מִן הַפַּת שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וּפַת לָאו שָׁחוּק הוּא. לָא מַר אֶלָּא חוּץ מִן הַפַּת הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחוּקִין בְּעֵינָן הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
אם בעיינן הן. שניכר עדיין ממשן בעין אומר עליהן בורא פרי האדמה ופליג על ר' אבא דקאמר דשמואל נמי ס''ל דעל ירק השלם לעולם שהכל נהי' בדברו ואינו מחלק בין אם הם בעין או ששחקן ונימוחו:
ומתני' אמרה כן. בתמיה הא ממתני' לא שמענו לחלק כן דהרי קתני חוץ מן הפת וכו' וכי פת לאו שחוקה היא שאין התבואה בעין ואפ''ה קבעו לה ברכה בפני עצמה ומשני נמי לא אמרינן אלא פת מפני חשיבותה הא שאר כל הדברים אע''פ ששחוקין הן כבעינן נחשבין לענין הברכה שבתחילה:
רִבִּי חִייָא בַּר ווָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן זַיִת כָּבוּשׁ אוֹמֵר עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. 43a רִבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן יֶרֶק שָׁלוּק אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין אִם בְּעֵיינָן הֵן אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֶי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מַאן יְדַע מַשְׁמַע מִן רִבִּי יוֹחָנָן יֵאוּת רִבִּי חִייָא בַּר ווָא אוֹ רִבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת. לֹא רִבִּי חִייָא בַּר ווָא. וְעוֹד מִן הֲדָא מִן מַה דַּאֲנָן חֲמִייָן רַבָּנָן רַבְרְבָיָא עָלוּן לְאַבְרִייָתָא וְנָ‍ֽסְבִין תּוּרמוּסִין וּמְבָ‍ֽרְכִין עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְתוּרְמוּסִין לָאו שְׁלוּקִין הֵן. אִין תֵּימַר שַׁנְייָא הִיא שֶׁאָ‍ֽמְרָה הַתּוֹרָה מְרוֹרִין תּוּרְמוּסִין כֵּיוָן שֶׁשָּׁ‍ֽלְקָן בָּ‍ֽטְלָה מָרָתָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי אָבוּן וְלֹא פְלִיגִין. זַיִת עַל יְדֵי שֶׁדַּרְכּוֹ לֵאָכֵל חַי אַף עַל פִּי שֶׁכָּבוּשׁ בְּעֵינוֹ הוּא. יֶרֶק כֵּיוָן שֶׁשָּׁ‍ֽלְקוֹ נִשְׁתַּנֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
זית כבוש. כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:
ירק שלוק. רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה''ה לכבוש:
מתני'. דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח:
מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות. מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ''ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר''ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א''נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה''א:
ותורמסין לאו שלוקין הן. וכי לא שלוקין הן ואפ''ה בפה''א אלמא שלוק כבעינו הוא וא''כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י''ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם:
תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן. כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ''ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה''א ואפי' כי נשלקו הרבה ע''כ ש''מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת:
אמר ר' יוסי בר' אבון. מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע''פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע''י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source