Eirouvine
Daf 64b
משנה: שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָשׁ כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְייָנוֹ שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטּוּמְאָה דִּבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּצְבַת שֶׁל עֵץ שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת אֶת הַטּוּמְאָה. מֵאֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵחַ דִּבְרֵי רֵבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁחַייָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים מִשֶּׁלָּךְ נָֽתְנוּ לָךְ שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת:
Traduction
Si l’on trouve au Temple un insecte crevé, le cohen peut l’emporter au dehors dans sa ceinture pour ne pas laisser séjourner là d’impureté; tel est l’avis de R. Yohanan b. Broca. R. Juda dit: on l’emporte avec une pince de bois, pour ne pas propager l’impureté dans l’étoffe. De quelles parties du Temple doit-on l’emporter? De l’intérieur du sanctuaire, du parvis, et de l’espace entre ce dernier et l’autel; tel est l’avis de R. Simon b. Nanos. R. aqiba dit: de toute place où la présence volontaire d’une impureté entraîne le retranchement, ou la présence involontaire provoque la pénalité du sacrifice de péché, il faut rejeter cette immondice; dans tout autre endroit, on la recouvre par un vase de cuivre, yucthr. R. Simon dit: où les sages t’ont accordé une autorisation, ils t’ont seulement permis ce qui t’arrive d’ordinaire; car ce qu’ils accordent ici par privilège n’avait été interdit qu’à titre de prescription rabbinique en faveur du repos du Shabat (253)Cf. (4, 11), avec (10, 13)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו. בשבת:
בהמיינו. באבנטו שאין איסור טילטול שהיא שבות במקדש ואף על גב דמטמא ליה לאבנט אפ''ה שלא לשהות את הטומאה עדיף והשרץ אינו מטמא אלא במגע ונעשה האבנט ראשון לטומאה ולא מטמא ליה להכהן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:
רבי יהודה אומר בצבת של עץ. שהוא פשוטי כלי עץ ואין מקבל טומאה דלדידיה שלא להרבות הטומאה עדיף משהויי טומאה והלכה כר' יהודה:
מאיכן מוציאין אותו בשבת מן ההיכל וכו'. אבל מן העזרה לא אלא כופין עליו פסכתר והוא סיר של נחושת שלא יתראה הטומאה:
רבי עקיבה אומר מקום וכו' כרת. כשנכנס בטומאה וזהו אף כל העזרה משם מוציאו בשבת והלכה כר' עקיבא:
רבי שמעון אומר וכו'. התם בגמרא מפרש דרבי שמעון אקשירת נימין דלעיל קאי ופליג את''ק דמתיר בקשירה וקאמר איהו שלא התירו אלא עניבה שמותרת בכל מקום ולא קשירה אף על פי שאינה אסורה אלא משום שבות וה''ק ליה לת''ק אף על פי שאני מיקל במילי דרבנן גבי מי שיצא חוץ לתחום בסוף פרק ד' דסבירא ליה אפי' ט''ו אמות יכנס התם מקום שהתירו לך חכמים משלך הוא שנתנו לך כדקאמר שם שאין המשוחות ממצין את המדות והרי זה בתוך התחום שלו וכן כאן משלך נתנו לך והוא עניבה שלא התירו לך אלא משום שבות היכא דלא אתיא לידי חיוב חטאת והיינו עניבה אבל קשירה אפילו היא בגוונא שאינה אלא שבות כגון קשירת נימי כנור דכאן שאינה מעשה אומן מכל מקום היכא דמצי לאתויי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן ואין הלכה כרבי שמעון:
תַּנֵּי. 64b מַעֲלִים בְּדיוביט וּמוֹטִיפִין בְּעֶדֶק לְחוֹלֶה בַשַּׁבָּת. מַעֲלִין בְּדיוביט. משתמיהה. מַטִּיפִין בְּעֶדֶק. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עִירְרָה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. קוּקָנֵיתָה. חָצֵר שֶׁיָּֽרְדוּ בָהּ גְּשָׁמִים וְהָיָה בָה בֵּית אָבֵל אוֹ בֵית מִשְׁתֶּה. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַתֶּבֶן וּמְרַדֵּד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בַשַּׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַחוֹל. תַּנֵּי. אֵין מְמַלִּין בַּעֲדָשָׁה בַשַּׁבָּת. אִם כְּחָס עַל הַחֶבֶל אוֹ עַל הַמְּשִׁיחָה. מַתִּיר.
Traduction
–On a enseigné: il est permis aussi le samedi de transvaser le vin d’un tonneau à un autre à l’aide d’un double tuyau ou siphon, diabhth'', et en vue d’un malade, on fait tomber des gouttes sur un plat (mince) de métal. L’instrument servant à transvaser est un siphon (250)''Le comment. dit: Mestinie ( ?), '''' en langue vulgaire ''''.''; quant à la chute des gouttes, elle a pour but, selon les uns, d’éveiller le malade (pour ne pas le secouer, ni le brusquer par un appel); selon d’autres, au contraire cette répercussion successive doit servir à l’endormir comme un air de flûte (de Pan, syrinx). Lorsque la pluie tombe dans une cour qui doit servir de lieu de réunion, soit pour un deuil, soit pour un festin joyeux et que l’on veut éviter aux assistants de se salir par l’eau bourbeuse, on prend une pierre (creuse) que l’on posera comme une rigole sous l’écoulement de la pluie, pour qu’elle sorte par ce conduit sans mouiller toute la cour; on aura soin toutefois d’opérer un petit changement, pour ne pas agir le samedi comme en semaine. On a enseigné (251)Tossefta au Shabat ch. 15.: on ne remplira pas le samedi les grands plateaux de balance, à moins que ce soit pour éviter la rupture de la corde, ou du contrepoids – (252)Suit un passage déjà traduit ci-dessus, 2, 1, fin..
Pnei Moshe non traduit
תני מעלין בדיוביט. הוא דיופי כלי שיש לו ב' פיות שעשוי מן ב' קנים חלולים ותחובים באלכסון וראשי האלכסון זה אצל זה ונותנים אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה השני מעט יין אליו ואחר כך יוצא היין כולו מעצמו ומעלין כך את היין בשבת:
ומטיפין בעדק לחולה בשבת. כדמפרש לקמיה:
משתמיה. כך שם הכלי בלע''ז מיסטימי:
מטיפין בעדק אית דבעי מימר עוררה. שעושין אותו לעורר החולה משנתו ואינן רוצין להקיצו בידים שלא יבעית לוקחין כלי הזה והוא של מתכות ופיו צר ומנוקב בתחתיתו נקבים דקים וממלאהו מים וסותם פיו העליון וכשהוא סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצין להקיצו להחולה משים כלי מתכות א' תחתיו ופותח פיו העליון ויוצאים המים בנקבים טיף אחר טיף ועושין קול ומתוך כך הוא ניקץ:
אית בעי מימר קוקניתה. כלומר שמשימין תחתיו כלי הנקרא קוקניתה והוא עשוי כמין קנוקנות ובנימין של מתכות וכשרוצין שישן החולה נותנין זה תחת העדיק והמים היוצאין טיף אחר טיף עושין קול נעימה ובנחת על אלו הנימין שהן כנימי הכנור ומתוך כך הוא נרדם:
והיה בה בית אבל או בית המשתה. שמתאספין הרבה בני אדם ורוצה שלא יתלכלכו ממי הגשמים הנתונים ברצפת החצר ה''ז נוטל את האבן ומשים תחת המקום שמתקבצין מי הגשמים כמו צינור אחד למטה או כיוצא בו ומוריד הגשמים לתוכו ושיצאו לחוץ ולא יתפזרו המים על קרקעות החצר ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה כך בחול אלא על ידי שינוי:
תני. בתוספתא פ''ח:
אין ממלאין בעדשה בשבת. עדשה היא כלי גדול כמו הגת הנקרא עדשה בפ''ה דע''ז הדפין והלולבין והעדשים וכו' ומשום שזה עובדא דחול הוא למלאות בכלי גדול כזה:
ואם כחס הוא על החבל או על המשיחה. שלא יהא נפסק כשימלא בדלי הקשור בהם הרבה פעמי' זא''ז ובשביל כך הוא רוצה למלאות בעדשה מים הרבה בפעם אחת מותר:
מְמַלִּים מִבּוֹר הַגּוֹלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת. מִבּוֹר הַגָּדוֹל וּמִבּוֹר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב: מִפְּנֵי מַה מְמַלִּים מִכּוֹר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב: אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה חָנוּ עַל אוֹתָהּ הַבְּאֵר. וְהִתְנוֹ עִמָּהֶן נְבִיאִים שֶׁיְּהוּ מְמַלִּים מִבּוֹר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב: לֹא כָל הַבְּאֵרוֹת הַקַּר הִתִּירוּ אֶלָּא אוֹתָהּ הַבְּאֵר שֶׁחָנוּ עָלֶיהָ בִלְבַד. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר. וָכָא מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ממלאין מבור הגולה בשבת וכו'. מפני מה התירו למלאות מבור הקר הזה דוקא ולא בשאר בארות בי''ט במקום שיכול להגיע אצלו בתוך התחום אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה וכו' ולא כל הבארות הקר התירו וכו' וכדמייתי להא לעיל בריש פרק עושין פסין:
היך מה דאת אמר תמן וכו'. התם הוא דשייך להא ואגב מייתי לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה דהתם קאמר לא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד וחד מאן דאמר סבירא ליה דאף בזמן הזה ועלה קאמר כדאת אמר תמן גבי באר הקר דהכא מה שהותר הותר ולא שאר בארות הקרים וכן הכא גבי פסי ביראות מה שהותר לעולי הרגלים הותר ולא בזמן הזה:
Eirouvine
Daf 65a
הלכה: פיס'. שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָשׁ כול'. 65a אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. לֹא נִמְצֵאתָה מַשְׁהֵא אֶת הַטּוּמְאָה. אָמַר לוֹ. לֹא נִמְצֵאתָ מַרְבֶּה בְטוּמְאָה. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדוֹ מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַתָייָא אִילֵּין פְּלוּגְתָא כְאִילֵּין פְּלוּגְתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כֵּיצַד מַפְרִישִׁין חַלָּה בְטוּמְאָה בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא תִקְרָא לָהּ שֵׁם עַד שֶׁתֵּאָפֶה. בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר. תַּטִּיל לַצּוֹנֵין. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נִמְצֵאתָה כְשׂוֹרֵף קֳדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מֵאֵילֵיהֶן הֵן נִשְׂרָפִין. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נִמְצֵאתָה עוֹבֵר עַל לֹא ייֵרָאֶה וְלֹא ייִמָּצֵא. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדָךְ מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנֶיךָ.
Traduction
R. Yohanan b. Broca dit à R. Juda: d’après ton système, on prolonge le séjour de l’impureté, jusqu’à ce que l’on ait trouvé la pince. D’après le tien, répliqua R. Juda, on la propage au vêtement; du reste, ajouta-t-il, il vaut mieux transgresser une défense négative survenue d’elle-même (la présence du ver) que de transgresser de plein gré une défense, en rendant la ceinture impure. R. Yossé b. R. Aboun dit: cette discussion est conforme à celle qui a été exprimée ailleurs, où l’on a enseigné (254)(Pessahim 3, 3).: ''Comment prélève-t-on la part sacerdotale de Halla sur une pâte devenue impure à la fête de Pâque (255)''Il faudrait la brûler ; mais en ce jour, c'est interdit ; et à cause de la Pâques, on ne peut pas différer la cuisson, car la pâte lèverait.'' Selon R. Eliézer, on fera la désignation de cette parcelle (256)La laissant brûler au four. lorsqu’elle sera cuite (devenue apte à la consommation pour les simples israélites); selon Ben-Bethera, on la jettera à l’eau froide (pour éviter qu’elle lève)''. R. Eliézer b. Josué observa: ce procédé (de laisser, après la cuisson, une part à brûler) équivaut à l’acte interdit, de consumer une sainteté en un jour de fête. -Non, répondit Eliézer, on ne fait rien, et la combustion a lieu d’elle-même. -Mais, lui objecta son interlocuteur, est-ce qu’en laissant la pâte exposée à devenir du pain levé (en ne le brûlant pas), on ne transgresse pas la défense de ''ne pas le laisser apparaître (257)Jér., ib., 2, 2 ( 30a)., ni trouver''? -Non, répliqua R. Josué, il vaut mieux transgresser une défense négative, survenue d’elle-même (la présence du pain), que de transgresser de plein gré une autre défense par son fait (en brûlant la Halla en ce jour).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר לו ר' יוחנן בן ברוקה. לר' יהודה:
לא נמצאת וכו' עד שימצא פשוטי כלי עץ א''ל ר' יהודה לא נמצאת וכו':
א''ל מוטב וכו'. כלו' שחזר רבי יהודה והוסיף עוד בטעם שמוטב לעבור על מצות ל''ת שלא באת לידו לעבור עליה כגון הכא דשהויי טומאה ממילא הוא דהויא ואיהו לא עביד מידי מלעבור על מצות ל''ת שבאת לפניו ועבר עלה בידים שמרבה את הטומאה והכי מיתפרשא כל הני א''ל בתרא דלקמן:
דתנינן תמן. לקמן פ' ואלו עוברין כיצד מפרישין וכו' כשורף את הקדשים בי''ט. שאפי' אינו שורף היום וכדקאמר שם שמשייר אחת לחלה מיהת נראה הוא כשורף שהרי משייר הוא לכתחלה בידים ואינו יכול ליתנו לכהן:
א''ל לר' יהושע כצ''ל א''ל מוטב לעבור וכו'. כלומר שר''י השיב לר''א ואמר מוטב לעבור וכו' שהרי מאליהן עובר על בל יראה ובל ימצא ולא עביד מידי מלעבור בידים וישרוף את הקדשים בי''ט:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַנִּיתָּנִין בְּמַתַּן אַחַת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּנִּיתָּנִין מַתָּנָה אַחַת. יִינָּתְנוּ מַתָּנָה אֶחָת. מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַרְבַּע. יִינָּתְנוּ מַתַּן אַרְבַּע. מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַחַת. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. יִינָּתְנוּ מַתַּן אַרְבַּע. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. יִנָּתְנוּ מַתַּן אַחַת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. לֹא נִמְצֵאתָ עוֹבֵר עַל בַּל תִּגְרַע. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נִמְצֵאתָ עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדִי מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְיָדִי
Traduction
On a enseigné ailleurs (258)(Zevahim 8, 10).: lorsqu’une partie de ce qu’il est prescrit de donner en une fois (p. ex. du sang d’un 1er né) se trouve mêlée à une autre quantité égale de même provenance, il suffira de prélever une donation pour les 2 parties semblables mêlées, si une partie provenant d’un sacrifice soumis à 4 donations se trouve mêlée à une partie d’objet soumis aux mêmes donations, un seul prélèvement suffira pour les deux parts uniformes; mais si une partie d’objet soumis à 4 donations se trouve mêlée à une partie d’objet soumis à une seule donation, R. Eliézer prescrit d’opérer 4 prélèvements; R. Josué n’en prescrit qu’un. Or, lui dit R. Eliézer, d’après ton procédé, on transgresse la défense de ne rien diminuer (Dt 13, 1). D’après le tien, réplique R. Josué, on transgresserait la défense d’y rien ajouter (ib.).Il vaut donc mieux (par un seul don) commettre une faute d’abstention que celle de l’excès.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ח דזבחים:
הניתנין במתנה אחת וכו'. כגון דם בכור בדם מעשר:
מתן ד' במתן אחת. כגון דם עולה ושלמים וכיוצא במתן א' דם בכור או דם מעשר:
א''ל מוטב. דברי ר' יהושע הן כדלעיל דבכל כי האי גוונא שב ואל תעשה עדיף:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ. יָדוֹ וְנָתַן עַל בֹּהֶן יָדוֹ. וְרַגְלוֹ וגו'. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. אָסוּר לְהַעֲרִים. וָכָא אוֹמֵר. מוּתָּר. תַּמָּן שֶׁמָּא יַכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וִיהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת. בְּרַם הָכָא מִשּׁוּם מַכְנִיס כֵּלִים טְמֵאִים בַּשַּׁבָּת. מִחְלְפָה שִׁיטַּת דְּרַבָּנִין. תַּמָּן אוֹמְרִין. מוּתָּר לְהַעֲרִים. וָכָא אָֽמְרִין. אָסוּר לְהַעֲרִים. תַּמַּן דְּלָא יִסְאָב תִּיָה תְלָתָא זִימְנִין. בְּרַם הָכָא טוּמְאָה יְדוּעָה בִפְנִים הִיא. אֶיפְשַׁר לָהּ לָצֵאת בְּלֹא שָׁהוּת. בְּלֹא טוּמְאָה. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדוֹ מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנָיו.
Traduction
On a encore enseigné (259)(Negaim 14, 9).: pour l’aspersion à faire sur le lépreux (à sa purification finale), il devait se tenir à la porte sise entre le parvis des femmes au Temple et celui des hommes; il passait d’abord la tête, et le cohen l’aspergeait au lobe de l’oreille;puis la main, et on lui touchait le pouce; enfin le pied, pour faire toucher l’orteil; selon R. Juda, il introduisait ces 3 parties du corps d’un coup. Or, R. Juda n’est-il pas là en contradiction avec ce qu’il dit dans notre Mishna? Là, il autorise l’action accomplie par ruse de faire passer les 3 membres d’un coup, tandis qu’ici il s’y oppose, et il prescrit d’emporter l’impureté avec une pince, pour éviter tout propagation impure? Ailleurs, il est d’avis d’entrer d’un coup, afin de ne pas opérer 3 entrées impures en y procédant successivement; tandis qu’ici, on constate au Temple une impureté (un ver) que l’on n’a pas provoquée, et comme il est impossible de l’enlever sans choisir entre une attente (pour la pince) et le contact de l’impur au vêtement, on préfère transgresser la défense qui n’est pas de son fait (le séjour de l’impur) que d’accomplir de fait la défense de la propagation. D’autre part, les sages paraissent aussi se contredire: ils défendent d’entrer d’un coup par ruse, pour éviter tout contact fautif, tandis qu’ici on permet le contact avec la ceinture? -Non, ailleurs, il y a danger de la peine du retranchement pour celui qui, par mégarde, entrerait la majeure partie du corps avant d’être bien pur; tandis qu’ici il y a seulement la faute moins grave de porter un effet impur le samedi.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפי''ד דנגעים גבי טהרת מצורע הכניס ראשו וכו' וקתני התם ר' יהודה אומר שלשתם היה מכניס כאחד ופליגי בהערמה שהרי אסור לו ליכנס לעזרת ישראל עד שיטהר והכא משום מתנות בהונות שצריך שיהו מבפנים הילכך ת''ק ס''ל שאסור להערים ולהיות מכניס שלשתן כאחד בשביל לקבל המתנות אלא מכניסן אחד אחד ור' יהודה ס''ל מותר להערים והכניסן לשלשתם כאחד. ונתחלפו השיטות והתיבות כאן בהא דלקמן וכצ''ל מחלפה שיטת ר' יהודה תמן אמר מותר להערים ומכניס שלשתן כאחד והכא אמר אסור להערים ולהרבות הטומאה ועלה שייך האי שינויא הכתובה לקמן בספרים:
תמן דלא יסאבתי' תלתא זימנין. דכשהוא מכניס ראשו בתחילה ואח''כ ידו ואח''כ רגלו נמצא מכניס הטומאה ג''פ זא''ז ומוטב להכניס שלשתן כאחד ובפעם אחת:
ברם הכא טומאה ידועה מבפנים היא. ואיהו לא קעביד מידי:
מחלפה שיטת דרבנן תמן אמרין אסור להערים והכא אמרין מותר להערים. וזהו ר' יוחנן בן ברוקה דאמר מוציא באבנטו ואע''פ שמרבה בטומאה:
תמן שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת. אם אתה אומר שיכניס שלשתן כאחד שמא יכניס ראשו ורובו כאחד והוא עדיין לא נטהר:
ברם הכא משום מכניס כלים טמאין בשבת. כלומר כשמוציא באבנטו אין כאן אלא אפושי טומאה בכלים טמאין בשבת ואין כאן ענוש כרת:
אפשר לה לצאת בלא שהות וכו'. זה הכל מדברי ר' יהודה הן וכלומר דהא דאמרת שלא לשהות את הטומאה אפשר שיזדמן לו מיד צבת של עץ ויוציאה בלא שהות:
בלא טומאה. בתמיה כלומר אבל היאך אתה אומר באבנטו שזה אי אפשר בלא אפושי טומאה:
א''ל וכו'. כלומר ועוד א''ל ר' יהודה מוטב לו לעבור וכו' כדלעיל דכל דלא עביד בידיה מידי טפי עדיף:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source