Vayedaber

Simple Havroutah

Souccah

Daf 36b

וְתוּ לָא מִידֵּי.

Traduction

The Gemara notes: And there is nothing more to discuss here. Clearly, the opinions of Rabbi Akiva and Rabbi Shimon do not necessarily coincide.

Rachi non traduit

ותו לא מידי. אין לדון אחר דבר זה דלא סבר ר''ש כר''ע ולא ר''ע סבר כר' שמעון:

גִּדְּלוֹ בִּדְפוּס וַעֲשָׂאוֹ כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת — פָּסוּל. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת, אֲבָל כִּבְרִיָּיתוֹ — כָּשֵׁר. פְּשִׁיטָא! כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת (תְּנַן)! לָא צְרִיכָא, דַּעֲבִידָא דַּפֵּי דַּפֵּי.

Traduction

The baraita continues: If he grew the etrog in a mold and shaped it to appear like a different species, it is unfit. Rava said: The Sages taught that it is unfit only if he shaped it to appear like a different species; however, if he shaped the etrog so it still appears like its own species, it is fit. The Gemara asks: That is obvious; the phrase: Like a different species, is explicitly taught in the baraita. If it shaped like its own species, it is fit. The Gemara answers: No, Rava’s statement is necessary to deem fit an etrog that is shaped into the shape of many planks, i.e., pieces of wood attached to each other. Although its shape is not precisely that of a regular etrog, it sufficiently resembles a regular etrog and is fit.

Rachi non traduit

דעבידא דפי דפי. כמין קרשים קרשים כעין גלגל של רחיים של מים ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו:

אִיתְּמַר אֶתְרוֹג שֶׁנְּקָבוּהוּ עַכְבָּרִים, אָמַר רַב: אֵין זֶה הָדָר. אִינִי? וְהָא רַבִּי חֲנִינָא מְטַבֵּיל בֵּהּ וְנָפֵיק בֵּהּ! וּלְרַבִּי חֲנִינָא קַשְׁיָא מַתְנִיתִין!

Traduction

§ It was stated that the amora’im disagree with regard to an etrog that mice pierced. Rav said: That is not beautiful. Is that so? But wouldn’t Rabbi Ḥanina dip his etrog, eat part of it, and fulfill his obligation with what remained of it? The Gemara asks: And for Rabbi Ḥanina, the mishna is difficult, as it states that an incomplete etrog is unfit.

Rachi non traduit

והא ר' חנינא מטביל בה. אוכל מקצתו:

ונפיק. ויוצא ידי חובתו בנותר ומברך עליו והא דנקט מטביל שכל מאכלם ע''י טיבול היה כדאמר בפסחים (דף קז:) השמש מטביל בבני מעיים רבי יצחק מטביל בירקא:

ופרכינן ולר' חנינא קשיא מתני'. דקתני חסר כל שהוא פסול:

בִּשְׁלָמָא מַתְנִיתִין לְרַבִּי חֲנִינָא לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, כָּאן בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי. אֶלָּא לְרַב קַשְׁיָא! אָמַר לְךָ רַב: שָׁאנֵי עַכְבָּרִים דִּמְאִיסִי.

Traduction

The Gemara explains: Granted, for Rabbi Ḥanina, the mishna is not difficult, as it can be explained that here, when the mishna prohibits one from using an incomplete etrog, it is referring to performing the mitzva on the first day of the festival of Sukkot, when a complete taking of the species is required; and there, when Rabbi Ḥanina’s conduct leads to the conclusion that an incomplete etrog is fit, it is referring to performing the mitzva on the second day of the Festival or thereafter. However, according to Rav, who said an etrog that was pierced by mice is unfit, Rabbi Ḥanina’s conduct is difficult, as the requirement of beauty applies on all seven days. The Gemara answers: This is not difficult, as Rav could have said to you: Mice are different, as they are repulsive. When mice pierce an etrog, what remains is antithetical to beauty. When a person bites an etrog, what remains can still be considered beautiful.

Rachi non traduit

ומשנינן בשלמא מתני' לר' חנינא ל''ק מתני' ביום טוב ראשון שלקיחתו מן התורה ובעינן לקיחה תמה דכתיב (ויקרא כ''ג:ל''ט) ולקחתם לקיחה תמה וביום טוב שני נפיק ביה ר' חנינא אע''ג דלא היה שלם:

אלא לרב. דאמר אין זה הדר קשיא דר' חנינא דהא אפילו בשני נמי לרב לא נפיק דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם שמים עליו כדאמר בריש פירקין יבש פסול לא שנא בי''ט ראשון ולא שנא בי''ט שני ואוקימנא דבעינן הדר וליכא:

אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב: זֶה הָדָר, דְּהָא רַבִּי חֲנִינָא מְטַבֵּיל בֵּהּ וְנָפֵיק בֵּהּ. וּלְרַבִּי חֲנִינָא קַשְׁיָא מַתְנִיתִין! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, כָּאן בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי.

Traduction

§ Some say this exchange differently. Rav said with regard to an etrog that mice pierced: That is beautiful, as Rabbi Ḥanina would dip his etrog, eat part of it, and fulfill his obligation with what remained of it, indicating that an incomplete etrog is fit. The Gemara asks: And for Rabbi Ḥanina, the mishna is difficult, as it states that an incomplete etrog is unfit. The Gemara answers: The mishna is not difficult; here, it is referring to performing the mitzva on the first day of the festival of Sukkot; there, it is referring to performing the mitzva on the second day of the Festival or thereafter.

Rachi non traduit

ה''ג ואיכא דאמרי אמר רב זה הדר דהא ר' חנינא מטביל בה ונפיק:

אֶתְרוֹג קָטָן וְכוּ'. אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא: כְּמַחְלוֹקֶת כָּאן, כָּךְ מַחְלוֹקֶת בַּאֲבָנִים מְקוּרְזָלוֹת. דְּתַנְיָא: בְּשַׁבָּת שָׁלֹשׁ אֲבָנִים מְקוּרְזָלוֹת מוּתָּר לְהַכְנִיס לְבֵית הַכִּסֵּא, וְכַמָּה שִׁיעוּרָן? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֶּאֱגוֹז, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּבֵיצָה.

Traduction

A dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda is cited in a mishna with regard to the minimum measure of a small etrog. Rafram bar Pappa said: Like the dispute here, so is the dispute with regard to the matter of rounded stones, as it was taught in a baraita: On Shabbat three rounded stones may be taken into the bathroom in order to clean oneself with them. Although generally one may not move stones on Shabbat because they are set aside from use, the Sages permitted doing so in the interest of human dignity. However, they disagreed, with regard to the size of these stones. And what is their measure? Rabbi Meir says: A walnut-bulk; Rabbi Yehuda says: An egg-bulk. Clearly the rationales for these disputes are different; however, since the respective measures are identical, the analogy can serve as a mnemonic.

Rachi non traduit

כדרך שחולקין כאן. כשיעורן כאן כך שיעורן כאן:

מותר להכניס לבהכ''ס. בתוך ד' אמות ובהכ''ס בשדה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן אלא טלטול דרבנן ומשום כבוד הבריות לא גזור:

במקורזלות. הראוים לקינוח מקורזלות פיקוד''ש בלע''ז:

כאגוז. קסבר בהכי חזיא לקינוח אבל גדולה לא חזיא:

Tossefoth non traduit

מקורזלות פי' בקונטרס פיקוד''ש בלע''ז חדודות וטובות לקנח ולא משמע כן פרק אלו עוברין (פסחים דף מז.) גבי יש חורש תלם אחד דפריך ואי אמרינן הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכסות בו דם צפור ומשני באבנים מקורזלות ומה שייך להזכיר שם אבנים חדודות ומפרש רבינו תם דמקורזלות היינו [רכות] דחזו לחרישה ולזריעה וכן יסד הפייט אשישת שלוחתו בקטב תלה אשישות להניץ בתיחוח קירזולה:

בשבת שלש אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא. בתוך ד' אמות ובית הכסא בשדה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן אלא טלטול דרבנן ומשום כבוד הבריות לא גזור כך פי' בקונטרס ומדקאמר להכניס משמע דאיכא מחיצות ולשון בית הכסא משמע בית וכן משמע פ''ק דתמיד (דף כז:) דאמר רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא אתא ר' אבא נחר ליה ובפרק כהן גדול (סנהדרין יט.) שיהו נשים מספרות בבית הכסא משום יחוד משמע דמקום צנוע היה ומוקף מחיצות ואין רואין העומדים בחוץ ואפ''ה התירו להכניס ואע''ג דמכניס מכרמלית לרשות היחיד ותדע דהא איסור טלטול מוקצה חמור מאיסור כרמלית שלא התירו טלטול במת אלא ע''י ככר או תינוק כדמוכח פרק במה מדליקין (שבת דף ל:) ובפרק נוטל (שבת דף קמב:) וור כרמלית אשכחן דשרי במת בשילהי המצניע (שבת דף צד:) בא שיכבא דשרא להו רב נחמן לאפוקיה לכרמלית משום כבוד הבריות וגבי בית הכסא דהתירו טלטול אבנים משום כבוד הבריות כ''ש דהתירו ארבע אמות בכרמלית להכניס מכרמלית לרשות היחיד ומרשות היחיד לכרמלית ומיהו לדידן דיש לנו בית הכסא קבוע בבנין אסור כדמוכח בשילהי המוציא יין (שבת דף פא:
ושדשרי רב חסדא להעלותו אחריו לגג ומקשה ליה רבינא מהא דאסרינן לעיל מיניה ליטול קיסום משלפניו לחצות בו שיניו ומשני התם אדם קובע מקום לסעודה הכא אין אדם קובע מקום לבית הכסא משמע דהיכא דקבע אסור ואע''פ שפי' שם בקונטרס דהא דבעי למיסר בגג משום טירחא יתירא בהעלאה לגג לא משמע כן דא''כ כי מקשה ליה רבינא מהא דאסרינן קיסם משלפניו לחצות בו שיניו תיקשי ליה כולה שמעתתא דהתם דשרי לטלטל אבנים מקורזלות אלא לפי שהיה יכול להעלותן לגג מערב שבת הוה בעי למיסר כיון דאפשר להזמינן ומסיק דשרי משום דאין אדם קובע מקום והא דאמר ר' ינאי התם אם יש לו מקום קבוע לבית הכסא מלא היד התם בשדות איירי דמקום רחוק הוא וטורח להזמין מערב שבת אבל לדידן דיש לן מקום קבוע בבית אסור אלא אם כן הזמין ושמא כיון דנפישי בני הבית דהוו שקלי להו לא אפשר ושרי:

וּבַגָּדוֹל כְּדֵי שֶׁיֹּאחַז כּוּ'. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֶתְרוֹגוֹ עַל כְּתֵפוֹ! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: מִשָּׁם רְאָיָה? אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ: אֵין זֶה הָדָר.

Traduction

The mishna continues: And in a large etrog, the maximum measure is so that one could hold two in his one hand; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: It is fit even if it is so large that he can hold only one in his two hands. It is taught in a baraita that Rabbi Yosei said: There was an incident involving Rabbi Akiva, who came to the synagogue, and his etrog was so large that he carried it on his shoulder. Apparently, one can fulfill his obligation with a large etrog. Rabbi Yehuda said to him: Is there proof from there? In that case, too, the Sages said to him: That is not beauty.

Rachi non traduit

על כתפו. מרוב גודלו:

אין זה הדר. ואע''ג דאוקימנא (לעיל סוכה לא.) דטעמא דר' יהודה לאו משום הדר הוא הכי קאמר ליה אפילו לדידך דלא חיישת לאנפולי ומייתית ראיה מדר' עקיבא אינה ראיה דאף הם אמרו לו אין זה הדר:

מַתְנִי' אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְּמִינוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ (בְּחוּט) בִּמְשִׁיחָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ אוֹגְדִין אֶת לוּלְבֵיהֶן בְּגִימוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב. אָמְרוּ לוֹ: בְּמִינוֹ הָיוּ אוֹגְדִין אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה.

Traduction

MISHNA: One may bind the lulav only with its own species; i.e., one of the four species taken with the lulav. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: One may do so even with a string or with a cord. Rabbi Meir said: There was an incident involving the men of Jerusalem who would bind their lulavim with gold rings. The Sages said to him: They would bind it with its own species beneath the rings, which serve a merely decorative purpose and not a halakhic one.

Rachi non traduit

מתני' אין אוגדין את הלולב אלא במינו. כדמפרש בגמ':

חוט של משיחה. ליכויי''ל בלע''ז:

גימוניות. חוטי זהב כפופין כגימון על שם הלכוף כאגמון (ישעיהו נח):

במינו אוגדין אותו מלמטה. לשם מצות אגד וזה לנוי בעלמא:

גְּמָ' אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ בְּסִיב, אֲפִילּוּ בְּעִיקָּרָא דְּדִיקְלָא. וְאָמַר רָבָא: מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה, קָסָבַר: לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד, וְאִי מַיְיתֵי מִינָא אַחֲרִינָא — הָוֵה חַמְשָׁה מִינֵי.

Traduction

GEMARA: Rava said: One may bind the lulav even with fibers that grow around the trunk of the date palm, and even with a piece of the trunk of the date palm. And Rava said: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yehuda? He holds that a lulav requires binding, and if one brings another species to bind the lulav, there will be five species and he will violate the prohibition against adding to the mitzvot.

Rachi non traduit

גמ' בסיב. אוליר''ה שגדל סביב הדקל ונכרך סביבו כלולבי גפנים:

עיקרא דדיקלא. לחתוך ממנו נצרים וקולפן עד שראויין לאגד וטעמא דר' יהודה לאו משום הדר הוא דהא אוקימנא דלא בעי הדר אלא משום דבעי מינו:

ומאי טעמא. בעי מינו כיון דאמר לולב צריך אגד הוה ליה אף האגד מן המצוה:

ואי מייתי מינא אחרינא כו'. ועובר משום בל תוסיף:

וְאָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּסִיב וְעִיקָּרָא דְּדִיקְלָא מִינָא דְלוּלַבָּא הוּא — דְּתַנְיָא: ''בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ'', סוּכָּה שֶׁל כָּל דָּבָר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין סוּכָּה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב. וְהַדִּין נוֹתֵן: וּמָה לוּלָב שֶׁאֵין נוֹהֵג בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּאַרְבַּעַת מִינִין, סוּכָּה שֶׁנּוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּאַרְבַּעַת מִינִין!

Traduction

And Rava further said: From where do I say this halakha that fibers and the trunk of the date palm are the species of the lulav? It is as it is taught in a baraita that it is written: ''You shall reside in sukkot for seven days'' (Leviticus 23:42), which means a sukka of any material, as the Torah was not particular about the material to be used for the roofing; any species may be used as long as it grew from the ground and it is not susceptible to impurity. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The mitzva of sukka is practiced only with the four species of the lulav as roofing. And, he claims, logic dictates that it is so, as it is derived by means of an a fortiori inference: Just as the mitzva of lulav, which is not practiced at night as it is during the day, is practiced only with the four species, with regard to the mitzva of sukka, which is practiced at night as it is during the day, is it not right that its roofing should be only from the four species?

Rachi non traduit

אלא בארבעת מינין שבלולב וכו'. לקמן בפ' לולב וערבה (סוכה דף מג.) ילפינן מקראי לולב ביום וסוכה בין ביום בין בלילה:

Tossefoth non traduit

דסיב ועיקרא דדיקלא. מכאן קשה לפי' הקונטרס דפ' כל שעה (פסחים דף לט.) דתנן אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח וקחשיב חרחבינא ומפרש בגמרא אצוותא דדיקלא ופי' שם בקונטרס סיב הדקל שגדל סביב הדקל והכא משמע שהוא מין אילן ובהדיא אמרינן התם מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים:

רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעת מינין שבלולב. ולית ליה הא דדרשינן בפ''ק (דף יב.) באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ומ''מ מודה דאין מסככין בדבר המקבל טומאה אפילו מארבעת המינים כגון שעשה מהם כלי או פירות דקל דבעינן דומיא (דאויר) למ''ד ענני כבוד היו ולמאן דאמר סוכות ממש עשו להם ילפי מדאיתקש סוכה לחגיגה דלא שייך לאקשויי אי מה חגיגה בעלי חיים מאחר דלא מכשירין אלא מארבעת המינים והא דאיפליגו ר''מ ור' יהודה בפ''ק (דף יד:) בנסרים שאין בהם ד' וקתני ומודה ר''מ דאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל אחד ביניהן דמשמע פסל לשון פסולת הגורן ויקב כדפירש שם בקונטרס וקאמר דמודה לרבי יהודה לא בשביל שיכשיר רבי יהודה בפסולת גורן ויקב אי נמי מה שגזר ופסל מן האילן קרי ליה פסל:

אָמְרוּ לוֹ: כָּל דִּין שֶׁאַתָּה דָּן תְּחִלָּתוֹ לְהַחְמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל — אֵינוֹ דִּין.

Traduction

The Rabbis said to him: That is not an a fortiori inference, as any a fortiori inference that you infer initially to be stringent, but ultimately it is to be lenient, is not a legitimate a fortiori inference. If ultimately the stringency leads to a leniency, the entire basis of the inference is undermined.

Rachi non traduit

אמרו לו כל דין ק''ו שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. קל וחומר שאתה מתחיל לדרוש על ידי חומר שיש בו להביא לו חומר אחר בק''ו מן הקל כגון זה וסופו שאתה מיקל עליו בחומר זה שהבאת בו שהוא נהפך להקל אינו ק''ו הגון שהרי הדין מלמד עליו חומר ואתה מביא עליו קל:

Tossefoth non traduit

כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. כי האי גוונא פליגי פרק כל שעה (פסחים דף כז:
ושם) דר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה ק''ו מנותר שאינו בבל יראה ומהדרי ליה רבנן שאותו דין תחילתו להחמיר וסופו להקל אם לא מצא עצים לשורפו ובההיא קיימא לן כרבי יהודה דסתם מתניתין פרק בתרא דתמורה (דף לג:) דחמץ בשריפה אלמא חשבינן ליה דין אף על פי שסופו להקל ותימה דהכא אין הלכה כר' יהודה דלא מכשר אלא בד' מינין דסתם מתני' בפ''ק (דף יא.) כרבנן בהדלה עליה את הגפן ואת הדלעת דקתני או שקצץ כשרה וי''ל דהא דקי''ל התם כרבי יהודה היינו מכח דין אחר ויליף במה מצינו מנותר שישנו בבל תותירו וחמץ ישנו בבל תותירו מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה דאע''פ שאמרו לו חכמים אשם תלוי וחטאת הבא על הספק יוכיחו שהם בבל תותירו ואת אמרת בקבורה ושתק ר' יהודה אלמא הדר ביה מההיא אע''ג דהוא. שתק אנן לא שתקינן דלא שתק אלא מתוך דברי עצמו במה שאומר במקום אחר דנותר בקבורה אבל אנן סברינן בשריפה ואין כאן יוכיח:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source