Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shabbath
Daf 24b
וְלֵית הִילְכְתָא כְּכָל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא, אֶלָּא כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — הַמִּתְפַּלֵּל נְעִילָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת. יוֹם הוּא שֶׁנִּתְחַיֵּיב בְּאַרְבַּע תְּפִלּוֹת.
Traduction
The Gemara concludes: And the halakha is not in accordance with any of these halakhot; rather, it is in accordance with that which Rabbi Yehoshua ben Levi said: On Yom Kippur that falls on Shabbat, one who recites the day’s closing prayer [ne’ila] must mention Shabbat even in that prayer, although ne’ila is not recited every Shabbat. The reason for this is that on Yom Kippur, the day itself is obligated in four prayers, i.e., morning, additional, afternoon, and closing. When it occurs on Shabbat, one must mention Shabbat in each of the prayers. Apparently, on a day that has a unique character, that character is manifest in all sacred aspects of the day; those engendered by the day itself as well as those engendered by other factors.
Rachi non traduit
ככל הני שמעתתא. רב הונא ורב יהודה ורב גידל ורב אחדבוי אלא כתפלה אחת כך חברתה לכל דבר היום ומזכיר:
צריך להזכיר של שבת. לומר ותתן לנו את יום המנוח ואת יום הכפורים הזה וחותם מקדש השבת ויוה''כ ואע''פ שאין תפלת נעילה בשבת:
יום הוא שנתחייב בד' תפלות. לאו תפלת הלילה בכלל אלא תפלות היום שחרית מוסף מנחה ונעילה:
Tossefoth non traduit
ולית הילכתא ככל הני שמעתתא. פי' בקונטרס כרב הונא ורב יהודה ורב גידל ורב אחדבוי ואומר ר''י דלא היה לו למנות דרב גידל בהדייהו דאפילו ריב''ל מודה דאין צריך להזכיר של ראש חדש בנביא כיון דנביא בר''ח ליכא כלל וכן אנו נוהגין שלא להזכיר:
קַשְׁיָא הִילְכְתָא אַהִילְכְתָא. אָמְרַתְּ הִילְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְקַיְימָא לַן הִילְכְתָא כְּרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שְׁלִיחַ צִיבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה עַרְבִית אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל יוֹם טוֹב, שֶׁאִילְמָלֵא שַׁבָּת אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר יוֹרֵד עַרְבִית בְּיוֹם טוֹב.
Traduction
The Gemara challenges this: It is difficult, as there is a contradiction between one halakha and another halakha. On the one hand, you said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi. And, on the other hand, we hold that the halakha is in accordance with the opinion of Rava, which contradicts the first halakha, as Rava said: On a Festival that occurs on Shabbat, the prayer leader who descends before the ark to recite the prayer abridged from the seven blessings of the Shabbat evening Amida prayer need not mention the Festival, as, if it were not also Shabbat, the prayer leader would not descend before the ark to recite this prayer during the evening prayer on a Festival. The Gemara reverts to the previous assumption that an element that does not arise from the essential halakhot of the day is considered foreign to it and is not mentioned.
Rachi non traduit
שליח ציבור היורד ערבית. המתפלל ברכת מעין שבע קונה שמים וארץ מגן אבות בדברו:
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם בְּדִין הוּא דַּאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת נָמֵי לָא צְרִיךְ, וְרַבָּנַן הוּא דְּתַקִּינוּ מִשּׁוּם סַכָּנָה. אֲבָל הָכָא — יוֹם הוּא שֶׁנִּתְחַיֵּיב בְּאַרְבַּע תְּפִלּוֹת.
Traduction
This challenge is rejected: How can you compare? There, actually, even on Shabbat, the prayer leader need not repeat the prayer, just as the prayer is not repeated any other evening. It was the Sages who instituted repetition of the prayer due to concern for potential danger. The Sages sought to slightly delay those leaving the synagogue to enable people who came late to leave together with the rest of the worshippers. This was necessary because synagogues were often located beyond the city limits, and it was dangerous to walk alone at night. This repetition of the prayer does not stem from the obligation of the day but was instituted for another purpose. However, here, on Yom Kippur, it is the day that is obligated in four prayers, and therefore on each day that there are added prayers, one must mention the events that occurred on that day in those prayers just as he does in all the standard prayers.
Rachi non traduit
משום סכנת. מזיקין שלא היו בתי כנסיות שלהן בישוב וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן ולא היו באין בבית הכנסת אבל לילי שבת באין בבית הכנסת וחשו שיש שאין ממהרין לבא ושוהין לאחר תפלה לכך האריכו תפלת הצבור:
וְלֹא בְּאַלְיָה כּוּ'. חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵינַיְיהוּ דְּרַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב. וְלָא מְסַיְּימִי.
Traduction
And we learned in the mishna that one may not light with the sheep’s tail or with fat. Naḥum the Mede says that one may light using cooked fat. And the Rabbis say that one may not light with it whether or not it is cooked. The Gemara asks: Isn’t the opinion of the Rabbis identical to the unattributed opinion of the first tanna in the mishna? The Gemara answers: The practical difference between them is with regard to what Rav Beruna said that Rav said that one may light with cooked fat to which oil was added. One of the tanna’im accepts this opinion as halakha and permits lighting with it, and the other prohibits it, and the opinions are not defined. Although it seems from the formulation of the mishna that they differ on this point, it is unclear what the opinion of each tanna is.
Rachi non traduit
היינו ת''ק. דאמר ולא בחלב כל חלב במשמע:
דרב ברונא. דשרי ע''י תערובת שמן כל שהוא:
ולא מסיימי. אין ניכר מי אוסר ומי מתיר:
Tossefoth non traduit
איכא בינייהו דרב ברונא אמר רב ולא מסיימי. הקשה ריב''א אמאי לא מסיימי והא אמר בהמוכר פירות (ב''ב דף צג:) דכל תנא בתרא לטפויי אתא וי''ל דהכא דאיכא ג' תנאים איכא למימר דלא אתא לטפויי אלא אנחום המדי דאמר מדליקין בחלב מבושל בעיניה ואתו חכמים למימר אפילו במבושל אין מדליקין בעיניה אבל בנתינת שמן לתוכו מותר וטעמא דת''ק נמי איכא למימר דאסר בנתינת שמן דומיא דזפת ושעוה ולא מסיימי משום דאיכא למימר תנא בתרא לטפויי אתא:
מַתְנִי' אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים: בְּשֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְטְ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבַד.
Traduction
MISHNA: In continuation of the previous mishna, this mishna adds that one may not light with burnt oil on a Festival, as the Gemara will explain below. With regard to lighting Shabbat lamps, there were Sages who prohibited the use of specific oils. Rabbi Yishmael says that one may not light with tar [itran] in deference to Shabbat because tar smells bad and disturbs those in the house. And the Rabbis permit lighting with all oils for lamps as long as they burn properly; with sesame oil, with nut oil, with turnip oil, with fish oil, with gourd oil, with tar, and even with naphtha [neft]. Rabbi Tarfon says: One may light only with olive oil in deference to Shabbat, as it is the choicest and most pleasant of the oils.
Rachi non traduit
מתני' שמן שריפה. שמן של תרומה טמאה ובגמ' מפרש טעמא:
רבי ישמעאל אומר כו'. בשבת:
עטרן. פסולתא דזיפתא:
מפני כבוד השבת. שריחו רע:
שמן שומשמין כו'. מסקנא דמילתא דחכמים היא:
צנונות. צנון:
שמן דגים. מקרבי דגים שנימוחו:
פקועות. דלעת מדברי:
נפט. מין שמן שריחו רע כדאמרינן בסדר יומא (דף לט.) בא למדוד נפט אומרים לו מדוד לעצמך שאין אדם רוצה לסייעו:
גְּמָ' מַאי טַעְמָא? לְפִי שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין קָדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר חִזְקִיָּה, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה, אָמַר קְרָא: ''וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר''. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ''עַד בֹּקֶר''! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ''עַד בֹּקֶר'' — בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן לוֹ בֹּקֶר שֵׁנִי לִשְׂרֵיפָתוֹ.
Traduction
GEMARA: With regard to the statement of the mishna that one may not light with burnt oil on a Festival, the Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara answers: Because, in general, one may not burn consecrated items on a Festival. With regard to the fundamental principle that one may not burn consecrated items on a Festival, the Gemara asks: From where are these matters derived? Ḥizkiya said, and one of the Sages from the school of Ḥizkiya taught the same, that which the verse said: ''And you shall let nothing of it remain until morning; but that which remains of it until morning you shall burn with fire'' (Exodus 12:10), requires explanation. As the Torah did not need to state until morning the second time. It would have been sufficient to state: But that which remains of it you shall burn with fire. Rather, why does the Torah state until morning? The verse comes to provide him with the second morning for burning. Leftover meat of the Paschal lamb is not burned on the following morning, which is a Festival, but rather on the following day, the first of the intermediate days of the Festival. From there it is derived that burning consecrated items on a Festival is prohibited.
Rachi non traduit
גמ' מנהני מילי. דאין שורפין דאי לא ממעט לה קרא אית לן למימר ליתי עשה דבאש תשרופו וידחה את לא תעשה כל מלאכה:
שאין ת''ל עד בקר. זימנא אחריתי אלא והנותר ממנו באש תשרופו דהא כתיב עד בקר ברישא:
בקר שני. שהוא חולו של מועד והכי משמע והנותר ממנו לבקר ראשון עד בקר שני המתינו ותשרפהו:
Tossefoth non traduit
לפי שאין שורפין קדשים ביו''ט. וא''ת היכי ילפינן תרומה מקדשים דקדשים דין הוא שאין שריפתן דוחה יו''ט לפי שאין יכול ליהנות בשעת שריפה ולא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותר' נמי שלא לצורך אלא שלא לצורך אוכל נפש אבל צריך שיהא קצת צורך להתחמם או לשום הנאה אבל הבערה לגמרי שלא לצורך לא הותרה אלא שריפת תרומה טמאה שמותר ליהנו' בשעת שריפה למה יאסר מאי שנא משמן חולין שמותר לשורפו ולהדליקו להנאתו דאטו תרומה לפי שיש מצוה בשריפתה מיגרע גרע ואומר ריב''א דודאי גרע דכיון שאסרה תורה כל הנאות רק הנאת שריפה אם כן הבערה זו אינה לצורך הנאתו אלא לשם מצות שריפה אלא שהתורה לא הקפידה שיהנה ממנה בשעת ביעור' ולהכי לא דחיא יו''ט מידי דהוה אנדרים ונדבות דאין קרבים ביו''ט למ''ד משלחן גבוה קא זכו וכן שתי הלחם לדידיה אין אפייתן דוחה יו''ט אע''פ שיש בהן אכילת אדם משום דעיקרן לצורך גבוה ולמ''ד קריבין ביו''ט היינו משום דקסבר דעיקר שחיטתן ואפייתן נמי לצורך אדם אבל שריפת תרומה טמאה ודאי לשם מצות ביעור ולא לשם הנאה הלכך אסור ביו''ט כשאר קדשים ולר''י נראה דלא שייך בשריפת תרומה לומר משולחן גבוה קא זכו ולא דמו לשתי הלחם שהאפייה היא לצורך גבוה שהרי אחר אפייה צריך לעשות בהם תנופה וכן אחר שחיטת נדרים ונדבות עושין מהן לגבוה אבל תרומה טמאה אין עושין ממנה לגבוה כלום וליכא למימר בה משולחן גבוה קא זכו והכי מפרש ר''י לפי שאין שורפין קדשים ביו''ט פי' גזרו תרומה אטו קדשים וא''ת ומאי איריא אטו קדשים משום דאין שורפין קדשים ביו''ט נגזור משום תרומה שלא לצורך דאפילו שורפין קדשים ביו''ט דאתי עשה ודחי לא תעשה תרומה שלא לצורך אין שורפין דמשמע מתוך פרש''י בסמוך דאין עשה בשריפתה אלא מדרבנן וי''ל דשריפת תרומה שלא לצורך לא שכיח דשום אדם לא ישרפנה חנם כיון שיכול ליהנות בשריפתה וכדמוכח בירושלמי כלשון הזה:
בקר שני לשריפתו. וא''ת אי בקר שני דוקא ואינו יכול לשורפו בליל מוצאי יו''ט היכי מוכח דאין שריפת קדשים דוחה יום טוב הא ע''כ אינו מטעם דאין שריפת קדשים דוחה יום טוב דהא בליל מוצאי יום טוב נמי אין שורפו ואם כן גזרת הכתוב הוא לשרוף בבקר שני וי''ל הא דאין שורפין בלילה היינו משום דהקפיד הכתוב שלא לשרוף הקדשים בלילה כדאשכחן בשלמים דאין נאכלין לאור שלישי ואפילו הכי אין נשרפין אלא ביום שלישי כדדריש בריש פסחים ('ף ג. ושם) ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו כו':

אַבָּיֵי אָמַר, אָמַר קְרָא: ''עוֹלַת שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ'' — וְלֹא עוֹלַת חוֹל בְּשַׁבָּת, וְלֹא עוֹלַת חוֹל בְּיוֹם טוֹב.
Traduction
Abaye said: This is derived from another verse, as the verse said: ''This is the burnt-offering of each Shabbat on its Shabbat'' (Numbers 28:10). Only the burnt-offering of Shabbat is sacrificed on Shabbat, and not a weekday burnt-offering on Shabbat, and not a weekday burnt-offering on a Festival. Apparently, performing this mitzva is prohibited even on a Festival, since it was not explicitly enumerated among the actions permitted on a Festival.
Rachi non traduit
עולת חול. כגון אברי תמיד של ערב יו''ט שלא הוקטרו מבעוד יום אין מעלין אותן משחשכה וכ''ש קדשים פסולים לא שרפינן:
Tossefoth non traduit
ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב. תימה כיון דקרא בשבת איירי מנא ליה למדרש ולא עולת חול ביום טוב דילמא דוקא ולא חול בשבת דחמיר מיום טוב וי''ל דאביי סבר כרבי עקיבא דדריש בפרק אלו קשרים (לקמן שבת דף קיד.) עולת שבת בשבת אחרת לימד על חלבי שבת שקריבין ביום טוב מדאיצטריך קרא למשרי עולת שבת ביום טוב אם כן עולת חול ביום טוב אסור דסבר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב כדאמר התם ורבי ישמעאל פליג התם ודריש עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין בי''ה אבל שקריבין ביום טוב לא איצטריך דקסבר נדרים ונדבות קריבין ביום טוב:
רָבָא אָמַר, אָמַר קְרָא: ''הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם''. ''הוּא'' — וְלֹא מַכְשִׁירִין. ''לְבַדּוֹ'' — וְלֹא מִילָּה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, דְּאָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר.
Traduction
Rava said: This is derived from a different verse, as the verse said with regard to the laws of a Festival: ''No manner of work shall be done in them, save that which every man must eat, that alone may be done by you'' (Exodus 12:16). From the word that, it is derived that for sustenance, one is permitted to perform prohibited labor on a Festival, but not for facilitators of sustenance. Although cooking is permitted, actions that involve prohibited labors for the purpose of facilitating cooking are prohibited. From the word alone, it is derived: And not circumcision performed not at its appointed time, i.e., a circumcision may be performed on a Festival only if it is on the eighth day. A circumcision that was postponed may not be performed on a Festival. It is possible that license to perform the postponed circumcision on a Festival could have been derived by means of an a fortiori inference. Therefore, the verse explicitly prohibited doing so. The same is true with regard to burning consecrated items. Although the Torah commands burning consecrated items, it was not permitted on a Festival since there is no obligation to do so specifically on that day.
Rachi non traduit
הוא לבדו. קראי יתירי נינהו דמצי למכתב אך אשר יאכל לכל נפש יעשה לכם:
מכשירין. מכשירי האוכל כגון לעשות שפוד וסכין ותנור וכירים:
לבדו. למעוטי מילה שלא בזמנה דלא דחיא שבת ויו''ט דאי לא מעטיה קרא אתיא בק''ו דתידחי בפ' ר' אליעזר (לקמן שבת קלב:) דהכי תניא התם ומה צרעת שדוחה את עבודה ועבודה דוחה את השבת מילה שלא בזמנה דוחה אותה דהכי תניא התם מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה ויליף לה מקראי שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא מילה שלא בזמנה דוחה אותה אתא לבדו לאפוקי מהאי ק''ו דלא תדרוש ליה וממילא שמעינן מינה דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר אינה דוחה יום טוב וה''ה לשריפת קדשים טמאים:
Tossefoth non traduit
ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בק''ו. פירש בקונטרס מה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה שבת שנדחית כו' וקשה בפרק ר''א דמילה (לקמן שבת דף קלב:
ושם) לית ליה לרבא האי קל וחומר דקסבר האי דצרעת דוחה את העבודה לאו משום דחמירא אלא משום דגברא הוא דלא חזי והר''ר יוסף פורת לא גריס דאתיא בק''ו דהא בלאו ק''ו נמי אתיא דאתי עשה ודחי לא תעשה ורב אשי הוא דמשני דיו''ט עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה וקשה לר''י דבפ''ק דביצה (דף ח: ושם) משמע דאית ליה לרבא דיו''ט עשה ולא תעשה הוא גבי אפר כירה דפריך סוף סוף יו''ט עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דכיסוי דוחה לא תעשה ועשה אלא אמר רבא כו' ודוחק למימר דהש''ס ניחא ליה למיפרך דיו''ט עשה ולא תעשה הוא דקי''ל כרב אשי אבל רבא אע''ג דלית ליה ליו''ט עשה ולא תעשה מ''מ אין כיסוי דוחה יו''ט מלבדו ור''י מפרש דאתיא בק''ו מנדרים ונדבות דדחו יו''ט אף על גב שלא נכרתו עליהם י''ג בריתות מילה לכ''ש וקסבר רבא דקריבין ביו''ט וליכא למיפרך מה לנדרים ונדבות שהן לצורך גבוה כדפריך בפ' ר' אליעזר דמילה (לקמן שבת קלא:) מה לעומר ושתי הלחם שהן לצורך גבוה דהא לאו חובה נינהו ואפילו חטאות ואשמות לא מיקרו צורך גבוה כיון דאי לא חטא לא בעי לאייתינהו ואית ליה לרבא דיום טוב עשה ולא תעשה כדמוכח בביצה להכי איצטריך ק''ו דאי לאו ק''ו לא הוה צריך קרא למיסר ורבא לא קאי אשריפת קדשים אלא הש''ס מייתי משום דמינה נמי שמעינן דאין שריפת קדשים דוחה יו''ט:
רַב אָשֵׁי אָמַר: (''שַׁבַּת'') ''שַׁבָּתוֹן'' —
Traduction
Rav Ashi said: It is derived from a different source. In the verses that speak of the Festivals, as opposed to the term Shabbat, the term shabbaton (Leviticus 23:24) appears.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source