Troumot
Daf 9a
כָּל הַדְּבָרִים לְמֵידֵין וּמְלַמְּדִין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר הִיא מְלַמֶּדֶת וְאֵינָהּ לְמֵידָה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לִימְּדָה עַל תְּרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁלֹּא תְּהֵא נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא וְהִיא נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. מְנַייִן רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת י֙י לְאַהֲרֹן הַכֹּהֶן עֲשֵׂה שֵׁיִּנָּֽתְנוּ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֶן בְּכְהוּנָּתוֹ. כַּהֲנָא אָמַר מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ טוּל מִן הַמְקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לִימְּדָה עַל תְּרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁהִיא נִיטֶּלֶת מִן הַמּוּקָּף וְהִיא נִיטֶּלֶת שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף. מְנַייִן שֶׁתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר נִיטֶּלֶת שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף. 9a מִכָּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם אֶחַד בִּיהוּדָה וְאֶחַד בְּגָלִיל. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לִימְּדָה עַל תְּרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁלֹּא תְהֵא נִיטֶּלֶת אֶלָּא מִן הַגָּמוּר וְאַף הִיא נִיטֶּלֶת מִן הַגָּמוּר.
Traduction
c’est pour dire que tous les préceptes sont prescrits pour eux-mêmes, et de plus, ils enseignent autre chose, sauf pour l’oblation de la dîme, dont l’énoncé a pour but d’enseigner une règle non applicable à elle-même. Ainsi, quoique l’oblation de la dîme soit susceptible elle-même d’être prélevée des produits purs pour libérer des impurs, elle enseigne pourtant que la grande oblation sacerdotale ne peut pas être prélevée de même. Pourquoi cela? parce qu’il est dit, répond R. Yossé au nom de Hiskia ou R. Yona au nom de R. Yanaï: Vous donnerez l’oblation de l’éternel au prêtre Aaron (ibid.); c.-à-d., il faut agir en sorte de la remettre a Aaron en sa qualité de prêtre (et qu’il puisse la manger en état de pureté). Cahana le déduit (63)Cf. ci-aprs, 5, 1, finÊ; (Orla 2, 1)Ê; Sifri, sec. Korah. de ce qu’il est dit (ib. 29) de toute sa graisse, ce qui en est saint, c.-à-d. qu’il faut en prendre ce qui en est consacré (ou de la partie pure pour libérer ce qui est pur). De plus, l’énoncé au sujet de l’oblation de la dîme nous enseigne encore que la grande oblation doit être prise de ce qui est en contact immédiat avec elle, bien qu’elle-même puisse être prélevée de ce qui n’est pas en contact immédiat (64)Cf. ci-aprs, Bikurim, 2, 5. Comment sait-on ce dernier point? Parce qu’il est dit (ib. 28): de toutes vos dîmes vous (lévites) prélèverez etc.; partout où elles se trouvent, y eut-il une partie en Judée et une autre en Galilée, on peut prélever de l’une pour libérer l’autre. Enfin, l’énoncé pour l’oblation de la dîme nous enseigne aussi que la grande oblation doit être seulement prélevée des produits dont les travaux préparatoires sont achevés, de même que l’oblation de la dîme elle-même
Pnei Moshe non traduit
כל הדברים למדין ומלמדין. בכל מקום הדבר למד לעצמו ומלמד על אחרים אבל תרומת מעשר היא מלמדת על התרומה גדולה ואינה למידה לעצמה כדמסיק ואזיל תרומת מעשר וכו':
מנין. לתרומת מעשר שניטלת מן הטהור על הטמא:
עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו. כלומר דבזה ריבתה התורה שתנתן לאהרן כל מה שהוא יכול לאכול בכהונתו והרי התרומה היא טהורה ואע''פ שניטלה על הטמא ובהאי קרא גופיה מפורש בהדיא תרומת מעשר כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרותיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו וגו':
טול מן מקודש שבו. מן כל שיהיה מקודש לתרומת מעשר ואפי' שניטלה על הטמא וריבתה התורה שתעשה כן אף לכתחילה:
מכל מעשרותיכם. ריבה אפי' היה לו אחד ביהודה ואחד בגליל תורם מזה על זה:
ואף היא ניטלת מן הגמור. בדבר זה דין תרומת מעשר נמי כן שאם הקדים הלוי להמעשר בשבלים אינו יכול להפריש תרומת מעשר מן השבלים אלא דשן ומפריש מן הדגן:
תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּהוֹר וּמִן הַטָּמֵא עַל הַטָּמֵא מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא וְאֵינָהּ נִיטֶּלֶת מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁאֵינָהּ נִיטֶּלֶת מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר כָּךְ אֵינָהּ נִיטֶּלֶת מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּמֵא וּמוֹדֵי רִבִּי נְחֶמְיָה בִּדְמַיה. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהָיָה לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין לֹא הָיָה לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי חֲנִינָא עֵנְתָּנָיָא סְלַק עִם רִבִּי זְעִירָא לְחַמַּת גָּדֶר זְבַן לֵיהּ קְלוֹסְקִין בְּעָא מְתַקְּנֵיהּ מִיּוֹם לְחַבְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ לֵית אֲנָן צְרִיכִין חֲשָׁשִׁין לִיחִידָא אִית לָךְ מֵימַר בְּשֶׁהָיָה לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין.
Traduction
. Pour donner l’oblation de la dîme, on emploie des produits purs libérant d’autres produits purs, ou des impurs pour d’autres impurs, ou encore des produits purs pour libérer l’impur, mais non de l’impur pour libérer le pur. R. Néhémie dit: de même que l’on ne peut employer des produits impurs pour libérer les purs, de même l’on ne pourra procéder au prélèvement en se servant d’impurs pour libérer d’autres produits impurs; toutefois, R. Néhémie admet ce dernier procédé pour les fruits soumis seulement au doute. Jusqu’à présent, on sait bien comment agir pour les fruits impurs, s’il en existe encore de la même sorte qui soient purs; mais s’il n’y en a plus que d’impurs, comment faire? On peut le savoir de ce qui suit: R. Hanina Antonia s’étant rendu avec R. Zeira à Hamath Guerar, acheta des petits grains longs collix et voulut les rédimer le même jour pour en user le lendemain (seulement, les soupçonnant de ne pas être purs, il hésitait, selon l’avis de R. Néhémie de ne pas prélever d’impurs pour d’autres impurs). Il n’est pas nécessaire, répondit R. Zeira, d’avoir égard à l’avis isolé de R. Néhémie (il en résulte donc, selon lui, qu’au cas où il n’y en a pas de pur de la même espèce, on ne prélève pas de l’impur). On peut aussi ajouter cette autre déduction, à l’égard des autres rabbins, que s’il reste des produits purs de cette sorte, on s’en sert pour libérer l’impur.
Pnei Moshe non traduit
ואינה ניטלת מן הטמא על הטהור. לפי שיש כאן פסידא דכהן שאין תרומה זו ראויה לו אלא להסקה הלכך אף בתרומת מעשר אינה ניטלת:
כך אינה ניטלת מן הטמא על הטמא. דס''ל הואיל דיכול להפריש מן הטהור על הטמא יפריש כדי שיתן להכהן דבר הראוי לאכילה:
ומודה ר' נחמיה בדמאי. דהואיל ואינו אלא מדרבנן ומשום ספק מפריש הוא מן הטמא על הטמא והכי קאמר בהדיא בתוספתא סוף פ''ג ר' נחמיה אומר אין מפרישין מן הטמא על הטמא אלא בדמאי בלבד:
עד כדון בשהיה לו מאותו המין וכו'. אליבא דר' נחמיה הוא דבעי אם עד כאן לא פליג דאינה ניטלת מן הטמא על הטמא אלא בשהיה לו מאותו המין בטהור והלכך מוטב שיפריש מן הטהור על הטמא אבל אם לא היה לו מאותו המין מהו מי נימא דבכה''ג מודה ר' נחמיה הואיל דקי''ל דאין תורמין ממין על שאינו מינו מוטב שיפריש ממינו מן הטמא על הטמא או דילמא דאפי' בכה''ג פליג וס''ל דאעפ''כ מוטב להפריש מן הטהור על הטמא ואפי' אם אינו מינו או אם אפשר לו להמתין עד שיהיה מאותו המין מן הטהור ואז יתקן את הטמא:
נשמעינה. לזה מן הדא עובדא:
זבן ליה קלוסקין. קנה ר' חנינא בשביל ר' זעירא גלוסקא אחת ומן החבר הוא שקנה אותה דעשאה בטהרה אלא שלא היה מתוקן וכמ''ד לעיל בפ''ג דדמאי דמותר למכור לחבר אחד ודאי ובלבד שיודיענו שאינו מתוקן הוא שזה יתקנו:
בעא מתקנא מיום לחבריה. רצה ר' חנינא להשאיר מהגלוסקא זו כדי לתקן ממנה גם למחר דשמא לא ימצא למחר לקנות ממי שעושה בטהרה ועל כרחו יהא צריך לקנות מאחר שאינו מוחזק בטהרה והיה חושש שלא יפריש ממנו ולפיכך היה רוצה לתקן מהיום שהיה מן הטהור על מה שאפשר שיצטרך לקנות למחר מדבר שאינו ידוע שנעשה בטהרה:
אמר ליה ר' זעירא לית אנן צריכין לחשוש ליחידאה. שאתה רוצה לחשוש להא דר' נחמיה דאין מפריש מן הטמא על הטמא יחידאה הוא ולית הלכתא כותיה:
אית לך מימר בשהיה לו מאותו המין. בתמיה וכלומר והשתא מדהשיב לו ר' זעירא כך ואם ר' נחמיה לא פליג אלא בשהיה לו מאותו המין בטהור וכי ידע ר' חנינה שיזדמן לו למחר מאותו המין בעצמו ובשביל כך היה רוצה לחשוש ולתקן מאותו של היום אלא ודאי ש''מ דר' נחמיה ס''ל דלעולם אין מפרישין אלא מן הטהור על הטמא ואפי' בשאינו מינו ולפיכך היה ר' חנינא חושש להחמיר וא''ל ר' זעירא לית אנן חששין ליחידאה ומוטב לתקן ממין על מינו:
בֶּאֱמֶת אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנוּ בֶּאֱמֶת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
Traduction
En vérité, voici la règle'', dit la Mishna. R. Eliézer dit (65)Cf. mme sŽrie, (Kilayim 2, 2) Ê; (Shabat 1, 4) ( 3b) (Nazir 7, 3) ( 56c).: chaque fois que cette expression est employée, elle indique qu’il s’agit d’une règle transmise depuis l’époque de Moïse sur le mont Sinaï.
וְעִיגוּל שֶׁל דְּבֵילָה שֶׁנִּיטְמָא מִקְצָתוֹ מִכֵּיוָן שֶׁנִּיטְמָא מִקְצָתוֹ אֵין כּוּלּוֹ טָמֵא בִּמְחוּבָּר בְּמֵי פֵּירוֹת הִיא מַתְנִיתָא. וְאֵין סוֹפוֹ לֵיחָלֵק וְלַעֲשׂוֹתוֹ שְׁנַיִם. תִּיפְתַּר שֵׁקָּרָא לָהּ שֵׁם בִּמְחוּבָּר.
Traduction
Un gâteau de figues, dont une partie est devenue impure'', dit-elle. Dès qu’une partie est devenue impure, est-ce que le tout ne l’est pas? La Mishna parle, répondit-on, d’un gâteau joint par du jus (66)Cf. Mishna Tebout-yom, 3, 4 de fruits (en ce cas, l’impureté reste sur place et ne se propage pas à l’entier). Mais, puisque ce sera partagé plus tard en 2 parts, l’une pure et l’autre impure, l’oblation ce sera partagé plus tard en 2 parts, l’une pure et l’autre impure, l’oblation devrait être interdite (selon le cas prévu par la Mishna)? On peut l’expliquer en disant qu’il est permis alors de désigner nominalement l’oblation pour le gâteau lié (puisqu’en ce cas l’impureté ne se propage pas
Pnei Moshe non traduit
ועיגול של דבילה וכו'. וכי לא נטמא כולו ומאי האי מן הטהור שיש בו דקתני ומשני דבמחובר העיגול במי פירות היא מתניתא שחיברו להיות בעיגול שלא יתפזרו הדבילות ובמי פירות חיברו ואין מי פירות עושין חיבור לטומאה:
ואין סופו ליחלק. קס''ד דעיגול של דבילה דקתני דתורמין ממקצת הטהור על הטמא אפילו לאחר שחולקין אותו הואיל דמעיגול אחד הן והלכך פריך ואמאי הא כיון דנחלק הוא ונעשה לשנים הוו להו כשני עיגולין א' טהור ואחד טמא וקאמר דהא לא קשיא דתיפתר שקרא לה שם תרומה בעודו במחובר בעיגול אחד:
וְכֵן אֲגוּדָה שֶׁל יָרָק. מַתְנִיתִין שֶׁנִּיטְמָאָת וְעוֹדָהּ אֲגוּדָה אֲבָל נִיטְמָאָת קְלָחִין וַאֲגָדָן לֹא בְדָא. וְאֵין סוֹפָהּ לֵיחָלֵק וְלֵעָשׂוֹת שְׁתַּיִם. תִּיפְתַּר שֶׁקָּרָא לָהּ שֵׁם בִּמְחוּבָּר. אֶגֶּד שֶׁנִּיטְמָא שֶׁהִתִּירוֹ וַאֲגָדוֹ מַהוּ.
Traduction
De même, lorsque la Mishna permet l’oblation pour la botte de verdure, il s’agit de celle qui est devenue impure partiellement tout en étant liée; mais, si quelques tiges sont devenues impures et qu’ensuite on les lie, ce n’est plus permis. Mais, puisque ce sera partagé ensuite en 2 parts, l’une pure et l’autre impure, l’oblation n’est-elle pas interdite (selon le cas cité plus loin par la Mishna)? On peut l’expliquer en disant qu’il est permis alors de désigner nominalement l’oblation sur la botte qui est liée. Lorsque les éléments d’une bottes sont devenus impurs et qu’après l’avoir défaite on la lie de nouveau, est-elle considérée comme une seule et susceptible d’une désignation nominale de l’oblation, ou est-ce interdit comme s’il s’agit de 2 parties distinctes? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
אבל נטמאת קלחין בעודן כל קלח וקלח בפ''ע נטמאו מקצתן ואח''כ אגדן לא בדא התירו לתרום ממקצת הטהור על מקצת הטמא דהו''ל כבאין בשתי אגודות:
וחין סופה ליחלק וכו'. כדלעיל:
אגד שנטמא. מקצתו והתירו וחזר ואגדו מהו אי כאגודה אחת דיינינן ליה הואיל ובשעה שנטמא וכן עכשיו בשעת קריאת שם תרומה באגודה היא או דילמא מכיון שהתירו אחר שנטמא מקצתו אע''פ שחזר ואגדו הו''ל כנטמא קלחין ואגדן ולא איפשטא:
וְלִיתְנֵי עִיגּוּל וְלָא לִתְנֵי אֲגוּדָה נִיתְנֵי אֲגוּדָה וְלָא לִתְנֵי עֲרֵימָה. אִילּוּ תַנִּינָן עִיגּוּל וְלָא תַנִּינָן אֲגוּדָה הֲוֵינָן אָֽמְרִין עִיגּוּל שֶׁכּוּלּוֹ גוּף אֶחָד תּוֹרֵם. אֲגוּדָה שֶׁאֵין כּוּלּוֹ גוּף אֶחָד אֵינוֹ תּוֹרֵם. הֲוֵי צוֹרְכָא מִיתְנֵי אֲגוּדָה. וְאִילּוּ תַנִּינָן אֲגוּדָה וְלָא תַנִּינָן עֲרֵימָה הֲוִינָן אָֽמְרִין אֲגוּדָה שֶׁכּוּלָּהּ תְּפוּשָׂה אַחַת תּוֹרֵם עֲרֵימָה שֶׁאֵין כּוּלָּהּ תְּפִיסָה אַחַת אֵינוֹ תוֹרֵם. הֲוֵי צוֹרְכָא מִיתְנֵי עִיגּוּל וְצוֹרְכָא מִיתְנֵי אֲגוּדָה וְצוֹרְכָא מִיתְנֵי עֲרֵימָה.
Traduction
Pourquoi la Mishna ne se contente-t-elle pas de citer le cas du gâteau de figues, sans parler de la botte de verdure, ni du monceau de blé? C’est que, fut-il répondu, si l’on parlait seulement du gâteau de figues, non de la verdure, on pourrait supposer qu’il est bien permis de prélever l’oblation pour le gâteau de figues, parce que ce n’est qu’un seul corps, mais que c’est interdit pour la botte de verdure, qui ne forme pas un seul corps: il a donc fallu mentionner de dernier cas. Si l’on avait seulement parlé de la botte de verdure, non du monceau de blé, on eût dit qu’on peut ainsi prélever l’oblation de la botte, parce qu’un lien l’attache, mais non le monceau de blé qui n’est lié par rien: il a donc fallu mentionner les trois cas.
Pnei Moshe non traduit
וליתני עיגול וכו'. כדפרישית במתני':
Troumot
Daf 9b
מִכֵּיוָן דְּתַנִּינָן הָיוּ שְׁנֵי עִיגּוּלִין וּשְׁתֵּי אֲגוּדוֹת וּשְׁתֵי עֲרֵימוֹת. מַה צוֹרְכָא דְהַהוּא דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּיי וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כְּדָגָן וגו'. 9b אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בַּעֲרֵימָה שֶׁל קִישּׁוּאִין וְדִילוּעִין הִיא מַתְנִיתָא.
Traduction
Du moment que la Mishna enseigne qu’en cas de présence de 2 gâteaux de figues distincts, ou 2 bottes, ou 2 monceaux, dont l’un est pur et l’autre impur, on ne peut pas prélever l’oblation de l’un pour l’autre, à quoi sert la déduction analogue tirée par R. Yohanan au nom de R. Yanaï du verset (ibid.): votre oblation vous sera comptée comme le blé de la grange, etc. (citée au commencement de ce §)? R. Hiya bar Ada répondit: le cas de la Mishna se rapporte, non à des monceaux de blé, mais à des monceaux de courges et de concombres. –
Pnei Moshe non traduit
מכיון דתנינן היו שני עיגולין וכו' מה צורכה דההיא דאמר וכו'. מערימות הוא דפריך על הא דמסיים ר' יוחנן לעיל וקאמר מה גורן ויקב וכו' למה ליה כולי האי ולומר דאעפ''כ למידין אפשר משאי אפשר הא כיון דתנינן ערימה במתני' א''כ ש''מ דאף בערימת גורן גופה מצינו מקצתה טמאה ומקצתה טהורה והא דפריך מסיפא משתי ערימות ולא פריך להדיא מהרישא וכן ערימה אלמא דמצינו בערימה מקצתה טמאה ומקצתה טהורה היינו טעמא משום דאי מרישא לחוד הוה מצי לשנויי הכא במאי עסקינן בשנטמאו מקצת מהשבלים או החטים קודם שעשה מהן ערימה ואח''כ עשה ערימה מהן ומשאר חטים שלא נטמאו והן נשארין טהורין דהא אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא וכי קא''ר יוחנן לעיל דאי אפשר לערימה שבגורן שתהיה חציה טמאה וחציה טהורה היינו בשנטמא לאחר שנעשה ערימה דכל הערימה כגוף אחד הוא כדפרישית לעיל אבל מכיון דתני בסיפא דבשתי ערימות אחת טהורה ואחת טמאה לא יתרום מזה על זה תו לא מצינן לאוקמי הרישא בשנטמאו מקצת מהחטים קודם שעירבן עם האחרים ועשה מהן ערימה דא''כ הו''ל כשתי ערימות כדאמרינן לעיל גבי נטמאת קלחין ואגדן דהוו כשתי אגודות ותנן דבשתים אחת טהורה ואחת טמאה לא יתרום מזה על זה והלכך הוא דנקט למיפרך על ר' יוחנן מהסיפא:
אמר ר' חייא בר אדא. דלא קשיא דר' יוחנן מצי לשנויי לך דלאו בערימה של חטים מיירי אלא בערימה של קשואין ודילועין היא מתניתא ובאלו שפיר משכחת לה שנטמאו מקצתן ומקצתן טהורין וכגון שמקצת מהן נתייבשו ואותן אין מקבלות טומאה והלחין שבהן נטמאו וכשעשה מהן ערימה הרי מקצתה טהורה ומקצתה טמאה ולעולם בערימה של חטים בגורן לא מצינו שתהא חציה טהורה וחציה טמאה דבמחובר אין מקבלין טומאה ולאחר שתלשן אם נטמאו מקצתן ועשאן ערימה עם שאר החטים הו''ל כשתי ערימות כדאמרן:
הָיוּ שְׁנֵי עִיגוּלִין אֶחָד מִקְצָתוֹ טָמֵא וְאֶחָד מִקְצָתוֹ טָהוֹר מָהוּ שֶׁיִּתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה. וְיֵיבַא כְּהָדָא. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כְּרִייִם אֶחָד הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מִקְצָת תְּרוּמוֹת וּמַעְשְׂרוֹת. וְאֶחָד הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מִקְצָת תְּרוּמוֹת וּמַעְשְׂרוֹת. מָהוּ שֶׁיִּתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה רוֹבָא שָׁאֲלוֹן לְרִבִּי חִייָא רוֹבָה וְאָמַר לוֹן הַכְּסִיל חוֹבֵק אֶת יָדָיו וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רֹבָה אֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
Traduction
Lorsqu’il y a 2 gâteaux de figues dont chacun a une partie pure et une autre impure, peut-on prélever l’oblation de l’une de ces parties pour le second en entier, comme c’est permis même pour un seul gâteau, ou est-ce considéré comme deux objets différents? Ce sera analogue au cas suivant (67)Cf. ci-aprs, 4, 1: lorsque quelqu’un a devant soi deux monceaux de blé, dont une personne a prélevé une partie des redevances dues en oblation et dîmes, et une autre personne en a prélevé autant, on ne saurait prélever d’un tas pour libérer l’autre (il en sera de même pour notre exemple). Les élèves de R. Hiya Rouba l’interrogèrent à ce sujet; il leur répondit: le sot joint (par inertie) les mains et se ronge la chair (Qo 4, 5): c’est se donner une peine inutile, puisqu’il va sans dire que c’est interdit. En effet, R. Eliezer au nom de R. Hiya Rouba dit que l’on ne peut prélever ni l’oblation, ni la dîme, d’une part pour l’autre.
Pnei Moshe non traduit
היו שני עיגולין אחד מקצתו טמא ואחד מקצתו טהור. כלומר ששניהן המקצת מהן טמא והמקצת מהן טהור מהו שיתרום מזה על זה מי תלינן דתורם הוא מהמקצת הטהור מזה על מקצת הטהור של זה וכן ממקצת הטמא על מקצת טמא ומותר או דילמא תיישינן שמא יתרום מהטהור על הטמא ומהטמא על הטהור ואסור:
ויביא כהדא. וקאמר הש''ס ואתייא בעיא זו כהדא בעיא אחריתא לענין אם חוששין שיתרום מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור כדמסיק ואזיל היו לפניו שני כריים וכו' ואחד הפריש ממנו מקצת וכו' כצ''ל וכן הוא לקמן ריש פ''ד בסוף הלכה וזהו כעין הבעיא דשני עיגולין ושאלון תלמידי וכו' ואמר להן הכתוב הזה הכסיל חובק את ידיו וגו' כלומר הרי זה שנתעצל ולהפריש מכל כרי וכרי לכל תרומות ומעשרות שלו ולא עשה כלום לפי שאסור לו להפריש מזה על זה ור''א אמר משמיה דר' חייא רבא דבהדיא השיב דאסור ומינה נפשוט ג''כ לבעיא דשני עיגולין דאסור:
הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִינִין הַרְבֶּה בְקוּפָּה וּכְרוּב מִלְּמַעֲלָן וּכְרוּב מִלְּמַטָּן וְדָבָר אַחֵר בְּאֶמְצַע אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. הָדָא דְתֵימָא בְּשֶׁאֵין שָׁם חָלָל. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם חָלָל תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. כָּל בֵּית הַגִּיתִּים אֶחָד. כָּל בֵּית הַגְּרָנוֹת אֶחָד. תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָה וְהוּא שֶׁתְּהֵא תּוֹפֶסֶת הַגּוֹרֶן בְּאֶמְצַע, עַד כְּדוֹן חִיטִּין וַאֲפִילוּ קַשׁ וַאֲפִילוּ תֶּבֶן.
Traduction
Lorsqu’on apporte dans une hotte plusieurs sortes, avec du caroube au-dessus et au bas, et une autre sorte au milieu (ce qui fait qu’il n’y a pas de contact immédiat entre les 2 quantités premières), il n’est pas permis de prendre d’une part pour libérer l’autre en oblation et dîme. C’est vrai toutefois lorsque les diverses espèces sont superposées sans qu’il y ait d’espace vide; mais s’il y a un vide, on considère le contact comme immédiat réuni par la hotte, et l’on peut libérer un côté par l’autre. Tout ce qui se trouve dans le pressoir, même séparément, ou tout ce qui est dans une grange (fût-ce aux 4 coins), est considéré comme un seul tas. On enseigne que R. Juda ajoute une condition: c’est que l’objet principal contenu dans la grange ait son étendue jusqu’au milieu pour embrasser le tout. On sait jusqu’à présent la règle à suivre si le milieu est occupé par du froment; mais, si même ce n’est que de la paille ou du chaume, la règle est la même.
Pnei Moshe non traduit
הרי שהביא מינין הרבה בקופה וכו'. תוספתא היא בפ''ג ולענין מן המוקף נשנית:
אין תורמין מזה על זה. כצ''ל וכך הוא בתוספתא דבתרומה הוא דחששו שיתרום מן המוקף וכאן דדבר אחר באמצע מפסיק ביניהן לא יתרום מן העליון על התחתון:
הדא דתימא בשאין שם חלל. באמצע אבל יש שם חלל באותו דבר אחר שבאמצע אינו מפסיק ותורם מזה על זה:
כל בית הגיתות אחד וכו'. ותורם מזה על זה:
תני. בתוספתא שם וכן היה ר' יהודא אומר כל בית הבד קורה אחת כיצד קורה אחת לשתי בורות שתי קורות לבור אחת שתי קורות לשתי בורות בזמן שכולם תפיסה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה נטמא אחד מהן תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו אין כולם תפיסה אחת אין תורמין ומעשרין מזה על זה נטמא אחד מהן אין תורמין מן הטהור שבו על הטמא שבו. כלומר כל בית הבד נחשב כאלו הוא נעצר מקורה אחת ובין קורה אחת לבור אחד שיורד השמן לתוכו ובין לשתי בורות וכו' בזמן שכולם תפוסה אחת שאין דבר אחר מפסיק באמצע נחשב הכל כאחד בין לענין לתרום מן המוקף ובין לענין שאם נטמא א' מהן הוי כאילו נטמא המקצת מכולו ותורמין מן הטהור שבו על הטמא שבו. וקאמר הש''ס דה''ה בגורן והוא שתהא תופסת את הגורן באמצע כלומר שתהיה הכל תפוסה אחת ולא יהיה דבר מפסיק באמצע הגורן:
עד כדון חטין. אם עד כאן בחטין דוקא צריך שיהו נוגעין באמצע שתהא נחשב הכל כתפוסה אחת וקאמר דלאו דוקא שיהו החטין בעצמן מצרפן אלא אפי' קש ואפי' תבן מהן ג''כ מצרפן כשהן נוגעין באמצע להצדדין של הגורן שמכאן ומכאן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source