Troumot
Daf 8a
תַּנֵּי שְׁנִייָה לֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעְשְׂרוֹת רִאשׁוֹנָה מָה הִיא. מִן מַה דְתַנֵּי חָזַר וְעָשָׂה זֵתִים רִאשׁוֹן שֶׁמֶן וַעֲנָבִים יַיִן קוֹרֵא שֵׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם שְׁנִייָה 8a הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו.
Traduction
On a enseigné: la seconde oblation ne pourra pas être consommée avant que l’on en ait prélevé l’oblation de la dîme et les autres dîmes (comme d’un objet profane). Lorsque la première oblation n’est pas réellement perdue, qu’en fait-on? Puisque l’on a enseigné que lorsqu’on a repris la confection de l’huile ou du vin (abandonnant la nature première des fruits), il suffit de rappeler nominalement l’oblation, sans la renouveler une seconde fois; cela prouve qu’en ce cas l’on rappelle nominalement l’oblation première pour les dîmes données en même temps (et rien de plus).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שהבאתי והתם גריס וצריך להוציא עליהן ולפי גי' הש''ס עליה הוא ועל השניה קאי שלא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום שאינה אלא מדרבנן:
ראשונה מה היא. וכלומר דהבעיא היא אם צריך לקרות שם עליה למעשרות ממקום אחר או לא דאלו להוציא עליה פשיטא דא''צ מכיון דהראשונה תרומה מעלייתא היא ומיהו בקריאת שם עליה מספקא ליה הואיל ותורם עוד תרומה שנייה ונראין הן כשתי תרומות על דבר אחד:
מן מה דתני וכו'. זהו דין אחר השנוי בתוספתא שם והובא מקצת לעיל וכך היא שנויה התורם זיתים על זיתים העתידין לכתוש ענבים על ענבים העתידין לדרוך תרומה ויחזור ויתרום הראשונה מדמעת וחייבין עליה חומש והשניה אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש וצריך לקרות להם שם חזר ועשה זיתים הראשונה שמן וענבים הראשונות יין תרומה וא''צ לתרום שנייה. ולפי גי' הש''ס נראה דגריס בסיפא קורא שם וכו' וכך הוא העיקר בגי' הברייתא דהך וצריך לקרות שם בסיפא הוא דנשנית:
הדא אמרה שהוא צריך לקרות שם למעשרותיו. ואף במקום דהוי תרומה מכיון דחזר ועשאן שמן מקודם שנתן התרומה שתרם בעודם זיתים קורא עליה שם למעשרות ודיו וה''נ בדין הראשונה של שמן על הזיתים הנכתשין:
תַּנִּינָן דְּבַתְרָהּ אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וְהָכָא לְשֶׁעָבַר הָא לְכַתְּחִילָּה לֹא אֲפִילוּ בַתְּחִילָּה. אִין תֵּימַר שַׁנְייָא הִיא מִדָּבָר שֶׁנִּגְמַר מְלַאכְתּוֹ הָא תַנִּינָן הַפֶּרֶד וְהַצִּימּוּקִים וְהֶחָרוּבִים מִשֶּׁיְּעַמֵּר עֲרֵימָה. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן לָֽעְזָר אֵין לָךְ אָסוּר מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ אֶלָּא גוֹרֶן וְיֵקֶב בִּלְבַד.
Traduction
Il est dit dans la Mishna suivante: ''On ne doit pas se servir d’un produit dont le travail préparatoire est terminé pour libérer un produit qui ne serait pas aussi avancé''. Là, en cas de fait accompli, l’acte est valable, non en principe. Pourquoi donc, ici, est-ce permis même en principe? Et ce n’est pas à dire que c’est différent ici, en ce qu’ici il s’agit de produits dont la similitude entre eux consiste dans l’achèvement des travaux préparatoires; puisqu’il est dit ailleurs (60)Ci-aprs, (Maasserrot 1, 6): ''les grenade fendues, les raisins secs et les caroubes sont soumis à la dîme dès qu’on les entasse'' (donc, avant l’entassement, les travaux n’étant pas terminés, la dîme ne serait pas due)? R. Yossé b. Yossé répond au nom de R. Isaac b. Eleazar: il n’est interdit d’employer des produits dont les travaux préparatoires sont achevés (soumis aux diverses redevances) pour libérer ceux qui ne le sont pas qu’à l’égard de ce qui entre en grange (le blé), ou au pressoir (le vin et l’huile), mais non pour ce qui ne doit plus changer de nature (comme le raisin sec).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תנינן דבתרה. הא תנינן אבתרה במתני' דלקמן אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ומשמע הא אם שניהם נגמרה מלאכתן שפיר דמי ומאי איצטריך למיתני הכא ומשני והכא לשעבר. כלומר אי ממתני' דלקמן לא הוה שמעינן הכא אלא לשעבר שאם תרם תרומתן תרומה משום דהוה אמינא דזיתים הנכבשים וענבים לעשות צמוקים לאו בכלל דבר שנגמרה מלאכתו הן דרוב זיתים עומדות להוציא שמנן וענבים להוציא מהם יין וסד''א הא לכתחילה לא קמ''ל דאפי' בתחילה תורמין:
אין תימר שנייא היא וכו'. כלומר וכי תימא הא באמת שאני הן מדבר שנגמרה מלאכתו ואין הטעם במתני' מפני שהן בכלל דבר שנגמרה מלאכתן אלא משום שכבר נכבשו והענבים כבר נתייבשו ושוב אינן ראויין להוציא מהן שמן ויין ת''ש מהא דתנינן לקמן בפ''ק דמעשרות הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה שזהו גרנן למעשרות ואסור לאכול מהן עראי אלמא משעה שנעשו צמוקין כבר נגמרה מלאכתן קרויין הן ומשיעמיד ערימה הוקבעו לענין שאסור לאכול מהן עראי עד שיתעשרו וה''ה בזיתים הנכבשים טעמא הוי משום דנגמרה מלאכתן דהא תני להו בהדדי:
אלא גורן ויקב בלבד. דס''ל הואיל ולא למדו זה אלא מקרא דכדגן מן הגורן וגו' כדאמר בהלכה דלקמן אינו אסור אלא המפורש בהכתוב:
לְפִי מָה הוּא תוֹרֵם לְפִי שַׁמְנָן אוֹ לְפִי אוֹכְלָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַייְתִיתֵיהּ מִדְּחִילְפַיי רִבִּי אוֹמֵר לְפִי אוֹכְלָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְפִי שַׁמְנָן אֲבָל לֹא עַל גַּרְעִינֵיהֶן. הַכֹּל מוֹדִין בִּכְלוֹכְסִין שֶׁהֵן תּוֹרְמִין לְפִי אוֹכְלָן אֲבָל לֹא עַל גַּרְעִינֵיהֶן. חֲנַנְיָה בָּעֵי וְאַף לְעִנְייַן שַׁבָּת כֵּן. אַשְׁכָּח תַּנֵּי רִבִּי אוֹמֵר בִּרְבִיעִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כִּגְרוֹגֶרֶת.
Traduction
D’après quoi prélève-t-on l’oblation des olives? Considère-t-on l’huile que l’on en tirera, ou les envisage-t-on seulement comme fruits (ce qui exige une quantité moindre)? J’ai trouvé la réponse, dit R. Yohanan, dans l’enseignement de Hilfi, selon lequel la manière de procéder à ce prélèvement fait l’objet d’une discussion: selon Rabbi on les considère comme de simples fruits; selon R. Simon b. Gamliel, on tient compte de l’huile qu’il y a, non des graines (quoiqu’elles soient oléagineuses); tous sont d’accord que, pour les mauvaise olives (61)Terme confondu peut-tre, selon Schšnhak, avec gr. pheles mauvaise figue., on fait le prélèvement en les considérant comme fruits seulement (puisqu’elles ne fournissent pas d’huile), sans tenir nul compte des graines. -Mais, demanda Hanania, en est-il de même pour la question du transport le samedi? (Si c’est un produit devant être consommé en nature, la grandeur légale sera l’équivalent d’une figue; et si c’est considéré comme liquide, la mesure sera un quart de loug)? On trouve au contraire, l’enseignement disant que, selon Rabbi, c’est considéré comme un objet devant fournir un liquide ayant pour mesure un quart de loug; selon R. Simon b. Gamliel, c’est un produit qui sera mangé en nature et ayant pour mesure l’équivalent d’une figue.
Pnei Moshe non traduit
לפי מה הוא תורם. הא דקתני במתני' תורמין שמן וכו'. ובעי לפי איזה שיעור היא התרומה אם לפי ערך השמן הראוי להוציא מן הזיתים או לפי שיעור אכילתן שהן עומדות עכשיו לכך:
אייתיתה מדחלפיי. מברייתא דתני חלפיי והוא אילפא המוזכר בש''ס הבבלי ואייתי לה דאשכחן דפליגי תנאי בהא:
אבל לא על גרעיניהן. שא''צ לתרום על אותו שיעור שהן מחזיקין עם גרעיניהן:
הכל מודין בכלוכסין וכו'. ובתוספ' פ''ג גריס קלופסן ואיפכא גריס התם לפלוגתייהו דרבי ורשב''ג. קלופסין הן הזיתים הגרועים שאין מוציאין שמן ואינם אלא לאכילה כדתני התם בפ''ד תורמין קלופסין על זיתי שמן וכו':
ואף לענין שבת כן. אם משערין אותן כך אף לענין הוצאה בשבת וקאמר דאשכחן ברייתא דפליגי בהוצאת שבת דרביס''ל ברביעית הואיל ואין עומדין לשמן דינן כשיעור שאר המשקין ברביעית ורשב''ג ס''ל מכיון דאינם אלא אוכלין ולאו משקה שיעורן כשאר אוכלין בגרוגרת להוצאת שבת:
אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי הִלֵּל וְאַף אֲנָן תַּנִּינָן הָדָא דִמְסַייֵעַ לְהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. זֵיתִין עַל זֵיתִין וְהוּא עָתִיד לְכוֹתְשָׁן עֲנָבִים עַל עֲנָבִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְכָן תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. וְתַנִּינָן מִי שֶׁתָּרַם שֶׁמֶן עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה זֵיתִים עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה יַיִן עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה וַעֲנָבִים עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה וְנִמְלַךְ לְדוֹרְכָן אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם. מִפְּנֵי שֶׁנִּמְלַךְ הָא לֹא נִמְלַךְ תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם.
Traduction
Lorsqu’on a prélevé l’oblation par de l’huile, etc.'', est-il dit. R. Hanania dit au nom de R. Hillel: ce que nous apprenons par la Mishna vient confirmer l’enseignement de R. Oshia, qui dit: lorsque pour libérer des olives ordinaires (à manger), on a employé des olives que l’on a l’intention de piler, ou si, pour libérer les raisins, on emploie ceux que l’on mettra au pressoir pour du vin, le prélèvement est valable; mais il faut une oblation supplémentaire après l’extraction de l’huile (afin de parfaire la différence en moins). Or, on a enseigné dans notre Mishna: ''lorsqu’on a prélevé l’oblation par de l’huile pour libérer des olives destinées à être consommées en nature, ou si l’on a employé du vin pour libérer des raisins ayant la même destination, ou encore des raisins pour libérer les mêmes raisins, et qu’ensuite changeant d’idée, on destine ces mêmes produits à la fabrication, il n’est pas besoin d’un nouveau prélèvement''. Ce n’est vrai qu’en raison du changement d’idée; mais, sans cette modification, il faudrait, malgré la validité de la 1ère oblation, donner une 2ème supplémentaire (c’est donc conforme à R. Oshia).
Pnei Moshe non traduit
ואף אנן תנינן הדא דמסייע להדא דתני רבי. ול''ג ר' הושעיה דלא הוזכר כאן ואדרבי דלעיל קאי דאמר לפי אוכלן דהא תנינן זיתים על זיתים והוא עתיד לכותשן וכו' ותוספת' היא שם והובאה בהלכה דלעיל דצריך לחזור ולתרום משום דהראשונה הוי כזיתים על שמן שהרי בודאי עתיד לכותשן ושמעינן מיהת דתרומה הראשונה לפי אוכלן היתה דאי לפי שמנן לא דמי לזיתים על שמן דהתם איכא גזל השבט והכא מכיון דתרם לפי שמנן ליכא גזל השבט אלא ודאי לפי אוכלן והשתא נמי הא דתנינן במתני' מי שתרם שמן על זיתים לאכילה וזתים וכו' דאין צריך לחזור ולתרום וטעמא מפני שנמלך אח''כ הא לא נמלך אח''כ אלא שבתחלה הוה דעתו לכותשן ולדורכן היה צריך לחזור ולתרום משום דהוי כתורם זיתים על זיתים שעתיד לכותשן וא''כ התרומה היא ג''כ לפי אוכלן כמו התם:
Troumot
Daf 8b
משנה: אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא וְאִם תָּֽרְמוּ תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. בֶּאֱמֶת אָֽמְרוּ הָעִיגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה שֶׁנִּטְמָא מִקְצָתוֹ תּוֹרֵם מִן הַטָּהוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וְכֵן אֲגוּדָה שֶׁל יָרָק וְכֵן עֲרֵימָה. הָיוּ שְׁנֵי עִיגּוּלִין שְׁנֵי אֲגוּדוֹת שְׁתֵּי עֲרֵימוֹת אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה לֹא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר וְאִם תָּרַם שׁוֹגֵג תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. מֵזִיד לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר טֵבֵל הָיָה מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ. שׁוֹגֵג מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. מֵזִיד לֹא עָשָׂה כְלוּם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ מִתְּחִילָּה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג לֹא עָשָׂה כְלוּם. הַמַּטְבִּיל כֵּלִים בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וּמֵזִיד לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת שׁוֹגֵג יֵאָכֵל מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת שׁוֹגֵג יְקַייֵם מֵזִיד יַעֲקוֹר וּבַשְּׁבִיעִית בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַעֲקוֹר.
Traduction
On ne doit pas, pour prélever l’oblation, employer des produits purs afin de libérer ce qui est devenu impur (de crainte des contacts); mais, en cas de fait accompli, l’acte est valable. Voici pourtant une règle établie: lorsqu’un morceau d’un gâteau de figues est devenu impur, on peut libérer cette dernière partie en prélevant de ce qui est pur; et l’on agit de même pour une botte de verdure, ou un monceau. Mais s’il y a 2 gâteaux de figues, ou deux bottes, ou deux monceaux, dont l’un est pur et l’autre impur, il n’est pas permis de prélever de l’un pour libérer l’autre; selon R. Eliézer, au contraire, il est permis d’employer le pur pour libérer l’impur. On ne doit pas employer un produit devenu impur (70)Le cohen ne pouvant rien consommer d'impur, serait lŽsŽ, s'il en recevait. Comp. Babli, Pessahim 33aÊ; Menahot 25b. pour libérer le pur. Au cas où c’est fait par erreur, l’acte est valable; mais, s’il a été accompli en connaissance de cause, l’acte est nul. De même, lorsqu’un lévite ayant de la dîme non affranchie du 100e d’oblation s’en sert pour libérer des autres produits, son action est valable si elle a été accomplie par inadvertance, mais elle ne l’est pas, si c’est fait avec intention (71)Il serait privŽ de ce qui lui revient du lŽvite ˆ titre de 100e d'oblation. Selon une autre explication, il s'agirait de produits devenus impurs, Žgalement inaccessibles au cohenÊ: ce qui lui constituerait un prŽjudice.. Selon R. Juda, dès que l’on a su en principe que c’est inaffranchi, l’eut-il même oublié ensuite (lors de l’opération), son acte est nul. Si le samedi on passe au bain (75)Babli, Shabat 38aÊ; Betsa, 14b. des ustensiles (opération de pureté interdite en ce jour), on peut s’en servir en cas de fait accompli par erreur; mais c’est interdit en cas de transgression volontaire. Celui qui aura rédimé des produits (qui les aura rendus aptes à la consommation), ou les aura fait cuire au jour du Shabat par inadvertance, pourra en manger (76)Il est bien entendu que, pour la question de cuisson, l'autorisation est diffŽrŽe jusqu'au samedi soir. Cf. Babli, Gitin 54a., mais c’est interdit en cas de transgression volontaire. Celui qui aura planté en ce jour par erreur pourra maintenir en terre les produits; mais si son acte a été intentionnel, il faut arracher le plant. Quant aux travaux agricoles accomplis en la 7e année (pour lesquels on est en général moins digne de foi), on n’établit pas de distinction entre l’action involontaire et celle qui ne l’est pas, et en tous cas, il faut tout arracher.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין תורמין מן הטהור על הטמא. בגמ' יליף לה מקרא:
באמת אמרו. הלכה למשה מסיני כדקאמר בגמ':
העיגול של דבילה. על שם שדורסין את הדבלה ועושין אותה בעיגול ואם נטמא מקצת העיגול לא נטמא כולו כדתנינן בתוספתא דטבול יום פ''ב עיגולי דבילה שנפלו משקין טמאין על מקצתן חכ''א אינו נוטל מהן אלא מקום המשקה בלבד והיינו דתני הכא תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו:
וכן אגודה של ירק. בגמ' עביד צריכותא דאי תנא עיגול הו''א מפני שכולו גוף אחד אבל אגודה שאין כולה גוף א' לא יתרום מזה על זה קמשמע לן ואי תני אגודה הוה אמינא מפני שכולה תפוסה אחת אבל ערימה והוא כרי של איזה מין כדמפרש בגמ' שאין הכל תפוסה אחת לא הלכך צריכי כולהו:
ר''א אומר תורמין מן הטהור על הטמא. כדס''ל ג''כ לקמן בסוף פ''ב דחלה דיכול לתרום אף מן המוקף שנותן פחות מכביצה באמצע כדי שלא יטמא הטהור מן הטמא ואין הלכה כר''א:
מתני' אין תורמין מן הטמא על הטהור. משום דתרומה טמאה לא חזיא לאכילה:
מזיד לא עשה ולא כלום. לתקן את השירים ותרומתו שתרם הויא תרומה ויחזור ויתרום:
וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל. כלומר שטבול לתרומת מעשר ונטמא זה המעשר והיה מפריש עליו והולך לתרומת מעשר על מקום אחר אם שוגג וכו':
אם היה יודע בו בתחלה. שנטמא זה אע''פ שהוא שוגג לענין התרומה שכסבור היה שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הוי כמזיד ולא עשה כלום והלכה כר' יהודה:
מתני' המטביל כלים בשבת. וזה אסור לפי שהוא מתקן וכן המעשר דאין מפרישין תרומות ומעשרות בשבת שמתקן הוא:
והמבשל בשבת בשוגג יאכל. אותו תבשיל למוצאי שבת אבל בשבת עצמו אסור ובמזיד לא יאכל הוא לעולם אבל אחרים אוכלין אותו למוצאי שבת דכתיב גבי שבת כי קודש היא ודרשינן היא קודש ואין מעשיה קודש:
ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור. יעקור. וקאמר בגמ' טעמא לפי שנחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות דבר אחר מונין לשביעית ואין מונין לשבתות וכדמפרשינן לה בגמרא:
הלכה: אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר כו'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כְּדָגָן מִן הַגּוֹרֶן וְכִמְלֵאָה מִן הַיֶּקֶב. מַה גּוֹרֶן וְיֶקֶב אֵיפְשָׁר שֶׁיְּהֵא מִקְצָתוֹ טָמֵא וּמִקְצָתוֹ טָהוֹר. וְזֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֶיפְשָׁר לְמֵידִין אֶיפְשָׁר מִשֶׁאֵי אֶיפְשָׁר. מֵעַתָּה לֹא יְהֵא תְרוּמָתוֹ תְּרוּמָה מִמֶּנּוּ כְּתִיב.
Traduction
R. Yohanan interprète au nom de R. Yanaï le verset (ib. 27): Votre oblation vous sera considérée comme le blé en grange et l’abondance du pressoir; or, est-il possible qu’un grain de blé, ou une portion de liquide, soit en partie impur et en partie pur? Evidemment non. De même ici, quoiqu’il se peut qu’une partie de l’espèce soit impure et une autre pure, l’on déduit le cas possible de l’impossible et l’on prescrit de ne pas prélever l’oblation de la sorte, d’une part pour l’autre. Puisqu’il en est ainsi, même en cas de fait accompli l’oblation devrait être nulle (contrairement à la Mishna)? Puisqu’il est écrit: de lui (vous donnerez, ibid. 28),
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוחנן בשם ר' ינאי. טעמא דאין תורמין מן הטהור על הטמא משום דכתיב ונחשב לכם תרומתכם וגו' ואמרינן בפ' דלעיל בהלכה ז' דהאי קרא בתרומה גדולה מדבר:
מה גורן ויקב איפשר וכו'. בתמיה כלומר שהרי אי אפשר שיהא כל הערימות של החיטין שבגורן חציין טמאין וחציין טהורין שהרי בעודן במחובר אין מקבלין טומאה כלל וכשנעקרו ונפלו עליהן משקין אז מקבלין הכשר טומאה ומתטמאין וא''כ כשנפלו המשקין על ערימה כל הערימה הייא מוכשרת לקבל טומאה דכולה גוף אחד היא וכן ביקב ולקמן פריך עלה מערימה גופה דקתני במתני' ומשני לה. וזה. כלומר וכאן אע''פ שאיפשר הוא שזה טהור וזה נטמא מ''מ למדין אנו אפשר משא''א דהואיל וכתיבא גבי תרומה גורן ויקב ללמד בא שלא יהא תורם מהטהור על הטמא כמו הגורן ויקב דלא משכחת ביה שכולו הוא חציו טהור וחציו טמא:
מעתה. אפי' בדיעבד לא יהא תרומתו תרומה ומשני ממנו כתיב והרמותם ממנו תרומת ה' ודרשינן ממנו מכל מקום תהא תרומה בדיעבד ולקמיה מפרש לה דאע''ג דהני קראי בתרומת מעשר כתיבי מלמדין הן על התרומה גדולה:
רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כְּדָגָן מִן הַגּוֹרֶן. מִמַּה שֶׁהוּא מְצַוֶוה אֶת בְּנֵי לֵוִי לִתְרוֹם מִן הַגָּמוּר. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לִיתֵּן לוֹ שִׁבֳּלִים. חִייָה בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשּׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁבֳּלִים אָסוּר לוֹכַל מִמֶּנּוּ עֲרַאי וּמַה טַעַם אֶת 8b קָדְשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְלוּ וְלֹא תָמוּתוּ. מָהוּ שֶׁיִּלְקוּ עַל טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי אַשִּׁיאָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָה מַתְנִיתָא אָֽמְרָה אֵין לוֹקִין עַל טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שָׁוָה לַבִּיכּוּרִים בִּשְׁנֵי דְּרָכִים וְלִתְרוּמָה בִשְׁנֵי דְּרָכִים. וְנִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא וּשֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף כְּבִיכּוּרִים. וְאוֹסֶרֶת מִן הַגּוֹרֶן וְיֵשׁ לוֹ שִׁעוּר כִּתְרוּמָה. אִית לָךְ מֵימַר אוֹסֶרֶת מִן הַגּוֹרֶן לֹא לְאַחַר מֵירוּחַ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין לוֹקִין עַל טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה.
Traduction
R. Imi, au nom de R. Simon b. Lakish interprète ainsi le verset suivant (Nb 18, 27): Votre oblation vous sera considérée, est-il dit, comme le blé de la grange; cela indique que l’oblation doit être prélevée pour le sacerdote au moment où le lévite de son côté la donne aussi sur ce qui est achevé. Il en résulte la défense de remettre l’oblation en épis. Hiya b. Aba dit au nom de R. Simon b. Lakish: lorsque le lévite a précédé le sacerdote et prélevé la première dîme en épis, il est interdit d’en manger même une parcelle avant d’avoir mis de côté la part du sacerdote. Et pourquoi cela? parce qu’il est dit (ibid. 32): Vous ne profanerez pas les saintetés des fils d’Israël, afin que vous ne mouriez pas (si vous en mangiez sans ôter les parts dues). Par suite de cette défense légale, serait-on passible des coups de lanière si on l’enfreignait et que l’on en mangeait indûment? R. Asian au nom de R. Yona répond: la Mishna même indique qu’en ce cas on ne tombe pas sous le coup de ladite punition, puisqu’il est dit (62)Ci-aprs, (Bikurim, 2, 5 ): ''L’oblation de la dîme ressemble aux prémices sous deux rapports et à l’oblation ordinaire sous 2 autres rapports: on prélève l’oblation d’une partie pure pour libérer l’impure et même de ce qui n’est pas en contact immédiat, comme pour les prémices; de plus, elle est cause de la défense de manger ce qui est en grange à défaut du prélèvement; et elle a une mesure comme l’oblation''. Or, cela ne revient-il pas à dire que l’interdiction des produits en grange commence seulement au moment où le lévite a nivelé le monceau de blé? Il en résulte donc qu’auparavant on n’est pas passible des coups de lanière pour ce qui, légalement, sera cependant soumis aux diverses redevances.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ונחשב לכם תרומתכם כדגן וגו' מכאן דאין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על שלא נגמרה וכו'. ממה שהוא מצוה את בני לוי לתרום מן הגמור. דהאי קרא בבני לוי כתיב במצות תרומת מעשר ומדצותה התורה להן שלא יתרמו אותה אלא מן הגמור א''כ הדא אמרה שאסור גם להישראל ליתן להלוי את המעשר בשבלים שהרי כך אמרה התורה ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן שמחויב בתרומה וכך אתם תתרומו ממה שקבלתם מעשר דגן מן הגורן לאחר שיתמרח והרי זה כאסמכתא שהישראל יתן להלוי גם כן לאחר שיתמרח ואסור ליתן לו מקודם לפי שמפקיעו מתרומה גדולה שהיא דוקא ג''כ דגן מן הגורן:
מעשר ראשון שהקדימו בשבלים. אע''פ שפטור מתרומה גדולה וכן אין תרומת מעשר ניטלת אלא אחר שיתמרח וכדאמרן אפ''ה אסור לאכול מהן עראי אף קודם המירוח:
את קדשי בני ישראל וגו'. וילפינן מינה גם על המעשר שלקחו מישראל מקודם שנתמרח לא תחללו לאכול מהן עראי עד שיתרום:
מהו שילקו על טבלו. זה שהקדימו בשבלים אם דרשה גמורה היא וחייב במלקות אם התרו בו שלא יאכל מטבלו ופשיט ליה ממתני' דתנינן בפ''ב דבכורים תרומת מעשר וכו' ואית לך מימר אוסרת את הגורן לא לאחר מירוח. הא בודאי אינה אוסרת אלא לאחר שנעשית גורן והוא לאחר המירוח כמו בתרומה גדולה וא''כ ש''מ מעשר ראשון שהקדימו בשבלים אין לוקין על טבלו דבר תורה:
הדרן עלך חמשה לא יתרומו
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source