Troumot
Daf 7b
מָה אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָכָא. וּמָה אִין רִבִּי מֵאִיר דְּמֵיקַל בְּגֶזֶל הַשֵּׁבֶט וּמַחְמִיר בְּגֶדֶר מֵי חַטָּאת. רִבִּי יוֹסֵי דְּמַחְמִיר בְּגֶזֶל הַשֵּׁבֶט לֹא כָּל שֶׁכֵּן דּוּ מַחְמִיר בְּגֶדֶר מֵי חַטָּאת. אַשְׁכָּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אֵין תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן וְלֹא עֲנָבִים עַל הַיַּיִן וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה וְאֵין צָרִיךְ לִתְרוֹם דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תּוֹרְמִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין תּוֹרְמִין. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִים תָּרַם שֶׁאֵין צָרִיךְ לִתְרוֹם שְׁנִייָה. 7b הֲוֵי רְעָיוֹן רִבִּי מֵאִיר מֵיקֵל בְּגֶזֶל הַשֶּׁבֵט וּמַחְמִיר בְּגֶדֶר מֵי חַטָּאת. רִבִּי יוֹסֵי מַחְמִיר בְּגֶזֶל הַשֵּׁבֶט וּמֵיקֵל בְּגֶדֶר מֵי חַטָּאת.
Traduction
Quel est ici l’avis de R. Yossé pour la question des eaux d’aspersion (prescrit-il de renouveler le prélèvement, ou non)? Cela va sans dire; car, si R. Meir qui est d’un avis moins sévère pour la question de préjudice du cohen (56)Il suit alors l'avis de Hillel, qu'en ce cas de fait accompli, le premier prŽlvement suffit donc. Il en rŽsulte que R. YossŽ partage un avis moins sŽvre pour le renouvellement., l’est davantage pour celle des eaux d’aspersion; à plus forte raison R. Yossé, plus sévère sous le rapport de ce préjudice, l’est-il pour l’aspersion (et, en cas de perte, il exigera de recommencer à prélever). On trouve, par contre, l’enseignement dit au nom de R. Yossé (57)Tossefta, 3.: On ne peut pas employer de l’huile pour libérer l’oblation due sur les olives, ni du vin pour libérer les raisins mais, en cas de fait accompli, l’oblation est valable, sans qu'il soit nécessaire d'en prélever une seconde, selon R. Meir (selon lui, il n’y a pas de contestation à ce sujet). R. Yossé dit: selon Shammaï, on peut dès l’abord employer l’un pour prélever ce qui est dû sur le reste; mais Hillel l’interdit. Tous deux s’accordent seulement à dire qu’en cas de fait accompli, il ne faut pas recommencer. Si l’on y réfléchit, on remarquera que R. Meir, moins sévère pour la question de préjudice, l’est davantage pour celle des eaux d’aspersion; R. Yossé, au contraire, est plus sévère pour la question de préjudice que pour celle des eaux d’aspersion.
Pnei Moshe non traduit
מה א''ר יוסי הכא. ר' יוסי דפליג אליבא דב''ש בברייתא דלקמן מה ס''ל הכא אליבא דב''ש וקאמר דק''ו הוא ומה אם ר''מ דמיקל בטעמא דגזל השבט היכא דליכא אלא האי טעמא בלחוד דקאמר בברייתא דלקמן מחמיר הוא היכא דאיכא טעמא דגדר מי חטאת לענין יחזור ויתרום דהא לא אשכחן דפליג ר''מ אליבא דב''ש בהאי דזיתים על זיתים ועתיד לכותשן ר' יוסי דמחמיר בטעמא דגזל השבט בלחוד אף לב''ש ולב''ה אפי' בדיעבד אין תרומתו תרומה כדתני ר' יוסי בברייתא בהלכה דלעיל לכ''ש דמחמיר הוא במקום דאיכא טעמא דגדר מי חטאת דיחזור ויתרום:
אשכח תני. אשכחן חדא ברייתא בשם ר' יוסי דשמעינן מינה דתרי תנאי אליבא דר' יוסי למאי דשנה לעיל לב''ה דאין תרומתו תרומה ובהאי ברייתא לא תני הכי אליבא דב''ה והשתא איכא למימר דאע''פ שהוא מחמיר היכא דאיכא טעמא דמפני גזל השבט מיקל הוא בטעמא דגדר מי חטאת כדתני בהא אין תורמין זיתים על השמן וכו' ר' יוסי אומר וכו' הכל מודים שאם תרם שאינו צריך לתרום שניה אלמא דס''ל דלא מחמירי ב''ה בדיעבד וזהו דלא כדתני ר' יוסי בהך ברייתא דלעיל אליבא דב''ה:
הוי רעיון. כלומר ע''כ דש''מ דדעות חלוקות הן לענין דמר מיקל בהא ומחמיר בהא ומר ס''ל איפכא וה''נ מצינן למימר למאי דאשכחן אליבא דר' יוסי גופיה כדמסיק ודוגמתו בפ''ק דיבמות בהלכה א' ר' אימי מיחלף שמועתא אלא דיעון דיעון אית לר' יוחנן וכו' אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן וה''נ כן:
ר''מ מיקל בגזל השבט. דהא ס''ל דלכ''ע אם תרם תרומתו תרומה והרי כאן גזל השבט ומחמיר הוא היכא דאיכא טעמא דגדר מי חטאת כדקאמרת דהאי ברייתא דזיתים על זיתים ועתיד לכותשן אתיא כר''מ וקתנו דיחזור ויתרום אלמא חייש הוא לטעמא דגדר מי חטאת:
ר' יוסי מחמיר בגזל השבט ומיקל בגדר מי חטאת. כלומר והשתא אפילו להאי ברייתא דלעיל דתני בשם ר''י דמחמיר הוא בגזל שבט דהא קתני התם דלב''ה בזיתים על השמן דאף בדיעבד אין תרומתו תרומה ולא כדתני ר' יוסי בהאי ברייתא מצינן נמי למימר דאפ''ה מיקל הוא היכא דאיכא טעמא דגדר מי חטאת והיינו בהאי דזיתים ועתיד לכותשן דהתם הוא דשייכא טעמא דגדר מי חטאת כדאמרי' לעיל ואיכא למימר דר' יוסי מיקל בהא וס''ל דלכ''ע א''צ לחזור ולתרום ובהא פליגי ר''מ ורבי יוסי דלר''מ עדיפא ליה טעמא דגדר מי חטאת היכא דשייכא וצריך לחזור ולתרום ור' יוסי דברייתא דלעיל עדיפא ליה טעמא דגזל השבט היכא דשייכא ולהכי מייתי הש''ס הך ברייתא בתרייתא דר' יוסי דפליגא אברייתא דר' יוסי דלעיל לאשמעינן דכי היכא דאשכחן דעות חלוקות אליבא דר' יוסי בטעמא דגזל השבט גופיה דלברייתא קמייתא מחמיר בה ולברייתא בתרייתא מיקל בה ה''נ מצינן למימר כה''ג בטעמא דגדר מי חטאת ואף לברייתא דלעיל דמחמיר בגזל השבט מיקל הוא בטעמא דגדר מי חטאת ולא כדבעית למיפשט דלר' יוסי לעולם מחמיר הוא בגדר מי חטאת ולקמן דחי לה ר' מנא להך הוכחה מהאי ברייתא בתרייתא דמשבשתא היא ולא כך תנינן לה בתוס':
תַּמָּן תַּנִּינָן רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שִׁשָּׁה דְבָרִים מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל הָעוֹף עוֹלֶה עַל הַשּׁוּלְחָן עִם הַגְּבִינָה וְאֵינוֹ נֶאֱכַל כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכַל. תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן וַעֲנָבִים עַל הַיַּיִן כְדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין תּוֹרְמִין. אָמַר רִבִּי מָנָא וְלֵית כָּאן זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן אֶלָּא שֶׁמֶן עַל זֵיתִים. דְּהִיא דְּרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם בְּשֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנָה קַייֶמֶת אֲבָל אִם הָֽיְתָה הָרִאשׁוֹנָה קַייֶמֶת קוֹרֵא לָהּ שֵׁם וְדַיּוֹ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (58)Mishna Eduyot, 5, 2: R. Yossé énonce 6 objets pour lesquels Shammaï est d’un avis moins sévère que Hillel (contrairement au procédé habituel), savoir: 1° On peut apporter sur la table une volaille en même temps que du fromage, sans pouvoir toutefois les consommer ensemble, selon Shammaï; mais, selon Hillel, il n’est pas permis de l’apporter en même temps; 2° on peut se servir d’olives pour libérer l’oblation due sur l’huile, ou des raisins pour le vin, selon l’avis de Shammaï; mais selon Hillel, c’est interdit; etc. (Or, n’est-ce pas en opposition avec notre Mishna)? Il ne faut pas supposer, dit R. Mena, qu’il s’agit d’employer des olives pour libérer l’huile (il y a une différence préjudicielle au sacerdote); mais il s’agit de l’emploi d’huile pour libérer les olives; car c’est R. Yossé qui dit qu’en ce cas l’oblation est nulle. L’oblation est valable, et il faut la renouveler'', dit la Mishna, lorsque la première ne subsiste plus (par suite d’un prélèvement irrégulier, ou impur); mais si la première oblation subsiste, il suffit de la rappeler plus tard nominalement.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ה דעדיות ר' יוסי אמר ששה דברים מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה העוף עולה על השלחן וכו' ומה שכתוב כאן בספרים עוד מהדברים שנשנו לעיל מיותר הוא וטעות הדפוס אגב שיטפא הוא עד ומיקל בגדר מי חטאת:
תורמין זיתים על השמן וכו'. וזהו כמו שנשנה בהאי תנא דברייתא בתרייתא אליבא דר' יוסי דב''ש וב''ה בלכתחילה הוא דפליגי ולא בדיעבד ומייתי לה לסייעתא דתרי תנאי אליבא דר' יוסי למאי דשנה ברייתא דלעיל דבדיעבד פליגי ולב''ה לא הוי תרומה כלל כמו שנשנה כאן במתני' בהלכה ד':
א''ר מנא לית כאן זיתים על השמן. כלומר דהך ברייתא בתרייתא ומתני' דעדיות דאזלה כוותה אליבא דר' יוסי משבשתא היא ולא אמרה ר' יוסי מעולם דבזיתים על השמן פליגי ב''ש אף לכתחילה דתורמין ולב''ה לכתחילה הוא דאין תורמין הא בדיעבד תרומה הוא וא''צ לתרום שניה הא ליתא כלל אלא דכך הוא בשמן על זיתים והיינו בזיתים הנכתשין הוא דפליגי לר''י דלכתחילה וכך היא שנויה בתוספתא פ''ג אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין ולא יין על ענבים הנדרכות אם תרם תרומה ויחזור ויתרום הראשונה מדמעת בפני עצמה וחייבין עליה חומש אבל לא שנייה וצריך להוציא עליהן תרומות ומעשרות ר' יוסי אומר ב''ש אומרים תורמין וב''ה אומרים אין תורמין מודים שאם תרם שצריך לתרום שנייה עד כאן בתוספתא. ולקמיה מפרש לה ר' מנא לר' יוסי:
דהיא דר' יוסי דר' יוסי אומר תרומה ויחזור ויתרום. כלומר אלמא בהא הוא דקאמר ר' יוסי דלא פליגי אלא בלכתחילה ובדיעבד לכ''ע תרומה הויא אלא שצריך שיחזור ויתרום וכדמסיק ואזיל לפרושי להאי מודים אליבא דב''ש ומיהת שמעינן דבזיתים על השמן כ''ע ל''פ דאין תורמין כו' ואפי' בדיעבד לא הוי תרומה וכדתנינן במתני' דלעיל בהלכה ד' דב''ש ל''פ אלא בתרומת עצמן של הזיתים וא''כ הך ברייתא בתרייתא ומתני' דעדיות לר' יוסי לאו דמתרצתא היא:
בשאין הראשונה קיימת. מסקנת דברי ר' מנא הן ולפרש דברי ר' יוסי ואליבא דב''ש בהתוספתא דלא תקשי הא לר' יוסי ס''ל לב''ש דלכתחילה תורמין שמן על הזיתים הנכתשין הואיל ואין כאן גזל השבט א''כ מאי האי דקאמר מודים שאם תרם שצריך לתרום שנייה הרי לב''ש מותר לתרום הוא הלכך מתרץ לה ר' מנא דהא דקאמרי ב''ש שצריך לתרום שנייה בשאין הראשונה קיימת אלא שנאבדה ולא באת ליד הכהן אבל אם היתה הראשונה קיימת קורא לה שם להשניה ודיו וא''צ להפריש עוד תרומה מהזיתים הנכתשין וקריאת שם התרומה הוא מטעמא שלא ישתכח שם תרומה מהזיתים ומיהו בקריאת שם בעלמא סגי לב''ש מכיון דתרומת שמן עליהן תרומה היא ואפי' לכתחילה:
Troumot
Daf 8a
תַּנֵּי שְׁנִייָה לֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעְשְׂרוֹת רִאשׁוֹנָה מָה הִיא. מִן מַה דְתַנֵּי חָזַר וְעָשָׂה זֵתִים רִאשׁוֹן שֶׁמֶן וַעֲנָבִים יַיִן קוֹרֵא שֵׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם שְׁנִייָה 8a הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו.
Traduction
On a enseigné: la seconde oblation ne pourra pas être consommée avant que l’on en ait prélevé l’oblation de la dîme et les autres dîmes (comme d’un objet profane). Lorsque la première oblation n’est pas réellement perdue, qu’en fait-on? Puisque l’on a enseigné que lorsqu’on a repris la confection de l’huile ou du vin (abandonnant la nature première des fruits), il suffit de rappeler nominalement l’oblation, sans la renouveler une seconde fois; cela prouve qu’en ce cas l’on rappelle nominalement l’oblation première pour les dîmes données en même temps (et rien de plus).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שהבאתי והתם גריס וצריך להוציא עליהן ולפי גי' הש''ס עליה הוא ועל השניה קאי שלא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום שאינה אלא מדרבנן:
ראשונה מה היא. וכלומר דהבעיא היא אם צריך לקרות שם עליה למעשרות ממקום אחר או לא דאלו להוציא עליה פשיטא דא''צ מכיון דהראשונה תרומה מעלייתא היא ומיהו בקריאת שם עליה מספקא ליה הואיל ותורם עוד תרומה שנייה ונראין הן כשתי תרומות על דבר אחד:
מן מה דתני וכו'. זהו דין אחר השנוי בתוספתא שם והובא מקצת לעיל וכך היא שנויה התורם זיתים על זיתים העתידין לכתוש ענבים על ענבים העתידין לדרוך תרומה ויחזור ויתרום הראשונה מדמעת וחייבין עליה חומש והשניה אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש וצריך לקרות להם שם חזר ועשה זיתים הראשונה שמן וענבים הראשונות יין תרומה וא''צ לתרום שנייה. ולפי גי' הש''ס נראה דגריס בסיפא קורא שם וכו' וכך הוא העיקר בגי' הברייתא דהך וצריך לקרות שם בסיפא הוא דנשנית:
הדא אמרה שהוא צריך לקרות שם למעשרותיו. ואף במקום דהוי תרומה מכיון דחזר ועשאן שמן מקודם שנתן התרומה שתרם בעודם זיתים קורא עליה שם למעשרות ודיו וה''נ בדין הראשונה של שמן על הזיתים הנכתשין:
תַּנִּינָן דְּבַתְרָהּ אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וְהָכָא לְשֶׁעָבַר הָא לְכַתְּחִילָּה לֹא אֲפִילוּ בַתְּחִילָּה. אִין תֵּימַר שַׁנְייָא הִיא מִדָּבָר שֶׁנִּגְמַר מְלַאכְתּוֹ הָא תַנִּינָן הַפֶּרֶד וְהַצִּימּוּקִים וְהֶחָרוּבִים מִשֶּׁיְּעַמֵּר עֲרֵימָה. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן לָֽעְזָר אֵין לָךְ אָסוּר מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ אֶלָּא גוֹרֶן וְיֵקֶב בִּלְבַד.
Traduction
Il est dit dans la Mishna suivante: ''On ne doit pas se servir d’un produit dont le travail préparatoire est terminé pour libérer un produit qui ne serait pas aussi avancé''. Là, en cas de fait accompli, l’acte est valable, non en principe. Pourquoi donc, ici, est-ce permis même en principe? Et ce n’est pas à dire que c’est différent ici, en ce qu’ici il s’agit de produits dont la similitude entre eux consiste dans l’achèvement des travaux préparatoires; puisqu’il est dit ailleurs (60)Ci-aprs, (Maasserrot 1, 6): ''les grenade fendues, les raisins secs et les caroubes sont soumis à la dîme dès qu’on les entasse'' (donc, avant l’entassement, les travaux n’étant pas terminés, la dîme ne serait pas due)? R. Yossé b. Yossé répond au nom de R. Isaac b. Eleazar: il n’est interdit d’employer des produits dont les travaux préparatoires sont achevés (soumis aux diverses redevances) pour libérer ceux qui ne le sont pas qu’à l’égard de ce qui entre en grange (le blé), ou au pressoir (le vin et l’huile), mais non pour ce qui ne doit plus changer de nature (comme le raisin sec).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תנינן דבתרה. הא תנינן אבתרה במתני' דלקמן אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ומשמע הא אם שניהם נגמרה מלאכתן שפיר דמי ומאי איצטריך למיתני הכא ומשני והכא לשעבר. כלומר אי ממתני' דלקמן לא הוה שמעינן הכא אלא לשעבר שאם תרם תרומתן תרומה משום דהוה אמינא דזיתים הנכבשים וענבים לעשות צמוקים לאו בכלל דבר שנגמרה מלאכתו הן דרוב זיתים עומדות להוציא שמנן וענבים להוציא מהם יין וסד''א הא לכתחילה לא קמ''ל דאפי' בתחילה תורמין:
אין תימר שנייא היא וכו'. כלומר וכי תימא הא באמת שאני הן מדבר שנגמרה מלאכתו ואין הטעם במתני' מפני שהן בכלל דבר שנגמרה מלאכתן אלא משום שכבר נכבשו והענבים כבר נתייבשו ושוב אינן ראויין להוציא מהן שמן ויין ת''ש מהא דתנינן לקמן בפ''ק דמעשרות הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה שזהו גרנן למעשרות ואסור לאכול מהן עראי אלמא משעה שנעשו צמוקין כבר נגמרה מלאכתן קרויין הן ומשיעמיד ערימה הוקבעו לענין שאסור לאכול מהן עראי עד שיתעשרו וה''ה בזיתים הנכבשים טעמא הוי משום דנגמרה מלאכתן דהא תני להו בהדדי:
אלא גורן ויקב בלבד. דס''ל הואיל ולא למדו זה אלא מקרא דכדגן מן הגורן וגו' כדאמר בהלכה דלקמן אינו אסור אלא המפורש בהכתוב:
לְפִי מָה הוּא תוֹרֵם לְפִי שַׁמְנָן אוֹ לְפִי אוֹכְלָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַייְתִיתֵיהּ מִדְּחִילְפַיי רִבִּי אוֹמֵר לְפִי אוֹכְלָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְפִי שַׁמְנָן אֲבָל לֹא עַל גַּרְעִינֵיהֶן. הַכֹּל מוֹדִין בִּכְלוֹכְסִין שֶׁהֵן תּוֹרְמִין לְפִי אוֹכְלָן אֲבָל לֹא עַל גַּרְעִינֵיהֶן. חֲנַנְיָה בָּעֵי וְאַף לְעִנְייַן שַׁבָּת כֵּן. אַשְׁכָּח תַּנֵּי רִבִּי אוֹמֵר בִּרְבִיעִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כִּגְרוֹגֶרֶת.
Traduction
D’après quoi prélève-t-on l’oblation des olives? Considère-t-on l’huile que l’on en tirera, ou les envisage-t-on seulement comme fruits (ce qui exige une quantité moindre)? J’ai trouvé la réponse, dit R. Yohanan, dans l’enseignement de Hilfi, selon lequel la manière de procéder à ce prélèvement fait l’objet d’une discussion: selon Rabbi on les considère comme de simples fruits; selon R. Simon b. Gamliel, on tient compte de l’huile qu’il y a, non des graines (quoiqu’elles soient oléagineuses); tous sont d’accord que, pour les mauvaise olives (61)Terme confondu peut-tre, selon Schšnhak, avec gr. pheles mauvaise figue., on fait le prélèvement en les considérant comme fruits seulement (puisqu’elles ne fournissent pas d’huile), sans tenir nul compte des graines. -Mais, demanda Hanania, en est-il de même pour la question du transport le samedi? (Si c’est un produit devant être consommé en nature, la grandeur légale sera l’équivalent d’une figue; et si c’est considéré comme liquide, la mesure sera un quart de loug)? On trouve au contraire, l’enseignement disant que, selon Rabbi, c’est considéré comme un objet devant fournir un liquide ayant pour mesure un quart de loug; selon R. Simon b. Gamliel, c’est un produit qui sera mangé en nature et ayant pour mesure l’équivalent d’une figue.
Pnei Moshe non traduit
לפי מה הוא תורם. הא דקתני במתני' תורמין שמן וכו'. ובעי לפי איזה שיעור היא התרומה אם לפי ערך השמן הראוי להוציא מן הזיתים או לפי שיעור אכילתן שהן עומדות עכשיו לכך:
אייתיתה מדחלפיי. מברייתא דתני חלפיי והוא אילפא המוזכר בש''ס הבבלי ואייתי לה דאשכחן דפליגי תנאי בהא:
אבל לא על גרעיניהן. שא''צ לתרום על אותו שיעור שהן מחזיקין עם גרעיניהן:
הכל מודין בכלוכסין וכו'. ובתוספ' פ''ג גריס קלופסן ואיפכא גריס התם לפלוגתייהו דרבי ורשב''ג. קלופסין הן הזיתים הגרועים שאין מוציאין שמן ואינם אלא לאכילה כדתני התם בפ''ד תורמין קלופסין על זיתי שמן וכו':
ואף לענין שבת כן. אם משערין אותן כך אף לענין הוצאה בשבת וקאמר דאשכחן ברייתא דפליגי בהוצאת שבת דרביס''ל ברביעית הואיל ואין עומדין לשמן דינן כשיעור שאר המשקין ברביעית ורשב''ג ס''ל מכיון דאינם אלא אוכלין ולאו משקה שיעורן כשאר אוכלין בגרוגרת להוצאת שבת:
אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי הִלֵּל וְאַף אֲנָן תַּנִּינָן הָדָא דִמְסַייֵעַ לְהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. זֵיתִין עַל זֵיתִין וְהוּא עָתִיד לְכוֹתְשָׁן עֲנָבִים עַל עֲנָבִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְכָן תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. וְתַנִּינָן מִי שֶׁתָּרַם שֶׁמֶן עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה זֵיתִים עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה יַיִן עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה וַעֲנָבִים עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה וְנִמְלַךְ לְדוֹרְכָן אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם. מִפְּנֵי שֶׁנִּמְלַךְ הָא לֹא נִמְלַךְ תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם.
Traduction
Lorsqu’on a prélevé l’oblation par de l’huile, etc.'', est-il dit. R. Hanania dit au nom de R. Hillel: ce que nous apprenons par la Mishna vient confirmer l’enseignement de R. Oshia, qui dit: lorsque pour libérer des olives ordinaires (à manger), on a employé des olives que l’on a l’intention de piler, ou si, pour libérer les raisins, on emploie ceux que l’on mettra au pressoir pour du vin, le prélèvement est valable; mais il faut une oblation supplémentaire après l’extraction de l’huile (afin de parfaire la différence en moins). Or, on a enseigné dans notre Mishna: ''lorsqu’on a prélevé l’oblation par de l’huile pour libérer des olives destinées à être consommées en nature, ou si l’on a employé du vin pour libérer des raisins ayant la même destination, ou encore des raisins pour libérer les mêmes raisins, et qu’ensuite changeant d’idée, on destine ces mêmes produits à la fabrication, il n’est pas besoin d’un nouveau prélèvement''. Ce n’est vrai qu’en raison du changement d’idée; mais, sans cette modification, il faudrait, malgré la validité de la 1ère oblation, donner une 2ème supplémentaire (c’est donc conforme à R. Oshia).
Pnei Moshe non traduit
ואף אנן תנינן הדא דמסייע להדא דתני רבי. ול''ג ר' הושעיה דלא הוזכר כאן ואדרבי דלעיל קאי דאמר לפי אוכלן דהא תנינן זיתים על זיתים והוא עתיד לכותשן וכו' ותוספת' היא שם והובאה בהלכה דלעיל דצריך לחזור ולתרום משום דהראשונה הוי כזיתים על שמן שהרי בודאי עתיד לכותשן ושמעינן מיהת דתרומה הראשונה לפי אוכלן היתה דאי לפי שמנן לא דמי לזיתים על שמן דהתם איכא גזל השבט והכא מכיון דתרם לפי שמנן ליכא גזל השבט אלא ודאי לפי אוכלן והשתא נמי הא דתנינן במתני' מי שתרם שמן על זיתים לאכילה וזתים וכו' דאין צריך לחזור ולתרום וטעמא מפני שנמלך אח''כ הא לא נמלך אח''כ אלא שבתחלה הוה דעתו לכותשן ולדורכן היה צריך לחזור ולתרום משום דהוי כתורם זיתים על זיתים שעתיד לכותשן וא''כ התרומה היא ג''כ לפי אוכלן כמו התם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source