Troumot
Daf 7a
משנה: 7a אֵין תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין וְלֹא יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכוֹת. וְאִם תָּרַם תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. הָרִאשׁוֹנָה מְדַמָּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ אֲבָל לֹא שְׁנִייָה. וְתוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁין וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָן צִימּוּקִין. מִי שֶׁתָּרַם שֶׁמֶן עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה וְזֵיתִים עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה וַעֲנָבִים עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה וְנִמְלַךְ לְדוֹרְכָן אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם. אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְאִם תָּֽרְמוּ תְּרוּמָתָן תְרוּמָה.
Traduction
On ne doit pas (en principe) employer de l’huile pour libérer de l’oblation les olives écrasées au mortier, ni du vin pour les raisins foulés (devant fournir du vin plus tard); cependant, en cas de fait accompli, l’acte est valable (au point de vue légal), et l’on prélève une 2e fois (par ordre rabbinique, lorsque la fabrication de l’huile et du vin est achevée). La première oblation, en ce cas, est tellement sacrée qu’elle constituerait un mélange interdit à la consommation des non-sacerdotes (si elle était mêlée à moins de cent parts de produits égaux profanes); si l’on en mangeait, il faudrait restituer (outre le capital) un 5e en supplément de rachat. La 2e oblation n’entraîne aucune de ces conséquences (n’étant pas légale). On peut employer de l’huile pour libérer des olives confites, ou du vin pour des raisins destinés à être séchés. Lorsqu’on a prélevé l’oblation par de l’huile pour des olives destinées à être consommées en nature, ou si l’on a employé du vin pour libérer des raisins ayant la même destination, ou encore des raisins pour libérer les mêmes raisins, et qu’ensuite changeant d’idée on destine ces produits à la fabrication, il n’est pas besoin d’un nouveau prélèvement. On ne doit pas se servir d’un produit dont le travail préparatoire est terminé pour libérer un produit qui ne serait pas aussi avancé, ni à l’inverse, ni d’un produit pour un autre inachevé. Cependant, en cas de fait accompli l’acte est valable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין. יש שכותשין את הזיתים במכתשת כדי להוציא את שמנן ולא יין וכו' וטעמא מפני שהוא כתורם מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו:
ואם תרם תרומתו תרומה. ויחזור ויתרום מן הזיתים והענבים בפני עצמן:
הראשונה מדמעת בפני עצמה אם נפלה לפחות מק' חולין עושה אותן מדומע כשאר תרומה לפי שהיא תרומה גמורה מן התורה וחייבין עליה חומש לזר האוכלה בשגגה אבל לא השניה שהיא אינה אלא מדרבנן:
מתני' ותורמין שמן על זיתים הנכבשים. שמולחין וכובשין אותן ביין או בחומץ כדי שיתקיימו וזהו דבר שנגמרה מלאכתן דדוקא שמן על הזיתים שעומדין להוציא מהן שמן ויין על הענבים העומדות לידרוך אין תורמין אבל שמן על זיתים הנכבשים ויין על ענבים לעשותן צימוקין תורמין ובגמ' פליגי היאך תורמין אם לפי שמנן הראוי ליצא מן הזיתים וכן לפי יין הראוי ליצא מן הענבים או לפי אוכלן שהן עומדות עכשיו:
ונמלך אח''כ לדורכן. ודרך את הזיתים והענבים שכבר תרם עליהן אינו צריך לחזור ולתרום שהרי בשעה שתרם היו עומדות לאכילה ושפיר קא תרם:
מתני' אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו וכו'. כדיליף בגמ' מדכתיב כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב:
ואם תרמו תרומתן תרומה. ולעיל בהלכה ד' פריך הש''ס על הא דתנינן זיתים על השמן אפי' בדיעבד לא הוי תרומה ומשני דהתם מפני גזל השבט והכא במידי דליכא גזל השבט מיירי:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי גֶּדֶר מֵי חַטָּאת שֶׁלֹּא יְהוּ מֵי חַטָּאת בְּטֵילִין. מִי חָמוּר גֶּזֶל הַשֵּׁבֶט אוֹ גֶדֶר מֵי חַטָּאת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא זֵיתִין עַל הַזֵּיתִין וְהוּא עָתִיד לְכוֹתְשָׁן עֲנָבִים עַל עֲנָבִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְכָן תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן גֶּזֶל הַשֵּׁבֶט וְגֶדֶר מֵי חַטָּאת. וְתַנֵּי עֲלָהּ תְּרוּמָה וְיִתְרוֹם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁגֶּדֶר מֵי חַטָּאת חֲמִיר מִגֶּזֶל הַשֵּׁבֶט.
Traduction
On a enseigné plus loin (§ 10): ''On ne doit pas servir d’un produit dont le travail préparatoire est terminé pour libérer un produit qui ne serait pas aussi avancé. En cas de fait accompli, l’oblation est valable''. Pourquoi donc dit-on ici que, malgré la validité du prélèvement, on opère un nouveau prélèvement? C’est, répond R. Ila au nom de R. Yohanan, par égard pour les eaux d’aspersion; pour qu’elles ne soient pas jetées, on impose un nouveau prélèvement (dont l’état obligatoire de pureté nécessite qu’on les emploie). Qu’est-ce qui est plus grave, la crainte de porter préjudice au sacerdote (ce qui peut survenir au cas prévu par le § 10), ou celle de ne pas avoir égard aux eaux d’aspersion? On peut déduire la réponse à faire de ce qui suit: si l’on emploie pour libérer des olives, celles que l’on va comprimer pour l’huile, ou si pour libérer des raisins on prend ceux que l’on va mettre au pressoir pour en tirer du vin, le prélèvement est valable; seulement, il faut le renouveler (pour parfaire la différence). Or, en ce cas, il y a préjudice pour le cohen (en raison de la différence) et respect de l’eau d‘aspersion; et pourtant, l’oblation quoique valable est complétée aussitôt par un nouvel acte de prélèvement (en cas de perte); donc, l’égard dû aux eaux d’aspersion est plus grave que le préjudice du cohen.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. לקמן בסוף פרקין אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו וכו' ואם תרמו תרומתן תרומה ולא קתני יחזור ויתרום והכא את אמר הכן דיחזור ויתרום:
מפני גדר מי חטאת שלא יהיו מי חטאת בטילין. כלומר במתני' דהכא דאמרו יחזור ויתרום מדרבנן בעלמא הוא וכדי שלא תשתכח תורת מי חטאת ומשום דכאן בזיתים שנכתשו וענבים שנדרכו עסקינן והרי הן מוכשרין לקבל טומאה והתורם אותן צריך שיטהר ויזה עליו מי חטאת כדי שלא יטמא את התרומה ולפיכך אמרו שיחזור ויתרום מן הזיתים וענבים בפ''ע להרגילו להזאת מי חטאת אבל במתני' דסוף פרקין דסתמא תנינן מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו ואיכא לאוקמי בפירות שעדיין לא הוכשרו לקבל טומאה ולפיכך לא חששו חכמים שיחזור ויתרום מכיון שאין כאן משום גדר מי חטאת ותרומה שתרם בדיעבד תרומה מעלייתא היא:
מי חמור וכו'. ושואל הש''ס איזה מאילו הטעמים חמור יותר מהשני אם טעם משום גזל השבט דאמרינן לעיל בהלכה ד' גבי און תורמין זיתים על השמן ופרכי' התם נמי מהאי מתני' דסוף פרקין דקתני דבדיעבד הואי תרומה ושני ר' יוחנן דטעמא דזיתים על השמן לא הוי תרומה אפי' בדיעבד משום גזל השבט או טעם מפני גדר מי חטאת הוא חמור והא דמספקא להש''ס איזה מהן חמור לאו אליבא דב''ה הוא דמספקא ליה דפשיטא דטעמא דמשום גזל השבט חמור הוא היכא דשייכא ביה כדלעיל דזיתים על השמן קאמרי ב''ה דאפי' בדיעבד לא הוי תרומה והרי כאן בדיעבד מיהת תרומה הויא אלא אליבא דב''ש ולמ''ד לקמן אליבייהו דס''ל דהתם נמי תורמין הוא דמספקא ליה והיינו בענין דיחזור ויתרום וכדלקמן נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא פ''ג התורם זיתים על הזיתים והוא עתיד לכותשן וכו' כלומר שבשעת שתרם עדיין לא נכתשו ולא נדרכו אלא שבודאי עתיד הוא לכותשן ולדורכן:
הרי יש כאן גזל השבט וגדר מי חטאת. כלומר דודאי בדין זה יש כאן שני הטעמים דהרי אלו שעתיד הוא לכותשן ולדורכן ולהוציא מהן שמן ויין ועכשיו הוא תורם עליהן מזיתים וענבים בלבד והרי גוזל הוא את הכהן דהיה צריך ליתן לו תרומה מן השמן והיין ולא דמי לתורם זיתים על זיתים וענבים על ענבים שהן עומדות לאכילה דהכא מכיון שבודאי עתיד הוא לכותשן ולדורכן הוי כתורם זיתים על השמן וענבים על היין ויש כאן גזל השבט:
וגדר מי חטאת. ג''כ יש כאן שהרי עתידין הן להכתש ולהדרך וצריך שיטהר ולהזות עליו קודם שיתרום אחר שיכתשו וידרכו:
ותני עלה. ותנינן בהא תרומה ויחזור ויתרום ונמצינו למדין דעיקר הטעם משום גדר מי חטאת הוא דאי משום גזל השבט לא מצינן למימר הכא לענין דיחזור ויתרום דכל היכא דאיכא טעמא דגזל השבט בלחוד אי לב''ה לא הוה תרומה כלל ואי לב''ש תרומת עצמן בהן ס''ל במתני' דלעיל והאי תנא דברייתא דלקמן ס''ל לב''ש אפי' לכתחילה תורמין ואע''ג דאיכא גזל השבט וא''כ הכא בהתוספתא מכיון דל''פ ב''ש בהא ש''מ דעיקר טעמייהו משום גדר מי חטאת ופשטינן מיהת דהדא אמרה שגדר מי חטאת חמור הוא מגזל שבט וכלומר דנפקא מינה לב''ש במקום דאיכא האי טעמא דגדר מי חטאת בלחוד לענין שיחזור ויתרום כגוונא דמתני' דילן וליכא משום גזל השבט דהרי שמן הוא תורם אפ''ה חמור הוא מהיכא דאיכא טעמא דגזל השבט בלחוד וכדאמרן:
Troumot
Daf 7b
מָה אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָכָא. וּמָה אִין רִבִּי מֵאִיר דְּמֵיקַל בְּגֶזֶל הַשֵּׁבֶט וּמַחְמִיר בְּגֶדֶר מֵי חַטָּאת. רִבִּי יוֹסֵי דְּמַחְמִיר בְּגֶזֶל הַשֵּׁבֶט לֹא כָּל שֶׁכֵּן דּוּ מַחְמִיר בְּגֶדֶר מֵי חַטָּאת. אַשְׁכָּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אֵין תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן וְלֹא עֲנָבִים עַל הַיַּיִן וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה וְאֵין צָרִיךְ לִתְרוֹם דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תּוֹרְמִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין תּוֹרְמִין. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִים תָּרַם שֶׁאֵין צָרִיךְ לִתְרוֹם שְׁנִייָה. 7b הֲוֵי רְעָיוֹן רִבִּי מֵאִיר מֵיקֵל בְּגֶזֶל הַשֶּׁבֵט וּמַחְמִיר בְּגֶדֶר מֵי חַטָּאת. רִבִּי יוֹסֵי מַחְמִיר בְּגֶזֶל הַשֵּׁבֶט וּמֵיקֵל בְּגֶדֶר מֵי חַטָּאת.
Traduction
Quel est ici l’avis de R. Yossé pour la question des eaux d’aspersion (prescrit-il de renouveler le prélèvement, ou non)? Cela va sans dire; car, si R. Meir qui est d’un avis moins sévère pour la question de préjudice du cohen (56)Il suit alors l'avis de Hillel, qu'en ce cas de fait accompli, le premier prŽlvement suffit donc. Il en rŽsulte que R. YossŽ partage un avis moins sŽvre pour le renouvellement., l’est davantage pour celle des eaux d’aspersion; à plus forte raison R. Yossé, plus sévère sous le rapport de ce préjudice, l’est-il pour l’aspersion (et, en cas de perte, il exigera de recommencer à prélever). On trouve, par contre, l’enseignement dit au nom de R. Yossé (57)Tossefta, 3.: On ne peut pas employer de l’huile pour libérer l’oblation due sur les olives, ni du vin pour libérer les raisins mais, en cas de fait accompli, l’oblation est valable, sans qu'il soit nécessaire d'en prélever une seconde, selon R. Meir (selon lui, il n’y a pas de contestation à ce sujet). R. Yossé dit: selon Shammaï, on peut dès l’abord employer l’un pour prélever ce qui est dû sur le reste; mais Hillel l’interdit. Tous deux s’accordent seulement à dire qu’en cas de fait accompli, il ne faut pas recommencer. Si l’on y réfléchit, on remarquera que R. Meir, moins sévère pour la question de préjudice, l’est davantage pour celle des eaux d’aspersion; R. Yossé, au contraire, est plus sévère pour la question de préjudice que pour celle des eaux d’aspersion.
Pnei Moshe non traduit
מה א''ר יוסי הכא. ר' יוסי דפליג אליבא דב''ש בברייתא דלקמן מה ס''ל הכא אליבא דב''ש וקאמר דק''ו הוא ומה אם ר''מ דמיקל בטעמא דגזל השבט היכא דליכא אלא האי טעמא בלחוד דקאמר בברייתא דלקמן מחמיר הוא היכא דאיכא טעמא דגדר מי חטאת לענין יחזור ויתרום דהא לא אשכחן דפליג ר''מ אליבא דב''ש בהאי דזיתים על זיתים ועתיד לכותשן ר' יוסי דמחמיר בטעמא דגזל השבט בלחוד אף לב''ש ולב''ה אפי' בדיעבד אין תרומתו תרומה כדתני ר' יוסי בברייתא בהלכה דלעיל לכ''ש דמחמיר הוא במקום דאיכא טעמא דגדר מי חטאת דיחזור ויתרום:
אשכח תני. אשכחן חדא ברייתא בשם ר' יוסי דשמעינן מינה דתרי תנאי אליבא דר' יוסי למאי דשנה לעיל לב''ה דאין תרומתו תרומה ובהאי ברייתא לא תני הכי אליבא דב''ה והשתא איכא למימר דאע''פ שהוא מחמיר היכא דאיכא טעמא דמפני גזל השבט מיקל הוא בטעמא דגדר מי חטאת כדתני בהא אין תורמין זיתים על השמן וכו' ר' יוסי אומר וכו' הכל מודים שאם תרם שאינו צריך לתרום שניה אלמא דס''ל דלא מחמירי ב''ה בדיעבד וזהו דלא כדתני ר' יוסי בהך ברייתא דלעיל אליבא דב''ה:
הוי רעיון. כלומר ע''כ דש''מ דדעות חלוקות הן לענין דמר מיקל בהא ומחמיר בהא ומר ס''ל איפכא וה''נ מצינן למימר למאי דאשכחן אליבא דר' יוסי גופיה כדמסיק ודוגמתו בפ''ק דיבמות בהלכה א' ר' אימי מיחלף שמועתא אלא דיעון דיעון אית לר' יוחנן וכו' אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן וה''נ כן:
ר''מ מיקל בגזל השבט. דהא ס''ל דלכ''ע אם תרם תרומתו תרומה והרי כאן גזל השבט ומחמיר הוא היכא דאיכא טעמא דגדר מי חטאת כדקאמרת דהאי ברייתא דזיתים על זיתים ועתיד לכותשן אתיא כר''מ וקתנו דיחזור ויתרום אלמא חייש הוא לטעמא דגדר מי חטאת:
ר' יוסי מחמיר בגזל השבט ומיקל בגדר מי חטאת. כלומר והשתא אפילו להאי ברייתא דלעיל דתני בשם ר''י דמחמיר הוא בגזל שבט דהא קתני התם דלב''ה בזיתים על השמן דאף בדיעבד אין תרומתו תרומה ולא כדתני ר' יוסי בהאי ברייתא מצינן נמי למימר דאפ''ה מיקל הוא היכא דאיכא טעמא דגדר מי חטאת והיינו בהאי דזיתים ועתיד לכותשן דהתם הוא דשייכא טעמא דגדר מי חטאת כדאמרי' לעיל ואיכא למימר דר' יוסי מיקל בהא וס''ל דלכ''ע א''צ לחזור ולתרום ובהא פליגי ר''מ ורבי יוסי דלר''מ עדיפא ליה טעמא דגדר מי חטאת היכא דשייכא וצריך לחזור ולתרום ור' יוסי דברייתא דלעיל עדיפא ליה טעמא דגזל השבט היכא דשייכא ולהכי מייתי הש''ס הך ברייתא בתרייתא דר' יוסי דפליגא אברייתא דר' יוסי דלעיל לאשמעינן דכי היכא דאשכחן דעות חלוקות אליבא דר' יוסי בטעמא דגזל השבט גופיה דלברייתא קמייתא מחמיר בה ולברייתא בתרייתא מיקל בה ה''נ מצינן למימר כה''ג בטעמא דגדר מי חטאת ואף לברייתא דלעיל דמחמיר בגזל השבט מיקל הוא בטעמא דגדר מי חטאת ולא כדבעית למיפשט דלר' יוסי לעולם מחמיר הוא בגדר מי חטאת ולקמן דחי לה ר' מנא להך הוכחה מהאי ברייתא בתרייתא דמשבשתא היא ולא כך תנינן לה בתוס':
תַּמָּן תַּנִּינָן רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שִׁשָּׁה דְבָרִים מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל הָעוֹף עוֹלֶה עַל הַשּׁוּלְחָן עִם הַגְּבִינָה וְאֵינוֹ נֶאֱכַל כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכַל. תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן וַעֲנָבִים עַל הַיַּיִן כְדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין תּוֹרְמִין. אָמַר רִבִּי מָנָא וְלֵית כָּאן זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן אֶלָּא שֶׁמֶן עַל זֵיתִים. דְּהִיא דְּרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם בְּשֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנָה קַייֶמֶת אֲבָל אִם הָֽיְתָה הָרִאשׁוֹנָה קַייֶמֶת קוֹרֵא לָהּ שֵׁם וְדַיּוֹ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (58)Mishna Eduyot, 5, 2: R. Yossé énonce 6 objets pour lesquels Shammaï est d’un avis moins sévère que Hillel (contrairement au procédé habituel), savoir: 1° On peut apporter sur la table une volaille en même temps que du fromage, sans pouvoir toutefois les consommer ensemble, selon Shammaï; mais, selon Hillel, il n’est pas permis de l’apporter en même temps; 2° on peut se servir d’olives pour libérer l’oblation due sur l’huile, ou des raisins pour le vin, selon l’avis de Shammaï; mais selon Hillel, c’est interdit; etc. (Or, n’est-ce pas en opposition avec notre Mishna)? Il ne faut pas supposer, dit R. Mena, qu’il s’agit d’employer des olives pour libérer l’huile (il y a une différence préjudicielle au sacerdote); mais il s’agit de l’emploi d’huile pour libérer les olives; car c’est R. Yossé qui dit qu’en ce cas l’oblation est nulle. L’oblation est valable, et il faut la renouveler'', dit la Mishna, lorsque la première ne subsiste plus (par suite d’un prélèvement irrégulier, ou impur); mais si la première oblation subsiste, il suffit de la rappeler plus tard nominalement.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ה דעדיות ר' יוסי אמר ששה דברים מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה העוף עולה על השלחן וכו' ומה שכתוב כאן בספרים עוד מהדברים שנשנו לעיל מיותר הוא וטעות הדפוס אגב שיטפא הוא עד ומיקל בגדר מי חטאת:
תורמין זיתים על השמן וכו'. וזהו כמו שנשנה בהאי תנא דברייתא בתרייתא אליבא דר' יוסי דב''ש וב''ה בלכתחילה הוא דפליגי ולא בדיעבד ומייתי לה לסייעתא דתרי תנאי אליבא דר' יוסי למאי דשנה ברייתא דלעיל דבדיעבד פליגי ולב''ה לא הוי תרומה כלל כמו שנשנה כאן במתני' בהלכה ד':
א''ר מנא לית כאן זיתים על השמן. כלומר דהך ברייתא בתרייתא ומתני' דעדיות דאזלה כוותה אליבא דר' יוסי משבשתא היא ולא אמרה ר' יוסי מעולם דבזיתים על השמן פליגי ב''ש אף לכתחילה דתורמין ולב''ה לכתחילה הוא דאין תורמין הא בדיעבד תרומה הוא וא''צ לתרום שניה הא ליתא כלל אלא דכך הוא בשמן על זיתים והיינו בזיתים הנכתשין הוא דפליגי לר''י דלכתחילה וכך היא שנויה בתוספתא פ''ג אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין ולא יין על ענבים הנדרכות אם תרם תרומה ויחזור ויתרום הראשונה מדמעת בפני עצמה וחייבין עליה חומש אבל לא שנייה וצריך להוציא עליהן תרומות ומעשרות ר' יוסי אומר ב''ש אומרים תורמין וב''ה אומרים אין תורמין מודים שאם תרם שצריך לתרום שנייה עד כאן בתוספתא. ולקמיה מפרש לה ר' מנא לר' יוסי:
דהיא דר' יוסי דר' יוסי אומר תרומה ויחזור ויתרום. כלומר אלמא בהא הוא דקאמר ר' יוסי דלא פליגי אלא בלכתחילה ובדיעבד לכ''ע תרומה הויא אלא שצריך שיחזור ויתרום וכדמסיק ואזיל לפרושי להאי מודים אליבא דב''ש ומיהת שמעינן דבזיתים על השמן כ''ע ל''פ דאין תורמין כו' ואפי' בדיעבד לא הוי תרומה וכדתנינן במתני' דלעיל בהלכה ד' דב''ש ל''פ אלא בתרומת עצמן של הזיתים וא''כ הך ברייתא בתרייתא ומתני' דעדיות לר' יוסי לאו דמתרצתא היא:
בשאין הראשונה קיימת. מסקנת דברי ר' מנא הן ולפרש דברי ר' יוסי ואליבא דב''ש בהתוספתא דלא תקשי הא לר' יוסי ס''ל לב''ש דלכתחילה תורמין שמן על הזיתים הנכתשין הואיל ואין כאן גזל השבט א''כ מאי האי דקאמר מודים שאם תרם שצריך לתרום שנייה הרי לב''ש מותר לתרום הוא הלכך מתרץ לה ר' מנא דהא דקאמרי ב''ש שצריך לתרום שנייה בשאין הראשונה קיימת אלא שנאבדה ולא באת ליד הכהן אבל אם היתה הראשונה קיימת קורא לה שם להשניה ודיו וא''צ להפריש עוד תרומה מהזיתים הנכתשין וקריאת שם התרומה הוא מטעמא שלא ישתכח שם תרומה מהזיתים ומיהו בקריאת שם בעלמא סגי לב''ש מכיון דתרומת שמן עליהן תרומה היא ואפי' לכתחילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source