Troumot
Daf 6b
אַבָּא בַּר רַב הוּנָא אָמַר שָׁתוּי אַל יִתְפַּלֵּל וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִילָּתוֹ תַחֲנוּנִים. שִׁיכּוֹר אַל יִתְפַּלֵּל וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִילָּתוֹ גִידּוּפִין. אֵי זֶהוּ שָׁתוּי כָּל שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית שִׁיכּוֹר שֶׁשָּׁתָה יוֹתֵר. 6b תַּמָּן אָמַר כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִיסִּי שִׁיכּוֹר מָהוּ שֶׁיְּבָרֵךְ. אָמַר לֵיהּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ וַאֲפִילוּ מְדוּמְדָּם. לֹא צוֹרְכָא דְּלֹא מָהוּ שֶׁיִּקְרָא שְׁמַע אָמַר אַבָּא בַּר אָבִין חַד חָסִיד שָׁאַל לְאֱלִיָּה זָכוּר לַטּוֹב עָרוּם מָהוּ שֶׁיִּקְרָא שְׁמַע. אָמַר לֵיהּ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר עֶרְוַת דִּיבּוּר. תַּנֵּי חִזְקִיָּה בֵּין לִקְרוֹת בֵּין לְבָרֵךְ.
Traduction
– Aba bar R. Houna dit (51)Cf. Babli, Eruvin 64a.: celui qui a bu (un peu plus que d’ordinaire) ne doit pas se mettre à prier; mais, s’il l’a fait, la prière équivaut à une supplication (non au devoir rempli). L’homme ivre ne doit pas non plus se mettre à prier; mais, s’il l’a fait, la faute est plus grave, car sa prière faite sans conscience peut devenir un blasphème. Qu’appelle-t-on avoir bu? l’absorption d’un quart de mesure; une plus grande quantité constitue l’ivresse. On a enseigné là (à Babylone): celui qui ne serait pas en état de parler à un roi ne peut pas non plus prier. R. Zeira demanda en présence de R. Issi: est-ce qu’un homme ivre peut prononcer la formule de bénédiction du repas? Oui, répondit-on, puisqu’il est écrit (Dt 8, 10): tu mangeras, tu sera rassasié et tu béniras Dieu, même si tu as l’esprit troublé. En effet, cela va sans dire; et la question n’a été posée que pour savoir s’il est permis en ce cas de réciter le shema. – Aba bar Abin dit: un homme pieux consulta un jour Elie, dont la mémoire soit bénie, sur le point de savoir si un homme nu peut réciter le shema? -Non, lui répondit-il, puisqu’il est écrit (ibid, 23, 15): afin que l’on ne voie nulle nudité sur toi, c.-à-d. (en interprétant le dernier mot), pendant la parole, ou récitation, point de nudité (52)Cf. Babli, Shabat 23a.. R. Hiskia enseigna qu’il lui est aussi bien interdit de lire que de dire des bénédictions. reprise: Il ne faut, en prélevant, ni mesurer, ni peser, ni compter le don; mais on prélève l’oblation (approximative) sur les produits mesurés, pesés ou comptés (53)Selon la prescription lŽgale, la quantitŽ de l'oblation est interminŽe.. On n’emploie, pour cette opération, ni panier, ni hotte servant de mesure; mais on en prélève la moitié ou le tiers. On ne prélèvera pas la moitié d’un saa; car cette moitié même sert de mesure parfois.
Pnei Moshe non traduit
תמן. בבבל אמרי דשיכור הוא כל שאינו יכול לדבר לפני המלך:
שיכור מהו שיברך. ברכות המזון:
ואפי' מדומדם. שהוא מבוסם ושיכור דושבעת כתיב אע''פ שאתה שבע ושתוי ביותר וברכת:
לא צורכה דלא מהו שיקרא שמע. לא צריכא למיבעי לן אלא שיכור מהו שיקרא שמע:
ערות דיבור. כדפרישית במתניתין:
תני חזקי' בין לקרות בין לברך. אסור כשהוא ערום:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַמּוֹנֶה מְשׁוּבָּח וְהַמּוֹדֵד מְשׁוּבָּח הִימֶּנּוּ וְהַשּׁוֹקֵל מְשׁוּבָּח מִשְּׁלָשְׁתָּן. וָכָא אַתְּ אָמַר כֵּן. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּאן בִּתְרוּמָה גְדוֹלָה כָּאן בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְתַנֵּי כֵן אֱלִיעֶזֶר בֶּן גִּימֶל אוֹמֵר מְנַייִן שֶׁאֵין תּוֹרְמִין לֹא בְמִידָּה וְלֹא בְמִשְׁקָל וְלֹא בְמִנְייָן תַּלְמוּד לוֹמַר וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם. בְּמַחֲשָׁבָה אַתְּ תּוֹרֵם וְאֵין אַתְּ תּוֹרֵם בְּמִשְׁקָל וּבְמִידָּה וּבְמִנְייָן. מָה תְרוּמָה גְדוֹלָה בְּמַחֲשָׁבָה אַף תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּמַחֲשָׁבָה.
Traduction
On a enseigné plus loin (4, 6): ''Il est bon de compter; il vaut mieux mesurer, et le meilleur encore est de peser''. Comment donc se fait-il qu’ici l’on interdise toute mesure? C’est que, répond R. Josué b. Levi, ici il s’agit de la grande oblation sacerdotale, et plus loin de l’oblation de la dîme, qui devra être calculée au dixième. On enseigne en effet (54)Voir Babli, Betsa, 13b. qu’Eliézer b. Guimol disait: comment sait-on qu’il est interdit, pour l’oblation, de mesurer, de peser, ou de compter cette part? Parce qu’il est écrit (Nb 18, 28): Votre oblation vous sera considérée (55)Jeu de mots entre les sens ÒÊconsidŽrerÊÓ et ÒÊestimerÊÓ, tous deux contenu dans le terme hŽbreu (ci-dessus, p. 1, n. 7).; cela indique qu’il faut prélever par estimation, non par la mesure, le poids, ou le nombre; et, de même que cette règle s’applique à la grande oblation, elle est valable aussi pour l’oblation de la dîme, qui sera également approximative (selon lui; mais, selon les autres rabbins, elle pourra être mesurée).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. לקמן בפ''ד המונה משובח וכו' והכא את אומר כן. אין תורמין במדה וכו'. ומשני ריב''ל כאן לתרומה גדולה וכאן במתניתין דלקמן בתרומת מעשר:
ותני כן וכו'. דהאי ונחשב אתרומה גדולה קדריש:
מה תרומה גדולה וכו'. דס''ל לאליעזר בן גומל דמדכתיב תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר וילפינן נמי לתרומת מעשר דאף על פי שנתנה התורה שיעור מ''מ אם תרם במחשבה ובאומד תרומתו תרומה כמו בתרומה גדולה שהיא ניטלת במחשבה ובאומד:
וְהָתַנִּינָן אֲבָל תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד וְאֶת הַשָּׁקוּל וְאֶת הַמָּנוּי. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא מוֹדֵד אָדָם אֶת טִיבְלוֹ וּמַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְרוֹם בְּמִידָּה. שׁוֹקֵל אָדָם אֶת טִיבְלוֹ וּמַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁקְלֶנּוּ בְּמִשְׁקָל. מוֹנֶה הוּא אָדָם אֶת טִיבְלוֹ וּמַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְרוֹם בְּמִנְייָן.
Traduction
Mais notre Mishna ne dit-elle pas: ''On prélève l’oblation sur les produits mesurés, pesés, ou comptés''? Voici, répondit R. Eleazar, comment il faut interpréter la Mishna: on peut mesurer ses produits inaffranchis, les rentrer à la maison, à condition de ne pas prélever l’oblation avec une mesure; on pèse se produits inaffranchis et on les rentre, pourvu qu’on ne prélève pas avec le poids; enfin, on compte ses fruits et on les rentre, pourvu qu’on en retire l’oblation sans compter.
Pnei Moshe non traduit
והתנינן אבל תורם הוא וכו'. והא תני רישא אין תורמין במידה ומשני כיני מתני' דהא דקתני אבל תורם הוא וכו' אטבלו קאי וקמ''ל דלא חיישינן כשמודד את הטבל דילמא אתי למדודי גם להתרומה שיפריש ממנו ולהכי קאמר מודד ומכניסו לתוך ביתו וכו':
Troumot
Daf 7a
משנה: 7a אֵין תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין וְלֹא יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכוֹת. וְאִם תָּרַם תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. הָרִאשׁוֹנָה מְדַמָּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ אֲבָל לֹא שְׁנִייָה. וְתוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁין וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָן צִימּוּקִין. מִי שֶׁתָּרַם שֶׁמֶן עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה וְזֵיתִים עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה וַעֲנָבִים עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה וְנִמְלַךְ לְדוֹרְכָן אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם. אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְאִם תָּֽרְמוּ תְּרוּמָתָן תְרוּמָה.
Traduction
On ne doit pas (en principe) employer de l’huile pour libérer de l’oblation les olives écrasées au mortier, ni du vin pour les raisins foulés (devant fournir du vin plus tard); cependant, en cas de fait accompli, l’acte est valable (au point de vue légal), et l’on prélève une 2e fois (par ordre rabbinique, lorsque la fabrication de l’huile et du vin est achevée). La première oblation, en ce cas, est tellement sacrée qu’elle constituerait un mélange interdit à la consommation des non-sacerdotes (si elle était mêlée à moins de cent parts de produits égaux profanes); si l’on en mangeait, il faudrait restituer (outre le capital) un 5e en supplément de rachat. La 2e oblation n’entraîne aucune de ces conséquences (n’étant pas légale). On peut employer de l’huile pour libérer des olives confites, ou du vin pour des raisins destinés à être séchés. Lorsqu’on a prélevé l’oblation par de l’huile pour des olives destinées à être consommées en nature, ou si l’on a employé du vin pour libérer des raisins ayant la même destination, ou encore des raisins pour libérer les mêmes raisins, et qu’ensuite changeant d’idée on destine ces produits à la fabrication, il n’est pas besoin d’un nouveau prélèvement. On ne doit pas se servir d’un produit dont le travail préparatoire est terminé pour libérer un produit qui ne serait pas aussi avancé, ni à l’inverse, ni d’un produit pour un autre inachevé. Cependant, en cas de fait accompli l’acte est valable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין. יש שכותשין את הזיתים במכתשת כדי להוציא את שמנן ולא יין וכו' וטעמא מפני שהוא כתורם מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו:
ואם תרם תרומתו תרומה. ויחזור ויתרום מן הזיתים והענבים בפני עצמן:
הראשונה מדמעת בפני עצמה אם נפלה לפחות מק' חולין עושה אותן מדומע כשאר תרומה לפי שהיא תרומה גמורה מן התורה וחייבין עליה חומש לזר האוכלה בשגגה אבל לא השניה שהיא אינה אלא מדרבנן:
מתני' ותורמין שמן על זיתים הנכבשים. שמולחין וכובשין אותן ביין או בחומץ כדי שיתקיימו וזהו דבר שנגמרה מלאכתן דדוקא שמן על הזיתים שעומדין להוציא מהן שמן ויין על הענבים העומדות לידרוך אין תורמין אבל שמן על זיתים הנכבשים ויין על ענבים לעשותן צימוקין תורמין ובגמ' פליגי היאך תורמין אם לפי שמנן הראוי ליצא מן הזיתים וכן לפי יין הראוי ליצא מן הענבים או לפי אוכלן שהן עומדות עכשיו:
ונמלך אח''כ לדורכן. ודרך את הזיתים והענבים שכבר תרם עליהן אינו צריך לחזור ולתרום שהרי בשעה שתרם היו עומדות לאכילה ושפיר קא תרם:
מתני' אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו וכו'. כדיליף בגמ' מדכתיב כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב:
ואם תרמו תרומתן תרומה. ולעיל בהלכה ד' פריך הש''ס על הא דתנינן זיתים על השמן אפי' בדיעבד לא הוי תרומה ומשני דהתם מפני גזל השבט והכא במידי דליכא גזל השבט מיירי:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי גֶּדֶר מֵי חַטָּאת שֶׁלֹּא יְהוּ מֵי חַטָּאת בְּטֵילִין. מִי חָמוּר גֶּזֶל הַשֵּׁבֶט אוֹ גֶדֶר מֵי חַטָּאת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא זֵיתִין עַל הַזֵּיתִין וְהוּא עָתִיד לְכוֹתְשָׁן עֲנָבִים עַל עֲנָבִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְכָן תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן גֶּזֶל הַשֵּׁבֶט וְגֶדֶר מֵי חַטָּאת. וְתַנֵּי עֲלָהּ תְּרוּמָה וְיִתְרוֹם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁגֶּדֶר מֵי חַטָּאת חֲמִיר מִגֶּזֶל הַשֵּׁבֶט.
Traduction
On a enseigné plus loin (§ 10): ''On ne doit pas servir d’un produit dont le travail préparatoire est terminé pour libérer un produit qui ne serait pas aussi avancé. En cas de fait accompli, l’oblation est valable''. Pourquoi donc dit-on ici que, malgré la validité du prélèvement, on opère un nouveau prélèvement? C’est, répond R. Ila au nom de R. Yohanan, par égard pour les eaux d’aspersion; pour qu’elles ne soient pas jetées, on impose un nouveau prélèvement (dont l’état obligatoire de pureté nécessite qu’on les emploie). Qu’est-ce qui est plus grave, la crainte de porter préjudice au sacerdote (ce qui peut survenir au cas prévu par le § 10), ou celle de ne pas avoir égard aux eaux d’aspersion? On peut déduire la réponse à faire de ce qui suit: si l’on emploie pour libérer des olives, celles que l’on va comprimer pour l’huile, ou si pour libérer des raisins on prend ceux que l’on va mettre au pressoir pour en tirer du vin, le prélèvement est valable; seulement, il faut le renouveler (pour parfaire la différence). Or, en ce cas, il y a préjudice pour le cohen (en raison de la différence) et respect de l’eau d‘aspersion; et pourtant, l’oblation quoique valable est complétée aussitôt par un nouvel acte de prélèvement (en cas de perte); donc, l’égard dû aux eaux d’aspersion est plus grave que le préjudice du cohen.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. לקמן בסוף פרקין אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו וכו' ואם תרמו תרומתן תרומה ולא קתני יחזור ויתרום והכא את אמר הכן דיחזור ויתרום:
מפני גדר מי חטאת שלא יהיו מי חטאת בטילין. כלומר במתני' דהכא דאמרו יחזור ויתרום מדרבנן בעלמא הוא וכדי שלא תשתכח תורת מי חטאת ומשום דכאן בזיתים שנכתשו וענבים שנדרכו עסקינן והרי הן מוכשרין לקבל טומאה והתורם אותן צריך שיטהר ויזה עליו מי חטאת כדי שלא יטמא את התרומה ולפיכך אמרו שיחזור ויתרום מן הזיתים וענבים בפ''ע להרגילו להזאת מי חטאת אבל במתני' דסוף פרקין דסתמא תנינן מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו ואיכא לאוקמי בפירות שעדיין לא הוכשרו לקבל טומאה ולפיכך לא חששו חכמים שיחזור ויתרום מכיון שאין כאן משום גדר מי חטאת ותרומה שתרם בדיעבד תרומה מעלייתא היא:
מי חמור וכו'. ושואל הש''ס איזה מאילו הטעמים חמור יותר מהשני אם טעם משום גזל השבט דאמרינן לעיל בהלכה ד' גבי און תורמין זיתים על השמן ופרכי' התם נמי מהאי מתני' דסוף פרקין דקתני דבדיעבד הואי תרומה ושני ר' יוחנן דטעמא דזיתים על השמן לא הוי תרומה אפי' בדיעבד משום גזל השבט או טעם מפני גדר מי חטאת הוא חמור והא דמספקא להש''ס איזה מהן חמור לאו אליבא דב''ה הוא דמספקא ליה דפשיטא דטעמא דמשום גזל השבט חמור הוא היכא דשייכא ביה כדלעיל דזיתים על השמן קאמרי ב''ה דאפי' בדיעבד לא הוי תרומה והרי כאן בדיעבד מיהת תרומה הויא אלא אליבא דב''ש ולמ''ד לקמן אליבייהו דס''ל דהתם נמי תורמין הוא דמספקא ליה והיינו בענין דיחזור ויתרום וכדלקמן נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא פ''ג התורם זיתים על הזיתים והוא עתיד לכותשן וכו' כלומר שבשעת שתרם עדיין לא נכתשו ולא נדרכו אלא שבודאי עתיד הוא לכותשן ולדורכן:
הרי יש כאן גזל השבט וגדר מי חטאת. כלומר דודאי בדין זה יש כאן שני הטעמים דהרי אלו שעתיד הוא לכותשן ולדורכן ולהוציא מהן שמן ויין ועכשיו הוא תורם עליהן מזיתים וענבים בלבד והרי גוזל הוא את הכהן דהיה צריך ליתן לו תרומה מן השמן והיין ולא דמי לתורם זיתים על זיתים וענבים על ענבים שהן עומדות לאכילה דהכא מכיון שבודאי עתיד הוא לכותשן ולדורכן הוי כתורם זיתים על השמן וענבים על היין ויש כאן גזל השבט:
וגדר מי חטאת. ג''כ יש כאן שהרי עתידין הן להכתש ולהדרך וצריך שיטהר ולהזות עליו קודם שיתרום אחר שיכתשו וידרכו:
ותני עלה. ותנינן בהא תרומה ויחזור ויתרום ונמצינו למדין דעיקר הטעם משום גדר מי חטאת הוא דאי משום גזל השבט לא מצינן למימר הכא לענין דיחזור ויתרום דכל היכא דאיכא טעמא דגזל השבט בלחוד אי לב''ה לא הוה תרומה כלל ואי לב''ש תרומת עצמן בהן ס''ל במתני' דלעיל והאי תנא דברייתא דלקמן ס''ל לב''ש אפי' לכתחילה תורמין ואע''ג דאיכא גזל השבט וא''כ הכא בהתוספתא מכיון דל''פ ב''ש בהא ש''מ דעיקר טעמייהו משום גדר מי חטאת ופשטינן מיהת דהדא אמרה שגדר מי חטאת חמור הוא מגזל שבט וכלומר דנפקא מינה לב''ש במקום דאיכא האי טעמא דגדר מי חטאת בלחוד לענין שיחזור ויתרום כגוונא דמתני' דילן וליכא משום גזל השבט דהרי שמן הוא תורם אפ''ה חמור הוא מהיכא דאיכא טעמא דגזל השבט בלחוד וכדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source