שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי אָסוּר. וְהַשְּׁלִישִׁי מוּתָּר. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁנָּתַן לְתוֹכָן מַיִם. אֲבָל לֹא נָתַן לְתוֹכָן מַיִם אֲפִילוּ שְׁלִישִׁי אָסוּר. שְׁמָרִים שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי רִאשׁוֹן אָסוּר וְשֵׁנִי מוּתָּר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַשֵּׁנִי בְּנוֹתֵן טַעַם. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק הַקּוֹדֶשׁ כְּמִיצוּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הקודש במינוין. כלומר של הקדש הוא במינויין שמונין בהקדש לענין טומאה וכך הוא בתוספתא כ''י ושל הקדש ראשון ושני ושלישי אסור ורביעי מותר ר''מ אומר רביעי בנ''ט ובתוספתא דפוס כתוב ושל חדש וט''ס הוא:
שמרים של תרומה וכו'. תוספתא היא בפ''י:
הראשון והשני אסור. כלומר מים שנתנו עליהם בראשון ובפעם שני אסור דעדיין קולטין טעם תרומה והשלישי מותר:
אבל לא נתן לתוכן מים. אלא שלקח התמד מהן ממה שנצללו מעצמן א''נ שהורקו מכלי אל כלי אפי' השלישי אסור:
שמרים של מעשר שני. הראשון הוא שאסור וצריך לאכלו בקדושת מעשר שני בירושלם והשני מותר. כך הוא בתוספתא כתיבת יד אשר לפני ובשל דפוס יש שם ט''ס:
ר''מ אומר השני. משערין אותו בנ''ט:
רִבִּי יוּסְטֵי בַּר שׁוּנֶם בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. 57b תַּנִּינָן הִרְכִּינָהּ וּמִיצֵּת הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ כָּאן עַל יְדֵי הָאוֹר נִגְעָל וְיוֹצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תנינן אם הרכינה ומיצת ה''ז תרומה ואת אמר הכין. בתמיה כלומר דהא ש''מ ממתני' דחיישינן לפליטת הכד שהכלי חרס פולט הוא תמיד ולפיכך אפילו לאחר שעירה ונטף ג' טיפין ולא נשאר בו כלום אפ''ה אם הטה על צדה ונתמצה מדפנה ה''ז תרומה אלמא דפולט הוא ואינו יוצא מידי דפנו:
א''ל. שאני כאן דמכיון שהגעילה בחמין על האור נגעל ויוצא כלומר נפלט הכל ויוצא ממנה וג''פ משום חומרא בעלמא הוא וכדאמר נמי בהאי תלמודא בשלהי ע''ז גבי גיעולי נכרים סכין תוחבה בארץ שלשה פעמים ודיו:
חַרְסָן שֶׁל זָב רִאשׁוֹן טָמֵא וְשֵׁנִי טָהוֹר. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא נָתַן לְתוֹכָן מַיִם. אֲבָל נָתַן לְתוֹכָן מַיִם אֲפִילוּ עֲשִׂירִי טָמֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חרסן של זב. שנשתמש בהן למימי רגליו ראשון טמא. ובתוספתא גריס ראשון ושני טמא ושלישי טהור בד''א שנתן לתוכן מים אבל לא נתן לתוכן מים אפי' עד עשירי טמא. כצ''ל וכך הוא שם ובתוספתא דפוס כתוב התמד של זב וט''ס הוא:
רִבִּי יוּדָן בַּר אַחְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה פָּחוֹת מִכֵּן נוֹתְנוֹ בְנֵירוֹ. רִבִּי יַנַּאי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן בְּאוֹכֶל כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. הָדָא דְתֵימַר הַךְ כְּבֵיצָה. בְּטֻמְאָה. אֲבָל טָהוֹר אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. בִּדְמַאי. אֲבָל בְּוַדַּאי בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר בֵּין רַב בֵּין מוּעָט צָרִיךְ לְהַחֲזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בדמאי אבל בודאי וכו'. ובתוספתא פ''י גריס הכי כמה יהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן אחד משמנה בשמינית בד''א בשל דמאי אבל בשל ודאי אפי' כל שהוא אסור בד''א בטמאה אבל בטהורה אפי' כל שהוא (ובתוספתא דפוס כתוב האי בד''א בתרא בהיפוך וטעות דמוכח הוא) וכן אתה אומר בתרומת מעשר שבשאר כל הפירות אם יש בה כשיעור הוא נותנה לכהן ואס לאו משליכה באור ושורפה:
בטמא. כלומר והאי שיעור שאמרנו דוקא אם הוא טמא אבל אם הוא טהור אפי' כל שהו צריך להחזיר אחר הכהן ונותן לו:
באוכל. אם התרומת מעשר דבר אוכל הוא שיעורו אם יש בו כדי לבשל ביצה קלה וכדמסיים ואזיל הדא דתימר בטמא הך כביצה כלומר הא דמשערינן באוכל כדי לבשל בו ביצה מתרץ הוא דמה שייך בישול הכא ה''ל למימר באוכל בכביצה הלכך מפרש לה דבטמא איירי והך כביצה שאמרנו כדי לבשל בה משום דאיירינן בטמא ואינו ראוי אלא להסקה ואם יש באוכל זה השיעור של שמנה לשמינית בלח יש בו כדי לבשל ביצה קלה והואיל וראוי הוא לכך מיטפל בו ונותנו לכהן:
פחות מכאן נותנו בנרו. אהא דקתני במתני' כמה תהא בתרומת מעשר של דמאי וכו' קאי דאם הוא פחות משמנה לשמינית אינו מיטפל בו אלא נותנו בנרו ושורפו:
משנה: כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה מַאֲכִילִין אוֹתָן לִבְהֵמָה וּלְחַיָּה וּלְתַרְנְגוֹלִין. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֶן מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלָיו לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֶן לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׁם פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּבָתֵּי כְּנֵיסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבִמְבוֹאוֹת אֲפֵילִין וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים בִּרְשׁוּת הַכֹּהֵן. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישְׂאֵת לְכֹהֵן וְהִיא לִימּוּדֶת לָבוֹא אֶצֶל אָבִיהָ אָבִיהָ מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ. מַדְלִיקִין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה אֲבָל לֹא בְּבֵית הָאֵבֶל דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּבֵית הָאֵבֶל אֲבָל לֹא בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה. רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר כָּאן וְכָאן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר כָּאן וְכָאן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל לא בבית האבל. שהולכים בבגדים צואים ומטונפים חיישינן ור' יוסי ס''ל איפכא דבבית האבל הן נכנעין לא חיישינן שמא יטלטלו הנרות ממקום למקום ויסתפקו מהשמן אבל בבית המשתה שהן פוחזין ושוחקין חיישינן שמא יטלטלו ויסתפקו מהשמן ור''מ דאוסר בשתיהן תופס סברת שניהן לחומרא ור''ש תופס סברת שניהן לקולא ומתיר כאן וכאן והלכה כרבי שמעון:
ומדליקין בבית המשתה אבל לא בבית האבל דברי ר' יהודה. ומפרש בגמרא דר' יהודה ס''ל דבבית המשתה ע''י שהולכין בבגדים נקיים שומרין עצמן שלא יתעסקו בנרות ולטלטלן שלא יטנפו בגדיהן הלכך לא חיישינן שמא יטלטלו הנרות ממקום למקום ועל ידי זה יסתפקו בשמן תרומה:
והיא למודה. רגילה לבוא אצל אביה מדליק ברשותה כשהיא בביתו:
ועל גבי החולים ברשות כהן. כשיש שם כהן מדליקין בשבילו ונר לאחד נר למאה:
מתני' מדליקין שמן שריפה. שמן תרומה שנטמא קרוי שמן שריפה לפי שלשריפה עומד ומדליקין אותו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שרבים מצויין בהם וכן במבואות האפלים לצורך הרבים ואפי' שלא ברשות כהן:
וכהן ששם פרה מישראל. אע''פ שהישראל נוטל חלק בשבחה הואיל שהכהן קיבלה בשומא על עצמו הרי גופה שלו ומאכילה כרשיני תרומה:
ישראל ששם פרה מכהן. שקיבל עליו בשומא כמה היא שוה עכשיו והוא יטפל בה לפטמה ומה שתשביח יחלוקו ביניהם לא יאכילנה כרשיני תרומה אע''פ שהיא היתה של כהן וכן יש להכהן חלק בשבחה מ''מ מכיון שהישראל קיבלה בשומא על עצמו הרי היא כפרתו של ישראל וגופה שלו היא:
ישראל ששכר פרה מכהן. כיון שגוף הפרה לכהן אע''פ שעכשיו מזונותיה על ישראל מאכילה כרשיני תרומה אבל כהן ששכר פרה מישראל אע''פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה לפי שאינה קנין כספו וכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו' נפש אפי' בהמה במשמע וקנין כספו של כהן היא שאוכלת בתרומה ולא זו שקנין כספו של ישראל היא:
מתני' כרשיני תרומה. הכרשינין הן עומדין לבהמה אלא שע''י הדחק הן נאכלין לאדם ולפיכך מפרישין מהן תרומה ומעשרות ומותר להאכילן לבהמה והיא של כהן וכלומר דקמ''ל דהכהן מאכיל התרומה לבהמה ולחיה ולתרנגולין שלו דקנין כספו יהוא ומשום דהכרשינין סתמן למאכל בהמה להכי נקט כרשינין ואגב קא משמע לן נמי דתרומה נוהגת בכרשינין מפני שלפעמים מאכל אדם הן:
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא עַד כְּדוֹן בִּתְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן. וַאֲפִילוּ בִתְרוּמַת גּוֹרְנוֹ. אָמַר לֵיהּ מָאן יֵימַר לָךְ בִּתְרוּמַת גּוֹרְנוֹ. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹנָה כְרִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי יוֹסֵי כְרִבִּי זְעִירָא. מָאן דְּאָמַר בִּתְרוּמַת גּוֹרְנוֹ נִדְלַק וְאָתֵי אַתְייָא לְמָאן דְּאָמַר בִּתְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן בְּלֹא כֵן בְּשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ זְכִייָה. אָמַר לוֹ בִּמְזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מ''ד בתרומת גרנו נחלק ואתי אתייא למ''ד וכו'. כלומר דמ''ד דמסתברא הוא שבתרומת גרנו יש לחלק ולומר דאין לו זכיה בה הוא אתי אתייא להאי מ''ד דבתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן בלא בן בדוקא מיירי והקשה לו בשאינו צריך זכייה כלומר וכי זה א''צ זכייה דהא עכ''פ אין התרומה שלו שהרי הוא צריך למכרה לכהן והדמים הן שלו ומ''מ מה רשות יש לו להדליק בשמן שריפה וא''ל דאה''נ דמיירי במזכה לו הכהן ע''י אחר. הא דנקט בלא בן מילתא אגב אורחא היא דודאי בשמת אבי אמו כהן בלא בן הוא דאל''ה לא היה הישראל הזה יורשו:
ר' יונה ור''י. פליגי בהא דר' יונה כר' ירמיה דמספקא ליה אם אף בתרומת גרנו אמרו ור' יוסי כר''ז דפשיטא ליה דבתרומת גרנו לא התירו:
אמר ליה מאן יימר לך בתרומת גרנו. כלומר וכי ס''ד דאף בתרומת גרנו התירו דלא היא אלא דלא מיירי כ''א בישראל שנפלה לו תרומה מבית אבי אמו כהן דהרי היא שלו וזכה בה והוא מוכרה לכהן בדמים אבל בתרומת גרנו לא התירו:
עד כדון וכו'. דקתני מדליקין שמן שריפה וכו' ברשות כהן אלמא דהישראל הוא המדליק בביתו ובעי מי נימא דעד כאן לא אמרו אלא דוקא בישראל שנפלה לו תרומה מבית אבי אמו כהן דאל''כ מאין לו תרומה אבל בתרומת גרנו שהפריש התרומה מגרנו ואכתי לא נתנה לכהן לא משום דאין לו זכיה בה דשל כהן היא או דילמא אפי' בתרומת גרנו:
מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּבָתֵּי כְּנֵיסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת כו'. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּן הִיא מַתְנִיתָא וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. הָא מַתְנִיתָא קַדְמִייָתָא אֲפִילוּ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת כֹּהֵן. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה בִּיקּוּר הַחוֹלִים אֵין לוֹ שִׁעוּר. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים בִּרְשׁוּת כֹּהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אמרה כן. ממתני' שמעינן לה דקתני ועל גבי החולין ברשות כהן וכשאין שם כהן לא ומשום שדרך ביקור חולין זה נכנס וזה יוצא והכהן המבקר הולך ושב וכשהוא שם מדליקין. א''נ אין לו שיעור להמצוה ולשכרה וקאמר דמתני' אמרה כן דקתני על גבי החולין ברשות כהן ולא התירו משום החולה עצמו כדאשכחן בכמה מקומות דהקילו משום החולה והכא קתני ברשות הכהן דמשום המבקרים התירו וכשיש שם כהן בהמבקרים אלמא ביקור חולים אין לו שיעור:
ביקור החולה אין לו שיעור. אפי' כמה פעמים ביום ואפי' גדול אצל קטן:
גמ' כן היא מתניתא. כך צריך לפרש דהאי ברשות כהן אגבי החולין קאי אבל מתניתא קדמייתא כלומר הרישא בבכ''נ וכו' אפי' שלא ברשות כהן מדליקין מפני שהוא צורך רבים:
הלכה: מְנַיִין לְפָרָתוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁהָֽיְתָה שׁוּמָה אֶצֶל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָהּ מַאֲכִילָהּ בִּתְרוּמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְייַן כַּסְפּוֹ וגו'. יָכוֹל לֹא יַאֲכִילֶנָּהּ בְּכַרְשִׁינִין. תַּלְמוּד לוֹמַר הֵם. 58a אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי יָכוֹל לֹא תֹאכַל בְּכַרְשִׁינִין וּבְתִלְתָּן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן תִּלְתָּן דְּבַר תּוֹרָה. לֹא כֵן תַּנֵּי מְנַיִין לְכֹהֵן שֶׁקָּנָה עֶבֶד וּלְיִשְׂרָאֵל בּוֹ שׁוּתָפוּת אֲפִילוּ אֶחָד מִמֵּאָה בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכִילוֹ בִתרוּמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא אֶחָד זוֹ וְאֶחָד זוֹ לֹא תֹאכַל בִּתְרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני בר קפרא. וכן אשכחן בברייתא דבר קפרא דפליגא אמתני' דאחד זו ואחד זו בין ישראל ששם פרה מכהן ובין כהן ששם פרה מישראל לא תאכל בתרומה:
לא כן תני כו'. אמתני' פריך כהן ששם פרה מישראל מאכילה בתרומה ולא כן תני שאפי' יש להישראל שותפות אחד ממאה בו שאינו מאכילו בתרומה דכהן כי יקנה כתיב משמע דכולו של כהן הוא בדוקא ואמאי בסיפא דמתני' מאכילה בתרומה הא מיהת יש להישראל חלק בשבחה ולא יהא אלא כשותפות אחד ממאה שבה:
אית תניי תני. וגריס יכול לא תאכל בכרשינין ותלתן. וקא''ר חזקיה דסמי מכאן תלתן דהתלתן דבר תורה כלומר לתרומה כשאר מאכל אדם ואין מאכילין אותן לבהמה דהא דמרבינן דבהמה של כהן אוכלת בתרומה היינו דבר שעומד למאכל בהמה ואעפ''כ נוהג בתרומה מפני שלפעמים אוכלין אותו בנ''א ע''י הדחק כמו הכרשינין:
יכול לא יאכילנה בכרשינין. ברייתא אחריתא היא והש''ס קיצר בהעתקה ולא הביא אלא סיפא דברייתא ובת''כ היא שנויה וכך גריס שם ויליד ביתו יאכלו בלחמו הם אוכלין ואין הבהמה אוכלת יכול לא תאכל בכרשינין ת''ל נפש ומייתי לה לראיה למתניתין דכרשינין הוא שמאכילין לבהמה אבל דבר שהוא מאכל אדם אין מאכילין לבהמה:
גמ' מנין לפרתו של כהן וכו'. כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source