וְכָל גָּרָב שֶׁמַּחֲזִיק סְאָתַיִם. כַּמָּה סְאָתָה עָֽבְדָא עֲשָׂרָה וְאַרְבָּעָה לוֹגִין. וְכַמַּה לוֹגָא עֲבִיד תַּרְתֵּין לִיטְרִין. וְכַמָּה לִיטְרָא עָֽבְדָא מֵאָה זִינִין נִמְצָה כָּל זִין וְזִין אַחַת מִתֵּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים. הוֹרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּעַכְבָּרָא חַד לְאֶלֶף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל גרב שמחזיק סאתים. ומפרש כמה הוא סאתה עבדא וכו' וכמה ליטרא מאה זוזין כצ''ל שהמנה מאה זוז נמצא כל זין והוא משקל עשרה זוז והוא אחד מתתק''ס מהסאתים כדפרישית במתני':
הורי ר' יוסי בר' בון בעכברא. שנפל למקום שטעמו משביח והורי שצירו אוסר עד חד לאלף:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָיָה דָּג טָהוֹר טָפֵל שֶׁכְּבָשׁוֹ עִם דָּג טָמֵא מְלִיחַ אָסוּר. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה מַדִיחוֹ וּמוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא מָאן דְּאָמַר מוּתָּר שֶׁכְּבָשָׁן שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת. מָאן דְּאָמַר אָסוּר שֶׁכְּבָשָׁן זֶה אַחַר זֶה. 53a תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּתַנִּינָן אוֹ בְמֵי תְרוּמָה אָסוּר לֹא בִּשֶׁכְּבָשָׁן זֶה אַחַר זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' דג טהור טפל. שאינו מליח שכבשו עם דג טמא מליח אסור לפי שהתפל בולע מן המליח:
מאן דאמר מותר בשכבשן שתיהן כאחת. כלומר שלא הים הטמא מליח בפני עצמו בתחלה אלא עכשיו הוא שכבשן ומלחן יחד דבהא ס''ל דסגי בהדחה דמכיון ששתיהן עוסקין בפליטה אינן בולעין זה מזה והא דתני ר' יודה בר פזי אסור מיירי בשכבשן זה אחר זה דבתחלה הוכבש הדג טמא ונמלח וכשהניח שם הדג טהור תפל בולע הוא מן המליח:
תדע לך. שהוא כן דבכבש הטמא בתחילה אוסרין אפי' מי הכבוש שלו להטהור שנכבש אח''כ בהן דהא תנינן במתני' דלעיל או שכבשן במי תרומה אסור ומ''ט לאו משום דבשכבשן זה אחר זה אסור הוא דהרי מי תרומה לא נאסרו אלא בשביל שכבש בהן התרומה ואוסרין את זיתי החולין שנכבשו בהן אח''כ:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה רוֹבַע צִיר בִּסְאָתַיִם צִיר. וַהֲלֹא אֵין צִיר דָּג טָמֵא מַצִּיל. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ חָֽשְׁבִית יָתָהּ קָרוֹב לְמָאתַיִם. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חִייָה רוֹבַע צִיר בִּסְאָתַיִם דָּגִים וְצִיר. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יֹאשַׁיָּה וְהוֹרֵי כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והורי כן. כר' יהודה וכדמפרש ר' אילא לקולא:
ר' אילא. מפרש להא דר' יהודה דלאו רובע ציר בסאתים ציר אלא רובע ציר בסאתים של הדגים טהורים עם הציר וזהו לקולא שהדגים מצטרפין ואם יש סאתים נגד רביעית הציר טמא בטל הוא:
חשבית יתה. להרביעית בסאתים והוא קרוב לאחד ממאתים כדפרישית במתני' לפי שבסאתים יש קצ''ב רביעיות הלוג:
ר' אבהו בשם ר' יוסי ב''ח. לפרש דברי ר' יהודה במתני' דה''ק רביעית ציר של דג טמא אוסר עד בסאתים של הטהור:
והלא אין ציר דג טמא מציר. כלומר משום דהלא אין דג טמא עושה ציר גמור ואין צירו נחשב כמו ציר דעלמא הלכך היקל בו ר' יהודה דלא בעי אחד מתתק''ס כהת''ק:
וְתַנֵּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁשּׁוֹלֶה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמַנִּיחַ לְפָנָיו שֶׁמּוּתָּר לַעֲשׂוֹת כְּסֶדֶר הַזֶּה. אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹלֶה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמַנִּיחַ לַאֲחָרָיו אֲפִילוּ יוֹתֵר מִכְּסֶדֶר הַזֶּה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמותר לעשות בסדר הזה. כלומר אם שולה מן הגרב ראשון ראשון ומניח הכל לפניו אז כסדר הזה הוא דמותר לעשות כמו ששנוי במתני' אבל אם לא היה שולה הכל ומניח לפניו אלא שולה ראשון ראשון לאכול ומניח השאר לאחריו כלומר לאחר זמן אפילו יותר מכסדר הזה השנוי במתני' מותר לפי שהוא דבר מרובה ואין אוסרין מספק את המרובה:
ותני כן. דתלינן להקל בגוונא דמתני' דתניא בד''א וכו':
עַל יְדֵי עִילָּה גְּבוּנְתָא אִיקַלְקֵלַת. שָׁאַל רִבִּי חַגַּיי לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר לֵיהּ דָּבָר שֶׁל רַבִּים אֵינוֹ נֶאֱסָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי אָמַר רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל וְאִילֵּין אִיגַּרְתָּא לֹא גַייֻס לוּקֹס כְּתִיב בָּהֶן וְאַתְּ אָמַר עַל יְדֵי עִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואלין איגרתא לא גוים לוקין כתיב בהן. כך הוא בע''ז ובפ''ק דגיטין דאמרינן שם בהאי תלמודא בהלכה א' בעון קומי ר' יוחנן צריך שיהא מכיר שמותן של עדים בשעת חתימתן אמר לון גוים לוקין חתומין עליו ואתון אמרין הכין כלומר דבעו מניה אם אנו רואין לפנינו גט שהעדים החתומין עליו שמותן כשמות הנכרים אי חיישינן דילמא נכרים נינהו וצריך שיכירו ולהעיד בפנינו דישראל הן שחתמו או דלא חיישינן לכך והשיב להם ר' יוחנן גוים לוקין כתיב בהן כלומר שמות נכרים הפסולין אנו רואין חתומים כאן ואתם אומרים הכין בתמיה שעדיין אתם מסופקים בזה ורוצין להכשיר אע''פ שאין כאן מכירין ומאי קמיבעיא לכו והשתא מקשה ר' יצחק מ''ש האי דינא מדינא דהכא דאת אמר ע''י עילה בעלמא סומכין להתיר ספק תערובות מיני טמאים ואמאי לא נימא התם נמי כן דספק הוא אם שמות העדים כשמות הנכרים או נכרים ממש חתמו עליו ונתיר ע''י עילה בעלמא דמסתמא לא היו אותן הב''ד מניחין לנכרים לחתום ואמאי צריך שיעיד בפנינו שהיה מכיר אותן העדים בשעת חתימתן ולא משני מידי:
ר' יצחק שאל. הקשה על זה דלדידך דאמרת דעל ידי עילה כל דהו תולין אנו להתיר בדבר הספק א''כ נתלה נמי להקל בהא דלקמיה:
איקלקלת. נתקלקלה ולא היו יכולין לבדוק ולהבחין אם יש ממיני חגבים טמאים או ממיני דגים טמאים ושאל ר' חגי לר' בא וא''ל אין דבר של רבים נאסר כלומר דבר המרובה אינו נאסר מספק שאין מחמירין בהפסד מרובה:
גבונתא איקלקלת. ובפ''ב דע''ז בהלכה ט' מייתי להא וגריס זבונתא גבונתא מלשון גובאי חבית שמכונסין בה ממיני חגבים הרבה ולגי' זבונתא ג''כ מיני חגבים או דגים שמכונסין בחבית ומוכרין ממנה על יד על יד והיא זבונתא והיינו הך:
על ידי עילה. כלומר אפי' ני''י עילה כל דהוא שנוכל לתלות ההיתר תולין בה שלא לאסור את המרובה כהאי עובדא דלקמיה:
הֵעִיד רִבִּי צָדוֹק עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁהוּא טָהוֹר. מַהוּ טָהוֹר טָהוֹר מִלְּהַכְשִׁיר. הָא לְטַמֵּא אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא מְטַמֵּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו טהור. לענין מאי וקאמר לענין להכשיר את האוכלין שאין בהם לחלוחית כלל אבל לענין טומאה אפי' כל שהוא ממנו מטמא בנגיעה:
רִבִּי חֲנִינָה תִּירְתָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה חִסִּית בְּחִסִּית מִין בְּמִינוֹ רִבִּי עֲקִיבָה מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא וְאִילּוּ לֹא אִתְאֲמָרָת הָדָא לֹא הֲוִינָן יֹדְעוּן דְּהוּא כֵן. וְדִילְמָא לֹא אִתְאֲמָרָת אֶלָּא מוֹדֵי רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֵי רִבִּי עֲקִיבָה לַחֲכָמִים בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר. רִבִּי חִינְנָה שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָהּ רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כָּל הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה מוּתָּרִין חוּץ מִן הַבָּשָׂר. הָא בָּשָׂר בְּבָשָׂר אָסוּר. דִּילְמָא אִתְאֲמָרָת אֶלָּא מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי עֲקִיבָה בְּבָשָׂר בְּבָשָׂר שֶׁהוּא אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' חנניא ר' אבהו. קאמרי בהדיא הכי משמיה דר' יוחנן מודין חכמים וכו' שהוא אסור:
הא בשר בבשר אסור. כלומר דמשום דמשמע דר''ע הוא דס''ל הכי דהבשר מקבל הוא טעם מהירק של תרומה אבל חכמים פליגי עליה אף בבשר עם הירק ודייקינן הא בשר איסור עם בשר היתר אסור לכ''ע מפני שבשר בבשר מקבלין טעם ביותר זה מזה והשתא דחי לה הכי להא דר' יסא דאין ה''נ דשמעת ליה מדר' יוחנן דקאמר מודין חכמים לר''ע אבל לא כדקאמרת דארישא קאי אחסית בחסית ומודין הן בבשר בבשר שהוא מותר דהא ודאי לא מצית אמרת כדפרכינן לה לעיל אלא דהכי קאמרינן ודילמא לא אתאמר אלא הכי מודים חכמים לר''ע בבשר בבשר שהוא אסור והיינו אסיפא במתבשלין זהעם זה וכדפרישית:
ר' חיננא שמע לה מן דבתרה. כלומר להא דדחינן לההיא דר' יסא בשם ר' יוחנן דודאי לא קאמר רבי יוחנן הכי מודין חכמים לר''ע וכו' אלא איפכא מודי ר''ע לחכמים וכו' ושהוא אסור כדדחי ליה ר' זעירא ור' חנינא הכי הוא דדחי ליה וכדמשמע ליה מן הסיפא דמתני' דקתני ר''ע אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרין חוץ מן הבשר וכדפרישי' במתני' דס''ל לר''ע כל הירקות מין במינו הן של שאר איסור והיתר הן של תרומה ושל חולין אינן נותנין טעם זה בזה אפי' במבושלין חוץ מן הבשר שנתבשל עם הירק של תרומה או של שאר איסור אסור לפי שהבשר מושך טעם הירק אצלו:
אתא ר' אבהו. וקאמר בהדיא משמיה דר' יוחנן הכי מודי ר''ע לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור והיינו בנשלקין וכדאמרן:
ודילמא לא אתאמרת אלא מודי ר''ע לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור. כלומר דילמא לא קאמר ר' יוחנן כדבעינן למימר בשמיה דכבוש לא הוי כמבושל אלא כדאמרי' מעיקרא דר' יוחנן לא גריס במתני' נכבשין אלא נשלקין דכבוש הוי כמבושל ובנשלקין הוא דפליגי דחכמים ס''ל חסית בחסית אסור ולר''ע מותר ור' יוחנן הכי הוא דקאמר מודה ר''ע לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור והשתא שפיר דאיצטריך לאשמעינן דאע''ג דפליג ר''ע בחסית בחסית הנשלקין ומשום דשלוק לא הוי כבישול אפ''ה מודה הוא בבשר איסור עם בשר היתר הנשלקין זה עם זה שהוא אסור וטעמא משום דבשר הוא נותן טעם ביותר ואי לאו דאשמעינן הכי ה''א דאפי' בבשר בבשר פליג ר''ע בנשלקין דלא הוי כבישול:
א''ר זעירא לר' יסא ואילו לא אתאמרת הדא לא הוינן ידעין דהוא כן. כלומר לשיטתך דס''ל לר' יוחנן דכבוש לא הוי כמבושל וא''כ למאי איצטריך לך לאשמעינן הדא פשיטא דהכי הוא דלא פליגי חכמים עם ר''ע אלא בחסית בחסית דהואיל והאיסור דבר חריף הוא ס''ל דנותן טעם אפי' בכבוש ור''ע מתיר אף חסית בחסית אבל בשר איסור עם בשר היתר מהיכי תיתי דנאסר בכבוש ובודאי מודים חכמים לר''ע שהוא מותר:
ר' יסא בשם ר' יוחנן מודים חכמים לר''ע בבשר בבשר שהוא מותר. כלומר דר' יסא קאמר דלא כדאמרן בשם ר' יוחנן מעיקרא דלא גריס במתני' נכבשין אלא נשלקין ואיהו קאמר בשמיה דגריס נכבשין ובחסית עם חסית פליג ר''ע וס''ל דמותר ועלה קאמר מודים חכמים לר''ע בבשר בבשר של איסור ושל היתר ונכבשין זה עם זה שהוא מותר דס''ל דאין כבוש כמבושל:
חסית בחסית. של תרומה ושל חולין והן מין במינו פלוגתא דר''ע ורבנן היא ות''ק דמתני' כחכמים דר''ע ובנכבשין זה עם זה מיירי כנסחת המשנה שלפנינו וכדמוכח מדלקמן:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן נִכְבָּשִּׁין אֶלָּא נִשְׁלָקִין. כָּבוּשׁ כְּרוֹתֵחַ הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לית כאן נכבשין. ל''ג במתני' נכבשין אלא נשלקין אבל כבוש במלח כרותח דמבושל הוא ושלוק ס''ל לר' יוחנן דהוא פחות מבישול:
משנה: 53b כָּל הַנִּכְבָּשִׁין זֶה עִם זֶה מוּתָּרִין אֶלָּא עִם הַחִיסִּית. חִיסִּית שֶׁל חוּלִין עִם חִיסִית שֶׁל תְּרוּמָה יָרָק שֶׁל חוּלִין עִם חִיסִית שֶׁל תְּרוּמָה אָסוּר. אֲבָל חִיסִּית שֶׁל חוּלִין עִם יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל הַנִּשְׁלָקִין עִם הַתָּֽרְדִין אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹתְנִין טַעַם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כְּרוּב שֶׁל שִׁיקְיָא עִם כְּרוּב שֶׁל בַּעַל אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כָּל הַמִּתְבַּשְּׁלִין זֶה עִם זֶה מוּתָּרִין אֶלָּא עִם הַבָּשָׂר. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר כָּבֵד אוֹסֶרֶת וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא פוֹלֶטֶת וְאֵינָהּ בוֹלַעַת. בֵּיצָה שִׁנִּיתַּבְּלָה בְתַבְלִין אֲסוּרִין אֲפִילוּ חֶלְמוֹן שֶׁלָּהּ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. מֵי כְּבָשִׁים וּמֵי שְׁלָקוֹת שֶׁל תְּרוּמָה אֲסוּרִין לְזָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי כבשים ומי שלקות. שנכבשו או נשלקו בהן תרומה אסורין לזרים דקבלו הטעם מהתרומה:
מתני' ביצה שנתבלה בתבלין אסורין. כגון של תרומה אפי' חלמון שלה הוא האודם שמבפנים אסור מפני שהוא בולע וכ''ש החלבון שהוא אסור:
ריב''נ אומר הכבד אוסרת. את המתבשלין עמה מפני שהיא פולטת דם ואינה נאסרת מפני שאינה בולעת שהיא טרודה לפלוט דמה ואין הלכה כהני תנאי אלא כל הנשלקין וכל המתבשלין אוסרין זה את זה וכן הכבד מהבהבין אותה באור תחלה ואח''כ מבשלה ואם בישלה כך אוסרת את המתבשלין עמה ונאסרת גם כן והלכה כת''ק דאמר כל הנכבשין מותרין אלא עם החסית:
אלא עם הבשר. אם נתבשל הירק של תרומה עם בשר מפני שהבשר מקבל טעם הירק ואסור:
ר''ע אומר כל המתבשלין זה עם זה. ואחד של איסור ואחד של היתר או תרומה עם החולין ואינן נותנין טעם זה בזה כגון שהוא מין במינו מותרין:
רש''א כרוב של שקיא. של ארץ יבישה שצריך להשקותה ששלקו עם כרוב. של בעל של ארץ המסתפקת ממי גשמים והוא של תרומה אסור השל שקיא מפני שהוא בולע:
ר' יוסי. מוסיף וס''ל דאף הנשלקין אינן נאסרין אלא עם התרדין אם הן של איסור אוסרין את הנשלקין עמהן:
אלא עם החסיות. הן דברים חריפים כגון מיני בצלים והשומין והכרתין שהן נותנין טעם להנכבשין עמהם ואם החסיות של תרומה בין שהחולין הוא חסית או ירק אסור אבל החסית של חולין עם הירק של תרומה מותר:
מתני' כל הנכבשין זה עם זה. ממיני ירקות ואחד של חולין והשני של תרומה מותרין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source