Troumot
Daf 50b
משנה: בָּצָל שֶׁנְּתָנוֹ בְּתוֹךְ עֲדָשִׁים אִם שָׁלֵם מוּתָּר. אִם חִיתְּכוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וּשְׁאָר כָּל הַתַּבְשִׁיל בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחוּתָּךְ בְּנוֹתֵן טַעַם. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּצַחֲנָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִיטּוֹל אֶת הַזּוֹהֲמָה. תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימִיצָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. שְׂעוֹרִים שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מוּתָּרִין.
Traduction
Lorsqu’un oignon (d’oblation) se trouve au milieu de lentilles (profanes), s’il est resté entier, le mets peut servir à n’importe qui; s’il est coupé, cela dépend de la question de savoir si son goût s'est propagé (au cas affirmatif, le tout est au cohen). Pour tout autre mets, cela dépend aussi du goût. R. Juda permet de manger des petits poissons marinés avec un tel oignon, car celui-ci n’a alors pour but que d’enlever l’écume (non de donner du goût). Lorsqu’une pomme écrasée (d’oblation) a été jointe à de la pâte pour qu’elle fermente (307)Cf. Babli, Menahot 54a., toute la pâte qui a ainsi levé devient interdite aux étrangers. Lorsque de l’orge (d’oblation) est tombée dans une citerne, bien que l’eau soit devenue nauséabonde (par cette orge, et qu’elle s’en est imprégnée), il est permis à tous s’en servir.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בצל שנתנו לתוך עדשים. בצל של חולין שנתנו לתוך עדשים. של תרומה אחר שנתבשלו:
אם שלם מותר. לפי שכשהוא שלם אינו בולע ודוקא כשהוא יבש כדקאמר בגמ' ודוקא אם הוא בקליפתו החיצונה דאז אינו בולע:
אם חיתכו. שיעורו בנותן טעם ואם בשלו עם העדשים בין שלם בין מחותך משערין אותו. בנ''ט ובין שהבצל חולין והעדשים תרומה הבצל הוא נאסר לזרים בנותן טעם ובין שהבצל תרומה והעדשים חולין נאסרין העדשים בנ''ט:
ושאר כל התבשיל. בין שנתבשל הבצל עם התבשיל ובין שנתנו לתוכו אחר שנתבשל בין שלם בין מחותך שיעורו בנ''ט ובגמרא מפרש לטעמא דעדשים מפני שהן צופרות שמעכבות ומונעות מליתן טעם אחר שכבר נתבשלו ויצאו מימיהן וכן אין מקבלין טעם מהבצל אחר שנתבשלו אם הוא שלם ויבש:
מתיר בצחנה. הוא תבשיל של מיני דגים קטנים ומטוגן בשמן שאינו נותן בצל שלם לתוכן אלא כדי ליטול את הזוהמא ולא כדי ליתן בו טעם. וי''מ צחנה הוא דבר סרוח מלשון ותטל צחנתו ובאשו ודרך הבצל כשמבשלין אותו עם דבר סרוח מסיר הוא זוהמתו ומתקנו מריחו אבל אין נותן בו טעם ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' תפוח. של תרומה שריסקו ונתן לתוך העיסה והחמיצה ה''ז אסורה לזרים דהוי מדומע דקיי''ל כל המחמץ והמתבל אוסר בכל שהוא:
שעורים של תרומה שנפלו לתוך הבור של מים אע''פ שהבאישו מימיו. מחמת השעוריס מותר דנטל''פ אינו אוסר בכ''מ:
הלכה: בָּצָל שֶׁנְּתָנוֹ בְּתוֹךְ עֲדָשִׁים כו'. רִבִּי חִזְקִיָּה רַב אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל מַתְנִיתִין בְּשֶׁהוֹצִיאוּ עֲדָשִׁים מֵימֵיהֶן שֶׁעֲדָשִׁים צוֹפְדּוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִבְלַע. וּכְמַה דְתֵמַר עֲדָשִׁים צוֹפְדוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִבְלַע. וְדִכְוָותָהּ עֲדָשִׁים צוֹפְדוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִתֵּן.
Traduction
R. Hiskia ou R. Aha dit au nom de R. Aba b. Mamal: notre Mishna (permettant l’usage de ce mets qui est mêlé) parle du cas où les lentilles ont perdu leur jus qui rend leur peau trop tendue pour qu’elles puissent rien absorber (il n’y a donc pas de mélange). De même qu’il est dit plus haut (9, 3): la peau des lentilles est alors trop tendue pour rien absorber, de même ici, la tension des lentilles est cause que l’oignon ne propage pas de goût.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא בשהוציאו עדשים מימיהן. שכבר נתבשלו ויצא לחלוחית מים שלהן ואח''כ נתן הבצל לתוכן לפי שעדשים צופדות או צופרות כדגריס בפ' דלעיל בהלכה ג' כלומר שמעכבות ומונעות את הבצל שלא יבלע טעם מהן. צופרות מל' ישוב ויצפור:
וכמה דאמר וכו'. בעיא היא דקאמר שלא יבלע אלמא דבבצל של חולין עסקינן שנתנו לתוך עדשים של תרומה ולפיכך קאמר שהעדשים לאחר שנתבשלו מעכבות את הבצל שלא יבלע מהן ומותר כשהוא שלם ואי נימא ודכוותה עדשים צופרות אותו שלא יתן כלומר אם אמרינן איפכא נמי הכי דאם הבצל של תרומה הוא ונתנו לתוך עדשים של חולין העדשים מעכבות את הבצל שלא יתן טעם בהן ומותרין העדשים:
מַתְנִיתִין בְּבָצָל שֶׁל חוּלִין שֶׁנִּתָנוֹ לְתוֹךְ עֲדָשִׁין שֶׁל תְּרוּמָה. אֲבָל בְּבָצָל שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנְּתָנוֹ לְתוֹךְ עֲדָשִׁין שֶׁל חוּלִין לֹא בְדָא. בְּיָבֵשׁ אֲבָל בְּלַח אָסוּר. בְּבָצָל אֲבָל בְּקֵפַלּוֹטוֹת בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחוּתָּךְ אָסוּר.
Traduction
La présente Mishna parle du cas où l’oignon est profane et qu’il tombe au milieu de lentilles d’oblation (n’adoptant rien, son usage reste permis) mais si l’oignon d’oblation se trouve mêlé et placé parmi des lentilles profanes, la règle n’est plus la même. C’est vrai pour l’oignon sec, non pour le frais (dont les feuilles ouvertes sont accessibles au goût); et cela ne s’applique qu’à l’oignon, non aux porreaux, qui sont interdits, soit frais, soit secs, soit entiers, soit coupés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בבצל של חולין וכו'. ופשיט לה דמתני' דוקא בבצל של חולין שנתנו לתוך עדשים תרומה איירי לפי שהעדשים מונעות את הבצל שלם שלא יבלע מהן אבל בבצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים של חולין לא בדא התירו אפי' הבצל שלם וטעמא דס''ל שהבצל אינו בולע מהעדשים שכבר הוציאו מימיהן אבל מ''מ הוא נותן טעם בהן מאחר שהוא נתון בתוכן:
ביבש. והא דהתירו בשלם דוקא אם הבצל יבש וכו' כמפורש בפרק דלעיל שם דפשיט התם דאם יש בקליפה החיצונה כדי ליתן טעם אסור:
הֶעֱבִיר פְּטוּמָתוֹ כִמְחוּתָּךְ הוּא. הָיוּ שְׁנַיִם שְלֹשָׁה קְטַנִּים כִּמְחוּתָּכִין הֵן. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאֵין קְלִיפָתוֹ הַחִיצוֹנָה כְּדֵי לִיתֵּן טַעַם. אֲבָל אִם יֵשׁ בִּקְלִיפָתוֹ הַחִיצוֹנָה כְּדֵי לִיתֵּן טַעַם אָסוּר.
Traduction
Si l’on a enlevé le bouton supérieur, il est pour ainsi dire coupé (et laisse passer le goût). S’il y en a 2 ou 3 petits en une souche, ils sont aussi considérés comme coupés (par suite d’une jonction imparfaite). Enfin ce n’est vrai que lorsque la pelure externe ne propage pas de goût; mais si elle en propage, il importe peu qu’elle ait durci ou non pour préserver l’extérieur, et cet oignon est interdit.
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שִׁיתְלֵי תְרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת שְׁתָלָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיוּ תְרוּמָה מֵעִיקָּרָן כְּבַר נִדְחוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַיִם שֶׁנִּיטְמְאוּ מַשִּׁיקָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן מֵי חָג וְאִם הָיוּ מֵי חָג מֵעִיקָּרָן כְּבַר נִדְחוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תְּאֵינִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּיטְמְאוּ סוֹחְטָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיוּ תְרוּמָה מֵעִיקָּרָן כְּבַר נִדְחוּ. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יַסָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר סוֹחְטָן עַד פָּחוֹת מִכְּזֵיתִים וְיֵינוֹ כָּשֵׁר אֲפִילוּ לִנְסָכִים. אָֽמְרִין רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פְּלִיג. מַה בֵּין לְקוּלָּא בֵין לְחוּמְרָא. 50b אִין תֵּימַר לְקוּלָּא נִיחָא. אִין תֵּימַר לְחוּמְרָא הָא תַנִּינָן עַד שֶׁיִּגּוֹם אֶת הָאוֹכְלִים.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: lorsque des plants sont devenus impurs, on peut, après les avoir repiqués, les employer comme oblation. Mais, si dès le principe, avant l’accident de l’impureté, ce fut déjà de l’oblation, la plantation ne suffit pas pour leur restituer leur état primitif. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: lorsque l‘eau est devenue impure, on la met dans un vase à pleins bords, que l’on descend dans un bain légal, de façon à obtenir le contact des deux eaux, et elles redeviennent pures; mais si c’était de l’eau provenant déjà d’un vase, la rectification devient impossible. Enfin, il dit encore au nom de R. Yohanan (303)Voir Babli, Pessahim 34 et B.: lorsque des figues ou des raisins sont devenus impurs, on les comprime (304)La part s'Žcoulant est trop petite pour devenir impure., et l’on peut les employer à l’oblation; mais, si dès le principe c’était de l’oblation, on ne peut plus leur rendre l’état primitif de pureté. R. Zeira ou R. Yossé dit au nom de R. Eliézer: on les comprime par parcelles inférieures à la taille d’une olive (de façon à ne pas propager l’impureté); en ce cas, le vin devient apte même aux libations sacrées du Temple. Les compagnons observèrent que R. Simon b. Lakish conteste l’avis de R. Yohanan. Dans quel sens y a-t-il divergence? Conteste-t-il le premier avis peu grave, disant que même au cas où ce n’était pas de l’oblation on ne peut pas les replanter? Ou discute-t-il l‘avis plus sévère de la fin, et admet-il qu’au cas même où c’était de l’oblation on peut néanmoins la purifier par la plantation? Or, on peut s’expliquer que l’on conteste le premier avis; mais comment contester la fin, puisque la Mishna dit: ''et ils restent en leur premier état, jusqu’à ce que l’on ait coupé la partie mangeable''; (n’en résulte-t-il pas que toute reconstitution est inadmissible)?
Pnei Moshe non traduit
שתילי תרומה שנטמאת. הדין הוא כך שתלן ועושה אותן תרומה. כלומר אם בעודן חולין נטמאו ושתלן יכול לעשות אותן תרומה שכיון ששתלן טהרו מטומאתן וכשקרא עליהן שם תרומה לא נטמאו והלכך מותרין באכילה לכהנים אבל אם היו תרומה מעיקרא ונטמאו ואח''כ שתלן אע''פ שטהרו מטומאתן מ''מ אסורין הן באכילה לפי שכבר נדחו מעיקרא כשהיתה תרומה ונטמאת:
מים שנטמאו משיקן. במקוה שזהו זריעתן להעלותן מטומאה דהשקה זו במי טהרה כזריעה היא ואח''כ יכול לעשות אותן מי חג לניסוך המים אם אין כאן מים אחרים כגון בשבת שבתוך החג שהיו ממלאין בע''ש מן השילוח כדתנן בספ''ד. דסוכה ומניחה בחבית שאינה מקודשת ואם נטמאו והשיקן קודם שקידשן לשם מי חג יכול לעשותן למי חג אבל אם כבר מקודש לשם מי חג ונטמאו והשיקן כבר נדחו ואינן ראויין משום דקיי''ל אין זריעה להקדש משום מעלה וכן נמי אין זריעה לתרומה לענין היתר אכילה ואע''ג דלענין טהרה טהרו מטומאתן וה''ט דשתילי תרומה דלעיל:
סוחטן ועושה אותן תרומה. דהמשקין שבתוכן לא נטמאו דמיפקד פקידי ואינן חיבור להאוכל:
ואם היוי תרומה מעיקרן. ואח''כ נטמאו כבר נדחו ושוב אין ראויין לאכילה:
ר' זעירא ור' יסא בשם ר' אלעזר סוחטן וכו'. כלומר אף בתרומה מעיקרא ואח''כ נטמאו יש תקנה שסוחטן פחות פחות מכביצה עד שלא יהו מקבלין טומאה ואז יינו כשר אף לנסכים:
אמרין. בבית המדרש דר''ש בן לקיש פליג על הא דר' יוחנן והם אמרו סתם ושואל הש''ס מה פליג אם בין לקולא ברישא תאנים וענבים שנטמאו סוחטן ואח''כ עושה אותן תרומה ובין לחומרא בסיפא אם היו תרומה מעיקרא פליג הוא או לא פליג אלא על גוונא דרישא דלקולא:
אין תימר לקולא ניחא. אם תפרש דעל רישא דלקולא הוא דפליג ניחא דלא קשיא מידי דסבר ר''ל דלא מהני במה שסוחטן דלדידיה משקין מיבלע בליעי ומחוברין הן להאוכל וכיון שנטמאו נטמא גם המשקין שבתוכן:
אין תימר לחומרא. אבל אם נאמר דעל גוונא דסיפא דלחומרא היא דאם היו תרומה מעיקרא כבר נדחו ועלה הוא דפליג ר''ל וס''ל דאף בתרומה מעיקרא ונטמאו מהני בשסחטן הוה קשיא עליה המתני' דהא תנינן בשתילי תרומה שנטמאו ושתלן דאסורין מלאכול עד שיגום את האוכל אלמא אמרינן כבר נדחו:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּינִי מַתְנִיתָא עַד שֶׁיִּגּוֹם בֶּעָלִים וִישַׁנֶּה.
Traduction
Aussi, selon R. Abahou au nom de R. Yohanan, il faut ainsi rectifier le texte de la Mishna: on devra couper les feuilles, et, lorsqu’elles auront poussé, les tailler une seconde fois.
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו בשם ר' יוחנן. על הא דקתני ר' יהודה אומר עד שיגום וישנה ומפרש כיני מתניתא דמה הוא דיגום העלין שצמחו ועד שיגום בעלין וישנה בעלין השניים ואח''כ מה שיצא מהן האוכל מותר באכילה:
תַּמָּן תַּנִּינָן דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקֵּפַלּוֹטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהִשְׁבִיחוּ הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתִין דְּלֹא כְרִבִּי יוּדָה דְּתַנִּינָן רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בְּצַחֲנָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לִיטּוֹל אֶת הַזּוֹהֲמָה.
Traduction
– On a enseigné ailleurs (305)Ci-aprs Maasser Sheni, 2, 1: lorsque des poissons ont été cuits avec des porreaux de seconde dîme et qu’ils ont profité de ce mélange, il faut tenir compte de la plus value et la restituer à titre de seconde dîme. Cette Mishna, dit R. Oshia, ne saurait être conforme à l’avis exprimé ici par R. Juda, puisqu’il est dit: ''R. Juda permet de manger des petits poissons marinés avec un tel oignon, car celui-ci n’a alors pour but que d’enlever l’écume'' (il n’admet pas que cet oignon donne le goût; donc il ne saurait y avoir de plus-value).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. לקמן בריש פ''ב דמעשר שני דגים שנתבשלו עם הקפלוטות והן הכריתין פורו''ש בלע''ז השבח שהשביחו מחמת בישולן והן שוין יותר מחשבין לפי חשבון ופודה המעשר שני לפי מה שהשביח והשאר של חולין שהרי דגים של חולין השביחו גם כן מהקפלוטות וכל שהשביחו מחמת המעשר שני הרי הוא של מעשר שני:
מתני' דלא כר' יודה. דקס''ד דלר' יהודה אינן נותנין טעם לעולם בדגים דהא מתיר בבצל בצחנה וא''כ מתני' דמעשר שני דלא כר' יהודה דהכא:
Troumot
Daf 51a
משנה: הָרוֹדֶה פַת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּשֶׁל חִטִּים וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בְּכָמוֹן שֶׁל תְּרוּמָה וְאָפָה בוֹ אֶת הַפַּת הַפַּת מוּתָּר שֶׁאֵין טַעַם כָּמוֹן אֶלָּא רֵיחַ כָּמוֹן.
Traduction
Si, ayant tiré du four un pain chaud (312)Cf. Babli, Avoda Zara 66bÊ; Pessahim 76b., on le place par mégarde sur l’ouverture d’un tonneau de vin d’oblation (de sorte qu’il imprègne de ce vin), c’est interdit selon R. Meir; mais, selon R. Juda, c’est permis (le contact du goût est insignifiant). R. Yossé le permet si c’est une pâte de froment, mais il le défend pour l’orge, parce qu’elle attire davantage. Lorsqu’on a chauffé le four avec du cumin d’oblation (313)Cf. Avoda Zara, ibid. et qu’ensuite on y a cuit du pain, celui-ci reste permis à la consommation, car il n’a pas le goût du cumin, mais seulement sa senteur.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הרודה. מן התנור פת חמה ונתנה על פי חבית יין של תרומה והפת כשהיא חמה קולטת מריח היין:
רבי מאיר אוסר ור' יהודה מתיר. בבבלי בפרק ח' דפסחים (דף עה) קאמר דכולי עלמא ריחא מילתא ובפת חמה וחבית סתומה או בפת צוננת וחבית פתוחה הוא דפליגי:
מפני שהשעורים שואבות. דרכן לשאוב וקולטות מלחלוחית של היין והלכה כר' יוסי:
מתני' תנור שהסיקו בכמון של תרומה. כמון הוא הנזכר בפסוק והפיץ קצח וכמן אישפילט''ה בלע''ז:
הפת מותרת. לזרים שאין נכנס הטעם כמון בפת אלא הריח וריחא לאו מילתא היא בכל איסורין שבתורה ואי משום דהוסק התנור בתרומה לאו כלום הוא דאין התרומה אסורה בהנאה:
51a רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּעָייָן. וְהָדָא דְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הָאִיסּוּרִין מְשַׁעֲרִין אוֹתָן כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפַלּוֹט דְּלֹא כְרִבִּי יוּדָה. מוֹדֵי רִבִּי יוּדָה בְּבָצָל שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וּמוֹדֵי רִבִּי יוּדָה בְּבָצָל שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה.
Traduction
Mais, objectèrent les rabbins de Césarée, ce qu’a dit R. Abahou au nom de R. Yohanan (306)Cf. mme sŽrie, ci-aprs, Orla 2, 6 ( 62b)Ê; Nazir 6, 1 ( 54d)Ê; Babli, Hulin 97b., savoir que tout ce qui est interdit à la jouissance est compté à l’instar de l’oignon, ou du porreau (pour indiquer que ces objets sont les plus aptes à propager le goût), peut-il être nié par R. Juda? (Comment donc peut-il dire ici que l’oignon a pour but unique d’enlever l’écume)? R. Juda, en effet, reconnaît qu’il serait même interdit de tirer ce dernier profit d’un oignon consacré, ou de celui qui a servi à un usage idolâtre (à l’égard de ces deux cas, il défend toute jouissance quelconque, tandis qu’il est moins sévère à l’égard de l’oblation).
Pnei Moshe non traduit
רבכן דקסרין בעיין. הקשו על זה דלדידך נימא דהדא דאמר ר' יוחנן גבי נותני טעמים בריש פ''ו דנזיר כל האיסורין שנתבשלו עם היתר מין במינו ואי אפשר למיקם אטעמא משערין את האיסור כאלו הוא בצל או קפלוט ואם היה נותן טעם בההיתר באותו שיעור שהוא לפנינו אוסרו וא''כ הא נמי דלא כר' יודה וכי לית ליה לר' יודה נ''ט בבצל וקפלוט בתמיה אלא ודאי דלא קאמר כ''א בצחנה לפי שהן מינין שמעלין זוהמא הרבה ובהן הוא דאמר שאין הבצל אלא ליטול את הזוהמא:
מודה ר' יודה. מילתא באנפי נפשה היא דבבצל של הקדש דחמיר וכן בשל ע''ז דחמירא איסורה מודה הוא דלעולם אוסר הוא:
תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימִיצָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. תַּנֵּי וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה מַה פְלִיגִין בִּמְחַמֵּץ בְּמֵימָיו אֲבָל בִּמְחַמֵּץ בְּגוּפוֹ מוּתָּר. כְּמַה דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר תַּמָּן אֵין חִימּוּצוֹ חִימּוּץ בָּרוּר. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא אֵין תַּבְשִׁילוֹ תַּבְשִׁיל בָּרוּר.
Traduction
reprise: Lorsqu’une pomme écrasée (d’oblation) a été jointe à de la pâte pour qu’elle fermente (307)Cf. Babli, Menahot 54a., toute la pâte qui a ainsi levé devient interdite aux étrangers. Lorsque de l’orge (d’oblation) est tombée dans une citerne, bien que l’eau soit devenue nauséabonde (par cette orge, et qu’elle s’en est imprégnée), il est permis à tous s’en servir. Cette pâte qui a ainsi fermenté, est d’un usage permis, selon R. Yossé (308)Cf. mme sŽrie, Pessahim 2, 4 ( 29b)Ê; Shabat 3, 3 ( 5d).. R. Aha ou R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: cette discussion a lieu lorsque la pâte fermente par suite du jus de la pomme (309)Cf. Ci-aprs, Halla 1, 1Ê; Babli, Avoda Zara 66b.; mais si la fermentation a eu lieu par suite du corps de la pomme, les rabbins de la Mishna reconnaissent aussi que c’est permis, parce que c’est un ferment irrégulier. R. Yossé se montre conforme à ce qu’il dit ailleurs: d’une part, cette pâte est permise, parce qu’on n’est pas certain que cette fermentation au jus de pomme sera effective; de même, d’autre part, au jour du Shabat, la cuisson d’un œuf dans une eau déjà chaude est permise selon R. Yossé, parce que cette cuisson n’est pas certaine.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ח. ר' יוסי אומר אין חימוצו חימוץ:
מה פליגין במחמץ במימיו. ולהכי תני שריסקו והחמיץ במימיו שהן חמוצים אבל במחמץ בגופו מותר לדברי הכל דאין זה חימוץ וגרסי' להא לקמן ריש מס' חלה ובפרק כירה על המתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר וקאמר עלה ר' יוסי כדעתיה כמה דהוא אמר תמן אין חימוצו חימוץ ברור כן הוא אמרהכא אין תבשילו תבשיל ברור ואיידי דקאמר שם תמן והכא גריס נמי הכא כן. כלומר דר' יוסי לשיטתיה כמו דאינו אוסר אלא בחימוץ ברור לענין תרומה כן לענין שבת אינו אוסר אלא בבישול ברור לאפוקי הך דביצה לאו בישול גמור הוא:
כָּל נוֹתְנֵי טַעַם בֵּין לִשְׁבָח בֵּין לִפְגָּם אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לִשְׁבָח אָסוּר לִפְגָּם מוּתָּר. אָמָר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה פְלִיגִין בְּשֶׁהִשְׁבִּיחַ וְאַחַר כָּךְ פָּגַם. אֲבָל אִם פָּגַם וְאַחַר כָּךְ הִשְׁבִּיחַ אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא פָגַם הִיא הִשְׁבִּיחַ. הִיא הִשְׁבִּיחַ הִיא פָגַם הִיא מַחְלוֹקֶת. תַּמָּן תַּנִינָן שְׂעוֹרִים שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מֵימָיו מוּתָּרִין. הָדָא מַתְנִיתִין מַה הִיא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְמַחְלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר אִילֵּין שְׁמוּעָתָא הָכָא רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְמַחְלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
Tous les fruits qui propagent leur goût (310)Tossefta sur ce traitŽ, 8, soit que le mets en profite, soit qu’au contraire ils perdent à ce contact, sont en tous cas interdits. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Simon, la propagation du goût n’interdit le mets que si celui-ci s’améliore par là; mais si au contraire il perd ainsi de sa valeur, le mets reste permis. Selon R. Simon b. Lakish, la discussion a lieu lorsque le mets en a d’abord profité et qu’ensuite il a perdu de sa valeur par ce goût (en ce cas, R. Meir l’interdit); mais lorsqu’au contraire il a perdu d’abord de sa valeur et que pus tard il a profité de ce goût, R. Meir reconnaît aussi que le mets est permis. Selon R. Yohanan au contraire, il ‘importe peu qu’il y ait eu d’abord perte de valeur, puis amélioration, ou l’inverse; la discussion reste la même (et R. Meir l’interdit si même le mets a toujours perdu de sa valeur, du commencement à la fin). On a enseigné ailleurs (311)Cf. Orla 2, 5 ( 62a)Ê; Avoda Zara 5, 3 ( 44d).: Lorsque de l’orge sacrée est tombée dans une cuve, si même par la fermentation les eaux sont devenues troubles, elles restent permises. Or, d’après l’avis de qui cette Mishna s’exprime-t-elle ainsi et permet-elle l’usage de ces eaux qui ont perdu de leur limpidité? Selon R. Yohanan, elle serait conforme à la discussion précitée (dans laquelle R. Simon autorise l’usage de ce qui a perdu au contact du goût). Selon R. Simon b. Lakish, elle peut s’expliquer selon les 2 interlocuteurs (puisqu’il admet qu’au cas de perte de valeur même momentanée, c’est permis). R. Yossé bar R. Aboun dit que, par une communication faite dans la salle d’études, on savait aussi qu’au dire de R. Yohanan, ladite Mishna est conforme à la discussion précitée; selon R. Simon b. Lakish, elle est d’accord avec chacun.
Pnei Moshe non traduit
כל נותני טעם וכו'. תוספתא שם ומייתי להא לקמן בפ''ב דערלה וכן בפ''ה דע''ז אלא שבע''ז נשתבשה הגי' וכאן ובערלה היא הגי' נכונה בהיא דלקמן:
אמר רשב''ל מה פליגין וכו'. כלומר דר''ל סבר דלא פליג ר''מ בפוגם בתחלה אלא דוקא ביש כאן שבת בתחילה ואע''פ שהוא פוגם לבסוף בהא הוא דפליגי וס''ל לר''מ דאסור אבל אם השביח ולבסוף הוא דהשביח ומעיקרא היה פוגם מודה ר''מ דמותר דהכל הולך אחר בתחלה:
ר' יוחנן אמר לא שנייא וכו'. כלומר דאין חילוק בין שיש כאן שבח באיזה זמן אלא שאף שיש כאן ג''כ פגם ובין בתחילה ובין הוא בסוף וכן בכ''מ פליג ר''מ וס''ל נטל''פ אסור וכדלקמן:
תמן תנינן וכו'. משום דמייתי שם בהאי לישנא מייתי כאן נמי כן כדרך הש''ס הזה:
הדא מתני' מה היא. כלומר דהש''ס שואל דהאי מתני' דידן דפוגם מעיקרו הוא ואין כאן שבח כלל אם ר''מ מודה בזה דמותרין דמספקא לן אי ר' יוחנן לא פליג אדר''ל אליבא דר''מ אלא בפוגם בתחילה ולבסוף השביח דר''ל ס''ל אליבא דר''מ דמודה דמותר ור' יוחנן סבר דאף בהא פליג ר''מ דהואיל ויש כאן שבח לא איכפת לן בין אם הוא בתחילה או בסוף ואסור אבל היכא דאין כאן שבח כלל אלא פוגם הוא מתחילה וכיון אלו שעורים שנפלו לתוך הבור של מים אף ר' יוחנן ס''ל אליבא דר' מאיר דמותר או דילמא לר' יוחנן בכל מקום פליג ר''מ וס''ל דאסור ואפי' בפוגם מתחילה ועד סוף:
ר''י אמר במחלוקת. כלומר דפשיט לה דודאי כן הוא לר''י אליבא דר''מ דאפילו בפוגם מתחילה ועד סוף אסור הוא ולדידיה מתני' במחלוקת היא דלא אתיא כרבי מאיר אלא כרבי שמעון אבל לרשב''ל מתני' דברי הכל הוא דאפי' בפוגם בתחלה והשביח לבסוף ס''ל לר''ל אליבא דר''מ דמותר ומכ''ש בפוגם מתחלה ועד סוף:
ר' יוסי בר' בון. כלומר וכן פירש ר' יוסי בר' בון לשמועתא זו דלר' יוחנן בכל מקום פליג הוא ר''מ ומתני' מוקי לה במחלוקת ולרשב''ל מוקמינן לה כדברי הכל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source