אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה סְאָה הָעוֹלוֹת מִתּוֹךְ מֵאָה סְאָה. וְאַחַת שֶׁל חוּלִין נִתְחַלְּפָה לוֹ מוּתָּרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' זאת אומרת. מדמקלינן בספק ואפי' במאה של תרומה ואחת של חולין ש''מ דה''ה אם היו לפניו מאה סאה העולות מתוך מאה סאה כגון שכל אחת מהן נפלה לתוך מאה סאה חולין שכל אחת עולה באחד ומאה והסאה שעלתה נחשבת היא לתרומה ואם היו לפניו מאה סאה כגון אלו ואחת של חולין ונתחלפו לו שאינו ידוע איזו היא של חולין מותרות הן דתולין להקל בכל אחת ואחת דהיא אותה של חולין:
וְגִּידוּלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּלִין וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן שֶׁזְּרָעָן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן פּוֹדֶה אֶת כָּל הָאוֹצָר בִּדְמֵי אוֹתָהּ סְאָה. הֶפְרֵישׁ הֶקְדֵּשׁ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בֵּין דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה נִפְדֶּה בְּשַׁעַר הַזּוֹל. אֶלָּא 49b דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה נִפְדֶּה בְּשַׁעַר שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ. דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה נִפְדֶּה בְּשַׁעַר הָרִאשׁוֹן. הֶקְדֵּשׁ בֵּין דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אֵין לוֹ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ. אֲבָל דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה פּוֹדֶה אֶת כָּל הָאוֹצָר בִּדְמֵי אוֹתָהּ סְאָה שֶׁזָּרַע. וְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה פּוֹדֶה אֶת כָּל הָאוֹצָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נפדה בשער הזול. ביותר אלא שזהו החילוק בין דבר שזרעו כלה שהוא נפדה כשער הזול מאותו שעה שהוא עומד בו ולא בשער הזול של שעת הזרע שהרי כלה הוא אבל דבר שאין זרעו כלה הולכין אחר שער הראשון והיינו שער הזול שמשעת הזרע הקדש אבל בהקדש לעולם אין לו אלא מקומו ושעתו כדתנן בספ''ה דערכין אלא שזהו החילוק בהקדש בין דבר שזרעו כלה או לא. וכצ''ל אבל דבר שאין זרעו כלה פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה שזרע ודבר שזרעו כלה פודה את כל האוצר:
הפרש. כלומר אע''ג דנקט התנא להקדש ומעשר שני בחדא בבא מ''מ הפרש ביניהן בין הקדש למעשר שני כדנקיט ואזיל:
פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה. לאו לפרושי הא דקתני במתני' פודה אותן בזמן זרעם קאי דהאי בזמן זרען אין לפרש אלא על השער שהיה בזמן הזרע אלא דמילתא באנפי נפשה היא ור' יוחנן מפרש ענין הפדייה דהא דקאמר ופודה אותן היינו שפודה כל האוצר של הגדולין בדמי אותה סאה בלבד דקסבר דאותה הסאה הוא דחייבת בפדיון במעשר שני אם רוצה לאכלו חוץ לירושלים ובהקדש אם רוצה לפדותו לחולין אבל הגידולין אין חייבין בפדיון בפני עצמן ומפני שנתערבו העיקר עם הגידולין לפיכך פודה הוא את הכל בדמי אותה סאה:
עַד הֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַד שָׁלֹשׁ גְּרָנוֹת אֲסוּרוֹת. עַד גּוֹרֶן הָֽרְבִיעִית אָסוּר וְהָֽרְבִיעִית מוּתָּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַּמָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא בִּתְרוּמָה עַד כַּמָּה. אָמַר לֵיהּ עָשׂוּ גוֹרֶן הָֽרְבִיעִית כְּגוֹרֶן הָרִאשׁוֹנָה. מַה גוֹרֶן הָרִאשׁוֹנָה דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה בִּתְרוּמָה אָסוּר וּבְטֵבֵל מוּתָּר. אַף גּוֹרֶן הָֽרְבִיעִית בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה בִּתְרוּמָה אָסוּר וּבְטֵבֵל מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עשו גורן הרביעית. של טבל בדבר שאין זרעו כלה כגורן הראשונה של תרומה בדבר שזרעו כלה כלומר דכמו דמצינו דתרומה חמורה מטבל בדבר שזרעו כלה דגידולי תרומה תרומה וגידולי טבל חולין וא''כ מה גורן הראשונה בדבר שזרעו כלה בתרומה אסור ובטבל מותר אף גורן הרביעי בדבר שאין זרעו כלה בתרומה אסור ובטבל מותר דלעולם חמירא תרומה מטבל לענין הגידולין:
בתרומה עד כמה. דאמרינן לעיל בדבר שאין זרעו כלה אף בתרומה גידולי גידולין אסורין ועד כמה:
עד שלש גרנות אסורות. כלומר עד גידולין השלישים שהוא עושה מהן גרנות והיינו עד ועד בכלל כדמפרש ואזיל דעד גורן הרביעית הוא אסור והרביעית היא שמותרת דכיון שזרען ג''פ כבר נתבטל האיסור וגידולין הרביעים מותרין:
גמ' עד היכן. אסורין הגדולי גידולין:
תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סְאָה תְרוּמָה שֶׁעָלַת מִתּוֹךְ מֵאָה חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מְבַטְּלִין אוֹתָהּ. וְהָכָא לִיקֵּט וְנָפַל לְתוֹכָן חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מוּתָּרִין. כְּמוֹ דְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר תַּמָּן טוֹחֵן וּמַתִּיר אַף הָכָא כֵן. תַּמָּן מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ. בְּרַם הָכָא כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ. כְּשֶׁלָּקַט מֵאַחַת. אֲבָל אִם לִיקֵּט מִשְּׁתֵיהֶן מִזּוֹ וּמִזּוֹ עָלָה בְיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשלקט מאחת. והא דמחמרינן לערב לכתחילה עם חולין אחרים היינו דוקא בשליקט מאחת מהן אבל אם ליקט משתיהן וכלומר שליקט הכל של תרומה ואותה של חולין ואח''כ נתערבו אמרינן מזה ומזה עלו בידו ומערב אחת מהן עם חולין אחרים ואינו חושש דבכל אחת יש בה חולין ואינו מדמע אפי' בפחות ממאה חולין:
תמן. והדר פשיט לה דלא דמי דתמן מזה ומזה עלו בידו כלומר כשטוחנן ביחד א''כ ממילא מתערבין מהן מתרומה ומהחולין והחטין של חולין יפות הן משל תרומה ומתרבה הקמח של חולין ואותה של תרומה פיחתה ונמצא שעכשיו התרומה עולה באחד ומאה ומותרין החולין. ברם הכא כל הטבל עלה בידו. כלומר כל האיסור עלה בידו ואיידי דנקט האי לישנא לעיל ריש פ''ד כל הטבל עלה בידו נקט נמי הכא בהאי לישנא כלומר דחיישינן שמא מהתרומה הוא שליקט אותה דאע''ג דתנינן כולן מותרין היינו דוקא בפני עצמן תלינן להקל ולומר דאותה היא של חולין אבל לענין לערב לכתחילה עם חולין אחרין חוששין אנו שמא משל תרומה היא והוי מדומע אם החולין פחות ממאה הן:
כמו דר' יוחנן אמר תמן. כלומר אלא הא דקא מיבעיא לן כמו דאמר תמן בפ''ה בהלכה ט' גבי הא דתנינן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וטחנן והותירו כשם שהותירו החולין כך הותירה התרומה ואסור ואם ידוע שהחטין של חולין יפות הן משל תרומה מותר ומייתי התם הברייתא דתני אף טוחן הוא לכתחילה ומתיר והכא נקט לה בשם ר' יוחנן משום דלדידיה דמיקל הוא בהא דלעיל מסתמא ס''ל נמי להקל כהך ברייתא דמקלינן בדמוע והשתא בעו אי נימא אף הכא כן דאפי' לכתחילה לוקט אחת מהן ומערבה בחולין אחרים:
תמן א''ר יוחנן. כלומר וכן לענין הא דא''ר יוחנן לעיל בפ''ה בהלכה ה' סאה תרומה שעלתה מתוך מאה חולין שנפלה לתוכן והעלוה ואם אח''כ חזרה ונפלה לתוך חולין הדין הוא שהחולין כל שהן מבטלין אותה דאין אותה הסאה אלא ספק תרומה והשתא ה''ה הכא במאה לגינה של תרומה ואחת של חולין וליקט אחת מהן ונפלה לתוך חולין כל שהן מבטלין אותה ומותרין דדמיא ממש להא דר' יוחנן:
תַּנֵּי הַמְנַכֵּשׁ עִם הַכּוּתִי מוּתָּר בִּדְמַאי. הָא בְּוַדַּאי לֹא. לָמָּה. שֶׁהַדְּמַאי בָטֵל בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע וְאֵין גִּידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין גידולי איסור מעלין אותו. כלומר אע''פ שהגידולין מכח איסור דמאי באו אין מעלין אותו לאסור מאחר שבטל במחובר לקרקע דבדמאי הקילו:
למה. מותר בדמאי מפני שהדמאי בטל כשהוא זרעו ומחובר הוא לקרקע:
מותר. לאכול מהן עראי אם היו מפירות דמאי הא בפירות ודאי שאינו מעושר לא:
המנכש עם הכותי. קודם שגזרו עליהן שיהו כנכרים:
הלכה: רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן לָמָּה לִי עֲרַאי אֲפִילוּ קֶבַע. אֶלָּא בְגִין דְּאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנַָן מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מַעְשְׂרוֹתָיו מֵהֲלָכָה לְפוּם כֵּן צָֽרְכִינָן מֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא. כלומר דמשני דר' יוחנן אליבא דר''ש לשיטתיה הוא דאזיל בגין דא''ר ירמיה בשם ר' יוחנן לעיל בדמאי בפ''ג בסוף הלכה ד' דאע''ג דקסבר ר''ש יש קנין לעכו''ם לפטור מן המעשרות מודה הוא בלוקח טבל ממורח מן הנכרי שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה דלדידיה מירוח הנכרי אינו פוטר אלא מדברי תורה אבל מהלכה מדברי חכמים צריך לעשרן לפום כן צריכינן למימר דהכא אף כדר''ש היא דאתיא דבנכרי שזרע הטבל שלו לא אסרו חכמים באכילת עראי מגידולין שלו:
גמ' דר' שמעון היא. כלומר הא דקתני פירותיו של נכרי טבל אפי' כר''ש היא דאתיא דס''ל לעיל בפ''ה דדמאי בהלכה ט' דיש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע ממעשרות והיינו דפריך עלה ואם כר''ש א''כ למה לי עראי אפילו אכילת קבע יכול הוא לאכול דהא לר''ש פירותיו של נכרי פטורין הן ממעשרות:
משנה: הַמְנַכֵּשׁ עִם הַנָּכְרִי בְחִסִּיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁפֵּירוֹתָיו טֵבֵל אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי. שְׁתִלֵי תְרוּמָה שֶׁנִּיטְמְאוּ שְׁתָלָן טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא וַאֲסוּרִין מִלּוֹכַל עַד שֶיִּגּוֹם אֶת הָאוֹכֶל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶיִּגּוֹם וִישַׁנֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד שיגום וישנה. שצריך לחתוך גם מה שגדלו בפעם שנייה ומה שיגדל אח''כ הוא שמותר באכילה והלכה כרבי יהודה:
עד שיגום את האוכל. שיתתוך מה שראוי לאכול ומה שיתגדל אח''כ מותר:
שתילי תרומה. כגון שתילי הכרוב והתרדין שנטמאו וחזר ושתלן טהרו מלטמא דכיון דשתלן בקרקע נתבטלו מתורת אוכל ובכי הא לא גזרו דילמא משהי תרומה טמאה גביה כדי לשתלה ולטהרה כדגזרו לעיל גבי גידולי תרומה משום דבשביל האי רווח פורתא לא משהי לה דלא נעשית חולין ואפי' לכהן אסור באכילה כדקתני ואסורין מלאכול אף לכהנים הואיל והיו טמאים מקודם כבר נדחו:
אע''פ שפירותיו. של נכרי טבל וכשזרען טבל היה וכמ''ד אין קנין לנכרי בא''י כלל להפקיע מהמעשרות אפ''ה אוכל מהן עראי דאף דגידולי טבל בדבר שאין זרעו כלה כגון אלו אסור מ''מ באכילת עראי לא גזרו בפירותיו של נכרי:
מתני' המנכש עם הנכרי בחסיות. מנכש תולש עשבים הרעים כדי שיגדלו הירקות יפה ודרך לעשות זה ביותר בדבר החריף כגון השום והבצלים והלוף והכרתי והן נקראין חסיות:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה הַשּׁוּם עַד כִּשְׂעוֹרִין לְדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה. מִכָּן וְהֵילַךְ לְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה הַשּׁוּם עַד כִּשְׂעוֹרִים לְכָל דָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
השום עד כשעורים. דקא''ר יהודה וכך היתה הנוסחא שלהן במתני' עד כשעורים ומפרש לה אם גדול הוא כשיעור שעורה ועלה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוסי ב''ח דאם גדול כשעורה בדוקא קאמר דאז מדמי ליה לדבר שזרעו כלה אבל מיכן ואילך שהוא גדול ביותר לא אלא דומה הוא לדבר שאין זרעו כלה לפי שכשהוא מתגדל אין הזרע ממנו כלה ור' יוסי בר' בון בשם ר' יוסי ב''ח קאמר דכך קיבל ממנו אליבא דר' יהודה דהשום עד כשעורים לכל דבר כלומר לעולם ואפי' כשהוא מתגדל סבירא ליה דזרעו כלה:
50a מַה אִית לָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כְּגוֹן הַכּלובסין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אית לך. סתם דבר שזרעו כלה דקתני במתני' וקאמר כגון הכלובסין ממיני ירקות לעיל בכלאים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source