Vayedaber

Le texte Le vocabulaire Les révisions

משנה: גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְרוּמָה. וְגִּידּוּלֵי גִידּוּלִין חוּלִין. אֲבָל 49a הַטֵּבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָּע וְהַבִּיכּוּרִים גִּידוּלֵיהֶן חוּלִין. גִּידוּלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּלִין וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן זַרְעָם. מֵאָה לַגֵּינָה שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִין כּוּלָּן מוּתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אֲפִילוּ מֵאָה שֶׁל חוּלִין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה כּוּלָּן אֲסוּרִין. הַטֵּבֵל גִּידּוּלָיו מוּתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה כְּגוֹן הַלּוּף הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַשּׁוּם כִּשְׂעוֹרִים.

Traduction

Les produits des semences d’oblations sont au sacerdote (290)Cf. Babli, Shabat 17bÊ; Pessahim 34aÊ; Nedarim 60a.; mais les produits de ces produits sont profanes. Les produits d’objets inaffranchis de la première dîme, des pousses de 7e année de l’oblation sur les produits du dehors de la Palestine, du mélange interdit et des prémices (291)Voir ci-aprs, Bikkourim, ch.2, 2 Tous ces produits sont en minorit., sont considérés profanes. Les produits de fruits consacrés ou de leur 2e dîme sont profanes; seulement, il faut les racheter selon leur valeur au moment de la semaille. Lorsque dans un champ il y a cent plates-bandes provenant de l’oblation et une de profane, on peut se servir de toutes (n’étant que des produits indirects), au cas où la semence se dissout dans la terre (295)Cf. Nedarim ibid.; mais, lorsqu’elle ne se dissout pas, y eut-il cent parts de profane et une seule d’oblation, tout est interdit. Les produits d’objets non libérés dont permis (296)Cf. Babli, Pessahim 34a., lorsque la semence se dissout; mais, au cas contraire, même les produits des produits restent interdits. Qu’y a-t-il de cette dernière sorte? Le porreau, l’ail, l’oignon (échalote). Selon R. Juda, l’ail ne leur ressemble pas plus que l’orge (ce sont 2 sortes).

Pnei Moshe non traduit

מתני' גידולי תרומה תרומה. גזירת חכמים היא שגזרו משום תרומה טמאה ביד כהן שמא ישהנה אצלו עד שיזרענה כדי שתצא לחולין וימכרנה בדמים יקרים ודילמא אדהכי אתי בה לידי תקלה שיאכלנה לפיכך אמרו גידולי תרומה תרומה לענין שתהא אסורה לזרים אבל לשאר כל דברים הרי הן חולין כדאמרינן לעיל ריש פ''ו:

וגידולי גידולין. אם חזר וזרע את הגידולין אותן הגידולין היוצאין מהן חולין הן ומותרין לזרים דכולי האי לא גזרינן:

אבל הטבל. שזרעו וכן אינך דקחשיב להו גידוליהן חולין ומפרש בגמ' מפני שהטבל רובו חולין דהא דאמרינן בטבל דלא בטיל מפני שדבר שיש לו מתירין הוא שהרי יכול הוא לתקנו וכיון שזרעו א''א לתקנו ודווקא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין כדתנן לקמן והיינו עד שלש גרנות והרביעי מותר כדאמרינן לקמן בגמרא:

ומעשר ראשון. ג''כ רובו חולין:

וספיחי שביעית. שזרען אחר שביעית לא גזרו עליהן לפי שאינן מצויין כל כך מאלו העולין בעצמן או מהזרע שנפל מקודם שביעית או מן העיקרין שנקצרו מקודם שכל אלו מכלל ספיחי שביעית הן ומן התורה מותרין באכילה אלא שחכמים הוא שגזרו עליהן כדאמרינן לעיל בפרק ט' דשביעית ועל הגידולין לא גזרו דלא שכיחי וכן תרומת ח''ל אינה מצויה בארץ:

והמדומע. לפי שרובו חולין:

והבכורים. לפי שאינן מצויין שאינן נוהגין אלא פ''א בשנה ודוקא אם זרען קודם שנכנסו לירושלים אבל אם זרען לאחר שנכנסו לירושלים גידוליהן אסורין הן:

גידולי הקדש ומעשר שני חולין. בגמ' קאמר דיש הפרש בין החדש לבין מעשר שני וכדמפרשינן לקמן והא דגידולי מעשר שני חולין דוקא אם זרעו קודם שהכניסו לירושלים אבל אם זרעו אחר שהכניסו לירושלים הגידולין מעשר שני:

ופודה אותן בזמן זרעם. שאע''פ שגידוליהן חולין מ''מ צריכין לכתחילה פדייה וכשהוא פודה אותן פודה כשער שהיה בשעת הזרע אלא אם לא פדאן אעפ''כ הגידולין חולין לכל דבר ובגמרא מפרש אם פודה את כל האוצר בדמיו או אם פודה הכל בדמי אותה סאה:

מתני' מאה לגינה של תרומה. אם זרע בגינה מאה ערוגות של תרומה ובצדה אחת של חולין ולא נודע איזה היא של חולין כולן מותרין דתלינן לקולא בכל אחת ואחת דשמא היא של חולין:

אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' מאה של חולין וכו' כולן אסורין. משום מדומע ולא שייך כאן להעלות באחד ומאה לפי שלא נתערבה התרומה בתוך החולין:

מתני' הטבל גידוליו מותרין. השתא מהדר התנא להא דתנינן לעיל גידולי טבל חולין וקאמר דוקא בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין כשאר כל הטבל:

ר' יהודה אומר השום כשעורים. כלומר השום דבר שזרעו כלה הוא כמו השעורים ולפי שזרע השעורים ממהר להיות כלה ונאבד יותר משאר התבואות להכי נקט שעורים ואין הלכה כר' יהודה:

הלכה: וְתַנֵּי עֲלָהּ בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים. בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין. אֲבָל הַטֵּבֵל שֶׁרוּבּוֹ חוּלִין. וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁרוּבּוֹ חוּלִין. וּסְפִיחִי שְׁבִיעִית שֶׁאֵין מְצוּיִין וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. וְהַמְּדוּמָּע רוּבּּוֹ חוּלִין. וְהַבִּיכּוּרִים שֶׁאֵין מְצוּיִין.

Traduction

On a enseigné dans quel cas est-il dit que les produits des produits de l’oblation deviennent profanes, lorsque la semence est dissoute; mais lorsqu’elle n’est pas dissoute, ils restent sacrés et interdits. Quant aux produits de fruits non libérés dont la majeure partie est profane, ou de première dîme dont la majeure part est profane, ou de pousses de la 7e année qui ne sont pas fréquents, ou de l’oblation des fruits de l’extérieur assez rare, ou d’un mélange interdit dont la majeure part est profane, ou des premières peu répandues,

Pnei Moshe non traduit

אבל הטבל וכו'. כדפרישית במתני':

גמ' ותני עלה. בברייתא על אלו דתנן גידוליהן חולין וכן גידולי גידולין דתרומה בד''א בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים כדתנן לקמן גבי טבל אפי' גידולי גידולין אסורין והאי ברייתא מייתי הש''ס לעיל בפ''ו דשביעית בהל''ג וכן בנדרים בפ''ו בהלכה ד' ואיידי דנקט התם בהאי לישנא ותני עלה נקט נמי הכא כן:

וְגִּידוּלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּלִין וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן שֶׁזְּרָעָן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן פּוֹדֶה אֶת כָּל הָאוֹצָר בִּדְמֵי אוֹתָהּ סְאָה. הֶפְרֵישׁ הֶקְדֵּשׁ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בֵּין דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה נִפְדֶּה בְּשַׁעַר הַזּוֹל. אֶלָּא 49b דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה נִפְדֶּה בְּשַׁעַר שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ. דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה נִפְדֶּה בְּשַׁעַר הָרִאשׁוֹן. הֶקְדֵּשׁ בֵּין דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אֵין לוֹ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ. אֲבָל דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה פּוֹדֶה אֶת כָּל הָאוֹצָר בִּדְמֵי אוֹתָהּ סְאָה שֶׁזָּרַע. וְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה פּוֹדֶה אֶת כָּל הָאוֹצָר.

Traduction

ou des produits de fruits consacrés, ou de la 2e dîme, ils sont profanes; et on les rachète à leur valeur au moment où ils ont été semés (297)Cf. mme srie, Avoda Zara 3, 6, fin ( 43a).. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: on peut racheter tout le contenu du grenier pour le prix qu’a coûté la mesure saa qui a été semée. Il y a une distinction entre les produits consacrés, et ceux de la 2e dîme: pour celle-ci, peu importe que la semence soit dissoute, ou non, on en rachète les produits à un taux peu élevé (se réglant pour le bas prix d’après l’époque la moins chère), avec cette différence que pour les fruits à semence dissoute on les rachète selon le moment actuel, et pour les fruits dont la semence n’est pas dissoute on adopte le prix que la semence a coûté en 1er lieu (ce qui est peu). Au contraire, pour les fruits consacrés, on règle les divers produits d’après le lieu où l’on se trouve (sans pouvoir les transférer ailleurs) et l’heure actuelle, avec cette distinction que pour les fruits à semence dissoute on peut racheter tout le contenu du grenier pour le montant du saa semé, tandis que pour les produits dont la semence n’a pas été dissoute, il faut racheter tout le grenier.

Pnei Moshe non traduit

נפדה בשער הזול. ביותר אלא שזהו החילוק בין דבר שזרעו כלה שהוא נפדה כשער הזול מאותו שעה שהוא עומד בו ולא בשער הזול של שעת הזרע שהרי כלה הוא אבל דבר שאין זרעו כלה הולכין אחר שער הראשון והיינו שער הזול שמשעת הזרע הקדש אבל בהקדש לעולם אין לו אלא מקומו ושעתו כדתנן בספ''ה דערכין אלא שזהו החילוק בהקדש בין דבר שזרעו כלה או לא. וכצ''ל אבל דבר שאין זרעו כלה פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה שזרע ודבר שזרעו כלה פודה את כל האוצר:

הפרש. כלומר אע''ג דנקט התנא להקדש ומעשר שני בחדא בבא מ''מ הפרש ביניהן בין הקדש למעשר שני כדנקיט ואזיל:

פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה. לאו לפרושי הא דקתני במתני' פודה אותן בזמן זרעם קאי דהאי בזמן זרען אין לפרש אלא על השער שהיה בזמן הזרע אלא דמילתא באנפי נפשה היא ור' יוחנן מפרש ענין הפדייה דהא דקאמר ופודה אותן היינו שפודה כל האוצר של הגדולין בדמי אותה סאה בלבד דקסבר דאותה הסאה הוא דחייבת בפדיון במעשר שני אם רוצה לאכלו חוץ לירושלים ובהקדש אם רוצה לפדותו לחולין אבל הגידולין אין חייבין בפדיון בפני עצמן ומפני שנתערבו העיקר עם הגידולין לפיכך פודה הוא את הכל בדמי אותה סאה:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה סְאָה הָעוֹלוֹת מִתּוֹךְ מֵאָה סְאָה. וְאַחַת שֶׁל חוּלִין נִתְחַלְּפָה לוֹ מוּתָּרוֹת.

Traduction

– De ce que la Mishna permet l’usage de toutes les plates-bandes dont une seule est profane, R. Yossé conclut ceci: si l’on a devant soi cent saas de produits sacrés dont chaque mesure prise séparément est annulée par les cent autres, et qu’une mesure profane a été échangée avec l’une de ces mesures sacrées, sans que l’on puisse savoir laquelle est changée, toutes deviennent permises.

Pnei Moshe non traduit

גמ' זאת אומרת. מדמקלינן בספק ואפי' במאה של תרומה ואחת של חולין ש''מ דה''ה אם היו לפניו מאה סאה העולות מתוך מאה סאה כגון שכל אחת מהן נפלה לתוך מאה סאה חולין שכל אחת עולה באחד ומאה והסאה שעלתה נחשבת היא לתרומה ואם היו לפניו מאה סאה כגון אלו ואחת של חולין ונתחלפו לו שאינו ידוע איזו היא של חולין מותרות הן דתולין להקל בכל אחת ואחת דהיא אותה של חולין:

תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סְאָה תְרוּמָה שֶׁעָלַת מִתּוֹךְ מֵאָה חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מְבַטְּלִין אוֹתָהּ. וְהָכָא לִיקֵּט וְנָפַל לְתוֹכָן חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מוּתָּרִין. כְּמוֹ דְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר תַּמָּן טוֹחֵן וּמַתִּיר אַף הָכָא כֵן. תַּמָּן מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ. בְּרַם הָכָא כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ. כְּשֶׁלָּקַט מֵאַחַת. אֲבָל אִם לִיקֵּט מִשְּׁתֵיהֶן מִזּוֹ וּמִזּוֹ עָלָה בְיָדוֹ.

Traduction

Plus haut (5, 5), R. Yohanan dit: lorsqu’un saa d’oblation se trouve annulé par une quantité supérieure de cent parts profanes équivalentes, ils l’annulent en tous cas, tandis qu’ici on semble dire que c’est permis lorsqu’ayant ramassé l’oblation il y est tombé une part profane quelconque? (N’est-ce pas une contradiction)? -Non; de même que plus haut (6, 1) R. Yohanan permet le mélange lorsqu’on a tout moulu ensemble et qu’il est impossible de rien distinguer, il en est de même ici lorsque la partie profane s’est mêlée à une grande quantité sacrée; plus haut, il dit que l’on a pu prendre de l’un et de l’autre, tandis qu’ici il a dû prélever toute la partie sacrée en ne recueillant qu’une sorte, mais du moment où il en a cueilli plusieurs sortes, il a prélevé de l’une et l’autre (et le profane l’emporte). Jusqu’à quelle génération les produits des produits (à semence permanente) provenant d’inaffranchis sont-ils interdits?

Pnei Moshe non traduit

תמן א''ר יוחנן. כלומר וכן לענין הא דא''ר יוחנן לעיל בפ''ה בהלכה ה' סאה תרומה שעלתה מתוך מאה חולין שנפלה לתוכן והעלוה ואם אח''כ חזרה ונפלה לתוך חולין הדין הוא שהחולין כל שהן מבטלין אותה דאין אותה הסאה אלא ספק תרומה והשתא ה''ה הכא במאה לגינה של תרומה ואחת של חולין וליקט אחת מהן ונפלה לתוך חולין כל שהן מבטלין אותה ומותרין דדמיא ממש להא דר' יוחנן:

כמו דר' יוחנן אמר תמן. כלומר אלא הא דקא מיבעיא לן כמו דאמר תמן בפ''ה בהלכה ט' גבי הא דתנינן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וטחנן והותירו כשם שהותירו החולין כך הותירה התרומה ואסור ואם ידוע שהחטין של חולין יפות הן משל תרומה מותר ומייתי התם הברייתא דתני אף טוחן הוא לכתחילה ומתיר והכא נקט לה בשם ר' יוחנן משום דלדידיה דמיקל הוא בהא דלעיל מסתמא ס''ל נמי להקל כהך ברייתא דמקלינן בדמוע והשתא בעו אי נימא אף הכא כן דאפי' לכתחילה לוקט אחת מהן ומערבה בחולין אחרים:

תמן. והדר פשיט לה דלא דמי דתמן מזה ומזה עלו בידו כלומר כשטוחנן ביחד א''כ ממילא מתערבין מהן מתרומה ומהחולין והחטין של חולין יפות הן משל תרומה ומתרבה הקמח של חולין ואותה של תרומה פיחתה ונמצא שעכשיו התרומה עולה באחד ומאה ומותרין החולין. ברם הכא כל הטבל עלה בידו. כלומר כל האיסור עלה בידו ואיידי דנקט האי לישנא לעיל ריש פ''ד כל הטבל עלה בידו נקט נמי הכא בהאי לישנא כלומר דחיישינן שמא מהתרומה הוא שליקט אותה דאע''ג דתנינן כולן מותרין היינו דוקא בפני עצמן תלינן להקל ולומר דאותה היא של חולין אבל לענין לערב לכתחילה עם חולין אחרין חוששין אנו שמא משל תרומה היא והוי מדומע אם החולין פחות ממאה הן:

בשלקט מאחת. והא דמחמרינן לערב לכתחילה עם חולין אחרים היינו דוקא בשליקט מאחת מהן אבל אם ליקט משתיהן וכלומר שליקט הכל של תרומה ואותה של חולין ואח''כ נתערבו אמרינן מזה ומזה עלו בידו ומערב אחת מהן עם חולין אחרים ואינו חושש דבכל אחת יש בה חולין ואינו מדמע אפי' בפחות ממאה חולין:

עַד הֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַד שָׁלֹשׁ גְּרָנוֹת אֲסוּרוֹת. עַד גּוֹרֶן הָֽרְבִיעִית אָסוּר וְהָֽרְבִיעִית מוּתָּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַּמָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא בִּתְרוּמָה עַד כַּמָּה. אָמַר לֵיהּ עָשׂוּ גוֹרֶן הָֽרְבִיעִית כְּגוֹרֶן הָרִאשׁוֹנָה. מַה גוֹרֶן הָרִאשׁוֹנָה דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה בִּתְרוּמָה אָסוּר וּבְטֵבֵל מוּתָּר. אַף גּוֹרֶן הָֽרְבִיעִית בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה בִּתְרוּמָה אָסוּר וּבְטֵבֵל מוּתָּר.

Traduction

Selon R. Jacob b. Idi au nom de R. Yohanan, jusqu’à la 3e récolte c’est interdit; mais la 4e est permise. Jusqu’à quand les produits des produits provenant de l’oblation sont-ils interdits, demanda R. Samuel b. Abdima en présence de R. Mena? La 4e récolte, répondit ce dernier, est considérée au même degré que la première, c.-à-d.: de même que pour la première récolte les produits à semence dissoute sont interdits s’ils ont pour origine de l’oblation et permise lorsqu’ils proviennent de semences inaffranchies, de même, pour la 4e récolte, les produits dont la semence n’a pas été dissoute restent interdits s’ils proviennent de l’oblation et permis s’ils proviennent de grains inaffranchis.

Pnei Moshe non traduit

גמ' עד היכן. אסורין הגדולי גידולין:

עד שלש גרנות אסורות. כלומר עד גידולין השלישים שהוא עושה מהן גרנות והיינו עד ועד בכלל כדמפרש ואזיל דעד גורן הרביעית הוא אסור והרביעית היא שמותרת דכיון שזרען ג''פ כבר נתבטל האיסור וגידולין הרביעים מותרין:

בתרומה עד כמה. דאמרינן לעיל בדבר שאין זרעו כלה אף בתרומה גידולי גידולין אסורין ועד כמה:

עשו גורן הרביעית. של טבל בדבר שאין זרעו כלה כגורן הראשונה של תרומה בדבר שזרעו כלה כלומר דכמו דמצינו דתרומה חמורה מטבל בדבר שזרעו כלה דגידולי תרומה תרומה וגידולי טבל חולין וא''כ מה גורן הראשונה בדבר שזרעו כלה בתרומה אסור ובטבל מותר אף גורן הרביעי בדבר שאין זרעו כלה בתרומה אסור ובטבל מותר דלעולם חמירא תרומה מטבל לענין הגידולין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source