הלכה: וְתַנֵּי עֲלָהּ בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים. בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין. אֲבָל הַטֵּבֵל שֶׁרוּבּוֹ חוּלִין. וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁרוּבּוֹ חוּלִין. וּסְפִיחִי שְׁבִיעִית שֶׁאֵין מְצוּיִין וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. וְהַמְּדוּמָּע רוּבּּוֹ חוּלִין. וְהַבִּיכּוּרִים שֶׁאֵין מְצוּיִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל הטבל וכו'. כדפרישית במתני':
גמ' ותני עלה. בברייתא על אלו דתנן גידוליהן חולין וכן גידולי גידולין דתרומה בד''א בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים כדתנן לקמן גבי טבל אפי' גידולי גידולין אסורין והאי ברייתא מייתי הש''ס לעיל בפ''ו דשביעית בהל''ג וכן בנדרים בפ''ו בהלכה ד' ואיידי דנקט התם בהאי לישנא ותני עלה נקט נמי הכא כן:
משנה: גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְרוּמָה. וְגִּידּוּלֵי גִידּוּלִין חוּלִין. אֲבָל 49a הַטֵּבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָּע וְהַבִּיכּוּרִים גִּידוּלֵיהֶן חוּלִין. גִּידוּלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּלִין וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן זַרְעָם. מֵאָה לַגֵּינָה שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִין כּוּלָּן מוּתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אֲפִילוּ מֵאָה שֶׁל חוּלִין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה כּוּלָּן אֲסוּרִין. הַטֵּבֵל גִּידּוּלָיו מוּתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה כְּגוֹן הַלּוּף הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַשּׁוּם כִּשְׂעוֹרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה אומר השום כשעורים. כלומר השום דבר שזרעו כלה הוא כמו השעורים ולפי שזרע השעורים ממהר להיות כלה ונאבד יותר משאר התבואות להכי נקט שעורים ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' הטבל גידוליו מותרין. השתא מהדר התנא להא דתנינן לעיל גידולי טבל חולין וקאמר דוקא בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין כשאר כל הטבל:
אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' מאה של חולין וכו' כולן אסורין. משום מדומע ולא שייך כאן להעלות באחד ומאה לפי שלא נתערבה התרומה בתוך החולין:
מתני' מאה לגינה של תרומה. אם זרע בגינה מאה ערוגות של תרומה ובצדה אחת של חולין ולא נודע איזה היא של חולין כולן מותרין דתלינן לקולא בכל אחת ואחת דשמא היא של חולין:
ופודה אותן בזמן זרעם. שאע''פ שגידוליהן חולין מ''מ צריכין לכתחילה פדייה וכשהוא פודה אותן פודה כשער שהיה בשעת הזרע אלא אם לא פדאן אעפ''כ הגידולין חולין לכל דבר ובגמרא מפרש אם פודה את כל האוצר בדמיו או אם פודה הכל בדמי אותה סאה:
גידולי הקדש ומעשר שני חולין. בגמ' קאמר דיש הפרש בין החדש לבין מעשר שני וכדמפרשינן לקמן והא דגידולי מעשר שני חולין דוקא אם זרעו קודם שהכניסו לירושלים אבל אם זרעו אחר שהכניסו לירושלים הגידולין מעשר שני:
והמדומע. לפי שרובו חולין:
וספיחי שביעית. שזרען אחר שביעית לא גזרו עליהן לפי שאינן מצויין כל כך מאלו העולין בעצמן או מהזרע שנפל מקודם שביעית או מן העיקרין שנקצרו מקודם שכל אלו מכלל ספיחי שביעית הן ומן התורה מותרין באכילה אלא שחכמים הוא שגזרו עליהן כדאמרינן לעיל בפרק ט' דשביעית ועל הגידולין לא גזרו דלא שכיחי וכן תרומת ח''ל אינה מצויה בארץ:
ומעשר ראשון. ג''כ רובו חולין:
אבל הטבל. שזרעו וכן אינך דקחשיב להו גידוליהן חולין ומפרש בגמ' מפני שהטבל רובו חולין דהא דאמרינן בטבל דלא בטיל מפני שדבר שיש לו מתירין הוא שהרי יכול הוא לתקנו וכיון שזרעו א''א לתקנו ודווקא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין כדתנן לקמן והיינו עד שלש גרנות והרביעי מותר כדאמרינן לקמן בגמרא:
וגידולי גידולין. אם חזר וזרע את הגידולין אותן הגידולין היוצאין מהן חולין הן ומותרין לזרים דכולי האי לא גזרינן:
מתני' גידולי תרומה תרומה. גזירת חכמים היא שגזרו משום תרומה טמאה ביד כהן שמא ישהנה אצלו עד שיזרענה כדי שתצא לחולין וימכרנה בדמים יקרים ודילמא אדהכי אתי בה לידי תקלה שיאכלנה לפיכך אמרו גידולי תרומה תרומה לענין שתהא אסורה לזרים אבל לשאר כל דברים הרי הן חולין כדאמרינן לעיל ריש פ''ו:
והבכורים. לפי שאינן מצויין שאינן נוהגין אלא פ''א בשנה ודוקא אם זרען קודם שנכנסו לירושלים אבל אם זרען לאחר שנכנסו לירושלים גידוליהן אסורין הן:
עַד הֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַד שָׁלֹשׁ גְּרָנוֹת אֲסוּרוֹת. עַד גּוֹרֶן הָֽרְבִיעִית אָסוּר וְהָֽרְבִיעִית מוּתָּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַּמָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא בִּתְרוּמָה עַד כַּמָּה. אָמַר לֵיהּ עָשׂוּ גוֹרֶן הָֽרְבִיעִית כְּגוֹרֶן הָרִאשׁוֹנָה. מַה גוֹרֶן הָרִאשׁוֹנָה דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה בִּתְרוּמָה אָסוּר וּבְטֵבֵל מוּתָּר. אַף גּוֹרֶן הָֽרְבִיעִית בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה בִּתְרוּמָה אָסוּר וּבְטֵבֵל מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עשו גורן הרביעית. של טבל בדבר שאין זרעו כלה כגורן הראשונה של תרומה בדבר שזרעו כלה כלומר דכמו דמצינו דתרומה חמורה מטבל בדבר שזרעו כלה דגידולי תרומה תרומה וגידולי טבל חולין וא''כ מה גורן הראשונה בדבר שזרעו כלה בתרומה אסור ובטבל מותר אף גורן הרביעי בדבר שאין זרעו כלה בתרומה אסור ובטבל מותר דלעולם חמירא תרומה מטבל לענין הגידולין:
בתרומה עד כמה. דאמרינן לעיל בדבר שאין זרעו כלה אף בתרומה גידולי גידולין אסורין ועד כמה:
עד שלש גרנות אסורות. כלומר עד גידולין השלישים שהוא עושה מהן גרנות והיינו עד ועד בכלל כדמפרש ואזיל דעד גורן הרביעית הוא אסור והרביעית היא שמותרת דכיון שזרען ג''פ כבר נתבטל האיסור וגידולין הרביעים מותרין:
גמ' עד היכן. אסורין הגדולי גידולין:
תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סְאָה תְרוּמָה שֶׁעָלַת מִתּוֹךְ מֵאָה חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מְבַטְּלִין אוֹתָהּ. וְהָכָא לִיקֵּט וְנָפַל לְתוֹכָן חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מוּתָּרִין. כְּמוֹ דְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר תַּמָּן טוֹחֵן וּמַתִּיר אַף הָכָא כֵן. תַּמָּן מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ. בְּרַם הָכָא כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ. כְּשֶׁלָּקַט מֵאַחַת. אֲבָל אִם לִיקֵּט מִשְּׁתֵיהֶן מִזּוֹ וּמִזּוֹ עָלָה בְיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשלקט מאחת. והא דמחמרינן לערב לכתחילה עם חולין אחרים היינו דוקא בשליקט מאחת מהן אבל אם ליקט משתיהן וכלומר שליקט הכל של תרומה ואותה של חולין ואח''כ נתערבו אמרינן מזה ומזה עלו בידו ומערב אחת מהן עם חולין אחרים ואינו חושש דבכל אחת יש בה חולין ואינו מדמע אפי' בפחות ממאה חולין:
תמן. והדר פשיט לה דלא דמי דתמן מזה ומזה עלו בידו כלומר כשטוחנן ביחד א''כ ממילא מתערבין מהן מתרומה ומהחולין והחטין של חולין יפות הן משל תרומה ומתרבה הקמח של חולין ואותה של תרומה פיחתה ונמצא שעכשיו התרומה עולה באחד ומאה ומותרין החולין. ברם הכא כל הטבל עלה בידו. כלומר כל האיסור עלה בידו ואיידי דנקט האי לישנא לעיל ריש פ''ד כל הטבל עלה בידו נקט נמי הכא בהאי לישנא כלומר דחיישינן שמא מהתרומה הוא שליקט אותה דאע''ג דתנינן כולן מותרין היינו דוקא בפני עצמן תלינן להקל ולומר דאותה היא של חולין אבל לענין לערב לכתחילה עם חולין אחרין חוששין אנו שמא משל תרומה היא והוי מדומע אם החולין פחות ממאה הן:
כמו דר' יוחנן אמר תמן. כלומר אלא הא דקא מיבעיא לן כמו דאמר תמן בפ''ה בהלכה ט' גבי הא דתנינן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וטחנן והותירו כשם שהותירו החולין כך הותירה התרומה ואסור ואם ידוע שהחטין של חולין יפות הן משל תרומה מותר ומייתי התם הברייתא דתני אף טוחן הוא לכתחילה ומתיר והכא נקט לה בשם ר' יוחנן משום דלדידיה דמיקל הוא בהא דלעיל מסתמא ס''ל נמי להקל כהך ברייתא דמקלינן בדמוע והשתא בעו אי נימא אף הכא כן דאפי' לכתחילה לוקט אחת מהן ומערבה בחולין אחרים:
תמן א''ר יוחנן. כלומר וכן לענין הא דא''ר יוחנן לעיל בפ''ה בהלכה ה' סאה תרומה שעלתה מתוך מאה חולין שנפלה לתוכן והעלוה ואם אח''כ חזרה ונפלה לתוך חולין הדין הוא שהחולין כל שהן מבטלין אותה דאין אותה הסאה אלא ספק תרומה והשתא ה''ה הכא במאה לגינה של תרומה ואחת של חולין וליקט אחת מהן ונפלה לתוך חולין כל שהן מבטלין אותה ומותרין דדמיא ממש להא דר' יוחנן:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה סְאָה הָעוֹלוֹת מִתּוֹךְ מֵאָה סְאָה. וְאַחַת שֶׁל חוּלִין נִתְחַלְּפָה לוֹ מוּתָּרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' זאת אומרת. מדמקלינן בספק ואפי' במאה של תרומה ואחת של חולין ש''מ דה''ה אם היו לפניו מאה סאה העולות מתוך מאה סאה כגון שכל אחת מהן נפלה לתוך מאה סאה חולין שכל אחת עולה באחד ומאה והסאה שעלתה נחשבת היא לתרומה ואם היו לפניו מאה סאה כגון אלו ואחת של חולין ונתחלפו לו שאינו ידוע איזו היא של חולין מותרות הן דתולין להקל בכל אחת ואחת דהיא אותה של חולין:
וְגִּידוּלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּלִין וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן שֶׁזְּרָעָן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן פּוֹדֶה אֶת כָּל הָאוֹצָר בִּדְמֵי אוֹתָהּ סְאָה. הֶפְרֵישׁ הֶקְדֵּשׁ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בֵּין דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה נִפְדֶּה בְּשַׁעַר הַזּוֹל. אֶלָּא 49b דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה נִפְדֶּה בְּשַׁעַר שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ. דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה נִפְדֶּה בְּשַׁעַר הָרִאשׁוֹן. הֶקְדֵּשׁ בֵּין דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה אֵין לוֹ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ. אֲבָל דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה פּוֹדֶה אֶת כָּל הָאוֹצָר בִּדְמֵי אוֹתָהּ סְאָה שֶׁזָּרַע. וְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה פּוֹדֶה אֶת כָּל הָאוֹצָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נפדה בשער הזול. ביותר אלא שזהו החילוק בין דבר שזרעו כלה שהוא נפדה כשער הזול מאותו שעה שהוא עומד בו ולא בשער הזול של שעת הזרע שהרי כלה הוא אבל דבר שאין זרעו כלה הולכין אחר שער הראשון והיינו שער הזול שמשעת הזרע הקדש אבל בהקדש לעולם אין לו אלא מקומו ושעתו כדתנן בספ''ה דערכין אלא שזהו החילוק בהקדש בין דבר שזרעו כלה או לא. וכצ''ל אבל דבר שאין זרעו כלה פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה שזרע ודבר שזרעו כלה פודה את כל האוצר:
הפרש. כלומר אע''ג דנקט התנא להקדש ומעשר שני בחדא בבא מ''מ הפרש ביניהן בין הקדש למעשר שני כדנקיט ואזיל:
פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה. לאו לפרושי הא דקתני במתני' פודה אותן בזמן זרעם קאי דהאי בזמן זרען אין לפרש אלא על השער שהיה בזמן הזרע אלא דמילתא באנפי נפשה היא ור' יוחנן מפרש ענין הפדייה דהא דקאמר ופודה אותן היינו שפודה כל האוצר של הגדולין בדמי אותה סאה בלבד דקסבר דאותה הסאה הוא דחייבת בפדיון במעשר שני אם רוצה לאכלו חוץ לירושלים ובהקדש אם רוצה לפדותו לחולין אבל הגידולין אין חייבין בפדיון בפני עצמן ומפני שנתערבו העיקר עם הגידולין לפיכך פודה הוא את הכל בדמי אותה סאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source