רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בָּעֵי לָוִוין וּכְרִיתוּת מַה אָֽמְרִין בָּהּ אִילֵּין תַּנָּיֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי צְרִיכָה לְרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְלָמָּה לֹא שֶָׁמַע לֵיהּ מִן הָדָא דְּתַנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. דְּתַנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּרֵת בְּשַׁבָּת וְנֶאֱמַר כָּרֵת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מַה כָּרֵת הָאָמוּר בְּשַׁבָּת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. אַף כָּרֵת הָאָמוּר בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין מָמוֹן אֶצֶל כָּרֵת. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מַה צְרִיכִין לֵיהּ כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּרַם כְּרִבִּי יוֹחָנָן אִם מַכּוֹת אֶצֶל מִיתָה יֵשׁ לוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. אָמַר לֵיהּ וְאַף כְּרִבִּי יוֹחָנָן צְרִיכָה לֵיהּ. אִיתְפַּלְּגוּן הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לְשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אִם הִתְרוּ בוֹ לְשׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה נִסְקָל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר וַאֲפִילוּ הִתְרוּ בוֹ לְשׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה נִסְקָל. הָכָא שְׁנֵי דְבָרִים. וְהָכָא דָבָר אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכא. אבל הכא מאי דקא מיבעיא לן בדבר אחד שיש בו לאו וכרת הוא דמיבעיא לן והלכך אפי' לר' יוחנן נמי איכא למימר דכשם שאין מלקות ותשלומין בלאו אחד כן נמי אין מלקות וכרת בלאו אחד:
דאיתפלגון. בהא אם יש מלקות בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד. והך א''ל ואף כרבי יוחנן צריכא ליה ל''ג עד לבתר הכי כמו שהוא שם:
לווין וכריתות מה אמרין בה אלין תניי. אלו תנאים ר' נחוניא ור''ש בן מנסיא מה אמרו אצל מלקות וכרת אי לדידהו אין מלקות אצל כרת כשם שאין תשלומין במקום כרת או לא:
צריכה לרבנן. מספקא להו לרבנן בבית המדרש אליבא דהני תנאי:
ולמה לא שמיע להו מן הדא. ברייתא דר''ש בן יוחי דאין מכות אצל חייבי כריתות:
מה כרת האמור בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת האמור ביו''כ אין מכות אצל כרת. כצ''ל וכך הוא במגילה ובכתובות. מה שבת לא משכחת לה מלקות אצלה דאם התרו בו חייב סקילה ואם לא התרו בו חייב כרת ומלקות אין בה משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד אין לוקין עליו וה''נ ס''ל בת''כ דאף אם התרו בו פטור ממלקות דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא:
מה צריכין ליה כרשב''ל. כלומר אליבא דר''ש בן לקיש דלקמן הוא דאיכא לספוקי אם יש מכות אצל כרת או לא:
ברם כר' יוחנן. אם מכות אצל מיתה יש לו לכ''ש מכות אצל כרת. כצ''ל וכך הוא במגילה ובכתובות:
אם התרו בו לשום אותו ואת בנו. ולא התרו בו משום ע''ז לוקה דאין כאן מיתה. רשב''ל אומר אפי' התרו בו לשום אותו ואת בנו. לבד אינו לוקה דמאחר שאלו התרו בו משום ע''ז היה נסקל ואינו לוק' דקים ליה בדרבה מיניה ה''נ אפי' לא התרו בו משום ע''ז הואיל דבהך איסורא איכא ביה צד מיתה לא לקי והשתא אליבא דרשב''ל הוא דמיבעיא לן אם דוקא במקום שיש בו מיתת ב''ד הוא דפטור ממלקות או אף במקום כרת אבל אליבא דר' יוחנן דמחייב מלקות במקום שיש בו צד מיתת ב''ד לא כ''ש דמחייב מלקות במקום שיש בו כרת דלא חמירא כמיתת ב''ד. וכאן הוא דגרסי' להא דלעיל. א''ל ואף כר' יוחנן צריכא ליה. כלומר דלא היא דאפי' אליבא דר' יוחנן איכא לספוקי בהך מילתא משום דלא דמיא דהכא גבי אותו ואת בנו שני דברים הן מלקות משום אותו ואת בנו ומיתה משום ע''ז והואיל ושני איסורין הן איכא למימר דמשום הכי ס''ל דהיכא דאתרו ביה משום אותו ואת בנו בלבד דיש בו מלקות משום דלאו בפ''ע הוא ובאותו לאו אין בו מיתה:
תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת. הָא בְתַשְׁלוּמִין זֶה וְזֶה שָׁוִין. מַתְנִיתָא דְרִבִּי נְחוֹנְיָה בֶּן הַקָּנָה דְּתַנֵּי רִבִּי נְחוֹנְיָה בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר יוֹם הַכִּיפּוּרִים כְּשַׁבָּת לְתַשְׁלוּמִין. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָא אוֹמֵר כִּמְחוּייָבֵי כְרִיתוּת כָּךְ חַייְבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. מַה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא אָמַר נַעֲרָה נִדָּה בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא אוּף אָחוֹת אִשְׁתּוֹ בֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי נְחוֹנְיָה בֶּן הַקָּנָה מַה שַׁבָּת אֵין לָהּ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָהּ וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין לוֹ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרוֹ. וְזוֹ הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָהּ מְשַׁלֵּם. 36b וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָא אוֹמֵר שַׁבָּת יֵשׁ בָּהּ כָּרֵת וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים יֵשׁ בּוֹ כָּרֵת וְזוֹ הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ כָּרֵת אֵינוֹ מְשַׁלֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפרק קמא דמגילה:
אלא שזה זדונו בידי אדם. שבת יש בה מיתת בית דין במזיד ובהתראה ויום הכפורים במזיד בהיכרת דכתיב ונכרתה הנפש ההיא:
הא בתשלומין זה וזה שוין. אם עשה דבר שיש בו תשלומין שוין הן לפטרו מהתשלומין כדמוקי לה כר' נחוניא בן הקנה שהיה עושה יה''כ כשבת לענין לפוטרו מתשלומין דקים ליה בדרבה מיניה:
ור''ש בן מנסיא אומר מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתות ב''ד. כצ''ל וכך הוא במגילה ובכתובות:
מה ביניהון. מהנ''מ אי אמרינן יה''כ כשבת או יה''כ כחייבי מיתות ב''ד:
ור''ש בן מנסיא. אבל לדידיה מה שבת שיש בה כרת במזיד בלא התראה ודמיא לה יה''כ שיש בו כרת וכן נמי זו נדה ואחות אשתו שיש בהן כרת פוטרין מן התשלומין:
נערה נדה ביניהון. אם אנס נערה נדה איכא בינייהו אי מחייב קנס או לא וכן אף אחות אשתו ביניהן דלר' נחוניא בן הקנה יה''כ כשבת בדוקא קאמר משום דדמיין אהדדי שאין להן היתר לעולם לאפוקי נערה נדה יש לה היתר לאחר איסורה וכן אחות אשתו לאחר מיתת אשתו ולדידיה חייב עליהן בקנס:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שְׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה בֵּין אִילֵּין תַּנָּיֵי לְאִילֵּין רַבָּנִין לְלָאוִין לֹא לִכְרִיתוּת. אָמַר רִבִּי יוּדָן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ אָמַר כְּרִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה הַמֵּצִית גְּדִישׁוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בְּיוֹם טוֹב בֵּינֵיהוֹן. אִילֵּין תַּנָּיֵי סָֽבְרִין מֵימַר הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן כָּרֵת מְשַׁלֵּם. וְאִילֵּין רַבָּנִין סָֽבְרִין מֵימַר הוֹאִיל וְיֵשׁ מַכּוֹת אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. מֵעַתָּה אֵילּוּ נְעָרוֹת דְּלָא כְרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה בְּבָא עַל הַמַּמְזֶרֶת בֵּינֵיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דרשב''ל. אדלעיל קמהדר דלר''ל דס''ל דחייבי מלקיות אפי' לא התרו בהן פטורין מתשלומין ומוקי למתני' דהכא ודאלו נערו' כר''מ דאמר לוקה ומשלם א''כ מאי איכא בין אלין תניא שהן ר' נחוניא בן הקנה ור''ש בן מנסיא דלעיל לבין אלין רבנן דפליגי אדר''מ הא לכולהו חייבי כריתות פטורין הן מן הקנס ואפי' במקום דאין כאן מלקות דאלו לר' יוחנן איכא בינייהו חייבי כריתות שלא התרו בהן למלקות כדמוקי לעיל אליבא דרבנן דר''מ דמתני' בשלא התרו בו דחייב בקנס אבל להני תנאי ר' נחוניא ור''ש בן מנסיא לעולם פטור הוא אלא לר''ל הוא דקשיא מאי בינייהו ומאי קמ''ל אליבא דהני תנאי:
ללאוין לא לכריתות. איכא בינייהו כלומר במקום דאיכא חייבי לאוין בלחוד ואין אצליהן כרת כדמסיק ואזיל. וה''ג כמו שהוא במגילה ובכתובות. א''ר יודן הבא על ממזרת ביניהון. א''ר חנניה אף המצית גדישו של חבירו ביו''ט ביניהון. דלהנך תנאי הבא על הממזרת חייב בקנס דאין כאן כרת ולרבנן דר''מ פטור ואפי' לא התרו בו לר''ל:
המצית גדישו וכו'. די''ט אין בו כרת אלא לאו דלהנך תנאי משלם דלאו מתחייב בנפשו הוא ולרבנן דר''מ פטור הואיל ואיכא לאו דאית ביה מלקות:
מעתה אלו נערות דלא כרבנן. לר''ל דמוקי למתני' כר''מ ואי נימא דבדוקא היא ולא אתיא כלל אליבא דרבנן דלדידהו לא משכחת קנס אפי' בחייבי לאוין גרידא:
א''ר מתנייה תפתר דברי הכל בממזר שבא על הממזרת. כך הוא במגילה ובכתובות. כלומר רישא דמתני' דאלו נערות מצינן לאוקמי אפי' כרבנן ובממזר שבא על הממזרת מיירי דמותר בה ומשלם קנס באונס ומהו דתימא הואיל ופסולי קהל הן לאו בני קנסא נינהו קמ''ל:
וְאֵשֶׁת אָחִיו לָאו יְבִימְתּוֹ הִיא. תִּפְתָּר שֶׁמֵּת אָחִיו וְהָיוּ לוֹ בָנִים וְאֵירַשׂ אִשָּׁה וּמֵת וּבָא אָחִיו וְאָֽנְסָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואשת אחיו דקתני התם דיש לה קנס ופריך לאו יבימתו היא. בתמיה דהא ע''כ לאחר מיתת אחיו. מיירי ומת לאחר שאירסה דאכתי נערה בתולה היא דאם לא מת אשת איש היא ואם לאחר שנשאה מת בלאו הכי לא מצית אמרת דלאו בחזקת בתולה היא אלא ודאי כדאמרן ומיהת זקוקה היא לו מן האירוסין וא''כ מה כרת ומה קנס שייך בה:
תיפתר שהיו לאחיו בנים ואירס אשה ומת ובא אחיו ואנסה. כך הוא שם כלומר משכחת לה בשהיו לאחיו בנים מאשה אחרת ואינה זקוקה לו ואירס את זו האחרת ומת דאם לא מת בת סקילה היא ואין בה קנס כדלעיל:
משנה: בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישְׂאֵת לְיִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ אָֽכְלָה תְרוּמָה מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֵת אֶת הַחוֹמֶשׁ. וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵיפָה. נִישְׂאֵת לְאֶחָד מִכָּל הַפְְּסוּלִין מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וּמִיתָתָהּ בְּחֵנֶק דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זוֹ וְזוֹ מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵין מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשׁ. וּמִיתָתָן בִּשְׂרֵיפָה. הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו קְטַנִּים וְאֶת עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת תְּרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ וְהַתַשְׁלוּמִין חוּלִין. אִם רָצָה הַכֹּהֶן לִמְחוֹל לוֹ מוֹחֵל. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְּשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ תַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל אֵינוֹ מוֹחֵל וְכָל הַמְּשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֵֶת הַחוֹמֶשׁ הַתַּשְׁלוּמִין חוּלִין אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל מוֹחֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומיתתה בשריפה. אם זינתה לאחר שנשאת דכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' כל שהיא בת כהן בין שנשאת לכהן בין שנשאת לישראל באש תשרף:
מתני' בת כהן שנשאת לישראל. ונאסרה לאכול בתרומה ואכלה משלמת את הקרן לבעלים כדין גוזל את חבירו ואינה משלמת את החומש דגבי זר כתיב וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש וגו' וזו אינה זרה ואפשר לה נמי שתשוב לבית אביה כנעוריה כשימות בעלה או יגרשנה וזרע אין לה ותהא מותרת לאכול בתרומה:
נשאת לאחד מכל הפסולין. כגון מאיסורי לאוין וחייבי עשה השוין בכל דקיי''ל דנעשית זונה ונפסלה לכהונה כדדרשינן בפ' אלמנה לכ''ג ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה והרי היא כזרה:
ומיתתה בחנק. כדמפרש בגמרא טעמא דר''מ דדריש מדכתיב כי תחל לזנות בית אביה מי שראויה לחזור לבית אביה אם לא זינתה זו היא בשריפה יצאת זו שאינה ראויה לחזור לבית אביה שאינה בשריפה:
זו וזו וכו'. דבעינן שתהא זרה מעיקרא אבל זו הואיל וכבר אכלה בתרומה אינה משלמת את החומש:
ומיתתה בשריפה. דכתיב ובת איש כהן מ''מ והלכה כחכמים:
מתני' המאכיל את בניו קטנים וכו'. דהני לאו בני חיובא נינהו וחומש בהאוכל תלי רחמנא:
האוכל תרומת ח''ל. אין דינה כתרומה גמורה לענין החומש:
פחות מכזית. דאשר יאכל כתיב ואין אכילה פחות מכזית:
זה הכלל וכו'. דקדש כתיב גבי חומש ואינו יכול הכהן למחול את הקדש לגבי הישראל ואם התשלומין חולין כגון אלו והאוכל במזיד אם רצה הכהן למחול מוחל:
לֹא הִסְפִּיק לְשַׁלֵּם עַד שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר נוֹתֵן. הָיוּ לוֹ נְכָסִים שֶׁאֵין לְרַבּוֹ רְשׁוּת בָּהֶן נוֹתֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא הספיק לשלם. האדון את הקרן בשביל העבד עד שנשתחרר ממנו נותן העבד את הכל קרן וחומש דמה שלא שילם עד עתה משום שאין לו דכל מה שקנה העבד קנה רבו ומכיון שנשתחרר משלם הוא את הכל וכן אם היו לו נכסים שנתנו לו אחרים על מנת שאין לרבו רשות בהן משלם הוא מיד את הכל:
וְהָתַנִּינָן רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ פּוֹטֵר. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מַה פְלִיגִין בְּחוֹמֶשׁ אֲבָל בְּקֶרֶן אֲפִילוּ רִבִּי יוֹשׁוּעַ מוֹדֵי. מַה פְלִיגִין לְשֶׁעָבַר אֲבָל לָבֹא אֲפִילוּ רִבִּי יוֹשׁוּעַ מוֹדֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוון בעיי מימר. בני בית המדרש. דלא היא דמה פליגין בחומש אבל בקרן אף ר' יהושע מודי ומה פליגין בלשעבר על מה שכבר אכלו באותה שעה קודם שנודע שאסורין מלאכול בתרומה אבל להבא אפי' ר' יהושע מודה שאסורין הן וחייבין כמו זר האוכל תרומה והשתא מתני' כר' יהושע אלא דהכא מכיון דמיהת לאו זרה היא הלכך משלמת את הקרן ולא את החומש:
והתנינן וכו'. אהא דקתני במתני' משלמת את הקרן פריך דהא תנינן בר''פ דלקמן האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעלך וכו'. וכן כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ר''א מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר וקס''ד דלגמרי פוטר ר' יהושע הואיל ומתחלה היו ראויין לאכול בתרומה וא''כ נימא מתני' דקתני משלמת את הקרן דלא כר''א ודלא כר' יהושע דהא נמי היתה ראויה בתחלה לאכול בתרומה:
מַה טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ. אֶת שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַחֲזוֹר לְבֵית אָבִיהָ. יָצָאת זוֹ שֶׁהִיא רְאוּיָה לַחֲזוֹר לְבֵית אָבִיהָ. נִישְׂאֵת לְכָשֵׁר וְזִינָת הֲרֵי הִיא רְאוּיָה לַחֲזוֹר לְבֵית אָבִיהָ. מַיי כְדוֹן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת שֶׁחִילּוּלָהּ מַחְמַת הַזְּנוּת וְלֹא חִילּוּלָהּ מַחְמַת נִישּׂוּאִין. מַה טַעֲמָא דְרַבָּנִין וּבַת אִישׁ כֹּהֵן מִכָּל מָקוֹם. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חֲלָלָה מִבְּנָהּ. תַּנָּא רִבִּי חִינְנָא בַר פַּפָּא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת. אֶת שֶׁחִילּוּלָהּ מַחְמַת עַצְמָהּ. וְלֹא שֶׁחִילּוּלָהּ מַחְמַת אָבִיהָ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה שׁוֹנֶה אֲנִי עַל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וַאֲפִילוּ חֲלָלָה מִבְּנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שונה אני על דרבי ישמעאל. שונה אני בברייתא דרבי ישמעאל דס''ל ואפי' היא חללה מכונה מכיון שנולדה מכהן כשר דינה כבת כהן לענין שתהא מיתתה בשריפה:
את אביה היא מחללת. כתיב את שחילולה מחמת עצמה שזינתה ומחללת אביה יצאת זו שחילולה מחמת אביה שנשא אשה מאסורי כהונה וזו חללה נולדה ואין דינה כבת כהן כלל:
מעתה ואפי' חללה מכנה. כלומר מעתה דדרשי ובת איש כהן מ''מ א''כ אפי' היא עצמה נקראת חללה וזהו חללה מכונה כגון שנשא אביה גרושה או זונה האסורה עליו ונולדה זו דהיא חללה נימא נמי דהואיל ומ''מ בת כהן היא תהא דינה כבת כהן ואם זינתה לאחר שנשאת תהא בשריפה:
ובת איש כהן. כתיב מכל מקום כשהיא בת כהן מיתתה בשריפה ואפי' נשאת לאחד מן הפסולין:
מאי כדון. אלא מ''ט דר''מ וקאמר דהכי הוא דדריש כי תחל לזנות את שחילולה מחמת הזנות ואם לא זינתה היתה ראויה לחזור לבית אביה כגון שנשאת לכשר ולאפוקי אם נשאת לאחד מן הפסולין שחילולה מחמת הנשואין מקודם שזינתה:
נשאת לכשר וזינתה הרי היא ראויה לחזור לבית אביה. בתמיה כלומר דפריך אם בראויה לחזור לבית אביה לבד קפיד קרא א''ה לא משכחת לה בת כהן נשואה שזינתה שתהא בשריפה דאפי' אם נשאת לכשר כשזינתה תחתיו כבר אינה ראויה לחזור לבית אביה:
את שהיא ראויה לחזור לבית אביה יצאת זו שאינה ראויה לחזור לבית אביה. כצ''ל וכדפרישית במתני' ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות:
הלכה: 37a כָּךְ הִיא מַתְנִיתָא זִינְתָה מִיתָתָהּ בִּשְׂרֵיפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כך היא מתניתא וכו'. משום דבמתני' סתמא קתני ומיתתה בשריפה הלכך מפרש לה דה''ק אם זינתה מיתתה בשריפה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source