Troumot
Daf 36a
אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מֵעַתָּה הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ קְטַנָּה יִלְקֶה 36a וִישַׁלֵּם. שֶׁכֵּן הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ בוֹגֶרֶת לוֹקֶה. חָזַר רִבִּי מָנַא וְאָמַר תַּמָּן חָל עָלָיו מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין כְּאַחַת. בְּרַם הָכָא מֵהַחֲסִימָה הָרִאשׁוֹנָה נִתְחַייֵב מַלְקוּת וּמִכָּן וָאֵילַךְ לְתַשְׁלוּמִין. הָתִיב רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא הַמֵּצִית גְּדִישׁוּ שֶׁל חֲבֵירוֹ בַשַּׁבָּת מִשִּׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה נִתְחַייֵב מִיתָה מִכָּן וְאֵילַךְ לְתַשְׁלוּמִין. וְלֵית אַתְּ אָמַר הָכֵין אֶלָּא עַל כָּל שִׁיבּוֹלֶת וְשִׁיבּוֹלֶת יֵשׁ בָּהּ הַתְרָייַת מִיתָה. וְאוּף הָכָא עַל כָּל חֲסִימָה יֵשׁ בָּהּ הַתְרָייַת מַכּוֹת (וְהַתְרָייַת תַּשְׁלוּמִין). אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תְּרֵין אֲמוֹרִין חַד אָמַר בְּחוֹסֵם בִּתְרוּמָה בְמוּקְדּוֹשִׁין. וְחָרָנָה אָמַר בְּחוֹסֵם עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. שָׁלִיחַ לוֹקֶה וְהוּא פָטוּר. דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא וְלֹא לִשְׁלוֹחָיו.
Traduction
R. Mena objecta à R. Yossé: s’il en est ainsi, celui qui a des relations incestueuses avec sa sœur devrait encourir la double pénalité des coups et du paiement, puisque l’on a enseigné qu’en ce cas l’on subit ces deux peines (savoir les coups seuls pour l’adolescence, et l’amende en plus pour le dommage matériel causé à la jeune fille)? Aussi, R. Mena y répondit lui-même en disant que, pour ledit inceste, on courait de suite la double pénalité des coups et de l’amende (le même acte entraînait 2 fautes); tandis qu’ici, pour les cas tels que le musellement de la vache, on commence pour la 1re transgression par être passible des coups, puis s’ajoute la condamnation à l’amende pour le vol. R. Zeira objecta devant R. Mena: lorsqu’on allume un champ de blé du prochain le jour du Shabat, on devrait être passible de la condamnation capitale pour le premier épi brûlé, puis, pour tout le reste, tenu de payer une amende. Or, l’on ne s’exprime pas ainsi; la première peine capitale englobe et annule le reste, parce qu’il y a pour ainsi dire à l’égard de chaque épi avertissement de la peine des coups (pour transgression shabatique) et avertissement du paiement (pour destruction du bien d’autrui); de même ici, pour chaque instant où la bête reste muselée devant le blé, il devrait avoir pour ainsi dire un avertissement spécial de la peine des coups et de celle du paiement? (Donc, l’objection subsiste, et pourquoi dans les cas précités y a-t-il double pénalité)? R. Yossé bar R. Aboun répond que c’est un point en discussion entre deux docteurs: l’un dit que la double pénalité a lieu lorsqu’on musèle la bête qui dépique du blé d’oblation ou du trésor sacré (on est donc passible d’abord des coups pour avoir commencé à la museler devant le blé ordinaire; puis, on est passible d’un paiement dû pour l’emploi de la bête muselée au dépiquage du blé sacré; sans quoi, en présence de la double faute simultanée, une seule pénalité prévaudrait). L’autre dit qu’il s’agit du cas où l’on dit à quelqu’un de museler la bête; ce délégué est alors passible des coups, tandis que le maître en est dispensé (et paiera), comme il est dit (Lv 17, 4): le sang (versé) sera compté à cet homme là; à celui qui a commis la faute incombe le péché, non à d’autres (non au maître qui l’aurait délégué; mais s’il a tout fait, il ne subira qu’une peine).
Pnei Moshe non traduit
מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם שכן הבא על אחותו הבוגרת לוקה. כצ''ל וכך הוא בכתובות כלומר מעתה דאמרת דהואיל ומצינו בחוסם פרתו ודש בה וכן באינך שלוקה מיחייב נמי בתשלומין בשל חבירו אף על גב דלוקה וקס''ד דעיקר טעמא הואיל ומצינו מלקות לפעמים בחוסם פרה וה''ה לאינך הלכך אע''ג דאיתיה בתשלומין לוקה א''כ אף הבא על אחותו קטנה דיש לה קנס לרבנן וה''ה לנערה ומשוס דאצל הבוגרת קטנה היא ונימא נמי דילקה וישלם ולא יהא פטור מתשלומין מחמת המלקות הואיל דמצינו הבא על אחותו בוגרת דלעולם לוקה וכגון במפותה דליתיה גבה תשלומין כלל כדאוקימנא לעיל:
חזר רבי מנא ואמר. לנפשיה דלא דמי דשאני גבי אחותו דתמן חל עליו מיתה ותשלומין כאחת כלומר כרת ומלקות עם הקנס דבשעת ביאה נתחייב בשתיהן והלכך אמרינן קים ליה בדרבה מיניה לפטור מתשלומין:
ברם הכא. בחוסם את הפרה של חבירו ה''ט דלוקה ומשלם דאין חיוב המלקות והתשלומין באין כאחת דמכיון שחסמה בחסימה הראשונה מיד נתחייב במלקות והתשלומין לא באין אלא מכאן ואילך בשעה שמנע ממנה אכילה בשעת הדישה וכן באינך בגונב חלבו ותרומתו של חבירו ה''ט דלוקה ומשלם דהתשלומין באין משעת הגניבה ומלקות משעת אכילה:
התיב ר' זעירא קומי ר' מנא. הרי המצית גדישו של חבירו בשבת דקיי''ל בפ' המניח דפטור מתשלומין משום דמתחייב בנפשו הוא ונימא נמי דבשבולת הראשונה כלומר מיד שהתחיל לשרוף נתחייב מיתה והתשלומין באין אח''כ. ולית את אמר הכין. כלומר ואפ''ה לא אמרינן התם כן אלא דפטור משום דעל כל שבולת ושבולת יש בה התריית מיתה והתריית תשלומין. כצ''ל וכן הוא בכתובות דסוף סוף כמו חיוב מיתה וממון באין כאחד הוא משום דשייכא התרייה על כל אחד ואחד והכא נמי על כל חסימה וחסימה הבאין אחר כך שייכא הני התראות והדרא קושיא לדוכתה אמאי מחייבת ליה בתשלומין:
אמר רבי יוסי בר' בון תרין אמוראין. פליגי בתירוצא ובאוקמתא דברייתא דהחוסם את הפרה דסתמא קתני בשל חבירו וקאמר הש''ס לעיל שכן וכו' והשתא חזר בו מהאי טעמא מכח האי קושיא דר' זעירא מהשורף גדישו של חבירו בשבת:
חד אמר בחוסם. דייש תרומה וקדשי בדק הבית מיירי הברייתא דאינו עובר בה בלא תחסום וכגון שקרא שם לתרומה בעודה בשבלין והלכך משלם דאין כאן מלקות:
וחרנה. ואידך מהני אמוראי אמר דבחוסם ע''י שליח מיירי שהשליח לוקה והוא פטור דאין שליח לדבר עבירה ולפיכך הוא משלם:
דם יחשב לאיש ההוא. כלומר לפי שבשחוטי חוץ דריש לה בת''כ ההוא ולא לשולחיו וגלי רחמנא הכא וה''ה בכל התורה כולה דאין המשלח חייב אלא השליח:
שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וְמֵזִיד בְּחָמֵץ. שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וּמֵזִיד בְּנָזִיר. שׁוֹגֵג בִּתְרוּמָה וְמֵזִיד בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִין נִפְתְּרִינָהּ בִּשְׁנֵי דְבָרִים נִיחָא. אִין נִפְתְּרִינָהּ בְּדָבָר אֶחָד מַחְלוֹקֶת רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Traduction
Si l’on a mangé du pain levé d’oblation à Pâques, en ignorant que ce fût de l’oblation, mais en sachant que c’est du pain levé (ayant connaissance de cette seconde faute), il faut la payer; de même si en mangeant des raisins d’oblation, on ignorait que c’est de l’oblation, mais on savait que l’état de nazir (lié par ses vœux) lui en interdit l’usage, ou bien si l’on en mange au jour du Kippour, en ignorant que c’est de l’oblation, mais en sachant bien que c’est interdit en ce jour (pourquoi ne pas l’y oublier aussi en cas d’erreur)? Si l’on admet que ce sont 2 péchés distincts, on comprend que tous s’accordent à imposer la pénalité du paiement pour l’oblation mangée par mégarde, en dehors de la peine capitale pour le crime commis en connaissance de cause. Mais si l’on admet que les deux péchés sont confondus en un seul parce qu’ils sont simultanés, la règle fera un objet de discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish (l’un impose la double pénalité; l’autre, une seule).
Pnei Moshe non traduit
במזיד בתרומה וכו'. כמו שכתוב כאן טעות הוא דהא בהדיא מסיק בריש פרק דלעיל דגזירת הכתוב הוא גבי תרומה שתהא כל אכילתה בשגגה. וכך צריך לגרוס כמו שהוא בכתובות וכן בפסחים בפ''ב בסוף הלכה ג'. שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר שוגג בתרומה ומזיד ביוה''כ. שאכל תרומת חמץ בפסח ולא ידע שהיא תרומה אבל ידע שהוא חמץ וכן נזיר שאכל ענבים ושתה יין של תרומה ובתרומה שוגג היה וכן הזיד ביה''כ ואכל ולא ידע שהיא תרומה ותנן בפ' כל שעה האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש ובאינך תני להו בתוספתא דמכילתין ריש פ''ז נזיר ששתה יין של תרומה שוגג משלם את הקרן ואינו משלם את החומש אכל תרומה ביום הכיפורים משלם קרן וחומש והשתא קאמר הש''ס אין נפתרינה בשני דברים ניחא כלומר אם תעשה אותן כמו שני דברים של איסור ושגג באחד מהן והזיד בשני שפיר הוא דככ''ע אתיא דאין מלקות דמזיד של איסור פוטר מתשלומין דשוגג של איסור השני ולר''ל נמי שוגג דתרומה חייב בתשלומין כדאמר לעיל דיצא מן הכלל:
אין תפתרינה בדבר אחד. אבל אם תעשה לזה כדבר אחד שנתחייב עליו מלקות ותשלומין הואיל דבאכילה אחת באו עליו שניהן כאחד אם כן תליא במחלוקת דר''י ור''ל דלעיל דלר''י אם התרו בו על שהזיד פטור הוא מתשלומין ולר''ל אליבא דרבי מאיר דלעיל לוקה ומשלם:
Troumot
Daf 36b
משנה: בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישְׂאֵת לְיִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ אָֽכְלָה תְרוּמָה מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֵת אֶת הַחוֹמֶשׁ. וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵיפָה. נִישְׂאֵת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִין מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וּמִיתָתָהּ בְּחֵנֶק דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זוֹ וְזוֹ מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵין מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשׁ. וּמִיתָתָן בִּשְׂרֵיפָה. הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו קְטַנִּים וְאֶת עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת תְּרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ וְהַתַשְׁלוּמִין חוּלִין. אִם רָצָה הַכֹּהֶן לִמְחוֹל לוֹ מוֹחֵל. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְּשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ תַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל אֵינוֹ מוֹחֵל וְכָל הַמְּשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ הַתַּשְׁלוּמִין חוּלִין אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל מוֹחֵל.
Traduction
Lorsqu’une fille de cohen, après avoir épousé un simple Israélite, mange de l’oblation (216)Cf. Sanhedrin 51aÊ; Kritot 7a., elle doit restituer le montant, mais elle n’a pas à payer de 5e d’amende (n’étant pas étrangère). Lorsqu’elle est condamnée à mort pour adultère, elle doit être brûlée comme fille de cohen. Au cas où elle a épousé un homme de l’une des classes qui lui sont interdites (elle s’est déshonorée pour jamais), elle devra comme une étrangère payer capital et supplément; et, comme telle, elle serait étranglée au cas d’une condamnation à mort. Tel est l’avis de R. Meir. Mais, selon les autres sages, l’une comme l’autre paient le capital sans supplément, et, en cas de condamnation, elle sera brûlée. Si l’on en donne à manger à ses jeunes enfants, ou à ses esclaves grands ou petits (dont on est responsable), ou si l’on consomme de l’oblation des fruits venant du dehors de la Palestine, ou si l’on en mange moins de la valeur d’une olive, on paiera le montant sans supplément. L’équivalent restitué est considéré comme profane; et, dès lors, le cohen peut y renoncer s’il le veut. Voici la règle générale: dès que l’on est tenu de restituer le capital et le 5e, le montant est sacré et le cohen ne peut pas y renoncer. Au cas contraire, l’équivalent est profane, et le cohen a la faculté d’y renoncer.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בת כהן שנשאת לישראל. ונאסרה לאכול בתרומה ואכלה משלמת את הקרן לבעלים כדין גוזל את חבירו ואינה משלמת את החומש דגבי זר כתיב וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש וגו' וזו אינה זרה ואפשר לה נמי שתשוב לבית אביה כנעוריה כשימות בעלה או יגרשנה וזרע אין לה ותהא מותרת לאכול בתרומה:
ומיתתה בשריפה. אם זינתה לאחר שנשאת דכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' כל שהיא בת כהן בין שנשאת לכהן בין שנשאת לישראל באש תשרף:
נשאת לאחד מכל הפסולין. כגון מאיסורי לאוין וחייבי עשה השוין בכל דקיי''ל דנעשית זונה ונפסלה לכהונה כדדרשינן בפ' אלמנה לכ''ג ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה והרי היא כזרה:
ומיתתה בחנק. כדמפרש בגמרא טעמא דר''מ דדריש מדכתיב כי תחל לזנות בית אביה מי שראויה לחזור לבית אביה אם לא זינתה זו היא בשריפה יצאת זו שאינה ראויה לחזור לבית אביה שאינה בשריפה:
זו וזו וכו'. דבעינן שתהא זרה מעיקרא אבל זו הואיל וכבר אכלה בתרומה אינה משלמת את החומש:
ומיתתה בשריפה. דכתיב ובת איש כהן מ''מ והלכה כחכמים:
מתני' המאכיל את בניו קטנים וכו'. דהני לאו בני חיובא נינהו וחומש בהאוכל תלי רחמנא:
האוכל תרומת ח''ל. אין דינה כתרומה גמורה לענין החומש:
פחות מכזית. דאשר יאכל כתיב ואין אכילה פחות מכזית:
זה הכלל וכו'. דקדש כתיב גבי חומש ואינו יכול הכהן למחול את הקדש לגבי הישראל ואם התשלומין חולין כגון אלו והאוכל במזיד אם רצה הכהן למחול מוחל:
תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת. הָא בְתַשְׁלוּמִין זֶה וְזֶה שָׁוִין. מַתְנִיתָא דְרִבִּי נְחוֹנְיָה בֶּן הַקָּנָה דְּתַנֵּי רִבִּי נְחוֹנְיָה בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר יוֹם הַכִּיפּוּרִים כְּשַׁבָּת לְתַשְׁלוּמִין. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָא אוֹמֵר כִּמְחוּייָבֵי כְרִיתוּת כָּךְ חַייְבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. מַה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא אָמַר נַעֲרָה נִדָּה בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא אוּף אָחוֹת אִשְׁתּוֹ בֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי נְחוֹנְיָה בֶּן הַקָּנָה מַה שַׁבָּת אֵין לָהּ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָהּ וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין לוֹ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרוֹ. וְזוֹ הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָהּ מְשַׁלֵּם. 36b וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָא אוֹמֵר שַׁבָּת יֵשׁ בָּהּ כָּרֵת וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים יֵשׁ בּוֹ כָּרֵת וְזוֹ הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ כָּרֵת אֵינוֹ מְשַׁלֵּם.
Traduction
On a enseigné ailleurs (211)Mishna Megila 1, 5Ê; Babli, Makot 23b.: la distinction entre la transgression du repos shabatique et celle du Kippour consiste en ce que la 1re accomplie sciemment entraîne la peine capitale infligée par les hommes, et pour la 2e la même peine sera une punition céleste; tandis qu’à l’égard du paiement, la loi est la même (la peine capitale l’annule). Cette Mishna est conforme à ce que qu’a dit R. Nehonia b. Hakana (212)Cf. mme sŽrie JŽrus., (Megila 1, 8) ( 71a)Ê; Babli, mme traitŽ, 7b., à savoir que le Kippour est semblable au Shabat pour le paiement. R. Simon b. Manassia dit (213)Ibid.: ceux qui sont condamnés à la peine capitale céleste ressemblent à ceux qui sont condamnés à mort par les hommes. Quelle différence y a-t-il entre ces 2 opinions (ne traitent-elles pas toutes deux des similitudes de divers cas passibles de la peine de mort)? Il y a une différence effective, répondit R. Aha au nom de R. Abina, au cas où l’on a eu des relations avec une jeune fille menstruée (double péché); ou, selon R. Mena, si l’on a eu des relations illicites avec sa belle-sœur. Or, selon R. Nehonia b. Hakana, la similitude entre le repos shabatique et le jeûne du Kippour consiste en ce que pour tous deux il n’y a jamais d’époque où l’interdiction cesse (aussi le double crime susdit est simultané et n’entraîne qu’une condamnation), tandis que pour la jeune fille, lorsqu’elle ne sera plus menstruée, ou pour la belle-sœur, lorsque le mari sera veuf, l’interdiction provenant de ce chef cessera; dès lors, il n’y a pas de corrélation simultanée entre les crimes susénoncés, et l’homme sera condamné à l’amende, en dehors de la peine capitale. Au contraire, selon R. Simon b. Manassia, le crime de l’une de ces deux relations illicites est tout à fait semblable, soit à la peine capitale céleste qui incombe au transgresseur du Shabat, soit à celle qui incombe à celui qui enfreint le jeûne du Kippour; et, dès lors, la peine capitale céleste imposée à celui qui s’est rendu coupable de l’une de ces relations illicites annule le paiement de l’amende
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפרק קמא דמגילה:
אלא שזה זדונו בידי אדם. שבת יש בה מיתת בית דין במזיד ובהתראה ויום הכפורים במזיד בהיכרת דכתיב ונכרתה הנפש ההיא:
הא בתשלומין זה וזה שוין. אם עשה דבר שיש בו תשלומין שוין הן לפטרו מהתשלומין כדמוקי לה כר' נחוניא בן הקנה שהיה עושה יה''כ כשבת לענין לפוטרו מתשלומין דקים ליה בדרבה מיניה:
ור''ש בן מנסיא אומר מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתות ב''ד. כצ''ל וכך הוא במגילה ובכתובות:
מה ביניהון. מהנ''מ אי אמרינן יה''כ כשבת או יה''כ כחייבי מיתות ב''ד:
נערה נדה ביניהון. אם אנס נערה נדה איכא בינייהו אי מחייב קנס או לא וכן אף אחות אשתו ביניהן דלר' נחוניא בן הקנה יה''כ כשבת בדוקא קאמר משום דדמיין אהדדי שאין להן היתר לעולם לאפוקי נערה נדה יש לה היתר לאחר איסורה וכן אחות אשתו לאחר מיתת אשתו ולדידיה חייב עליהן בקנס:
ור''ש בן מנסיא. אבל לדידיה מה שבת שיש בה כרת במזיד בלא התראה ודמיא לה יה''כ שיש בו כרת וכן נמי זו נדה ואחות אשתו שיש בהן כרת פוטרין מן התשלומין:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בָּעֵי לָוִוין וּכְרִיתוּת מַה אָֽמְרִין בָּהּ אִילֵּין תַּנָּיֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי צְרִיכָה לְרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְלָמָּה לֹא שָׁמַע לֵיהּ מִן הָדָא דְּתַנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. דְּתַנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּרֵת בְּשַׁבָּת וְנֶאֱמַר כָּרֵת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מַה כָּרֵת הָאָמוּר בְּשַׁבָּת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. אַף כָּרֵת הָאָמוּר בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין מָמוֹן אֶצֶל כָּרֵת. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מַה צְרִיכִין לֵיהּ כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּרַם כְּרִבִּי יוֹחָנָן אִם מַכּוֹת אֶצֶל מִיתָה יֵשׁ לוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. אָמַר לֵיהּ וְאַף כְּרִבִּי יוֹחָנָן צְרִיכָה לֵיהּ. אִיתְפַּלְּגוּן הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לְשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אִם הִתְרוּ בוֹ לְשׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה נִסְקָל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר וַאֲפִילוּ הִתְרוּ בוֹ לְשׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה נִסְקָל. הָכָא שְׁנֵי דְבָרִים. וְהָכָא דָבָר אֶחָד.
Traduction
. R. Juda b. Pazi demanda: quel est l’avis de ces docteurs lorsqu’un précepte est à la fois l’objet d’une interdiction biblique (passible des coups de lanière) et de la peine capitale céleste (est-ce qu’en cas d’avertissement il est dispensé des coups, comme la peine capitale annule la peine du paiement, ou cette dernière peine est-elle seule annulée; non celles de coups)? C’est d’après les rabbins seulement, dit R. Yossé, que cette question a été posée (car leur interlocuteur, R. Meir, admet évidemment la double pénalité, comme il est dit plus haut). R. Yona dit: pourquoi ne pas le déduire de ce qu’a enseigné R. Simon b. Yohai, au nom de R. Tarfon: comme on emploie de terme Karet (peine capitale céleste) au sujet du repos shabatique (Ex 31, 14), et que le même terme se retrouve usité pour le jeûne du Kippour (Lv 23, 29), on compare les deux préceptes et l’on dit: de même qu’au premier précepte, en cas de peine capitale, il n’est pas question de la peine des coups de lanière (les coups n’ayant lieu qu’en cas d’avertissement et ce dernier étant suivi de la condamnation à mort), de même pour la transgression du Kippour punissable de mort, il n’y a pas lieu d’appliquer les coups (ce raisonnement est donc conforme aux précédents docteurs qui comparent la peine capitale céleste à la condamnation à mort par les hommes). D’après qui, demanda R. Mena en présence de R. Yossé, était-il nécessaire de produire l’observation de R. Juda b. Pazi? Selon R. Simon b. Lakish (qui n’admet pas qu’il y ait lieu d’appliquer la peine des coups en dehors de la peine capitale céleste); mais, selon R. Yohanan, cela va sans dire; car, s’il admet l’application de la peine des coups de lanière en cas de condamnation à mort par les hommes, à plus forte raison est-elle applicable en cas de peine capitale céleste. Or, il y a discussion entre eux sur le point suivant: si quelqu’un a égorgé un animal et son petit le même jour (214)Cf. Hulin 81a. en l’honneur d’une idole (ce qui est un double péché), il faut distinguer, selon R. Yohanan, entre les avertissements donnés; si l’on a reçu l’avertissement qu’il est défendu de l’égorger avec son petit le même jour, on est passible de la peine des coups de lanière, et de plus s’il a été averti qu’il est défendu d’honorer ainsi l’idole, il mérite la lapidation. Selon R. Simon b. Lakish, s’il a même reçu l’avertissement qu’il est interdit d’égorger le même jour, la bête et son petit, il ne sera point passible de la peine des coups de lanière, puisqu’en cas d’avertissement sous le rapport de la défense relative à l’idole, il devrait subir la lapidation (or, en présence de la peine capitale, les coups de lanière ne sont pas applicable; donc, d’après ce dernier, l’on n’applique qu’une pénalité). R. Yossé ajouta: l’observation de R. Juda b. Pazi est même nécessaire selon R. Yohanan; car il est vrai que R. Yohanan prescrit la double pénalité, parce qu’il y a deux péchés successifs (les coups, pour avoir égorgé le petit en même temps que la mère, et la mort pour avoir adoré l’idole); tandis qu’ici où il s’agit d’un seule et même acte, quoiqu’entraînant deux peines diverses, on eût pu croire qu’une seule peine sera applicable (il a donc fallu dire qu’il exige les deux peines). –
Pnei Moshe non traduit
לווין וכריתות מה אמרין בה אלין תניי. אלו תנאים ר' נחוניא ור''ש בן מנסיא מה אמרו אצל מלקות וכרת אי לדידהו אין מלקות אצל כרת כשם שאין תשלומין במקום כרת או לא:
צריכה לרבנן. מספקא להו לרבנן בבית המדרש אליבא דהני תנאי:
ולמה לא שמיע להו מן הדא. ברייתא דר''ש בן יוחי דאין מכות אצל חייבי כריתות:
מה כרת האמור בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת האמור ביו''כ אין מכות אצל כרת. כצ''ל וכך הוא במגילה ובכתובות. מה שבת לא משכחת לה מלקות אצלה דאם התרו בו חייב סקילה ואם לא התרו בו חייב כרת ומלקות אין בה משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד אין לוקין עליו וה''נ ס''ל בת''כ דאף אם התרו בו פטור ממלקות דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא:
מה צריכין ליה כרשב''ל. כלומר אליבא דר''ש בן לקיש דלקמן הוא דאיכא לספוקי אם יש מכות אצל כרת או לא:
ברם כר' יוחנן. אם מכות אצל מיתה יש לו לכ''ש מכות אצל כרת. כצ''ל וכך הוא במגילה ובכתובות:
דאיתפלגון. בהא אם יש מלקות בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד. והך א''ל ואף כרבי יוחנן צריכא ליה ל''ג עד לבתר הכי כמו שהוא שם:
אם התרו בו לשום אותו ואת בנו. ולא התרו בו משום ע''ז לוקה דאין כאן מיתה. רשב''ל אומר אפי' התרו בו לשום אותו ואת בנו. לבד אינו לוקה דמאחר שאלו התרו בו משום ע''ז היה נסקל ואינו לוק' דקים ליה בדרבה מיניה ה''נ אפי' לא התרו בו משום ע''ז הואיל דבהך איסורא איכא ביה צד מיתה לא לקי והשתא אליבא דרשב''ל הוא דמיבעיא לן אם דוקא במקום שיש בו מיתת ב''ד הוא דפטור ממלקות או אף במקום כרת אבל אליבא דר' יוחנן דמחייב מלקות במקום שיש בו צד מיתת ב''ד לא כ''ש דמחייב מלקות במקום שיש בו כרת דלא חמירא כמיתת ב''ד. וכאן הוא דגרסי' להא דלעיל. א''ל ואף כר' יוחנן צריכא ליה. כלומר דלא היא דאפי' אליבא דר' יוחנן איכא לספוקי בהך מילתא משום דלא דמיא דהכא גבי אותו ואת בנו שני דברים הן מלקות משום אותו ואת בנו ומיתה משום ע''ז והואיל ושני איסורין הן איכא למימר דמשום הכי ס''ל דהיכא דאתרו ביה משום אותו ואת בנו בלבד דיש בו מלקות משום דלאו בפ''ע הוא ובאותו לאו אין בו מיתה:
והכא. אבל הכא מאי דקא מיבעיא לן בדבר אחד שיש בו לאו וכרת הוא דמיבעיא לן והלכך אפי' לר' יוחנן נמי איכא למימר דכשם שאין מלקות ותשלומין בלאו אחד כן נמי אין מלקות וכרת בלאו אחד:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה בֵּין אִילֵּין תַּנָּיֵי לְאִילֵּין רַבָּנִין לְלָאוִין לֹא לִכְרִיתוּת. אָמַר רִבִּי יוּדָן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ אָמַר כְּרִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה הַמֵּצִית גְּדִישׁוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בְּיוֹם טוֹב בֵּינֵיהוֹן. אִילֵּין תַּנָּיֵי סָֽבְרִין מֵימַר הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן כָּרֵת מְשַׁלֵּם. וְאִילֵּין רַבָּנִין סָֽבְרִין מֵימַר הוֹאִיל וְיֵשׁ מַכּוֹת אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. מֵעַתָּה אֵילּוּ נְעָרוֹת דְּלָא כְרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה בְּבָא עַל הַמַּמְזֶרֶת בֵּינֵיהוֹן.
Traduction
D’après R. Simon b. Lakish (qui dispense du paiement, en raison des coups de lanière, pour le cas précité), quelle différence y a-t-il entre les docteurs précités (qui dispensent pour la même cause, savoir: R. Nehonia et R. Simon b. Manassia) et les docteurs opposés à R. Meir (qui dispensent de payer à cause de la peine de mort)? Il y en a une pour les préceptes qui sont l’objet d’une défense (passible des coups) et n’ont pas assez de gravité pour entraîner la peine capitale, en cas d’accomplissement volontaire (215)En ce cas, selon les premiers, la peine des coups dispense de celle de payerÊ; mais, selon les seconds, le paiement est dž s'il n'y a pas la mort.. R. Judan dit: c’est R. Simon b. Lakish qui est de l’avis de R. Meir, lequel a prescrit d’imposer la peine des coups de lanière, simultanément avec celle du paiement. Selon R. Hanania, la différence entre eux consiste dans le cas où quelqu’un allume, en un jour de fête (où l’usage du feu est permis pour cuire les mets), le champ de blé de son voisin: les docteurs précités (R. Nehonia et R. Simon b. Manassia) sont d’avis en ce cas que le paiement est dû, puisqu’il n’y a pas, du chef de ce fait, la peine capitale céleste; au contraire les interlocuteurs de R. Meir pensent qu’en raison de la pénalité des coups de lanière qu’entraîne la combustion inutile accomplie au jour de fête, le paiement est annulé. S’il en est ainsi, la Mishna (invoquée au commencement de ce §), où l’on énonce aussi des cas de relations illicites ou incestueuses, passibles des coups, et soumises pourtant au paiement de l’amende, n’est pas conforme à ces derniers rabbins (qui, dans le cas de la peine des coups, dispensent du paiement)? Selon R. Matnia, la différence subsiste au cas où un bâtard a des relations illicites avec une bâtarde (comme en ce cas il n’y a aucune pénalité, ce serait même conforme aux dits rabbins).
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דרשב''ל. אדלעיל קמהדר דלר''ל דס''ל דחייבי מלקיות אפי' לא התרו בהן פטורין מתשלומין ומוקי למתני' דהכא ודאלו נערו' כר''מ דאמר לוקה ומשלם א''כ מאי איכא בין אלין תניא שהן ר' נחוניא בן הקנה ור''ש בן מנסיא דלעיל לבין אלין רבנן דפליגי אדר''מ הא לכולהו חייבי כריתות פטורין הן מן הקנס ואפי' במקום דאין כאן מלקות דאלו לר' יוחנן איכא בינייהו חייבי כריתות שלא התרו בהן למלקות כדמוקי לעיל אליבא דרבנן דר''מ דמתני' בשלא התרו בו דחייב בקנס אבל להני תנאי ר' נחוניא ור''ש בן מנסיא לעולם פטור הוא אלא לר''ל הוא דקשיא מאי בינייהו ומאי קמ''ל אליבא דהני תנאי:
ללאוין לא לכריתות. איכא בינייהו כלומר במקום דאיכא חייבי לאוין בלחוד ואין אצליהן כרת כדמסיק ואזיל. וה''ג כמו שהוא במגילה ובכתובות. א''ר יודן הבא על ממזרת ביניהון. א''ר חנניה אף המצית גדישו של חבירו ביו''ט ביניהון. דלהנך תנאי הבא על הממזרת חייב בקנס דאין כאן כרת ולרבנן דר''מ פטור ואפי' לא התרו בו לר''ל:
המצית גדישו וכו'. די''ט אין בו כרת אלא לאו דלהנך תנאי משלם דלאו מתחייב בנפשו הוא ולרבנן דר''מ פטור הואיל ואיכא לאו דאית ביה מלקות:
מעתה אלו נערות דלא כרבנן. לר''ל דמוקי למתני' כר''מ ואי נימא דבדוקא היא ולא אתיא כלל אליבא דרבנן דלדידהו לא משכחת קנס אפי' בחייבי לאוין גרידא:
א''ר מתנייה תפתר דברי הכל בממזר שבא על הממזרת. כך הוא במגילה ובכתובות. כלומר רישא דמתני' דאלו נערות מצינן לאוקמי אפי' כרבנן ובממזר שבא על הממזרת מיירי דמותר בה ומשלם קנס באונס ומהו דתימא הואיל ופסולי קהל הן לאו בני קנסא נינהו קמ''ל:
וְאֵשֶׁת אָחִיו לָאו יְבִימְתּוֹ הִיא. תִּפְתָּר שֶׁמֵּת אָחִיו וְהָיוּ לוֹ בָנִים וְאֵירַשׂ אִשָּׁה וּמֵת וּבָא אָחִיו וְאָֽנְסָהּ.
Traduction
A propos des diverses relations illicites, comment se fait-il que l’on y énumère la femme de son frère? N’est-on pas tenu de l’épouser (Dt 25, 5)? On peut répondre qu’il s’agit du cas où le frère mort a laissé des enfants d’une première femme, que le frère s’étant fiancé à une femme est mort avec de l’épouser et que son beau-frère a fait violence à cette dernière (il y a alors double crime).
Pnei Moshe non traduit
ואשת אחיו דקתני התם דיש לה קנס ופריך לאו יבימתו היא. בתמיה דהא ע''כ לאחר מיתת אחיו. מיירי ומת לאחר שאירסה דאכתי נערה בתולה היא דאם לא מת אשת איש היא ואם לאחר שנשאה מת בלאו הכי לא מצית אמרת דלאו בחזקת בתולה היא אלא ודאי כדאמרן ומיהת זקוקה היא לו מן האירוסין וא''כ מה כרת ומה קנס שייך בה:
תיפתר שהיו לאחיו בנים ואירס אשה ומת ובא אחיו ואנסה. כך הוא שם כלומר משכחת לה בשהיו לאחיו בנים מאשה אחרת ואינה זקוקה לו ואירס את זו האחרת ומת דאם לא מת בת סקילה היא ואין בה קנס כדלעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source