Troumot
Daf 34b
משנה: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַתַּשְׁלוּמִין חוּלִין. וְאִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל מוֹחֵל.
Traduction
Celui qui mange de l’oblation sciemment est tenu de restituer le montant (outre la peine capitale qu’il encourt), mais non le 5e supplémentaire (dû seulement en cas d’erreur). Le montant restitué est profane (il n’est sacré qu’en cas d’erreur); et, par conséquent, si le cohen veut y renoncer, il le peut.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האוכל תרומה מזיד. ולא התרו בו דאילו התרו בו קיימא לן דלוקה ואינו משלם כדקאמר בגמרא ובלא התראה אע''פ שחייב מיתה בידי שמים אינה פוטרת מתשלומין:
ואינו משלם את החומש. דחומש באוכל שגגה הוא דכתיב:
התשלומין חולין. דונתן לכהן את הקדש גבי אוכל בשוגג הוא דכתיב ולפיכך אינו יכול הכהן למחול דאסור להישראל לעכב אצלו להקדש אבל תשלומי מזיד חולין נינהו ולפיכך אם רצה הכהן למחול מוחל והא דמשלם את הקרן דוקא באוכל תרומה טהורה אבל באוכל במזיד תרומה טמאה אינו משלם אלא דמי עצים לפי שאינה ראויה אלא להסקה ואם לא היתה ראויה להסקה כגון תרומת תותים ורימונים וכיוצא בהן פטור מן התשלומין:
הלכה: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד כו'. תַּמָּן תַּנִּינָן אֵלּוּ הַלּוֹקִין וְהָתַנִּינָן אֵלּוּ נְעָרוֹת. הָכָא אַתְּ אָמַר לוֹקֶה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר מְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתִין אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה. אִם לֹא הִתְרוּ בוֹ מְשַׁלֵּם. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן מֵימַר בִּמְקוֹם מַכּוֹת וְתַשְׁלוּמִין מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וְיִלְקֶה וִישַׁלֵּם. רִשְׁעָתוֹ. רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַייְבוֹ. וְאֵי אַתָּה מְחַייְבוֹ שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. וִישַׁלֵּם וְלֹא יִלְקֶה. בִּמְחַייְבֵי שְׁתֵּי רְשָׁעוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בַּמִּסְפָּר.
Traduction
On a enseigné d’une part (202)(Ketubot 3, 1) ( 27b)Ê; Babli, ˆ ce traitŽ, 34a.: ''parmi ceux qui méritent la peine des coups de lanière, on compte celui qui a des rapports incestueux avec sa sœur, etc.''; et d’autre on l’énumère parmi les cas de relations criminelles entraînant des amendes? Comment se fait-il que tantôt l’on indique telle pénalité, tantôt telle autre? Cet enseignement s’applique, dit R. Yohanan, à des cas différents: si celui qui a commis la faute a été prévenu, il subira la peine des coups de lanière; au cas contraire, il lui sera seulement infligé une amende. R. Yohanan a cru devoir professer cette opinion, que lorsqu’on se trouve en présence de 2 pénalités, celles des coups de lanière et celle de l’amende, il arrivera que l’on encourt la peine des coups sans subir l’amende. Pourquoi ne pas être condamné également à l’amende? Parce qu’il est dit (Dt 25, 2); d’après son crime; c.-à-d., on punit le crime une fois, non deux. Mais pourquoi ne pas le condamner à l’amende, au lieu de la peine des coups de lanière? C’est que le texte biblique parle de quelqu’un qui serait 2 fois coupable, en disant (ibid.): le juge le fera coucher (par terre) et battre en sa présence, d’un nombre de coups proportionné à son délit (ce qui implique formellement la flagellation).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן אלו הן הלוקין והתנינן אלו נערות. גרסי' להאי סוגיא בריש פ' אלו נערות דרמי הני מתני' אהדדי דבפ''ג דמכות קחשיב לחייבי כריתות באלו הן הלוקין ובריש אלו נערות קתני דמשלמין קנס ואיידי דשקיל וטרי לקמן בדינא דמתני' מייתי לה לכולא סוגיא הכא:
לצדדין היא מתניתא. דאם התרו בו הוא דלוקה ובהכי מיירי מתני' דמכות:
אם לא התרו בו משלם. ובהכי מיירי מתני' דכתובות ודהכא דקסבר ר' יוחנן חייבי כריתות וכן חיובי מיתה בידי שמים אם לא התרו בהן אינן פטורין מתשלומין:
סבר ר' יוחנן מימר במקום מכות ותשלומין. כגון שהתרו בו ואיכא מלקות וממון לוקה ואינו משלם. כצ''ל והלכך מוקי למתני' דאלו הן הלוקין בשהתרו בו:
וילקה וישלם. ואמאי לא מחייבינן לי' בתרוייהו:
כדי רשעתו. כתיב גבי מלקות ודרשינן רשעה אחת אתה מחייבו עונש אחד אבל לא שתי רשעיות:
וישלם ולא ילקה. ומשני במחייבי שתי רשעיות הכתוב מדבר מדכתיב רשעתו למיעוטא ש''מ שיש כאן עוד חיוב אחד וזהו ממון ואמר רחמנא והפילו השופט והכהו גלי לן דהיכא דאיכא תרוייהו נעביד ביה הכאה:
רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין מְשַׁלְּמִין מִפֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ וַאֲפִילוּ תֵימַר מְשַׁלְּמִין מַתְנִיתִן עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יָרָק מֵחוֹצָה לָאָרֶץ. 34b לֹא אָמַר אֶלָּא קִישּׁוּאִין שֶׁהֵן פֵּירוֹת אִיסּוּר. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא פֵּירוֹת הֵיתֵר לֹא שֶׁאִם אָמַר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצָא לוֹקֵחַ לוֹ קוֹרְדּוֹם מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.
Traduction
R. Abin au nom des rabbins de là-bas (Babylone) conclut que l’on ne peut pas employer des fruits de l’extérieur pour payer un équivalent sacré; et, si même on peut en user pour payer un tel dû, notre Mishna (qui prescrit d’attendre la croissance des mêmes fruits en la 8e année pour payer) parlerait de l’époque antérieure à celle où Rabbi permit d’importer en Palestine, en la 7e année agraire, des légumineux de l’extérieur (201)Cf. mme sŽrie, (Sheviit 6, 4), fin. S'il n'y a plus la dŽfense de l'importation, et que l'on trouve de ces produits, il est inutile d'attendre ˆ la 8e annŽe pour les payer.. La Mishna ne parle pas précisément de potirons, parce que c’est un fruit qu’il est interdit de cultiver en cette année, mais sa défense s’applique aussi à tout fruit qu’il serait permis de cultiver en la 7e année; car, s’il n’en était pas ainsi (et que l’on pût s’en servir), il se trouverait que l’on tire un profit de ce qui a poussé en la 7e année (c’est interdit).
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת. מדקתני אכל קישואין של ערב שביעית ימתין למוצאי שביעית והרי יכול לשלם מקישואין של חו''ל שאין שביעית נוהגת בהן אלא ש''מ שאין משלמין מפירות חו''ל ודחי לה הש''ס דאפי' תימר דמשלמין ל''ק דאיכא למימר דמתני' מיירי עד שלא התיר רבי להביא ירק מח''ל לארץ כדאמרינן לעיל בפ''ו דשביעית בהלכה ד':
לא אמר אלא קישואין. כלומר דמדייק מדלא נקט התנא אלא קישואין שהן מדבר שהוא פירות איסור בשביעית לפי שכל המינין שדרך רוב בנ''א לזורען כמו מיני תבואות וקטניות והירקות גזרו עליהן איסור בספיחי שביעית אבל דבר שהוא פירות היתר כגון פירות אילנות ודברים שאין דרך רוב בנ''א לזורען שלא גזרו עליהם משום ספיחי שביעית מאי אם יכול לשלם מאותן פירות היתר על המין שאכל מהן:
לא. וקאמר דלא שאף מפירות היתר אינו יכול לשלם משל שביעית שאם אומר את כן שישלם מהן לא נמצא לוקח לו קרדום מדמי שביעית דהוי כמי שעושה סחורה בפירות שביעית וכקונה לו קרדום וכלים הצריכין לו והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה:
הדרן עלך האוכל תרומה שוגג
Troumot
Daf 35a
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֲפִילוּ לֹא הִתְרוּ בוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הִתְרוּ בוֹ הָיָה לוֹקֶה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס וְאּלּוּ הִתְרוּ בוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְרִבִּי מֵאִיר דּוּ רִבִּי מֵאִיר אָמַר לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֶׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע לָמַד רִבִּי מֵאִיר. וְעָֽנְשׁוּ אוֹתוֹ מָמוֹן וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ מַלְקוּת. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין לְחִידּוּשׁוֹ יָצָא הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע דָּבָר שֶׁהוּא יוֹצֵא בְחִידּוּשׁוֹ אֵין לְמֵידִין מִמֶּנּוּ. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מִתְחַייֵב בְּדִיבּוּרוֹ. וְכָאן אָדָם מִתְחַייֵב בְּדִיבּוּרוֹ. 35a וּכְשֵׁם שֶׁאֵין לְמֵידִין מִמֶּנּוּ לְדָבָר אַחֵר כָּךְ אֵין לְמֵידִין מִמֶּנּוּ לֹא לְעוֹנְשִׁין וְלֹא לְמַכּוֹת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּמֵזִיד בְּחֵלֶב וּבְשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. וְהָכָא יִלְקֶה וִישַׁלֵּם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק [אָמַר כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ.] שְׁנֵי דְבָרִים מְסוּרִין לְבֵית דִּין אַתְּ תּוֹפֵס אֶחָד מֵהֶן. יָצָא דָבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַשָּׁמַיִם.
Traduction
Selon R. Simon b. Lakish, si même le pécheur n’a pas reçu d’avertissement préalable, il subira, non la peine de l’amende, mais celle des coups de lanière, puisque celle-ci serait aussi la peine applicable en cas d’avertissement (on la choisit donc de préférence à l’amende). Une Mishna se trouve être en opposition avec les paroles de R. Simon b. Lakish, celle où il est dit quelles relations criminelles entraînent l’amende; et cependant, s’il y avait eu avertissement préalable, la peine des coups de lanières ne serait-elle pas applicable? (Et pourtant l’amende est due aussi)? R. Simon b. Lakish est d’avis que cette Mishna où il est question d’amende et de coups est conforme à R. Meir, qui admet l’application simultanée des 2 pénalités. R. Abahou dit au nom de R. Simon b. Lakish: de ce qu’il est dit au sujet du calomniateur d’une jeune mariée (Dt 22, 18-19): on le punira et on le frappera, R. Meir conclut que le pécheur subira l’amende et les coups de lanière. Selon les autres sages, au contraire, ce verset n’indique pas une double pénalité, et il n’insiste sur la condamnation qu’en raison de la rareté de ce fait, d’être puni pour des méchantes paroles, sans qu’il y ait eu de mauvaise action. Or, comme il s’agit d’un fait pour ainsi dire exceptionnel (203)LittŽralÊ: qui enseigne du nouveau (s'Žcarte des autres lois)., on ne peut rien en conclure pour d’autre cas; jamais, sauf en cette circonstance, l’on n’est punissable que pour les paroles dites, et de même qu’il n’y a pas de cas analogue, de même on n’en pourra rien déduire au sujet de l’amende, ni des coups. Mais R. Abahou n’a-t-il pas dit au nom de R. Simon b. Lakish (204)Cf. ci-dessus, 6, 1, au commenc.: Si l’on a mangé sciemment de la graisse interdite, mais que l’on ignorait la prescription du sacrifice dû pour ce cas (pour le rachat de ce péché), on avertit le pécheur que c’est interdit, puis il est punissable non seulement des coups de lanière, mais aussi de la peine d’apporter le sacrifice? Pourquoi donc ici ne pas le condamner aux coups et à l’amende? R. Aboun b. Hiya au nom de R. Samuel b. Isaac répondit: lorsque le tribunal dispose de 2 punitions différentes, l’une d’elles englobera les deux; mais lorsqu’il s’agit d’une punition céleste, à laquelle correspond le sacrifice, celui-ci doit être offert sans annuler le châtiment corporel des coups.
Pnei Moshe non traduit
רשב''ל. פליג וס''ל דחייבי מלקיות אפי' הן שוגגין שלא התרו בהן פטורין מתשלומין דמאחר שאילו היו מתרין בו לוקה ואינו משלם כי לא התרו בו נמי פטור מתשלומין:
מתני' פליגא על רשב''ל אלו נערות כו'. ואלו התרו בו אינו לוקה בתמיה ואפילו הכי קתני משלם והיכי מתרץ להמתני':
סבר רשב''ל כר''מ. ובכתובות גריס פתר לה כר''מ דס''ל לוקה ומשלם כדאמר בפ''ק דמכות גבי עדים זוממין שהעידוהו שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין וכן מוקי למתני' דהכא כר''מ ואפי' התרו בו לוקה ומשלם וה''ק לה בהדיא שם:
מן המוציא שם רע למד ר''מ. דכתיב גביה וענשו אותו מאה כסף הרי ממון ויסרו אותו הרי מלקות ומיניה יליף ר''מ דבכל מקום לוקה ומשלם:
ורבנין. דפליגי אדר''מ אמרין לחידושו יצא המוציא שם רע ואין למידין הימנו וכדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מתחייב בדיבורו כמו כאן במוציא שם רע ואע''ג דבעדים זוממין נמי בדיבורייהו מיחייבו מ''מ לא הויא חידוש כולי האי דע''י דבורם היה נפסד זה שמעידין עליו אבל במוציא ש''ר לא אתעביד מעשה ע''י דיבורו כ''א ע''י עדים:
וכשם שאין למידין ממנו לדבר אחר. לענין שיהא מתחייב בדיבורו במקום אחר כך אין למדין ממנו לא לעונשין ולא למכות שיהא לוקה ומשלם:
ולא כן א''ר אבהו בשם ר' יוחנן. גרסי' כמו שהוא בר''פ דלעיל וכן הוא בכמה מקומות אשר הובא בש''ס הזה אלא דתמצא באיזה מקומות שכתוב בהיפך שוגג בחלב ומזיד בקרבן וטעות דמוכח הוא וכמו שכתוב כאן ובשתי מקומות בפ' מרובה הוא עיקר:
במזיד בחלב. שידע שהוא חלב והזיד ואכל ובשוגג בקרבן שלא ידע שחייבין עליו קרבן מתרין בו ולוקה משום הזיד בחלב ומביא קרבן הואיל ושגג בו וקסבר כמ''ד שגגת קרבן שמה שגגה שמעינן מיהת דמחייבינן ליה בשתי עונשין והכא נמי ילקה וישלם וקשיא לר' יוחנן דלעיל מדידיה אדידיה:
ר' בון בר חייא וכו'. מתרץ לה דכדי רשעתו כתיב ומיניה דרשינן שאין אתה מחייבו בשתי רשעיות והיינו דוקא בשני דברים המסורין לב''ד כגון מלקות ותשלומין דבהכי איירי קרא בזה את תופס את אחד מהן לחייבו ולא לשתיהן:
יצא דבר שהוא מסור לשמים. כגון קרבן שהעונש לשם שמים הוא ולא מסור לב''ד שאין ממשכנין לחייבי חטאות ואשמות כדתנן בסוף פ''ה דערכין מחייב ליה לתרוייהו דלא מיעטיה קרא:
הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה דִּכְתִיב וּמַכֵּה (נֶפֶשׁ) בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת. מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּה בָהּ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד <לִפְטוֹר> [לְחַייְבוֹ] מָמוֹן אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לִפְטוֹר. בְּמַה פְלִיגִין. בְּמָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה וְיֵשׁ מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כְּשֵׁם שֶׁאֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה כָּךְ אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
Traduction
Tous deux reconnaissent (aussi bien R. Yohanan, qui exige l’amende, que R. Simon b. Lakish, qui en dispense) qu’en cas de condamnation capitale d’un crime commis par erreur, l’amende n’est pas due (pas plus pour le fait involontaire que pour le fait volontaire), comme il est dit (Lv 24, 18-21): Celui qui aura tué un animal domestique devra le payer; et celui qui aura mis à mort un homme mourra; or, de même qu’au cas où un animal a été tué, il n’est pas établi de distinction entre l’acte volontaire et l’involontaire, et en tous cas le paiement est dû (205)Cf. mme sŽrie, (Shabat 2, 2) ( 5a).; de même, en cas de mort humaine (laquelle n’entraîne jamais d’amende pécuniaire), il n’y a pas de différence entre l’acte volontaire et l’involontaire, et l’on en est toujours dispensé. En quoi donc R. Yohanan et R. Simon b. Lakish diffèrent-ils d’avis? sur la question de savoir si l’amende est due lorsqu’il y a l’application des coups de lanières: Selon R. Yohanan, il n’y a pas d’amende en cas de mort, mais elle est due au cas où il y a la peine des coups de lanière; selon R. Simon b. Lakish, l’amende n’est pas due en ce cas (206)(Shevouot 4, 9) ( 35d)., pas plus qu’elle n’est due en cas de condamnation capitale
Pnei Moshe non traduit
הכל מודים. ר''י ור''ל דפליגי לעיל בחייבי מלקיות שוגגין מודים הן שאין ממון אצל מיתה דאינו מת ומשלם ואפי' חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין:
דכתיב ומכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. ולא ישלם מקיש פטור ממון דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה:
מה מכה בהמה לא חילקת בה בין שוגג בין מזיד לחייבו ממון. כצ''ל וכך הוא בכתובות אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור ממון. דמכה בהמה אפי' בשוגג חייב בתשלומין דאדם מועד לעולם אף פטור דממון דמכה אדם שאין בו אלא חיוב מיתה לא תחלוק בו ואפי' בשוגג דאין בו חיוב מיתה פטור מתשלומין הואיל ושייכא ביה חיוב מיתה במזיד:
במה פליגין. ר''י ור''ל בממון אצל מכות ובשוגג דר' יוחנן סבר אין ממון אצל מיתה אפי' בשוגג הואיל דאיתקש למכה בהמה אבל יש ממון אצל מכות בשוגג דחייבי מלקיות לא איתקוש:
ור''ל סבר כשם וכו'. וכדמפרש ר' אימי בבלייא טעמיה דגמר רשע רשע נאמר רשע במחוייבי מיתה אשר הוא רשע למות ונאמר רשע במחוייבי מכות והיה אם בן הכות הרשע:
רִבִּי אִימִּי בַּבְלַייָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ רָשָׁע רָשָׁע. נֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייְבֵי מִיתוֹת. וְנֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייְבֵי מַכּוֹת. מַה רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייְבֵי מִיתוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. אוּף רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייְבֵי מֵכּוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
Traduction
. R. Imi de Babylone dit au nom des rabbins de son pays quel est le motif de R. Simon b. Lakish: comme il y a 2 fois le terme méchant (207)(Makot 1, 1), ( 31a)., il est employé pour les condamnés à mort (Nb 35, 31), et pour ceux qui sont condamnés aux coups de lanière (Dt 25, 2); on compare les cas et l’on dit: de même que pour le 1er emploi du terme méchant il n’y a pas d’amende en cas de mort, de même pour le second emploi du terme méchant il n’y a pas d’amende au cas de l’application des coups de lanière. Nathan b. Oshia dit qu’il y a lieu d’établir la distinction suivante entre les 2 enseignements, dont l’un parle de coups, l’autre d’amende: pour une jeune fille accomplie, le crime d’une relation illicite est puni d’amende, non de vente matrimoniale, tandis qu’au sujet de l’adolescente (pour laquelle il n’y a pas d’amende, le texte légal parlant de fille accomplie), il y a en ce cas la pénalité des coups de lanière, puisqu’il n’y a ni l’amende, ni paiement pour vente matrimoniale. Mais ne lui doit-on pas un dédommagement pour la honte et le dommage subis par la violence? Il s’agit sans doute du cas, répondirent les rabbins de Césarée, où il y a eu séduction (ce qui exclut la violence), ou si la jeune fille a pardonné au ravisseur.
נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה אָמַר כָּאן בְנַעֲרָה כָּאן בְּבוֹגֶרֶת. נַעֲרָה יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר. בּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ לֹא מֶכֶר וְלֹא קְנָס וְאֵין לָהּ בּוֹשֶׁת וּפְגָם. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין תִּיפְתָּר שֶׁפִּיתְּתוֹ אוֹ שֶׁמָּחֲלָה לוֹ. סָבַר נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה לְמָקוֹם מַכּוֹת וְתַשְׁלוּמִין מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וְיִלְקֶה וִישַׁלֵּם. כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַייְבוֹ. וְאֵי אַתָּה מְחַייְבוֹ שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. וְיִלְקֶה וְלֹא יְשַׁלֵּם. מִן עֵדִים זוֹמְמִין. מַה עֵדִים זוֹמְמִין מְשַׁלְּמִין וְאֵינָן לוֹקִין. אַף הָכָא מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה טַעֲמָא דְנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו אֶת שֶׁמַּכּוֹתָיו יוֹצְאוֹת בּוֹ יְדֵי רִשְׁעוֹ יַצָא זֶה שֶׁאָמַר לוֹ עֲמוֹד וְשַׁלֵּם.
Traduction
De ce que Nathan b. Oshia distingue entre l’adolescente et la fille accomplie, qu’il prescrit en ce dernier cas, selon la Mishna, l’amende seule, si même il y a eu avertissement, on peut déduire qu’il semble admettre qu’en cas de faute punissable également des coups de lanière et du paiement de l’amende, on la paiera, mais on n’encourra pas les coups. Pourquoi ne subit-on pas les 2 pénalités? parce qu’il est dit (ibid.): d’après son crime, ce qui indique que l’on punira une fois, non deux. Mais pourquoi ne pas le condamner aux coups sans lui infliger l’amende? C’est que l’on compare ce cas à celui des faux témoins: de même qu’ils sont condamnés à payer l’amende, sans subir les coups de lanière, il en sera de même dans le présent cas. R. Nathan explique ainsi le motif de R. Nathan b. Oshia: comme il est dit (ibid.) le juge le fera mettre à terre et le fera battre en sa présence selon son crime, il faut que cette pénalité des coups efface ses fautes, et l’on n’admet pas qu’après l’avoir subie on puisse encore dire au condamné d’avoir à se relever pour payer (or, la pénalité des coups ne dispensant pas de l’amende, cette dernière seule sera alors applicable
Pnei Moshe non traduit
נתן בר הושעיא אמר. לעיל הוא דמהדר לשנויי רומיא דמתני' אהדדי:
כאן בנערה. מתני' דאלו נערות בנערה משתעי דיש לה קנס ומשלם ואינו לוקה:
וכאן. מתני' דאלו הן הלוקין בבוגרת דאין לה קנס והלכך לוקה:
ואין לה בושת ופגם. לבוגרת בתמיה דהא לא מיעט הכתוב לבוגרת אלא מקנס דכתיב גבי נערה אבל בושת ופגם יש לה ואכתי ממון ומלקות איכא:
תיפתר שפיתתה או שמחלה לו. מתני' דמכות במפותה או שמחלה לו איירי שהרי בושתה ופגמה שלה דיצאתי מרשות האב וכיון דמדעתה עבדה או שמחלה לו אח''כ אינו משלם כלום והלכך לוקה:
סבר נתן בר הושעיא. וקאמר הש''ס מדמוקי לה נתן בר הושעיא למתני' דמכות בבוגרת ולא מוקי לה בנערה ובשהתרו בו ומתני' דכתובות בשלא התרו בו אלמא קסבר דבמקום מכות ותשלומין דמשלם הוא ואינו לוקה והלכך ע''כ הוא דצריך לאוקמי למתני' דמכות בבוגרת ומפותה דלא שייכא גבה תשלומין כלל:
וילקה וישלם וכו'. כדלעיל:
וילקה ולא ישלם. ומשני מן עדים זוממין הוא דגמר מה עדים זוממין משלמין ואינן לוקין דבפירוש רבתה התורה בעדים זוממין לתשלומין דמכדי כתיב כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד למה לי אלא לדבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון:
אף הכא. בכל מקום דאיכא תרוייהו משלם ואינו לוקה:
א''ר נתן ובכתובות גריס א''ר יונה. דלא צריך למילף מעדים זוממין אלא טעמא דנתן בר הושעיא דמגופיה דקרא יליף דמשלם הוא ואינו לוקה דכתיב והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו דמשמע את שמכותיו יוצאות בו ידי רשעו כלומר שהמכות פוטרין ממנו חיובו ורשעתו שאינו חייב אלא מלקות בלבד:
יצא זה. שחייב ג''כ בתשלומין שאומרים לו עמוד ושלם דאין המכות פוטרין אותו מממון חבירו ולחייבו בתרוייהו אי אפשר דכבר נפקא לן משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ואי לההיא דרשה לחוד הו''ל למיכתב כדי רשעה ומדכתב כדי רשעתו ש''מ תרתי הלכך ע''כ דמשלם ואינו לוקה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source