Troumot
Daf 33b
הלכה: 33a הָא רִבִּי מֵאִיר אָמַר מְשַׁלְּמִין וְרַבָּנִין אָֽמְרִין מְשַׁלְּמִין. מַה בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עִיקַּר סְעוּדָה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אָמַר עִיקַּר סְעוּדָה לְבַעַל הַבַּיִת. וְרַבָּנִין אֹמְרִין עִיקַּר סְעוּדָה לְפוֹעֲלִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר טְפֵילָה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אָמַר טְפֵילָה לְבַעַל הַבַּיִת. וְרַבָּנִין אֹמְרִין טְפֵילָה לְפוֹעֲלִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָא לְמָה זֶה דוֹמֶה לְמוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵירוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ מִקְחוֹ. אִילּוּ כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִית אָֽמְרָת נִיחָא. וְאִין כְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר עִיקַּר סְעוּדָה בֵּינֵיהוֹן וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. כְּרִבִּי מֵאִיר אַתְּ אָמַר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא שֶׁבַח סְעוּדָה בֵּינֵיהוֹן בְשֶׁפָּסַק עִמָּהֶן לְהַאֲכִילָן דּוּבְשְׁנֵי חוּלִין וְהֶאֱכִילָן דּוּבְשְׁנֵי תְרוּמָה. וְלֹא כְּבָר 33b אָכְלוּ. כְּמָאן דְּאָמַר טְבָלִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אַדַם חַתָּה מֵהֶן.
Traduction
Puisque R. Meir aussi bien que les autres sages obligent de payer capital et intérêt, en quoi consiste la divergence entre leurs avis? Ils diffèrent, répondit R. Yohanan, sur le point de savoir à qui incombe la partie principale du repas (de le procurer): selon R. Meir, cette part principale incombe au maître de maison; selon les autres sages, elle incombe aux ouvriers (aussi, selon eux, le maître n’a qu’à rembourser le capital). Selon R. Simon b. Lakish, les 2 interlocuteurs diffèrent sur le point de savoir à qui incombe l’accessoire du repas (de payer assez pour que l’équivalent de l’oblation à restituer puisse devenir saint): selon R. Meir, cet accessoire incombe au maître de maison; selon les autres sages, il incombe aux ouvriers (ils paient donc un capital égal à l’oblation mangée, le prix fut-il supérieur à celui de leur repas ordinaire). R. Abahou dit au nom de R. Simon b. Lakish: à quoi ce cas ressemble-t-il? A celui qui vendrait à autrui un objet ne lui appartenant pas et qui est tenu de maintenir le marché en restituant le montant au véritable propriétaire (c’est ainsi qu’a agi le maître de maison, en disposant illégalement de l’oblation). On comprendrait l’utilité qu’il y a à justifier par un nouveau motif la conduite du maître de maison, selon l’explication de R. Simon b. Lakish (qu’il s’agit de l’accessoire, ou de la différence entre la valeur de l’oblation et celle du repas ordinaire, incombant aux ouvriers); mais, selon R. Yohanan qui admet que la divergence entre les interlocuteurs a pour objet la part principale du repas (la peine de le procurer), quel rapport y aurait-il entre la question du repas et ce nouveau motif? Il est utile pour justifier l’avis de R. Meir (disant que cette charge incombe au maître de maison), R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: la divergence entre les deux interlocuteurs porte sur la question de supériorité du repas, au cas où le maître de maison avait contracté avec les ouvriers l’engagement de leur donner à manger d’excellents produits profanes et qu’au lieu de cela, il leur donne à manger des vesces (ou produits inférieurs) d’oblation (193)Selon R. Meir, le ma”tre en profitera et payera au cohen les mauvais produitsÊ; selon les sages, les ouvriers payeront et profiteront de la supŽrioritŽ.. Mais, puisqu’en fait la consommation a eu lieu, pourquoi (selon l’explication de R. Yohanan) R. Meir n’oblige-t-il le propriétaire (tenu de préparer le repas) qu’à la restitution du capital? C’est que, répondit-on, de même que la nature répugne à manger des fruits inaffranchis, de même la consommation illégale de l’oblation semble amoindrie.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא רמ''א משלמין וכו'. הא בין לר''מ ובין לרבנן משלמין וא''כ מה ביניהן ובמאי קמיפלגי:
עיקר סעודה ביניהון. על מי נקראת עיקר הסעודה:
רמ''א עיקר סעודה לבעל הבית. כלומר אע''פ שהפועלין אוכלין מכח התנאי שהתנו עמו או מכח מנהג המדינה כדתנן בר''פ השוכר את הפועלין מ''מ עיקר הסעודה על שם בעה''ב נקראת דהוי כמוכר להן הסעודה בשביל המלאכה שעושין וכיון שכן הוא צריך לשלם את הקרן שהוא דמי הסעודה והן משלמין את החומש דבאוכל תלי רחמנא:
ורבנן אמרין עיקר סעודה לפועלין. שהרי אם לא היו אוכלין משלו היה מרבה בשכרן ומכיון דעכ''פ מנכה להם איזה דבר בשביל שנותן להם לאכול נקראת עיקר הסעודה על שם הפועלין דמשלהן הן אוכלין והלכך צריכין הן לשלם את הכל והבעה''ב מחזיר להן דמי סעודתן מפני התנאי או מפני מנהג המדינה:
טפילה ביניהון. כלומר דלכ''ע עיקר הסעודה על שם בעה''ב היא וכמוכר להן הסעודה דמי והכא בהא קמיפלגי על מי הוא הטפילה לטפל ולהכין הסעודה דר''מ סבר על הבעה''ב הוא מוטל לטפל ולעשות הסעודה ומכיון שהוא מטפל בכך היה לו להזהר שלא ליטול מהתרומה שיש בביתו והלכך הוא חייב לשלם את הקרן מלבד החומש דבאוכל תליא כדאמרן ורבנן סברי על הפועלין מוטל לטפל בצרכי סעודה ולהכינה על חשבון בעל הבית ומכיון שהן המטפלין מוטל עליהן להזהר ולחקור אם היא תרומה או לא והואיל ולא נזהרו הן חייבין לשלם את הכל ובעה''ב מחזיר להן דמי סעודתן כפי התנאי או המנהג:
הא למה זה דומה. האי שצריך להחזיר להן דמי סעודתן למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שטעה ונתן לו חפץ של אחר דמיהת חייב להעמיד לו מקחו וליתן לו החפץ שהוא ברשותו כפי אשר התנה עמו וה''נ כן שזה נתן להם הסעודה שאינה שלו לפיכך ישלם להן דמי הסעודה כפי התנאי ביניהם:
אילו כרשב''ל איתאמרת ניחא. כלומר משום דאיכא דאמרי להא דר' אבהו בשם רשב''ל ואיכא דאמרי לה בשם ר' יוחנן דר' אבהו תלמיד מובהק דר' יוחנן הוה וקאמר הש''ס דלהך דאמרי לה בשם רשב''ל ניחא הא דמדמי לה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו דלשיטתיה אזיל דקאמר דלא פליגי אלא על מי מוטל לטפל להכין הסעודה ולכ''ע עיקר הסעודה על שם בעה''ב היא וכמוכר להן הסעודה בשכר הפעולה ודמיא ממש למוכר חפץ לחבירו בטעות שכסבור שהוא שלו ואינו שלו שחייב להעמיד לו מקחו וכדאמרן:
ואין כר' יוחנן. אבל אי כאיכא דאמרי לה בשם ר' יוחנן קשיא הא ר' יוחנן אמר עיקר הסעודה על מי נקראת היא בינייהו דר''מ ורבנן ולרבנן עיקר הסעודה על שם הפועלין נקראת ומשלהן הן אוכלין ומאי האי דמדמי לה למוכר חפץ לחבירו שאינו שלו הרי הבעה''ב לא מכר להם כלום דשלהן היא הסעודה ואת אמר הכין בתמיה:
כר''מ איתאמר. כלומר הא לא קשיא דלהני דאמרי לה בשם ר' יוחנן לא א''ר יוחנן זה אלא אליבא דר''מ דס''ל עיקר הסעודה על שם הבעה''ב נקראת וכמוכר להן הסעודה דמי. ועלה קאמר הא למה זה דומה וכו' ולפיכך הבעה''ב הוא משלם את הקרן תחת הפועלין:
שבח סעודה ביניהון. מה שסעודת חולין היא יותר יפה מדמי סעודת תרומה איכא בינייהו דלר' מאיר משלם הבעה''ב הקרן דמי תרומה ולרבנן הן משלמין הקרן והחומש והוא משלם להן דמי סעודתן כפי דמי החולין שהוא יותר כדמפרש ואזיל:
בשפסק עמהן להאכילן דבשני חולין. תמרים או מיני מתיקות של חולין והוא האכילן דבשני תרומה והן יותר בזול משל חולין:
ולא כבר אכלו. ומאי איכפת להו הלא אכלו ממיני מתיקה והתבשיל בעצמו כמו אם היו של חולין ומשני כמ''ד טבלים וה''ה כל מיני איסור נפשו של אדם חותה מהן וקץ בהן ולא מיקרי אכילה ולפיכך צריך לשלם להן דמי סעודתן מן החולין כפי אשר התנה עמהן והשתא לר' יוסי בן חנינא ליכא בינייהו אלא שבח הסעודה:
אָמַר רִבִּי יַנַּאי לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָא יֵשׁ בּוֹ כְזַיִת וְאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה מְשַׁלֵּם לְקֹדֶשׁ. יֵשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְאֵין בּוֹ כְזַיִת מְשַׁלֵּם לְשֵׁבֶט. יֵשׁ בּוֹ כְזַיִת וְיֵשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מְשַׁלֵּם לְקֹדֶשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְשַׁלֵּם לְשֵׁבֶט. אָמַר רִבִּי זְעִירָא גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה לְמָקוֹם שֶׁהַקֶּרֶן מְהַלֶּךְ שָׁם הַחוֹמֶשׁ מְהַלֵּךְ. כַּהֲנָא אָמַר מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חוֹמְשִׁין חוֹמֶשׁ לְשֵׁבֶט וְחוֹמֶשׁ לְהֶקְדֵּשׁ.
Traduction
R. Yanaï dit: lorsque la Mishna parle de 2/5 en supplément, elle y comprend divers cas; ainsi, lorsqu’on a mangé l’équivalent d’une olive qui ne coûterait pas une prouta (la plus petite monnaie), on restitue outre le montant, un 5e supplémentaire pour la consommation illégale d’oblation (malgré son peu de valeur, il y a le péché d’en avoir mangé). Si, au contraire, on a mangé moins d’une olive, mais ayant sa valeur d’une prouta, il faut payer, outre le montant, un 5e supplémentaire à verser au trésor sacré, qui serait frustré, bien que la consommation soit inférieure à l’interdiction légale. Lorsqu’il y a en même temps la grandeur d’une olive et le prix de la prouta, il faut, selon R. Simon b. Wawa au nom de R. Yohanan, remettre le 5e supplémentaire au trésor sacré (et, comme au trésor sacré on ne paie pas de double, on ne remettra aussi qu’un 5e); selon R. Yohanan, on le remettra à la tribu sacerdotale (la consommation d’oblation l’emportant). Le motif de cette mesure, dit R. Zeira, réside en ce qu’il est écrit (ibid.): Si quelqu’un mange les produits sacrés involontairement, il ajoutera etc., c.-à-d. que le 5e suivra où va la restitution du capital (au trésor sacré). Selon Cahana (contraire à R. Yanaï), il s’agit en réalité de 2/5 à payer au même cas, l’un pour l’oblation à la tribu sacerdotale, l’autre au trésor sacré.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לצדדין היא מתניתא. הא דקתני בגנב תרומת הקדש משלם וכו' ולמי משלם ומפרש לה דלצדדין היא דלפעמים משלם להקדש ולפעמים להכהנים של השבט:
יש בו כזית ואין בו שוה פרוטה משלם לקדש. דקסבר לה דלגבי תרומה צריך שיהיה בו שוה פרוטה דכתיב ונתן לכהן ואין נתינה פחות משוה פרוטה הלכך כשאין בו שוה פרוטה משלם לקדש דמיהת כזית אית ביה:
יש בו שוה פרוטה ואין בו כזית. כגון שהיתה שנת היוקר משלם לשבט משום תרומה:
שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן משלם לקדש. דכיון דאית ביה כזית הולכין אחר הקדש ומר' יוחנן משמיה דנפשיה שמענו דקאמר משלם לשבט הואיל דאית ביה שוה פרוטה:
א''ר זעירא וכו'. ר' זעירא וכהנא פליגי במילתא אחריתא דקתני משלם שני חומשין וקרן וקא''ר זעירא דגזירת הכתוב הוא למקום שהקרן מהלך וכו' דכתיב ואיש כי יאכל וגו' ויסף חמישיתו וגו' והלכך אם משלם הקרן להשבט משלם גם החומשין וכהנא ס''ל דהואיל דאיכא ב' חומשין משלם אחד להשבט ואחד להקדש:
שֶׁאֵין בְּהֶקְדֵּשׁ תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. שֶׁנֶּאֱמַר יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ וְלֹא לְהֶקְדֵּשׁ.
Traduction
– On ne restitue pas pour vol du trésor sacré un paiement double, parce qu'il est dit (Ex 22, 8) il paiera deux fois à son prochain, mais non au trésor, qui n’est pas un prochain.
Pnei Moshe non traduit
שאין בהקדש וכו'. קתני במתני' ומפרש טעמא דכתיב לרעהו ולא להקדש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source