Troumot
Daf 32b
משנה: הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְהֵן מְשַׁלְּמִין אֶת הַחוֹמֶשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הֵן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְהוּא מְשַׁלֵּם לָהֶן דְּמֵי סְעוּדָתָן. הַגּוֹנֵב תְּרוּמָה וְלֹא אֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל דְּמֵי תְרוּמָה. אֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קַרְנַיִם וְחוֹמֶשׁ. קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ מִן הַחוּלִין וְקֶרֶן דְּמֵי תְרוּמָה. גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חוֹמְשִׁין וְקֶרֶן שֶׁאֵין בְּהֶקְדֵּשׁ תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. אֵין מְשַׁלְּמִין מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה וּמִן הַהֶבְקֵר וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה אֶת הַהֶקְדֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מִתִּירִין בְּאֵלּוּ.
Traduction
Si quelqu’un donne à manger de l’oblation à ses ouvriers et à ses invités, il doit restituer le capital au propriétaire, et les consommateurs paient le 5e d’amende (pour leur transgression involontaire). Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, ils paient le capital avec le supplément, et le maître rembourse le capital (192)La diffŽrence entre ces 2 avis consiste en ce que, selon le 1er, on restitue comme capital une valeur d'oblation (infŽrieure, ayant moins d'acquŽreurs)Ê; selon les autres, il faut payer la valeur habituelle des produits profanes.. Celui qui vole de l’oblation (194)Babli, Baba Metsia 54a. sans la manger doit payer le double de la valeur d’oblation (en punition de vol); s’il l’a mangée, il devra payer 2 fois le capital avec un 5e de supplément, savoir le montant de la valeur comme profane (plus élevé, ou amende ordinaire) et la valeur de l’oblation (en punition du vol). S’il a volé de l’oblation consacrée par le cohen aux besoins du Temple et qu’il l’a mangée, il paiera 2/5 (195)L'un pour la consommation de l'oblation, l'autre pour celle de l'objet sacrŽ., outre le capital, car pour les objets consacrés on n’est pas condamné à payer le double. On ne peut payer sa dette ni avec du glanage, ni avec de l’oubli, ni avec des produits de la péa, ni de ce qui est abandonné (tous biens appartenant aux pauvres), ni de la 1e dîme (des lévites) dont l’oblation est encore due aux sacerdotes, ni de la 2e dîme ou objets sacrés non rachetés (devant être consommés à Jérusalem); car un produit sacré ne saurait servir à solder un autre sacré. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, il est permis d’user de ces deux derniers.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המאכיל את פועליו וכו'. הוא משלם את הקרן שהוא הגוזל והן משלמין את החומש לפי שהן השוגגין ותשלומי חומש בהאוכל עצמו תלי רחמנא:
הן משלמין קרן וחומש. מן החולין המתוקנין כדין תשלומי תרומה והוא משלם להן דמי סעודתן כפי דמי חולין שהיה צריך להאכילן והן יתירין מדמי תרומה וכדמפרש בגמ' לפי המסקנא שאע''פ שאכלו מ''מ הואיל ונפשו של אדם חותה מדבר האסור שהוא קץ ממנו לא נהנו מאכילה זו והלכה כחכמים:
מתני' משלם תשלומי כפל דמי תרומה. שהיא יותר בזול מן החולין לפי שאין לה אוכלין הרבה:
משלם שני קרנים וחומש. קרן אחד וחומשו משלם מן החולין כדין כל תשלומי תרומה להאוכלה בשוגג ועוד קרן אחד שהוא בשביל תשלומי כפל משלם אותו אף מדמי תרומה:
גנב תרומת הקדש. שהקדישה הכהן לבדק הבית ואכלה:
משלם שני חומשין. אחד משום אוכל תרומה ואחדמשום נהנה מן ההקדש וקרן אחד הוא דמשלם לפי שאין בהקדש תשלומי כפל דכתיב ישלם שנים לרעהו ולא להקדש:
מתני' אין משלמין מן הלקט וכו'. דכתיב ונתן לכהן את הקודש ודריש ר''מ דבר הראוי להיות קודש פרט לאלו שאינן ראויין להיות קדש שהרי פטורין הן מן המעשרות:
ולא מן ההפקר. שזכה מן ההפקר ופטור ממעשרות:
ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו. כלומר תרומתו היא שניטלה אבל לא ניטלה ממנו תרומה גדולה כגון שהקדימו הלוי לכהן בשבלים דאילו ניטלה ממנו תרומה גדולה לא הוה פליג ר''מ דהא הוי כחולין המתוקנים ולא ממעשר ראשון והקדש שנפדו. כלומר שנפדו אבל לא כהלכתן כגון מעשר שני שפדאו ע''ג אסימון והקדש שפדאו ע''ג הקרקע דאילו נפדו ממש מודה ר''מ דכחולין הן:
וחכמים מתירין באלו. כולהו דחשיב במתני' והכי מסיק לה בגמ' והלכה כחכמים:
32a מָחַל וְאַחַר כָּךְ אָכַל תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוּן גָּזַל תְּרוּמָה מִשֶּׁל אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְשַׁלֵּם לְשֵׁבֶט. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מְשַׁלֵּם לְעַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּךְ הָיָה מֵשִׁיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן עַל דַּעֲתָּךְ דְּתֵימַר מְשַׁלֵּם לְשֵׁבֶט. וְהָא תַנִּינָן גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חוֹמְשִׁין וְקֶרֶן. וִישַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַתּוֹרָה אָֽמְרָה יָצָא בוֹ יְדֵי גְזֵילָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִימִּי תַּרְתֵּין מִילִין אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְלֵית אַתּוּן אָֽמְרִין מֵהֶן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יָצָא יְדֵי גְזֵילוֹ וְלֵית אַתּוּן אָֽמְרִין מָהוּ כְדוֹן וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ. מִכֵּיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ יָצָא יְדֵי גְזֵילוֹ. אַתּוּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּמָקוֹם שְׁחִיטָתָהּ שָׁם תְּהֵא שְׂרֵיפָתָהּ. וְלֵית אַתּוּן מָֽנְהִין מָהוּ כְדוֹן. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה עַל פִּרְשָׁהּ 32b יִשְׂרוֹף. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי מְקוֹם פְּרִישָׁתָהּ מֵחַייִם שָׁם תְהֵא שְׂרֵיפָתָהּ.
Traduction
Si (à la suite du vol de l’oblation) le cohen y renonce et qu’ensuite le voleur la voyant abandonnée la mange, on adoptera l’un des deux avis exprimés dans la discussion (187)Cf. mme sŽrie, (Pessahim 2, 3) ( 29a). entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish pour le cas où un simple israélite aurait volé de l’oblation à son grand-père maternel qui est cohen (et qu’à la mort de ce dernier le voleur en hérite): Selon R. Yohanan, il faut restituer le montant du vol à la tribu sacerdotale (en raison de ce que ce bien était volé); selon R. Simon b. Lakish, le voleur le restitue à lui-même, à titre d’héritage valable (donc, il en sera de même pour l’oblation mangée par un étranger après le renoncement du cohen, et R. Simon n’exigera pas une nouvelle restitution, tandis que R. Yohanan l’exigera). Au dire de R. Yona, voici ce que R. Simon b. Lakish objecte à R. Yohanan: s’il était vrai comme tu l’admets qu’il faut en cas d’héritage à la suite d’un vol restituer le montant de l’oblation à la tribu sacerdotale, comme se fait-il que l’on enseigne plus loin (§ 4): ''celui qui, ayant volé l’oblation de la sainteté, la consomme, devra ajouter 2/5 supplémentaires à la restitution du capital''? Pourquoi ne pas l’obliger à l’addition de 3/5 (le 3e supplément étant dû pour l’amende spéciale à titre de vol)? C’est que, réplique R. Yossa au nom de R. Yohanan, la loi indique que la restitution du capital avec supplément suffit pour se libérer du vol (188)De mme donc ici, lorsqu'on restitue ce qui est dž au trŽsor sacrŽ et que le remplaant devient de l'oblation, ainsi que le 5e supplŽmentaire, on est libŽrŽ du vol. Aussi, le voleur qui a hŽritŽ la mme quantitŽ, ou celui qui aura mangŽ l'oblation aprs le renoncement du sacerdote, devra restituer ˆ ce dernier le montant et 1/5. R. Zeira dit à R. Issi: on a enseigné deux sujets au nom de R. Yohanan. Quelles sont les 2 déductions? C’est que R. Yohanan a dit: par la restitution du montant, on se trouve libéré du vol. Or, c’est le premier point que l’on est venu enseigner. Mais que déduire du verset: Il remettra au cohen ce qui est sacré (ibid.)? N’en résulte-t-il pas que le don entraîne le devoir d’ajouter le 5e (sans parler du double)? dès que le don a été accompli, répondit-on, le crime du vol est effacé. On vient ensuite proclamer au nom de R. Yohanan qu’à l’endroit même où la vache rousse a été égorgée, il faut aussi la brûler. Mais d’où a-t-il tiré cette règle? Sur quel verset s’appuie-t-on à cet effet? C’est qu’il est écrit, répondit R. Eliézer au nom de R. Oshia: Avec ses excréments il la brûlera (Nb 19, 5). Comment procède-t-on à la déduction de ce verset? R. Jérémie répond au nom de R. Imi, qu’en interprétant autrement le 1er terme de ce verset, on dit qu’à la place où a lieu la séparation (189)Le mot parach a le double sens deÊ: excrŽment et sŽparation. de la vie (l’égorgement), elle sera brûlée.
Pnei Moshe non traduit
מחל ואח''כ אכל. שמחל לו הכהן מקודם מה שיאכל תליא בפלוגתא דר''י ורשב''ל:
דאיתפלגון. אם גזל תרומה משל אבי אמו כהן ומת אבי אמו והוא ראוי ליורשו ואכלה:
ר' יוחנן אומר משלם לשבט לכהן אחר מהשבט לפי שצריך להוציא הגזילה מתחת ידו:
ור''ל אמר משלם לעצמו. כלומר מעכב לעצמו וא''צ לשלם לאחר מהשבט דהואיל והוא ראוי ליורשו מחזיק הוא בשלו והשתא במחל לו הכהן ואח''כ אכל תליא נמי בהאי פלוגתא דלר' יוחנן לא מהני מידי וצריך להוציא מתחת ידו וליתן לכהן אחר ולר''ל מכיון דמחל לו הכהן בשלו הוא מחזיק:
על דעתך דתימר משלם לשבט. ולא מהני מחילת הכהן קשיא והא תנינן לקמן בפרקין גנב תרומת הקדש שהקדיש הכהן לבדק הבית ואכלה משלם שני חומשין חומש אחד בשביל אוכל תרומה וחומש אחד בשביל שנהנה מן ההקדש וקרן אחד הוא דמשלם לפי שאין בהקדש תשלומי כפל:
וישלם שלשה. ה''פ לדידך קשיא מכדי תנא אחומשין קא מהדר אמאי לא קתני גוונא דמשלם שלשה חומשין והיינו בגזל תרומת הקדש ואכלה דאיכא ג' חומשין חד משום גזל דג''כ יש בו הוספת חומש בשנשבע לו כדכתיב וכדתנינן בפ' הגוזל וחד משום אוכל תרומה וחד משום נהנה מן ההקדש דבשלמא לדידי דאמינא דמהני מחילת הכהן הלכך לא תני בגוזל דלא פסיקא ליה למיתני ביה שלשה חומשין דמכיון דהגזלן ידוע הוא ושייך ביה מחילה וכשמחל לו הכהן פטור הוא מהחומש דאכילת תרומה ונהי דמשום גזל ומשום הקדש איכא דמאן מצי מחיל בהקדש מ''מ חומש דאכילת תרומה ליכא ואכתי לית ביה כ''א שני חומשין ומשום הכי קתני בגונב דלעולם משכחת ביה תרי חומשין דלא שייך ביה מחילה דהא לא ידיע מי הוא הגנב אלא לדידך דאמרת דלעולם לא מהני מחילה לענין חומש דתרומה ואפי' מחל לו קודם שאכלה ושפיר משכחת לה בגוזל תרומת הקדש ואכלה דלעולם משלם שלשה חומשין קשיא אמאי לא תני בגוזל וישלם שלשה חומשין:
ומשני ר' יסא בשם ר' יוחנן. דליתא דלא משכחת בגוזל ג' חומשין דהתורה אמרה יצא בו ידי גזילה דכשמשלם החומש משום אוכל תרומה יוצא בו גם משום חומש בשביל הגזל וכדדריש לקמיה מונתן לכהן את הקדש והלכך בגוזל תרומה ולא של הקדש לית ביה אלא חומש אחד בלבד ואם היא של הקדש אכתי לית ביה אלא שני חומשין ומשום הכי קתני בגונב לאשמעינן דמשכחת נמי גביה דמשלם תרי חומשין:
תרתין מילין. חדא הא ואידך הא דלקמן:
ולית אתון אמרין מהן. מהיכן למד לומר כן:
מהו כדון. ומאיזה מקום שמע ליה וקאמר מדכתיב ונתן לכהן את הקדש והאי את הקדש מיותר דלא ה''ל למיכתב אלא ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן אלא דמלמדנו דמכיון שנתן לו החומש בשביל הקדש יצא נמי בשביל החומש של ידו גזילו:
אתון אמרין. ועוד מה דאתון אמרין בשם ר' יוחנן במקום שחיטתה של פרה אדומה שהוא מחוץ למחנה כדכתיב והוציא אותה וגו' ושחט אותה שם תהא שריפתה ולית אתון אמרין מהו כדון. מהיכן למד זה דמקום שריפתה לא נתפרש בהדיא:
על פרשה ישרוף. כתיב ומפרש מה את שמע מינה וקא''ר ירמיה דבא לומר מקום פרישתה מחיים שם תהא שריפתה:
רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי וּבִלְבַד בְּדָבָר שֶׁהוּא זָקוּק לִיתְּנוֹ לְכֹהֵן אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ זָקוּק לִיתְּנוֹ לְכֹהֵן אוּף רִבִּי מוֹדֵי דְהִיא מַתְנִיתָא הִפְרִישׁ פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וּמֵת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חַייָבִין בְּאַחֵרָיוּתוֹ כְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין אֵין חַייָבִין בְּאַחֵרָיוּתוֹ אֶלָּא כְפִדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר בְּפִטְרֵי חֲמוֹרוֹת שֶׁנָּֽפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן מִכֵּיוָן שֶׁהִפְרִישׁוֹ קִדְּשׁוֹ.
Traduction
R. Yohanan se range à l’opinion de Rabbi; R. Simon b. Lakish à celle de Eliézer b. Oshia (que la séparation rend ce produit sacré pour tout). R. Aboun b. Hiya ajoute: on peut même admettre que R. Simon b. Lakish adopte aussi l’opinion de Rabbi; car celui-ci déclare que le don entraîne la sainteté et l’oblation du 5e au cas seul où il faut donner l’objet lui-même au cohen; mais lorsqu’on n’est pas tenu de remettre l’objet lui-même (comme au cas d’échange dont parle R. Simon b. Lakish), Rabbi reconnaît également que le prélèvement aura le même caractère et entraînera l’obligation du 5e. Il en est comme dans cet enseignement (190)Mishna Eduyot 7, 1Ê; Babli, Bekhorot 12b.: lorsqu’on a mis de côté un animal pur destiné au cohen en paiement du premier rejeton de l’ânesse et que cet animal meurt, on en est responsable, selon R. Eliézer, au même titre que si les 5 sicles ayant servi à racheter un aîné d’homme se trouvaient perdus; selon les autres sages, on n’en est pas plus responsable que du rachat de la seconde dîme, dont on n’est pas responsable en cas de perte (or, il est dit à la fin qu’en cas de mort du rejeton, après la mise de côté de l’agneau remplaçant avant qu’il ait été donné au cohen, il faut, selon R. Eliézer, l’enterrer comme saint, et l’agneau non encore consacré devient d’un usage commun; selon les autres sages, la mise de côté a suffi pour consacrer l’agneau qui sera remis au cohen; donc, Rabbi suit l’avis de R. Eliézer, et R. Eliézer b. Simon celui des autres sages). Il est dit à ce sujet: R. Eliézer reconnaît, pour les premiers rejetons d’ânesse acquis à titre d’héritage par un simple israélite d’un grand-père maternel qui était cohen, que dès leur mise de côté ils sont consacrés (car, l’agneau même qui servira d’échange n’appartient pas en principe au sacerdote; et il en est de même ici pour l’oblation).
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן כרבי. אדלעיל קאי הא דקאמר גבי גזל תרומה משל אבי אמו כהן דצריך לשלם לשבט משום דס''ל כרבי בהאי ברייתא דת''כ דלעיל דמתנתו מקדשתו מלאכול ולחייבו עליו קרן וחומש והלכך נמי בעינן דיתן לכהן אחר מהשבט דקפיד רחמנא אנתינה ליד כהן ור''ל ס''ל כראב''ש דקאמר הפרשתו מקדשתו וכשהפריש כבר קדשה ואע''ג דלא באה ליד הכהן והלכך בגזל של אבי אמו כהן א''צ ליתן להשבט ואם אכלה מעכב לעצמו התשלומין:
א''ר בון בר חייה. דלא היא דלא תדחוק לאוקמי פלוגתייהו בפלוגתא דתנאי אלא דאף אם יסבור רשב''ל כרבי נמי אתיא שפיר ובהא פליגי דר''ל סבר דאע''ג דקאמר רבי מתנתו מקדשתו ובלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן יאבל בדבר שאינו זקוק ליתנו לכהן כהאי דהכא דהוא יורש משל אבי אמו כהן אף לרבי יוצא הוא בהפרשה בלבד:
דהיא מתני'. כלומר דדמיא הא להא דתנינן במתני' בפ''ק דבכורות המפריש פדיון פטר חמור ומת השה קודם שנתנו להכהן ר''א אומר חייב באחריותו כחמש סלעים של בן שהוא חייב באחריותן עד שיבואו ליד הכהן:
אלא כפדיון מעשר שני. דאם הפריש ואבד אינו חייב באחריותו ומודי ר''א בפטרי חמורות שנפלו לו מבית אבי אמו כהן וכגון שאותו אבי אמו כהן נפלולו מבית אבי אמו ישראל דאז חייבין הן בפדיון דברשות ישראל נולדו:
מכיון שהפרישו קדשו. ובזה יוצא י''ח וא''צ ליתן לכהן אלא מעכבן והן שלו דמאי דהוה חייב כהן המורישו והיינו להפריש הפדיון לאפקועי איסורייהו. ונוטל השיין לעצמו שהרי כהן הוא ה''נ עושה זה הישראל היורשו דדמי כמי שהורישו השיין וה''ה הכא דדמי כמי שהורישו אבי אמו כהן לאלו התשלומין ואף לרבי די בהפרשה שהפרישה בתחילה:
אָכַל תְּרוּמַת חָבֵר מְשַׁלֵּם לְחָבֵר. תְּרוּמַת עַם הָאָרֶץ מְשַׁלֵּם לְעַם הָאָרֶץ. וְלֹא נִמְצָא מוֹסֵר טָהֳרוֹתָיו לְעַם הָאָרֶץ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה נוֹתֵן שְׁתֵּיהֶן לְכֹהֵן חָבֵר וְנוֹטֵל דְּמֵי אַחַת מֵהֶן וְנוֹתֵן לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה אָמַר קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אַתְיָא כְּמָאן דְּאָמַר הַפְרָשָׁתוֹ מְקַדְּשָׁתוֹ. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר מַתְּנָתוֹ מְקַדְּשָׁתוֹ בְּלֹא כֵן אֵינוֹ צָרִיךְ זְכִייָה. אָמַר לָהֶן בִּמְזַכֶּה עַל יְדֵי אַחֵר.
Traduction
Si quelqu’un a mangé de l’oblation d’un cohen compagnon (d’une pureté plus sévère), il devra restituer des produits profanes pouvant servir à un compagnon; si c’était de l’oblation ordinaire, il la remboursera en profane servant aux gens ignorants. Mais n’est-ce pas laisser tomber des objets purs entre les mains des ignorants (en livrant du profane pur pour l’équivalent de l’oblation mangée par erreur)? Comment donc agira-t-on (191)Tossefta sur Terumot 7.? On remettra à un cohen pur les 2 parts à restituer (savoir, le capital et le supplément), contre paiement du capital seul (le 5e pouvant être remis à n’importe quel cohen), et l’on rendra ce paiement au sacerdote ignorant (de façon à ne plus rien exposer). R. Aboun b. Hiya dit en présence de R. Simon b. Lakish: ceci est conforme à celui qui est d’avis que dès la séparation tout objet devient sacré, à l’exclusion de celui qui dit que le don seul entraîne la sainteté (puisqu’au cohen ignorant on remet, au lieu du fruit même, son équivalent). Or, s’il n’en était pas ainsi, (s’il n’était pas sacré dès la séparation), ne faudrait-il pas au moins mettre le sacerdote ignorant en possession légale de ces produits sacrés? Il s’agit en effet, dit-on, d’une transmission de propriété faite par un autre; après quoi, la consécration a lieu.
Pnei Moshe non traduit
אכל תרומת חבר וכו'. בתוספתא פ''ז גריס הכי כשם שאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר כך אין משלמין קרן וחומש אלא לכהן חבר האוכל תרומת עם הארץ משלם קרן וחומש לכהן חבר וחבר נוטל דמים ומפייס את העם הארץ תרומת חבר ותרומת ע''ה שנתערבו כופין את הע''ה למכור את חלקו. ונראה דגי' אחרת היה להם בהתוספתא באוכל תרומת ע''ה דמשלם לע''ה ולפיכך פריך ולא נמצא מוסר טהרותיו לע''ה שהרי התשלומין דין תרומה להם וקאמר כיצד הוא עושה נותן שתיהן לכהן חבר כלומר אף בתרומת ע''ה נותן התשלומין לכהן חבר ואותו החבר נוטל דמי אחת מהן והוא כדי תרומת ע''ה ונותנו לכהן ע''ה. וזהו כמו הגי' דהתוספתא לפנינו:
אתיא כמ''ד הפרשתו מקדשתו. דאילו למ''ד מתנתו מקדשתו א''כ היה צריך זכיה שהע''ה יזכה להחבר שיקבל בשבילו דאי לאו הכי אין האוכל הזה יוצא ידי חובתו בתשלומין שהרי צריך ליתנו ליד הכהן שהתרומה שלו והשיב לו דאה''נ דמיירי במזכה להחבר ע''י אחר:
לֹא הִסְפִּיקָה לְשַׁלֵּם עַד שֶׁנִּתְגָּֽרְשָׁה. אִיתָא חֲמִי אִילּוּ הָיָה לָהּ כַּמָּה מַעְשְׂרוֹת שֶׁמָּא אֵינָן שֶׁלָּהּ. תַּמָּן מַעְשְׂרוֹת מְסוּייָמִין בְרַם הָכָא תְּרוּמָה אֵינָהּ מְסוּייֶמֶת. מַה דָמֵי לָהּ פִּיטְרֵי חֲמוֹרוֹת.
Traduction
Si avant d’avoir cessé la restitution que cette nouvelle épouse de cohen se doit à elle-même, elle est divorcée de son mari (de sorte que, redevenant simple israélite, elle n’a plus de droits sur l’oblation), quelle est la règle? (Peut-elle prendre le montant du cohen en vertu de sa première acquisition, ou non)? On démontre par comparaison qu’elle peut garder le montant: si elle possédait plusieurs dîmes avant le mariage, ne pourrait-elle pas les conserver? (Il en sera donc de même de l’oblation). A cela on peut répliquer que les dîmes sont toutes déterminées par leur quantité (et que, pour cette raison, la femme conservera le bien acquis), tandis qu’elle ne gardera pas l’oblation qui n’est ni séparée, ni une mesure déterminée (on n’en peut donc rien conclure). A quoi ressemble en définitive le cas présenté par la Mishna? Au cas où un cohen hérite des rejetons premiers-nés d’ânesse (non rachetés) de son grand-père maternel qui fut simple israélite (il est tenu en ce cas de les échanger, comme l’eût fait ledit grand-père; puis il se restituera à lui-même l’équivalent par un agneau).
Pnei Moshe non traduit
איתא חמי. ומתמה הש''ס בא וראה מאי קמיבעיא ליה הרי אלו היה לה כמה מעשרות כלומר תרומות ותרומת מעשר שהם לכהן ונתן לה בעלה ולא הספיקה לאכלן עד שנתגרשה שמא אינן שלה דאף שאינה אוכלת אותן שלה הן למכרן לכהן וא''כ ה''ה נמי באלו התשלומין שתוכל לעכב החומש לעצמה:
תמן. הדר קאמר הש''ס דלא היא דלא דמיא דתמן מה שנתן לה בעלה מהתרומות ומעשרות לאכול מסוימין הן וכבר קנתה ונמצא אע''פ שעכשיו אינה יכולה לאכלן שלה הן כדי למכרן אבל הכא תרומה אינה מסוימת כלומר הך תרומה שאכלה ומתחייבת בחומש מקודם שנשאת להכהן אינו דבר מסוים לשתקנה אותה דמי הקנה לה ועוד דהחומש בעצמו אינו דבר מסוים דלעולם משלמין חומש על חומש וכל דבר שאינו מסוים אינו נקנה לה:
מה דמי לה פטרי חמורות. כלומר ואם תדמה איזה דין לתרומות ומעשרות שזכתה בהן בעודה נשאת לכהן ושלה הן פטרי חמורות הוא דאת מדמי לה כדאמרינן בסוף הלכה דלעיל בישראל שנפלו לו פטרי חמורות מבית אבי אמו כהן דא''צ ליתנם לכהן אלא מעכבן והן שלו דאלו הוו ג''כ כדבר המסוים וקנה במה שתחת ידו כמו דבר המסוים מתרומות ומעשרות שזכתה בהן בעודה תחת בעלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source