Troumot
Daf 31b
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַמְּגַמֵּעַ חוֹמֶץ שֶׁל תְּרוּמָה לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַכּוֹסֵס חִיטָּה שֶׁל תְּרוּמָה לוֹקֶה. תַּנֵּי הַכּוֹסֵס אֶת הַחִיטָּה שֶׁל תְּרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. 31b רִבִּי אוֹמֵר אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמְּשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי בִּמְגַמֵּעַ חוֹמֶץ שֶׁל תְּרוּמָה אַחַר טִיבְלוֹ שֶׁמְּשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ שֶׁהַחוֹמֶץ מְיַשֵּׁב אֶת הַנֶּפֶשׁ.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: celui qui avale du vinaigre d’oblation est passible de la peine des coups de lanière. On a enseigné: celui qui avale du vinaigre d’oblation devra restituer le capital seul, sans y ajouter un 5e de supplément, et de même (183)Cf. Babli, Yoma 80b, et sŽrie JŽrus., (Shabat 14, 4) ( 14d)Ê; (Yoma 8, 4) ( 45a). pour celui qui mange des grains de blé cru (car ce n’est pas la manière habituelle de consommer, soit du vinaigre, soit du blé). Rabbi est d’avis, au contraire, qu’il faut en ce cas payer le capital et le supplément du 5e. Enfin, selon R. Jérémie au nom de R. Imi, les sages se rangeant à l’avis de Rabbi, reconnaissent qu’au cas où l’on a avalé du vinaigre d’oblation après en avoir déjà usé en y trempant les mets, on devra payer le capital et le supplément, parce qu’alors le vinaigre, loin de nuire à la santé, servira au contraire à raffermir le corps.
Pnei Moshe non traduit
המגמע חומץ של תרומה. במזיד לוקה ולא אמרינן דאין זה דרך שתיה:
הכוסס חטה של תרומה. במזיד לוקה דדרך אכילה היא:
תני. בברייתא חדא:
הכוסס את החטה של תרומה. בשוגג:
רבי אומר אני אומר שמשלם קרן וחומש. דדרך אכילה היא ולא נקרא מזיק:
מודים חכמים לרבי. דפליגי בשותה חומץ ביוה''כ דלרבי חייב מפני שמשיב את הנפש ולרבנן פטור וה''ה דפליגי בחומץ תרומה ומודים במגמע חומץ של תרומה אחר טיבולו כלומר שבתחילה היה מטבל בו ושוב גמעו שמשלם קרן וחומש גם על הגמיעה שכן דרך [שתיה] ובכה''ג מודים שהחומץ משיב את הנפש:
תַּנֵּי אָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם חוּלִין טְהוֹרִין וְאִם שִׁלֵּם חוּלִין טְמֵאִין יָצָא. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר סוּמָּכוֹס אוֹמֵר שׁוֹגֵג מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי מֵזִיד לֹא עָשָׂה כְּלוּם. תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. תַּנֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אִם תָּרַם מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אַתְיָא דִיחִידָאָה דְהָכָא כִּסְתָמָא דְתַמָּן וִיחִידָאָה דְתַמָּן כִּסְתָמָא דְהָכָא.
Traduction
On a enseigné (184)Tossefta sur Terumot 7.: celui qui aura mangé par mégarde de l’oblation impure devra restituer du profane pur; et s’il a restitué involontairement du profane impur, cela suffit en cas de fait accompli. R. Nathan dit au nom de Somkos: en cas d’ignorance de l’impureté, le fait accompli est valable; mais, si l’on en a conscience, l’acte n’a de valeur en aucun cas. On a enseigné plus haut (2,2): ''On ne doit pas employer un produit devenu impur pour libérer le pur. Au cas où c’est fait par erreur, l’acte est valable; mais, s’il a été accompli en connaissance de cause, l’acte est nul''. On a enseigné à ce sujet au nom de R. Yossé: si l’on a employé de l’impur pour libérer le pur, que ce soit volontaire, ou non, le fait accompli est valable. L’avis d’un sage isolé (celui de R. Nathan) est conforme ici à l’avis unanime de la Mishna précitée; et l’avis isolé exprimé plus haut (celui de R. Yossé) est conforme au 1er interlocuteur anonyme d’ici.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ז וחסר כאן דבתרומה טמאה כ''ע ל''פ דמשלם בין חולין טהורין בין חולין טמאין ובאכל תרומה טהורה הוא דפליגי כדגריס שם האוכל תרומה טהורה משלם מן החולין טהורין שילם חולין טמאין מהו סומכוס אומר בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין וחכמים אומרים בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין ויחזור וישלם מן הטהורין:
תמן תנינן. לעיל בפ''ב אין תורמין וכו' ואם תרם שוגג תרומתו תרומה מזיד לא עשה ולא כלום ותני עלה בתוספתא בשם ר' יוסי אם תרם וכו' לעולם מה שעשה עשוי ותרומה היא:
אתיא דיחידאה דהכא. סומכוס דמחלק בהתשלומין בין שוגג למזיד כסתמא דתמן לענין אם תרם מן הטמא על הטהור ויחידאה דתמן ר' יוסי כסתמא דהכא וכדגריס בהאי ברייתא סתמא ואם שילם חולין טמאין יצא ובאוכל תרומה טהורה מיירי כדפרישית:
הֵיךְ עֲבִידָא רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה תַּשְׁלוּמֵי תְרוּמָה הֲרֵי הֵן כִּתְרוּמָה לְכָל דָּבָר אֶלָּא שֶׁגִּידוּלֵיהֶן חוּלִין. גִּידוּלֵי תְרוּמָה הֲרֵי הֵן כְּחוּלִין לְכָל דָּבָר אֶלָּא שֶׁאֲסוּרִין לְזָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וַאֲנָן תַּנִּינָן תַּרְתֵּיהוֹן תַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה הֲרֵי הֵן כִּתְרוּמָה לְכָל דָּבָר דְּתַנִּינָן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה אֶלָּא חוּלִין מְתוּקָּנִין וְהֵן נַעֲשִׂין תְּרוּמָה. אֶלָּא שֶׁגִּידוּלֵיהֶן חוּלִין דְּתַנִּינָן גִּידוּלֵי תְרוּמָה הָא גִידוּלֵי תַשְׁלוּמִין חוּלִין גִּידוּלֵי תְרוּמָה הֲרֵי הֵן כְּחוּלִין לְכָל דָּבָר. דְּתַנִּינָן וְחַייֶבֶת בְלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה וַעֲנִיֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵי כֹּהֲנִים מְלַקְּטִין אֶלָּא שֶׁאֲסוּרִין לְזָרִים דְּתַנִּינָן וַעֲנִיֵי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶן לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה וְהַדָּמִין שֶׁלָּהֶן.
Traduction
Quelle est en fait la règle à suivre? (considère-t-on l’oblation d’échange comme sacrée en tout, on non)? R. Zeira dit au nom de R. Hanina: le remplaçant de l’oblation est considéré comme l’oblation elle-même en tout,, mais ses produits sont à leur tour profanes (tandis que, pour la vraie oblation, même ses produits restent sacrés); les produits de l’oblation sont bien considérés en partie comme profanes, mais ils ne peuvent être consommés par les non-sacerdotes. R. Yossé dit avoir enseigné ces deux règles (185)Shabat 17b.: 1° Le remplaçant de l’oblation est considéré comme l’oblation même en tout, puisque l’on a enseigné (dans notre Mishna) que ce remplaçant ne peut plus servir au paiement d’autre oblation consommée par erreur; car ce sont des produits libérés, qui ont acquis à leur tour la valeur de l’oblation. Seulement, leurs produits seront profanes, puisqu’il est dit: les produits provenant de semences d’oblation sont aussi considérés comme oblation; donc, les produits des remplaçants de l’oblation seront considérés comme profanes. 2° Les produits des semences d’oblation sont bien considérés en tout comme profanes, puisque l’on a enseigné plus loin (9, 2): ''Elle est soumise aux droits du glanage, de l’oubli, de la Pea; les pauvres simples israélites et ceux des cohanim peuvent également la glaner''. Mais ces produits sont interdits aux étrangers, comme il est dit (ibid.): ''Les pauvres simples israélites vendent leur part aux cohanim au prix de l’oblation, et peuvent en garder le montant''.
Pnei Moshe non traduit
היך עבידא. אמתני' קאי דקתני והן נעשין תרומה ומפרש לענין מאי הן תרומה:
תשלומי תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר. הנוהג בתרומה אלא שלענין זה אינן כתרומה שאם זרען גידוליהן חולין ולא הוו כגידולי תרומה:
גידולי תרומה. דתנן לקמן בפ''ט דכתרומה הן ומפרש דלכל דבר אהרי הן כחולין אלא לענין זה אמרו גידולי תרומה תרומה שאסורין לזרים כתרומה:
ואנן תנינן תרתיהון. כלומר אף אנן נמי תנינן ודייקינן להני תרתי מילי דר' זעירא ממתני':
תשלומי תרומה דהרי הן כתרומה לכל דבר. דהכי תנינן אינו משלם וכו' והן נעשין תרומה ודקאמר אלא שגידוליהן חולין דייקינן מדתנינן פ''ט גידולי תרומה תרומה ומשמע הא גידולי תשלומין של תרומה חולין הן דאלת''ה לישמעינן רבותא טפי וליתני גדולי תרומה ותשלומיה תרומה:
גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר. האי מילתא נמי שמעינן מדתנינן לקמן ריש פ''ט הזורע תרומה וכו' וחייבת בלקט וכו' וכן בתרומות ומעשרות כדתני התם אלמא כחולין לכל דבר הן:
אלא שאסורין לזרים. נמי מדתנינן שם ועניי ישראל מוכרין וכו' דלעצמן אסורין הן:
תַּנֵּי תַּשְׁלוּמֵי תְרוּמָה אֵין מְשַׁלְּמִין מֵהֶן קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאֵין מְשַׁלְּמִין עֲלֵיהֶן קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאֵין חַייָבִין בְּחַלָּה וְאֵין הַיָּדַיִם פּוֹסְלוֹת בִּטְבוּל יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁפּוֹסְלוֹת בְּחוּלִין. וְאוּף רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה בָהּ.
Traduction
– On a enseigné: le remplaçant d’oblation ne peut pas servir une 2e fois de paiement en capital et 5e supplémentaire pour restituer le montant de l’oblation mangée par erreur; lorsqu’on a mangé par erreur ce remplaçant, l’on n’est pas tenu, en le restituant, d’y ajouter le supplément; il n’est pas soumis à la Halla (étant déjà au cohen); enfin, ni le contact des mains humides, ni celui du cohen purifié le même jour, ne rendent ce produit inapte à la consommation, pas plus que ce contact n’est préjudiciable au profane (n’empêcherait d’en manger). R. Simon et R. Yossé (qui d’ordinaire sont d’un avis plus sévère) admettent aussi cette opinion (186)V. Mishna Tebout yom, 3, 4.
Pnei Moshe non traduit
תני. בחדא ברייתא ופליגא אהא דמדייק ר' יוסי ממתני' כר' זעירא דהתשלומין הרי הן כתרומה לכל דבר מלבד לענין הגידולין והאי ברייתא ס''ל דבמקצת הרי הן כתרומה ובמקצת כחולין:
תשלומי תרומה אין משלמין מהן קרן וחומש. כדרך שאין משלמין מן התרומה:
ואין משלמין עליהן קרן וחומש. אם אכלן בשוגג דלענין זה לא הוו כתרומה:
ואין חייבין בחלה. כתרומה דאין חיוב חלה נוהגת בה:
ואין הידים פוסלות בטבול יום. כלומר אם נגע בהן הטבול יום אין פוסל אותן דלענין זה אינן כתרומה:
כדרך שפוסלות בחולין. כלומר שאין פוסל בהן אלא כדרך שפוסלות בחולין דמה שמטמא בחולין הוא שמטמא בהן אבל לא מה שפוסל בתרומה ואע''ג שאסורין לזרים מ''מ לענין פסול טומאה כחולין הן:
ואוף ר''ש ור' יוסי מודה בה. ר''ש ור' יוסי דמסכת טבול יום פ''ג דתנינן שם עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום ר' יוסי ור''ש פוסלין דת''ק ס''ל דאע''ג דאסורה לזרים מ''מ לענין פסול טומאה הולכין אחר עיקר העיסה וחולין היא ור' יוסי ור''ש ס''ל דהואיל ואסורה לזרים נפסלת בטבול יוס והיינו דקאמר דהכא אף רבי שמעון ור' יוסי מודין בה דאין התשלומין נפסלין בטבול יום דלא אמרו אלא בעיסה שנדמעה ונתחמצה בשל תרומה דמיהת איכא תרומה עצמה בה אבל הכא דעיקר התשלומין חולין הן מודים דאע''ג דאסורין לזרים אינן נפסלין בטבול יום:
אִם רָצָא הַכֹּהֵן לִמְחוֹל אֵינוֹ מוֹחֵל. בִּשֶׁלֹּא הִפְרִישׁ. הִפְרִישׁ וְאַחַר כָּךְ אָכַל פְּלוּגְתָא דְּרִבִּי וּדְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ מַתָּנָתוֹ מְקַדְּשָׁתוֹ מִלּוֹכַל בִּתְרוּמָה. וְאַף הַפְרָשָׁתוֹ מְקַדְּשָׁתוֹ לְחַייֵב עָלָיו חוֹמֶשׁ דִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְאַף הַפְרָשָׁתוֹ מְקַדְּשָׁתוֹ לְחַייֵב עָלָיו קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ מִלּוֹכַל בִּתְרוּמָה.
Traduction
Si le cohen veut y renoncer, il ne le peut pas'', est-il dit. C’est vrai aussi longtemps que l’on n’a pas prélevé le remplaçant de l’oblation (ce prélèvement est indispensable); mais, après l’opération, le cohen peut ne pas l’accepter. Si ayant prélevé le remplaçant on le mange par erreur, quelle est la règle? C’est un cas en discussion entre Rabbi et R. Eliézer b. Simon; car, de ce qu’il est écrit: Il remettra au cohen ce qui est sacré (Lv 22, 14), on conclut que le don est d’une telle sainteté qu’il entraîne l’oblation d’ajouter à la restitution le 5e supplémentaire, tandis que le prélèvement de restitution entraîne seulement le devoir de manger le fruit comme oblation. Tel est l’avis de Rabbi. Selon R. Eliézer b. Simon, même le second prélèvement entraîne l’obligation d’ajouter le 5e supplémentaire.
Pnei Moshe non traduit
אם רצה הכהן למחול אינו מוחל. דקתני במתני' ומפרש הש''ס בשלא הפריש שעדיין לא הפריש את התשלומין אבל אם הפריש יכול למחול לו דכמאן דמטי ליד הכהן דמי ומצי מחיל ליה:
הפריש ואח''כ אכל. האי הפריש אתרומה קאי שאם אכל אחר שהפריש אותה וקרא לה שם תרומה ועדיין לא נתנה לכהן:
פלוגתא דרבי ור''א בר''ש היא דתני. בת''כ פ' אמור וה''ג שם ונתן לכהן את הקדש מתנתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחויב עליו קרן וחומש דברי ר' ר''א בר''ש אומר אף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ובספרים הועתק בשיבוש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source