Vayedaber

Troumot

Daf 31a

משנה: 31a הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַשּׁוֹתֶה וְאֶחָד הַסָּךְ אֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאֶחָד תְּרוּמָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם חוֹמֶשׁ וְחוֹמֶשׁ חוּמְשָׁא אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה אֶלָּא חוּלִין מְתוּקָּנִין וְהֵן נַעֲשִׂין תְּרוּמָה. וְהַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה. אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל אֵינוֹ מוֹחֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָֽכְלָה תְרוּמָה וְאַחַר כָּךְ נִשְׂאֵת לְכֹהֵן אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָהּ כֹּהֵן אָֽכְלָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ. וְאִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָהּ כֹּהֵן אָֽכְלָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן לְבַעֲלִים וְחוֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן לְבַעֲלִים וְחוֹמֶשׁ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה.

Traduction

Lorsqu’on mange involontairement de l’oblation (180)Babli, Pessahim 31aÊ; Baba Metsia 54bÊ; Torath Cohanim, 11, 8, il faut restituer le montant outre un 5e supplémentaire; soit que l’on mange, que l’on boive, que l’on s’enduise le corps, que ce soit de l’oblation pure, ou de l’impure. Si, ayant payé 1/5 en sus, il lui arrive par erreur de le consommer, il ajoutera 1/5 du 5e. Il ne peut pas s’acquitter en oblation (qui ne lui appartient pas), mais avec des produits profanes libérés de tous droits, qui à leur tour sont considérés comme oblation. Le paiement (si, à son tour, ce dernier était consommé par erreur et restitué) est aussi de l’oblation. Pour toutes ces redevances, lors même que le cohen voudrait y renoncer, il ne le peut pas (car c’est une présomption légale de restituer ce qui a été consacré). Si une fille simple israélite, après avoir mangé par erreur de l’oblation, épouse un cohen (ce qui lui donne désormais le droit de consommer les mêmes produits), au cas où ladite oblation n’était pas acquise par le cohen, elle se restitue à elle-même capital et intérêt auxquels elle a droit; si c’était de l’oblation acquise par autrui, elle restitue le capital au propriétaire et garde le 5e (elle ne paie pas d’amende), puisqu’il est dit qu’en cas de consommation involontaire de l’oblation, il faut restituer le capital au propriétaire et le 5e à qui l’on veut.

Pnei Moshe non traduit

מתני' האוכל תרומה שוגג. אם אכל כזית משלם קרן וחומש לכהן כדכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו עליו וכל שיעור אכילה הוא בכזית וכל חומש האמור בתורה הוא חומש מלבר שהוא חמשה עם הקרן כגון אם אכל בדינר משלם דינר ורובע שהן חמשה רובע דינר:

אחד האוכל דבר שדרכו לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות:

ואחד הסך. שמן דסיכה כשתיה:

ואחד תרומה טמאה. דמיהת קודש מיקריא:

וחומש חומשא. שאם שילם קרן וחומש וחזר ואכל תשלומי החומש משלם אותו ומוסיף עליו חומשו וכן לעולם מוסיף חומש על חומש שנאמר ויסף חמישיתו ודרשינן התורה רבתה חמישיות הרבה:

אינו משלם תרומה. שהרי אינה שלו וצריך ליתנה לכהן:

אלא חולין מתוקנין. שהוציאו מהן התרומה ומעשרות:

והן נעשין תרומה. אלו חולין המתוקנין ששילם דין תרומה להן לכל דבר אלא שאם זרען גידוליהן חולין:

והתשלומין תרומה. שאם חזר ואכל אותן חולין המתוקנין שנשתלמו התשלומין שמשלם עליהן ג''כ דין תרומה להן:

ואם רצה הכהן למחול אינו מוחל. דגזירת הכתוב הוא ואין הדבר תלוי בכהן וכל מקום שצריך לשלם החומש אין הכהן יכול למחול ובמקום שמשלמין הקרן לבד הוא מוחל:

מתני' בת ישראל. שהפרישה תרומה ולא נתנה לכהן ואכלה בשוגג ואח''כ נשאת לכהן והרי עכשיו ראויה לאכול בתרומה היא:

משלמת היא קרן וחומש. לעצמה לפי שאם היתה אותה התרומה בעין לא היתה צריכה ליתנה לכהן והיא היתה אוכלת הלכך עכשיו התשלומין ג''כ שלה:

משלמת קרן לבעלים. כדין הגוזל את חבירו והחומש תעכב לעצמה:

גמ' לא הספיקה לשלם את הקרן בתרומה שזכה בה הכהן ואכלה ולא שילמה עד שנתגרשה מהכהן וזרע אין לה דעכשיו אינה אוכלת בתרומה מהו שתשלם גם את החומש:

הלכה: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג כו'. כְּתִיב וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִישִּׁיתוֹ. שֶׁיְּהֵא הוּא וְחוּמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה.

Traduction

Comme il est écrit (Lv 22, 14): lorsqu’un homme aura mangé de la sainteté par erreur, il devra y ajouter un 5e en restituant etc., c.-à-d. que la partie ajoutée devra avec le capital, former 5 parts (soit 1/5 du total, ou 1/4 du capital).

Pnei Moshe non traduit

גמ' כתיב ואיש כי יאכל וגו' שיהא הוא וחומשו חמשה. הכי תני בת''כ פרשת אמור ומויסף עליו קדריש דמשמע שיהא החומש מה שמוסיף על הקרן מלבד תשלומי הקרן שלם וזהו חומש מלבר ועם הקרן הוא חמשה כדפרישית במתני' ומכאן למדנו לכל חומש האמור בתורה שהוא כן והכי דריש לה שם נמי גבי מעילה וגבי גזל ונשבע לשקר מדכתיב יוסף עליו:

וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שׁוֹגֵג בְּחֵלֶב מֵזִיד בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. וֶאֱמוֹר אַף הָכָא מֵזִיד בִּתְרוּמָה וְשׁוֹגֵג בְּחוֹמֶשׁ יִתְרוּ בוֹ וְיִלְקֶה וְיָבִיא חוֹמֶשׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא גְּזֵירַת הַכָּתוּב הוּא. וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה שֶׁתְּהֵא כָּל אֲכִילָתוֹ בִשְׁגָגָה. כְּמֵזִיד בִּסְפֵיקוֹ כְשׁוֹגֵג בְּוַדָּאוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה הַשָּׁב לוֹ מִידִיעָתוֹ. חַייָב עַל שִׁגְּגָתָהּ.

Traduction

Mais R. Abahou n’a-t-il pas dit au nom de R. Yohanan (181)Cf. mme srie, (Shevouot 3, 1) ( 34b)Ê; Baba Qama 7, 2 ( 5d)Ê; Babli, Shabat 69b.: si l’on a mangé sciemment de la graisse interdite, ignorant la prescription du sacrifice dû pour ce cas (pour le rachat d’une telle faute), on avertit le pécheur de la défense; il recevra la peine des coups de lanière et offrira le sacrifice d’expiation du doute; pourquoi donc ne pas dire de même ici qu’en cas de consommation consciente de l’oblation, mais d’ignorance du 5e additionnel, il faudrait au préalable avertir le pécheur, puis lui faire subir la peine des coups de lanière et finalement le condamner à payer le 5e (équivalent au sacrifice pour les saintetés)? C’est que, répondit R. Zeira, comme il est écrit (ib.): lorsqu’un homme aura mangé de la sainteté par erreur etc., on en conclut que toute la consommation devra avoir été faite par erreur (que l’on n’ait eu aucune connaissance d’interdiction) pour que le 5e soit dû; or, l’est-ce à dire qu’il a mangé sciemment de l’oblation en raison de ce qu’elle était douteuse et que son erreur est d’avoir mangé de l’oblation certaine? (certes non, ce ne serait pas un doute; tandis que, pour la graisse, le sacrifice serait dû). Cela prouve, dit R. Yossé, qu’il faut être revenu de son idée première (comme la déclaration précédente d’ignorance du péché), pour que l’erreur soit condamnable.

Pnei Moshe non traduit

ולא כן וכו'. הך מילתא דר' יוחנן מייתי הש''ס בריש פרק דלקמן ובפרק אלו נערות ובכמה מקומות דקסבר בהזיד בחלב ושגג בקרבן וכו' כצ''ל וכן הוא לקמן ובפרק מרובה בשתי מקומות. שידע שהוא חלב ולא ידע שחייבין עליו חטאת מתרין בו. משום חלב ומביא ג''כ קרבן הואיל ושגג בו דס''ל שגגת קרבן שמה שגגה והכא מייתי לה לדייק בדין שוגג בתרומה דמכיון דשוגג בחומש הוא דכתיב אימר דאוף הכא נמי כן דאם הזיד וידע שהיא תרומה אלא שלא ידע שחייבין עליה חומש ילקה משום הזיד בתרומה ויביא חומש דבשגגה היא אצלו ואנן תנינן האוכל תרומה שוגג וקשיא לר' יוחנן:

א''ר זעירא. שאני הכא דגזירת הכתוב הוא דכתיב ואיש כי יאכל וגו' דמשמע שתהא כל אכילתו בשגגה שצריך שיהא עיקר האכילה בשוגג שלא ידע שהיא תרומה ואכלה:

במזיד בספיקו בשוגג בודאו. כלומר אין לנו לרבות כ''א בכה''ג שאם היה לו ספק אם היא תרומה או לא היה אוכל אותה ולא היה חושש להספק ואם ידע בודאי שהיא תרומה לא אכלה וזהו במזיד בספק ובשוגג בודאי דזה הוא חייב חומש דשוגג הוא באכילתה:

הדא אמרה השב לו מידיעתו חייב על שגגתו. כלומר כמו דבעלמא בעינן שיהא שב מידיעתו ואז מביא קרבן על השוגג וה''נ כן וש''מ דזהו מיקרי שב מידיעתו שאם ידע בודאי שהיא תרומה היה פורש ולא אוכל והלכך חייב על שגגתה חומש דדין חומש כדין קרבן הוא:

אָמַר אֲנִי פּוֹרֵשׁ מִכְּזַיִת וְאֵינִי פּוֹרֵשׁ מִכַּחֲצִי זַיִת. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה נַעֲשֶׂה כְאוֹכֵל חֲצִי זַיִת בְּשׁוֹגֵג וַחֲצִיי זַיִת בְּמֵזִיד. וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ אָמַר אָכַל חֲצִי זַיִת בְּהֶעֱלֵם אֶחָד פָּטוּר. וְהָכָא אָכַל שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִין וְחָסֵר כָּל שֶׁהוּא פָּטוּר. מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּאִסּוּרֵי הֲנָייָה וּמוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּמוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָתִיד לְהַשְׁלִים.

Traduction

– Lorsque (pour la consommation interdite de la graisse) quelqu’un dit avoir connaissance de la défense pour l’équivalent d’une olive, non pour la valeur d’une demi-olive, et que l’on mange le montant d’une olive, quelle est la règle? On le considère, dit R. Aboun bar Hiya (182)V. mme srie, (Shabat 12, 6), fin ( 13d)., comme s’il avait mangé une 1re moitié par erreur et une autre moitié (ou presque) en connaissance de cause d’interdiction (laquelle est trop petite pour entraîner une peine). Mais R. Aboun bar Hiya n’est-il pas de l’avis de R. Simon b. Lakish qui dit (contrairement à R. Yohanan, interdisant même de manger la valeur d’une demi-olive interdite): la consommation erronée d’une demi-olive interdite n’entraîne pas de pénalité; seulement, puisqu’ici il s’agit d’une consommation de presque deux demi-olives, le sacrifice expiatoire devrait être dû? R. Simon b. Lakish reconnaît que même la valeur d’une demi-olive est interdite s’il s’agit d’objets dont toute jouissance profane est défendue, comme il admet aussi cette mesure pour la transgression du jeûne le jour du Kippour et pour le cas, où après avoir mangé la moitié, on se propose de consommer toute la mesure entière (même en n’y donnant pas suite, c’est interdit).

Pnei Moshe non traduit

אמר אני פורש מכזית. בעיא היא אם לא היה שב מידיעתו אלא מכזית ואמר אלו הייתי יודע שהוא כזית לא הייתי אוכל אבל איני פורש מכחצי זית והוא אכל כזית מהו אי מיקרי שוגג לכזית או לא:

נעשה כאוכל חצי זית וכו'. דאע''פ שעכשיו אכל כזית מ''מ הואיל ולא היה פורש מחצי זית נעשה כאלו אכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד וכדמפרש ואזיל:

ואין יסבור. כלומר ונפקא מינה מהא דר' בון דאם יסבור כרשב''ל דאמר אכל חצי זית בהעלם א' פטור כלומר דאין חצי שיעור אסור מן התורה ודקאמר בהעלם אחד מפני שדין השוגג כך הוא שצריך שיאכל השיעור בהעלם אחד ואין כאן כשיעור בהעלם אחד:

והכא. והשתא למאי דקאמר רבי בון דנעשה כאוכל חצי זית בשוגג משום דחצי זית השני אינו מצטרף שהרי לא שב מידיעתו הוא א''כ לסברת ר''ל הוי הכא כאילו אכל שני חצאי זיתים וחסר כל שהוא כלומר כאוכל פחות מכשיעור בשוגג ופטור מחומש:

מודה רשב''ל באיסורי הנייה. מן התורה דאפי' בחצי שיעור אסור הוא:

ומודי רשב''ל ביוה''כ. דאפילו בכחצי שיעור אסור הוא וכן מודה הוא בעתיד להשלים לכשיעור שהיה דעתו בתחילה לכך אע''פ שעדיין לא אכל אלא כחצי שיעור חל האיסור עליו:

Troumot

Daf 31b

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַמְּגַמֵּעַ חוֹמֶץ שֶׁל תְּרוּמָה לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַכּוֹסֵס חִיטָּה שֶׁל תְּרוּמָה לוֹקֶה. תַּנֵּי הַכּוֹסֵס אֶת הַחִיטָּה שֶׁל תְּרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. 31b רִבִּי אוֹמֵר אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמְּשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי בִּמְגַמֵּעַ חוֹמֶץ שֶׁל תְּרוּמָה אַחַר טִיבְלוֹ שֶׁמְּשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ שֶׁהַחוֹמֶץ מְיַשֵּׁב אֶת הַנֶּפֶשׁ.

Traduction

R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: celui qui avale du vinaigre d’oblation est passible de la peine des coups de lanière. On a enseigné: celui qui avale du vinaigre d’oblation devra restituer le capital seul, sans y ajouter un 5e de supplément, et de même (183)Cf. Babli, Yoma 80b, et srie Jrus., (Shabat 14, 4) ( 14d)Ê; (Yoma 8, 4) ( 45a). pour celui qui mange des grains de blé cru (car ce n’est pas la manière habituelle de consommer, soit du vinaigre, soit du blé). Rabbi est d’avis, au contraire, qu’il faut en ce cas payer le capital et le supplément du 5e. Enfin, selon R. Jérémie au nom de R. Imi, les sages se rangeant à l’avis de Rabbi, reconnaissent qu’au cas où l’on a avalé du vinaigre d’oblation après en avoir déjà usé en y trempant les mets, on devra payer le capital et le supplément, parce qu’alors le vinaigre, loin de nuire à la santé, servira au contraire à raffermir le corps.

Pnei Moshe non traduit

המגמע חומץ של תרומה. במזיד לוקה ולא אמרינן דאין זה דרך שתיה:

הכוסס חטה של תרומה. במזיד לוקה דדרך אכילה היא:

תני. בברייתא חדא:

הכוסס את החטה של תרומה. בשוגג:

רבי אומר אני אומר שמשלם קרן וחומש. דדרך אכילה היא ולא נקרא מזיק:

מודים חכמים לרבי. דפליגי בשותה חומץ ביוה''כ דלרבי חייב מפני שמשיב את הנפש ולרבנן פטור וה''ה דפליגי בחומץ תרומה ומודים במגמע חומץ של תרומה אחר טיבולו כלומר שבתחילה היה מטבל בו ושוב גמעו שמשלם קרן וחומש גם על הגמיעה שכן דרך [שתיה] ובכה''ג מודים שהחומץ משיב את הנפש:

תַּנֵּי אָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם חוּלִין טְהוֹרִין וְאִם שִׁלֵּם חוּלִין טְמֵאִין יָצָא. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר סוּמָּכוֹס אוֹמֵר שׁוֹגֵג מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי מֵזִיד לֹא עָשָׂה כְּלוּם. תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. תַּנֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אִם תָּרַם מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אַתְיָא דִיחִידָאָה דְהָכָא כִּסְתָמָא דְתַמָּן וִיחִידָאָה דְתַמָּן כִּסְתָמָא דְהָכָא.

Traduction

On a enseigné (184)Tossefta sur Terumot 7.: celui qui aura mangé par mégarde de l’oblation impure devra restituer du profane pur; et s’il a restitué involontairement du profane impur, cela suffit en cas de fait accompli. R. Nathan dit au nom de Somkos: en cas d’ignorance de l’impureté, le fait accompli est valable; mais, si l’on en a conscience, l’acte n’a de valeur en aucun cas. On a enseigné plus haut (2,2): ''On ne doit pas employer un produit devenu impur pour libérer le pur. Au cas où c’est fait par erreur, l’acte est valable; mais, s’il a été accompli en connaissance de cause, l’acte est nul''. On a enseigné à ce sujet au nom de R. Yossé: si l’on a employé de l’impur pour libérer le pur, que ce soit volontaire, ou non, le fait accompli est valable. L’avis d’un sage isolé (celui de R. Nathan) est conforme ici à l’avis unanime de la Mishna précitée; et l’avis isolé exprimé plus haut (celui de R. Yossé) est conforme au 1er interlocuteur anonyme d’ici.

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא פ''ז וחסר כאן דבתרומה טמאה כ''ע ל''פ דמשלם בין חולין טהורין בין חולין טמאין ובאכל תרומה טהורה הוא דפליגי כדגריס שם האוכל תרומה טהורה משלם מן החולין טהורין שילם חולין טמאין מהו סומכוס אומר בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין וחכמים אומרים בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין ויחזור וישלם מן הטהורין:

תמן תנינן. לעיל בפ''ב אין תורמין וכו' ואם תרם שוגג תרומתו תרומה מזיד לא עשה ולא כלום ותני עלה בתוספתא בשם ר' יוסי אם תרם וכו' לעולם מה שעשה עשוי ותרומה היא:

אתיא דיחידאה דהכא. סומכוס דמחלק בהתשלומין בין שוגג למזיד כסתמא דתמן לענין אם תרם מן הטמא על הטהור ויחידאה דתמן ר' יוסי כסתמא דהכא וכדגריס בהאי ברייתא סתמא ואם שילם חולין טמאין יצא ובאוכל תרומה טהורה מיירי כדפרישית:

הֵיךְ עֲבִידָא רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה תַּשְׁלוּמֵי תְרוּמָה הֲרֵי הֵן כִּתְרוּמָה לְכָל דָּבָר אֶלָּא שֶׁגִּידוּלֵיהֶן חוּלִין. גִּידוּלֵי תְרוּמָה הֲרֵי הֵן כְּחוּלִין לְכָל דָּבָר אֶלָּא שֶׁאֲסוּרִין לְזָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וַאֲנָן תַּנִּינָן תַּרְתֵּיהוֹן תַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה הֲרֵי הֵן כִּתְרוּמָה לְכָל דָּבָר דְּתַנִּינָן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה אֶלָּא חוּלִין מְתוּקָּנִין וְהֵן נַעֲשִׂין תְּרוּמָה. אֶלָּא שֶׁגִּידוּלֵיהֶן חוּלִין דְּתַנִּינָן גִּידוּלֵי תְרוּמָה הָא גִידוּלֵי תַשְׁלוּמִין חוּלִין גִּידוּלֵי תְרוּמָה הֲרֵי הֵן כְּחוּלִין לְכָל דָּבָר. דְּתַנִּינָן וְחַייֶבֶת בְלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה וַעֲנִיֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵי כֹּהֲנִים מְלַקְּטִין אֶלָּא שֶׁאֲסוּרִין לְזָרִים דְּתַנִּינָן וַעֲנִיֵי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶן לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה וְהַדָּמִין שֶׁלָּהֶן.

Traduction

Quelle est en fait la règle à suivre? (considère-t-on l’oblation d’échange comme sacrée en tout, on non)? R. Zeira dit au nom de R. Hanina: le remplaçant de l’oblation est considéré comme l’oblation elle-même en tout,, mais ses produits sont à leur tour profanes (tandis que, pour la vraie oblation, même ses produits restent sacrés); les produits de l’oblation sont bien considérés en partie comme profanes, mais ils ne peuvent être consommés par les non-sacerdotes. R. Yossé dit avoir enseigné ces deux règles (185)Shabat 17b.: 1° Le remplaçant de l’oblation est considéré comme l’oblation même en tout, puisque l’on a enseigné (dans notre Mishna) que ce remplaçant ne peut plus servir au paiement d’autre oblation consommée par erreur; car ce sont des produits libérés, qui ont acquis à leur tour la valeur de l’oblation. Seulement, leurs produits seront profanes, puisqu’il est dit: les produits provenant de semences d’oblation sont aussi considérés comme oblation; donc, les produits des remplaçants de l’oblation seront considérés comme profanes. 2° Les produits des semences d’oblation sont bien considérés en tout comme profanes, puisque l’on a enseigné plus loin (9, 2): ''Elle est soumise aux droits du glanage, de l’oubli, de la Pea; les pauvres simples israélites et ceux des cohanim peuvent également la glaner''. Mais ces produits sont interdits aux étrangers, comme il est dit (ibid.): ''Les pauvres simples israélites vendent leur part aux cohanim au prix de l’oblation, et peuvent en garder le montant''.

Pnei Moshe non traduit

היך עבידא. אמתני' קאי דקתני והן נעשין תרומה ומפרש לענין מאי הן תרומה:

תשלומי תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר. הנוהג בתרומה אלא שלענין זה אינן כתרומה שאם זרען גידוליהן חולין ולא הוו כגידולי תרומה:

גידולי תרומה. דתנן לקמן בפ''ט דכתרומה הן ומפרש דלכל דבר אהרי הן כחולין אלא לענין זה אמרו גידולי תרומה תרומה שאסורין לזרים כתרומה:

ואנן תנינן תרתיהון. כלומר אף אנן נמי תנינן ודייקינן להני תרתי מילי דר' זעירא ממתני':

תשלומי תרומה דהרי הן כתרומה לכל דבר. דהכי תנינן אינו משלם וכו' והן נעשין תרומה ודקאמר אלא שגידוליהן חולין דייקינן מדתנינן פ''ט גידולי תרומה תרומה ומשמע הא גידולי תשלומין של תרומה חולין הן דאלת''ה לישמעינן רבותא טפי וליתני גדולי תרומה ותשלומיה תרומה:

גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר. האי מילתא נמי שמעינן מדתנינן לקמן ריש פ''ט הזורע תרומה וכו' וחייבת בלקט וכו' וכן בתרומות ומעשרות כדתני התם אלמא כחולין לכל דבר הן:

אלא שאסורין לזרים. נמי מדתנינן שם ועניי ישראל מוכרין וכו' דלעצמן אסורין הן:

תַּנֵּי תַּשְׁלוּמֵי תְרוּמָה אֵין מְשַׁלְּמִין מֵהֶן קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאֵין מְשַׁלְּמִין עֲלֵיהֶן קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאֵין חַייָבִין בְּחַלָּה וְאֵין הַיָּדַיִם פּוֹסְלוֹת בִּטְבוּל יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁפּוֹסְלוֹת בְּחוּלִין. וְאוּף רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה בָהּ.

Traduction

– On a enseigné: le remplaçant d’oblation ne peut pas servir une 2e fois de paiement en capital et 5e supplémentaire pour restituer le montant de l’oblation mangée par erreur; lorsqu’on a mangé par erreur ce remplaçant, l’on n’est pas tenu, en le restituant, d’y ajouter le supplément; il n’est pas soumis à la Halla (étant déjà au cohen); enfin, ni le contact des mains humides, ni celui du cohen purifié le même jour, ne rendent ce produit inapte à la consommation, pas plus que ce contact n’est préjudiciable au profane (n’empêcherait d’en manger). R. Simon et R. Yossé (qui d’ordinaire sont d’un avis plus sévère) admettent aussi cette opinion (186)V. Mishna Tebout yom, 3, 4.

Pnei Moshe non traduit

תני. בחדא ברייתא ופליגא אהא דמדייק ר' יוסי ממתני' כר' זעירא דהתשלומין הרי הן כתרומה לכל דבר מלבד לענין הגידולין והאי ברייתא ס''ל דבמקצת הרי הן כתרומה ובמקצת כחולין:

תשלומי תרומה אין משלמין מהן קרן וחומש. כדרך שאין משלמין מן התרומה:

ואין משלמין עליהן קרן וחומש. אם אכלן בשוגג דלענין זה לא הוו כתרומה:

ואין חייבין בחלה. כתרומה דאין חיוב חלה נוהגת בה:

ואין הידים פוסלות בטבול יום. כלומר אם נגע בהן הטבול יום אין פוסל אותן דלענין זה אינן כתרומה:

כדרך שפוסלות בחולין. כלומר שאין פוסל בהן אלא כדרך שפוסלות בחולין דמה שמטמא בחולין הוא שמטמא בהן אבל לא מה שפוסל בתרומה ואע''ג שאסורין לזרים מ''מ לענין פסול טומאה כחולין הן:

ואוף ר''ש ור' יוסי מודה בה. ר''ש ור' יוסי דמסכת טבול יום פ''ג דתנינן שם עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום ר' יוסי ור''ש פוסלין דת''ק ס''ל דאע''ג דאסורה לזרים מ''מ לענין פסול טומאה הולכין אחר עיקר העיסה וחולין היא ור' יוסי ור''ש ס''ל דהואיל ואסורה לזרים נפסלת בטבול יוס והיינו דקאמר דהכא אף רבי שמעון ור' יוסי מודין בה דאין התשלומין נפסלין בטבול יום דלא אמרו אלא בעיסה שנדמעה ונתחמצה בשל תרומה דמיהת איכא תרומה עצמה בה אבל הכא דעיקר התשלומין חולין הן מודים דאע''ג דאסורין לזרים אינן נפסלין בטבול יום:

אִם רָצָא הַכֹּהֵן לִמְחוֹל אֵינוֹ מוֹחֵל. בִּשֶׁלֹּא הִפְרִישׁ. הִפְרִישׁ וְאַחַר כָּךְ אָכַל פְּלוּגְתָא דְּרִבִּי וּדְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ מַתָּנָתוֹ מְקַדְּשָׁתוֹ מִלּוֹכַל בִּתְרוּמָה. וְאַף הַפְרָשָׁתוֹ מְקַדְּשָׁתוֹ לְחַייֵב עָלָיו חוֹמֶשׁ דִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְאַף הַפְרָשָׁתוֹ מְקַדְּשָׁתוֹ לְחַייֵב עָלָיו קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ מִלּוֹכַל בִּתְרוּמָה.

Traduction

Si le cohen veut y renoncer, il ne le peut pas'', est-il dit. C’est vrai aussi longtemps que l’on n’a pas prélevé le remplaçant de l’oblation (ce prélèvement est indispensable); mais, après l’opération, le cohen peut ne pas l’accepter. Si ayant prélevé le remplaçant on le mange par erreur, quelle est la règle? C’est un cas en discussion entre Rabbi et R. Eliézer b. Simon; car, de ce qu’il est écrit: Il remettra au cohen ce qui est sacré (Lv 22, 14), on conclut que le don est d’une telle sainteté qu’il entraîne l’oblation d’ajouter à la restitution le 5e supplémentaire, tandis que le prélèvement de restitution entraîne seulement le devoir de manger le fruit comme oblation. Tel est l’avis de Rabbi. Selon R. Eliézer b. Simon, même le second prélèvement entraîne l’obligation d’ajouter le 5e supplémentaire.

Pnei Moshe non traduit

אם רצה הכהן למחול אינו מוחל. דקתני במתני' ומפרש הש''ס בשלא הפריש שעדיין לא הפריש את התשלומין אבל אם הפריש יכול למחול לו דכמאן דמטי ליד הכהן דמי ומצי מחיל ליה:

הפריש ואח''כ אכל. האי הפריש אתרומה קאי שאם אכל אחר שהפריש אותה וקרא לה שם תרומה ועדיין לא נתנה לכהן:

פלוגתא דרבי ור''א בר''ש היא דתני. בת''כ פ' אמור וה''ג שם ונתן לכהן את הקדש מתנתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחויב עליו קרן וחומש דברי ר' ר''א בר''ש אומר אף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ובספרים הועתק בשיבוש:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source