Troumot
Daf 30a
משנה: סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה וּטְחָנָן וּפָֽחְתוּ כְּשֵׁם שֶׁפָּחֲתוּ הַחוּלִין כֵּן פָּחֲתָה הַתְּרוּמָה וּמוּתָּר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וּטְחָנָן וְהוֹתִירוּ כְשֵׁם שֶׁהוֹתִירוּ הַחוּלִין כֵּן הוֹתִירָה הַתְּרוּמָה וְאָסוּר. אִם יָדוּעַ שֶׁחִיטִּין שֶׁל חוּלִין יָפוֹת מִשֶּׁל תְּרוּמָה מוּתָּר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וְאַחַר כָּךְ נָֽפְלוּ שָׁם חוּלִין אִם שׁוֹגֵג מוּתָּר אִם מֵזִיד אָסוּר.
Traduction
Lorsqu’un saa d’oblation est tombé dans cent parts de blé profane et qu’après la mouture la quantité a diminué, la diminution porte aussi bien sur le profane que sur l’oblation, et le tout est permis. Si, au contraire, par suite de la mouture un mélange inférieur à cent parts contenant une d’oblation a augmenté, il est interdit, l’oblation ayant aussi bien augmenté que le profane (et n’étant pas annulée par le nombre). Mais, si l’on sait que le blé profane est meilleur que l’oblation (et augmente plus à la mouture), le mélange est permis, ayant annulé l’oblation par le nombre. Lorsqu’un saa d’oblation est tombé dans moins de cent parts profanes et qu’ensuite du profane vient se joindre à ce mélange (interdit jusque là), il est permis (annulé par le nombre), si cette nouvelle addition de profane est accidentelle; si elle a été provoquée avec intention (de l’emporter par le nombre), le mélange reste interdit (à titre d’amende).
Pnei Moshe non traduit
מתני' וטחנן. את הכל ופחתו מן המדה:
כשם שפחתו החולין כך פחתה התרומה ומותר. ובגמ' אמרו דאפילו לא פחתה התרומה ויש כאן סאה תרומה בעינה כמות שהיתה וכגון שהסאה תרומה חטים יפות הן והמורסן שלה מועט והקמח הוא הרבה ושל חולין חטים רעות הן המורסן הרבה והקמח מועט ואם היינו משערין בהקמח של תרומה ושל חולין בלבד לא היה כאן להעלות בא' ומאה שהרי של חולין פחתו הקמח ושל תרומה לא פחתה והרי הקמח של תרומה הוא פחות ממאה של הקמח של החולין אפ''ה מותר מפני שזהו הכלל שאין הפסולת של תרומה מצטרפת עמה לאסור את החולין אבל הפסולת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה ונמצא שהקמח של התרומה בלא המורסן עולה הוא באחד ומאה מכל החולין הקמח והמורסן והא דנקט פחתה התרומה אגב הסיפא הוא דנקט דאם טחנן והותירו אמרינן כשם שהותירו החולין כך הותירה התרומה ואסור הלכך קתני נמי ברישא כשם שפיחתו וכו':
כך הותירה תרומה. והרי אין כאן אחד ומאה ואסור דהוי מדומע:
אם ידוע שחטין של חולין יפות. וסאה תרומה של רעות נמצא שהחולין הותירו בקמח והתרומה פיחתה והרי עכשיו הקמח של תרומה הוא עולה באחד ומאה ומותר החולין:
אם שוגג מותר. ועולה באחד ומאה ואם מזיד אסור והרי הוא מדומע וקנס חכמים הוא וכן בכל איסורין שבתורה לפי שאסור לבטל איסורי תורה לכתחילה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יְדִיעָתָהּ 30a מְקַדְּשָׁתָהּ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִיו הֲרָמָתָהּ מְקַדְּשָׁתָהּ.
Traduction
Selon R. Simon, c’est permis'', parce que la sanctification consiste dans la connaissance (175)S'il n'a pas connaissance de la chute du 1er saa, jusqu'ˆ celle du 2e saa, R. Simon interdit aussi le tout. du 1er saa tombé (qui sera prélevé ultérieurement); mais, les autres sages l’interdisent, parce qu’il faut que le prélèvement ait lieu pour tenir compte du caractère de la sainteté (elle n’est pas libérée par anticipation).
Pnei Moshe non traduit
גמ' רש''א ידיעתה מקדשתה. כלומר דמפרש פלוגתייהו דפליגי בשלא נודע לו מנפילת הראשונה עד אחר שנפלה השניה כדמשמע להדיא מן התוספתא דבכה''ג הוא דפליגי דבידע בה מקודם שנפלה השנייה מותר להת''ק וקאמר הש''ס דטעמייהו דפליגי בהאי גוונא משום דר''ש סבר דאיפכא מסתברא דבשנודע מנפילת הראשונה מקודם נפילת השנייה א''כ ידיעתה של הראשונה מקדשתה שכבר נקרא שם מדומע עליה והיה צריך להעלותה וכיון דלא העלה אותה עד שנפלה השניה הרי כאילו נפלו שתיהן כאחת ובדין הוא דנעשו כל המאה מדומע והלכך פליג ר''ש וקאמר דליתא להא דמפלגיתו בין ידע בה ובין לא ידע דאי הכי איפכא הואי כדאמרן אלא דבלאו הכי מותר הואיל ולא נפלו שתיהן כאחת וכל אחת בפני עצמה יש כדי להעלותה באחד ומאה רואין אנו כאילו החולין מעלין לכל אחת ואחת ומעלה הסאתים והשאר מותר:
ורבנן אמרי הרמתה מקדשתה. כלומר דאם היה מרים את הראשונה בשידע בה ואח''כ חזרה ונפלה עם השנייה כאחת אז שפיר קאמרת דמקדשתה לעשות החולין מדומע דאע''פ שאין כל הסאה תרומה דהא לא אמרינן אותה סאה שנפלה היא סאה שעלתה מ''מ מכיון שהרים אותה לשם תרומה הרמתה מקדשתה והוי כאלו נפלו סאתים תרומה כאחת לתוך מאה חולין אבל השתא דהיה לו להעלותה ולא העלה מהני שפיר הידיעה שנודע לו בינתים מנפילת הראשונה דמחשבינן כאלו עלתה ולא הוי כנפלו שתיהן כאחת ובשלא נודע לו מהראשונה עד שנפלה השנייה בהא הוא דמיחשב כאלו נפלו שתיהן כאחת:
תַּנֵּי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה אוֹמֵר לַכֹּהֵן וְלֹא דְמֵי עֵצִים אֲנִי חַייָב לָךְ טוֹל לָךְ דְּמֵי עֵצֵיךְ. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ וְכִי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה שֶׁמָּא אֵינָה מְדַמָּעַת אֶת הַכְּרִי. וְעֵצִים מְדַמְּעִין אֶת הַכְּרִי. וְלֹא סוֹפָךְ מִיתְנִינֵיהּ לְכֹהֵן חוֹרָן וְהוּא נוֹתֵן לוֹ דְמֵי עֵצִים. מַאי כְדוֹן נוֹתֵן לוֹ דְמֵי עֵצִים וְהַשְּׁאָר יַחֲלוֹקוּ. חַד בַּר נַשׁ אַפִּיל שְׂעוֹרִין גַּו חִטִּין. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹדָה בַּר שָׁלוֹם וְאָמַר יִתֵּן לוֹ דְמֵי שְׂעוֹרִין. וְהַשְּׁאָר יַחֲלוֹקוּ.
Traduction
– On a enseigné: lorsqu’un saa d’oblation impure est tombé dans cent parts profanes équivalentes, on dit d’abord au cohen: comme je te dois seulement, en échange de l’impur, la valeur du combustible (l’impur ne servant qu’à être brûlé), j’offre de te le payer. A son tour, le cohen dira: puisque, pour l’oblation impure tombée dans moins de cent parts égales, il arrive parfois qu’elle ne constitue pas le mélange interdit pour tout le monceau, est-ce que cet ensemble du combustible pourrait provoquer un mélange interdit? (certes, non). Or, finalement, on est obligé de remettre au cohen sa part; ce sera donc celle de l’équivalent du combustible. Quelle sera alors la règle définitive pour le tout? Après avoir donné au cohen la valeur du combustible, le reste n’est plus sacré et pourra être partagé entre les étrangers. Il arriva à un homme de laisser tomber de l’orge d’oblation dans du froment. On raconta le fait à R. Juda b. Salom pour savoir ce qu’il y a à faire. Il répondit: le montant de l’orge devra être remis au cohen, et le reste devenu profane sera partagé entre les simples Israélites.
Pnei Moshe non traduit
תני. בחדא ברייתא סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה כצ''ל כדמוכח מדלקמן דאלו נפלה למאה הא קיימא לן דאף הטמאה עולה:
אומר לכהן. כלומר דמפרש אם התרומה טמאה כבר באה ליד כהן ואח''כ נפלה לפחות ממאה חולין של בעה''ב אחד וטוענין זה עם זה דהבעה''ב אומר לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך שהרי התרומה טמאה אינה עומדת אלא להסקה וא''כ טול לך דמי עציך מה שאותה הסאה היתה שוה בשביל דמי עצים ולא יותר והשאר שנדמע הרי הוא שלי למכרן להסקה:
והוא אומר לו וכו'. והכהן משיב לו ומה אתה מדמה אותה לעצים ממש וכי העצים מדמעין את הכרי והלא תרומה טמאה מדמעת בנפלה לפחות ממאה ולא סופך מיתנינה לכהן חורן והוא נותן לו דמי עצים הרי סוף שצריך ליתן הכל לכהן אחר והוא דמי עצים בלבד נותן לך א''כ תתן לי הכל בדמי עצים:
מאי כדון. והיאך יעשו:
נותן לו דמי עצים. בשביל הסאה תרומה טמאה נותן הבעה''ב לכהן דמי עצים והשאר יחלוקו ביניהן והכהן נותן לו בשביל חלקו דמי עצים והבעה''ב מוכר חלקו לכהן שירצה לעצים:
אפיל. הפיל במתכוין שעורין שלו לתוך חטים של חבירו:
יתן לו. זה דמי שעורין שלו אחר שישלם לו מה שנפסדו החטים בשביל תערובת השעורים:
והשאר. כלומר אם יש כאן עוד איזה דבר כגון שאח''כ נתייקרו השעורים וברשות שניהם נתייקרו והלכך יחלוקו ביניהן:
Troumot
Daf 30b
הלכה: 30b וְלֹא סוֹף דָּבָר שֶּׁפָּחֲתָה הַתְּרוּמָה אֶלָּא אֲפִילוּ פָּחֲתוּ חוּלִין וּתְרוּמָה בְעֵינָהּ טוֹחֵן וּמַתִּיר. תַּנֵּי אֵין טִנּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם תְּרוּמָה לֶאֱסוֹר עַל הַחוּלִין. אֲבָל טִנּוֹפֶת שֶׁל חוּלִין מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. רִבִּי בִּיבַי בָּעֵי טִינּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מָהוּ שֶׁתְּצָרֵף עִם הַחוּלִין לַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. מִן מַה דְאָמַר רַב הוּנָא קִילְפֵי אִיסּוּר מִצְטָֽרְפִין לְהֵיתֵר. הָדָא אָֽמְרָה טִינּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. רַב הוּנָא אָמַר קִילְפֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הַהֵיתֵר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה אֵין אַתָּה מוֹצִיא זְוָנִין טִינּוֹפֶת שֶׁבָּהּ. לְפָחוֹת מִמֵּאָה אַתָּה מוֹצִיא זְוָנִין טִינּוֹפֶת שֶׁבָּהּ. וְכֵן לוֹג יַיִן צָלוּל שֶׁנָּפַל לְמֵאָה לוֹג יַיִן עָכוֹר אֵין אַתְּ מוֹצִיא שְׁמָרִין שֶׁבּוֹ. לוֹג יַיִן עָכוֹר שֶׁנָּפַל לְמֵאָה לוֹג יַיִן צָלוּל אַתְּ מוֹצִיא שְׁמָרִין שֶׁבּוֹ.
Traduction
Il ne faut pas absolument que l’oblation ait diminué; si même le profane a diminué et que l’oblation soit restée dans on 1er état à la suite de la mouture, l’ensemble est permis comme auparavant. On a enseigné (176)Ci-aprs, (Orla 1, 5) ( 61b)Ê; mme sŽrie, (Nazir 6, 10) ( 55c).: le déchet d’oblation (le son et le rebut) n’est pas compté avec l’oblation ordinaire pour que l’ensemble fasse un total interdisant de manger du profane; mais, à l’inverse le déchet profane est joint au simple profane pour que le tout annule l’oblation. R. Bivi demanda: est-ce que l’on ajoutera le déchet d’oblation au profane pour que l’ensemble serve à annuler l’oblation? Puisque R. Houna a dit que l’écorce des produits interdits peut être jointe aux produits permis pour que l’ensemble serve à annuler le tout, cela prouve aussi que l’on ajoute le déchet d’oblation au profane pour annuler l’oblation par le total. R. Houna, est-il dit, autorise l’addition numérique (au profane) des écorces de produits interdits pour annuler ce qui est interdit. Ainsi, lorsqu’un saa d’oblation est tombé dans cent parts équivalentes, on n’en exclut pas l’ivraie, ni le déchet (ce qui déplacerait le chiffre total); si cette oblation est tombée en moins de cent, on retire l’ivraie et le déchet (de façon à ramener une proportion favorable à l’annulation). De même, lorsqu’un loug (mesure) de vin clair est tombé dans cent lougs de vin trouble, on n’exclut pas la lie; si au contraire un loug de vin trouble est mêlé à cent lougs clairs, on exclut la lie (pour ramener une proportion favorable).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולא סוף דבר שפחתה התרומה וכו'. כדפרישית במתני':
טוחן ומתיר. וכהאי מ''ד דלקמן דאף לכתחילה טוחן ומתיר:
תני. בברייתא ומייתי להא לקמן בפ''ק דערלה בהלכה ד' ובפ''ו דנזיר הלכה ט':
אין טינופת של תרומה מצטרפת וכו'. כדפרישית במתני':
ר' ביבי בעי. הואיל דאמרת דהפסולת של תרומה אינה מצטרפת לאיסור מהו שתיחשב כהיתר להצטרף עם החולין להעלות את התרומה:
מן מה דאמר רב הונא. לקמן ובסוף פרק עשירי דקליפי איסור וכן העצמות מצטרפין להעלות את ההיתר הדא אמרה דה''ה בפסולת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה:
סאה תרומה שנפלה למא''ה. תוספתא היא בפ''ו ונחסר כאן במקצת ההעתקה וה''ג שם סאה תרומה שנפלה למאה אין מוציאין זונין שבה פחות מיכן מוציאין זונין שבה לוג יין צליל שנפל לתוך מאה לוגין עכורין אין מוציאין שמרים שבהן פחות מכאן מוציאין שמרים שבהן לוג יין עכור שנפל לתוך מאה לוגין צלולין אין מוציאין שמרים שבו. זונין הן החטין הרעות והפסולת כדתנן בריש כלאים ואם נפלה סאה חטין תרומה למאה אין מוציאין הזונין והפסולת של המאה שלא יהו נחשבין דא''כ לא יהיה שאן אחד ומאה להעלות התרומה אלא מצטרפין הכל שיהו אחד ומאה ואם נפלה לפחות מכאן מוציאין הפסולת של הסאה תרומה לפי שהיא מצטרפת עם החולין כדלעיל והרי יש כאן אחד ומאה וכן הוא ביין צלול תרומה שנפל לעכורין של חולין:
לוג יין עכור. של תרומה שנפל למאה צלולין חולין אין מוציאין שמרים שבו וכלומר שאין אומרים יעלה את הצלול ויניח את השמרי' אלא מעלהו עם השמרים שבו והרי יש כאן להעלות באחד ומאה:
תַּנֵּי אַף טוֹחֵן הוּא בַּתְּחִילָּה וּמַתִּיר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר אַף יִתְכַּוֵּין וְיִלְקוֹט וְיַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַכֹּהֲנִים לִהְיוֹת טוֹחֲנִין מְדוּמָּע בְּבָתֵּיהֶן. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי טוֹחֵן וּמַתִּיר. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִין אֵינוֹ טוֹחֵן וּמַתִּיר.
Traduction
On a enseigné: il est permis, même en principe, de moudre le mélange en question (bien qu’il en résultera une augmentation du profane, favorisant l’annulation). Cet enseignement est conforme à l’avis de R. Yossé (177)Cf. ci-aprs, (Orla 1, 6) (ibid.)., qui dit (au sujet du mélange interdit de la vigne): il est permis d’appliquer son attention à faire la récolte, de telle sorte que le produit interdit trouve une place parmi plus de 200 parts équivalentes et qu’il soit annulé (de façon à ne rien perdre). Selon R. Zeira, c’est même conforme aux autres sages qui le permettent ici, puisque les cohanim ont pris l’habitude de moudre chez eux ces sortes de mélanges (on le moudra donc d’avance). Quelle est la différence entre ces 2 explications? Il y en a une pour la question des mélanges hétérogènes de la vigne: selon l’avis précité de R. Yossé (qui traite du mélange de la vigne), il est permis de les moudre; les autres sages l’interdisent.
Pnei Moshe non traduit
תני. בברייתא אף טוחן לכתחילה ומתיר ואסיפא דמתני' קאי אם החטים של חולין יפות הן משל תרומה:
מתניתא. הך ברייתא דר' יוסי הוא דאמר לקמן בפ''ק דערלה דתנינן נטיעות של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות ה''ז לא ילקוט ואם ליקט יעלה באחד ומאתים ובלבד שלא יתכוין ללקוט רבי יוסי אומר אף יתכוין וילקוט ויעלו בא' ומאתים וה''נ אף טוחן לכתחלה ומתיר להעלות באחד ומאה:
א''ר זעירא. הכא דברי הכל הוא שכן דרך כהנים להיות טוחנין מדומע בבתיהן וכיון דבלא''ה יבואו לידי טחינה טוחן הוא אף לכתחילה להעלות התרומה באחד ומאה:
מה נפיק מביניהון. כלומר ומאי נ''מ עוד אי מוקמינן הברייתא כדברי הכל כדר' זעירא או כדאמרי' מעיקרא דר' יוסי היא. וקאמר דכלאי כרם ביניהון דשייכא בהו גם כן טחינה כלאי תבואה בכרם ואם נתערבו בהיתר ואין בהן לעלות בא' ומאתים ואם יטחון יתרבה ההיתר ויהא בהן כדי להעלות והשתא למאי דאמרינן מעיקרא דדמיא הך דתרומ' לדהתם וכר' יוסי א''כ תליא הך דכלאי הכרם ג''כ בפלוגתא דלר' יוסי טוחן הוא לכתחילה ומתיר ולרבנן אינו טוחן ומתיר אבל למאי דקא''ר זעירא דלא דמיא הך דתרומה לדהתם והכא כ''ע מודים שכן דרך הכהנים וכו' וא''כ בכלאי הכרם דלא שייכא למימר הכי דלא יבואו לידי טחינה בידו וכן אין למכרם כך דכל זמן שלא עלו אסור התערובות בהנאה איכא למימר דלכ''ע אסור לטחון לכתחילה כדי שיעלו:
ולא מתניתא היא. הכא ומאי קמ''ל ר' יוחנן ומשני מתניתין בתרומה ומהו דתימא תרומה דחמירא דאית בה עון מיתה לזרים אין מבטלין איסורה לכתחילה אבל שאר אסורין מבטלין אתא ר' יוחנן מימר לך לאשמעינן רבותא דאפי' בשאר כל הדברים דאיסורן מן התורה אין מבטלין לכתחילה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הָאִיסּוּרִין שֶׁרִיבָה עֲלֵיהֶן בְּשׁוֹגֵג מוּתָּר וּבְמֵזִיד אָסוּר. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא בְּשׁוֹגֵג מוּתָּר וּבְמֵזִיד אָסוּר. מַתְנִיתָא בִּתְרוּמָה אָתָה מֵימַר לָךְ אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים.
Traduction
– R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (178)Cf. mme sŽrie, Haghiba, 1, 8 ( 76d).: tout objet interdit qui se trouve annulé par l’addition involontaire d’objets semblables devient d’un usage permis; si c’est volontaire (dans un but répréhensible), l’usage en est interdit. Mais notre Mishna ne dit-elle pas déjà la même règle, en établissant la distinction entre l’addition accidentelle (involontaire) et celle qui a été provoquée avec intention? C’est vrai; mais la Mishna parle seulement d’oblation, tandis que R. Abahou applique la règle à toutes les additions.
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר עַל דָּבָר שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה. כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נַעֲשֶׂה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטָהֵר אֶת הַטָּמֵא כָּךְ אָסוּר לְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר. אָמַר רִבִּי אָבָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אִם בָּאָת הֲלָכָה תַחַת יָדָךְ וְאֵי אַתָּה יוֹדֵעַ אִם לִתְלוֹת אִם לִשְׂרוֹף. לְעוֹלָם הֲוֵי רָץ אַחַר הַשְּׂרֵיפָה יוֹתֵר מִן הַתְּלִייָה. שֶׁאֵין לְךָ חָבִיב בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִפָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים וְהֵן בִּשְׂרֵיפָה. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵין מִצְוָתוֹ לְכֵן מִדָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ לְכֵן.
Traduction
R. Aha dit au nom de R. Yohanan (179)Cf. ibid. et (Sota 8, 2) ( 22b).: de même que c’est un devoir pieux d’indiquer le précepte que l’on sait devoir être accompli, de même il est bon de ne pas parler de ce que l’on sait ne pas devoir être accompli. R. Eléazar dit aussi: de même qu’il est défendu de déclarer pur ce qui est impur, de même à l’inverse de déclarer impur ce qui est pur (il faut se préoccuper de dire les règles exactes). R. Aba b. Jacob dit au nom de R. Yohanan: si l’on te consulte pour une décision doctrinale et que, dans une question d’oblation, tu ignores s’il faut la mettre de côté (à cause du doute), ou la brûler, il faut de préférence s’empresser de la brûler, car la Loi ne met rien au-dessus des sacrifices entièrement consumés tels que les taureaux brûlés, ou les boucs brûlés. Il paraît, remarque R. Yossé, que l’on se prononce pour un précepte non prescrit par la Loi en thèse générale (la combustion de l’oblation destinée à la consommation) d’après les objets soumis d’ordinaire à cette règle (comme les sacrifices de combustion).
Pnei Moshe non traduit
כשם שמצוה לומר על דבר שהוא נעשה. כגון להוכיח לחבירו ויודע הוא שמקבל הימנו כך מצוה שלא לומר אם יודע הוא שאינו נעשה ולא יקבל ממנו. והך מילתא ודבתריה נקט הש''ס בהדדי בכמה מקומות בספ''ק דחגיגה ובריש פ''ח דסוט' ואיידי דנקט כשם שאסו' לטהר את הטמא דאיירי בהאי עניינא דלעיל דאסור לרבו' ולבטל קתני להו לכולהו:
כך אסור לטמא את הטהור. שלא יאמר לא אטריח עצמי לעמוד על הדבר והואיל ומסופק אני אטמאנו שאסור לעשות כן:
אם באת הלכה תחת ידך. ואי אתה יכול לעמוד עליו ומסופק אתה מה דינו אם טמא הוא ודאי ודינו בשריפה או דינו לתלות לעולם הוי רץ אחר השריפה ואפי' הספק בקדשי' הוא:
שאין לך חביב בתור' יותר וכו'. שדמן נכנס לפנים והן בשריפה ור' יוסי הקשה ע''ז וכי למדין דבר שאין מצותו לכך ולשרוף קדשים מספק מאלו שעיקר מצותן בכך:
הדרן עלך סאה תרומה
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source