Troumot
Daf 17a
אָמַר תְּרוּמַה הַכְּרִי הַזֶּה וְזֶה בְזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מָקוֹם שֶׁנִּסְתַּייְמָה תְרוּמָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שָׁם שֶׁנִּסְתַּייְמָה תְרוּמָתוֹ שֶׁל שֵׁינִי. רִבִּי יִצְחָק בַּר 17a לָֽעְזָר בָּעֵי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ הַכְּרִי וְאָמַר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בְּתוֹכוֹ מָקוֹם שֶׁנָּֽפְלָה אוֹתָהּ סְאָה שָׁם נִסְתַּייְמָה תְרוּמָה שֶׁל כְּרִי.
Traduction
– Lorsque pour un premier monceau on a déterminé la place de l’oblation et qu’en nommant celle d’un autre tas on n’a pas fixé la place, on suppose, dit R. Yohanan, que la place désignée pour la première oblation sert aussi à déterminer la seconde, prise dans le même tas. R. Isaac bar R. Eliezer observa: lorsqu’un saa d’oblation est tombé dans un monceau entier et que pour l’en dégager on déclare que l’oblation de ce monceau s’y trouve renfermée, l’oblation se trouve être fixée par la place même où le saa est tombé d’abord.
Pnei Moshe non traduit
אמר תרומת הכרי הזה וזה בזה. כלומר היו שני כריים לפניו לתרום אותן ואמר על אחד תרומת הכרי הזה יהא בצפונו או בדרומו כדינו אליבא דחכמים ואמר על הכרי השני ושל זה יהא ג''כ בזה הכרי הראשון ולא פירש היכן:
א''ר יוחנן מקום וכו'. כלומר דקמ''ל דאע''ג דלא ציין בפירוש לתרומת כרי השני אפ''ה מהני מכיון דציין תרומת הראשון בו אמרינן דמקום המסויים שנסתיימה תרומת הראשון שם גם כן נסתיימה תרומתו של השני דכיון דאמר ושל זה בזה דעתו היה שאצל תרומת הראשון תהיה תרומת השני והוי כמו שציין מקום גם לתרומת השני:
רבי יצחק בר' לעזר בעי. דהשתא מכיון דאמרת דאם יש כאן מקום מסוים לתרומה אחת מהני נמי לקריאת שם תרומה שקרא לשנייה להיות אצלה ג''כ כמקום המסוים אי נימא דה''ה נמי לענין תרומה שנפלה דליהני לקריאת שם תרומה להיות אצלה ולדונה כמו שיש לה מקום מסוים כדנקט ואזיל:
סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי. ואותו הכרי של טבל הוא וכגון שנפלה למאה וא''כ אותה סאה תרומה דינה שתעלה ואינה עושה הכרי מדומע אלא ששוב אמר תרומת הכרי הזה בתוכו והשתא הבעיא אי נימא דה''נ אמרינן דמקום שנפלה אותה סאה של תרומה שם ג''כ נסתיימה תרומה של הכרי דמכיון דיש כאן תרומה ודאית שנפלה אותו המקום שאצלה הוי כמקום מסוים לקריאת שם של תרומת הכרי ונמצא עכשיו נתרבה התרומה ועושה לכל הכרי מדומע או לא ולא איפשיטא:
אָמַר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בִצְפוֹנוֹ מֵחֶצְיוֹ וּלְצָפוֹן מְדוּמֶּע דִּבְרֵי רִבִּי וְנָסַב פַּלְגָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין כִי חַד מִן אַרְבָּעָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹטֶל תְּרוּמָתוֹ מִצְּפוֹן צְפוֹנוֹ חַד מִן תּוֹמַנִייָא.
Traduction
Lorsqu’on indique l’oblation du monceau (111)Tossefta sur Terumot 4 dans la partie nord, toute la moitié tournée au nord est considérée comme mélange interdit, selon Rabbi, et l’on peut seulement utiliser l’autre moitié tournée au sud; selon les autres sages, on tire à travers le monceau deux diagonales formant la lettre X, de sorte qu’on a seulement à détacher un quart, le tout étant divisé en 4 parties égales, ou angles égaux. Selon R. Simon b. Gamliel, on prend l’oblation à l’extrême nord, divisant le tout en 8 parties et prenant la plus septentrionale d’entre elles.
Pnei Moshe non traduit
אמר תרומת הכרי הזה בצפונו. תוספתא היא במכלתין פ''ד:
מחציו ולצפון מדמע. דברי רבי. כדמפרש ואזיל לדברי רבי ונסב פלגא כלומר דס''ל דכל חציו של צפון הוא מדומע לתרומה ונוטל החציו של הכרי ולפי שלא פירש התרומה רואין כל החציו כמדומע:
וחכ''א עושה אותה כמין כי. כלומר שחולק את הכרי לשנים ואותו החלק של צפון חולקו עוד לשנים וזהו כמין כי יונית והחלק הצפון שבצפון זהו המדומע ונמצא חד מן ארבעה שהוא רובע הכרי מדומע:
רשב''ג אומר נוטל תרומתו מצפון צפונו. דס''ל דכמו שמחלק חלק הצפון לרחבו לחכמים דאמרי חולק את הכרי כמין כי כך הוא חולק עוד ג''כ לארכו של אותו החלק ונוטל ממה שהוא צפון צפונו לאורך ולרוחב ונמצא הוא חד מן תומניייא חלק השמינית שבכרי:
תְּרוּמַת שְׁנֵי כְּרִייִם כְּאַחַת מַהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין.
Traduction
Lorsqu’on a déclaré que l’oblation de deux monceaux (112)Cf. (Dema• 7, 7) (9). T. 2, p. 219 sera contenu dans l’un d’eux (sans déterminer davantage), quelle sera la règle? Selon R. Yohanan, la partie sacrée fait partie de l’ensemble et elle est valable; selon R. Simon b. Lakish, cela ne se peut pas.
Pnei Moshe non traduit
תרומת שני כריים באחת מהו. אם היו לפניו שני כריים ואמר תרומה של שניהם בכרי אחד מהן וכגון שאמר בצפונו או בדרומו דאל''כ אין כאן מקום מסוים כלל ולא אמר כלום וכחכמים דמתני' אלא ודאי דסיים המקום ולא נודע באיזה מהן מהו הדין:
ר' יוחנן אומר קדשו מדומעין. כלומר הרי יש כאן תרומה אלא שלא נודע באיזה מהן ושניהן קידשו להיות מדומעין מהתרומה:
ר''ל סבר דלא קדשו כלל להיות מדומעין מכיון דלא נודע באיזה הכרי קבע התרומה והכי מייתי לפלוגתייהו לעיל בפ''ז דדמאי בהלכה ז':
אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר שַׁמַּאי הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי סָאִין וּכְרִי אֶחָד וְאָמַר אֶחָד מִן הַסָּאוֹת הַלָּלוּ עֲשׂוּיָה תְרוּמָה עַל הַכְּרִי הַזֶּה קִידְּשָם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶהוּ. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כְּרִייִם וּסְאָה אַחַת וְאָמַר הֲרֵי זֶה תְרוּמָה עַל אֶחָד מִן הַכְּרִייִם הַלָּלוּ נִיתְקָן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ.
Traduction
R. Oshia bar Shammaï dit: si l’on a devant soi deux saa et un monceau entier, et que l’on dise: ''l’un de ces saa va servir d’oblation pour libérer ces monceaux'', la sanctification est effective, sans pouvoir indiquer lequel des deux est devenu sacré. De même, si l’on a devant soi deux monceaux et un saa, puis l’on dit: ''le saa servira à libérer l’oblation due pour l’un de ces monceaux'', l’un des monceaux se trouve libéré, bien qu’on ne sache pas lequel des deux l’est.
Pnei Moshe non traduit
קידשם ואין ידוע איזהו. כלומר סאה אחת מאותן שתי סאין תרומה היא אלא שאין ידוע איזו היא והרי שתיהן תרומה מספק וכן היו לפניו שני כריים וכו' ואמר על אותה סאה ה''ז תרומה על אחד מן שני כריים הללו ניתקן אחד מהן אבל אינו ידוע איזה היא שנתקן וכיון שכן שניהן טבל מספק:
רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה מִן מַה שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מֵתִיבִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְשָׁתִיק. מַה עוֹבֵר לוֹקֶה אוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ לוֹקֶה. מַה קִייֵם רִבִּי יוֹחָנָן מְלֵאָֽתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר. פָּתַר לָהּ בְּבִעוּר.
Traduction
R. Hama bar R. Oukba dit au nom de R. Yossé b. Hanina: parce qu’il est dit que l’on transgresse une interdiction, il est notoire que le fait accompli est valable (sans quoi, s’il ne profitait pas de l’acte, il n’y aurait pas de transgression). Le même dit aussi que cette transgression entraîne la peine des coups de lanière. R. Zeira raconte que l’on avait demandé à R. Yohanan s’il était d’avis d’appliquer cette peine; mais il se tut (et ne répondit rien). R. Jacob b. Aha survint et dit au nom de R. Yohanan que cette faute n’entraîne pas ladite peine. Comment cela se fait-il? (N’y a-t-il pas défense formelle)? C’est que, fut-il répondu, le verset invoqué par la Mishna: tu ne tarderas pas, etc., s’applique à l’obligation d’enlever de la maison en la 4e et 7e année tous les reliquats d’oblation au cohen ou lévites (116)Maasserasser Sheni, 5, 6 et 7. A quel moment a eu lieu la transgression? R. Hiya bar Aba répond: dès le commencement dès que l’on prélève une part due hors de son rang; selon R. Samuel bar R. Isaac, la transgression a lieu à la fin, lorsque les opérations ont été déplacées de leur ordre. Qu’importe laquelle de ces 2 limites est la vraie, puisqu’il y a toujours la transgression?
Pnei Moshe non traduit
גמ' מן מה שעובר בל''ת וכו'. כלומר דמפרש דמנלן דמה שעשה עשוי וקאמר דמהא גופיה ידעינן דאם עובר הוא בל''ת ולוקה על זה וכדמסיים ר' חמא בשם ר' יוסי ב''ת דס''ל דלוקה א''כ ממילא אתה יודע דמה שעשה עשוי דאל''ה אמאי לקי הא לא מהני מידי מאי דעביד:
מתיבין קומי ר' יוחנן. שאלו אותו הא דלקמיה והוא שתיק ולא השיב כלום:
מה עובר. דקתני במתני' אם לוקה הוא על שעבר הלאו הזה כשאר חייבי לאוין שבתורה או אינו לוקה כ''א עובר על הלאו בלבד. אתא ר' יעקב. וקאמר דבהדיא השיב ר' יוחנן ואמר אינו לוקה:
מה קיים ר' יוחנן וכו'. ומ''ש זה משאר לאוין:
פתר לה בביעור. דלא כאמר לאו זה אלא על הביעור המעשרות ולא על סדר הפרשתן:
אֵימָתַי הוּא עוֹבֵר. רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אוֹמֵר מִתְּחִילָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר בְּסוֹף. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן לְסִירוּף הַכְּרִי נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר וָוא עוֹבֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אֵינוֹ עוֹבֵר.
Traduction
Il importe de savoir si le monceau entier est perdu et bon à brûler (ne pouvant être libéré des droits ultérieurs): selon R. Hiya b. Aba, qui prescrit la défense immédiate, on ne peut plus rien prélever (et dès lors le tout est perdu); au contraire, selon R. Samuel b. R. Isaac, la transgression n’ayant lieu qu’à la fin, le monceau entier n’est pas perdu. –
Pnei Moshe non traduit
אימתי הוא עובר. להא דתנינן במתני':
מתחילה. כשמקדים תרומה לבכורים כבר הוא עובר על הלאו:
בסוף. עד שיפריש הכל שלא על הסדר אז הוא עובר על לאו זה:
מה נפק מביניהון. כלומר הא ודאי איכא בינייהו אם אח''כ הפריש המעשרות כסדר דלר' שמואל אינו עובר אלא דקמ''ל דגם בהא דלקמיה איכא בינייהו:
לסירוף הכרי. נמי נפק מביניהון אם אחר שהקדים התרומה נשרף הכרי ולא היה יכול להפריש עוד שאר המעשרות דלר' חייא כבר עבר ולר' שמואל אינו עובר ואע''פ שלא תיקן כאן כלל להפריש השאר על הסדר:
Troumot
Daf 17b
משנה: הַמִּתְכַּוֵּין לוֹמַר תְּרוּמָה וְאָמַר מַעֲשֵׂר מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה. עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים שְׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה. שֶׁאֵינִי נִכְנַס לַבַּיִת זֶה וְאָמַר לַזֶּה. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵה לַזֶּה וְאָמַר לַזֶּה לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיְּהֵא פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
Traduction
Si quelqu’un a l’intention de prélever la terouma et que (par erreur) il déclare prélever la dîme (117)Cf. Babli, Pessahim 63a., ou à l’inverse, ou s’il a l’intention d’offrir un holocauste et qu’il formule le vœu d’apporter un sacrifice pacifique, ou à l’inverse, ou s’il veut s’interdire l’accès de telle maison et qu’il désigne telle autre maison, ou s’il veut s’interdire toute jouissance de tel individu, et qu’il exprime le nom de tel autre, aucun de ces vœux n’est valable, jusqu’à ce que sa pensée et son expression soient les mêmes.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המתכוין לומר תרומה וכו' עד שיהא פיו ולבו שוין. שלא יהו מכחישין זה את זה ואם לא היה מוציא בשפתיו כלל וחישב בלבו על התרומה ה''ז תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם במחשבה בלבד תהיה תרומה וכן בהקדש אם לא הוציא בשפתיו מה שהוא נגד מחשבתו הוי הקדש דגלי רחמנא כל נדיב לב דאפי' גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו מהני ודוקא בשבועות ובנדרים הוא דבעינן עד שיוציא בשפתיו דחולין מקדשים לא גמרינן הכי הויא מסקנא דמילתא:
משנה: הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי תְרוּמָתָן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹתָן מַעֲשֵׂר וְהֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ. תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
Traduction
Si l’idolâtre ou le samaritain ont prélevé de leurs produits l’oblation sacerdotale (119)Babli, Qidushin 41bÊ; Gitin 23b. ou la dîme, ou s’ils ont déclaré sacrés quelques produits, leurs actes sont valable; Selon R. Juda, l’idolâtre n’a pas à tenir compte du précepte de la plantation de 4e année; mais selon les autres sages, ce précepte subsiste aussi pour lui. Lorsque cette oblation d’idolâtre se mêle à moins de cent parts profanes (120)Ib. Qidushin 41b., le mélange est interdit; et si un étranger en mange par mégarde, il doit un 5e en supplément du capital. R. Simon l’en dispense.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנכרי והכותי תרומתן תרומה. אם הפרישו משלהן דאלו משל ישראל בשליחותו הא אמרינן בריש מכילתין דלא הויא תרומה דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:
וחכ''א יש לו. דכמו דפירותיו אסורין משום ערלה כך נוהג בהם דין רבעי והלכה כחכמים:
תרומת הנכרי מדמעת. אם נפלה לפחות ממאה עושה הכל מדומע ואסור לזרים:
וחייבין עליה חומש. זר האוכל בשגגה לתרומת הנכרי משלם קרן וחומש לכהן:
ור''ש פוטר. מן החומש וכן פליג נמי ר''ש וס''ל דאינה מדמעת והכי קאמר בגמרא ואין הלכה כר' שמעון:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ. וְאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה קִדְּשָׁהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּמִתְכַּוֵּין לְהֶקְדֵּשׁ אֲנָו קַייָמִין. אֶלָּא שֶׁטָּעָה מַחְמַת דָּבָר אַחֵר. וְהָדָא מַתְנִיתָא מַה הִיא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה בְמַחְלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
On a enseigne ailleurs (118)(Nazir 5, 1 ) Cf. mme, sŽrie Jerusal., 53d, o le prŽsent est reproduit entirement.: selon Shammaï, une consécration effectuée par erreur est valable, et R. Jérémie ajoute en explication que si le propriétaire avait l’intention de déclarer profane la première bête sortant de l’étable et que par erreur il la déclare comme holocauste, l’animal sera consacré (comment donc se fait-il qu’ici, au contraire, on déclare l’invalidité de toute déclaration erronée)? C’est que, répondit R. Yossé, ailleurs on a toujours l’intention de consacrer l’animal; seulement, l’on s’est trompé dans la désignation en pensant à une autre chose semblable (tandis qu’ici on n’y avait jamais songé). Quant à l’avis exprimé dans notre Mishna, d’après quel docteur se range-t-il? Selon R. Jérémie, c’est un point en litige entre Shammaï et Hillel de savoir si la consécration est nulle, ou non (conformément à l’enseignement précité); selon R. Yossé, tous deux sont d’accord pour le cas présenté par notre Mishna que la consécration est nulle
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בריש פ''ה דנזיר:
הקדש טעות הקדש. כדמפרש התם כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן לב''ש הוי הקדש:
וא''ר ירמיה. התם דלב''ש אפי' בא לומר חולין כלומר שלא נתכוין כלל בתחילה להקדישו והיה רוצה לומר זה שיצא ראשון יהא נשאר חולין וטעה ואמר עולה קדשה והוה עולה:
ר' יוסי. פליג ואמר דדוקא במתכוין להקדש אנן קיימין לב''ש אלא שטעה מחמת דבר אחר כמו דאמרי שם שנתכוין להקדיש שור שחור והיה טועה בדעתו שכסבור היה שהוא יצא ראשון ויצא לבן אבל אם לא נתכוין להקדיש כלל שחשב בלבו חולין וטעה בדיבורו ואמר הקדש אפי' לב''ש לא הוי הקדש:
והדא מתניתא מה היא. האי מתני' דידן כמאן אתיא וקאמר דעל דעתיה דר' ירמיה במחלוקת היא שנויה דלא אתיא אלא כב''ה דקאמרי הקדש טעות אינו הקדש דאלו לב''ש השתא בנתכוין לחוצין וטעה ואמר עולה קדשה בנתכוין לעולה ואמר שלמים לכ''ש דדבריו קיימין:
על דעתיה דר' יוסי דברי הכל. היא המתני' דלדידיה לא קאמרי ב''ש התם אלא בשטועה בדבר אחר שכסבור היה שזה יצא ראשון ויצא אחר ומיהת נתכוין הוא להקדיש להיוצא ראשון ולא מיקריא הכחשה בדיבורו אבל הכא שנתכוין לעולה ואמר שלמים הוי הכחשה ממש בדיבורו למאי שחשב בלבו אף ב''ש מודו דלא אמר כלום דהוי כנתכוין לחולין ואמר הקדש שהרי לא נתכוין מעולם לשלמים:
תַּנֵּי בִּשְׂפָתַיִם וְלֹא בַּלֵּב יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶת הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְבַטֵּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר הַגּוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. וְהָתַנֵּי כֹּל נְדִיב לֵב זֶה הֵגּוֹמֵר בַּלֵּב. אַתָּה אוֹמֵר זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַמּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִשְׁמוֹר הֲרֵי מוֹצִא בִשְׂפָתָיו אָמוּר. הָא מַה אֲנִי מְקַייֵם כֹּל נְדִיב לֵב זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. מַה דְאָמַר שְׁמוּאֵל לְקָרְבַּן.
Traduction
. On a enseigné: il faut avoir prononcé la déclaration des lèvres, et non pas seulement l’avoir méditée en son cœur; et ce qui prouve qu’il n’y a pas d’exclusion pour celui qui achève la consécration mentalement, c’est qu’il est dit (Lv 5, 4) de prononcer. Samuel dit: l’achèvement mental de la consécration n’est effectif que lorsqu’on s’est exprimé aussi en toutes lettres; et quoiqu’il soit dit (Ex 25, 2): tout vœu du cœur (ce qui semble impliquer une déclaration mentale), on entend par là celui qui achève mentalement une déclaration faite à haute voix. Tu dis qu’il s’agit de l’achèvement mental (et qu’il suffit parfois). ou bien faut-il que tout ait été émis verbalement? Puisqu’il est écrit (Dt 23, 24): Tu observeras l’énoncé de tes lèvres, ce qui a été exprimé verbalement se trouve déjà justifié; donc l’expression biblique ''tout vœu du cœur'' s’appliquera à celui qui achève mentalement une déclaration commencée à haute voix. Quant à ce qu’a dit Samuel, de la nécessité de l’achever aussi à haute voix, cela s’applique au sacrifice dû pour serment prononcé entièrement à haute voix (mais, pour les vœux, Samuel n’exige pas l’achèvement à haute voix).
Pnei Moshe non traduit
תני. בברייתא דת''כ פ' ויקרא לבטא בשפתים כתיב ודריש ולא בלב והיינו שהיה מהרהר בלבו להוציא השבועה מפיו ונתכוין להוציא בשפתוו ולא הוציא אינה כלום:
יכול שאני מוציא את הגומר בלב. כלומר שגמר בלבו שתהא שבועה אפי' אם לא יוציא בשפתיו:
ת''ל לבטא. מסיפיה דקרא קא דריש דכתיב לכל אשר יבטא לכל לרבות הוא:
ושמואל אמר הגומר בלבו. לאו כלום הוא ואינו חייב עד שיוציא בשפתיו ממש:
והתני. בברייתא דדריש כל נדיב לב דכתיב גבי תרומה זה הגומר בלב דהויא תרומה:
או אינו אלא המוציא בשפתיו. דוקא הוא דמהני בתרומה ובהקדש והא דכתיב כל נדיב לב פרט למכחיש בשפתיו למה שהוא בלבו דבעינן שיהו פיו ולבו שוין ולעולם עד שיוציא בשפתיו:
הרי מוציא בשפתיו אמור. דהכל הולך אחר זה שהוציא בשפתיו ועכשיו מה אני מקיים כל נדיב לב לרבות זה הגומר בלב אע''פ שלא הוציא בשפתיו וקשיא לשמואל:
מה דאמר שמואל לקרבן. שאינו מתחייב בקרבן שבועת ביטוי עד שיוציא בשפתיו השבועה אבל לענין תרומה ונדבת הקדש מודה שמואל דמשגמר בלבו הוי תרומה והקדש דגלי רחמנא כל נדיב לב ולא גמרינן לבעלמא מידי דחולין מקדשים לא גמרינן:
17b רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ שִׁבֳּלִין עוֹבֵר אוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא עַל סֵדֶר.
Traduction
R. Samuel b. Aba demanda: lorsqu’on a remis la dîme aux lévites en épis, anticipant sur l’oblation (avant qu’il y ait aucune obligation), est-ce une transgression, ou n’a-t-elle lieu que lorsque l’ordre des divers droits entre en vigueur? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
מעשר ראשון שהקדימו בשבלים. דקיי''ל דפטור מתרומה גדולה אם זה הוי כהקדים המעשר ראשון ועובר או דילמא אינו עובר אלא על סדר שהקדים המאוחר להמוקדם וכאן שלא הופרשה התרומה כלל אינו בכלל זה ואינו עובר ולא איפשיטא:
תַּנִּייָן קוֹמֵי דְרִבִּי אַבָּהוּ תְּרוּמָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַבִּיכּוּרִין. אָמַר לוֹן דְּאַבָּא פַּנַימוֹן הִיא. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הֵייְדָא דְּאַבָּא פַּנַּימוֹן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא שְׁמָעִית אַבָּא תַנֵּי בִּיכּוּרִים בִּימִינוֹ וּתְרוּמָה בִשְׂמֹאלוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עוֹבֵר אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי אֵינוֹ עוֹבֵר. מָאן דָּמַר עוֹבֵר רַבָּנִין. מָאן דָּמַר אֵינוֹ עוֹבֵר אַבָּא פַּנַימוֹן.
Traduction
On a enseigné en présence de R. Abahou: si par erreur on a donné l’oblation sacerdotale avant les prémices, cela n’empêche pas de remettre ultérieurement ces dernières, et ainsi de suite pour les autres droits. Cet avis, lui dit-on, est celui d’Aba Penimon qui autorise la remise ultérieure. Mais, demanda R. Yossé, où ce docteur a-t-il enseigné cela? J’ai entendu dire, répondit R. Mena, qu’Aba Penimon permettait même de prendre par la main droite les prémices, par la gauche l’oblation, pour les donner simultanément. L’un déclare dans notre Mishna, que le prélèvement de l’oblation avant la prémice est une transgression; l’autre l’autorise. Or, celui qui déclare que c’est une défense (mettant obstacle aux prélèvements ultérieurs) suit l’avis des rabbins en général; celui qui déclare que ce n’est pas une défense représente l’avis d’Aba Penimon.
Pnei Moshe non traduit
תניין. תני תנא קומי דר' אבהו תרומה אינה מעכבת את הבכורין כדמפרש ואזיל:
אמר לון. דיחידאה היא דאבא פנימון הוא דאמרה:
היידא דאבא פנימון. כלומר והי קתני לה ומאי קאמר:
א''ר מנא. הכי שמעית מאבא והוא ר' יונה דתני ביכורים מימינו ותרומה בשמאלו כלומר שלא הקדים להתרומה אלא הפרישן כאחת התרומה בידו זה והבכורים בידו זה:
אית תניי תני וכו' מ''ד עובר רבנין. דאעפ''כ צריך שיקדים לביכורים וכאן לא הקדים ועובר ומ''ד אינו עובר אבא פנימון הוא וזהו דקא''ר אבהו דאבא פנימון היא על כה''ג הוא דקאמר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source