Troumot
Daf 15a
משנה: הַשּׁוּתָפִין שֶׁתָּֽרְמוּ זֶה אַחַר זֶה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶן תְּרוּמָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן תְּרוּמָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כְּשִׁיעוּר אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁינִי תְּרוּמָה וְאִם לֹא תָרַם הָרִאשׁוֹן כְּשִׁיעוּר תְּרוּמַת הַשֵּׁינִי תְּרוּמָה. בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא דִבֵּר אֲבָל הִרְשָׁה אֶת בֶּן בֵּיתוֹ אוֹ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת שִׁפְחָתוֹ לִתְרוֹם תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. בִּיטֵּל אִם עַד שֶׁלֹּא תָרַם בִּיטֵּל אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אִם מִשֶּׁתָּרַם בִּיטֵּל תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. הַפּוֹעֲלִין אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרוֹם חוּץ מִן הַדְּרוֹכוֹת שֶׁהֵן מְטַמְּאִין אֶת הַגַּת.
Traduction
Si 2 associés ont chacun prélevé (104)Babli, Temoura 13a. successivement l’oblation, chacune est valable (par moitié selon R. aqiba); au contraire, selon les autres sages, la 1ère seule compte. R. Yossé dit: si le 1er a prélevé l’oblation selon la mesure prescrite (1/50), la 2e est nulle; au cas contraire, la 2e seule est valable. Dans quel cas est-il dit que les 2 oblations sont valables ? lorsque le premier associé ne s’est pas entendu avec le second. Mais s’il a chargé de ce prélèvement un membre de sa famille, ou son serviteur ou sa servante, l’oblation est valable. S’il a annulé le premier ordre donné, avant son exécution, l’acte est annulé; s’il a prononcé l’annulation après l’accomplissement de cet acte, celui-ci est valable. Les ouvriers qui doivent préparer les produits pour la consommation ne sont pas aptes à prélever l’oblation, à l’exception des ouvriers compagnons du pressoir, de crainte que des propriétaires (peu soucieux de la pureté) ne rendent tout le pressoir impur dès l’abord.
Pnei Moshe non traduit
מתני' השותפין שתרמו זה אחר זה. שלאחר שתרם א' מהן והשני לא ידע מזה חזר ותרם:
ר''ע אומר תרומת שניהן תרומה. בגמ' מוקי לה דמיירי בסתם שותפין שאין ידוע אם מקפידין זה על זה והלכך ס''ל לר''ע דאמרינן מסתמא כל אחד מתרצה במה שעושה חבירו ומכיון שלא ידעו זה מזה וכל אחד תרם לרצונו תרומת שניהן תרומה היא וחכמ ם ס''ל דלא אמרינן דמסתמא יתרצה הראשון במה שחזר ותרם חבירו והלכך תרומת הראשון ודאי תרומה היא דהא לתרום פעם אחת עכ''פ צריכין הן ולא סגי בלאו הכי אבל תרומת השני אינה תרומה דהראשון יכול הוא למחות על תרומתו מאחר שכבר נתרמה התרומה מהכרי הזה:
אם תרם הראשון כשיעור. כלומר כשיעור שרגיל חבירו לתרום ותרם הוא עכשיו כשיעור הזה אין תרומת השני תרומה דבזה יכול הראשון למחות ביד והשני על תרומתו מכיון שכבר תרם הוא וכשיעור שרגיל גם זה לתרום ואם לא תרם הראשון כשיעור שרגיל חבירו לתרום אינו יכול למחות על תרומת השני לפי שאין תרומתו שתרם הוא עולה לשיעור תרומת חבירו והלכך אף תרומת השני תרומה כך הוא המסקנא למאי דקאמר בגמרא לחד פירושא ודברי ר' יוסי כסברת חכמים היא וכך היא הלכה:
מתני' בד''א. הא דתנינן במתני' דלעיל דחיישינן לתרומה שלא ברשות וכדמחלק ר' יוסי אליבא דחכמים בין אם תרם הראשון כשיעור או לא:
בשלא דיבר. זה הכל מיירי שלא אמר אחד לחבירו בפירוש לתרום אבל אם הרשה לו לתרום או לבן ביתו או לעבדו ולשפחתו תרומתו תרומה ומשום סיפא נקט לה:
ביטל. אם לאחר שעשאו שליח לתרום ביטל שליחותו:
הפועלים. שעושין מלאכתו של בעה''ב אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות. כלומר אם במלאכת דריכות ענבים בגת הן עושין יש להן רשות לתרום לפי שהן מטמאין את הגת דתנינן בתוספתא דטהרות פ' י''א מאימתי ענבים מטמאין טומאת אוכלין משיהלכו בהן שתי וערב בדריכה מקבלין טומאה וכדאמרינן נמי הכא בגמ' הלכך בעה''ב זה סומך עליהן שהרי הן יכולין לטמא את הגת משידרכו בה שתי וערב ואם סומך עליהן לענין טהרה שלא יטמאו את הגת סומך עליהן גם לענין תרומה והוי כאילו נתן להם רשות לתרום ותרומתן תרומה א''נ דודאי ניחא ליה לבעה''ב שיתרמו קודם שידרכו דשמא יארע להן איזה טומאה אח''כ ויטמאו את הגת ולפיכך תרומתן תרומה:
תָּרַם חָבִית וְנִמְצֵאת מְגוּלָּה. אֲבַטִּיחַ וְנִמְצֵאת נָקוּר תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי 15a לֹא אָֽסְרוּ אֶלָּא נָקוּר הָא לְכַתְּחִילָּה אָסוּר לִתְרוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמָייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי לֹא מִסְתַּבְּרָא בְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ נוֹקֵר. אָמַר לֵיהּ יוֹדֵעַ הוּא אִם הִטִּיל בּוֹ אִירֶס. חֲבֵירַיָּא בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מַה בֵינָהּ לְטָמֵא אָמַר לוֹן טָמֵא בְּעֵינוֹ הוּא שֶׁגָּֽרְמָה טוּמְאָה. בְּרַם הָכָא עָפָר הוּא.
Traduction
Si ayant pris un tonneau de vin pour servir l’oblation on l’a laissé découvert (exposé au venin des reptiles), ou si après avoir désigné un potiron pour l’oblation on le trouve troué (et peut-être piqué par un serpent venimeux), l’oblation dans le doute reste sacrée; mais il faut la renouveler au cohen. R. Judan b. Pazi ou R. Simon au nom de R. Josué b. Levi dit que la règle précitée s’applique au cas où l’on s’aperçoit après coup du trou fait au potiron, ou de ce que le tonneau est découvert, mais, d’avance, il n’est pas permis d’employer des objets au prélèvement (sous peine de nullité). R. Jacob de Darom (midi) observa en présence de R. Yossé qu’en remarquant le trou, on ne veut pas dire, qu’il faut avoir vu le serpent trouer le potiron. Mais, lui répliqua-t-on, savait-on, lors du prélèvement, qu’un serpent y a versé du venin? (Evidemment non; donc, le doute seul suffit pour y mettre obstacle). Les compagnons d’étude demandèrent à R. Yossé: quelle différence y a-t-il entre le cas précité (où l’oblation même accomplie est nulle) et le cas où elle serait devenue impure (et où elle conserve sa valeur)? C’est que l’oblation en devenant impure n’a pas changé de nature; tandis que le produit lui a été empoisonné n’a plus aucune valeur et est pour ainsi dire de la terre (c’est pour cette raison qu’elle devient nulle).
Pnei Moshe non traduit
תרם חבית. בהתוספתא שם:
ונמצאת מגולה. ואסור לשתותה וכן אבטיח ונמצא נקור שיש בו נקב ויש לחוש שמא נקר הנחש והטיל בו ארס:
לא אמרו אלא נקור. דוקא אם כבר תרם ואח''כ נמצא נקור הא לכתחילה אסור לתרום מן הנקור:
לא מסתברא. הוא דבכה''ג הוא דאמרו דלכתחילה לא יתרום בשראו את הנחש נוקר בו וא''ל יודע הוא אם הטיל בו ארס בדרך תמיהה כלומר ואף אם ראוהו נוקר בו וכי יודע הוא שהטיל בו ארס ואפי' הכי אמרת דחיישת לה אם כן אף בשלא ראינוהו נוקר חיישינן שמא נקר בו והטיל את הארס:
מה בינה לטמא. אמתני' דאבטיח וקישות וכן אברייתא דמצאו נקור פריך מה בין זה לבין טמא דתנן בפ' דלעיל דאם תרם בשוגג מן הטמא על הטהור תרומתו תרומה וא''צ לחזור ולתרום ואמאי הכא יחזור ויתרום:
א''ל טמא בעינו הוא שגרמה טומאה. כלומר שאני התם שהרי בעינו הוא ולא נתקלקל כלום אלא שטומאה גרמה לו דלא חזי לאכילה ואכתי להסקה חזיא אבל הכא כיון שנמצאת מרה או סרוח או נקור עפר בעלמא הוא ואינו ראוי לכלום:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְדִבְרֵי רִבִּי. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי הִיא. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי וַחֲבֵירָיו הֲלָכָה כְרִבִּי. וְאָמַר רִבִּי יוֹנָה וַאֲפִילוּ אֵצֶל רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לֵיהּ בְּגִין דְּתַנֵּי לָהּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם אָבִיו וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוֹסֵי וַחֲבֵירָיו הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי מְחֲבֵירָיו דְּלֹא תִיסְבּוֹר לְמֵימָר אוּף הָכָא כֵן לָכֵן צְרִיכָה מֵימַר הֲלָכָה כְרִבִּי.
Traduction
R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Yohanan: l’avis de Rabbi, disant que le vin et le vinaigre sont 2 espèces distinctes, est adopté comme règle. R. Hiya dit au nom de R. Yohanan que l’avis exprimé par notre Mishna est aussi celui de Rabbi (en désaccord avec les autres docteurs, dont l’avis a été adopté). R. Aba b. Cohen demanda en présence de R. Yossé: R. Hiya n’a-t-il pas dit au nom de R. Yohanan que, lorsque Rabbi est en désaccord avec l’un de ses compagnons, son avis l’emporte (non celui des rabbins)? Et, ajoute R. Yona, Rabbi eut-il pour contradicteur R. Eliézer b. Simon (la plus grande autorité de son temps), son avis l’emporterait encore? C’est que, répondit-on, comme cet enseignement a été rapporté par R. Ismaël bar R. Yossé au nom de son père et que, d’autre part, il est dit par R. Yossé au nom de R. Yohanan, qu’en cas de discussion de R. Yossé avec l’un de ses collègues l’avis de R. Yossé l’emporte, on aurait pu supposer qu’ici aussi l’avis de R. Yossé l’emporte; il a donc fallu dire expressément que l’avis de Rabbi est adopté.
Pnei Moshe non traduit
הלכה כדברי רבי. ארבי דתוספתא קאי והובא לעיל ספ''ב רבי אומר יין וחומץ שני מינין הן:
ר' חייא בשם ר' יוחנן. לא קאמר הכי אלא דה''ק ר' יוחנן דרבי היא מתני' דקתני התורם חבית של יין ונמצאת חומץ וכו' אינה תרומה אתיא כרבי דקסבר יין וחומץ שני מינין הן אבל לא קאמר בהדיא הלכה כרבי:
ר' בא בר כהן. הקשה לפני ר' יוסי אהאי לישנא משמיה דר' יוחנן דקאמר הלכה כדברי רבי ולמאי אצטריך ליה הכא לומר כן הא כבר שמעינן לה מיניה דלא כן א''ר חייא בשם ר' יוחנן הלכה כרבי מחביריו בכל מקום וא''ר יונה וכו' ואפי' ראב''ש דגדול ממנו חולק עליו הלכה כרבי:
א''ל בגין דתני לה ר' ישמעאל בר' יוסי בשם אביו. ברישא דהתוספתא דהכי איתא בפ''ד ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו תורמין יין על החומץ ואין תורמין חומץ על היין ועלה גריס התם רבי אומר יין וחומץ שני מינין:
וא''ר יוסי. הוא אמורא בשם ר' יוחנן דר' יוסי וחביריו הלכה כר' יוסי מחביריו דהשתא לא תסבור למימר אוף הכא כן והל' כר' יוסי לגבי רבי לכך צריכא מימר הכא הלכה כרבי:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יְהוּדָה הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה שֶׁהֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי בָּא בַּר יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יוּדָה הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. וּמִינָהּ אַתְּ שְׁמַע רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה.
Traduction
– R. Zeira et R. Jacob b. Idi au nom de R. Yohanan disent (102)Babli, Eruvin 46b.: lorsque R. Meir et R. Simon sont en désaccord, l’avis de R. Simon l’emporte (103)Voir Casuistique de R. Meir Lublin, 132Ê; et mme sŽrie, (Dema• 5, 11); si R. Simon et R. Juda sont en désaccord, ce dernier l’emporte, et il va sans dire que lorsque R. Meir et R. Juda contestent l’avis de R. Simon, celui de R. Juda prédomine. De même, R. Aba ou R. Jacob b. Idi dit au nom de R. Jonathan: si R. Meir et R. Simon sont en désaccord, l’avis du second l’emporte, et si R. Meir et R. Juda sont en désaccord, le 2e avis l’emporte; il va sans dire que si R. Meir et R. Juda sont opposés à l’avis de R. Simon, l’avis de R. Juda prédomine. On peut conclure de cette fin que lorsque R. Simon et R. Juda sont en désaccord, le 2e avis l’emporte (sans quoi, on l’eut dit formellement).
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא ר' יעקב וכו' ואצ''ל ר''מ ור''י שהלכה כר' יהודה. אע''ג דלא נשמע בהדיא לגבי ר''מ מכל מקום אם הלכה כר''ש לגבי ר''מ והלכה כר' יהודה לגבי ר''ש אם כן מכ''ש שהלכה כר' יהודה לגבי ר''מ:
ר' בא וכו'. קאמר דבהדיא קא''ר יוחנן הכי ר''מ ור''ש וכו' ואצ''ל ר''מ ורבי יהודה ור''ש הלכה כר' יהודה. כלומר דבין ר''מ ור' יהודה ובין ר''ש ור' יהודה הלכה כר' יהודה והשתא מינה את שמע דבהדיא קא''ר יוחנן הכי ר' יהודה ור''מ הלכה כר' יהודה כצ''ל:
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה נוֹתֵן שְׁתֵּיהֶן לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן נוֹתֵן לוֹ דְמֵי אַחַת מֵהֶן. אֵי זוֹ מֵהֶן נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי גְדוֹלָה אוֹ דְמֵי קְטַנָּה. מִן מַה דְתַנִּינָן מְדַמְּעוֹת כִּקְטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. הָדָא אָֽמְרָה דְּמֵי גְדוֹלָה נוֹתֵן לוֹ.
Traduction
Comment opère-t-on en ce cas? On les remet toutes deux au sacerdote, lequel restitue au propriétaire le montant de l’une d’elles. Quelle part le sacerdote rend-il, la grande ou la petite? Puisqu’il est dit: ''le mélange est constitué proportionnellement à la plus petite oblation'', cela prouve que le cohen restitue le montant de la grande oblation (que la petite seule est effective).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיצד הוא עושה וכו'. ובעי הש''ס נותן לו דמי הגדולה או דמי קטנה וקאמר ממה הן דתנינן מדמעות בקטנה שבשתיהן ולא משערינן בהראשונה שהיא הגדולה אלמא לקולא אזלינן הדא אמרה דמי גדולה נותן לו הכהן והקטנה דאזלינן בתרה היא שנותן להכהן בעד התרומה:
Troumot
Daf 15b
הלכה: 15b מַה נָן קַייָמִין אִם בְּמַמְחִין אַף רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֵי וְאִם בְּשֶׁאֵינָן מַמְחִין אוּף רַבָּנִין מוֹדִייִן. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר סְתָמָן אֵינָן מַמְחִין וְרַבָּנִין אָֽמְרִין סְתָמָן מַמְחִין.
Traduction
De quel cas la Mishna (3)Yebamot 113aÊ; Gitin 82b. parle-t-elle? Si les 2 associés sont aptes au prélèvement (et qu’il est indifférent lequel des deux prélève), R. aqiba doit reconnaître, aussi bien que les autres sages, la validité de la première oblation seule; s’il s’agit du cas d’inaptitude au prélèvement, les rabbins doivent aussi bien reconnaître que R. aqiba, la validité de chaque oblation? En effet, il s’agit seulement de l’ordinaire: or, selon R. aqiba, lorsqu’on ne précise pas la qualité des individus, on les déclare inaptes (et chaque oblation sera valable). au contraire, selon les autres sages, on les déclare en ce cas aptes à prélever l’oblation (et dès lors, la première seule sera valable).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה אנן קיימין. במתני':
אם בממחין. כלו' בשידוע שהן ממחין ומקפידין זע''ז בכל דבר שייעשה ברצון שניהם אם כן בזה לא הוי פליג ר''ע ואף הוא יודה לחכמים דתרומת הראשון תרומה היא דהא ודאי חדא תרומה צריכה ולא סגי בלא''ה והראשון שתרם לא היה צריך ליטול רשות מחבירו משום שבזה ודאי לא יקפיד השני שעכ''פ צריכין הן לתרום אלא דתרומת השני לא הויא תרומה כלל שהרי ראה שחסר מן הכרי ממה שהיה והו''ל למישאליה להראשון אם זה שנחסר מחמת התרומה הוא שכבר תרם ממנו ולא היה לו לתרום בלתי ידיעת חבירו ובהא לכ''ע תרומת השני אינה תרומה:
ואם בשאינן ממתין. שידוע הוא שאין מוחין ומקפידין זה על זה כ''א כל אחד מתרצה במה שעושה חבירו א''כ בזה אוף רבנן מודין לר''ע דתרומת שניהם תרומה היא דמכיון שהשני יודע שחבירו מתרצה בכל מה שעושה לא היה צריך לו לשאול אם כבר תרם או זה שנחסר מחמת דבר אחר הוא משום דסמכה דעתיה דאף אם תרם חבירו מ''מ יתרצה ג''כ למה שאני תורם וכיון שכן חלה שם תרומה גם על מה שתרם השני לכ''ע:
אלא כי אנן קיימין. לפלוגתייהו בסתם שאינו ידוע אם הן מקפידין זה על זה או לא דר''ע סבר סתם שותפין אינם ממחין זה על זה וסמכה דעתיה דהשני שיתרצה הראשון גם לתרומתו אפי' אם כבר תרם הוא וחכמים סברי דסתמן כממחין זה על זה והלכך תרומת הראשון מיהת תרומה היא לכ''ע כדאמרן דעל תרומה חדא אינן צריכין לטול רשות זה מזה והשני הוא דהיה צריך לשאול לחבירו מאחר שראה שנחסר מן הכרי דשמא כבר תרם חבירו ולא יתרצה על מה שיתרום עוד ולא הויא תרומתו תרומה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source