Troumot
Daf 14a
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוּדָה הִיא רִבִּי יוּדָה מַתִּיר 14a מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחָן. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר אֵינָהּ מִחְלְפָה תַּמָּן בְּכֹהֵן וְכָאן בִּבְעָלִים. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹתָנָן חָד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו וְחָד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִמִּידָּתוֹ וְלֹא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה וְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אֵינָהּ מוּחְלֶפֶת תַּמָּן בְּכֹהֵן וְכָאן בִּבְעָלִים הֲוֵי רִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן רִבִּי אִימִּי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן וְאַף מִשֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל עַל הַמְּבוּשָׁל וְכָל שֶׁכֵּן מִן הַמְּבוּשָׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. אָמַר רִבִּי אִימִּי לֹא תַנֵּי רִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
R. Yohanan dit que la Mishna permettant de prélever des olives conservées à l’huile pour libérer celles qui sont confites est conforme à l’avis de R. Juda (ci-après 11, 1), lequel permet cet échange, lorsqu’il est avantageux (le cohen préfère recevoir des olives supérieures). Il dit aussi: R. Juda n’est-il pas en contradiction avec lui-même, en disant ici que le non-cuit est meilleur, tandis que plus loin (ibid.) il dit que le cuit est préférable? Ce n’est pas une contradiction, dit R. Eliézer: plus loin, où il s’agit du cohen, il vaut mieux pour lui avoir du vin cuit, parce qu’il le conserve mieux; tandis qu’ici, il s’agit de la remise faite par les propriétaires, pour lesquels le vin non cuit est meilleur à boire. R. Eliezer et R. Yohanan expliquent différemment le motif des autres rabbins, opposés à R. Juda (11, 1), disant que le vin cuit a diminué: l’un dit que le nombre de ses buveurs a diminué, chacun ne l’aimant pas lorsqu’il est fort; l’autre dit qu’il a diminué en quantité. L’on ne savait pas lequel des 2 rabbins a exprimé chacune de ces 2 explications. Mais, puisque R. Yohanan a émis l’hypothèse d’une contradiction entre les 2 avis exprimés ici et ci-après par R. Juda, que d’autre part R. Eliézer l’a réfutée, c’est R. Yohanan qui est l’auteur de l’explication du motif des rabbins, d’après laquelle il est à craindre que le nombre des buveurs diminue (ce qui serait un préjudice pour le cohen, tandis que la réduction de quantité n’en serait pas une, la mesure à donner restant la même). De même, R. Juda bar R. Imi dit au nom de R. Simon b. Lakish que l’on craint de voir diminuer le nombre des buveurs (95)Toute cette argumentation se retrouve in-extenso, ci-aprs, (11, 1), fin ( 47d).. L’enseignement de la barayeta ne semble-t-il pas contester l’avis de R. Yohanan? Lorsqu’elle dit que l’on peut aussi employer du vin non cuit pour libérer le vin cuit, n’est-ce pas faire entendre qu’il est, à plus forte raison, permis d’employer du vin cuit pour libérer le non cuit (or, selon l’explication de R. Yohanan, qu’il y a diminution des buveurs, le vin cuit étant inférieur, comment celui-ci peut-il servir à libérer)? En effet, dit R. Imi, R. Yohanan ne croit pas à l’existence de cet enseignement.
Pnei Moshe non traduit
גמ' א''ר יוחנן דר' יודה היא. מתני' דקתני ויין שאינו מבושל על המבושל אתיא אפי' כר' יהודה וכלומר דאע''ג דלעיל ס''ל לר' יודא ופליג בבצל קטן שלם הכא לא פליג ומודה דדוקא שאינו מבושל על המבושל הוא דתורמין ומשום דלקמיה פריך ר' יוחנן דר' יהודה אדר' יהודה אקדמיה להא דמתני' דידן אתיא נמי כר' יהודה:
דר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ואמר רבי יוחנן וכו'. כלומר ומהא דלקמן בריש פרק י''א דתנינן אין מבשלין את היין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ואקשי עלה התם ר' יוחנן דמחלפה שיטתיה דר' יהודה דמהתם שמעינן דס''ל דיין מבושל עדיף טפי ומתני' דהכא דמשמע שאינו מבושל עדיף ולא פליג ר' יהודה וכדאמרן דאתיא נמי כר' יהודה וקשיא דידיה אדידיה:
רבי אלעזר אומר אינה מוחלפת. דלא קשיא דתמן בפרק י''א בכהן מיירי ומתיר ר' יהודה לבשלו שאף ע''פ שמחסר את היין בבישול מ''מ משביחו מחמת שהוא מתקיים לו ביותר משאינו מבושל וכאן במתני' בבעלים מיירי וצריך לתרום מן היפה לפי שנוח לו יותר להכהן ליטול יין חי כפי המידה:
ר' אלעזר ור' יוחנן. השתא מייתי פלוגתייהו בטעמא דמתני' דריש פרק י''א ואיידי דלעיל ודלקמן דפליגי התם בטעמא דאין מבשלין את היין של תרומה חד אמר מפני שממעטו משותיו שאינו שוה כ''כ כמו יין חי ובנ''א חפצין יותר לשתות יין חי מהמבושל:
ממידתו. שהוא נחסר על ידי בישול:
ולא ידעין. ומספקא לן איזה משניהן אמר טעם הזה ואיזה לאידך אלא מן מה דא''ר יוחנן לעיל מחלפה וכו':
הוי. דע''כ ש''מ דר' יוחנן דקאמר מחלפא שיטתיה דר' יהודא הוא דקאמר דטעמיה דהת''ק מפני שממעטו משותיו והלכך אפי' הכהן אין לו לבשלו ולעשותו גרוע מכמות שהיה:
ר' יהודה וכו'. קאמר נמי כר' יוחנן:
מתניתא. ברייתא פליגא על ר' יוחנן דתני בה תורמין אף משאינו מבושל וכו' ואם כן כל שכן מהמבושל על שאינו מבושל ולר' יוחנן הא קאמר דשאינו מבושל עדיף הוא:
א''ר אימי לא תני ר' יוחנן. להאי ברייתא דסמי להברייתא מקמי המתני':
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי הִילָא וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא מִמָּה שֶׁהוּא בִנְשִׂיאַת עָוֹן אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Traduction
Si l’on a prélevé d’une qualité inférieure pour libérer la bonne, est-il dit, l’acte est valable''. C’est que, dit R. Aboun b. Cahana au nom de Rabbi, comme il est écrit (Nb 18, 32): afin que vous ne supportiez pas de péché, cela indique que lorsqu’il y a transgression de défense (comme d’avoir pris du mauvais pour libérer le bon), le fait accompli est valable.
Pnei Moshe non traduit
א''ר בון בר כהנא בשם רבי. אמתני' קאי אהא דקתני ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ממה שהוא בנשיאת עון אם אינו תורם מחלבו אתה יודע דמה שעשה עשוי שאם אין תרומתו תרומה נשיאת חטא למה:
הָא דָבָר שֶׁהוּא אוֹכֶל מוּתָּר.
Traduction
''Ce n’est pas de la nourriture'', est-il dit. Si donc c’était de la nourriture, il serait permis en principe d'en user (sans tenir compte de la différence d’espèces).
Pnei Moshe non traduit
הא דבר שהוא אוכל. על הא דקתני חוץ מן הזונין שאינן אוכל קאי דמשמע הא דבר שהוא אוכל מותר לתרום ממנו ואע''פ שאינו יפה כל כך:
מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי. דְּאָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם אָבִיו תּוֹרְמִין מִן הַיַּיִן עַל הַחוֹמֶץ אֲבָל לֹא מִן הַחוֹמֶץ עַל הַיַּיִן. עָבַר וְתָרַם תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. רִבִּי אוֹמֵר הַיַיִן וְהַחוֹמֶץ שְׁנֵי מִינִין אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִסְתַּבְּרָה יוֹדֶה רִבִּי לִדְבַר תּוֹרָה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן שֶׁמּוּתָּר לִתְרוֹם מִן הַיַּיִן עַל הַחוֹמֶץ אַף הוּא סָבַר מֵימַר שֶׁמּוּתָּר לִתְרוֹם חוֹמֶץ עַל הִיַּיִן.
Traduction
Cette Mishna est conforme à l’avis de R. Ismaël bar R. Yossé qui enseigne au nom de son père on peut employer du vin pour libérer le vinaigre, non le vinaigre pour le vin mais, en cas de fait accompli, l'oblation est valable; Rabbi dit: le vin et le vinaigre forment 2 espèces différentes, et l’on ne peut pas prélever l’oblation ni la dîme de l’une pour l’autre. R. Josué b. Levi dit: il faut croire que Rabbi reconnaît qu’il est permis légalement de la prélever ainsi; seulement, Rabbi l’interdit par cette raison: si l’on autorisait en principe le prélèvement du vin pour le vinaigre, on supposerait aussi que l’inverse est permis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' דקתני מן הרע על היפה הויא תרומה בדיעבד כר' ישמעאל בר' יוסי הוא דאמר וכו'. בתוספתא פ''ד:
מסתברא יודה רבי לדבר תורה. מודה הוא דמן התורה מותר לתרום מן היין על החומץ ומ''ע דרבי דקאמר ב' מינין הן שאם אתה אומר וכו' ומדרבנן הוא דקאמר שאין תורמין מן היין על החומץ:
וְהַקִּישּׁוּת וְהַמְּלַפֶּפּוֹן מִן אֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי מִינִין. רִבִּי יְהוּדָה כְדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִין כְּדַעְתֵּין דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַקִּישּׁוּת וְהַמֵּלָפֶּפּוֹן אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּלְאַיִם.
Traduction
''Les courges et les concombres, est-il dit, forment une espèce; selon R. Juda, ce sont deux espèces''. Ils se conforment bien chacun à l’opinion dite ailleurs (96)Mishna (Kilayim 1, 2): ''Les courges et les concombres réunies ne constituent pas au champ un mélange hétérogène interdit (c’est une sorte); selon R. Juda, c’est interdit à titre d’hétérogène''.
Pnei Moshe non traduit
הקישות וכו' ר' יודה כדעתיה וכו'. כדפליגי בפ''ק דכלאים וכדפרישית במתני':
הדרן עלך אין תורמין
Troumot
Daf 14b
משנה: 14b הַתּוֹרֵם קִישׁוּת וְנִמְצָא מָרָה אֲבַטִּיחַ וְנִמְצְאָה סָרוּחַ תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל חוֹמֶץ אִם יָדוּעַ שֶׁהָֽיְתָה שֶׁל חוֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְרָמָהּ אֵינָהּ תְּרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְאִם סָפֶק תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵין חַייָבִין עַלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְכֵן הַשְׁנִייָה. נָֽפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחוּלִין אֵינָן מְדַמְּעָתָן נָֽפְלָה שְׁנִייָה לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָהּ מְדַמְּעָתָן נָֽפְלָה שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד מְדַמְּעוֹת כִּקְטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן.
Traduction
Si l’on prélève les courges (97)Babli, Yebamot 89aÊ; Qidushin 47b. pour l’oblation et qu’elles se trouvent être amères, ou un potiron et qu’il est tourné, l’objet prélevé est considéré comme oblation (interdite aux usages profanes), mais il faut la prélever à nouveau (pour ne pas léser le cohen). Si après avoir prélevé d’un tonneau de vin, il se trouve que c’est du vinaigre (98)Soit 2 espces distinctes dont l'une ne peut pas servir ˆ libŽrer l'autre., au cas où il est notoire que c’était déjà du vinaigre avant le prélèvement, l’oblation est nulle; au cas contraire, où le vin est aigri après le prélèvement, l’opération est valable. En cas de doute, l’objet prélevé est sacré (99)En ce cas, le cohen restitue au propriŽtaire le montant du 1er don., mais il faut un nouveau prélèvement pour dédommager le sacerdote. La première oblation, en ce cas, n’est pas tellement sacrée qu’elle constituerait un mélange, interdit à la consommation des non-sacerdotes (si elle était mêlée à moins de cent parts de produits égaux profanes); et il n’est pas dû de 5e supplémentaire (outre le capital) si l’on en mange; il en est de même pour la 2e oblation. Si l’une de ces 2 oblations se trouve mêlée à des objets profanes, cela ne constitue pas un mélange interdit; et de même si la seconde se trouve mêlée n’importe où. Si toutes deux se trouvent mêlées à une quantité d’autres produits, le mélange est constitué proportionnellement à la plus petite oblation, ou 2e (c.-à-d. s’il y a cent fois autant d’objets profanes que la 2e oblation, on en prélève l’équivalent de deux oblations que l’on remet au cohen, et le reste redevient accessible à tous; s’il y a moins de cent, tout le mélange est interdit).
Pnei Moshe non traduit
מתני' התורם קישות ונמצאת מרה. בגמרא קאמר משום דעשו אותה כספק אוכל כלומר כאלו לא ידוע אם בשעה שתרם מרה היתה או אח''כ נעשית כך הלכך הויא תרומה ויחזור ויתרום:
ונמצאת של חומץ. ואין תורמין מן החומץ על היין לפי שהוא מן הרע על היפה:
אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה. אע''ג דתנן בסוף פרק דלעיל אם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה שאני הכא דדעתו היה לתרום מן היין וכיון שנודע שהיתה של חומץ הויא לה תרומה בטעות ואינה תרומה ואם ספק אימתי נעשה חומץ תרומה ויחזור ויתרום ונותן שתיהם להכהן והכהן משלם לו דמי הגדולה שהיא תרומה הראשונה שהשניה מתמעטת לפי ערך של הראשונה שהופרשה משם והכהן נקרא מוציא מחבירו ועליו הראיה לפיכך אין לו לכהן אלא הקטנה ובעד הגדולה ישלם לו והכי אמרינן בגמרא בהלכה דלקמן:
הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה. אם נפלה לפחות ממאה חולין אין עושה אותן מדומע לפי שספק תרומה היא וכן השניה אם נפלה בפני עצמה:
ואין חייבין עליה חומש. זר שאכלה בשוגג לזו לבדה או לזו לבדה אינו משלם אלא הקרן ואינו חייב להחומש כדין שאר אוכל תרומה בשוגג לפי שכל אחת בפ''ע ספק תרומה היא:
מתני' נפלה אחת מהן. פירושא דמתני' דלעיל היא דקתני אינה מדמעת בפני עצמה כיצד נפלה אחת מהן לתוך החולין וכו':
מדמעת כקטנה שבשתיהן. ואם יש מהחולין כדי להעלות את הקטנה הותרו החולין ומעלה את התרומות שנפלו בהן ונותנן לכהן:
הלכה: הַתּוֹרֵם קִישׁוּת כו'. נִיחָא אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ. אֶלָּא קִישׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה לֹא מֵעִיקָּרָא הִיא מָרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עָשׂוּ אוֹתָן כְּסָפֵק אוֹכֶל. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי וּלְכָל הַדְּבָרִים עָשׂוּ אוֹתָן כְּסָפֵק אוֹכֶל. מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּטוּמְאָה וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְלוֹקִין עָלֶיהָ חוּץ לַחוֹמָה. עִירֶב בָּהּ נַעֲשֶׂה חַמָּר גַּמָּל. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כִּכָּר שֶׁנִּיטְמָא בְּסָפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַגָּעוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָמֵא. וְהָכָא טָהוֹר שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵיקוֹת.
Traduction
On comprend que si le potiron prélevé comme oblation se trouve être tourné (de mauvaise qualité), il faille donner une autre oblation dans le doute; mais pourquoi en faut-il une seconde pour l’oblation de courge qui se trouve être amère? Ne l’est-elle pas dès le principe? On la considère, répondit R. Yohanan, comme un objet de consommation douteuse, que chacun ne consomme pas (et, en raison du doute, il faut un second prélèvement). R. Yona ajoute que: sous bien d ‘autres rapports encore, on la considère comme un comestible douteux (entraînant la règle la plus grave): ainsi, elle est susceptible de l’impureté des mets; il faut la brûler si cette oblation devient impure; en cas de consommation par un étranger, il faut, en la restituant, ajouter un 5e supplémentaire; si on la mange hors de l’enceinte, on est passible de la peine des coups de lanière; enfin, si on l’emploie pour le mélange shabatique des distances (afin d’avoir la faculté d’aller plus loin), on devient à la fois âne et chameau (100)Commme l'‰ne prŽcde celui qui le mne et le chameau le suit, de mme celui qui aura posŽ un eroub douteux ne pourra plus ni avancer, ni reculerÊ; ne pas aller en avant, de crainte d'inefficacitŽ de l'eroub, ni reculer de crainte qu'il soit effectif.. On a enseigné ailleurs: lorsqu’un pain tombe sous le coup du doute d’impureté, s’il se trouve dans une propriété particulière, il devient impur en cas de doute; si c’est sur la voie publique, il reste pur; or, comment se fait-il qu’ici, pour la courge, on la traite comme pure, même chez un particulier? C’est qu’ici il y a double doute: 1° celui de savoir s’il y a eu un contact impur; 2° si c’est un objet de consommation ordinaire.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא אבטיח ונמצא סרוח. דאיכא למימר בשעה שתרם יפה היה ואח''כ נסרח אלא קישות ונמצאת מרה אמאי הויא תרומה ולא מעיקרא היא מרה דהא מסתמא כך היתה בתחלה:
עשו אותן כספק אוכל. לחומרא דאע''פ שאין דרך שתיעשה מרה אם לא היתה כך בתחלה מכל מקום הואיל ולא ידע בשעה שתרם שהיא מרה הויא תרומה אלא שצריך לחזור ולתרום שניה לתקן את טבלו:
ר' יונה בעי. אם לכל הדברים עשו אותה כספק אוכל ומטמא טומאת אוכלין דשמא אוכל הוא:
ושורפין אותה בטומאה. לתרומה זו שנטמאה דשמא תרומה גמורה היא כי לענין לחייב עליה חומש לזר שאכלה בשוגג ואם נימא דהא דתנן במתני' אין חייבין חומש על ספק תרומה לא קאי אלא על התורם חבית של יין ונמצאת חומץ דהתם איכא לספוקי שמא היתה של חומץ ולאו תרומה כלל היא אבל הכא הא אמרת דאע''פ שמסתמא מרה בתחילה אפ''ה עשו אותה כספק אוכל לחומרא:
ולוקין עליה חוץ לחומה. אם מעשר שני הוא. ולוקין לאו דוקא אלא אם אמרינן דמחיצה קולטת אותה כשאר מעשר שני שנכנס לירושלים שאסור לאכלו חוץ לחומה ולוקה עליו:
עירב בה. עירובי תחומין אם נימא דנעשה חמר גמל דהואיל וספק אוכל הוא הויא כספק עירוב ואין לו לא ממקום עירובו אלפים אמה ולא מביתו וה''ז כמנהיג חמר וגמל שזה מושכו לכאן וזה מושכו לכאן וכדתנן גבי ספק עירוב לר''מ ולר' יהודה בפ''ג דעירובין ולא איפשטא:
תמן א''ר יוחנן ככר שנטמא וכו'. בפ''ב דשבועות דקאמר ר' יוחנן כל ספק רה''ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות טהרות לכתחילה ואם עבר ועשה טהור ופריך התם מחלפה שיטת ר' יוחנן תמן אמר אם עבר ועשה טמא גבי נזיר שנטמא בקבר התהום ס''ל דמגלח עליה דכטומאה ודאית משוי לה וכאן אמר עבר ועשה טהור ומשני כאן ברה''י כאן בר''ה דאם הספק טומאה ברה''י היתה כודאי משויא לה ואפי' נגע אח''כ בה בר''ה טמא וכאן דאם עבר ועשה טהור אם נולדה הספק טומאה בר''ה מיירי והשתא קאמר הכא דהא פשיטא לן דאפי' למאי דמחמיר רבי יוחנן במגע בר''ה אם נולדה הספק טומאה ברה''י מודה הוא הכא דטהור שהן שני ספקות ספק אם אוכל הוא או לאו ואינו מקבל טומאה וספק אם נטמא או לא נטמא:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אֵין לָךְ מַר בְּקִישׁוּת אֶלָּא תוֹכוֹ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מוֹסִיף עַל הַחִיצוֹן שֶׁלָּהּ וְתוֹרֵם. רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי בָּעֵי דָּבָר שֶׁאֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עָלָיו חֲכָמִים חֲלוּקִין עָלָיו אֶלָּא עַל עִיקַּר בְּדִיקָתָהּ חֲלוּקִין.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Yossé (101)Tossefta sur Terumot 4.: la partie amère de la courge est tout interne (la seule que l’on ne peut pas manger). Comment alors fait-on pour équilibrer la perte? On ajoute d’une autre courge extérieure de quoi compléter l’oblation. R. Benjamin b. Levi objecta: se peut-il que les autres sages contestent un fait qu’il est facile de vérifier? (Ne voit-on pas si la courge est amère, ou non)? -Non: la question est de savoir si l’examen lui-même est possible (et de s’assurer d’avance de l’amertume).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ד הקשואין והדלועין שדרכן להשתמר יום אחד תורמין עליהן יום אחד ר' יוסי אומר אין לך מר בקישות אלא פנימי שבה ה''ז מוסיף על החיצון שבה ותורם כלומר מוסיף לפי השיעור שצריך הוא לתרום ומצרף עם החיצון שזה אינו מר ותורם וקס''ד דבהא גופה פליגי דלת''ק אף החיצון אינו ראוי אם מר הוא:
דבר שאיפשר לך לעמוד עליו חכמים חלוקים עליו בתמיה. וכי אין אנו יכולין לנסות אם החיצון מר הוא או לא והאיך שייך שחלוקין הן בדבר זה אלא על עיקר בדיקתה חלוקין הן דלת''ק אחר שעבר עליהן יום אחד צריך לבדוק אם נתקלקלו ולא יתרום. וכשבודק את הפנימי ומצאו מר אין לו לתרום אף מן החיצון ואפי' לא בדקו וע''ז פליג ר' יוסי וקאמר דכל זמן שלא בדק כ''א להפנימי בלבד אנו תולין דאין לך מר בקישות זו אלא פנימי שבה ויכול הוא להוסיף על החיצון ותורם עד שיבדוק גם להחיצון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source