אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי הִילָא וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא מִמָּה שֶׁהוּא בִנְשִׂיאַת עָוֹן אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר בון בר כהנא בשם רבי. אמתני' קאי אהא דקתני ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ממה שהוא בנשיאת עון אם אינו תורם מחלבו אתה יודע דמה שעשה עשוי שאם אין תרומתו תרומה נשיאת חטא למה:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוּדָה הִיא רִבִּי יוּדָה מַתִּיר 14a מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחָן. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר אֵינָהּ מִחְלְפָה תַּמָּן בְּכֹהֵן וְכָאן בִּבְעָלִים. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹתָנָן חָד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו וְחָד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִמִּידָּתוֹ וְלֹא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה וְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אֵינָהּ מוּחְלֶפֶת תַּמָּן בְּכֹהֵן וְכָאן בִּבְעָלִים הֲוֵי רִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן רִבִּי אִימִּי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן וְאַף מִשֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל עַל הַמְּבוּשָׁל וְכָל שֶׁכֵּן מִן הַמְּבוּשָׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. אָמַר רִבִּי אִימִּי לֹא תַנֵּי רִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר אימי לא תני ר' יוחנן. להאי ברייתא דסמי להברייתא מקמי המתני':
מתניתא. ברייתא פליגא על ר' יוחנן דתני בה תורמין אף משאינו מבושל וכו' ואם כן כל שכן מהמבושל על שאינו מבושל ולר' יוחנן הא קאמר דשאינו מבושל עדיף הוא:
ר' יהודה וכו'. קאמר נמי כר' יוחנן:
הוי. דע''כ ש''מ דר' יוחנן דקאמר מחלפא שיטתיה דר' יהודא הוא דקאמר דטעמיה דהת''ק מפני שממעטו משותיו והלכך אפי' הכהן אין לו לבשלו ולעשותו גרוע מכמות שהיה:
ממידתו. שהוא נחסר על ידי בישול:
ולא ידעין. ומספקא לן איזה משניהן אמר טעם הזה ואיזה לאידך אלא מן מה דא''ר יוחנן לעיל מחלפה וכו':
גמ' א''ר יוחנן דר' יודה היא. מתני' דקתני ויין שאינו מבושל על המבושל אתיא אפי' כר' יהודה וכלומר דאע''ג דלעיל ס''ל לר' יודא ופליג בבצל קטן שלם הכא לא פליג ומודה דדוקא שאינו מבושל על המבושל הוא דתורמין ומשום דלקמיה פריך ר' יוחנן דר' יהודה אדר' יהודה אקדמיה להא דמתני' דידן אתיא נמי כר' יהודה:
דר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ואמר רבי יוחנן וכו'. כלומר ומהא דלקמן בריש פרק י''א דתנינן אין מבשלין את היין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ואקשי עלה התם ר' יוחנן דמחלפה שיטתיה דר' יהודה דמהתם שמעינן דס''ל דיין מבושל עדיף טפי ומתני' דהכא דמשמע שאינו מבושל עדיף ולא פליג ר' יהודה וכדאמרן דאתיא נמי כר' יהודה וקשיא דידיה אדידיה:
רבי אלעזר אומר אינה מוחלפת. דלא קשיא דתמן בפרק י''א בכהן מיירי ומתיר ר' יהודה לבשלו שאף ע''פ שמחסר את היין בבישול מ''מ משביחו מחמת שהוא מתקיים לו ביותר משאינו מבושל וכאן במתני' בבעלים מיירי וצריך לתרום מן היפה לפי שנוח לו יותר להכהן ליטול יין חי כפי המידה:
ר' אלעזר ור' יוחנן. השתא מייתי פלוגתייהו בטעמא דמתני' דריש פרק י''א ואיידי דלעיל ודלקמן דפליגי התם בטעמא דאין מבשלין את היין של תרומה חד אמר מפני שממעטו משותיו שאינו שוה כ''כ כמו יין חי ובנ''א חפצין יותר לשתות יין חי מהמבושל:
הָא דָבָר שֶׁהוּא אוֹכֶל מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא דבר שהוא אוכל. על הא דקתני חוץ מן הזונין שאינן אוכל קאי דמשמע הא דבר שהוא אוכל מותר לתרום ממנו ואע''פ שאינו יפה כל כך:
מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי. דְּאָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם אָבִיו תּוֹרְמִין מִן הַיַּיִן עַל הַחוֹמֶץ אֲבָל לֹא מִן הַחוֹמֶץ עַל הַיַּיִן. עָבַר וְתָרַם תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. רִבִּי אוֹמֵר הַיַיִן וְהַחוֹמֶץ שְׁנֵי מִינִין אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִסְתַּבְּרָה יוֹדֶה רִבִּי לִדְבַר תּוֹרָה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן שֶׁמּוּתָּר לִתְרוֹם מִן הַיַּיִן עַל הַחוֹמֶץ אַף הוּא סָבַר מֵימַר שֶׁמּוּתָּר לִתְרוֹם חוֹמֶץ עַל הִיַּיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מסתברא יודה רבי לדבר תורה. מודה הוא דמן התורה מותר לתרום מן היין על החומץ ומ''ע דרבי דקאמר ב' מינין הן שאם אתה אומר וכו' ומדרבנן הוא דקאמר שאין תורמין מן היין על החומץ:
מתני' דקתני מן הרע על היפה הויא תרומה בדיעבד כר' ישמעאל בר' יוסי הוא דאמר וכו'. בתוספתא פ''ד:
וְהַקִּישּׁוּת וְהַמְּלַפֶּפּוֹן מִן אֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי מִינִין. רִבִּי יְהוּדָה כְדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִין כְּדַעְתֵּין דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַקִּישּׁוּת וְהַמֵּלָפֶּפּוֹן אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּלְאַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך אין תורמין
הקישות וכו' ר' יודה כדעתיה וכו'. כדפליגי בפ''ק דכלאים וכדפרישית במתני':
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אֵין לָךְ מַר בְּקִישׁוּת אֶלָּא תוֹכוֹ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מוֹסִיף עַל הַחִיצוֹן שֶׁלָּהּ וְתוֹרֵם. רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי בָּעֵי דָּבָר שֶׁאֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עָלָיו חֲכָמִים חֲלוּקִין עָלָיו אֶלָּא עַל עִיקַּר בְּדִיקָתָהּ חֲלוּקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דבר שאיפשר לך לעמוד עליו חכמים חלוקים עליו בתמיה. וכי אין אנו יכולין לנסות אם החיצון מר הוא או לא והאיך שייך שחלוקין הן בדבר זה אלא על עיקר בדיקתה חלוקין הן דלת''ק אחר שעבר עליהן יום אחד צריך לבדוק אם נתקלקלו ולא יתרום. וכשבודק את הפנימי ומצאו מר אין לו לתרום אף מן החיצון ואפי' לא בדקו וע''ז פליג ר' יוסי וקאמר דכל זמן שלא בדק כ''א להפנימי בלבד אנו תולין דאין לך מר בקישות זו אלא פנימי שבה ויכול הוא להוסיף על החיצון ותורם עד שיבדוק גם להחיצון:
תני. בתוספתא פ''ד הקשואין והדלועין שדרכן להשתמר יום אחד תורמין עליהן יום אחד ר' יוסי אומר אין לך מר בקישות אלא פנימי שבה ה''ז מוסיף על החיצון שבה ותורם כלומר מוסיף לפי השיעור שצריך הוא לתרום ומצרף עם החיצון שזה אינו מר ותורם וקס''ד דבהא גופה פליגי דלת''ק אף החיצון אינו ראוי אם מר הוא:
הלכה: הַתּוֹרֵם קִישׁוּת כו'. נִיחָא אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ. אֶלָּא קִישׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה לֹא מֵעִיקָּרָא הִיא מָרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עָשׂוּ אוֹתָן כְּסָפֵק אוֹכֶל. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי וּלְכָל הַדְּבָרִים עָשׂוּ אוֹתָן כְּסָפֵק אוֹכֶל. מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּטוּמְאָה וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְלוֹקִין עָלֶיהָ חוּץ לַחוֹמָה. עִירֶב בָּהּ נַעֲשֶׂה חַמָּר גַּמָּל. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כִּכָּר שֶׁנִּיטְמָא בְּסָפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַגָּעוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָמֵא. וְהָכָא טָהוֹר שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵיקוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן א''ר יוחנן ככר שנטמא וכו'. בפ''ב דשבועות דקאמר ר' יוחנן כל ספק רה''ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות טהרות לכתחילה ואם עבר ועשה טהור ופריך התם מחלפה שיטת ר' יוחנן תמן אמר אם עבר ועשה טמא גבי נזיר שנטמא בקבר התהום ס''ל דמגלח עליה דכטומאה ודאית משוי לה וכאן אמר עבר ועשה טהור ומשני כאן ברה''י כאן בר''ה דאם הספק טומאה ברה''י היתה כודאי משויא לה ואפי' נגע אח''כ בה בר''ה טמא וכאן דאם עבר ועשה טהור אם נולדה הספק טומאה בר''ה מיירי והשתא קאמר הכא דהא פשיטא לן דאפי' למאי דמחמיר רבי יוחנן במגע בר''ה אם נולדה הספק טומאה ברה''י מודה הוא הכא דטהור שהן שני ספקות ספק אם אוכל הוא או לאו ואינו מקבל טומאה וספק אם נטמא או לא נטמא:
עירב בה. עירובי תחומין אם נימא דנעשה חמר גמל דהואיל וספק אוכל הוא הויא כספק עירוב ואין לו לא ממקום עירובו אלפים אמה ולא מביתו וה''ז כמנהיג חמר וגמל שזה מושכו לכאן וזה מושכו לכאן וכדתנן גבי ספק עירוב לר''מ ולר' יהודה בפ''ג דעירובין ולא איפשטא:
ולוקין עליה חוץ לחומה. אם מעשר שני הוא. ולוקין לאו דוקא אלא אם אמרינן דמחיצה קולטת אותה כשאר מעשר שני שנכנס לירושלים שאסור לאכלו חוץ לחומה ולוקה עליו:
ושורפין אותה בטומאה. לתרומה זו שנטמאה דשמא תרומה גמורה היא כי לענין לחייב עליה חומש לזר שאכלה בשוגג ואם נימא דהא דתנן במתני' אין חייבין חומש על ספק תרומה לא קאי אלא על התורם חבית של יין ונמצאת חומץ דהתם איכא לספוקי שמא היתה של חומץ ולאו תרומה כלל היא אבל הכא הא אמרת דאע''פ שמסתמא מרה בתחילה אפ''ה עשו אותה כספק אוכל לחומרא:
ר' יונה בעי. אם לכל הדברים עשו אותה כספק אוכל ומטמא טומאת אוכלין דשמא אוכל הוא:
עשו אותן כספק אוכל. לחומרא דאע''פ שאין דרך שתיעשה מרה אם לא היתה כך בתחלה מכל מקום הואיל ולא ידע בשעה שתרם שהיא מרה הויא תרומה אלא שצריך לחזור ולתרום שניה לתקן את טבלו:
גמ' ניחא אבטיח ונמצא סרוח. דאיכא למימר בשעה שתרם יפה היה ואח''כ נסרח אלא קישות ונמצאת מרה אמאי הויא תרומה ולא מעיקרא היא מרה דהא מסתמא כך היתה בתחלה:
משנה: 14b הַתּוֹרֵם קִישׁוּת וְנִמְצָא מָרָה אֲבַטִּיחַ וְנִמְצְאָה סָרוּחַ תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל חוֹמֶץ אִם יָדוּעַ שֶׁהָֽיְתָה שֶׁל חוֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְרָמָהּ אֵינָהּ תְּרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְאִם סָפֶק תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵין חַייָבִין עַלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְכֵן הַשְׁנִייָה. נָֽפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחוּלִין אֵינָן מְדַמְּעָתָן נָֽפְלָה שְׁנִייָה לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָהּ מְדַמְּעָתָן נָֽפְלָה שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד מְדַמְּעוֹת כִּקְטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מדמעת כקטנה שבשתיהן. ואם יש מהחולין כדי להעלות את הקטנה הותרו החולין ומעלה את התרומות שנפלו בהן ונותנן לכהן:
מתני' נפלה אחת מהן. פירושא דמתני' דלעיל היא דקתני אינה מדמעת בפני עצמה כיצד נפלה אחת מהן לתוך החולין וכו':
ואין חייבין עליה חומש. זר שאכלה בשוגג לזו לבדה או לזו לבדה אינו משלם אלא הקרן ואינו חייב להחומש כדין שאר אוכל תרומה בשוגג לפי שכל אחת בפ''ע ספק תרומה היא:
הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה. אם נפלה לפחות ממאה חולין אין עושה אותן מדומע לפי שספק תרומה היא וכן השניה אם נפלה בפני עצמה:
אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה. אע''ג דתנן בסוף פרק דלעיל אם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה שאני הכא דדעתו היה לתרום מן היין וכיון שנודע שהיתה של חומץ הויא לה תרומה בטעות ואינה תרומה ואם ספק אימתי נעשה חומץ תרומה ויחזור ויתרום ונותן שתיהם להכהן והכהן משלם לו דמי הגדולה שהיא תרומה הראשונה שהשניה מתמעטת לפי ערך של הראשונה שהופרשה משם והכהן נקרא מוציא מחבירו ועליו הראיה לפיכך אין לו לכהן אלא הקטנה ובעד הגדולה ישלם לו והכי אמרינן בגמרא בהלכה דלקמן:
ונמצאת של חומץ. ואין תורמין מן החומץ על היין לפי שהוא מן הרע על היפה:
מתני' התורם קישות ונמצאת מרה. בגמרא קאמר משום דעשו אותה כספק אוכל כלומר כאלו לא ידוע אם בשעה שתרם מרה היתה או אח''כ נעשית כך הלכך הויא תרומה ויחזור ויתרום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source