Peah
Daf 34a
תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶחָד שְׁבִיעִית וְאֶחָד 34a שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בֵּיעוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָה לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כָּל עִיקָּר. מֵעַתָּה אַל יְהִי לוֹ קְדוּשָׁה וּקְדוּשָׁתוֹ מֵאֵילָיו לָֽמְדוּ. קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים. הֲרֵי הוּא כְקוֹדֶשׁ שֶׁקּוֹרִן עָלָיו אֶת הַהַלֵּל. וִיְהֵא מוּתָּר לְאוֹנֵן. תַּנִּי מַגִּיד שֶׁהוּא אָסוּר לְאוֹנֵן. וִיְהֵא חַייָב בְּבֵיעוּר. בְּגִין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר מִן הַבֵּיעוּר. וְיִפָּדֶה בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Traduction
Selon R. Simon b. Gamliel, au contraire, il importe peu que l’on soit dans la 7ème année de repos ou dans une autre année quelconque de la période agraire: il n’y a pas lieu, selon Shammaï, de prélever le cinquième (dû pour l’échange des objets sacrés), ni d’appliquer la règle de l’enlèvement des fruits à un moment donné (414)Comp. babli, Berakhot 35b.. Conformément à cette opinion (de R. Simon b. Gamliel) on a enseigné: Shammaï n’a pas du tout déduit des usages relatifs à la seconde dîme les règles pour les vignes plantées depuis quatre ans (415)A la fin de cet alinéa, on répète les termes du raisonnement précédent..
Pnei Moshe non traduit
תני רשב''ג וכו'. בתוספתא שם דפליג ארבי ואליבא דב''ש דלדידיה לא למדו ב''ש נטע רבעי ממעשר שני כל עיקר כדמפרש הש''ס ופריך מעתה וכו' דהא לא ילפי ג''ש דקדש כלל וכל הני פרכות ושינויי כדלעיל:
רִבִּי זְעִירָה בְּעִי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ מְנַיִין שֶׁהוּא טָעוּן פִּדְיוֹן קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים קוֹדֶשׁ חִילּוּלִים לָא מִתְמַנְעִין רַבָּנִין בֵּין הֵ''א לְחֵי''ת.
Traduction
R. Zeira demanda, en présence de R. Abahou: comment sait-on que, pour le plant de 4ème année, il faut le rachat (avant d’en consommer)? De l’expression sainteté digne de louange (appliquée à cette plantation), on conclut à l’obligation de l’échange; parce que les rabbins, en intervertissant les lettres (h) et (j) donnent au terme louange (employé par la Bible) aussi le sens d’échange (416)''Ils ne se laissent pas détourner de leur interprétation par la lecture rigoureuse des lettres. Cf. Mishna, (Maaserot 1, 2); (Shabat 7, 1)''.
Pnei Moshe non traduit
מנין שהוא טעון פדיון. וכן הוא במעשר שני שם:
הלולים. ודרשי' קידש חלולים דלא מתמנעין רבנן לדקדק בין ה' לח' לפי שמתחלפין זע''ז ומכאן שהוא טעון חילול:
תַּנִּי רִבִּי אַייְבוּ בַּר נַגַּרִי קוֹמֵי רִבִּי לָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמשִּׁיתוֹ יוֹסֵף עָלָיו. פְּרָט לְנֶטַע רְבָעִי שֶׁאֵין חַייָבִין עָלָיו חוֹמֶשׁ. וְחָזַר וְתַנָּא קוֹמוֹי שְׁתֵּי גְאוּלּוֹת הֵן אַחַת לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאַחַת לְנֶטַע רְבָעִי.
Traduction
R. Aibo bar Nagid, en présence de R. Ela fils de R. Ismaël, interprète le verset suivant (Lv 28, 31): si quelqu’un, est-il dit, rachète (une partie de la dîme), il devra y joindre le cinquième de la valeur, la répétition du terme de rachat implique que l’on fait une exception pour la plantation de vigne de la 4ème année et que, pour la racheter, on est dispensé d’ajouter le cinquième de la valeur (417)Ceci serait conforme à l'avis de Schammaï.; puis, réflexion faite, il dit au contraire que cette répétition de termes implique l’égalité d’obligations entre la seconde dîme et la plantation de vigne (pour toutes deux, il faut, en cas de rachat, un cinquième supplémentaire, selon l’avis de Hillel).
Pnei Moshe non traduit
תני ר' אייבו קומי ר' אילא. הך ברייתא דר' ישמעאל דדריש אליבא דב''ש דאין חומש לנטע רבעי דכתיב גבי מעשר ואם גאל וגו' עליו דוקא עליו הוא מוסיף חומש פרט לנטע רבעי וכו':
וחזר ר' אייבו ותני קומי ברייתא אחריתא. דס''ל כב''ה ומכפל גאל יגאל דרשינן שתי גאולות הן ודינן שוה לחיובא דחומש:
תַּמָּן תַּנֵּינָן רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי כָּל עִיקָּר. רִבִּי בִּיבִּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹדָה כְּבֵית שַׁמַּאי עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי כְּמַה דְּבֵית שַׁמַּאי אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. כֵּן רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּסוּרִיָּא וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְּסוּרִיָּא. אָמַר לֵיהּ חֲמִי מַה אָמַר לֹא אָמַר אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בֵּיעוּר הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים יֵשׁ לוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי בְסוּרִיָּא.
Traduction
On a enseigné ailleurs (418)Mishna, (Terumot 3, 9); selon l’avis de R. Juda, la loi relative à la plantation de vigne de 4ème année n’est pas applicable au champ d’un non-juif (en Syrie); selon l’avis d’autres sages, elle s’applique aussi à celui-ci. En effet, dit R. Eliezer, voici comment il faut lire l’enseignement de la Mishna: cette loi n’est nullement applicable au non-juif (hors Palestine). – R. Bivi dit en présence de R. Zeira, au nom de R. Eliezer: le motif de R. Juda est conforme à celui de Shammaï, selon l’explication de Rabbi; et, comme d’après lui, on a enseigné que l’on déduit de la loi sur la seconde dîme la règle relative à la vigne plantée depuis quatre ans, de même l’on a dit qu’il n’y a pas de seconde dîme à donner dans l’année du repos, et de même encore la règle relative à la plantation de 4ème année n’est pas alors applicable. Et c’est juste le même raisonnement qu’emploi R. Juda, en disant: on ne connaît la règle pour la plantation de la vigne que d’après cette relative à la seconde dîme; or, de même qu’il n’y a pas lieu de donner la seconde dîme en Syrie (hors de la Palestine), de même l’on n’applique pas dans ce pays la loi des plantations (comment donc se fait-il que l’on ne suive pas l’avis de Hillel)? Vois, lui fut-il répondu, ce que réplique Shammaï: il est dit seulement dans notre Mishna, selon Shammaï, que pour la dite vigne on n’est pas tenu de prélever la cinquième des produits, ni de les enlever de la maison à certain moment, tandis que les autres applications, telle que la sainteté de cette plantation (l’an 7ème), sont maintenues (419)On ne déduit rien de la dîme, puisqu'elle n'a pas lieu l'an 7.. Au contraire, selon R. Juda, on n’applique pas la loi sur les plantations aux non-juifs ou à la Syrie (420)Donc, il ne suit pas l'avis de Schammaï seul, mais l'avis général.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בסוף פ''ג דתרומות.
כיני מתניתא אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר. משום דלקמן קאמר דאיכא מאן דס''ל דבסוריא הוא דקאמר ר' יהודה אין לנכרי כרם רבעי דכל מצות התלוי' בקרקע אינם נוהגות בסוריא אלא מדרבנן דכיבוש יחיד הואי הלכך קאמר הכא דר''א מפרש דכיני מתניתא דלר' יהודה אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר ואפי' בא''י מקרקע שלו:
ר' ביבי בעי קומי ר' זעירא בשם ר' לעזר. כלומר דר''ז אמר בשם ר' לעזר הא דלעיל אליבא דר' יהודה ור' ביבי הקשה לו על זה:
אתייא דר' יהודה כב''ש. כלומר הא אנן חזינן דר' יהודה דמיקל בנטע רבעי כשיטת ב''ש היא דאתיא דמקילי בנטע רבעי והשתא קשיא דהא ע''ד דרבי דקאמר לעיל דלא למדו ב''ש נ''ר אלא ממע''ש וכמה דב''ש אמרי דלא למדין אנחנו נ''ר אלא ממעשר שני ולקולא וכדאמרן לעיל דלענין זה למדו כמה דתימ' אין מעשר שני בשביעית כן ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית ואם כן טמא נמי כן אליבא דר' יהודה דשיטתיה כב''ש היא ואיהו נמי ס''ל דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני ולקולא אי הכי נימא כמה דתימר אין מע''ש בסוריא ודכותיה אין נטע רבעי בסוריא מן התורה ותו לא ולנכרי נימא נמי דלא פליג ר' יהודה אלא בסוריא דהואיל ועיקרה אינה מן התורה בסוריא לא גזרו רבנן לנכרי בסוריא והשתא מנ''ל דר''י ס''ל אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר ואפי' בא''י:
חמי מה אמר לא אמר אלא אין לו חומש ואין לו ביעור. כצ''ל וכן הוא במ''ש שם. כלומר הרי לא אמר רבי אליבא דב''ש דלמדו נטע רבעי ממע''ש אלא לענין זה בלבד דאין לו חומש ואין לו ביעור בשביעית הא שאר כל הדברים יש לו ואינו נלמד ממע''ש לענין שאר דברים ולפ''ז איכא למימר דר''י לאו כשיטת ב''ש הוא דאמר למילתיה וא''כ ס''ל כב''ש האי דין דנכרי לא נלמד ממעשר שני כלל ולעולם אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר:
ר' יהודה אומר אין לעכו''ם כרם רבעי בסוריא. תוספתא היא בספ''ק דתרומות. וכלומר תניא כי קושיין דלא א''ר יהוד' אלא בסוריא בלבד:
שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְּעִי הָא בֵית שַׁמַּאי אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ שְׁלִישִׁית וְשִׁישִּׁית הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֹא יְהֵא בָהֶן נֶטַע רְבָעִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁלִישִׁית וְשִׁישִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֵשׁ בָּהֶן מַעֲשֵׂר עָנִי. שְׁבִיעִית אֵין בָּהּ מַעֲשֵׂר כָּל עִיקָּר.
Traduction
. Samuel bar Aba demanda: puisque l’école de Shammaï dit que l’on déduit la loi sur les plantations d’après celle de la seconde dîme, et que, ne prélevant pas de 2ème dîme dans l’année de repos il n’y a pas lieu non plus de prescrire ce qui est relatif à la plantation de 4ème année, faut-il dire de même que, pour les 3ème et 6ème années (421)C'est l'an où l'on donne la dîme des pauvres., il n’y a pas lieu d’appliquer la règle relative à la plantation, parce qu’il n’y a pas lieu non plus d’y appliquer la loi sur la seconde dîme? -Non, répondit R. Yossé, s’il est vrai que, pour les dites années 3ème et 6ème, il n’y a pas de seconde dîme, il y a du moins la dîme due aux pauvres en ces années, tandis qu’en la 7ème année il n’y a aucune dîme.
Pnei Moshe non traduit
שמואל בר אבא בעי. על עיקר מילתיה דרבי אליבא דב''ש הא ב''ש אמר כו' ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית כדאמר ר' לעיל והשתא נימא נמי ודכוותה שלישית וששית של השמטה שאין מעשר שני נוהג בהם והואיל ואין בהן מע''ש לא יהא בהן נטע רבעי:
חֵיפָא שְׁאַל הָא רִבִּי יוּדָה אָמַר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְסוּרִיָּא. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְסוּרִיָּא. דִּכְוָתָהּ לֹא לָֽמְדוּ תְרוּמַת תּוֹדָה אֶלָּא מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּמַה דְתֵימַר אֵין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בַּמִּדְבָּר וְדִכְוָתֵיהּ לֹא תְהֵא תְרוּמַת תּוֹדָה בַּמִּדְבָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא לָֽמְדוּ מִמֶּנָּה אֶלָּא לְשֵׁיעוּרִין.
Traduction
Hipa demanda: puisque R. Juda dit que l’on déduit seulement la règle relative aux plantations de cette relative à la seconde dîme, et que celle-ci n’ayant pas lieu d’être appliquée en Syrie, on n’y est pas non plus soumis à l’obligation sur la plantation de 4ème année; ne pouvait-on dire de même qu’on a seulement déduit la loi du prélèvement d’action de grâce (422)Elles étaient composées de 10 pains de diverses espèces. Voir Babli, Menahot 77b. de celle du prélèvement lévitique (10 % sur la dîme), et dira-t-on: comme il n’y a pas eu lieu d’appliquer ce dernier dans le désert (423)On sait que les dîmes ne furent appliquées qu'au bout de 14 ans de conquête palestinienne., on ne lui appliquera pas non plus le prélèvement d’action de grâce? On n’en a déduit par analogie, répondit R. Yossé, que la mesure réglementaire (un sur dix pains offerts à l’autel).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי. לא דמיא דשלישית וששית אע''פ שאין בהם מע''ש הרי יש בהן מעשר עני אבל שביעית אין בה מעשר כל עיקר ולא אמרו ב''ש דלמדין נטע רבעי ממעשר שני לקולא אלא בשביעי' בלבד הואיל ואין בה מעשרות כלל הלכך מקילין בה גם לענין נטע רבעי דאין לו חומש ולא ביעור.
חיפה שאל הא ר' יודה אמר וכו' כצ''ל וכן הוא במ''ש שם. כלומר דחיפה שאל לפי הברייתא דתוספתא דר' יהודה לא אמר אלא בסוריא וכשיטת ב''ש דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני וכמה דתימא אין מעשר שני בסוריא ודכוותה אין נטע רבעי בסוריא כדאמרי' לעיל והשתא אי נימא נמי בהא דכוותיה אשכחן בעלמא דלא למדו תרומת לחמי תודה אלא מתרומת מעשר והוא א' מעשרה כדתנן בפ' התודה ומכולן היה נוטל א' מעשרה מהן לתרומה ונימא דכמה דתימר אין תרומת מעשר במדבר שהרי לא נתחייבו בתרומות ומעשרות אלא לאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו וכך ודכוותה לא תהא תרומת תודה נוהגת במדבר ונפקא מינה להאומר הרי עלי לחמי תודה שבמדבר ואם לא היו נוהגין במדבר אין הנדר חל עליו כלל.
א''ר יוסי. דלא היא דלא למדו תודה מתרומת מעשר אלא לשיעורן א' מעשרה אבל לא ללמוד המקום והזמן שזה נוהג נוהג זה ושאני נטע רבעי ממעשר שני דהתם נלמד באיזה זמן היא נוהג ולפיכך נלמד ג''כ באיזה מקום הוא נוהג אבל תודה ולחמה היו קרבין במדבר:
תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא נִתְחַייְבוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֶטַע רְבָעִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ. אָמַר רַב חִסְדָּא אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה כְּשִׁיטַּת דְּרִבִּי יוּדָה אָבוֹי. כְּמַה דְּרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהוּא בְשִׁיטַּת בְּנוֹ סוּרִיָּא לְמֵדָה מֵאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֵין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמֵדָה מִסּוּרִיָּא.
Traduction
On a enseigné que R. Yossé b. R. Juda, ou R. Eleazar b. R. Simon dit: Israël n’a été tenu de suivre la loi sur la plantation de 4ème année qu’au bout de 14 ans de possession de la Palestine, savoir 7 ans pour la conquête et 7 autres ans pour la distribution du territoire entre les tribus. Cette opinion de R. Yossé bar R. Juda, dit R. Hisda, est conforme à l’explication de son père R. Juda; or, celui-ci dit (ici) que l’on déduit seulement la loi relative à la plantation (et n’a pas lieu en Syrie) de celle qui est relative à la seconde dîme; et, de même que celle-ci n’a été applicable qu’au bout de 14 ans, de même la loi sur la plantation n’a été applicable qu’au bout de 14 ans. R. Yossé dit au contraire: le père se conforme à la version de son fils; et, pour la Syrie (soumise plus tard que la Palestine), on a déduit la règle d’après celle des 14 ans (où tout était dispensé des droits), mais non à l’inverse (424)Il s'agit du cas de consécration de la deuxième dîme. Voir (Qidushin 2, 2).
Pnei Moshe non traduit
אתיא דר' יוסי בר''י בשיטת דר' יודה אבוי. דכמה דר' יהודה אמר לעיל בברייתא דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני דאינו נוהג בסוריא כמו דאינו נוהג מעשר שני בסוריא וה''נ ודכוותה דאין נטע רבעי נוהג אלא לאחר י''ד שנה כמו מעשר שני והיינו נמי דר' יוסי בר' יודה:
א''ר יוסי והוא בשיטת בני. כמו בנו. בתמיה דמהיכן אתה למד לומר כן אליבא דר' יודה דסבירא ליה דנטע רבעי ג''כ לאחר י''ד שנה דאת אמרת דר' יוסי אזיל בשיטת אבוי:
סוריא למדה מי''ד שנה ואין י''ד שנה למדה מסוריא. כלומר דבשלמא איפכא הוה שייך שפיר לומר דכמו דס''ל דנטע רבעי לא היה נוהג אלא לאחר י''ד שנה אבל קודם שכיבשו ונתיישבו בארץ לא נתחייבו א''כ ה''ה לזמן שאח''כ בסוריא דכיבוש יחיד הוא ולאו שמיה כיבוש אבל היאך נלמד זמן הקודם שלא היה נוהג קודם י''ד ממה דא''ר יודה בזמן שאח''כ שאינו נוהג בסוריא דאימא לך דלא יליף ר' יהודה נטע רבעי ממעשר לענין זה אלא דס''ל כסתמא דמתני' דשלהי פ''ק דקידושין דערלה נוהגת בכל מקום ואפי' בחו''ל וכיון דערלה בכ''מ גם נטע רבעי בכ''מ:
כְּתִיב וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִּׁית תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר הֲרֵי אַתְּ כְּמוֹסִיף פֵּירוֹת חֲמִישִּׁית עַל פֵּירוֹת רְבִיעִית מַה פֵּירוֹת חֲמִישִּׁית לִבְעָלִים. אַף פֵּירוֹת רְבִיעִית לִבְעָלִים. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי כְּרִבִּי יְהוּדָה. כְּמַה דְּרִבִּי יְהוּדָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו כֵּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו.
Traduction
Il est écrit (Lv 19, 25): en la cinquième année, vous pourrez en manger le fruit, etc. Or, dit R. Yossé le Galiléen, la fin de ce verset indique que l’on peut adjoindre les fruits de la cinquième année à ceux de la quatrième; et comme le propriétaire peut jouir des uns, il peut aussi s’approprier le montant des autres. R. Zeira ou R. Yossa dit, au nom de R. Yohanan, que cet avis de R. Yossé le Galiléen est conforme à celui de R. Juda: de même que, selon R. Juda, on déclare ce produit (de la deuxième dîme) comme faisant partie des biens du propriétaire (425)Tout le parag. 6 jusqu'à la fin est textuellement reproduit plus loin, même série, (Maasser Sheni 5, 3) ( 56a et b)., il en est de même pour le plant de quatrième année, selon R. Yossé (et l’argent sera profane).
Pnei Moshe non traduit
כתיב ובשנה החמישית וגו'. ברייתא היא בת''כ פ' קדושים והכי תנינן התם מנין לשלשים יום לפני ר''ה הרי הן ככל השנה ת''ל ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. ודריש מלהוסיף דל' יום לפני שנה החמישית הרי הן כחמישית:
ריה''ג אומר. להכי הוא דאתא ללמדנו ובשנה החמישית אדלעיל בשנה הרביעית קאי.
הרי את כמוסיף וכו' כלומר דהוקשו זה לזה לענין דממון הבעלים הן כמו של שנה החמישית:
כמה דר' יודה עושה אותו כנכסיו. דהא אמרינן לעיל דר' יודה בשיטת בית שמאי קאי דסבירא להו דיש לו פרט ועוללות כמו שאר הכרם דלאו ממון גבוה הוא אלא ממון בעלים וכן ריה''ג עושה נטע רבעי כנכסיו:
Peah
Daf 34b
משנה: הַמַּקְדִּישׁ אֶת כַּרְמוֹ עַד שֶׁלֹּא נוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת אֵין הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִייִם. וּמִשְּׁנוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִייִם. רִבִי יוֹסֵי אוֹמֵר יִתְּנוּ שְׂכַר גִּידּוּלִין לְהֶקדֵּשׁ. וְאֵי זוּ הִיא שִׁכְחָה בְּעָרִיס כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדָיו לִיטְּלָהּ. וּבְרוֹגָלִיּוֹת מִשֶּׁיַּעֲבוֹר מִמֶּנָּה.
Traduction
Si l’on déclare sa vigne consacrée, avant de pouvoir distinguer combien d’olelot elle contient, elles n’appartiennent pas aux pauvres; mais si l’on en connaissait déjà le nombre, elles reviennent aux pauvres (431)On ne peut pas consacrer ce qui leur revient.. Selon R. Yossé, ils doivent donner au trésor sacré le surcroît de leur valeur (depuis la consécration). Qu’appelle-t-on oubli des ceps (432)''Le terme chaldéen ''''aris, analogue à l'hébreu arish, lit (Ct 1, 16), a ici le sens de tiges superposées, suspendues.'' en tige? Ce que l’on ne peut plus atteindre en étendant la main. Quant aux ceps couchés à terre, les fruits sont déclarés oubliés, dès qu’on a passé auprès d’eux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ומשנודעו העוללו'. שניכר מה הוא אשכול ומהו העוללות:
העוללות לעניים. שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:
יתנו שכר גידולן להקדש. מה שמשביחין בכל שעה בתוך קרקע של הקדש יתנו העניים כפי אותו השבח להקדש והלכה כר' יוסי:
בעריס. כרם שהגפנים שלה מודלות ע''ג כלונסות ועצים וכדתנן בריש פ''ו דכלאים ונקרא עריס מל' אף ערשנו רעננה:
כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה. כלומר לאחר שעבר ממנה אם במקום שנזכר אינו יכול לפשוט את ידו וליטול קרינן ביה לא תשוב לקחתו:
וברוגליות. הן הגפנים העומדים ע''ג הקרקע שדורסים עליהם ברגל:
משיעבור ממנה. הוי שכחה דכל גפן וגפן מן הרוגליות כאומן בפ''ע חשיבא וכשעבר ממנה אין לו לשוב:
משנה: כֶּרֶם שֶׁכּוּלּוֹ עוֹלֵלוֹת רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת וְרִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לָעֲנִייִם. אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כִּי תִבְצוֹר לֹא תְעוֹלֵל אִם אֵין בָּצִיר מְנַיִין עוֹלֵלוֹת אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָא וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אֲפִילוּ כּוּלּוֹ עוֹלֵלוֹת אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר כִּי תִבְצוֹר לֹא תְעוֹלֵל אֵין לָעֲנִייִם בְּעוֹלֵלוֹת קוֹדֶם לְבָצִיר.
Traduction
Lorsqu’une vigne tout entière se compose d’olelot (petites grappes dues aux pauvres), elle appartient, selon R. Eliezer, au propriétaire; selon R. aqiba, elle est aux pauvres. R. Eliezer appuie son avis sur l’interprétation suivante: lorsque tu vendangeras ta vigne, est-il dit (Dt 24, 21), tu ne grappilleras pas; or, s’il n’y a pas de vendange, il ne peut y avoir d’olelot. R. aqiba se justifie ainsi: tu ne grappilleras pas, est-il dit (Lv 19) fussent toutes les grappes des olelot. – Mais s’il en est ainsi, répliqua l’interlocuteur, que signifie le commencement du verset? C’est seulement pour dire que la part des pauvres n’est pas due avant la vendange (mais dès qu’elle commence).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כרם שכולו עוללות שאין בו אשכול שיש לו כתף ונטף:
אם אין בציר מנין עוללות. כשאין לבה''ב לבצור א''כ אין חיוב עוללות דכי תבצור כתיב:
וכרמך לא תעולל. משמע אפי' כולו עוללות לא תקח ולעניים הן:
קודם הבציר. קודם שיתחיל הבע''ה לבצור ומפרש בגמ' כמה יבצור שיהא חייב בעוללות והלכה כר''ע:
הלכה: וְדִכְווָתָהּ אִם אֵין בָּצִיר אֵין פֶּרֶט עַד שֶׁיְּהֵא בָּצִיר בְּצַד הַבָּצִיר. אֲכָלָתָן חַיָּה לֹא.
Traduction
La vigne entièrement composée de petites grappes appartient au propriétaire, car, s’il n’y a pas de vendange, il n’y a pas lieu d’appliquer la loi sur le grappillage; il faut pour cela qu’il y ait un reliquat de vendange. Si une bête féroce a dévoré les fruits (430)Bien qu'elle ait laissé quelques grappilles., ce droit des pauvres n’est pas non plus applicable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ודכוותה אם אין בציר אין פרט. והפרט שנופל מאליו קודם שיתחיל לבצור אין לעניים בהם כלום כדכתיב וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט הוקש הפרט לעוללות:
עד שיהא בציר בצד הבציר. כלומר עד שיתחיל הוא לבצור ויהיה שיעור הבציר כדלקמיה בצד הבציר שהתחיל הוא הא אכלתן חיה לא ראינו מצטרף עם מה שהבציר לשימור בציר:
הלכה: תַּמָּן תַּנֵּינָן מַתִּירִין בְּגֻמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. אָֽמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים אֵין אַתֶּם מוֹדִין לָנוּ בְּגִידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ שֶׁהֵן אֲסוּרִין. אָֽמְרוּ לָהֶן אֲבוֹתֵינוּ כְּשֶׁהִקְדִּישׁוּ לֹא הִקְדִּישׁוּ אֶלָּא קוֹרוֹת מִפְּנֵי בַּעֲלֵי אֶגְרוֹף שֶׁהָיוּ בָאִין וְנוֹטְלִין אוֹתָן בִּזְרוֹעַ. מַה רִבָּנִין סָֽבְרִין מֵימַר קוֹרוֹת וּפֵירוֹת הִקְדִּישׁוּ. וַאֲפִילוּ תֵימַר קוֹרוֹת וּפֵירוֹת קוֹרוֹת הִקְדִּישׁוּ וּפֵירוֹת לֹא הִקְדִּישׁוּ. צְרִיכָה לְרַבָּנִין הַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אִילָן מַהוּ שֶׁיְּשַׁייֵר לוֹ בְגִידוּלֵיהֶן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מִשְּׁנוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִייִם. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ לֹא נוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת יְהוּ הָעוֹלֵלוֹת שֶׁל עֲנִייִם. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהִיא כֶּרֶם הֶקְדֵּשׁ כְּהָדָא דְתַנִּי הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם לְהֶקְדֵּשׁ פָּטוּר מִן הָעָרְלָה וּמִן הָֽרְבָעִי וּמִן הָעוֹלֵלוֹת וְחַייָב בִּשְׁבִעִית.
Traduction
On a enseigné dans la Mishna (433)''(Pessahim 4, 9), et même série, 31c; babli, ibid., 57a; tossefta, même chapitre.'': entr’autres choses répréhensibles, les gens de Jériho se permettaient de manger les pousses, ou rejetons (434)Selon certains commentateurs (version de la Mishna par Jost), le mot serait GMZY une corruption du grec gennaô ou gignomai, des arbres consacrés auparavant. Ne reconnaissez-vous pas, leur demandèrent les sages, que les produits des arbres consacrés sont interdits? Nos ancêtres, répondirent-ils, en consacrant les arbres (435)Tossefta sur le Menahot 13, et sur le Zevahim 11., n’avaient l’intention que d’interdire l’accès du tronc; sans quoi, des hommes violents (436)Littéralement: les maîtres du poignet. venaient les enlever (donc, les excroissances latérales, non sacrées, peuvent être consommées). Que répliquent à cela les rabbins? Ils sont d’avis que les deux objets, le tronc aussi bien que les produits, ont été consacrés simultanément; en outre, si le tronc seul avait été consacré, il eût fallu ajouter, selon eux, que les produits ne le sont pas (afin d’éviter toute équivoque). Si quelqu’un déclare sacré un potager, ou série d’arbres fruitiers, a-t-il le droit de toucher aux rejetons, qui poussent à la consécration? – Ne pourrait-on supposer que la réponse à faire sur cette question se déduit de ce que dit la Mishna: ''Si l’on connaît le nombre des olelot, y est-il dit, elles appartiennent aux pauvres'' (donc, la consécration n’atteint pas ce qui ne fait pas partie intégrante de la plantation)? Toutefois, observe-t-on, il n’en est pas tout-à-fait de même ici, car on ne saurait déclarer sacré ce qui ne vous appartient pas (ce qui est aux pauvres). Puisqu’il en est ainsi, devrait-on aussi attribuer aux pauvres les olelot, même si la consécration a eu lieu avant que leur nombre soit connu (contrairement à la Mishna)? Il y a une exception pour la vigne, parce qu’elle a été pour ainsi dire, dès le principe, consacrée entièrement. C’est ainsi qu’il a été dit ailleurs (437)Tossefta sur péa. 3.: toute vigne plantée pour un but consacré d’avance est dispensée des obligations pour fruits des 3 premières années, plantation de 4ème année, olelot dues aux pauvres; mais elle est soumise aux lois sur le repos agraire de la 7ème année.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינין. ס''פ מקום שנהגו גבי ו' דברי' שעשו אנשי יריחו ושלשה מיחו בידם חכמים וא' מהם מתירין בגמזיות של הקדש ענפי האילן שצמחו לאחר שהקדישו האילן היו נוהגין בהן היתר. וגרסי' לכולה דהסוגיא שם:
אמרו להן חכמים וכו'. תוספתא בסוף פ''ג דפסחים:
מפני בעלי אגרוף. שהיו ביניהן והיו נוטלין זה מזה בזרוע עמדו והקדישו האילנות לשמים ולא הקדישו מתחלה אלא הקורות שאותן היו בעלי אגרוף נוטלין בזרוע וכך הוא בהדיא בתוספתא פ''ט דזבחים:
מה רבנן סברין מימר קורות ופירות הקדישו. כצ''ל וכן הוא בפסחים. כלומר דשואל הש''ס וכי מטעם זה מיחו בידם שהיו סוברין שהקורות וגם הפירות והן הגידולין שלאחר מיכן הקדישו בתמיה:
וקאמר דלא היא. ואפי' תימר קורות הקדישו פירות לא הקדישו צריכא לרבנן. וכן הוא שם. כלומר דלעולם לא הקדישו בפירוש הגידולין ואפ''ה מספקא להו לרבנן ומשום שגידולי הקדש הן וכדבעי לקמיה והלכך לא הסכימו עמהם על שנהגו בהן היתר בלי שום ספק:
המקדיש שדה אילן. דאיבעיא להו המקדיש שדה אילן מהו שיהא לו שיור בגידוליהן או דאסורין לו מפני שהן גידולי הקדש:
נשמעינה מן הדא. מהמתני' דקתני אם משנודעו העוללות הקדיש העוללות לעניים והרי הן גידולי הקדש ואעפ''כ הן לעניים אלמא דיש שיור לגידולין:
שנייא היא. הכא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא חל עליהם הקדש כלל:
מעתה. א''ה דאין הקדש חל על חלק העניים מאי אריא משנודעו אפי' לא נודעו העוללות יהיו העוללות שאח''כ לעניים דאותן לא הוו הקדש:
שנייא היא שהיא כרם הקדש. דמאחר שלא נודעו בשעה שהקדיש הוו כעוללות מכרם הקדש ואין בהן לעניים:
כהדא דתני. בתוספתא פ''ג:
פטור מן הערלה. דלכם כתיב פרט לשל הקדש וכיון דאין ערלה אין רבעי:
ומן העוללות. דכרמך כתיב פרט לשל הקדש וכן דריש בספרי ובתוספתא חסר ומן העוללות:
וחייב בשביעית. כדדריש ר' יוחנן דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' והא כתיב בתריה שבת לה' אלא ללמדך אפי' דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו.
וְכַמָּה הוּא בָּצִיר דְּבֵית שִׁילָא אָֽמְרֵי שְׁלֹשָׁה אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין רְבִיעַ.
Traduction
Et qu’appelle-t-on vendange? (De combien doit être la récolte?) L’école de Shila dit qu’il faut au moins cueillir trois grappes qui produisent un quart de loug (assez fortes pour cela; en ce cas, l’oubli est dû aux pauvres).
Pnei Moshe non traduit
וכמה הוא שיעור בציר. שיהא אח''כ חייב בעוללות:
שהן עושין רביע. שיכול לעשות מהן יין רביעית הלוג כדאשכחן בעלמא ששיערו ברביעית:
וְהָא רִבִּי עֲקִיבָה מְקַייֵם תְּרֵי קְרָאֵי. וּמָה דְרִבִּי לִיעֶזֶר וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְאֵין לָעֲנִייִם בְּעוֹלֵלוֹת קוֹדֶם לְבָצִיר זָכָה בָהֶן בַּעַל הַבַּיִת לְפוּם כָּךְ צָרִיךְ מֵימַר וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל.
Traduction
On comprend l’opinion émise par R. aqiba, parce qu’elle explique la raison d’être des deux versets bibliques (celui du Lévitique et celui du Deutéronome); mais, selon R. Eliézer, quel parti doit-on tirer du verset (du Lévitique), sur lequel se fonde R. aqiba? Ce verset, selon lui, a pour but d’indiquer ceci: comme les pauvres ne peuvent prendre les grappes qu’après la vendange, on pourrait croire que le maître du champ peut se les approprier (et les prendre avant la vendange, à titre de fruits abandonnés). c’est pourquoi, il a fallu dire textuellement: tu ne prendras pas les petites grappes de la vigne (même avant la vendange).
Pnei Moshe non traduit
והא ר''ע מקיים תרי קראי. ניחא לר''ע דדריש ומקיים נמי קרא דר''א כדאמר במתני':
ומה דר' אליעזר. ומה מקיים ר''א בקרא וכרמך לא תעולל. שלא תאמר הואיל ואין לעניים בעוללות קודם לבציר כלומר דבהא וודאי ר''א נמי ס''ל דעוללות אחר כי תבצור נאמרו וה''א דהואיל ואכתי אין לעניים זכות בהם א''כ יזכה בהן בעה''ב אם הוא רוצה דלא נתחייב ליתן להעניים עד אחר שיבצור:
לפום כן צריך מימר וכרמך לא תעולל. ושם לא הוזכר בציר לומר לך דלעולם הבעה''ב אינו יכול לזכות בהן אלא יתקיימו עד שיתתיל לבצור שיעור בציר ואז יזכו בהן העניים:
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעִי קוֹמֵי 34b רִבִּי זְעִירָא כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיוֹ מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. אָמַר לֵיהּ כַּיי דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא סוֹף דָּבָר הֲלָכָה זוּ אֶלָּא כָּל הֲלָכָה שֶׁהִיא רוֹפֶפֶת בְּבֵית דִּין וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ צֵא וּרְאֵה מַה הַצִּיבּוּר נוֹהֵג וּנְהוֹג. וַאֲנָן חָמֵיי צִיבּוּרָא דְּלָא מַפְרְשִׁין. אָמַר רִבִּי מָנָא אִילּוּ נֶאֱמַר כְּבֵית שַׁמַּאי וְיֵשׁ צִיבּוּר כְּבֵית שַׁמַּאי. אָמַר רִבִּי אָבִין כְּלוּם לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְּתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
R. Jérémie demanda devant R. Zeira: d’après celui qui déclare que l’on considère ce produit de quatrième année comme faisant partie des biens du maître, est-il tenu de prélever les dîmes? Il en est de cela, répondit Rabbi, comme de ce qu’a dit ailleurs R. Abin au nom de R. Josué b. Levi: en réalité il n’y a pas de règle à ce sujet; mais, pour tout avis qui reste indécis (426)Lévy, Chald. Woerterbuch, traduit RFF par trembler. Comp. même série, (Yebamot 7, 2) ( 8a) et Babli Berakhot 45b (t. 1 p. 413). devant le tribunal, et pour lequel on ne peut se prononcer, faute de règle définitive, on se guide d’après l’usage adopté pour le public; or, nous voyons que le public n’a pas l’habitude de prélever la dîme en ce cas (donc, on peut s’en passer). R. Mena dit: pouvons-nous admettre l’hypothèse qu’il ait suivi l’avis de Shammaï? Est-ce l’habitude du public de suivre l’avis de Shammaï, en thèse générale? En effet, répondit R. Abin, on n’a déduit la règle au sujet de la plantation de quatrième année, que d’après la seconde dîme; et de même que la seconde dîme n’est pas soumise aux dîmes générale, de même la plantation de quatrième année n’y est pas soumise.
Pnei Moshe non traduit
מהו שיהא חייב במעשרות. כשאר תבואת הכרם שלו:
א''ל. בזה נימא כהאי דאמר ריב''ל לקמן בפ''ה דמעשר שני וכן בפ''ז דיבמות לא סוף דבר הלכה זו וכו' דקאמר התם אלא בכ''מ שהלכה רופפת בב''ד ומסופקת לידע מה טיבה צא וראה מה הציבו' נוהג ונהוג כן ואנן רואין להציבור דלא מפרשין מעשרות מנ''ר:
א''ר מנא אילו נאמר כב''ש. כלומר הלא השאלה היא למ''ד שעושה אותו כנכסיו וזהו כב''ש כדלעיל ואי להאי מ''ד חייב במעשרות או לא ואת אמרת לי ראה איך הציבור נוהג ויש צבור כב''ש בתמיה וכי הצבור אליבא דב''ש סברי הלא אין הלכה כב''ש ואנן אליבא דב''ש גופייהו ולמאן דס''ל כוותייהו מיבעיא לן:
א''ר אבון. דאף אליבא דב''ש נוכל לפשוט דכלום למדו נטע רבעי לקולא אלא ממעשר שני וא''כ כמעשר שני דלא שייך להפריש ממנו מעשר אחר וה''ה בנטע רבעי כן:
רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עִיסַּת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם כְּרִבִּי מֵאִיר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה כְּרִבִּי יְהוּדָה חַייֶבֶת בְּחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם אֲבָל בִּגְבוּלִין לֹא.
Traduction
R. Aba bar R. Hiya dit au nom de R. Yohanan que, pour la pâte faite à Jérusalem avec de la farine de seconde dîme (427)On sait qu'elle devait être consommée à Jérusalem., on est dispensé, selon R. Meir (428)D'après lui, la 2ème dîme étant un bien sacré et étranger, l'oblation n'a pas lieu d'être prise au même titre, que sur un bien propre. Voir Qidushin 1. c., de prélever la part sacerdotale (ou Halla); selon R. Juda, on y est tenu (cette valeur appartenant au propriétaire, il devra en prélever les parts légales). Ce dernier avis, dit R. Yona, ne s’applique qu’à Jérusalem (où on la consomme), mais non aux autres parties de la Palestine (429)Voir Babli, Sanhedrin 112..
Pnei Moshe non traduit
כר''מ. דס''ל ממון גבוה הוא פטורה מן החלה דלאו עריסותיכם מיקריא ולדר''י דפליג עליה ולאו ממון גבוה הוא חייבת בחלה:
לא אמר אלא בירושלם אבל בגבולין. וקודם שנפדה לא דד''ה ממון גבוה הוא:
רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֶן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְחַייֵב בְּפֶרֶט מַהוּ שֶׁתְּהֵא חַייֶבֶת בְּחַלָּה. אָמַר לֵיהּ וְלֹא רִבִּי יוּדָה הִיא וְסָֽבְרִינָן מֵימַר כָּל הָדָא הִלְכְתָא רִבִּי יוּדָה כְּבֵית שַׁמַּאי.
Traduction
R. Aba bar Cohen demanda en présence de R. Yossé: d’après celui qui déclare que le produit de quatrième année est soumis à l’obligation du grappillage (c’est-à-dire, d’après Shammaï), faut-il aussi soumettre au prélèvement de la pâte celle qui est de seconde dîme? N’est-ce pas l’avis de R. Juda, lui fut-il répliqué (c’est l’avis qu’il vient d’énoncer); et l’on pourrait en conclure que toutes ces règles de R. Juda sont conformes à Shammaï (qui exige en ce cas, les droits des pauvres; en réalité, R. Juda admis l’avis de Hillel, et les dits produits sont considérés comme profanes).
Pnei Moshe non traduit
כדברי מי שהוא מחייב. לנטע רבעי בפרט מהו שתהא חייבת בחלה:
א''ל ולא ר' יהודה היא. דהוא קאי בשיטתיה דב''ש דמתני' והלא סברין אנן מימר דכל הדא הלכתא דר' יודא כב''ש היא כדאמרינן לעיל והשתא לר יהודה הא אמרינן דעיסת מע''ש חייבת בחלה וה''ה נטע רבעי דבעי אליבא דר' יהודה דסובר דילפינן נטע רבעי לכל מילי ממעשר שני וממון בעלים הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source