Peah
Daf 29b
משנה: 29b רָאשֵׁי הַשּׁוּרוֹת עוֹמֶר שֶׁכֶּנֶּגְדּוֹ מוֹכִיחַ. הָעוֹמֶר שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ לְהוֹלִיכוֹ אֶל הָעִיר וְשָׁכַח מוֹדִים שֶׁאֵינוֹ שִׁכְחָה. אֵלּוּ הֵן רָאשֵׁי הַשּׁוּרוֹת שְׁנַיִם שֶׁהִתְחִילוּ בְאֶמְצַע הַשּׁוּרָה זֶה פָנָה לְצָפוֹן וְזֶה פָנָה לְדָרוֹם וְשָֽׁכְחוּ לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן. שֶׁלִּפְנֵיהֶן שִׁכְחָה וְשֶׁל אַחֲרֵיהֶן אֵינוֹ שִׁכְחָה. הַיָּחִיד שֶׁהִתְחִיל מֵרֹאשׁ הַשּׁוּרָה וְשָׁכַח לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. שֶׁלְּפָנָיו אֵינוֹ שִׁכְחָה וְשֶׁלְּאַחֲרָיו שִׁכְחָה. שֶׁהוּא בְּבַל תָּשׁוּב. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא בְּבַל תָּשׁוּב שִׁכְחָה וְכָל שֶׁאֵינוֹ בְּבַל תָּשׁוּב אֵינוֹ שִׁכְחָה.
Traduction
Pour les extrémités des rangées de gerbes (en ce qui concerne l’oubli), on se dirige d’après celle qui est placée vis-à-vis (et l’on décide, d’après cela, si elle avait été oubliée ou non). Quant à la gerbe que l’on avait déjà en main pour la transporter en ville et que l’on a ensuite oubliée, l’on est unanime à ne pas la considérer comme oubliée. Voici la règle à adopter en fait d’extrémités des rangées (afin de décider pour les cas douteux d’oubli): lorsque 2 hommes se placent au milieu d’une rangée pour commencer la moisson, dont l’un se tourne vers le nord et l’autre vers le midi et qu’ils aient oublié tous deux une gerbe devant eux et une autre derrière eux, ce qui était devant eux, est considéré comme oubli (et revient aux pauvres), mais non ce qui était derrière eux (l’un comptait sur l’autre, et l’on peut le reprendre). Si une personne seule a commencé la moisson en tête d’une ligne et qu’elle ait oublié des épis en avant et en arrière, ce qu’elle aura laissé au-devant n’est pas un oubli, mais en arrière c’en est un (332)Babli, Baba Metsia 11a., en vertu du précepte biblique: tu ne retourneras pas en arrière. Voici donc la règle générale: s’il faut retourner, c’est un oubli, et non au cas contraire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח. כלומר אם שכח עומר אחד ואתה יכול לתלותו שרוצה לעשות ממנו אח''כ ראש שורה העומר שכנגדו מוכיח הוא אם כך הוא שראוי לעשות ממנו ראש שורה אינו שכחה כדמפרש לה בסיפא ואלו הן ראשי שורות וכו'.
העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכו'. כדאמרי' בהלכה דלעיל דבזה שהחזיקו על מנת להוליכו לעיר הכל מודים בה ואף לב''ה דפליגי התם בנטלו ממקום למקום ואפי' הניחו סמוך לגפה ולגדיש מודים בעל מנת להוליכו לעיר שכבר זכה בו ואם שכחו אחר שהניחו באיזה מקום שיהיה לא הוי שכחה. והא דהפסיק התנא בדין זה בתוך הדין של ראשי שורות ללמדנו דמה דאמר העומר שכנגדו מוכיח קאי על חלוקה שיכול לתלותו בראש שורה דאז אינו שכחה כדקתני בסיפא ואת שלאחריהם אינה שכחה כדמפרשי' לקמן ואשמעינן דדין העומר שכנגדו מוכיח לא הוי שכחה כמו בהעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר דהכל מודים בו שאינו שכחה:
אלו הן ראשי שורות. שאמרנו בהן דהעומר שכנגדו מוכיח.
שנים שהתחילו באמצע השורה. האי שהתחילו קאי בין שהתחילו לקצור באמצע שורה של קמה ובין שהתחילו ליקח מהעמרים המונחים שורות שורות על פני השדה והתחילו מהאמצע של השורה כדקאמר בגמ' דדין קצירת הקמה ודין אסיפת העמרים שוין הן לענין שכחה:
זה פנה לצפון וזה פנה לדרום וכו' שלפניהם שכחה. דמכיון שהתחילו מאמצע השורה ושכח כל אחד מהן ממה שלפניו בין לקצור הקמה או באסיפת העמרים אין כאן העומר שכנגדו מוכיח לפי שאי אתה יכול לומר כאן דמה שהניח זה מלקצור או מלעמר ודילג את שלפניו הוא משום שרוצה לעשות שורה ממזרח למערב דזה אינו שהרי אנו רואין שהולך וקוצר באותה שורה עצמה להלן ממקום הזה או מהעומר הזה ולצפון וכן חבירו לדרום וא''כ מה שהניחו זה המקום מלקצור או זה העומר מלאסוף מחמת שכחה הוא שהניחו אבל מה שלאחריהם והיינו במקום שהתחילו הניחו שם ביניהן מלקצור או מלעמר והלכו משם ולהלן בזה הואיל ואין כאן דילוג שהרי לא דלגו כלום לפניהם שפיר אמרינן העומר שכנגדו מוכיח שאם יש כאן לומר ולתלות דמה שהניחו לא משום שכחה הוא אלא שרוצין לעשות אח''כ שורה ממזרח למערב תלינן ולא הוי שכחה:
יחיד שהתחיל מראש השורה. הא דנקט ביחיד בראש השורה משום דבשנים הקוצרין ומתחילין בשורה אחת מסתמא באמצע הן מתחילין זה לכאן וזה לכאן כדי שיגמרו את השורה כאחת אבל יחיד הקוצר מתחיל הוא מראש השורה והלכך אם הניח אח''כ שורה זו והתחיל בשורה שבצד' הרי מה שלפניו לא הוי שכחה דכל מה שלפניו לית ביה בבל תשוב לקחתו אבל מה שלאחריו בבל תשוב הוא ואין כאן עומר שכנגדו מוכיח הואיל ולא התחיל באמצע השורה:
הלכה: מְנַיִין לְרָאשֵׁי שׁוּרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ מַה שֶׁאַתָּה קוֹצֵר אַתָּה שׁוֹכֵחַ. עַד כְּדוֹן רָאשֵׁי שׁוּרוֹת קָמָה. סוֹף שׁוּרוֹת קָמָה אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ. מִמְּקוֹמוֹ שֶׁבָּאָת לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ. עַד כְּדוֹן רָאשֵׁי שׁוּרוֹת עוֹמָרִין. סוֹף שׁוּרוֹת עוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה נֵילַף רֹאשׁ שׁוּרוֹת עוֹמָרִין מֵרֹאשׁ שׁוּרוֹת קָמָה וְסוֹף שׁוּרוֹת קָמָה מִסּוֹף שׁוּרוֹת עוֹמָרִין.
Traduction
Comment sait-on que l’on procède ainsi (en cas d’oubli), pour les extrémités des rangées de blé (333)Pourquoi n'est-ce pas un oubli?? C’est que, dit R. Yona, comme il est écrit (Dt 24, 10): lorsque tu recueilleras la moisson de ton champ et que tu oublieras etc.; l’oubli ne s’exerce donc qu’à l’égard de ce que l’on a déjà commencé à couper. Cet argument n’est applicable qu’au commencement des rangées de blé sur pied (334)Le texte biblique parle d'un champ de blé. Voir ci-dessus, (4, 4); mais pourquoi l’oubli est-il nul si cela arrive à la fin des rangées de gerbes? Le droit du propriétaire s’exerce encore, dit R. Yona, en vertu des mots suivants: tu ne pourras pas retourner pour le prendre, c’est-à-dire, tu ne pourras pas retourner à l’endroit d’où tu arrives, au commencement de la rangée, pour prendre (mais à la fin, où l’on n’a pas passé, ce n’est pas un oubli). C’est donc réglé pour le commencement des rangées de blé sur pied et pour la fin des gerbes. En est-il de même pour la fin du blé sur pied et pour le commencement des gerbes? -Oui, dit R. Yona, on assimile complètement les gerbes au blé sur pied, tant pour le commencement que pour la fin (et les droits d’oubli sont les mêmes).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מנין לראשי שורות. מנין לנו רמז מן התורה דתלינן לקולא בראשי שורות:
מה שאתה קוצר אתה שוכח. כלומר אם שכחת מלקצור בשעה שאתה קוצר ועברת ממקום אחד ולא קצרת לא תשוב דהוי שכחה לאפוקי במקום דיש לתלות שעדיין עתיד לקצור הוא וכגוונא שאמרנו במתני' בשנים שהתחילו לקצור מאמצע השורה והפך זה פניו אילך וזה פניו אילך ולא קצרו המקום שביניהן ואחריהן דאיכא למיתלי שעדיין עתיד להקצר ואם השורה שהתחילו היתה מצפון לדרום יעשו ממקום הזה שהניחו ראש שורה ויקצרו ממזרח למערב:
עד כדון ראשי שורות קמה. במקום שנוכל לתלות בראשי שורות של הקמה וכגוונא דאמרן שבשעת התחלה לקצור ועשו שורה מצפון לדרום זה לכאן וזה לכאן והניחו מקום ביניהן באמצע דתלינן שעתיד הוא להקצר ויתחילו ממנו ראש שורה כנגד אותה השורה שהתחילו ולא כסדרה וכדפרישית:
סוף שורות קמה. מנין כגון שבאותה שורה שהתחילו לא הניחו כלום וקצרו אותה כסדרה וכן שורה שניה ושלישית ורביעית קצרו אותן כסדר הזה שהתחילו ושוב הניחו מקום א' בשורה החמישי' ולא קצרו כולה אלא הלכו לקצור ממנה ולהלן ומסתפק הש''ס אם תלינן בכה''ג בסוף שורת הקמה וכלומר דנאמ' נמי הכא ובגוונא אחריתא והיינו שעתידין להתחיל ולעשות שורה מצד השני של השדה ויעשו שורה אחת מן המערב למזרח והמקום שהניחו יהי' סוף אותה השורה:
א''ר יונה לא תשוב לקחתו. כתיב ודרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו וכלומר ממקום שכבר באת וקצרת ושכחת מלקצור איזה מקום זה לא תשוב לקחתו לאפוקי בכה''ג שעדיין לא באת שם שפיר נמי תלינן שיעשה זה המקום סוף השורה כמו דתלינן בראש השורה:
עד כדון ראשי שורות עומרין. כלומר אע''ג דהכתוב מדבר כי תקצור קצירך וזה על קצירת הקמה וכדדריש לה למעוטי מקום שנוכל לתלות בראשי שורות קמה מכל מקום ממילא שמעינן דגם בראשי שורות עומרין הדין כן דהא מסיים ושכחת עומר בשדה ועיקר הכתוב בשכחת עומרין מיירי אלא דמבשדה דרשינן לרבות שכחת קמה וא''כ כמו דדרשינן לעיל מה שאתה קוצר וכו' ולאפוקי מקום דאיכא למיתלי בראשי שורות קמה ה''ה נמי בראשי שורות עומרין:
סוף שורות עומרין. מנין כלומר מנין לנו דנימא גם בעומרין דתלינן אף בסוף השורה כמו דאמרי' בסוף שורות קמה ומשום דהא דדרשינן ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו לא שייך כ''א בקצירת הקמה וכדפרישית דלאפוקי לכל שעדיין לא באת תלינן נמי שיעשה אותו לסוף שורות הקמה אבל בעומרין שכבר בא לשם בתחילה כשעשה את העומרין ועכשיו מאסף הוא אותן והניח אחד מהן הו''א דלא תלינן בסוף השורה כמו דתלינן בקמה:
א''ר יונה נילף ראשי שורות עומרין מראשי שירות קמה וסוף שורות עומרין מסוף שורות קמה. כצ''ל. כלומר מכדי איתקש אתקשו להדדי ובחדא קרא כתיבי וא''כ כמו דילפינן ראשי שורות עומרין מראש שורות קמה כך ילפינן נמי סוף שורות עומרין מסוף שורות קמה ודין אחד להם וכל היכא דאיכא למיתלי תלינן בתרוייהו:
הָעוֹמֶר שֶׁכֶּנֶּגְדּוֹ מוֹכִיחַ. כֵּיצַד הָיוּ לוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה עוֹמָרִין עִימֵּר אֶחָד מֵהֶן בְּצָפוֹן וְדָרוֹם וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן אֶינוֹ שִׁכְחָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִידּוֹן מִזְרַח וּמַעֲרָב. עִימֵּר מִזְרַח וּמַעֲרָב וּשְׁכָחוֹ מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שִׁכְחָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא עִימֵּר אֶת הָרִאשׁוֹן וְאֶת הַשֵּׁנִי וְאֶת הַשְּׁלִישִׁי וְשָׁכַח אֶת הָֽרְבִיעִי. אִת תַּנָּיֵי תַּנֵּי אִם נָטַל אֶת הַחֲמִישִׁי הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי אִם שָׁהָא לִיטּוֹל אֶת הַחֲמִישִׁי הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא מָאן דְּאָמַר נוֹטֵל אֶת הַחֲמִישִׁי בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם שִׁישִׁי. מָאן דְּאָמַר אִם שָׁהָא לִיטּוֹל אֶת הַחֲמִישִׁי בְּשֶׁאֵין שָׁם שִׁישִׁי. אִם עַד שֶׁלֹּא נָטַל אֶת הַחֲמִישִׁי לֹא כְּבָר נִרְאֶה אֶת הָֽרְבִיעִי לִידוֹן כְּשׁוּרָה. אִם אָמַר שִׁכְחָה וְהָכָא שִׁכְחָה.
Traduction
La gerbe placée vis-à-vis le décidera (qu’il n’y a pas d’oubli).'' Voici un exemple indiquant dans quels cas cela a lieu: si dans un espace de dix rangées, composée chacune de dix gerbes, on a récolté toute une rangée allant du nord au sud, et l’on a oublié une gerbe au bout, elle n’est pas considérée comme un oubli(due aux pauvres); car l’on suppose qu’elle fait partie d’une rangée allant de l’est à l’ouest (et non encore entamée); mais, si après la moisson d’une rangée d’est, l’on a aussi récolté la rangée allant de l’est à l’ouest, et que de nouveau on oublie la gerbe de la fin, faut-il la regarder comme appartenant aux pauvres? (ou est-elle protégée de l’oubli par la première règle)? On peut déduire la réponse de la règle suivante (335)Voir ci-dessus, (5, 2): si après avoir lié les épis coupés de la 1ère rangée, puis ceux de la 2ème et de la 3ème, on oublie la 4ème, il ne faut, selon l’enseignement d’un rabbin, la considérer comme un oubli légalement dû, que lorsqu’on a pris la 5ème (alors seulement, l’abandon est pour ainsi dire complet). Selon une autre opinion, l’oubli devient effectif, et l’on paraît y renoncer dès que l’on a attendu quelque temps avant d’entamer la 5ème gerbe. Or, dit R. Aboun bar Hiya à ce sujet, l’opinion de celui qui déclare que le droit d’oubli ne s’exerce (sur la 4ème) que lorsqu’on a entamé la 5ème rangée, parle du cas où il y en a six; mais celui qui met pour condition à l’exercice du droit d’oubli, d’avoir attendu un peu avant de prendre la 5ème, ne suppose pas qu’il y ait de 6ème rang; et s’il se souvient du 4ème rang, avant d’avoir pris le 5ème, le droit d’oubli ne s’exerce pas. Pourquoi la préservation n’est-elle pas maintenue, puisqu’on considère la 4ème au sujet de l’oubli, comme constituant une rangée? Donc, il en sera de même ici pour l’oubli, dans une rangée de l’est à l’ouest, et l’oubli sera réel.
Pnei Moshe non traduit
העומר שכנגדו מוכיח כיצד וכו' עומר אחד מהן בצפון ובדרום. תוספתא היא בפ''ג. כלומר שעימרו השנים כאחת בשורה אחת מהן זה לצפון וזה לדרום ושכחו עומר אחד ביניהן והוא אחריהן אינו שכחה מפני שהעומר הזה נידון הוא מזרח ומערב כלומר שיכול לעשות ממנו שורה עם העומר שכנגדו שתהא השורה ממזרח למערב וזהו העומר שכנגדו מוכיח עליו שאינו שכחה כדפרישית במתני':
עימר מזרח ומערב ושכחו. ובעי הש''ס אם אחר שעימרו שורה הראשונה מצפון לדרום והניחו עומר אחד ביניהן דאמרינן דלא הוי שכחה מפני שהוא נידון במזרח ומערב והשתא אם אח''כ עימרו השורה מהעומר שכנגדו ממזרח למערב ושכחו עוד הפעם לאותו עומר הראשון שהניחוהו בתחילה מהו שיעשה שכחה מי אמרינן הואיל ובתחילה ראוי היה להיות ניצל מהשכחה שהיה נידון עם העומר שכנגדו להתחיל ממנו השורה ממזרח למערב שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם נזכר לבסוף יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון דעכשיו חזר ושכחו ואינו ראוי להיות נידון עם העומר שכנגדו דכבר עימר ממנו ואילך הוי שכחה:
נשמעינה מן הדא עימר את הראשון וכו'. וגרסי' להא בפרק דלעיל הלכה ב' דבעי התם נמי בכה''ג דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה וכדפרישית שם דהבעיא היא הואיל וכתיב כי תקצור וגו' ושכחת עומר משמע דבשעת העימור תליא מילתא אם שכחת כשקצרת או כשעשית את העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר מיכן שכחה ואם חזר ונזכר אח''כ יכול הוא ליטלו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח''כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו. והאי ממש כעין הבעיא דהכא ופשיט לה לעיל מהני ברייתות עימר את הראשון וכו' ומפרש התם ר' בון בר' חייא דל''פ אלא מ''ד דבעינן נטל את החמישי בשיש שם ששי וכו' וכדמפרש שם באר היטב וע''ש וה''נ פשטינן לה כמו דאת אמר דאפ''ה הוי שכחה בדבר שהיה ראוי בתחלה לידון בשורה וה''ה הכא דשכחה שלאחר מכאן הוי שכחה:
Peah
Daf 30a
משנה: הָעוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. שְׁנֵי עֳמָרִים וּבָהֶן סְאָתַיִם רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לָעֲנִייִם. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְכִי מֵרוֹב הָעֳמָרִים יוֹפֵּי כֹחַ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ הוֹרָע כֹּחַ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אָֽמְרוּ לוֹ יוֹפֵּי כֹחַ. אָמַר לָהֶן מַה אִם בִּזְמָן שֶׁהוּא עוֹמֶר אֶחָד וּבוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. שְׁנֵי עֳמָרִין וּבָהֶן סְאָתַיִם אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהוּ שִׁכְחָה. אָֽמְרוּ לוֹ אִם אָֽמְרוּ בְעוֹמֶר אֶחָד שֶׁהוּא כְגָדִישׁ. תֹּאמַר בִּשְׁנֵי עוֹמָרִין שֶׁהֵן כִּכְרִיכוֹת. קָמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְאָתַיִם וּשְׁכָחָהּ אֵינָהּ שִׁכְחָה. אֵין בָּהּ סְאָתַיִם אֲבָל אִם רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת סְאָתַיִם אֲפִילוּ הִיא שֶׁל טוֹפַח רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא עֲנָבָה שֶׁל שְׂעוֹרִים.
Traduction
Si une gerbe contient la matière de deux saas et qu’elle ait été omise, elle ne tombe pas sous la loi de l’oubli, si 2 gerbes oubliées forment ensemble cette même quantité, elles doivent appartenir au propriétaire, selon R. Gamliel; mais, selon les autres sages, elles appartiennent aux pauvres. Cependant, objecta R. Gamliel, est-ce que le droit du propriétaire augmente en raison du nombre des gerbes omises, ou au contraire diminue-t-il en ce cas (puisque cette même quantité, en une seule gerbe, serait restée sa propriété)? Son droit s’en augmente, répondirent-ils; - quoi, répliqua-t-il alors, si l’on a une gerbe de la contenance de deux saas et qu’on l’oublie, elle n’est pas considérée comme abandonnée, à plus forte raison ne doit-il pas en être de même pour deux gerbes petites comme des bottes? – Non, lui répondirent-ils, c’est qu’une gerbe assez forte pour avoir cette quantité est considérée comme du blé à battre; tandis que 2 gerbes, bien moins forte séparément, ressemblent à des touffes ou bottes (et sont un oubli). Si des épis sur pied, représentant la valeur de 2 saa ont été oubliés, ils restent à leur maître. Si, en réalité, l’on n’y retrouvait pas la quantité de 2 saa, mais que le nombre des épis aurait pu fournir cette quantité, le produit définitif ne serait-il que de la valeur du typha (ou blé inférieur), on le considère comme les plus gros grains d’orge (et ce n’est pas un oubli).
Pnei Moshe non traduit
מתני' העומר שיש בו סאתי' ושכחו אינו שכחה. כדדריש בגמ' דכתיב ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא שיש בו סאתים שאי את יכול ליטלו בידך כולו כאחת:
וכי מרוב העומרים. ושכחן יפה כחו של בעה''ב או לא.
א''ל יופי כחו. שהרי שנים שכחה ושלשה אינן שכחה אמר להן מעתה נימא ק''ו:
אם אמרת בעומר אחד. ויש בו סאתים דין הוא שלא יהא שכחה מפני שהוא כגדיש ואין שכחה בגדיש:
תאמר בשני עומרין שהן ככריכות. שאע''פ שיש בשניהן סאתים כל א' וא' אין בו כגדיש והן כשאר אגודות קטנות והלכה כחכמים:
מתני' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה. קמה יש בה ג''כ דין שכחה כדאמרינן בפ' עגלה ערופה בשדה לרבות שכחת קמה וילפינן שכחת קמה משכחת עומר מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה:
אפי' הוא של טופח. טופח הוא מין קטנית דק מאוד ולא של טופח ממש קאמר אלא כלומר אפי' אותו המין שבשדה דק הוא שהשבלים הן דקות ושדופות והן כמין הטופח רואין אותן כאילו הן גסים ומלאות והכי מפרש בגמ' ומשום דבמתני' איירי בשדה של שעורים מסיים רואין אותה כאילו היא ענבה של שעורים. כלומר אפילו הן שדופות רואין אותם כאילו היו מלאות כשאר שעורים ואם היו כשאר שעורים היה בהן סאתים אע''פ שהן עכשיו שדופות אין בהם שכחה ולאו דוקא שעורים אלא ה''ה בכל המינים הדין הוא כך:
משנה: שְׁנֵי עֳמָרִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי צִיבּוּרֵי זֵיתִים וְהַחֲרוּבִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי הוּצֲנֵי פִשְׁתָּן שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן פֶּרֶט. שְׁנֵי שִׁבֳּלִים לֶקֶט וְשָׁלֹשׁ אֵינָן לֶקֶט כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. וְעַל כּוּלָּם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין שְׁלֹשָׁה לָעֲנִייִם וְאַרְבָּעָה לְבַעַל הַבַּיִת.
Traduction
Si deux gerbes ont été omises, elles sont considérées comme oubli (342)''Babli, Baba Batra 72b; Sanhedrin, 88a.''; mais, s’il y en a trois, ce n’est plus un oubli. De même, 2 tas d’olives ou de caroubes passent pour oubli, mais non s’il y en a 3; de même, 2 touffes de lin sont un oubli, non 3; 2 grains de raisin, ou 2 épis constituent le glanage (appartiennent aussi aux pauvres), mais non 3. Tel est l’avis de Hillel. Pour tous ces cas, Shammaï dit, au contraire, que si même 3 de chacun de ces objets sont réunis, ils appartiennent encore aux pauvres (à titre d’oubli); il en faut 4 pour que cela reste au propriétaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שני עומרים שכחה. והם אינם מעורבבין כדקאמר בגמ'.
שני צבורי זתים והחרובין. דוקא צבורין שהן גמר מלאכה.
שני הוצני פשתן. כשנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני שעומד כמו הוצי דקל:
שני גרגרים. של ענבים פרט:
אלו כדברי ב''ה. כדמפרש טעמייהו בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב אחד לעני ואחד לגר וב''ש דרשי קרא דלגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי כאן ג' ובגמ' מפרש לה מאי עבדי ב''ה בקרא דב''ש.
הלכה: רִבִי בּוּן בַּר חִייָא עֲשָׂאָן כְּמִין גַּם.
Traduction
R. Aboun bar R. Hiya demanda, au nom de R. Yohanan, quelle est la règle au cas où ces produits sont disposés en forme de G grec, ou 2 lignes formant un angle droit (343)Faut-il que les gerbes forment une ligne droite pour que le droit d'oubli ne s'exerce pas? La question n'est pas résolue.? –
Pnei Moshe non traduit
גמ' עשאן כמין גם. כלומר דמפרש להא דתנינן שני עומרים שכחה דוקא שיהא ניכר שהן מובדלין זה מזה והיינו שעשאן כמין גם יונית כזה דאי לאו הכי הא אמרינן לעיל שדה שעומריה מעורבבין ושכח א' מהן אינו שכחה:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָֽדְךָ וְלִיטְלוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר וְלֹא גָדִישׁ.
Traduction
R. Eléazar dit: comme il est écrit (Dt 24, 19): lorsque tu recueilleras la moisson de ton champ et que tu oublies une gerbe, etc., si c’est une gerbe que l’on pourrait prendre en étendant la main (348)Comme il est dit ensuite: tu ne reviendras pas la prendre, il faut que la prise eût été possible en une fois, sans quoi, le droit d'oubli n'est pas applicable., l’oubli est réel (et dû aux pauvres), mais non au cas contraire (aussi, dans les cas de la Mishna, l’oubli n’a pas lieu, en vertu de l’impossibilité de prendre d’un coup les 2 saas). D’autres concluent des mots: ''si tu oublies une gerbe'' la conséquence que, si c’est un monceau de blé à battre (349)Voir Babli, Baba Batra 72b., on ne saurait l’oublier (350)La gerbe seule est susceptible d'oubli, non 2 saa..
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב כי תקצור וכו' לא תשוב לקחתו עומר שאת יכול וכו'. והכי דריש לה בספרי פ' תצא לא תשוב לקחתו כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה:
אית תניי תני. דממלת עומר גופא נפקא לן ושכחת עומר ולא גדיש והאי ברייתא איתא נמי התם בספרי בריש הפ' דעומר שיש בו סאתים כגדיש הוא:
לֹא אָמַר אֶלָּא צִיבּוּרִין הָא זֵיתִים לֹא. מַה בֵּין הַצִּיבּוּרִין מַה בֵּין הַזֵּיתִים. צִיבּוּרִין גְּמַר מְלָאכָה. זֵיתִים אֵינָן גְּמַר מְלָאכָה.
Traduction
Il n’est question dans la Mishna que des tas d’olives (car, à deux, l’oubli a lieu), non d’olives isolées (celles-ci, en tous cas, ne seraient pas considérées comme oubli). Pourquoi établit-on cette distinction? C’est que l’entassement est le signe de l’achèvement du travail (entraînant l’oubli), et cela manque aux olives isolées (344)Ce qui n'est pas achevé n'est pas susceptible d'oubli, comme il est dit ci-dessus, (5, 7).
Pnei Moshe non traduit
לא אמר אלא צבורין. דוקא הא זתים ואינן צבורין לא הוי שכחה כדמפרש ואזיל מה בין וכו' דבעינן גמר מלאכה במסיקת הזתים דומיא דקציר דכל זמן שאינו צוברן לאו גמר מלאכה הוי.
הָיָה עוֹמֶר אֶחָד גָּדוֹל עִימֵּר צַד הַחִיצוֹן בְּצַד הַפְּנִימִי נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. עִימֵּר צַד הַפְּנִימִי בְּצַד הַחִיצוֹן מַהוּ שֶׁיִּדּוֹן כְּשׁוּרָה. עִימֵּר צַד הָעֶלְיוֹן בְּצַד הַתַּחְתּוֹן נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. עִימֵּר 30a הַתַּחְתּוֹן בְּצַד הָעֶלְיוֹן מַהוּ שֶׁיִּדּוֹן כְּשׁוּרָה.
Traduction
S’il y a une grande gerbe (sur trois), dont on a enlevé la ligne extérieure, on compte le tout comme une rangée par rapport à celle qui reste à l’intérieure (sur laquelle les deux petites gerbes s’appuient). Mais au cas où l’on aura mis en gerbe la ligne intérieure, évaluera-t-on de même la ligne extérieure (malgré l’intervalle)? Puisque (au cas de 3 gerbes superposées) l’on juge comme rangée la mise en gerbe d’une ligne supérieure à la place de l’inférieure, on doit faire la même application au cas inverses. (La suite, qui présente des analogies, y répond aussi):
Pnei Moshe non traduit
היה עומר אחד גדול. זה העומר אחד שהניחו ביניהן אם היה גדול ועימר צד החיצון שבו שהוא כלפי חוץ השדה והצד הפנימי שהוא כלפי העומר שכנגדו לא עימר ונשאר כן:
בצד הפנימי נידון בשורה. כלומר בהא לא קמיבעיא לן דודאי אמרינן שבצד הפנימי של עומר הזה הוא נידון בשורה עם העומר שכנגדו שעדיין ראוי להצטרפו לשורה ממזרח למערב כי קא מיבעיא לן אם עימר צד הפנימי שבו ולא צד החיצון מהו שידון בשורה בצד החיצון שבו שנשאר מי אמרינן דהואיל וצד הפנימי לית ביה הוי כהפסק ואינו נידון בשורה עם העומר שכנגדו או דילמא דמכיון שעדיין צד החיצון שבו קיים ראוי הוא לידון בשורה.
וכן בעי עוד בעימר צד העליון שבו דבזה צד התחתון שנשאר ודאי נידון בשורה ואיפכא מאי אם עימר הצד התחתון שבו ולא העליון כגון שסמכו לצד העליון בעץ ובאילן וכיוצא בו והניחו כך בצד העליון שבו מהו שידון בשורה איפשטו הני בעיות:
אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רוֹמֵס הָיִיתִי זֵיתִים עִם רִבִּי חִייָא הַגָּדוֹל וְאָמַר לִי כָּל זַיִת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָֽדְךָ וְלִיטְלוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי זֶה שִׁכְחָה.
Traduction
R. Oshia dit (345)Comp. Ci-dessus, (5, 2): Lorsque je cueillais des olives chez R. Hiya le grand, il me disait: toute olive que tu peux atteindre de la main (sans dérangement), et que tu oublies de prendre, n’est pas considérée comme oubli; selon R. Yohanan, au contraire, dès que l’on a passé devant une olive et qu’on l’a omise, elle est légalement oubliée (et due aux pauvres).
Pnei Moshe non traduit
רומס הייתי זתים וכו'. מפורש בפ' דלעיל בהלכה ב'.
רַב כַּד נְחַת לְתַמָּן אָמַר אֲנָא הוּא בֶּן עַזַּאי דְּהָכָא. אֲתָא חַד סָב שְׁאַל לֵיהּ שְׁנֵי הֲרוּגִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה סְבַר רַב שֶׁהֵן עוֹרְפִין. אֲמַר לֵיהּ אֵין עוֹרְפִין. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ הַתַּחְתּוֹן מִשּׁוּם טָמוּן וְהָעֶלְיוֹן מִשּׁוּם צָף. כַּד סְלַק לְהָכָא אֲתָא לְגַבֵּי רִבִּי אֲמַר לֵיהּ יְאוּת אֲמַר לָךְ כִּי יִמָּצֵא וְלֹא כִי יִמָּֽצְאוּ.
Traduction
Lorsque Rav se rendit là (en Babylonie), il dit: où est le ben-Azaï de l’endroit (336)''Celui qui, à Tibériade, répondait à tout venant. Voir même série, (Sota 4, 1) ( 23a); sur ce traité, 45a.'', et il vit venir un vénérable vieillard à qui il adressa la question suivante: si l’on trouve sur la grande route 2 cadavres superposés, faut-il, - comme Rav le supposait, exécuter la cérémonie de la génisse tuée pour le rachat prescrite en ce cas, (Dt 21)? Selon Rav, on tue une génisse pour chaque mort (il n’admet pas que l’un des 2 objets semblables cache l’autre). Mais le vieillard dit: on ne l’exécute pas. Pourquoi? C’est que le cadavre inférieur est caché sous l’autre (et non à découvert, selon les termes de l’Ecriture Sainte); quant au cadavre supérieur, il surnage pour ainsi dire sur l’autre (au lieu de reposer à terre) (337)Comp. Mishna, (Sota 9, 2). Lorsque Rav eut quitté cet endroit (pour rentrer en Palestine), il arriva auprès de Rabbi qui lui dit: on t’a parfaitement répondu qu’en ce cas la cérémonie n’a pas lieu; car (outre les dites raisons) il est écrit (ibid.): lorsqu’un cadavre sera trouvé, et non lorsqu’on en trouvera plusieurs (donc, la gerbe posée sur une autre ne sera pas non plus considérée comme oubliée).
Pnei Moshe non traduit
רב כד נחת לתמן. לבבל:
היה אומר אנא בן עזאי דהכא. של א''י כלומר הריני מוכן להשיב לשואלו דבר בעומק ובחריפות כבן עזאי בשוקי טבריא: וגרסי' להא בפ' עגלה ערופה בהלכה ב':
שני הרוגין. שנמצאו מונחין זה ע''ג זה מהו.
סבר רב שהן עורפין. סבור היה רב למימר דהדין הוא שעורפין את העגלה עליהן אלא דהספק היא מהיכן מודדין אם מהעליון או מהתחתון והיה רוצה לפשוט לו דין המדידה:
א''ל ההוא סבא דאין עורפין כלל בכה''ג:
התחתון משום טמון. דקסבר מין במינו הוי טמון ואין עורפין על הטמון כדתנן התם באדמה ולא טמון.
והעליון משום דצף היא על התחתון ולאו בשדה היא כדדריש התם בשדה ולא צף:
כד סלק להכא. כשחזר רב לא''י ואתא לגבי רבי ואמר זה משמי' דהאי סב:
א''ל רבי יאות אמר לך. דאין עורפין בשני הרוגין אבל לא מטעמיה אלא מדכתיב כי ימצא חלל ודרשינן אחד ולא שנים וגזירת הכתוב הוא דאין עורפין על שני הרוגים שנמצאו זע''ז:
רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָא רַבָּה חֲצִי אֶשְׁכּוֹל פֶּרֶט. תַּנִּי רִבִּי חִייָא חֲצִי אֶשְׁכּוֹל אוֹ אֶשְׁכּוֹל שָׁלֵם פֶּרֶט. וְהָתַנִּי שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בְּקוֹצֵר וּמֵנִיחַ תַּחַת הַגֶּפֶן.
Traduction
R. Eleazar dit, au nom de R. Hiya Rabba, que la moitié d’une grappe oubliée est considérée comme grappillage (dû aux pauvres). Selon R. Hiya, on enseigne qu’il en est de même tant pour une demi-grappe que pour une grappe entière. Comment alors se fait-il que dans la Mishna on attribue le droit d’oubli seulement à deux grains de raisin, mais pas à plus forte partie? En effet, on n’attribue le droit de grappillage pour une demi-grappe ou l’entière, dit R. Imi au nom de R. Hiya, que lorsqu’après avoir coupé quelques grappes, on les place au-dessous de la vigne, et on en oublie une part (mais aussi longtemps qu’elle au cep, l’oubli n’a pas lieu).
Pnei Moshe non traduit
ר' אלעזר קאמר. בשם ר' חייא רבה אפי' חצי אשכול הוא פרט ואשכחן בברייתא דתנ' ר' חייא חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט ולעניים.
והתני. במתני' שני גרגרים פרע ולא יותר ומשני ר' אימי בשם ר' חייא בקוצר ומניח תחת הגפן קאמר ומה שנמצא שם אפי' חצי אשכול או אשכול שלם הרי הוא לעניים הוא כפרט ומתני' בהנופל בשעת בצירה מיירי כדתנן בפרק דלקמן איזהו פרט הנושר בשעת בצירה:
רִבִּי יְהוּדָה בִּרְבִּי אָמַר הָיָה שָׁם אַמַּת הַמַּיִם עַל פְּנֵי כָל הַשָּׂדֶה אִם עִיקֵּר אֶת הַמַּחֲרֵישָׁה מִצַּד זֶה וְנִיתְּנָהּ בְּצַּד זֶה אֵינוֹ נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. וְאִם לָאו נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. קָצַר חֲצִי שׁוּרָה וּבָא לְמָחָר נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. יָשַׁב לֶאֱכוֹל יָשַׁב לִישָׁן קָרָא לוֹ חֲבֵירוֹ חֲשֵׁיכָה.
Traduction
R. Juda le grand dit: Si un cours d’eau traverse tout le champ (où il y a des gerbes des deux côtés) et que, pour faire passer la charrue de l’autre côté, il faut la transporter (en raison de la profondeur du ruisseau), on ne considère pas les deux lignes comme une seule rangée; si le déplacement n’est pas nécessaire, on les considère comme réunies. En ce dernier cas, si après avoir moissonné (et mis en gerbes) la moitié d’une rangée, on revient le lendemain pour cueillir le reste, on le peut, parce qu’on considère le tout (les gerbes faites en deux jours) comme une seule rangée. Si l’on s’interrompt pour se mettre à manger (338)Si l'on ne songe pas à terminer la moisson et qu'on la reprend plus tard., ou pour dormir, ou si l’on a été appelé par un voisin et qu’ayant oublié la moisson commencée on l’achève, on réunit les deux opérations pour constituer la rangée (non passible d’oubli).
Pnei Moshe non traduit
היה שם אמת המים עוברת על פני כל השדה ומפסקת בין העומר לאחרים. אם היא גדולה כ''כ שצריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתנה בצד זה הוי הפסק ואין העומר שבצד האחד נידון בשורה עם העומרים שבצד השני ואם הניחו אין תולין בשורה והוי שכחה ואם לאו לא הוי הפסק ונידון בשורה:
ה''ג קצר חצי שירה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה. ובספרי הדפיס נסתרסו התיבות בטעות וקמ''ל דמה שהפסיק מחמת שישב לו לאכול או לישן או קרא לו חבירו לדבר עמו או שחשכה לו לא הוי הפסק ומה שהניחו לחצי שורה הנשארת כשבא למחר לקצור או לעמר נידון בשורה עם מה שיש עוד להצטרף אות' לשורה א''נ אפי' אין כאן עוד כלום לא הוי שכחה מה שהניח מלקצור או מלעמר מחמת זה דחשיב הכא והא דקאמר נידון בשורה כלומר הרי הדין באותה חצי שורה הנשארת כמו שהיתה ראויה להיות נידון בשורה:
הָיוּ עֲשׂוּיִן כְּמִין סִינְפוֹן. מְנַחֵם בְּשֵׁם רִבִי יוֹנָתָן וְהוּא שֶׁיְּהֵא חוֹתְכָן בְּשָׁוֶה.
Traduction
Deux épis constituent le glanage, non trois.'' Quelle est la règle si trois épis se trouvent disposés en forme de synpon (346)''C'est le triangle musical, ou sumphoné grec, disposé en triangle, savoir deux épis s'entrelaçant au bout un épi tangeant. Cela résulte aussi d'un passage du Yérushalmi, ou même série, (Megila 1, 2) ( 71c). selon le commentaire d'Elie Fulda, il s'agit d'une ligne courbe, du milieu de laquelle on abaisse un petit rayon. Aussi, avions-nous pensé d'abord à la forme phénico-grecque dit Sanpi, composée de C et P; mais elle est peu probable et ne concorde pas avec le contexte.''? R. Ménahem dit au nom de R. Yonathan que, selon la Mishna, il n’y a pas d’oubli pour trois épis, si on les coupe d’un coup (en ce cas seul, l’omission n’est pas un oubli légal).
Pnei Moshe non traduit
היו עשוים כמין סינפון. לפרש הוצני פשתן דמתני' שהן עשוין כמין סניפין לעמוד בשדה ולפיכך קורא אותן הוצני:
והוא שיהא חותכן בשוה. כלומר שיהא החיתוך והיינו העקירה שלהן בשוה ולא בערבוב:
אָמַר רִבִּי אָבִין טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. טַעֲמַיְהוּ דְּבֵית הִלֵּל לֶעָנִי וְלַגֵּר. אָמַר רִבִּי מָנָא שְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין לָעֲנִייִם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין לְבַעַל הַבַּיִת.
Traduction
R. Abin explique la diversité d’opinions entre Shammaï et Hillel: Shammaï qualifie d’oubli même l’omission de trois produits, parce qu’il est écrit (Dt 24, 19) ce sera pour l’étranger, l’orphelin et la veuve (347)Les trois termes indiquent que, même pour trois épis, l'oubli s'exerce.; Hillel, au contraire, ne prescrit l’oubli légal qu’en cas d’omission de deux objets, pas davantage, parce qu’il est écrit (Lv 19, 10): tu les abandonneras au pauvre et à l’étranger (il n’y est question que de deux). Selon R. Mena, ils se fondent tous deux sur le même verset, qu’ils expliquent différemment. Il est dit: ce sera pour l’étranger, l’orphelin et la veuve; cela veut dire, selon Shammaï, que ce sera pour les pauvres (jusqu’à trois); selon Hillel, en cas d’oubli de trois objets, ce sera pour le propriétaire (car, selon lui, l’expression la veuve et l’orphelin ne comprend qu’une sorte de pauvre).
Pnei Moshe non traduit
טעמייהו דב''ש וכו' כדפרישית במתני'.
שניהן מקרא אחד דרשי. כלומר דר' מנא בא לתרץ דאי הכי קשיא קרא דב''ש לב''ה הלכך קאמר דשניהן מקרא אחד דרשי והיינו דלב''ש האי קרא לגר ליתום ולאלמנה גלי אקרא דלעני ולגר דמה שאמרתי לך לעני זה יתום ואלמנה ונתרבה לזה אחד ולזה אחד ולגר אחד הרי כאן ג' לעניים וב''ה סברי דקרא דקדים הוא דוקא וליתום ולאלמנה דאידך קרא פירושא דלעני הוא מי הוא היתום והאלמנה וכדומה ומדכללן בחדא אין כאן אלא א' ולגר אחד הרי כאן שנים לעניים ומה שהוא יותר לבעל הבית:
עוֹמֶר שֶׁנְּטָלוֹ וְהוֹלִיכוֹ לְעִיר וּנְתָנוֹ עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ וְשָׁכַח אֶת שְׁנֵיהֶן הַתַּחְתּוֹן שִׁכְחָה וְהָעֶלְיוֹן אֵינוֹ שִׁכְחָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן אֵינָן שִׁכְחָה הַתַּחְתּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכוּסֶּה וְהָעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁזָּכָה בוֹ. רִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּזוֹכֵר. אֲתִיָא דְּרִבִּי זְעִירָא כְּרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הַקַּשִּׁין כֵּן רִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הָעֶלְיוֹן.
Traduction
Si après avoir pris une gerbe pour la porter en ville (339)Tossefta sur Pea 3., on la place sur une autre et qu’on les oublie toutes deux, la gerbe inférieure est passible d’oubli légal, non la supérieure (qui a été déposée là spécialement). Selon R. Simon, aucune des deux n’est oubliée: l’inférieure parce qu’elle est couverte (ne pouvait être vue), et la supérieure, parce que le propriétaire en avait pris possession au champ, en la soulevant. R. Zeira y met pour condition que l’on se souvienne au moins de la supérieure après l’oubli. Cet avis est conforme à celui de R. Yona, selon lequel l’oubli n’a pas lieu pour le champ couvert d’issues (340)Ci-dessus, (5, 6), si l’on se souvient des issues de paille; de même, selon R. Zeira, l’oubli n’est pas applicable si l’on se souvient de la gerbe supérieure.
Pnei Moshe non traduit
עומר שנטלו להוליכו לעיר וכו'. תוספתא שם:
ר' זעירא אמר בזוכר. הא דקאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה לאו דס''ל לר''ש דטמון אינו שכחה אלא ה''ט דהכא בזוכר את העליון בתחלה מיירי ואח''כ שכחו והלכך התחתון אין שם שכחה עליו מפני שנתכסה מחמת העליון ובאותה שעה היה זוכר את העליון:
אתיא דר' זעירא. דס''ל דכסוי העליון שזכרו הוא גורם שלא יהא מה שתחתיו שכחה כר' יונה דאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' גבי העומר שחיפהו בקש דתנן דאינו שכחה ובזוכר את הקש שעליו וכאן נמי כדאמר ר''ז בזוכר את העליון:
שָׂדֶה שֶׁעוֹמָרֶיהָ מְעוּרְבָבִין וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ שִׁכְחָה עַד שֶׁיִּטּוֹל אֶת סְבִיבָיו.
Traduction
Si dans un champ les gerbes ne sont pas rangées en ligne, et que l’on en oublie une, le droit d’oubli n’est pas applicable (341)Rien ne prouve l'intention du maître de ne pas y revenir., à moins que l’on ait enlevé toutes celles qui l’entourent de chaque côté.
Pnei Moshe non traduit
שדה שעומריה מעורבבין זה עם זה ושכח אחד מהן אינו שכחה. דמחמת ערבובן לא היה נראה לו עד שיטול מה שהוא סביבותיו ונראה וניכר הוא ואם אח''כ שכחו הוי שכחה ותוספא היא שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source