משנה: בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְצָרִיךְ לִיטּוֹל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה וּמַעֲשֵׂר עָנִי וּכְשֶׁיַּחְזוֹר לְבֵיתוֹ יְשַׁלֵּם דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עָנִי הָיָה בְאוֹתָהּ שָׁעָה. הַמַּחֲלִיף עִם הָעֲנִייִם בְּשֶׁלּוֹ פָטוּר וּבְשֶׁל עֲנִייִם חַייָב. שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בְּאָרִיסוּת זֶה נוֹתֵן לְזֶה חֶלְקוֹ וּמַעֲשֵׂר עָנִי וְזֶה נוֹתֵן לְזֶה חֶלְקוֹ וּמַעֲשֵׂר עָנִי. הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה לִקְצוֹר אָסוּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה וּבְמַעֲשֵׂר עָנִי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁקִּבְּלָהּ מִמֶּנָּה לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ אֲבָל אִם אָמַר לוֹ שְׁלִישׁ מַה שֶׁאַתָּה קוֹצֵר שֶׁלָּךְ מוּתָּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה וְאָסוּר בְּמַעֲשֵׂר עָנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אל תסיג גבול עולם. מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ''א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.
לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. שעי''כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים:
מתני' המוכר שדהו המוכר מותר. הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך:
זה נותן לזה חלקו ומעשר עני. כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה''ב ובעה''ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה''ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה''ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים:
א''ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע. דזכה במחובר אבל אם א''ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע''פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ''מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר:
מתני' המחליף עם העניים. שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו:
בשלו פטור. מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה''ב מתבואתו חייב במעשר ואע''פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.
שנים שקבלו את השדה באריסות. והן עניים:
וְהָא רִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין מְגַלְגְּלִין וְשָׁמִין שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת בְּהֶפְסֵדוֹ. וְהָא רַבָּנִין אָֽמְרִין 27a מְגַלְגְּלִין וְשָׁמִין לָעֲנִייִם בְּהֶפְסֵידָן. וּלְמִי הוּא מְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לָעֲנִיֵי אוֹתָהּ הָעִיר דְּלָא כֵן מַה נָן אָֽמְרִין. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא לְמִידַּת הַדִּין נִצְרְכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא ר''מ אמר אין מגלגלין. השתא מפרש להא דר''מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע''פ שיש הפסד לבעה''ב בזה דאה''נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה''ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור''מ בהא דלמר ס''ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע''י כך כל הכרם שלו ומר ס''ל דאפ''ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן:
ולמי הוא משלם. על הא דקתני במתני' בעה''ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר''א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש''ס ולמי הוא משלם:
א''ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם:
א''ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה. כלומר אע''ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר''א מ''מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ''ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם:
הלכה: תַּנִּי אַב וּבְנוֹ אִישׁ וּקְרוֹבוֹ שְׁנֵי אַחִין שְׁנֵי שׁוּתָפִין פּוֹדִין זֶה לָזֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַעֲשֵׂר עָנִי. אָמַר רִבִּי יוּדָן תָּבוֹא מְאֵירָה לְמִי שֶׁהוּא נוֹתֵן לְאָבִיו מַעֲשֵׂר עָנִי. אָמַר מְנַיִין שֶׁאִים הָיוּ שְנֵיהֶן עֲנִייִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'. כמו שהבאתי במתני':
אמרי מנין שאם היו שניהן עניים. כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש''ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה''ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר:
אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני. כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע''ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן:
גמ' תני. בברייתא.
מַה בֵּינָהּ לְקַדְמִיתָא אֶלָּא לִכְשֶׁתִּקְצֹר שְׁלִישׁ הֲרֵי הִיא שֶׁלָּךְ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר רִבִּי בּוּן הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַמּוֹכֵר זַכַּיי בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תַּמָּן נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בִרְשׁוּתוֹ בְּרַם הָכָא לֹא נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בִרְשׁוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי בר בון. דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה:
ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס''ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר:
הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'. לעיל בפ''ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא.
אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך. כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני':
מה בינה לקדמיתא. טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ''ש האי סיפא מהרישא:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בַּר נַגָּרִי שַׁנְייָא הִיא בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה שֶׁהֵן בַּעֲזִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה. טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח''כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים:
משנה: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ הַמּוֹכֵר מוּתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר. לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם אֶת הַפּוֹעֵל עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. וּמִי שֶׁאֵינוּ מֵנִיחַ אֶת הָעֲנִייִם לְלַקֵּט אוֹ שֶׁהוּא מֵנִיחַ אֶת אֶחָד וְאֶת אֶחָד לָאו אוֹ שֶׁהוּא מְסַייֵעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִייִם. עַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אל תסיג גבול עולם. מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ''א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.
לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. שעי''כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים:
מתני' המוכר שדהו המוכר מותר. הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך:
זה נותן לזה חלקו ומעשר עני. כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה''ב ובעה''ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה''ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה''ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים:
א''ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע. דזכה במחובר אבל אם א''ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע''פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ''מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר:
מתני' המחליף עם העניים. שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו:
בשלו פטור. מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה''ב מתבואתו חייב במעשר ואע''פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.
שנים שקבלו את השדה באריסות. והן עניים:
הלכה: מַתְנִיתָא בְּשֶׁמָּכַר לוֹ שָׂדֵהוּ וְקָמָיָהּ. אֲבָל מָכַר לוֹ קָמָה וְשִׁייֵר לוֹ שָׂדֶה אֵצֶל זֶה אֲנִי קוֹרֵא שָֽׂדְךָ וְאֵצֶל זֶה אֲנִי קוֹרֵא קְצִירְךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'. כמו שהבאתי במתני':
אמרי מנין שאם היו שניהן עניים. כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש''ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה''ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר:
אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני. כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע''ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן:
גמ' תני. בברייתא.
אִם עוֹשֶׂה כֵן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִייִם. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁעוֹשֶׂה כֵן 27b גוֹזֵל הָעֲנִייִם. פּוֹעֵל שֶׁעָשָׂה כֵן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל לְבַעַל הַבַּיִת וְלָעֲנִייִם וְעַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אנן קיימין. ופריך הש''ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה:
אם ביכול ליגע בהן. כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע''כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא''כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו:
וקא''ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'. כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו:
אם עשה כן. אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה''ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.
אף לענין מציאה כן. מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה:
בעה''ב שעשה כן. אם התנאי היה מהבעה''ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי''כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה''ב מרויח משל עניים:
פועל שעשה כן. והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה''ז גוזל לבעה''ב ולעניים שאילו ידע הבעה''ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ''כ ואע''פ שהלקט של עניים הוא מ''מ קרי ליה גוזל לבעה''ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה''ב ונוטל יותר משכרו:
ועל זה נאמר וכו'. ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני':
היה עומד בעיר. ה''ג בתוספתא שם בעה''ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה''ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ''ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ''ל דהש''ס ס''ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה''ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת:
רַב יִרְמְיָה וְרַב יוֹסֵף חַד אָמַר אֵלּוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם. וְחָרָנָא אָמַר אֵלּוּ שֶׁיָּֽרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן. לְסַמְיָא צְווָחִין סַגְיָא נְהוֹרָיָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק וַעֲנִייִם מְרוּדִים תָּבִיא בָּיִת. אָמַר רִבִּי אָבִין אִם עָשִׂיתָ כֵּן מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הֵבֵאתָ בִּיכּוּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. נֶאֱמַר כָּאן תָּבִיא. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָֽתְךָ תָּבִיא בֵּית י֨י אֱלֹהֶיךָ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה כולו מחופה בקש. דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש''ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו:
נשמעינה מן הדא דתנינן. ס''פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה''נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה:
בזוכר את הקשים. הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה:
אתיא. הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר''ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע''ג חבירו דקאמר ר''ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא''ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה:
א''ר יצחק ועניים מרודים תביא בית. איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה:
משנה: הָעוֹמֶר שֶׁשְּׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים וְלֹא שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא שְׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים עָֽמְדוּ הָעֲנִייִם בְּפָנָיו אוֹ שֶׁחִיפּוּהוּ בְקַשׁ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ שִׁכְחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המעמר לכובעות. המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח''כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע''ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה:
ולעמרים. זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים:
אין לו שכחה. מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור:
ממנו ולגורן. המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור:
המעמר לגדיש. הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה:
ממנו ולגורן. ואם נמלך אח''כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו':
מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית. וכגון דבעה''ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה''ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע''ג דלא שכחו בעה''ב:
הלכה: הָעוֹמֶר שֶׁשְּׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִין וְלֹא שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ שִׁכְחָה דִּכְתִיב קְצִירְךָ וְשָׁכַחְתָּ. שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא שְׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים אֵינוֹ שִׁכְחָה דִּכְתִיב כִּי תִקְצוֹר וְשָׁכַחְתָּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִילוּ חַמָּרִין שֶׁהֵן עוֹבְרִין בַּדֶּרֶךְ וְרָאוּ עוֹמֶר אֶחָד שֶׁשְּׁכָחוּהָ פוֹעֲלִים וְלֹא שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ שִׁכְחָה עַד שֶׁיִּשְׁכְּחוּהוּ כָּל אָדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'. לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.
ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.
ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני':
ולעמרים. וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני':
הדרן עלך גדיש
גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'. ומ''ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה''ב ולא שכחוהו פועלים ג''כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה''ב והפועלים:
וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה''ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ''ג בדברי ר''ש בן יהודה משום ר''ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא''ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה''ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר''ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר''ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה''ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם:
הָיָה עוֹמֵד בָּעִיר וְאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַפּוֹעֲלִין שְׁכֵיחִין עוֹמָרִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּשְׁכָחוּהוּ אֵינוֹ שִׁכְחָה. הָיָה עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה וְאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַפּוֹעֲלִין שְׁכֵיחִין עוֹמָרִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי זוּ שִׁכְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּשָּׂדֶה וְשָׁכַחְתָּ וְלֹא בָּעִיר וְשָׁכַחְתָּ. רִבִי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אַף לְעִנְייָן מִצִיאָה כֵן. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּיָכוֹל לִיגַּע בָּהֶן בְּתוֹךְ הָעִיר אֲפִילוּ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ . רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לִיגַּע בָּהֶן אֲפִילוּ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אנן קיימין. ופריך הש''ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה:
אם ביכול ליגע בהן. כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע''כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא''כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו:
וקא''ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'. כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו:
אם עשה כן. אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה''ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.
אף לענין מציאה כן. מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה:
בעה''ב שעשה כן. אם התנאי היה מהבעה''ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי''כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה''ב מרויח משל עניים:
פועל שעשה כן. והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה''ז גוזל לבעה''ב ולעניים שאילו ידע הבעה''ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ''כ ואע''פ שהלקט של עניים הוא מ''מ קרי ליה גוזל לבעה''ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה''ב ונוטל יותר משכרו:
ועל זה נאמר וכו'. ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני':
היה עומד בעיר. ה''ג בתוספתא שם בעה''ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה''ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ''ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ''ל דהש''ס ס''ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה''ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת:
הָיָה כּוּלּוֹ מְחוּפֶּה בְקַשׁ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא וְכֵן הַסּוּמָא שֶׁשָּׁכַח יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. וְסוּמָא לֹא כְּמִי שֶׁכּוּלּוֹ בְקַשׁ מְחוּפֶּה הוּא. רִבִּי יוֹנָה אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הַקַּשִּׁים. אֲתָא דְּרִבִּי יוֹנָה כְּרִבִּי זְעִירָא כְּמַה דְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הָעֶלְיוֹן כֵּן רִבִּי יוֹנָה אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הַקַּשִּׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה כולו מחופה בקש. דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש''ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו:
נשמעינה מן הדא דתנינן. ס''פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה''נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה:
בזוכר את הקשים. הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה:
אתיא. הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר''ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע''ג חבירו דקאמר ר''ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא''ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה:
א''ר יצחק ועניים מרודים תביא בית. איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה:
משנה: הַמְּעַמֵּר לְכוֹבָעוֹת וּלְכוּמָסוֹת לַחֲרָרָה וּלְעוֹמָרִין אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ לְגוֹרֶן יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. הַמְּעַמֵּר לְגָדִישׁ יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה מִמֶּנּוּ וּלְגוֹרֶן אֵין לוֹ שִׁכְחָה. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְּעַמֵּר לְמָקוֹם שֶׁהוּא גְּמַר מְלָכָה יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה מִמֶּנּוּ וּלְגוֹרֶן אֵין לוֹ שִׁכְחָה. לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ גְּמַר מְלָכָה אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ לְגוֹרֶן יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המעמר לכובעות. המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח''כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע''ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה:
ולעמרים. זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים:
אין לו שכחה. מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור:
ממנו ולגורן. המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור:
המעמר לגדיש. הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה:
ממנו ולגורן. ואם נמלך אח''כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו':
מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית. וכגון דבעה''ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה''ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע''ג דלא שכחו בעה''ב:
הלכה: רִבִּי יוֹנָה אָמַר מִן לְעֵיל. כְּמַה דְתֵימָר וְכוֹבַע נְחוֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ. לְכוּמָסוֹת. רִבִּי אֲבִינָא אָמַר מִן לְרַע כְּמַה דְתֵימָר הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי. לַחֲרָרָה. גַּלְגַּל. לְעוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָֽׂדְךָ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. מַה קְצִיר שֶׁאֵין אַחֲרָיו קְצִיר. אַף עוֹמֶר שֶׁאֵין אַחֲרָיו עוֹמֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'. לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.
ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.
ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני':
ולעמרים. וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני':
הדרן עלך גדיש
גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'. ומ''ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה''ב ולא שכחוהו פועלים ג''כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה''ב והפועלים:
וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה''ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ''ג בדברי ר''ש בן יהודה משום ר''ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא''ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה''ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר''ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר''ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה''ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source