Peah
Daf 27a
משנה: בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְצָרִיךְ לִיטּוֹל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה וּמַעֲשֵׂר עָנִי וּכְשֶׁיַּחְזוֹר לְבֵיתוֹ יְשַׁלֵּם דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עָנִי הָיָה בְאוֹתָהּ שָׁעָה. הַמַּחֲלִיף עִם הָעֲנִייִם בְּשֶׁלּוֹ פָטוּר וּבְשֶׁל עֲנִייִם חַייָב. שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בְּאָרִיסוּת זֶה נוֹתֵן לְזֶה חֶלְקוֹ וּמַעֲשֵׂר עָנִי וְזֶה נוֹתֵן לְזֶה חֶלְקוֹ וּמַעֲשֵׂר עָנִי. הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה לִקְצוֹר אָסוּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה וּבְמַעֲשֵׂר עָנִי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁקִּבְּלָהּ מִמֶּנָּה לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ אֲבָל אִם אָמַר לוֹ שְׁלִישׁ מַה שֶׁאַתָּה קוֹצֵר שֶׁלָּךְ מוּתָּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה וְאָסוּר בְּמַעֲשֵׂר עָנִי.
Traduction
Si un propriétaire voyage d’un endroit à un autre (290)Voir Hulin 130b. et qu’en route il se trouve dans la nécessité d’avoir recours au glanage, aux épis oubliés, à la pea et à la dîme des pauvres, il peut s’en nourrir; et lorsqu’il rentre chez lui, il restitue aux pauvres une quantité égale à celle qu’il a consommée. Tel est l’avis de R. Eliezer; mais, selon les autres sages, il était pauvre, dénué de tout, au moment de son isolement (et par conséquent il n’est tenu à aucune restitution). Si quelqu’un échange ses produits contre ceux qu’un pauvre a reçus à titre de droit, ce qu’il reçoit du pauvre est dispensé de tout prélèvement; mais, avant de donner les siens au pauvre, il doit en prélever la part due. Si deux pauvres ont ensemble un champ en fermage (de sorte que leur part attributive les constitue propriétaires), chacun donne à son compagnon, pour sa part, la dîme des pauvres. Si un pauvre est chargé comme fermier de moissonner un champ, il lui est interdit de prendre du glanage, de l’oubli, de la pea et de la dîme des pauvres (parce qu’il travaille à gages). Toutefois, dit R. Juda, cette défense n’existe que si le pauvre en a été chargé, moyennant une part du produit, la moitié, le tiers ou le quart (des biens supposés encore sur pied); mais si le propriétaire lui a concédé le tiers de la moisson (et non de ce qui est debout), il lui est permis de prendre du glanage, des épis oubliés, ou de la pea (droits s’exerçant sur le blé qui est debout); mais il lui est interdit de prendre de la dîme des pauvres (prélevée sur la récolte).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המחליף עם העניים. שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו:
בשלו פטור. מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה''ב מתבואתו חייב במעשר ואע''פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.
שנים שקבלו את השדה באריסות. והן עניים:
זה נותן לזה חלקו ומעשר עני. כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה''ב ובעה''ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה''ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה''ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים:
א''ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע. דזכה במחובר אבל אם א''ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע''פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ''מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר:
משנה: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ הַמּוֹכֵר מוּתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר. לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם אֶת הַפּוֹעֵל עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. וּמִי שֶׁאֵינוּ מֵנִיחַ אֶת הָעֲנִייִם לְלַקֵּט אוֹ שֶׁהוּא מֵנִיחַ אֶת אֶחָד וְאֶת אֶחָד לָאו אוֹ שֶׁהוּא מְסַייֵעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִייִם. עַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם.
Traduction
Si quelqu’un vend son champ de blé, il est permis au vendeur (s’il est pauvre) de prendre les dites parts (300)Il n'est pas tenu de les prélever au préalable., mais non à l’acquéreur. Aux ouvriers que l’on engage pour la moisson, l’on ne peut pas imposer la condition que leurs fils les suivront pour enlever ce qui tomberait à terre (301)L'ouvrier exigerait moins de salaire., ni empêcher les pauvres de glaner, ni le permettre à l’un de préférence à d’autres, ni aider l’un d’eux. Ce serait dérober aux pauvres ce qui leur revient. C’est pourquoi il est dit (Pr 22, 28); (Pr 23, 10): Ne recule pas la limite de ceux qui montent (302)''Voir même série, (Sota 4, 3) ( 19c); Yalkout sur l'Ecclésiaste, 14 (n° 969).'' (euphémisme pour désigner le pauvre).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המוכר שדהו המוכר מותר. הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך:
לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. שעי''כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים:
אל תסיג גבול עולם. מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ''א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.
הלכה: מַתְנִיתָא בְּשֶׁמָּכַר לוֹ שָׂדֵהוּ וְקָמָיָהּ. אֲבָל מָכַר לוֹ קָמָה וְשִׁייֵר לוֹ שָׂדֶה אֵצֶל זֶה אֲנִי קוֹרֵא שָֽׂדְךָ וְאֵצֶל זֶה אֲנִי קוֹרֵא קְצִירְךָ.
Traduction
Selon la Mishna, il est permis au vendeur de prendre les parts légales lorsqu’il vend le champ avec son contenu; mais, s’il vend seulement les blés sur pied et se réserve le champ, on applique au vendeur les règles déduites de l’expression biblique ton champ (l’obligation des prélèvements dus sur le champ même, comme la pea, etc.) et à l’acquéreur on applique les règles déduites de l’expression ta maison (entraînant les autres obligations).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'. כמו שהבאתי במתני':
הלכה: תַּנִּי אַב וּבְנוֹ אִישׁ וּקְרוֹבוֹ שְׁנֵי אַחִין שְׁנֵי שׁוּתָפִין פּוֹדִין זֶה לָזֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַעֲשֵׂר עָנִי. אָמַר רִבִּי יוּדָן תָּבוֹא מְאֵירָה לְמִי שֶׁהוּא נוֹתֵן לְאָבִיו מַעֲשֵׂר עָנִי. אָמַר מְנַיִין שֶׁאִים הָיוּ שְׁנֵיהֶן עֲנִייִם.
Traduction
On a enseigné (295)Tossefta sur Maasser Sheni, 4.: Si un père et son fils (deux pauvres) possèdent ensemble un champ, ou si c’est un homme avec son parent, ou deux frères, ou deux associés, l’un achète à l’autre la part de seconde dîme (296)Inutile d'ajouter un 5ème pour rachat, qui d'ordinaire est dû. Voir (Lv 27,19).; quant à celle des pauvres, ils l’échangent mutuellement et peuvent la consommer (bien que, d’une part, à titre de propriétaires ils doivent payer cette dîme, ils peuvent, d’autre part, s’en servir eux-mêmes comme pauvres). Selon R. Judan, celui qui donne à son père la dîme des pauvres (et le considère si peu) mérite d’être maudit. – C’est que, répliqua-t-il, comment agirait ce fils, puisqu’ils sont tous deux pauvres (297)Il accomplit évidemment une bonne œuvre..
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בברייתא.
אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני. כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע''ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן:
אמרי מנין שאם היו שניהן עניים. כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש''ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה''ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר:
מַה בֵּינָהּ לְקַדְמִיתָא אֶלָּא לִכְשֶׁתִּקְצֹר שְׁלִישׁ הֲרֵי הִיא שֶׁלָּךְ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר רִבִּי בּוּן הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַמּוֹכֵר זַכַּיי בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תַּמָּן נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בִרְשׁוּתוֹ בְּרַם הָכָא לֹא נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בִרְשׁוּתוֹ.
Traduction
Selon R. Juda, la défense n’existe, etc.'' Quelle différence y a-t-il entre la première hypothèse de la Mishna et la deuxième? Au second cas, le propriétaire a offert aux fermiers la condition avantageuse de prendre pour eux le premier tiers moissonné (après le travail). Cela prouve, dit R. Hiya bar R. Aboun, que le vendeur peut bénéficier de la pea (298)Voir le suivant. qui libère ce qui est dû pour les gerbes. Selon R. Yossé bar R. Aboun, au contraire, il y a une différence à établir entre le premier cas et le suivant (on ne conclut rien de la Mishna): là, le champ est devenu susceptible de l’obligation des parts dues (non du pauvre fermier), dans la possession de l’acquéreur (ce dernier donc est seul débiteur des prélèvements légaux); mais ici, dès la moisson, le champ était en la possession du fermier pauvre (celui-ci avait donc le droit de prendre la pea (299)Comp. Ci-dessus, (2, 7) fin.).
Pnei Moshe non traduit
מה בינה לקדמיתא. טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ''ש האי סיפא מהרישא:
אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך. כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני':
הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'. לעיל בפ''ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא.
ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס''ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר:
א''ר יוסי בר בון. דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בַּר נַגָּרִי שַׁנְייָא הִיא בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה שֶׁהֵן בַּעֲזִיבָה.
Traduction
Selon R. Abahou bar Nagri, on permet par exception à ce fermier pauvre de prendre le glanage, l’oubli et la pea, parce qu’eux sont considérés comme objets abandonnés à tout venant (mais non les dîmes du pauvre).
Pnei Moshe non traduit
שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה. טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח''כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים:
וְהָא רִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין מְגַלְגְּלִין וְשָׁמִין שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת בְּהֶפְסֵדוֹ. וְהָא רַבָּנִין אָֽמְרִין 27a מְגַלְגְּלִין וְשָׁמִין לָעֲנִייִם בְּהֶפְסֵידָן. וּלְמִי הוּא מְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לָעֲנִיֵי אוֹתָהּ הָעִיר דְּלָא כֵן מַה נָן אָֽמְרִין. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא לְמִידַּת הַדִּין נִצְרְכָה.
Traduction
Aussi, selon R. Meir, il est interdit de tirer l’eau du puits pour arroser le champ largement; mais, par contre, on indemnisera la perte qu’en éprouve le propriétaire (sur la part des pauvres): selon les autres sages, c’est permis, à la condition d’estimer la perte des pauvres et de la leur rembourser. A qui doit-on effectuer ce paiement (294)Selon R. Eli Fulda, cette phrase se rapporte au traité suivant, sur ce que dit R. Eliezer.? On le paie, dit R. Yona, aux pauvres de la ville; sans quoi, à quoi bon le spécifier? (On prétendrait toujours avoir réglé). Selon R. Hiya b. Ada, c’est prescrit comme une mesure de justice (au point de vue théorique).
Pnei Moshe non traduit
והא ר''מ אמר אין מגלגלין. השתא מפרש להא דר''מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע''פ שיש הפסד לבעה''ב בזה דאה''נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה''ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור''מ בהא דלמר ס''ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע''י כך כל הכרם שלו ומר ס''ל דאפ''ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן:
ולמי הוא משלם. על הא דקתני במתני' בעה''ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר''א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש''ס ולמי הוא משלם:
א''ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם:
א''ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה. כלומר אע''ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר''א מ''מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ''ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם:
Peah
Daf 27b
משנה: הָעוֹמֶר שֶׁשְּׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים וְלֹא שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא שְׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים עָֽמְדוּ הָעֲנִייִם בְּפָנָיו אוֹ שֶׁחִיפּוּהוּ בְקַשׁ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ שִׁכְחָה.
Traduction
Sur une berge a été oubliée par les ouvriers, mais trouvée par le propriétaire, et vice-versa, ou si les pauvres l’ont cachée, soit en se plaçant devant elle, soit en la couvrant d’issues de paille (306)Voir Siffri sur la section Ki-Thetsé, babli, Sota 45a., elle n’est pas considérée comme oubli (et revient à son maître).
Pnei Moshe non traduit
מתני' העומר ששכחוהו פועלי' ולא שכחו בעל הבית. וכגון דבעה''ב קאי בשדה וזכי ביה אבל אם הבעה''ב בעיר הוי שכחת פועלים שכחה אע''ג דלא שכחו בעה''ב:
משנה: הַמְּעַמֵּר לְכוֹבָעוֹת וּלְכוּמָסוֹת לַחֲרָרָה וּלְעוֹמָרִין אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ לְגוֹרֶן יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. הַמְּעַמֵּר לְגָדִישׁ יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה מִמֶּנּוּ וּלְגוֹרֶן אֵין לוֹ שִׁכְחָה. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְּעַמֵּר לְמָקוֹם שֶׁהוּא גְּמַר מְלָכָה יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה מִמֶּנּוּ וּלְגוֹרֶן אֵין לוֹ שִׁכְחָה. לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ גְּמַר מְלָכָה אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ לְגוֹרֶן יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה.
Traduction
Si l’on entasse les épis en formes hautes, ressemblant à des casques, ou en formes liées du bas (311)Selon le Mischné aroukha, il s'agit de gerbes placées par le propriétaire à l'entrée, en signe de bonheur, de réussite., ou en ronds (comme des gâteaux), ou en simples gerbes, les droits d’oubli ne s’exercent pas sur ces monceaux; mais, si on les porte de là en grange, ce droit s’exerce de nouveau. ''Si, au contraire, on réunit les gerbes (sans forme) pour les battre, le droit d’oubli subsiste; mais il n’existe plus, si les blés sont transportés de là pour être mis en grange. Voici quelle est la règle: si l’on réunit les gerbes dans un endroit où devra s’achever l’élaboration du blé, le droit d’oubli existe, mais il cesse si, après réflexion faite, on le porte de là en grange; si, au contraire, le blé n’est entassé qu’en lieu provisoire, le droit d’oubli ne s’exerce pas encore, mais il commence au moment de l’entrée du blé en grange.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המעמר לכובעות. המנהג הוא לקצור החטין ולעשית אותן אלומות אלומות במקומות הרבה עד שיתאספו כלן אח''כ למקום אחד ומן המקום הזה נושאים אותן למקום הדישה והוא הנקרא גורן ששם דשין התבואה ויש שמשימי' אותם אלומות אלומות ע''ג קרקע וזה נקרא כובעות שהן למעלה על הארץ כדמות כובע שמשימין בראש ויש שמשימין אותן בחפירה בארץ והן נקראו כומסאות מל' כמוס עמדי ויש שמגדישין אותן בעגולה כדמות אבן הרחים וזה נקרא חררה שהוא גלגול כעגולה כחררה:
ולעמרים. זה שעושה עמרים עמרים קטנים ולעשות מהן עמרים גדולים משנים ומשלש אחד זהו נקרא לעמרים:
אין לו שכחה. מה ששכח בשעה שמוליך לא' מן המקומות הללו אינו שכחה כדדריש בגמרא. דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר יצא אלו שיש אחריהן עמור:
ממנו ולגורן. המוליך מאחת מהמקומות הללו לגורן ושכח עומר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה לפי שאין אחר זה עמור:
המעמר לגדיש. הוא המקום ששם מאספין כל העמרים כאחד וכגון שאינו רוצה להוליכן משם לגורן אלא שישארו במקום הזה ושם ידוש אותם והוי מקום גמר מלאכה יש לו שכחה:
ממנו ולגורן. ואם נמלך אח''כ ומוליכן למקום אחר ולדוש אותם אין לו שכחה זה הכלל וכו':
הלכה: הָעוֹמֶר שֶׁשְּׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִין וְלֹא שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ שִׁכְחָה דִּכְתִיב קְצִירְךָ וְשָׁכַחְתָּ. שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא שְׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים אֵינוֹ שִׁכְחָה דִּכְתִיב כִּי תִקְצוֹר וְשָׁכַחְתָּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִילוּ חַמָּרִין שֶׁהֵן עוֹבְרִין בַּדֶּרֶךְ וְרָאוּ עוֹמֶר אֶחָד שֶׁשְּׁכָחוּהָ פוֹעֲלִים וְלֹא שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ שִׁכְחָה עַד שֶׁיִּשְׁכְּחוּהוּ כָּל אָדָם.
Traduction
Si une gerbe a été oubliée par les ouvriers, mais trouvée par le propriétaire, ce n’est pas un oubli légal (dû aux pauvres), parce que le même verset (307)(Dt 24, 5). 9. Le propriétaire ne doit pas éprouver de perte pour cause d'oubli de l'ouvrier. contient les expression ta moisson et si tu oublies (toi-même); de même, si le propriétaire l’a oubliée et que les ouvriers la retrouvent, l’oubli est également nul, en vertu des mêmes expressions rapprochées (il faut que l’oubli provienne du moissonneur, pour être légalement dû). Selon R. Simon b. Juda au nom de R. Simon, si même des asniers en parcourant la route voient une gerbe oubliée par les ouvriers et même par le propriétaire, ils ne peuvent pas y toucher jusqu’à ce que tous l’aient oubliée et abandonnée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' העומר ששכחוהו פועלים וכו'. ומ''ט אינו שכחה משום דכתיב קצירך ושכחת משמע מי שהקציר שלו צריך שישכח ואם שכחו בעה''ב ולא שכחוהו פועלים ג''כ אינו שכחה דכתיב שם כי תקצור גבי ושכחת משמע דבקוצר נמי תליא מילתא הלכך עד שישכח הבעה''ב והפועלים:
וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעה''ב אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם. הכי איתא בתוספתא בדפוס בפ''ג בדברי ר''ש בן יהודה משום ר''ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו פועלין אינה שכחה עד שישכחוהו כל אדם וגי' זו קשה היא דאם שכחוהו הפועלים בלבד בלא''ה אינו שכחה עד שישכח גם הבעה''ב ומאי האי דנקט אחרים וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כך היא הגי' בדברי ר''ש אפי' אחרים עוברין בדרך וראו את העומר ששכחוהו אינו שכחה וגי' זו נכונה היא דר''ש מוסיף אפי' שכחוהו שניהם הפועל והבעה''ב וראו אחרים אותו אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם:
הלכה: רִבִּי יוֹנָה אָמַר מִן לְעֵיל. כְּמַה דְתֵימָר וְכוֹבַע נְחוֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ. לְכוּמָסוֹת. רִבִּי אֲבִינָא אָמַר מִן לְרַע כְּמַה דְתֵימָר הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי. לַחֲרָרָה. גַּלְגַּל. לְעוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָֽׂדְךָ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. מַה קְצִיר שֶׁאֵין אַחֲרָיו קְצִיר. אַף עוֹמֶר שֶׁאֵין אַחֲרָיו עוֹמֶר.
Traduction
R. Yona dit: l’expression ''en forme de casques'', désigne des gerbes arrondies par le haut, et ayant cette forme, comme il est dit de Goliath (1S 17, 5): il avait sur la tête un casque d’argent. Par l’expression ''liées d’en bas'', il faut entendre, selon R. Abina, des gerbes sises sur un creux fait dans la terre, comme il est écrit (Dt 32, 34): tout cela n’est-il pas caché chez moi? (entassé pour ainsi dire en terre). Le terme Harrara désigne la forme ronde ou gâteau. Enfin, si ce sont toutes de petites gerbes devant être réunies, le droit d’oubli ne s’exerce pas; car, dit R. Yohanan, il est écrit (Dt 24, 19): lorsque tu auras accompli la moisson de ton champ et que tu auras oublié une gerbe aux champs, etc. Or, de même qu’une fois la moisson accomplie, on ne la recommence plus, de même, pour que l’oubli soit dû aux pauvres, il faut qu’il s’agisse de gerbes ne servant pas à fabriquer d’autres bottes plus grosses, (en ce cas, seul, l’oubli est dû; mais, au cas où ce travail de mise en bottes est inachevé, le droit d’oubli ne s’exerce pas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבי יונה אמר מן לעיל וכו'. לפרש כובעות קאמר שהוא למעלה על גבי קרקע.
ולכומסאות מפרש ר' אבינא מן לרע למטה בחפירה.
ולחררה הוא גלגל עגול כגלגל וכחררה זו כמו שהובא במתני':
ולעמרים. וכדקאמר ר' יוחנן כי תקצור וגו' ואטעמא דכולהו קאי כדפרישית במתני':
הדרן עלך גדיש
אִם עוֹשֶׂה כֵן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִייִם. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁעוֹשֶׂה כֵן 27b גוֹזֵל הָעֲנִייִם. פּוֹעֵל שֶׁעָשָׂה כֵן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל לְבַעַל הַבַּיִת וְלָעֲנִייִם וְעַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם.
Traduction
L’on ne peut imposer aux ouvriers la condition que leurs fils les suivront etc., ce serait voler.'' Si c’est un propriétaire qui agit ainsi, il spécule du glanage et vole les pauvres. Si c’est un ouvrier, il vole à la fois le propriétaire et les pauvres (303)L'ouvrier ferait à son fils une part de glanage trop forte, aux dépens du propriétaire et des autres pauvres..
Pnei Moshe non traduit
אם עשה כן. אהא דלא ישכור את הפועל וכו' קאי ואם עשה כן ה''ז גוזל את העניים כדמפרש ואזיל.
בעה''ב שעשה כן. אם התנאי היה מהבעה''ב שהיא אמר לו בתחלה הריני שוכר אותך למלאכתי על מנת שילקט בנך אחריך גוזל הוא את העניים שעי''כ ממעט הפועל מהשכר שלו ונמצא הבעה''ב מרויח משל עניים:
פועל שעשה כן. והיינו לאחר שפסק עמו השכר עשה הפועל מעצמו כן ואמר לבנו שילקט אחריו ה''ז גוזל לבעה''ב ולעניים שאילו ידע הבעה''ב שיעשה כן לא היה פוסק עמו כ''כ ואע''פ שהלקט של עניים הוא מ''מ קרי ליה גוזל לבעה''ב לפי שלדעתו של הפועל הלקט שמלקט בנו הוא משל בעה''ב ונוטל יותר משכרו:
ועל זה נאמר וכו'. ופליגי רב ירמיה ורב יוסף בפירושו כמו שהבאתי במתני':
הָיָה עוֹמֵד בָּעִיר וְאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַפּוֹעֲלִין שְׁכֵיחִין עוֹמָרִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּשְׁכָחוּהוּ אֵינוֹ שִׁכְחָה. הָיָה עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה וְאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַפּוֹעֲלִין שְׁכֵיחִין עוֹמָרִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי זוּ שִׁכְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּשָּׂדֶה וְשָׁכַחְתָּ וְלֹא בָּעִיר וְשָׁכַחְתָּ. רִבִי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אַף לְעִנְייָן מִצִיאָה כֵן. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּיָכוֹל לִיגַּע בָּהֶן בְּתוֹךְ הָעִיר אֲפִילוּ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לִיגַּע בָּהֶן אֲפִילוּ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ.
Traduction
Si un propriétaire, se trouvant en ville, dit: je sais que les ouvriers oublient des gerbes en tel ou tel endroit, l’oubli n’est pas réel ni dû aux pauvres (308)Voir Babli, Baba Metsia 11a.. Mais, s’il se trouve au champ et dit: je sais que les ouvriers oublient les gerbes de tel endroit, l’oubli est bien maintenu, parce qu’il est écrit: Si dans les champs (309)Si aux champs on oublie, cet oubli est aux pauvres. tu oublies, etc. (Ibid.), et non: si tu oublies en ville. Selon R. Zeira au nom de Samuel, il en est de même à l’égard des trouvailles, (on observe les mêmes règles). A quel cas s’applique la règle des trouvailles? Dépend-elle de la possibilité d’atteindre la trouvaille? Qu’importe alors que ce soit en ville ou dans les champs (310)''S'il peut l'atteindre, il devrait l'avoir acquis d'avance par son sol; s'il ne le peut pas, cela ne lui sert pas plus d'être au champ que d'être en ville.''. Oui, dit R. Aba bar Cahana ou R. Yossa au nom de R. Yohanan, il faut les deux conditions réunies, et même pour une trouvaille faite dans son propre champ, pouvoir la toucher de la main.
Pnei Moshe non traduit
היה עומד בעיר. ה''ג בתוספתא שם בעה''ב שהיה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר במקום פלוני ושכחוהו ה''ז שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין את העומר ושכחוהו אין זה שכחה וזו גי' עקרית ובספרי הדפוס נתחלף כאן ומוכח היא כגי' התוספתא שהרי מסיים בטעמא שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת כלומר אם הבעל הבית בשדה אז בעינן שגם הבעל הבית ישכח אבל אם הוא בעיר לא בעינן ושכחת אלא אפי' שכחת פועלים הוי שכחה. ולפי גי' הספר וכן מייתי נמי לקמן בפ''ג דמעשרות בסוף הלכה ז' צ''ל דהש''ס ס''ל לפרש הברייתא כפשטא וגזירת הכתוב היא דאם הבעה''ב בעיר אינה שכחה עד שיהא עומד בשדה כדכתיב בשדה ושכחת:
אף לענין מציאה כן. מציאה שהיא בתוך שדהו. כהאי דתנן בפ' שנים אוחזין ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וקאמר הכא שמואל דאף במציאה צריך שיהא עומד בצד שדהו דהשתא משתמרת על ידו ובהא הוא דאמרינן דקונה לו שדהו וכמו בשכח' דאם עומד בצד שדהו אז קנתה לו השדה ולא הוי שכחת פועלים שכחה:
מה אנן קיימין. ופריך הש''ס על הא דשמואל ובמאי עסקינן האי מתני' דמציאה:
אם ביכול ליגע בהן. כלומר הא ודאי בשאינו יכול ליגע אותן בתוך שדהו אם הוא רץ אחריהן לא מהני ליה מה שהוא אומר זכתה לי שדה שלי שהרי אם ירצה לרוץ אחריהן אינו יכול להגיען והרי הן חוץ משדהו אלא ע''כ בשיכול ליגע בהן בתוך שדהו וא''כ קשיא מה לי אם הבעל השדה הוא בתוך העיר ומה לי אם הוא עומד בתוך שדהו שהרי הוא רץ אחריהן ומגיען בתוך שדהו ואפי' הוא בתוך העיר תקני ליה שדהו:
וקא''ר אבא בשם ר' יוחנן והוא שיכול וכו'. כלומר דתרתי בעינן והוא שיכול ליגע בהן ואפי' הוא עומד בתוך שדהו ובמה שהוא יכול ליגע בהן לחוד לא סגי דכיון שאחרים רצין אחריהם אם אינו עומד בצד שדהו לאו כלום הוא דהא שדה חצר שאינה משתמרת היא וכל הקודם זכה הלכך בעינן נמי שיהא עומד בצד שדהו:
הָיָה כּוּלּוֹ מְחוּפֶּה בְקַשׁ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא וְכֵן הַסּוּמָא שֶׁשָּׁכַח יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. וְסוּמָא לֹא כְּמִי שֶׁכּוּלּוֹ בְקַשׁ מְחוּפֶּה הוּא. רִבִּי יוֹנָה אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הַקַּשִּׁים. אֲתָא דְּרִבִּי יוֹנָה כְּרִבִּי זְעִירָא כְּמַה דְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הָעֶלְיוֹן כֵּן רִבִּי יוֹנָה אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הַקַּשִּׁים.
Traduction
Si les pauvres, pour cacher une gerbe, l’ont couverte d’issues de paille, etc.'' Mais, quelle est la règle si tout en est obstrué? On peut déduire la réponse de ce qui est dit plus loin (6, 10): ''tout ce qui est oublié par un moissonneur aveugle est dû aux pauvre.'' Or, pour l’aveugle, tout est pour ainsi dire couvert (de même ici, c’est dû aux pauvre). R. Yona dit que, selon la Mishna, ce qui est couvert d’issues n’est pas un oubli; c’est qu’il s’agit du cas où l’on se conforme à celui de R. Zeira, qui dit (4, 4 fin): deux gerbes superposées ne forment pas un oubli, si l’on se souvient de ce qui est superposé; de même, R. Yona parle ici du cas où l’on se souvient des issues.
Pnei Moshe non traduit
היה כולו מחופה בקש. דבמתני' קתני העומר שחיפוהו בקש ומחמת כן שכחו אינו שכחה ובעי הש''ס אם היה כל עומרי השדה מחיפה בקש מהו:
נשמעינה מן הדא דתנינן. ס''פ דלקמן וכן הסומא יש לו שכחה וכי סומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא לפניו וקתני דיש לו שכחה וה''נ אם כל השדה מחופה בקש ושכח עומר אחד יש כאן תורת שכחה:
בזוכר את הקשים. הא דקתני במתני' בעומר אחד שחיפהו בקש ושכחו אינו שכחה בזוכר את הקש שעליו והלכך מה ששכח העומר שהוא תחת הקש אינו שכחה:
אתיא. הא דר' יונה כר' זעירא כמה דאמר ר''ז בפרק דלקמן בהלכה ג' גבי העומר שנטלו להוליכו לעיר ונתנו ע''ג חבירו דקאמר ר''ש התם שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו וא''ר זעירא בזוכר את העליון ולפיכך התחתון אינו שכחה וכן ר' יונה אומר בזוכר את הקשים שעל העומר ולפיכך העומר שתחת הקש אינו שכחה:
רַב יִרְמְיָה וְרַב יוֹסֵף חַד אָמַר אֵלּוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם. וְחָרָנָא אָמַר אֵלּוּ שֶׁיָּֽרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן. לְסַמְיָא צְווָחִין סַגְיָא נְהוֹרָיָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק וַעֲנִייִם מְרוּדִים תָּבִיא בָּיִת. אָמַר רִבִּי אָבִין אִם עָשִׂיתָ כֵּן מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הֵבֵאתָ בִּיכּוּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. נֶאֱמַר כָּאן תָּבִיא. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָֽתְךָ תָּבִיא בֵּית י֨י אֱלֹהֶיךָ וגו'.
Traduction
Il est dit (d’eux): ne recule pas la limite de ceux qui montent (304)Au lieu de lire de mot olâm (monde), on peut lui supposer des voyelles différentes et lire ôlim (qui montent)..'' R. Jérémie et R. Joseph interprètent diversement l’application de ce verset: selon le premier, il s’agit là de ceux qui sont montés (305)En se souvenant de la sortie d'Egypte, où tous les Israélites étaient égaux, où il n'y avait ni riches ni pauvres, l'on doit prendre en commisération ses frères malheureux. en Egypte (les enfants d’Israël); selon l’autre, c’est un euphémisme pour désigner au contraire ceux qui sont descendus de leurs biens (qui les ont perdus), de même que, pour ne pas faire de peine à l’aveugle, on l’appelle: plein de lumière. R. Isaac rappelle que le verset: tu mèneras à la maison les pauvres errants ou persécutés (Is 58, 7) a été interprété par R. Abin, comme suit: en agissant ainsi, on accomplit une œuvre aussi méritoire que d’apporter les prémices au Temple de Jérusalem (ou la maison par excellence), puisque l’on emploie le même mot tâbi dans le dit verset et dans celui-ci: tu offriras dans la maison de l’Eternel ton Dieu, les premiers fruits mûrs de tes terres (Lv 23, 19).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יצחק ועניים מרודים תביא בית. איידי דדריש קרא דאל תסג להגוזל את העניים מייתי האי קרא דהנביא מזהיר על מתנות העניים ואם עשה כן מעלה הכתוב כאילו הביא בכורים למקדש כדמסיים ר' אבון ודריש תביא תביא לגזירה שוה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source