וְהָתַנִּי רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מֻחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִִּי לִיעֶזֶר תַּמָּן הוּא זָכָה לוֹ. וְכֹא הוּא אָמַר הָכִין. בְּשִיטָּתָךְ הֵשִׁיבֵהוּ בְּשִׁיטָּתוֹ דְּאַתְּ אָמַר עַל יְדֵי הַחִילוּפִין. הֵיאַךְ הֶעָנִי הַזֶּה מַחֲלִיף דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לִרְשׁוּתוֹ אֶלָּא מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְכָל הַגְּדִישׁ וּמְעַשֵּׂר שִׁיבּוֹלֶת וְנוֹתֵן לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשיטתך השיבהו. כלומר ומשני ר' יוחנן דר''א לשיטתיה דת''ק השיבו לשיטתך והיינו רבנן דפליגי עליה לעיל דאין בעה''ב מזכה לעני מתנות העניים כ''א ע''י חליפין שמחליף עמו בשלו א''כ האיך העני מחליף דבר שלא ברשותו אלא לדידך צריך שיהא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' שמעינן מיהת דר''א הוא דקאמר הכי אליבא דרבנן דפליגי עליה התם ומיהו הא דקאמר מזכה לעני בכל הגדיש סברא דנפשיה הוא דאיהו הוא דס''ל דלמאי דקאמרי רבנן שאינו יכול לזכות להעני כ''א ע''י שמחליף עמו בשלו א''כ צריך הוא לזכותו בכל הגדיש ומטעמא דהספק לקט ישני בכל הגדיש אבל רבנן לא ס''ל הכי גם בהאי דינא אלא דס''ל דנהי שצריך שיהא ע''י חליפין מ''מ בשבולת אחת סגי וכדר' יוסי דבכורות דכל מקום שיש חליפיו ביד הזוכה יכול זה לזכותו אף לדבר שאינו ברשותו דהויא כמאן דמטא היאך לידו ובהא שפיר הוא דאמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה:
וכלומר דמהא דר' זעירא שמעינן נמי הכי לטעמי' דר' אליעזר דקאמר אליבא דרבנן דפליגי עליה בעלמא וכדמסיק:
מיחלפא שיטתיה דר''א. כלומר דכך היה מקשי ר' זעירא ור' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר''א אהדדי דתמן בפרק דלעיל גבי מי שליקט את הפאה ואמר הרי זה לאיש פלוני דס''ל לר''א דזכה הוא לו והכא הוא אמר הכין דאין העני הזה זוכה בדבר שלא ברשותו אלמא דאין הבעה''ב יכול לזכות לו:
ותני ר' זעירא. בניחותא היא:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא דְּתַנֵּינָן תַּמָּן שֶׁרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל שֶׁחִילוּפָיו בְּיַד כֹהֵן פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְרִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב. אָמַר רִבִּי בָּא דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי צָרִיךְ לְזַכּוֹתוֹ לְכֹהֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא דְּרִבִּי בָּא פְּלִיגָא עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּתַנֵּינָן תַּמָּן אֶלָּא מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְגָדִישׁ וּמְעַשֵּׂר שִׁיבּוֹלֶת אַחַת וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי צָרִיךְ לְזַכּוֹתוֹ לְכֹהֵן הוֹי לֵית הִיא דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי מָנָא כָּל גַּרְמָהּ אָמַר דְּהִיא דְּרִבִּי יוֹסֵי. תְּנָייָא קוֹמָייָא סָֽבְרֵי מֵימַר אֵינוֹ מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְּכָל הַגָּדִישׁ אֶלָּא שִׁבּוֹלֶת אַחַת. הַתְּנָייָא אֲחָרָייָא סָֽבְרֵי מֵימַר מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְּכָל הַגָּדִישׁ. וְהַתְּנָייָא קוֹמָייָא סְבַר מֵימַר כְּזַכֵּה מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וְאֵינָה זְכִייָה. וְהַתְּנָייָא אֲחָָרָייָא סְבַר מֵימַר אֵינוּ מְזַכֵּה מִימִינוֹ 26b לִשְׂמֹאלוֹ וּזְכִייָה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דר' יוסי היא. האי דינא דמתני' אתיא כר' יוסי דתנינן תמן בפ''ב דבכורות גבי ספיקא דבכור. ושצריך ליתן א' לכהן כגון רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרי' דא' לו וא' לכהן ופליגי התם ר''מ ור' יוסי בזה השני הנשאר אצלו דדינו שירעה עד שיסתאב ואח''כ יאכל דספק בכור הוא ולר''מ חייב היא במתנות משום דהכהן בא עליו משני צדדין דאי בכור הוא כוליה דידי הוא והאי דשקילנא הוא חולין ומהדרינא לך ושקלי מתנות מיניה ור' יוסי פוטר מן המתנות משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דאע''ג שלא זכה הכהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאלו זכה בו הואיל ומעיקרא שייכא ביה יד הכהן דשמא הוא הבכור ושויוהו רבנן כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל וקס''ד השתא דהא דאמר ר''ל הכא דר' יוסי היא אדברי ר''א דמתני' קאי דאמר אלא מזכה את העני בכל הגדיש וכו' והא לא מטא הגדיש ליד העני אלא דעשו את שאינו זוכה כזוכה וכדר' יוסי דהתם:
א''ר בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן. ר' בא מפרש דברי ר' יוסי דהאי מתני' דבכורות דצריך שיזכה לזה הספק ליד הכהן בזכיה גמורה וכלומר דבשיש חליפיו ביד הכהן תליא מלתא וכגוונא דאמרן דאחד לו וא' לכהן ובהא הוא דפוטר ר' יוסי ממתנות דהוי כאילו מטי אידך ליד הכהן שהרי חליפיו בידו אבל בספק בכור בעלמא שלא בא חליפין ליד הכהן בהא לא קאמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה:
הדא דר' בא פליגא על דר''ל דתנינן תמן וכו'. כלומר להא דמוקי ר''ל דמאי דאמר במתני' מזכה את העני בכל הגדיש דכר' יוסי אתיא והשתא למאי דא''ר בא דלדברי ר' יוסי צריך שיזכה לכהן בזכיה גמורה והיינו שיהו החליפין ביד הכהן וא''כ פליגא על ר''ל דתו לא מצינן לאוקמא מתני' כר' יוסי דהא אין חליפין של הגדיש ביד העני והאיך יכול לזכות אותו בכל הגדיש ולא דמיא לההיא דר' יוסי דבכורות:
א''ר מנא. דלא היא כל גרמה אמר דהיא דר' יוסי כל עצמו של דבר הוא דאמרינן כדר' יוסי היא דאף לר' בא כר''ל ס''ל ות''ק דמתני' שפיר היא דאתיא כותיה ובהאי דינא דזכיה גופה פליגי ת''ק ור''א במתני' וכדמפ' ואזיל.
תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש. ת''ק ס''ל שאינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שנותן לידו סגי דהוי ממש כההיא דר' יוסי דבכורות דהכא נמי כיון שמיהת שבולת אחת היא ביד העני אע''פ שהוא ספק שמא זה שנתן לו אינו לקט הואיל וחליפיו בידו מזכהו בשבולת השניה ויכול להתנות כדלעיל ולהיות מעשר של זו בזו:
והתנא אחרייא. דהוא ר''א ס''ל דלא מהני מה שזיכה לו בשבולת אחת דמכיון דיש כאן ספק בכל שבולת ושבולת של כל הגדיש שמא זו היא הלקט הלכך קאמר שצריך לזכות את העני בכל הגדיש ואז הוא יכול להתנות על אחת ומעשר ונותן לו.
והתנא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה. אסוקי דמילתא היא דלא תקשי ולמה באמת לא קאמר הת''ק שמזכה אותו בכל הגדיש דהא טפי עדיף הכי הלכך קאמר דהא ליתא אלא אדרבה אם יזכה אותו בכל הגדיש לאו כלום היא דהוי כמזכה מימינו לשמאלו ואינה זכיה דהא אנן בעינן שיהא החליפין בידו ובהא הוא דאמרינן על האידך דלא מטא לידיה עשו שאינו זוכה כזוכה והרי לא בא לידו חליפי כל הגדיש ולפיכך האי תקנתא עדיפא שנותן לו שבולת אחת ויש לו זכות בהשנים שכנגדה ומתנה על שתיהן והתנא אחרייא ס''ל אינו מזכה וכו' כלומר דלא הוי כמזכה מימינו לשמאלו וזכיה הויא ולדידיה עדיף טפי כשמזכה אותו בכל הגדיש:
א''ר יוסי. אמורה הוא:
משנה: אֵין מְגַלְגְּלִין בְּטוֹפֵיחַ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מַתִּירִין מִפְּנֵי שֶׁאֵיפְשָׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עני היה באותה שעה. ופטור מלשלם והלכה כחכמים.
יטול וכשיחזור לביתו ישלם. לעניי אותה העיר שנטל. כדקאמר בגמרא:
וחכמים מתירין מפני שאפשר שישומו ההפסד של העניים בזה ויתן הבעל הבית. כפי השומא שישומו עליו לעניים ולר''מ דס''ל אין מגלגלין ואם הבעה''ב צריך היא לרבץ שדהו שמין ההפסד שלו ומנכה מן העניים:
מתני' אין מגלגלין בטופיח. בגמ' משמע דמלשון משקה טופח היא ואין מגלגלין מים בגלגל מן הבור להרביץ את השדה עד שתהא משקה טופח עליה בשעה שהעניים באים בשביל הלקט מפני שהוא מפסיד לעניים.
הלכה: תַּנִּי הַמְּרַבֵּץ שָׂדֵהוּ עַד שֶׁלֹּא יָרַד עָנִי לְתוֹכָהּ אִם הֶזֵּיקוֹ מְרוּבָּה עַל שֶׁל עָנִי מוּתָּר. וְאִם הֶזֵּיק עָנִי מְרוּבָּה עַל שֶׁלּוֹ אָסוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מֵנִיחָן עַל הַגֶּדֶר וְהֶעָנִי בָּא וְנוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בין כך ובין כך מלקט הבעה''ב את הלקט ומניחו ע''ג הגדר כדי שהעני יבוא ויטול את שלו:
מותר הוא לרבץ. ואף שמפסיד הוא לעני ואם הפסד העניים בהלקט הוא מרובה על שלו כגון שיש הרבה לקט ממה שכבר נקצר אסור:
אם הזיקו מרובה על של עני. כשלא ירבץ יהיה ההפסד של בעל השדה יותר מן הלקט של עני דהאבק עולה על התבואה ומפסידה:
עד שלא ירד עני לתוכה. כלומר שמתוך כך שמרבץ שדהו לא יכול העני לירד לתוכה וליטול את הלקט:
גמ' תני. בתוספתא סוף פ''ב:
מֻחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵידָל בְּשֶׁלּוֹ כָּךְ הוּא מֵידָל בְּשֶׁל עֲנִייִם. וְכֹא הוּא אָמַר הָכִין. תַּמָּן הֵן גָּֽרְמוּ לְעַצְמָן וְלֹא בָאוּ. בְּרַם הָכָא הֲרֵי בָּאוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן הן גרמו לעצמו. ומשני התם מיירי בשיש חלק העניים והן לא באו ליטול את שלהן וא''כ הן גרמו לעצמן שהרי אין כאן דבר המונע איתם מלבוא וליטול חלקם והלכך כשהוא מדל בשלו כך הוא מדל בחלק העניים אבל הכא הרי באו ליטול את הלקט וכלומר אף אם יבואו אינם יכולין להכנס להשדה מחמת שמרבץ אותה במים והלכך צריך שיניח בתחלה חלקן ע''ג הגדר ויטלו.
מיחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אומר. לקמן בפ''ז תנינן המדל בגפנים כשהגפנים רצופין הרבה עוקר מהאותן שבנתיים כדי לתקן האחרים וכשם שהיא מדל בשלו כך הוא מדל בשל עניים אם יש שם חלק עניים כגון עוללות וכיוצא בהן דברי ר' יהודה ר''מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והשתא פריך דר''י אדר''י דהתם ס''ל דעוקר בחלק של עניים כשם שהוא עושה בשלו והכא הוא אומר הכין דלעולם הוא צריך להניח חלק עניים ע''ג הגדר ואע''ג דהכא נמי לתקן שדהו הוא שעושה כמו התם בהמדל ואפ''ה אינו רשאי לרבץ עד שיניח חלק העניים ע''ג הגדר:
מֻחְלְפָא שִׁיטָּתִין דְּרַבָּנִין. תָּמַּן אָֽמְרִין אִם הֶזֵּיקוֹ מְרוּבָּה עַל שֶׁל עָנִי. וְכֹא אִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. תַּמָּן אֶפְשַּׁר בְּרַם הָכָא אֵיפְשַׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ברם הכא אפשר. בתמיה אבל הכא גבי המדל וכי אפשר לשום מה שהוא מדל ועוקר הרצופין ומשליכן לאיבוד ולפיכך אינו רשאי ליגע בחלק העניים:
ומשני תמן אפשר. כלומר בהאי דינא דברייתא אפשר הוא שישומו לעניים מה שמפסידין עכשיו מהלקט שיש שם מחמת שמרבץ שדהו ואינם יכולין להכנס ויתן להם כפי אותה השומא:
מחלפא שיטתין דרבנן. השתא קשיא דרבנן אדרבנן והיינו רבנן דברייתא דתוספתא אדרבנן דמתני' דהמדל וזהו ר''מ דפליג התם אדר' יהודה דהא תמן בהאי תוספת' אינון אמרין אם הזיקו של בעל השדה מרובה על של עני מותר לרבץ ואע''פ שיש שם הלקט של עניים והכא בהמתני' דהמדל אינון אמרין הכין דבשלו הוא רשאי ואינו רשאי ליגע בשל עניים ואע''פ שלתקן הוא מתכוין:
הלכה: מַתְנִיתָא בְּשֶׁמָּכַר לוֹ שָׂדֵהוּ וְקָמָיָהּ. אֲבָל מָכַר לוֹ קָמָה וְשִׁייֵר לוֹ שָׂדֶה אֵצֶל זֶה אֲנִי קוֹרֵא שָֽׂדְךָ וְאֵצֶל זֶה אֲנִי קוֹרֵא קְצִירְךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני. בברייתא.
אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני. כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע''ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן:
אמרי מנין שאם היו שניהן עניים. כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש''ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה''ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר:
גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'. כמו שהבאתי במתני':
משנה: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ הַמּוֹכֵר מוּתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר. לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם אֶת הַפּוֹעֵל עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. וּמִי שֶׁאֵינוּ מֵנִיחַ אֶת הָעֲנִייִם לְלַקֵּט אוֹ שֶׁהוּא מֵנִיחַ אֶת אֶחָד וְאֶת אֶחָד לָאו אוֹ שֶׁהוּא מְסַייֵעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הָעֲנִייִם. עַל זֶה נֶאֱמַר אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע. דזכה במחובר אבל אם א''ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע''פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ''מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר:
מתני' המוכר שדהו המוכר מותר. הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך:
לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. שעי''כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים:
אל תסיג גבול עולם. מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ''א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.
זה נותן לזה חלקו ומעשר עני. כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה''ב ובעה''ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה''ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה''ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים:
שנים שקבלו את השדה באריסות. והן עניים:
בשלו פטור. מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה''ב מתבואתו חייב במעשר ואע''פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.
מתני' המחליף עם העניים. שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בַּר נַגָּרִי שַׁנְייָא הִיא בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה שֶׁהֵן בַּעֲזִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנייא היא בלקט וכו' שהן בעזיבה. טעמא דאסור במעשר עני במתני' הוא מפרש דשאני לקט שכחה ופאה דכתיב בהו בשעת הקציר תעזוב ואז חיובן הוא והלכך זה שלא היה לו חלק בשעת הקציר מותר בהן אבל מעשר עני אין חיובו בעזיבה בשעת הקציר אלא לאח''כ בשעה שנעשה טבול למעשרות והרי עכשיו זכה הוא בחלקו ואסור לו לזכות במעשר עני ומחלק לעניים אחרים:
מַה בֵּינָהּ לְקַדְמִיתָא אֶלָּא לִכְשֶׁתִּקְצֹר שְׁלִישׁ הֲרֵי הִיא שֶׁלָּךְ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר רִבִּי בּוּן הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַמּוֹכֵר זַכַּיי בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תַּמָּן נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בִרְשׁוּתוֹ בְּרַם הָכָא לֹא נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בִרְשׁוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה בינה לקדמיתא. טעמא דר' יהודה דמתני' מפרש דמחלק בין קבל ממנו למחצה לשליש וכו' ובין אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך ומ''ש האי סיפא מהרישא:
אלא לכשתקצור שליש הרי הוא שלך. כלומר אלא דהכי אמר לו לאחר שתקצור השליש אז יהיה שלך והרי לא זכה במחובר ולפיכך מותר באלו המתנות שחיובן מן השדה בשעת הקציר כדפרישית במתני':
הדא אמרה שהמוכר זכייה וכו'. לעיל בפ''ב בהלכה ז' גרסי' להאי דבעי התם בדינא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל לפי שחיוב הפאה נשאר בקמה ונותן על הכל אף על החציה שקצר המוכר ואם המוכר הוא עני מהו שיכול לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן הכא לקמן המוכר את שדהו המוכר מותר ומוקמינן לה בשמכר לו שדהו וקמתה ומבעיא לי' התם בהאי גוונא שמכר לו השדה עם חצי הקמה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על העומרין שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא.
ופשיט לה ר' חייא בר בון מהאי מתני' שהמוכר יכול הוא שיזכה גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא בתחלה דקס''ד דהאי דינא דמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר דמיא ממש להאי דינא דסיפא דאם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה לפי שאין לו חלק במחובר:
א''ר יוסי בר בון. דלא היא דלא דמי דתמן גבי קצר חציה ומכר חציה נתחייבה שדהו ברשותו שהרי כשקצר החצי היה קודם שמכר שדהו ובשעה שקצר היתה שלו וכבר נתחייב אותו החצי ברשותו ואינו יכול לזכות באותו חלק הפאה שהיה בעל השדה בשעת חיובו אבל הכא שזה המקבל לא זכה במחובר כלל אלא לאחר שיקצור ולא נתחייבה שדהו ברשותו כלומר חלקו לא נתחייב ברשותו שהרי בשעת קצירה אכתי לא זכה כלום ולא זכה אלא בתלוש ולפיכך מותר הוא בלקט שכחה ופאה:
הלכה: תַּנִּי אַב וּבְנוֹ אִישׁ וּקְרוֹבוֹ שְׁנֵי אַחִין שְׁנֵי שׁוּתָפִין פּוֹדִין זֶה לָזֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַעֲשֵׂר עָנִי. אָמַר רִבִּי יוּדָן תָּבוֹא מְאֵירָה לְמִי שֶׁהוּא נוֹתֵן לְאָבִיו מַעֲשֵׂר עָנִי. אָמַר מְנַיִין שֶׁאִים הָיוּ שְנֵיהֶן עֲנִייִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני. בברייתא.
אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני. כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע''ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן:
אמרי מנין שאם היו שניהן עניים. כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש''ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה''ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר:
גמ' מתניתא בשמכר לו שדהו וקמתה וכו'. כמו שהבאתי במתני':
משנה: בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְצָרִיךְ לִיטּוֹל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה וּמַעֲשֵׂר עָנִי וּכְשֶׁיַּחְזוֹר לְבֵיתוֹ יְשַׁלֵּם דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עָנִי הָיָה בְאוֹתָהּ שָׁעָה. הַמַּחֲלִיף עִם הָעֲנִייִם בְּשֶׁלּוֹ פָטוּר וּבְשֶׁל עֲנִייִם חַייָב. שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בְּאָרִיסוּת זֶה נוֹתֵן לְזֶה חֶלְקוֹ וּמַעֲשֵׂר עָנִי וְזֶה נוֹתֵן לְזֶה חֶלְקוֹ וּמַעֲשֵׂר עָנִי. הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה לִקְצוֹר אָסוּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה וּבְמַעֲשֵׂר עָנִי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁקִּבְּלָהּ מִמֶּנָּה לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ אֲבָל אִם אָמַר לוֹ שְׁלִישׁ מַה שֶׁאַתָּה קוֹצֵר שֶׁלָּךְ מוּתָּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה וְאָסוּר בְּמַעֲשֵׂר עָנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע. דזכה במחובר אבל אם א''ל שליש מה שאתה קוצר יהיה שלך הואיל ואין לו חלק אלא בתלוש מותר בלקט ושכחה ופאה שחיובן בשעת הקציר והיה עני ואע''פ ששכחת עומרים בתלוש הוא כשעת העימור מ''מ לא קרינן ביה קצירך מכיון שלא זכה אלא בתלוש ואסור במעשר עני לפי שאין מפרישין מעשר עני אלא לאחר הקצירה והרי זכה בחלקו שקצר:
מתני' המוכר שדהו המוכר מותר. הוא בלקט ושכחה ופאה אם הוא עני והלוקח אסור ובגמ' מוקי לה בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם מכר לו קמה בלבד ושייר השדה לעצמו שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה שאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך:
לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. שעי''כ הפועל מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים:
אל תסיג גבול עולם. מפרש בגמ' ל' עולים אלו עולי מצרים וחד אמר אלו בנ''א שירדו מנכסיהן וקרי להו עולים ל' כבוד כדרך שקורין לסמיא סגי נהור.
זה נותן לזה חלקו ומעשר עני. כלומר חלק לקט שכחה ופאה וכן מעשר עני נותן כל אחד מהן לחבירו לפי שכשקבלו באריסות למחצה או לשליש ורביע הן נעשין כבעה''ב ובעה''ב עני אסור במתנות עניים משלו דכתיב לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וה''ה לכל המתנות ודוקא על חלקו נעשה כבעה''ב ולא על חלק חבירו והלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני וחלק שאר מתנות העניים:
שנים שקבלו את השדה באריסות. והן עניים:
בשלו פטור. מה שנתן לו העני שהוא של לקט ושכחה פטור מן המעשר ובשל עניים מה שנתן לו הבעה''ב מתבואתו חייב במעשר ואע''פ שזה הוא חילוף מתנות העניים הפטורין.
מתני' המחליף עם העניים. שנותן תבואה או פירות לעני בחילוף מתנות עניים שבידו:
וְהָא רִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין מְגַלְגְּלִין וְשָׁמִין שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת בְּהֶפְסֵדוֹ. וְהָא רַבָּנִין אָֽמְרִין 27a מְגַלְגְּלִין וְשָׁמִין לָעֲנִייִם בְּהֶפְסֵידָן. וּלְמִי הוּא מְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לָעֲנִיֵי אוֹתָהּ הָעִיר דְּלָא כֵן מַה נָן אָֽמְרִין. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא לְמִידַּת הַדִּין נִצְרְכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר חייא בר אדא למדת הדין נצרכה. כלומר אע''ג דמסתברא הכי דלעניי אותה העיר הוא שישלם לר''א מ''מ למדת הדין והיינו אם באו עניי אותה העיר להוציא ממנו בדין נצרכה ומספקא לן אם יכולין להוציא ממנו בדיינין דהא אפ''ה ממון שאין לו תובעין הוא דיכול הוא לומר לעניים אחרים אשלם:
א''ר יונה דמסתברא לעניי אותה העיר שנטל שם הוא משלם וכדמסיים ואזיל דאי לא כן מה אנן אמרין וכי לשאר עניים הוא משלם הלא לא הפסיד אלא לעניי אותה העיר ומה שהיה ראוי להן נטל ולהן הוא שישלם:
ולמי הוא משלם. על הא דקתני במתני' בעה''ב שהיה עובר ממקום למקום קאי דקאמר ר''א יעול ולכשיחזור לביתו ישלם ובעי הש''ס ולמי הוא משלם:
והא ר''מ אמר אין מגלגלין. השתא מפרש להא דר''מ במתני' דידן דלהכי קאמר דאין מרבצין השדה ואע''פ שיש הפסד לבעה''ב בזה דאה''נ ושמין לבעל הבית בהפסדו וכפי אותה שומא ינכה להעניים מחלקם והא דרבנן דמתני' דאמרי מגלגלין משום דסברי דשמין לעניים בהפסדן וכפי אותה השומא יתן להם ובהאי סברא הוא דפליגי דהיאיל ויש כאן לשום ההפסד למר ניחא ליה לשום הפסד של בעה''ב ולמר טפי ניחא ליה לשום בהפסד של העניים אבל התם בהמדל כיון דלא שייך שומא בדבר שאינו בעין פליגי ר' יהודה ור''מ בהא דלמר ס''ל הואיל ולא באו העניים ליטול את חלקן מדל אף בחלק העניים כדי שיתוקן ע''י כך כל הכרם שלו ומר ס''ל דאפ''ה אינו רשאי ליגע בחלק העניים הואיל ואי אפשר לשים שם הפבד שלהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source