Peah
Daf 25b
הלכה: אֵי זוּ הִיא 25b קָמָה שֶׁהִיא מַצֶּלֶת אֶת הַקָּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דִתַנֵּינָן שִׁבּוֹלֶת שֶׁבְּקָצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לָקָּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַקָּצִיר סוֹבְבָהּ וְהוּא שֶׁיְּהֵא רֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה וְהוּא שֶׁתְּהֵא יְכוּלָה לְהִיקָּצֵר אִם הַקָּמָה. הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִיקָּצֵר אִם הַקָּמָה וְאֵין הַקָּמָה יְכוֹלָה לְהִיקָּצֵר עִמָהּ נִיצּוֹלֶת. הָיוּ שְׁתַּיִם הַפְּנִימִית יְכוֹלָה לְהִיקָּצֵר עִם הַקָּמָה הַחִיצוֹנָה וְאֵין הַחִיצוֹנָה יְכוֹלָה לְהִיקָּצֵר עִם הַקָּמָה הַפְּנִימִית נִיצּוֹלֶת וּמַצֶּלֶת.
Traduction
Dans quel cas des épis debout peuvent-ils en protéger d’autres (278)Comp. Ci-après, (6, 7) (contre le droit des pauvres)? Au cas, dit R. Yohanan, cité par notre Mishna, savoir lorsqu’il reste dans un champ moissonné un épi non coupé mis en contact avec une gerbe par le bout de la tige. R. Yossé exige les conditions suivantes: que tout l’espace autour de cet épi soit moissonné, que le bout de la tige touche la gerbe sur pied et qu’il soit possible de le couper avec le reste (279)Sans quoi, la loi d'oubli n'a pas lieu d'être.. Si cet épi isolé est penché de façon à pouvoir être coupé avec le reste, bien que l’on ne puisse pas (à l’inverse) couper tout le reste en même temps que lui (du même coup de faux), il reste pourtant maintenu au propriétaire. Si deux épis sont placés l’un devant l’autre, dont l’un du rang intérieur (par rapport à la gerbe) pourrait être coupé avec tout ce qui est sur pied, mais dont l’autre ou extérieur est trop éloigné pour être coupé en même temps, celui-ci est préservé de l’atteinte des pauvres pour le blé sur pieds et protège même l’épi qu’il touche.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזו היא קמה שהיא מצלת את הקמה. כדתנן בפ' דלקמן גבי שכחה הקמה מצלת את העומר ואת הקמה שאם שכח את העומר או את הקמה והיתה קמה אחרת אצליהם שלא שכח אותה מצלת היא על העומר ועל הקמה השכוחים דלא הוו שכחה:
כהדא דתנינן שבולת של קציר וכו'. כלומר כדתנן גבי לקט וה''ה לענין שכחה שאם אותה הקמה היו ראשי השבלים שלה מגיעים להקמה שאינה שכוחה אז מצלת היא אותה:
והוא שיהא הקציר סובבה וכו'. אשבולת דמתני' קאי וכלומר דאם הקציר סובבה שקצר כל סביבות אותה השבולת והיא לבדה לא נקצרה בכה''ג הוא דבעינן והוא שיהא ראשה מגיע לקמה וכן שתהא יכולה להקצר עמה דאז היא של בעה''ב ואם לאו הרי היא של עניים הואיל וקצר סביבותיה והיא נשארת לבדה אבל אם אין הקציר סובבה לעולם היא של בעה''ב דהרי יש כאן עוד שבלים אחרות בצדה ויקצור אותן אח''כ כאחת:
היתה יכולה להקצר עם הקמה. אם כשקוצר את הקמה יכולה השבולת ג''כ להקצר עמה אבל אם הוא קוצר השבולת מצדה השני אין הקמה יכולה להקצר עמה אפ''ה היא נצולת דמכיון שהיא יכולה להקצר עם הקמה כמחוברת לקמה היא והרי היא של בעה''ב:
היו שתים הפנימית יכולה להקצר עם הקמה החיצונה. כלומר הפנימית שהיא סמוכה להקמה יכולה להקצר עם הקמה וכן עם השבולת החיצונה:
ואין החיצונה יכולה להקצר עם הקמה. אבל השבולת החיצונה אינה יכולה להקצר עם הקמה:
הפנימית ניצולת ומצלת. דכיון דמיהת יכולה החיצונה להקצר עם הפנימית שבצדה הלכך הפנימית שהיא יכולה להקצר עם הקמה וגם עם החיצונה ניצולת היא עם הקמה ומצית ג''כ להחיצונה עמה:
אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רוֹמֵס הָיִיתִי זֵיתִים עִם רִבִּי חִייָא הַגָּדוֹל וְאָמַר לִי כָּל זַיִת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָֽדְךָ וְלִיטְלוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי זֶה שִׁכְחָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי הוֹשַׁעְיָא שִׁבּוֹלֶת שֶׁל קָצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לָקָּמָה. שִׁבּוֹלֶת שֶׁבְּקָצִיר אֵינוֹ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָדוֹ וְלִיטְלָהּ. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּאוּמָן הַשֵּׁנִי אָֽמְרוּ.
Traduction
R. Oshia dit (280)Ci-après, (6, 3) et 4 ( 19c).: lorsque j’ai recueilli des olives avec R. Hiya le grand, il m’a dit que toute olive oubliée pouvant être prise à la main (sans se déplacer) n’est pas considérée comme oubli appartenant aux pauvres; selon R. Yohanan, au contraire, dès que l’on a passé devant elle sans la cueillir, l’oubli est réel. Notre Mishna contredit évidemment l’avis de R. Oshia, puisqu’elle attribue au propriétaire tout épi debout, isolé dans un champ moissonné, s’il est en contact avec du blé sur pied; or, cet épi isolé n’est-il pas assez proche pour qu’en étendant la main on puisse le prendre? (Et cependant on ne le considère pas comme oubli: A quoi bon le préserver par le blé?) R. Ila, au nom de R. Oshia, dit qu’elle diffère en ceci: ce qui a été enseigné au sujet du droit d’oubli s’applique à une 2ème rangée, en dehors de celle qui est déjà coupée (son oubli étant plus évident, la faculté d’étendre la main ne suffit pas pour la préservation).
Pnei Moshe non traduit
רומס הייתי זתים. כשהייתי עוסק ברמיסת ודריסת הזתים עם ר' חייא הגדול אמר לי דין הזה של שכחת הזתים:
כל זית שאת יכול ליפשט ידו וליטלו. אם מסק את זיתו ושכח לאיזה זיתים על האילן ולאחר שעבר הימנו נזכר אם הוא במקום שיכול לפשוט את ידו וליטול אותו זית אינו שכחה כדתנן לקמן בסוף פ''ז גבי עריס והכי מייתי ליה נמי התם:
ר' יוחנן. פליג דמכיון שעבר עליו ושכחו ה''ז שכחה אע''פ שנזכר במקום שיכול לפשוט את ידו וליטלו:
מתני' דידן פליגא על ר' הושעיא. דקתני שבולת של קציר שראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעה''ב ואם לאו הרי היא של עניים:
שבולת שבקציר אינו יכול לפשוט את ידה וליטלה. בתמיה הא אף שאין ראשה מגיע להקמה ואינה נקצרת עמה אעפ''כ יכול הוא לפשוט את ידו וליטלה ואפ''ה קאמר דהיא של עניים וקשיא לר' הושעיא דמ''ש לקט משכחה:
ומשני ר' לא בשם ר' הושעיא דבאומן השני שנו שקצר את אומן ושורה הראשונה וכן השניה ובאומן השני' היתה השבולת שנשארה מלקצור והיא רחוקה מהקמה שבצדה ואין יכול להגיע אף בפשיטות ידו:
דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהַצִּיל וּשְׁכָחוֹ מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שִׁכְחָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא עִימֵּר אֶת הָרִאשׁוֹן וְאֶת הַשֵּׁנִי וְאֶת הַשְּׁלִישִׁי וְשָׁכַח אֶת הָרְבִיעִי. אִת תְּנָיֵי תַּנִּי אִם נָטַל אֶת הַחֲמִישִׁי הֲרֵי זוּ שִׁכְחָה. וְאִית תְּנָיֵי תַּנִּי אִם שָׁהָא לִיטּוֹל הַחֲמִישִׁי הֲרֵי זוּ שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא מָאן דְּאָמַר נָטַל אֶת הַחֲמִישִׁי בִּשֶׁיֵּשׁ שָׁם שִׁישִׁי. מָאן דְּאָמַר אִם שָׁהָא לִיטּוֹל אֶת הַחֲמִישִׁי בִּשֶׁאֵין שָׁם שִׁישִׁי. אִם עַד שֶׁלֹּא נָטַל אֶת הַחֲמִישִׁי לֹא נִרְאֶה לוֹ הָרְבִיעִית לִידוֹן כְּשׁוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהִצֹּיל וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה.
Traduction
Si l’on a oublié un épi qui pouvait être retiré (par suite du blé qui est debout), qu’en advient-il si on l’oublie de nouveau plus tard? On peut déduire la réponse de ce qui suit: si l’on a mis en gerbes les épis coupés du premier, du second et du troisième rang, et que l’on oublie le quatrième, cet oubli n’est réel (il revient aux pauvres), selon l’avis des uns, que lorsque le propriétaire a ramassé les blés du 5ème rang (dès lors, le rang précédent est abandonné); selon l’avis d’autres rabbins, l’oubli est constaté légalement dès que le propriétaire a attendu un instant avant de ramasser les produits du 5ème rang (cet intervalle d’attente suffit pour l’abandon). Or, R. Aboun b. Hiya dit: la règle indiquée par celui qui est d’avis que la loi sur l’oubli est seulement applicable lorsqu’on a amassé le 5ème rang, est vrai au cas (281)Il y restait donc, après le 3ème rang, 3 autres à cueillir: c'est trop pour qu'il y ait oubli légal du 4ème rang. où l’on a un 6ème rang à cueillir; celui qui met pour conditions un intervalle d’attente avant de cueillir le 5ème rang ne suppose pas l’existence du sixième (282)Comme il ne reste alors que 2 rangs, le 4ème est oublié dès que l'on a attendu avant de couper le reste.. Donc, au cas seul, où l’on s’en souvient avant d’avoir pris les produits du 5ème rang, la loi sur l’oubli n’a pas lieu d’être; pourquoi la préservation n’est-elle pas maintenue, puisqu’avant ce moment l’on considérait le 4ème rang comme digne d’être compté à ce titre?
Pnei Moshe non traduit
דבר שהוא ראוי להציל. כלומר בשעת העימור ראוי הוא להציל ולומר בו שלא מחמת שכחה הניחו וכגוונא דלקמן ואם אח''כ שכחו מהו שיעשה שכחה מי נימא דהואיל וכתיב כי תקצור קצירך ושכחת עומר וגו' משמע דבשעת עימור תליא מילתא אם שכחת כשעשית העומרין לא תשוב לקחתו אבל אם בשעת העימור איכא למיתלי דלא שכחו שוב אין שכחה שלאחר כן שכחה ונ''מ שאם חזר ונזכר אחר זה יכול הוא ליקחו או דילמא מכיון ששכחו ואפי' אחר העימור תורת שכחה עליו ואפי' חזר ונזכר אח''כ קרינן ביה לא תשוב לקחתו.
נשמעינה מן הדא. ברייתא דתנינן אם עימר את עומר הראשון וכן את השני ואת השלישי ונטלו וכשבא לעמור מהם ולהלן שכח את הרביעי והלך הימנו:
אית תניי תני אם נטל את החמישי. כלומר אם אחר שעמר את החמישי ונטלו אז אמרינן דהרביעי ה''ז שכחה דהא חזינן דנטל את החמישי שהוא להלן וא''כ שוב לא יכול ליטול את הרביעי דקרינן ביה לא תשוב לקחתו:
ואית תניי תני. דאע''פ שלא נטל עדיין להחמישי אלא ששהא בכדי ליטול החמישי כבר מחשבינן הרביעי שהיא שכחה:
א''ר בון וכו' כלומר וא''ר בון עלה דלא פליגי הני תנאי אלא מ''ד נטל את החמישי בשיש שם ששי. שעימר עוד לעומר ששי והלכך דוקא אם נטל החמישי אז מחשבינן עומר הרביעי לשכחה שהרי הניחו ולא נטלו ונטל את החמישי אבל אם עדיין לא נטלו להחמישי אין כאן תורת שכחה להרביעי משום דאיכא למימר מה שלא נטלו לאו משום ששכחו אלא דבתחלה נטל הראשון והשני והשלישי ועכשיו רוצה להתחיל השורה מן הששי וליטלו ואח''כ להחמישי ולהרביעי דשורות שורות של ג' ג' הוא נוטל ופעם מתחיל מצד הזה ליטול כסדרן ופעם מצד השני:
ומ''ד אם שהה ליטול את החמישי. ולא בעינן עד שיטלו ממש:
בשאין שם ששי. מיירי דכיון דליכא אלא חמשה עמרים והוא הניח הרביעי ולא נטלו והלך לו לעומר החמישי אע''פ שעדיין לא נטל להחמישי אלא ששהה כדי ליטלו קרינן בהרביעי לא תשוב לקחתו דהכא ליכא למימר שרוצה לעשות שורה אחרת ולהתחיל מצד השני שהרי אין כאן שורה של שלשה כמו בשורה הראשונה והלכך לא תלינן בכה''ג דדעתו לעשות שורה אחרת אלא מששהא כדי ליטלו והיינו משעבר מהרביעי והלך לו להחמישי דזהו השהות כדי ליטלו כבר יש תורת שכחה על הרביעי:
אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה. בתמיה. השתא פשיט לה להבעיא וכלומר דאי ס''ד דבר שהוא ראוי להציל בשעת העימור מציל הוא דלא ליהוי שכחה ואפי' שכחו אח''כ דעיקר מה שהקפידה התורה על שעת העימור והנחתן הוא א''כ קשיא אמאי דא''ר בון דביש כאן ששי אז אם נטל החמישי הוי שכחה לכ''ע וכטעמא דאמרן הא הכא כשהניח את הרביעי מיהת ראוי להציל היה שהרי יש כאן ששה ואיכא למיתלי דמה שהניח הרביעי לא משום שכחה הואי. אלא דעתיד לעשות שורה אחרת ולהתחיל מהששי ונראה היה הרביעי לידון בשורה זו וא''כ אפי' נטל החמישי אח''כ לא ליהוי שכחה דהא בשעת העימור ראוי היה הרביעי להחשב בשורה השניה ואת אמרת דבשעת העימור תליא מילתא הואיל וראוי להציל היה אלא ע''כ הדה אמרה דאף שהוא דבר ראוי להציל בשעת העימור אפי' אם שכח אח''כ הרי הוא שכחה:
Peah
Daf 26a
דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהַצִּיל וּשְׁכָחוֹ מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שִׁכְחָה. 26a נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא סְאָה תְבוּאָה עֲקוּרָה וּסְאָה שֶׁאֵינָה עֲקוּרָה וְתַצִּיל עֲקוּרָה אֶת שֶׁאֵינָה עֲקוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהַצִּיל וְשָׁכַח הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה תִּיפְתָּר בְּקוֹצֵר שׁוּרָה וּמְעַמֵּר שׁוּרָה וּכְבָר שָׁכַח אֶת הַקָּמָה עַד שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אֶת הָעוֹמָרִין.
Traduction
Par conséquent, on en conclut que si l’on a oublié une 2ème fois des blés qui méritent d’être préservés, la loi sur l’oubli leur est applicable. Si l’on a oublié l’objet même (le blé debout) qui préservait l’épi (par sa situation), le droit de préservation est-il annulé ou non? On peut conclure la réponse de ce qui suit (283)Ci-après, (6, 8): Si à côté d’un saa de blé coupé, il se trouve un autre saa de blé non coupé, l’oubli a lieu, et on ne les réunit pas pour constituer la mesure légale de 2 saas; mais pourquoi le premier ne protège-t-il pas l’autre en cas d’oubli (284)Puisqu'en principe une mesure de 2 saas suffit pour préserver de l'oubli, pourquoi ne pas proroger ce droit de préservation?? Cela prouve donc qu’en cas d’oubli du préservateur, l’épi oublié n’a plus de base, et le droit d’oubli a lieu. Selon R. Yona, il n’est pas question dans la Mishna de 2 saas, mais d’une certaine quantité où l’on moissonne une rangée et où l’on met en gerbe une autre rangée, et qu’après avoir oublié du blé sur pied, l’on s’en souvient avant de passer aux gerbes (on ne conclut donc rien en ce cas).
Pnei Moshe non traduit
דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה. ולקמן מסיים הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל וכו' וא''כ אחד מהם ט''ס והנכון לגרוס גם כאן דבר שהוא ראוי להציל ואף דבעיא ראשונה בדבר הראוי להציל הויא מ''מ השתא מיבעיא לי' בענין אחר וכגון האי דתנינן בפ' דלקמן הקמה מצלת את העומר ואת הקמה קמה שאינה שכוחה מצלת העומר או הקמה השכוחה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אם יש כאן עומר שאינה שכוח בצד העומר השכוח או קמה השכוחה אין העומר שאינו שכוח מציל לא את העומר השכוח ולא את הקמה השכוחה נמצינו למדין שאין העומר ראוי להציל את הקמה אבל הקמה ראוי הוא להציל את העומר ובעי השתא אם בכח העומר שאצל הקמה וא''כ הקמה שלא היתה שכוחה היה ראוי להציל את העומר ואח''כ שכח גם את הקמה מהו שיעשה שכחה מי נימא הואיל ובתחלה הצילה הקמה את העומר כהאי דתנינן א''כ תו לא הוי העומר כשכוח והשתא אע''ג דבעלמא אין העומר מציל את הקמה מ''מ כאן כל אחד מציל את חבירו והקמה שהיא הצילתה את העומר תהא עכשיו ניצולת מן העומר ומשום טעמא נמי דדבר הראוי להציל והיא הקמה אינה נעשית שכחה אי דילמא דמכיון דהשתא שכח את הקמה אין העומר מציל אותה ותעשה שכחה:
נשמעינה מן הדא. מתני' דפ' דלקמן בתר האי מתני' דלעיל סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ושכח את שתיהן. קתני התם דאין מצטרפין לסאתים דנימא דלא הוי שכחה כהאי דאמרינן שם קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה וכאן דאינה אלא סאה בכל א' מהן אינן מצטרפין לסאתים והוי שכחה וקס''ד דלפי הסדר שנשנו כך היתה השכחה דבתחילה שכח את העקורה והיינו עומרים ואח''כ שכת את הקמה שאינה עקורה:
ותציל עקורה את שאינה עקורה. כלומר והשתא אי ס''ד דדבר הראוי להציל והיינו הקמה אינה עושה שכחה אם שכח אותה אחר שהיא ראויה להציל את העומר ומשום דחזר העומר אח''כ ומציל את הקמה א''כ הכא נמי נהי דאין מצטרפין לסאתים מיהו בלאו הכי תהא גם הקמה ניצולת עכשיו דסאה עקורה והוא העומר תציל את הקמה שאינה עקורה אלא ודאי הדא אמרה דאף שהוא דבר הראוי להציל אם שכת אח''כ הרי הוא שכחה:
א''ר יונה. דלא היא דמהכא ליכא למישמע מינה דאין הדבר כדקס''ד ששכח מתחלה העומר והיה ראוי להיות ניצל מן הקמה אלא תיפתר בקוצר שורה ומעמר אותה השורה ושכח מה בהניח מלקצור ואח''כ חזר ושכח מה שעימר דהשתא כבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרין ולא היה כאן שעה שהיה הקמה ראויה להציל את העומר לפיכך שתיהן שכחה ולעולם אימא לך בעלמא דבר הראוי להציל והיה שעה שחל ההצלה ואח''כ שכח זה הדבר בעצמו וכדאמרן אפשר דלא הוי שכחה:
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מֵבִיא שְׁתֵּי שִׁבּוֹלִים וְאוֹמֵר אִם לֶקֶט הִיא הֲרֵי זֶה יָפֶה וְאִם לָאו הֲרֵי מַעְשְׂרוֹתֶיהָ קְבוּעִין בְּזוּ וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא אוֹתָהּ שֶׁקָּבַע בָּהּ מַעְשְׂרוֹת לֶקֶט הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מֵבִיא שְׁתֵּי שִׁבּוֹלִים וְאוֹמֵר אִם לֶקֶט הוּא זֶה הֲרֵי יָפֶה וְאִם לָאו הֲרֵי מַעְשֲׂרוֹתֶיהָ קְבוּעִין בְּזוּ וְנוֹתֵן לוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן.
Traduction
Si un épi de glanage (des pauvres) s’est égaré dans un monceau etc.'' Comment fait-on en ce cas pour rédimer ce que l’on donne aux pauvres sans prélever de dîme? On prend 2 épis et l’on raisonne ainsi: Si cet épi que je prends est précisément celui qui s’est égaré du glanage, c’est bien (je ne fais que restituer le bien du pauvre, sans dîme); si ce n’est pas l’épi glané, je déclare l’autre épi consacré comme dîme, et je lui donne le premier. Mais, n’y a-t-il pas à craindre que le 2ème épi consacré comme dîme ne soit précisément l’épi de glanage? (comment cela serait-il permis? l’on ne saurait accomplir le précepte de la dîme avec un épi de glanage; et, de plus, ne donnerait-on pas aux pauvres des produits interdits à la consommation, faute de prélèvements légaux?) Aussi, R. Yona dit-il que l’on agit ainsi: on prend deux épis (outre celui qui est destiné aux pauvres) et l’on dit que si celui-ci (déjà donné) est du glanage, c’est bien une restitution due aux pauvres; si ce n’est pas cela, on attribue à l’autre de ces 2 épis la valeur de dîme, et l’on donne au pauvre un épi (le 3ème, qui, n’ayant servi à aucune hypothèse, n’est pas sacré; et le tout se trouve rédimé).
Pnei Moshe non traduit
כיצד הוא עושה. אמתני' קאי דקתני מעשר שבולת אחת וכיצד היא עושה דהא יש כאן טבל שחייב במעשר ולקט שהוא פטור ממעשר מעורבין זה בזה:
מביא שתי שבלים. מן הגדיש ואומר על אחת מהן אם לקט הוא יפה ופטור ממעשר ואם לאו והוא טבל הרי מעשר של זו קבועים בשבולת שניה ונותן לעני את הראשונה שכבר היא מתוקנת.
וחש לומר. ופריך וניחוש שמא אותה השניה שרבע בה מעשרות של הראשונה היא הלקט ואין המעשר חל בה דהוי מן הפטור על החיוב וא''כ הראשונה שנתן לעני טבל היא:
א''ר יונה מביא וכו'. כלומר לא כדקאמרת שנותן הראשונה להעני אחר שקבע המעשר בשנייה בלבד דבהא ודאי איכא חששא שמא השניה היא הלקט אלא כך צ''ל שמביא שתי שבלים ואומר וכו' וכלומר שעל כאו''א משתי השבלים הוא מתנה כך אם לקט הוא הרי יפה ואם לאו מעשרותי' קבועין בזו ואח''כ אומר ג''כ על השניה כן והשתא ממ''נ אחת היא מתוקנת ואחת היא מעשר ונותן להעני אחת מהן לאיזה שירצה והשניה היא מעשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source