כִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ אַתְּ אָמַר חָֽזְרָה פֵיאָה לָעֳמָרִין. מַהוּ שֶׁתַּחְזוֹר פֵּיאָה לִקְצִירַת שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי נֵילַף פֵּיאַת עֳמָרִין מִפֵּיאַת קָמָה. מַה פֵּאַת קָמָה לֹא חָֽזְרָה קָמָה לִקְצִירַת שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה. אַף פֵּיאַת עֳמָרִין לֹא תַחְזוֹר פֵּיאָה לִקְצִירַת שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את אמר חזרה פאה לעומרין. כלומר הרי הדין בזה דחזר חיוב הפאה על העומרין וצריך להפריש פאה מן העומרין על כל השדה. והכי תנינן לה בתוספתא שם לא נתן מן הקמה יתן מן העומרים והשתא קמיבעיא לי' מהו שתחזור פאה לקצירת שבולת הראשונה. כלומר אם אמרינן דהואיל ושבולת הראשונה נתערבה עם הכל ומן העומרים הוא דמפריש חזרה חיוב פאה גם על הראשונה וצריך להפריש אף עליה או דלמא כיון דלעולם אין חיוב פאה אלא אחר קצירת שבולת הראשונה וממנה ואילך הוא דמפריש והיא פטורה. ופשיט לה ר' יוסי דודאי א''צ להפריש על שבולת הראשונה דנילף פאת עומרין מפאת קמה וטעמא משום שלא נתחייב עכשיו להפריש מן העומרין אלא מפני שלא הפריש מן הקמה וא''כ מה פאת קמה לא נתחייב בה אלא לאחר קצירת שבולת הראשונה והיא לעולם פטורה אף בפאת העומרים כן:
כילה את שדהו. לגמרי ולא הפריש פאה מן הקמה:
שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה מַהוּ שֶׁתְּהֵא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה. אֵיפְשַׁר לוֹמַר הִיא חִייְבָה כָּל שָׂדֵהוּ פֵּיאָה וְהִיא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה. קָצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה וְנִשְׂרְפָה מַהוּ שֶׁיְהֵא צָרִיךְ לִקְצוֹר פַּעַם שְׁנִייָה. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קָצַר חֶצְיָהּ וּמָכַר חֶצְיָהּ וּמָכַר מַה שֶׁקָּצַר קָצַר חֶצְיָהּ וְהִקְדִּישׁ מַה שֶׁקָּצַר נוֹתֵן מִן הַמְשׁוּאָר עַל הַכֹּל. וְהֶקְדֵּשׁ לָאו כְּשָׂרוּף הוּא. 1b הָדָא אָֽמְרָה קָצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה וְנִשְׂרְפָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְצוֹר פַעַם שְׁנִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה וכו'. דג''כ א''צ לקצור פעם שניה אלא אפי' עדיין לא קצר עוד יכול הוא להפריש פאה:
והקדש לאו כשרוף הוא. בתמיה דהא אסור להנות ממנו וכמו ששרוף הוא מה שקצר בראשונה ואפ''ה אמרינן דחיוב פאה על המשואר היא דכיון דקצר הוא קרינן ביה בקצרך:
ומכר מה שקצר. ותני עלה בתוספתא פ''ק קצר חציה ומכר את הקציר או קצר חציה והקדיש את הקציר נותן מן המשואר על הכל. שהרי חיוב פאה נשאר אצלו והלכך צריך ליתן מן המשואר אף על מה שמכר ועל מה שהקדיש:
נשמעינה מן הדא קצר חציה ומכר חציה. במתני' דסוף פרק ג' תנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל משום דחיוב פאה בסוף השדה הוא ונמצא החיוב על הלוקח הוא שזה לא מכר לו אלא הנשאר בשדה אחר שיוציא את הפאה על כל השדה וכן קצר חציה והקדיש חציה הפודה מיד הגזבר הוא נותן פאה לכל:
ונשרפה מהו. שיהא צריך לקצור פעם שנייה מי נימא הואיל והראשונה נשרפה הוי כאלו עדיין לא קצר כלל וא''כ צריך לקצור עוד פעם שניה לשבולת אחת כדי שתחול על השדה חיוב פאה או דילמא מכיון דקצר מיהת פ''א בקצרך קרינן ביה:
אפשר לומר וכו' והיא חייבת בפאה. בתמיה ומאי תבעי לך דהא עד שלא קצר הראשונה ליכא חיובי פאה כלל כדלעיל. והיא שגרמה לחיוב פאה ומהיכי תיתי שתתחייב היא בפאה:
מהו. שתהא חייבת בפאה אותה שבולת הראשונה ושיהא צריך להפריש מקצת ממנה לפאה:
שבולת הראשונה. שקצרה ואח''כ עשה כל שדהו פאה.
הַפֵּיאָה יֵשׁ לָהּ שֵׁיעוּר מִלְּמַטָּן וְאֵין לָהּ שֵׁיעוּר מִלְּמַעֲלָן. הַבִּיכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן אֵין לָהֶם שֵׁיעוֹר לֹא מִלְּמַעֲלָן וְלֹא מִלְּמַטָּן. אִית תַּנִּי תַּנָּא הַפֵּיאָה וְהַבִּיכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן אֵין לָהֶם שֵׁיעוֹר לֹא לְמַעֲלָן וְלֹא לְמַטָּן. מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן וְהֵן חַד מִן שִׁשִּׁים. מַן דָּמַר הַפֵּיאָה יֵשׁ לָהּ שֵׁיעוּר מִלְּמַטָּן וְאֵין לָהּ שֵׁיעוּר מִלְּמַעֲלָן מַה שֶׁנָּתַן נָתַן חָזַר וְהוֹסִיף חַייָב בְּמַעֲשֵׂר עַד שָׁעָה שֶׁיַּשְׁלִים. מַן דָּמַר הַפֵּיאָה וְהַבִּיכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן אֵין לָהֶם שֵׁיעוֹר לֹא מִלְּמַעֲלָן וְלֹא מִלְּמַטָּן מַה שֶׁנָּתַן כְּבָר נִפְטָּר. חָזַר וְהוֹסִיף חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם חזר והוסיף חייב במעשרות על מה שהוסיף דלענין מעשר אין תורת פאה למה שחזר והוסיף:
ומ''ד דגם הפאה אין לה שיעור אף למטן לאו דא''צ להוסיף עליה קאמר דלא פליג אמתני' דצריך ששים אלא דלענין מעשר קאמר דמה שנתן עולה לו בחשבון תורת פאה וכבר נפטר וא''צ לעשר עליה.
עד שעה שישלים. כלומר עד שישלים הפאה בבת אחת כשיעורה:
מ''ד דפאה יש לה שיעור מלמטן מה שנתן נתן. כלומר ואם נתן פחות מששים אע''פ שצריך הוא להוסיף עד ששים לא אמרינן דמה שנתן תורת פאה עליו לענין שתהא פטורה מן המעשר אלא מה שנתן נתן וזכה העני ואינו יכול להוציא מידו ומ''מ לענין מעשר אין תורת פאה על מה שנתן הואיל ואין בה שיעור פאה וכן נמי על מה שחזר והוסיף חייב במעשר דאין כאן תורת פאה:
מה נפיק מן ביניהון והן חד מן ששים. כלומר דהא על כרחך לכ''ע צריך שתהא לה חד מששים דהא בהדיא תנן אין פוחתין לפאה מששים וא''כ במאי פליגי הני תנאי אי נימא דהאי ברייתא בתרייתא פליגא אמתני'. וקאמר דלא פליגא אמתני' אלא דהאי מילתא איכא בינייהו.
אית תניי תני. דגם הפאה אין לה שיעור אף למטה:
הבכורים והראיון אין להם שיעור. כלל ולקמן מפרש לה באיזה ראיון אמרו:
הפאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלה. תוספתא ריש פ''א דמלמטה נתנו בה חכמים שיעור כדתנן לקמן אין פוחתין לפאה מששים אבל למעלה אין לה שיעור דיכול אדם לעשות את כל שדהו פאה והיינו אחר שקצר שבולת הראשונה כדאמרי' לעיל:
אָֽמְרֵי חָזַר בֵּיהּ רִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרִין לֹא חָזַר בֵּיהּ וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי אַמִּי אִיתְפַּלְּגוּן חִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹחָנָן. חִזְקִיָּה אָמַר אָדָם חוֹלֵק אֶת חוֹבָתוֹ לִשְׁתֵּי בְהֵמוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אֵין אָדָם חוֹלֵק אֶת חוֹבָתוֹ לִשְׁתֵּי בְהֵמוֹת. אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְיָדוֹ שְׁתֵּי כֶסֶף לְכָל אַחַת וְאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרין חזר ביה ר''י מן הדא. דאמר כל השיעורין הל''מ הן:
לא חזר ביה. ר''י מסברא דליה:
ועוד מן הדין. דלקמן ראיה דלא חזר בו ר''י:
דא''ר אילא וכו' אדם חולק את חובתו לשתי בהמות חובה שמוטלת עליו להביא חגיגה בשתי כסף יכול הוא לחלקן להשתי כסף לשתי בהמות אם ירצה יקח במעה כסף בהמה אחת ובשניה בהמה אחרת ויביא שתיהן לחגיגתו ויוצא ידי חובתו:
אלא צריך שתהא בידו שתי כסף לכל אחת ואחת. אם דעתו להביא שתי בהמות לחגיגת חובתו אי יותר צריך שתהא בידו ליקח כל בהמה ובהמה בעד שתי כסף ואם לאו לא יביא אלא בהמה אחת שתהא ביה שתי כסף אלמא דס''ל לר''י דהא דאמרו שיעור הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף מדאורייתא הוא והלכך הוא דקפיד שלא יביא בהמה לחגיגה הפחותה משתי כסף דאי שיעורא מדרבנן בעלמא הויא לא היה לן למיקפד אם מביא בהמה אחת או שתי בהמות בשתי כסף דהא מיהת בשתי כסף הוא דאייתי וש''מ דלא חזר בו ר''י מהא דאמר לעיל:
מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר הָאוֹכֵל אִיסּוּר בִּזְמַן הַזֶּה צָרִיךְ לִרְשׁוֹם עָלָיו אֵת הַשֵּׁיעוּרִין שֶׁמָּא יַעֲמוֹד בֵּית דִּין אַחֵר וִישַׁנֶּה עָלָיו אֶת הַשֵׁיעוּרִין וִיהֵא יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה שֵׁיעוּר אָכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ור' הושעיא דאמר מדבריהן הוא לשיעורא דמתני' ג''כ כדעתי' דאמר כל השיעורין מדבריהן הן:
האוכל איסור בזמן הזה. חלב וכיוצא בו שמתחייב עליו קרבן בזמן הבית צריך היא לרשום עליו את השיעורין מה שהיו בזמן שאכל כדי לידע אם בר קרבן הוא לכשיבנה בית המקדש:
דשמא יעמוד ב''ד אחר וישנה עליו את השיעורין ויהא יודע מאיזה שיעור אכל. כלומר לפיכך הוא צריך לרשום השיעור שהיה בזמן שלו כדי לידע מאיזה שיעור אכל ונתחייב בקרבן. אלמא דס''ל דכל השיעורין מדבריהן הן וביד הב''ד לשנותן כפי ראות עיניהם לפי הזמן:
תַּנָּא רִבִּי יַסָּא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן רֵאָייָה כָּל שֶׁהוּא חֲכָמִים הֵן שֶׁאָֽמְרוּ מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף. אָמַר לֵיהּ יֵשׁ כֵּן זוּ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְכָל הַשֵּׁיעוּרִין לֹא חֲכָמִים הֵן שֶׁנָּֽתְנוּ כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵלָיה וְכַעֲדַשָּׁה מִן הַשֶּׁרֶץ. לֹא אַתְייָא מִישְׁאוֹל אֶלָּא כְּהָדָא דְתַנִּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. חֲכָמִים הֵן שֶׁאָֽמְרוּ מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף. וְקַשְׁיָא מִן דּוֹ סְמַךְ לִדְבַר תּוֹרָה הוּא. (חֲכָמִים הֵן שֶׁנָּֽתְנוּ כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵילָה וְכַעֲדַשָּׁה מִן הַשֶּׁרֶץ) [הוּא אָמַר חֲכָמִים הֵן שֶׁאָֽמְרוּ מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֵֶסֶֶף.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בוּן רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּל הַשֵּׁיעוּרִין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּנַי דּוֹ אָמַר
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא אתי מישאל. ומשני מה דשאל ר''י ויש כן זו לא בא לשאול אלא אליבא דר' הושעיא דתני בברייתא הכי דשיעור קרבן מדבריהן הוא נקט לראיה דקרבן שלה יש לו סמך מן התורה דכתיב לא יראו פני ריקם:
וקשיא. וזה היה קשה לו לר' יוחנן:
מן דו סמך לדבר תורה חכמים הן שאמרו מעה כסף ושתי כסף. כצ''ל וכן הוא בפ''ק דחגיגה ונדפס כאן בטעות אגב שיטפא דלעיל. כלומר מאחר שהוא סמך לה להכתוב שבתורה והיאך הוא אומר שמן התורה כל שהוא וחכמים הן שנתנו לשיעור זה וכי יש להן כח לעשות קצבה לקרבן שהוא מן התורה בלתי ג''ש או שאר מדות שהתורה נדרשת בהן דלא אמר אלא סתם וחכמים הן שאמרו כן ולא פירש מאין להם זה:
ר' יוחנן כדעתי' וכו'. ואזלו תרוייהו לטעמייהו:
ר''י דהוא אמר דכל השיעורין הלמ''מ הן. ולא שחכמים מעצמן נתנו להן. והלכך הוא דאמר דבר תורה הן. דהל''מ היא ד''ת:
א''ר יונה. ומאי קשיא ליה לר יוחנן וכי כל השעורים לא חכמים הן שנתנו כזית כו' דהא לא כתיבא שיעורא באורייתא וחכמים הן שנתנו שיעוריהן:
אמר ליה ר' יוחנן ויש כן זו. וכי מצינו בכגון זו שיהיה השיעור מדבריהם:
כל שהוא. מן התורה אלא חכמים הן שאמרו מעה כסף ושתי כסף:
תנא ר' ייסא קומי ר' יוחנן ראית. קרבן:
וְהָרֵאָיוֹן. מַתְנִיתִין בְּרֵאָיַית קָרְבָּן אֲבָל בְּרֵאָיַת פָּנִים יֵשׁ לָהּ שֵׁיעוּר. וַאֲתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף דְּבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דבר תורה הן. דלקמן יש לה שיעור מן התורה:
ואתיא כהאי דאמר ר' יוחנן מעה כסף שתי כסף. דתנן בריש חגיגה בה''א הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף.
מתני' בראיית פנים אבל בראיית קרבן יש לה שיעור. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלף בטעות:
רִבִּי בַּרֶכְיָה בְּעִי וְלָמָּה לֹא תַנֵּינָן עָפָר סוֹטָה. וְלָמָּה לֹא תַנֵּינָן אֶפֶר פָּרָה. וְלָמָּה לֹא תַנֵּינָן רוֹק יְבָמָה. וְלָמָּה לֹא תַנֵּינָן דַּם צִיפּוֹר שֶׁל מְצוֹרָע. לֹא אֲתִינָן מַתְנִיתָא אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁהוּא מוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיֵשׁ בַּעֲשִׂייָתָן מִצְוָה. וְאֵילּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹסִיף עֲלֵיהֶן 2a אֵין בַּעֲשִׂייָתָן מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני דלא אמרינן למיתני במתני' אלא דברים שאם מוסיף עליהם יש בהוספה מצוה. כגון הני דחשיב במתני' אבל אלו אין בהוספה שלהן מצוה:
ולמה לא תנינן. במתני' עפר סוטה דאין לה שיעור כמה יתן מן העפר אל המים וכן אפר פרה אין לה שיעור לנתינת האפר לתוך המים וכן רוק יבמה אין לה שיעור אלא כל שנראה להדיינים ואפי' כל שהוא וכן דם צפור של מצורע שנותן לתוך המים אין שיעור להדם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source