Peah
Daf 17a
משנה: 17a רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה וּבְבִיכּוּרִים וְלִכְתוֹב עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל וְלִקְנוֹת עִמָּהּ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו שְׁכִיב מְרָע שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. לֹא שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אֵין מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אִבְּדָה כְתוּבָתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ אִבְּדָה כְתוּבָתָהּ.
Traduction
Selon R. aqiba, quelque petit que soit un terrain, il entraîne le devoir de la pea et des prémices (187)''Comp. Baba Batra 24a et 150a; Qidushin 26a.''. Il peut donner lieu à la rédaction d’un acte hypothèqué (188)Pros Bolé: sujet de contestation. Voir plus loin, (Sheviit 10, 3).; et l’on peut, avec ce terrain, acheter des biens mobiliers, que l’on acquière, soit contre argent, soit par un acte d’acquisition, soit par la prise de possession (189)Ces diverses sortes d'achat sont précisées en Qidushin 1..
Pnei Moshe non traduit
מתני' קרקע כ''ש חייבת בפאה דס''ל פאת שדך כ''ש משמע:
ובבכורים. דכתיב אדמתך כל שהו והנ''מ בבכורי חטה ושעורה אבל בכורים של אילן אינו חייב אא''כ יש לו קרקע ט''ז אמות סביב להאילן שהוא שיעור יניקתו:
ולכתוב עליה פרוזבול. כדתנן בפ''י דשביעית הלל התקין פרוזבול שלא תהא השמיטה משמטת החוב כדי שלא ימנעו מלהלוות זה לזה ואין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ביד הב''ד ולא קרינן ביה לא יגוש וכשיש להלוה קרקע כ''ש ראוי לכתוב עליו פרוזבול דהוי כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות ועוד דיכול לגבות ולחזור ולגבות עד דמי החוב:
ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. כדתנן בפ''ק דקדושין דמטלטלין נקנין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה:
מתני' הכותב נכסיו. והוא שכיב מרע השוכב על מטתו מחמת חולי:
שייר קרקע כל שהוא. כל הני שייר קרקע כ''ש דתנן במתני' עד סוף פרקין לאו דוקא קרקע דה''ה מטלטלין כ''ש אלא איידי דתנא רישא גבי פאה ובכורים ופרוזבול וכו' קרקע תני בכל הנך נמי קרקע כל שהוא:
מתנתו קיימת. אם קנו מידו על המתנה אע''פ שעמד מחליו אינו יכול לחזור בו דהואיל ושייר לעצמו כל שהוא גלי אדעתיה דלאו מחמת מיתה כתב המתנה:
לא שייר קרקע כל שהוא. לעצמו אמרינן מסתמא לא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם לא שהיה חושב ודאי שימות לא היה כותב כל נכסיו לאחר הלכך אם עמד חוזר ואפי' קנו מידו:
אבדה כתיבתה. בשכיב מרע מיירי שמחלק נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק בין הבנים ושמעה איהי ושתקה ולא אמרה כתובתי אני גובה או כיוצא בזה אבדה כתובתה:
ר' יוסי אומר אם קיבלה עליה שתהא שותפת בין הבנים אפי' לא קני מידה והיא לא צוה בפניה שיכתבו כך אבדה כתובתה ושוב אינה יכולה לחזור בה. ואין הלכה כר' יוסי:
הלכה: רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעֵי הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה שָׁם שִׁיבּוֹלֶת אַחַת עַד שֶׁלֹּא קָצַר אֵין כָּאן חִיּוּב מִשֶּׁקָּצַר אֵין כָּאן שִׁיּוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִּינְחָס תִּיפְתָּר כְּשֶׁהָיָה שָׁם קֶלַח אֶחָד וּבוֹ חָמֵשׁ שִׁבּוֹלִים.
Traduction
R. Imi demanda au nom de R. Simon b. Lakish: Est-ce que l’on considère comme champ (selon R. aqiba) celui qui est si petit qu’il y a un seul épi (Y a-t-il obligation de la pea et des prémices?) Avant de l’avoir coupé, il n’y a pas d’obligation, et après avoir coupé l’épi, il ne reste rien (comment donc supposer ces prélèvements)? R. Hanina répond au nom de R. Pinhas qu’il peut s’agir du cas où il y a une touffe contenant cinq épis (de sorte qu’il en resterait pour le pauvre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הגע עצמך שהיה שם שבולת אחת. על דברי ר''ע דמתני' פריך דקאמר קרקע כ''ש חייבת בפאה ואם אין שם אלא שבולת אחת מאי חיובא דפאה שייך בה:
עד שלא קצר וכו'. כלומר אין כאן חיובא לא בקצירה דלא קרינן בה שדך ואין כאן לא שיור ואנן שיור בשדה בעינן כדאמרי' בריש מכילתין דעושה אדם כל שדהו פאה ובלבד שישייר בה מקצת:
תיפתר בשהיה שם קלח א'. שורש קנה אחד ובו חמש שבלים כלומר כמה שבלים יוצאים ממנו והרי יש כאן קצירה לשבולת אחת או לב' ויש כאן שיור מקצת וכלומר דכ''ש דקאמר לאו כ''ש ממש אלא עד שיהא כאן קצירה לחיוב פאה ושיור למקצתה:
Peah
Daf 17b
רִבִּי מָנָא בְּעֵי וְלֵיתְנָן אֲמַר קָמָה כָּל שֶׁהִיא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה אֶלָּא בְּגִין 17b דְּתַנָּא בִּיכּוּרִים תַּנָּא קַרְקַע.
Traduction
Mais alors, demanda R. Mena, pourquoi ne pas dire dans la Mishna que la moindre gerbe (190)Elle seule doit la Pea non le champ. est soumise au droit de la pea? En effet, on a parlé de terrain parce qu’il est question de prémices etc. (pour lesquelles le devoir incombe au sol). Le devoir de la visite du temple pendant les jours de fête (191)''C'est aussi le devoir des musulmans de devenir Hadj; V. Coran, 2, 192-3.'', est-il dit, incombe au propriétaire du moindre sol.
Pnei Moshe non traduit
ולית אנן אמר קמה כל שהוא. לדידך קמה כל שהו מבעי ליה ומאי קרקע כל שהוא אלא דאיכא למימר בגין דתני נמי בכורים ולא שייך בהו אלא לשון קרקע תני נמי בפאה קרקע.
תַּנִּי וְהָרֵיאָיוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הָרֵיאָיוֹן. רִבִּי מָנָא בְּעֵי וְלָמָּה לָנַנָּן אָֽמְרִין מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הַוִּידּוּי דִּכְתִיב מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ. רִבַּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר שְׁמוּעָתָה כֵּן מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הַוִּידּוּי דִּכְתִיב מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Yohanan: celui qui ne possède pas de terrain est dispensé de ce devoir de visite aux jours de fête (192)Babli, (Pessahim 8b).. R. Mena remarque que l’on devrait aussi dire que celui qui n’a pas de terrain est dispensé de la confession légale (qui se fait à cette occasion), puisqu’il est dit dans la formule à réciter en ce moment.... de la terre que tu nous as donnée (Dt 26, 15). En effet, R. Yossé bar R. Aboun énonce cette règle au nom de R. Yohanan, en vertu d’une tradition fondée sur ledit verset.
Pnei Moshe non traduit
תני בברייתא דקחשיב נמי והראיון בהדי דמתני' וכדמפרש ר' יוחנן דכל מי שאין לו קרקע פטור מן הראיון שאין חובה עליו לעלות לרגל כדלקמן דכתיב שם ולא יחמוד איש את ארצך להוציא מי שאין לו ארץ:
ולמה לית אנן אמרין נמי דמי שאין לו קרקע פטור מוידוי מעשר. ואע''ג דאשכחן ביה חיובא דמעשר כגון שלקח פירות המחוברין ונגמרו ברשותו למעשר ואפ''ה יהא פטור מן הוידוי דכתיב גביה מן האדמה וגו':
אמר שמועתה כן. אע''ג דלא תנינן לה בברייתא אמר בשם שמעתתא דאמוראי כן דפטור מן הוידוי.
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הָרֵאָיָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחְמוֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ אֶת כֶּרְיוֹ וּבָא וּמָצָא אֲרָיוֹת סוֹבְבִין אוֹתוֹ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ בַּיִת שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין וּבָא וּמָצָא חֲתוּלוֹת מְקוּרָעִין לִפְנֵיהֶן. חַד בַּר נַשׁ שְׁבִיק בֵּיתֵיהּ פְּתִיחַ וַאֲתָה וַאֲשְׁכַּח חֲכִינָה כְּרִיכָה עַל קֶרְקֳסוֹי. רִבִּי פִינְחָס מִשְתָּעֵי הַדֵּין עוּבְדָּא. תְּרֵין אַחִין בְּאַשְׁכְּלוֹן הֲווֹ לָהוּ מְגוּרִין נוּכְרָאִין אָֽמְרֵי כְדוֹן אִילֵּין יְהוּדָאֵי סָֽלְקִין לִירוּשָׁלֵם אֲנָן נָֽסְבִּין כָּל מַה דְּאִית לְהוֹן. מִן מַה דְּסָֽלְקִין זִימֵּן לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין בִּדְמוּתָן. מִן דְּנַחְתּוּן שָֽׁלְחוּן לוֹן מִקַּמָּן אֲמַר לוֹן אָן הֲוִיתוּן אֲמַר לוֹן בִּירוּשָׁלֵם. אֲמַר לוֹן מַאן שְׁבַקְתּוּן בְּגוֹ בֵיתָא אָֽמְרוּ וְלָא בַּר נַשׁ. אֲמַר בְּרִיךְ הוּא אֱלָהֵהוֹן דִּיהוּדָאֵי דְּלָא שְׁבָקוֹן וְלָא שְׁבִיק לְהוֹן.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Josué b. Levi: celui qui n’a pas de terrain est dispensé de la visite au temple, parce qu’il est dit (Ex 34, 14): pour que personne ne convoite la terre (convoitise inutile à l’égard de qui n’a pas de terrain). Ceci rappelle les épisodes suivants: il arriva à quelqu’un, qui avait laissé au dehors un sac de blé de voir en rentrant du temple le sac gardé par deux lions; il arriva à une autre personne (193)Midrash rabba sur (Ct 4, 10)., qui avait laissé une basse-cour chez lui, de voir autour d’elle des chats déchirés. Un homme avait laissé la porte de sa maison ouverte; et en entrant il voit un serpent venimeux enroulé sur le seuil cicro''. R. Pinhas se souvint du fait suivant (194)Yalkout sur le premier livre des Rois, n° 222, Midrash Hazith sur ledit verset du cantique.: Il y avait à Ascalon deux frères qui avaient pour voisins des païens. Ceux-ci se dirent: pendant que ces juifs iront à Jérusalem, aux jours de fêtes, nous prendrons tout ce qu’ils ont. Lorsqu’ils partirent, la Providence fit placer chez eux des messagers célestes à leur image, qui entraient et sortaient (pour donner le change aux malfaiteurs). A leur retour ils envoyèrent des présents à leurs voisins, qui leur demandèrent: -où donc avez-vous été? – A Jérusalem, répondirent-ils. – Qui avez-vous laissé, en votre lieu et place, demandèrent-ils ensuite? – Pas un homme, fut-il répondu (c’étaient des anges divins). – Sois béni, s’écrièrent les voisins, ô Dieu des Judéens: tu ne nous as pas permis de leur nuire et tu ne les as pas abandonnés!
Pnei Moshe non traduit
את כריו. של תבואה בשדה ואגב דדריש להאי קרא ולא יחמוד מייתי להני עובדי והנסים שארעו להן בעלותם לרגל:
חכינה. נחש כרוך על המנעול של הפתח לשמירה:
הוו להו מגורין. שכנים נכרים והוי אומרים זה לזה עכשיו כשאילו היהודים יעלו לירושלים לרגל אנן נקח את כל אשר להם מביתם ואחר שעלו לרגל זימן להם הקב''ה מלאכים בדמותן והיו נכנסין ויוצאין שם וכשירדו מירושלים לבא לביתם שלחו להם מקודם לומר להן שיבאו ושאלו אותם היכן הייתם ואמרו בירושלם:
מאן שבקתון. ולמי הנחתם בתוך הבית והשיבו לא לשום אדם ומיד הכירו הנכרים ואמרו בריך הוא אלההון דיהודאי שלא עזב אותם ולא יעזוב להם לעולם:
מְנַייִן לִנְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת שֶׁהֵם נִקְנִים עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֵרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חֲנִינָא תִּירְתָּייָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה כְּתִיב וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרִים בְּצוּרוֹת בִּיהוּדָה. עַד כְדוֹן כְּשֶׁהָיָה קַרְקַעוֹת עִם הַמְּטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. הָיוּ קַרְקַעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַעֲשֶׂה בִּמְדוֹנִי אֶחָד שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלֵם וְהָיוּ לוֹ מְטַלְטְלִין הַרְבֶּה וּבִיקֵּשׁ לְחַלְּקָן לִיתְּנָן בְּמַתָּנָה אָֽמְרוּ לוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל אֶלָּא אִם כֵּן קָנִיתָ קַרְקַע. מֶה עָשָׂה הָלַךְ וְקָנָה סֶלַע אֶחָד בְּצַד יְרוּשָׁלֵם וְאָמַר חֶצְייָהּ צְפוֹנִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. חֶצְייָהּ דְּרוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְקִייְמוּ אֶת דְּבָרָיו. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְלָאו שְׁכִיב מְרָע הוּא. לְפִי שֶׁבְכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתָב. וְכָאן אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה עַד שֶׁיְהוּ קַרְקַעוֹת וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. וְכָאן אֲפִילוּ קַרְקַעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲמַר לֵיהּ לָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שַׁנְייָא הִיא שְׁכִיב מְרָע דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבָרִיא דְּרַבָּנָן.
Traduction
L’on peut, avec ce terrain, acheter des biens mobiliers, etc.'' Comment sait-on que l’on peut acheter des biens mobiliers (195)''Littéralement: pour lesquels il n'y a pas de retour possible; pour eux, c'est un marché définitif. Voir Babli, (Qidushin 26a).'' avec d’autres qui ne le sont pas (et offrent ainsi des garanties), soit contre argent, soit par un acte d’acquisition, soit par la prise de possession? R. Yossé dit au nom de Hiskia, ou R. Yona et R. Hanina de Tirtia au nom de R. Hiskia disent que l’on se fonde sur ce verset (2Ch 21, 3): Leur père leur donna de nombreux présents en argent, en or, et en choses précieuses avec des villes fortifiées en Judée. Par là, on voit comment l’on peut agir si l’on a des immeubles réunis avec des biens mobiliers en un même endroit (196)Baba Batra 17a et 146a.; mais quelle est la règle si l’on a des terrains dans un endroit et des biens mobiliers ailleurs? R. Aboun b. Hiya répondit: on peut le savoir d’après ce fait que raconta R. Eliézer (197)Voir au même traité, 156b.: il y avait à Jérusalem un habitant de Madon (Jos 12, 19); comme il avait beaucoup d’objets mobiliers (dans sa ville natale), il voulut les partager pour les offrir en cadeaux. C’est impossible, lui fut-il dit, sans acheter un terrain (servant à cette distribution). Que fit-il? Il alla acheter un simple rocher aux environs de Jérusalem et dit: je donne à un tel la partie du Nord avec cent tonneaux de vin; à tel je donne la partie opposée, tournée vers le Sud, avec cent tonneaux d’huile. Et comme le fait fut raconté aux sages, ils confirmèrent ce qui avait été adopté (de même ici, il ne faut pas la réunion des deux choses). R. Hanania observa en présence de R. Mena: Cet étranger a dû être considéré comme moribond; car, d’ordinaire, on ne lègue ses biens qu’à l’aide d’un acte écrit, et ici, on semble se contenter d’une donation verbale. De même, l’acquisition n’est possible habituellement que si les immeubles et les biens mobiliers sont réunis en un même lieu, tandis qu’ici l’on paraît admettre le cas (exceptionnel) où les uns seraient séparés des autres. Mais, fut-il répliqué, n’est-ce pas R. Eliézer qui a enseigné ce fait? Or, selon lui, le moribond agit comme l’homme sain agirait selon la règle des rabbins (selon R. Eliézer il doit aussi écrire ses legs; donc, il ne s’agit pas de moribond au cas précité).
Pnei Moshe non traduit
מנין לנכסים בשאין להם אחריות וכו'. שנויה היא בפ''ק דקידושין בהלכה ה' אמתני' דהתם:
עד כדון. שמענו בשהיו במקום אחד. כדמשתעי קרא. שהיו המתנות עם ערים בצורות ובתוכן:
היו הקרקעות במקום א' ומטלטלין במקום אחר. מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא:
נשמעינה מן הדא. דתנן בפ' מי שמת. גבי המחלק נכסיו על פיו דר''א סבר בין בריא בין ש''מ נכסין שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה וחכמים פליגי בשכיב מרע דקסברי לא בעי קנין דדברי ש''מ ככתובין וכמסורין הן ואמר להן ר''א לחכמים ראיה לדבריו:
מעשה במדוני אחד. על שם מקומו.
וביקש לחלקן. ולא היה לו קרקע להקנות המטלטלין אגבה:
וקיימו את דבריו. וס''ל לר''א דשכיב מרע היה אלמא דבעי קנין שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שא''א להעמיד עליה כל אלו ואפ''ה קנו ש''מ לא בעינן צבורין:
ולא שכיב מרע היה. בתמיה הא לדברי ר''א שמביא ראיה מכאן על כרחך שמעינן דשכ''מ היה וא''כ לא שמעינן מהא מידי לענין צבורין דאיכא למימר שאני שכ''מ הואיל ומצינו שהקילו בי חכמים כדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ''מ אפי' בדברים וה''ה נימא נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן שיהו הקרקעות והמטלטלין במקום אחד וכאן בשכ''מ לא בעינן ומה ראיה מכאן למתנת בריא:
א''ל ר' מנא לא ר' אליעזר היא. בתמיה והלא לר''א קיימינן וכי שנייא אליבא דר''א בין בריא לשכ''מ שהרי שכ''מ דר''א כבריא דרבנן דכמו דבריא לרבנן בעי קנין ה''נ לר''א בשכ''מ ומדלא הצריך צבורין בשכ''מ היא הדין דבבריא נמי לא בעינן צבורין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source