Peah
Daf 13a
אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אִם בָּאָת הֲלָכָה תַּחַת יָדֵיךְ וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ 13a אַל תַּפְלִיגֶינָּה לְדָבָר אַחֵר שֶׁהֲרֵי כַּמָּה הֲלָכוֹת נֶאֱמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי וְכוּלְהֹן מְשׁוּקָּעוֹת בַּמִּשְׁנָה. אָמַר רִבִּי אָבִין וְיֵאוּת הִיא שְׁנֵי מִינֵי חִיטִּים אִילוּלֵי שֶׁבָּא נָחוּם וּפִירֵשׁ לָנוּ יוֹדְעִין הָייִנוּ.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Yohanan (151)Voir (Hagiga 1, 8) ( 76d).: S’il se présente à toi une halakha (s’il s’agit de fixer une décision légale) et que l’on ne sait sur quoi elle est basée, il ne faut pas la reculer au loin (la croire impossible), ou la résoudre par comparaison à un autre cas (connu), mais s’informer; car, bien des règles légales ont été énoncées à Moïse sur le mont Sinaï, et toutes se trouvent enfouies (implicitement exposées), dans la Mishna. Aussi, ajoute R. Abin, il convient d’admettre comme telles les règles mishniques, p. ex. celle qui est relative aux 2 espèces de blé; si pour cet exemple Nahum n’était pas survenu et n’eût pas expliqué que c’est une loi sinaïque, nous ne l’eussions pas su (on ne saurait indiquer un motif de divergence).
Pnei Moshe non traduit
אל תפליגנה לדבר אחר. לומר בה שבודאי יש להלכה זו איזה ענין אחר ולא כך אמרו חכמים ומחמת כן תזלזל בה:
שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני. ואין אנו יודעין הטעם וכולן משוקעות הן במשנה ולפיכך לא תפליג למשנה שאין אתה יודע טעמה דכך נמסרה למשה בסיני:
ויאות. ודאי כך הוא שהרי הלכה זו שני מיני חטין אלולי שבא נחום ופירש לנו שכך היא הלמ''מ כלום יודעין היינו שכך נמסרה למשה ואע''פ שאין אנו יודעין הטעם דתלינן בעשיית גורן אחד או שנים אין להרהר מעתה אחריה:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר אֶכְתָּוב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי. וְכִי רוּבָּהּ שֶׁל תּוֹרָה נִכְתְּבָה אֶלָּא מְרוּבִּין הֵן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַכְּתָב מִן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַפֶּה. וְכֵינִי. אֶלָּא כֵינִי חֲבִיבִין הֵן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַפֶּה מִן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַכְּתָב.
Traduction
R. Zeira explique au nom de R. Eleazar ce verset (Os 8, 12): Je prescrirai plusieurs préceptes de ma loi (152)Il prend le mot Rôb dans le sens de frapper, comme dans (Gn 49).. Que faut-il entendre par là? Non que la plupart des lois sont mises par écrit, mais que les paroles interprétées d’après les lois écrites (au moyen des 13 règles), sont plus nombreuses que celles qui sont interprétées d’après la loi orale (par tradition sinaïque). Est-ce bien ainsi? (leur infériorité est-elle absolue?) Non, on préfère ce qui a pour base une loi écrite à ce qui ne l’a pas et est dit oralement.
Pnei Moshe non traduit
אכתוב לו רובי תורתי. ודריש על הדברים שנדרשין מן הכתב ע''י י''ג מדות שהתורה נדרשת בהן:
וכיני. בתמיה. וכי כן הוא הלא רוב דברים שבע''פ אינם נדרשים ע''י המדות אלא כך קיבלו איש מפי איש עד הלמ''מ:
אלא כיני. כך תדרוש את הפסוק אכתוב הדברים שבכתב לו רובי תורתי כלומר לו מסרתי בע''פ רובי תורתי והיינו דכתיב לו דקאי למטה ומדקרי אותם תורתי מלמד שחביבין הן הנדרשים מן הפה שדבר אחד נלמד מן חבירו ע''י דרשת חכמים שמדמין מלתא למלתא יותר מן הדברים הנדרשים מן הכתב לפי שרוב הנדרשים מן הכתב אין להוסיף בהם כמו דאמרינן אין אדם דן ג''ש מעצמי וכיוצא בו והנדרשים מן הפה למדין דבר מדבר הן:
רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי אוֹמֵר אֶכְתָּוב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי אֵלּוּ הַתּוֹכָחוֹת. אֲפִילוּ כֵן לֹא כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ.
Traduction
Selon R. Juda ben Pazi, on comprend par ce verset (dans cette transcription supplémentaire) les annonces des châtiments (153)Babli, Gitin 60b. et l’on ajoute que malgré cela, on les considéra comme des choses étrangères (ibid. c.-à-d. ils ont cru que le châtiment ne les atteint pas).
Pnei Moshe non traduit
אלו התוכחות שבתורה. ודריש רובי כמו הרבית המשא ואפי' כן כמו לא זר נחשבו בעיניהם שמקבלים עליהם באהבה:
אָמַר רִבִּי אָבִין אִילוּלֵי כָתַבְתִּי לְךָ רוּבֵּי תוֹרָתִי לֹא כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ. מַה בֵּינָן לָאוּמּוֹת. אֵלּוּ מוֹצִיאִין סִפְרֵיהֶן וְאֵלּוּ מוֹצִיאִין סִפְרֵיהֶן. אֵלּוּ מוֹצִיאִין דִּפְתֶּרֵיהֶן וְאֵלּוּ מוֹצִיאִין דִּפְתֶּרֵיהֶן.
Traduction
R. Abin l’explique ainsi (154)''Pesikta de R. Cahuna, 5; Midrash sur (Ex 47).'': si je n’avais écrit pour toi une loi ayant des compléments, ne serais-tu pas comme étrangère? Il n’y aurait pas de divergence entre les Juifs et les autres nations; les uns, comme les autres, s’honorent de leurs lois, de même qu’ils se glorifient de leurs écrits (155)Littéralement: rouleaux sur peau: diphtera (s’il n’y avait de plus la loi orale).
Pnei Moshe non traduit
רבי אבין. דריש לה דהכתוב אומר הטעם שלא נכתבו הדברים שבע''פ שאלולי כתבתי לך רובי תורתי שהן שבע''פ לא כמו זר היו נחשבין ישראל שאף להעכו''ם יש להן ספרים ואף התורה שלנו העתיקו אותה ומה יהיה ביני לבין האומות:
דפתריהן. הכתובין על הקלף ודפתרא אבל עכשיו יש לנו דברים שנמסרו בע''פ ואין להם מזה כלום:
רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן נֶאֱמְרוּ דְּבָרִים בְּפֶה וְנֶאֱמְרוּ דְּבָרִים בִּכְתָב וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אֵי זֶה מֵהֶן חָבִיב. אֶלָּא מִן מַה דִּכְתִיב כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל הָדָא אָֽמְרָה אוֹתָן שֶׁבְּפֶה חֲבִיבִין.
Traduction
R. Hagaï dit au nom de R. Samuel bar Nahman: certaines paroles sont dites oralement, et d’autres sont mises par écrit, sans que nous sachions (de prime abord) lesquelles sont préférables; mais comme il est écrit (Ex 34, 27): C’est en faveur de ces commandements (ou: par la bouche) que j’ai contracté une alliance avec toi et avec Israël, cela prouve que les préceptes oraux (ceux de la bouche) sont préférables (supérieurs).
Pnei Moshe non traduit
כי על פי הדברים האלה. על אלו דברים הנאמרים בפה כרתי אתך ברית ואת ישראל:
רִבִי יוֹחָנָן וְרִבִּי יוּדָן בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן חַד אָמַר אִם שִׁימַּרְתָּ מַה שֶׁבְּפֶה וְשִׁימַּרְתָּ מַה שֶׁבִּכְתָב אֲנִי כוֹרֵת אִתְּךָ בְרִית וְאִם לָאו אֵינִי כוֹרֵת אִתְּךָ בְרִית. וְחָרָנָה אָמַר אִם שִׁימַּרְתָּ מַה שֶׁבְּפֶה וְקִייַמְתָּ מַה שֶׁבִּכְתָב אַתָּה מְקַבֵּל שָׂכָר וְאִם לָאו אֵינְךָ מְקַבֵּל שָׂכָר.
Traduction
Ce verset est différemment interprété par R. Yohanan et R. Judan bar Simon: d’après l’un, si l’on a observé les lois orales et les lois écrites, Dieu contractera avec vous l’alliance promise; au cas contraire, il ne la contractera pas. D’après le second, cela veut dire: si l’on a suivi les lois orales et les lois écrites, on sera récompensé; au cas contraire, on ne le sera pas.
Pnei Moshe non traduit
חד אמר אם שמרת מה שבפה וכו'. כלומר דמר דריש להמקרא הזה דכתיבי ביה תרוייהו כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה וגו' ומשמע דעל שתי התורות כרת ברית אתם על שבכתב ועל שבע''פ ודלא כרבי שמואל בר נחמן ואידך סבירא ליה דהואיל וכריתות ברית כתוב אצל הדברים שבעל פה משמע דעיקר כריתות הברית בשבילם היא וכהאי דרבי שמואל בר נחמן דלעיל. והלכך דריש מה דכתיב בהאי קרא גם לדברים שבכתב משום קיבול שכר היא דכתיב והיינו דקאמר כרתי אתך ברית ואת ישראל ולא קאמר אתכם אלא ללמדנו דכמו שאתה משמר ומקיים לשתיהם כך אם יהיו ישראל מקיימין את שתיהם יקבלו שכר כמוך:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עֲלֵיהֶם וַעֲלֵיהֶם כָּל כְּכָל דְּבָרים הַדְּבָרִים מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד וַאֲגָדָה. אֲפִילוּ מַה שֶׁתַּלְמִיד ווָתִיק עָתִיד לְהוֹרוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ כְּבָר נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. מַה טַעַם יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא. מֵשִׁיבוֹ חֲבֵירוֹ וְאוֹמֵר לוֹ כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים.
Traduction
R. Josué b. Levi interprète certaines lettres (en apparence inexactes) de ces mots (à double emploi): sur les tables, etc., toutes les paroles etc. (Dt 9, 10): cela indique, selon lui, que la Bible, la Mishna, le Talmud et l’Exégèse, même ce que l’élève perspicace eutico'' enseignera un jour en présence du maître (156)''Voir Midrash Rabba sur l'Exode section 47; sur Lv section 22 et sur (Qo1, 9,) et 5, 8.'', tout cela a déjà été dit à Moïse sur le mont Sinaï. Quel verset y fait allusion? Celui-ci (Qo 1, 11): y a-t-il une chose dont on puisse dire: voici qu’elle est neuve? etc. La fin de ce verset lui répondra, en le continuant: elle a déjà existé de tout temps.
Pnei Moshe non traduit
עליהם. מבעיא ליה וכתיב ועליהם וכן כל מבעיא ליה וכתיב ככל וכן דברים וכתיב הדברים אלא ללמד למקרא ומשנה תלמוד ואגדה וכו' הכל נאמרו למשה בסיני:
וחבירו. משה כבר היה לעולמים. בקבלת משה מסיני שזכה לשני עולמים ועכשיו זכה זה שנתגלה על ידו ונראה כדבר חדש והשתא נמי לא קשיא סיפיה דקרא לרישיה דאם כבר היה לעולמים אין זה דבר חדש אלא שהאחד אומר זה וחבירו משיבו זה:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין לְמֵדִין לֹא מִן הַהֲלָכוֹת וְלֹא מִן הַהַגָּדוֹת וְלֹא מִן הַתּוֹסָפוֹת אֶלָּא מִן הַתַּלְמוּד. תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל הִיא שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין הִיא שְׁנֵי מִנֵי שְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא כָּךְ הָֽיְתָה הֲלָכָה בְיָדָם וּשְׁכָחוּהָ הִיא שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין הִיא שְׁנֵי מִנֵי שְׂעוֹרִים. וְהָתַנֵּינָן הַמַּחֲלִיק בְּצָלִין לַחִין לַשּׁוּק וּמְקַייֵם יְבֵישִׁין לַגּוֹרֶן אִית לָךְ מֵימַר שׁוּק וְגוֹרֶן כָּךְ הָֽיְתָה הֲלָכָה בְיָדָן וּשְׁכָחוּהָ.
Traduction
R. Zeira au nom de Samuel recommande de ne rien déduire (par analogie), ni des règles doctrinaires (halakha du Sinaï ou Mishna), ni des légendes (aggada), ni des enseignements additionnels (Tossefta, barayeta), mais des talmudistes mêmes. Reprise. ''Si l’on sème dans son champ deux espèces de froment, etc.'' R. Halafta b. Shaoul n’a-t-il pas enseigné (contrairement à l’avis précité de Samuel) que ce qui est applicable à deux espèces de froment l’est aussi à 2 espèces d’orge (en résulte-t-il qu’on déduit de la règle sinaïque pour le froment une autre pour l’orge)? Non, dit R. Zeira, c’est une tradition formelle qui avait été oubliée en partie (à cause de la similitude des termes). Mais comment se fait-il que l’on enseigne (3, 3): ''Si l’on fait le triage des oignons, en destinant les verts à la vente au marché et les secs à la conservation en grange, il faut, pour chaque partie, donner séparément la pea''? (Comment se fait-il qu’en ce cas, ces 2 légères différences n’ont pas été annulées et ne disparaissent pas devant l’unité d’espèce?) Or, on ne peut pas dire que la divergence notoire entre le marché et le grenier reposait sur une règle établie autrefois et oubliée depuis lors? (Cela prouve donc que l’on a établi une règle nouvelle, non déduite par analogie).
Pnei Moshe non traduit
אין למדין. הלכה למעשה דבר מן דבר ולא מן ההלכות שהוזכר בהן הלכה למ''מ אין למדין מהלכה זו לדמות לדבר אחר כמוה ולא ממה שהוזכר באגדות ולא מן התוספתות אלא מן התלמוד לפי שהאמוראים שבתלמוד הן הן שביררו הלכה למעשה מתוך פלפולם ומתוך סברא שלהם ולפיכך אע''פ שלפעמים הוזכר במשנה ובברייתא הלכה כר' פלוני אין סומכין על זה כ''א דוקא על הלכה שבגמרא:
תני ר' חלפתא וכו'. ובסוף פ''ק דחגיגה גריס והתני ר' חלפתא. וכצ''ל דקושיא היא והתני ר' חלפתא בן שאול היא שני מיני חטין היא שני מיני שעורין דין אחד לשתיהן והא במתני' לא הוזכר הלמ''מ אלא בשני מיני חטין אלמא דלמדין מן הלכה ולדמות מלתא למלתא הימנה:
כך היתה הלכה בידם ושכחוה היא שני מיני חטין וכו'. כלומר לא שלמדו שעורין מחטין אלא כך היתה הלמ''מ דשתיהן שוין לדין זה אלא ששכחוה ולפיכך לא הזכירו במשנה כ''א שני מיני חטין וחזרו והוזכרו ושנו בברייתא לשתיהן:
והתנינן. לקמן בפ''ג:
המחליק בצלים לחים לשוק. המחלק שנוטל חלק אחד מהן למוכרן בשוק ומניח חלק אחר היבשים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן דכשני מינין של חטין דמו:
אית לך מימר שוק וגורן כך היתה בידם הלכה ושכחוה. בתמיה וכי יש לך לומר שכך היתה הל''מ לשנותן לדין דשוק וגורן בבצלים עם זורע שדהו שני מיני חטין הא ודאי דלא נשנו אלו שני הדינים כאחת אלא שחכמים למדו דין דבצלים מדין שני מיני חטין אלמא דלמדין מהלמ''מ לדבר אחר ולא משני מידי:
רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין לְמֵדִין מִן הָהוֹרָייָה. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין לְמֵדִין מִן הַמַּעֲשֶׂה. אֲמַר לֵיהּ רִבִי מָנָא הָדָא דְּתֵימַר בְּהַהוּא דְּלָא סְבַר בְּרַם בְּהַהוּא דִּסְבַר עֲבַד. אֲמַר לֵיהּ בֵּין סְבַר בֵּין לָא סְבַר בְּהוּא דִפְלִיגָא. בְּרַם בְּהוּא דְלָא פְלִיגָא בֵּין סְבַר בֵּין לָא סְבַר.
Traduction
R. Hanania dit au nom de Samuel: on ne doit tirer aucune conséquence nouvelle de l’enseignement scolaire (ces sortes de discussions publiques n’ont rien de décisif). Tous deux (R. Mena et R. Hanania) reconnaissent que l’on ne déduit rien d’un exemple (il se peut qu’il soit erroné); toutefois, R. Mena dit qu’il est interdit de tirer une déduction de l’enseignement si la règle en question n’est pas motivée; mais si elle l’est, elle peut servir de règle et de modèle. Il est insignifiant, lui répliqua R. Hanania, qu’il y ait un motif ou non; mais cela dépend de la question de savoir s’il y a opposition; s’il n’y a pas de discussion, on peut en tous cas en tirer une conclusion.
Pnei Moshe non traduit
אין למדין מן הורייה. אם ראה לרבו שהורה כך וכך אין למדין מזה דאפשר היה לו איזה טעם בדבר לפי שלפעמים מורין לפי שעה הצריכה לכך ולפעמים לכך:
הכל מודין שאין למדין מן המעשה. אם ראה לרבו שעושה מעשה בעצמו כך אין למדין לקבוע הלכה כן לפי שאפשר שהיה לו איזה טעם באותו פסק דין וכן אין למדין מזה לדמות מילתא למילתא עד שיאמר לו הלכה למעשה כן:
הדא דתימר בההיא דלא סבר. מל' גמיר וסביר כלומר דוקא אם זה התלמיד אין לו סברא בעצמו אלא שראה שרבו עשה כן ואפשר שהוא טועה בדבר וכן אין לו לדמות וללמוד דבר מדבר הואיל והוא עצמו אינו בעל סברא ויבא לטעות:
ברם בההוא סבר עבד. אבל אם הוא בעל סברא עושה הוא ע''פ הסברא שנראה לו לדמות מילתא למילתא שראה מעשה מרבו. ודרך שאלה א''ל ר' מנא כן:
א''ל. ר' חנניא דלא היא אלא בין סבר בין לא סבר בהוא דפליגא. כלומר לא אמרתי אלא בדבר שיש בו מחלוקת חכמים ובזה אין חילוק בין שהתלמיד הזה הוא בעל סברא או לא אל יעשה כמו שראה מעשה מרבו או ללמד ממנו לדבר אחר וטעמא דהרבה פעמים שנינו הא דר' פלוני לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר ואפשר שרבו בעצמו שהכריע לעשות מעשה כאחד מתנאי דפליגי בדין הזה לא שמע בפירוש אלא דלמד מכללא ואינו כן:
ברם בהוא דלא פליגי. אבל בדבר שאין בו מחלוקת חכמים כלל ואין לספק בדבר שמא טעה רבו בהך דאמרן:
בין סבר בין לא סבר. יכול לעשות מעשה כזו בעצמה כמו שראה מעשה מרבו:
Peah
Daf 13b
משנה: שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ גוֹיִים שֶׁקְּצָרוּהָ לִיסְטִים. קִרְסְמוּהָ נְמָלִין שִׁבַּרְתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְהֵמָה פְטוּרָה. קָצַר חֶצְייָהּ וְקָֽצְרוּ לִיסְטִים חֶצְייָהּ פְּטוּרָה שֶׁחוֹבַת הַקָּצִיר בְּקָמָה. קָֽצְרוּ לִיסְטִים חֶצְייָהּ וְקָצַר חֶצְייָהּ נוֹתֵן פֵּיאָה מִמָּה שֶׁקָּצַר. 13b קָצַר חֶצְייָהּ וּמָכַר חֶצְייָהּ הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּלּ. קָצַר חֶצְייָהּ וְהִקְדִּישׁ חֶצְייָהּ הַפּוֹדֶה מִיַּד הַגִּזְבָּר הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּלּ.
Traduction
Un champ qui a été moissonné par des idolâtres, ou dévasté par des brigands, lhsto'', ou qui a été rongé (157)Ce terme est usité pour le porc, (Ps 80, 14). par des fourmis, ou qui a été ravagé soit par un orage, soit par des animaux, est dispensé de l’obligation de la pea (158)Voir Sifri sur (Lv 19, 19).. Si, après avoir moissonné la moitié, les brigands ont enlevé le reste, on est aussi dispensé de ce prélèvement, car l’obligation de ce devoir n’incombe qu’aux derniers épis qui sont debout (et non s’ils ont été dérobés, si l’on a été privé de la moisson). Si les brigands ont moissonné la moitié du champ et que le propriétaire en cueille ensuite l’autre moitié, il doit donner la pea sur le reste qu’il a recueilli; si l’on coupe la moitié et que l’on vende le reste, l’acheteur est tenu de donner la pea sur le tout (159)Parce qu'en vendant le reste, il semble avoir transmis à l'acquéreur l'obligation de la péa.; si, après avoir moissonné une moitié, on consacre l’autre moitié comme sainteté, celui qui la rachète des mains du trésorier des saintetés donne la pea pour le tout (même pour la moitié coupée par celui qui l’a consacrée).
Pnei Moshe non traduit
מתני' שדה שקצרוה גוים. לעצמן כדמפרש בגמ':
קרסמוה נמלים. כמו כרסמוה מלשון יכרסמנה חזיר מיער שדרך הנמלה לחתוך קנה השבולת מלמטה:
פטורה. דכתיב ובקצרכם עד שתהיו אתם הקוצרים:
שחובת הקציר בקמה. כלומר חובת הפאה של הקציר הניח זה בקמה שקצרוה הלסטים ונהי דאם כלה השדה חזר פאה לעומרים וחייב להפריש מן העומרים הנ''מ היכא דכלה הוא אבל הכא הוא לא כילה:
נותן פאה ממה שקצר. כפי השיעור ממה שקצר הוא:
הלוקח הוא נותן פאה לכל. לפי שחובת הפאה ממה שקצר נשאר בזה החצי שקנה הלוקח והוי כאילו לא מכר לו אלא מה שישתייר בשדה אחר שיוציא ממנה הפאה שראוי להוציא מאותה שדה. וכן הפודה מיד הגזבר מוציא מחצי השדה שפדה כל הפאה הראויה לשדה כולה:
הלכה: מַתְנִיתָא בְּשֶׁקְּצָרוּהָ לְעַצְמָן אֲבָל אִם קְצָרוּהָ לְיִשְׂרָאֵל חַייֶבֶת. וְתַנִּי כֵן אֵין שׂוֹכְרִין פּוֹעֲלִין גּוֹיִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּלֶקֶט.
Traduction
Lorsque la Mishna dit: ''un champ moissonné par des idolâtres est dispensé de l’obligation de la pea'' c’est au cas où ceux-ci ont moissonné pour leur propre compte; mais, s’ils ont fait ce travail pour un propriétaire israélite, le champ reste soumis à cette obligation (il va presque sans dire que le propriétaire doit la pea sur ce qu’il a fait récolter par n’importe qui). Ainsi, l’on nous apprend (160)Tossefta sur Pea 3. qu’on ne doit pas engager pour ce travail des ouvriers païens, parce qu’ils ne savent pas ce qui est dû aux pauvres en fait de glanage (les droits sont donc dus en ce cas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא בשקצרוה הנכרים לעצמן. אבל אם קצרוה בשביל הישראל הוי כאלו הוא הקוצר וחייבת בפאה.
ותני כן. בתוספתא פ''ג:
אין שוכרין פועלים גוים מפני שאין בקיאים בלקט. ולא יניחו את העניים ללקוט ש''מ דפועלים גוים שקוצרים בשביל הבעה''ב חייב בלקט וה''ה בשכחה ופאה.
מַתְנִיתָא בְּשֶׁקְּצָרוּהָ לְאָבְדָהּ. אֲבָל אִם קְצָרוּהָ שֶׁלֹּא לְאָבְדָהּ חַייֶבֶת. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בַּר שַׁמַּי וַאֲפִילוּ תֵימָא כְּשֶׁקְּצָרוּהָ שֶׁלֹּא לְאָבְדָהּ פְּטוּרָה מֵאַחַר שֶׁהַפֵּיאָה נִיתֶּנֶת בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע וְאֵין קַרְקַע נִגְזָל.
Traduction
Lorsque la Mishna dispense de la pea un champ récolté par des brigands, elle parle du cas où ils l’ont ravagé pour le détruire; mais, s’ils l’ont moissonné, sans rien détruire, cette obligation subsiste. R. Oshia bar Shemi dit; on peut même admettre qu’il y a dispense, lorsque le champ a été moissonné sans rien détruire, parce que la pea se donne sur le blé encore adhérent à la terre (non plus lorsqu’il est détaché), et le vol ne peut pas s’effectuer sur un immeuble (161)Donc, celui qui a fait une telle moisson volée n'a pas acquis le terrain et ne doit pas la péa..
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. הא דקתני קצרוה לסטים חציה פטורה:
בשקצרוה לאבדה. שאיבדו וקלקלו מה שקצרו אבל אם קצרוה שלא לאבדה הוה קציר וחייבת בפאה. ונותן הבעה''ב מהחצי שקצר הוא:
א''ר הושעיא בר שמי. דלא היא דאפילו תימא בשקצרוה שלא לאבדה נמי פטורה שמאחר שהפאה ניתנית במחובר לקרקע ואין הקרקע נגזל וכל היכא דאיתא ברשותה דמרה קיימא וא''כ הויא כמו דהוא ברשות הבעלים ובאותה החציה היא חיוב הפאה של השדה ולפיכך פטור מליתן מהחצי שקצר הוא:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּמָה וּמִן הַקָּמָה עַל הַקָּצִיר וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר לֹא עַל הַקָּצִיר וְלֹא עַל הַקָּמָה. פְּעָמִים שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּמָה. הֵיךְ עֲבִידָא כִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ וְשִׁייֵר בָּהּ כְּדֵי פֵיאָה כֵּיוָן שֶׁקָּצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה חָֽזְרָה פֵיאָה לָעוֹמָרִין מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר. וְלֹא סוֹף דָּבָר שֶׁכִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ. אֶלָּא אֲפִילוּ כְשֶׁקָּצַר וְאָמַר מִיכָּן וְהֵילָךְ אֲנִי מַפְרִישׁ פֵּיאָה. כֵּיוָן שֶׁקָּצַר שִׁיבּוֹלֶת הָרִאשׁוֹנָה חָֽזְרָה פֵיאָה לָעוֹמָרִין מַפְרִישׁ מִן הַקָּצִיר עַל הַקָּמָה.
Traduction
L’on prélève la pea sur pied (en commençant la récolte) pour les gerbes qui sont debout, et de celles-ci pour ce qui est récolté (à la fin); mais on ne prélève de ce qui est récolté ni pour ce qui l’est déjà (ayant une autre destination), ni pour ce qui est debout (pour lequel on prend des épis sur pied). Comment se fait-il que parfois on peut prélever de ce qui est récolté pour les gerbes debout? C’est au cas où la moisson du champ serait toute achevée, sauf le reste précis (le 60ème) de quoi donner la pea; dès que l’on cueille un épi (que la mesure n’y est plus), l’obligation de la pea retombe sur les gerbes, et il se trouve alors qu’il y a lieu de la prélever sur ce qui est coupé. Ce mode de prélever a non-seulement lieu en cas de moisson complète du champ (avec pea insuffisante); mais si, même après avoir récolté une partie, on laisse la pea sur pied en disant: ''à partir de ce moment je prélèverai la pea'', le devoir de la pea retombe sur les gerbes; lorsqu’ensuite on enlève un seul épi, la mesure n’y est plus, et, sur ce qui est couché, on prélève pour le tout.
Pnei Moshe non traduit
מפני שהוא מפריש מן הקציר על הקמה ומן הקמה על הקציר. כלומר דאף דלפעמים מצינו שהוא מפריש פאה מן מה שקצר על הקמה שעתיד עדיין לקצרה וכן להיפך והיינו בשכילה הוא לקצור כל השדה כדלקמן ואז מפריש הוא מכל אשר ירצה:
ואינו מפריש מן הקציר לא על הקציר ולא על הקמה. אבל זה שקצר החצייה בלבד ולא כילה השדה כולה כ''א לסטים שקצרוה חציה הנשאר א''צ להפריש מהחצי שקצר הוא לא על הקציר ולא על הקמה וכלומר דאף אותו החצי שקצר בעצמו פטור הוא לפי שהניח חובת הקציר בהקמה ואותה קצרוה הלסטים:
פעמים וכו'. השתא מפרש לה להא דאמר מפני שהוא מפריש מן הקציר על הקמה היינו לפעמים שהוא מפריש כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו'.
ושייר בה. מן הקמה כדי פאה של אותה השדה:
כיון שקצר שבולת הראשונה. כלומר ואם אח''כ נמלך הוא לקוצרה ולא נתן הפאה מן הקמה שהשאיר הדין הוא שחזרה הפאה לעומרין ומפריש אף מן הקציר שבתחלה על הכל והרי מפריש הוא מן הקציר על הקמה שהרי מן הנשאר לא קצר אלא שבולת אחת בלבד אלא כיון שקצר ממנה אפי' שבולת אחת כבר חזרה פאה לעומרין:
ולא סוף דבר שכילה את שדהו. והניח כדי פאה בלבד דאמרינן דמשכחת לה שמפריש מן הקציר על הקמה אלא אפי' בשלא כילה את שדהו נמי משכחת לה והיינו בשקצר איזה חלק מן שדהו ואמר מכאן ואילך אני מפריש פאה וכלומר עכשיו אני מפריש פאה כשיעור של השדה ואח''כ אקצור את הנשאר:
כיון שקצר שבולת הראשונה. כלומר ואם אח''כ נמלך והתחיל לקצור כיון שקצר אף שבולת אחת חזרה פאה לעומרין והרי הוא מפריש מן הקציר שבתחלה על הקמה.
הַמּוֹכֵר מַהוּ שֶׁיִּזְכֶּה בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִין. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁקִּיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. מַה בֵּינָהּ לְקַדְמִיתָא אֶלָּא לִכְשֶׁתִּקְצֹר שְׁלִישׁ תְּהֵא שֶׁלָּךְ. אָמַר רִבִּי בּוּן בָּר חִייָא הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַמּוֹכֵר זָכָה בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן לֹא נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בִרְשׁוּתוֹ בְּרַם הָכָא נִתְחַייְבָה שָׂדֵהוּ בְרְשׁוּתוֹ. אִילּוּ קָצַר חֲצִי שָׂדֵהוּ וּמָכַר מַה שֶׁקָּצַר הַלּוֹקֵחַ מוּתָּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה יְאוּת. הַלּוֹקֵחַ מַהוּ שֶׁיִּזְכֶּה בְּפֵיאָה שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הָעוֹמָרִין שֶׁל מוֹכֵר בִּפְלוּגְתָּא דְּרִבִּי וּדְרִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא.
Traduction
Celui qui vend la moitié de la récolte sur pied a-t-il le droit de profiter de la pea qui libère les gerbes (162)Puisque l'acquéreur est tenu de donner la péa.? On peut résoudre la question par ceci: ''R. Juda dit (5, 5) que lorsqu’un pauvre a été chargé de moissonner le champ moyennant le tiers ou le quart des produits, il n’a pas droit à la pea''. Or, quelle différence y a-t-il entre le 2ème cas (du paiement par les revenus) et le 1er cas de la Mishna? Alors, au 2ème cas, c’est après le travail que le tiers de la récolte appartient à l’ouvrier (163)Le maître n'a plus droit aux parts légales dès leur échéance.. Cela prouve, dit enfin R. Aboun bar Hiya, que le vendeur peut bénéficier de la pea qui libère ce qui est dû sur les gerbes (164)Puisqu'au moment où la péa est due, le champ n'est plus au vendeur.. Toutefois, objecte R. Yossé, c’est différent et l’on ne peut rien conclure de ladite Mishna: au cas précité, le champ n’a jamais été la propriété du pauvre pour qu’il ait le droit de prélever ses parts, tandis qu’ici, pour la pea, le champ a été en sa possession lorsqu’on a commencé la moisson et la vente. Voici dans quel cas la déduction est admissible: si le maître a cueilli la moitié du champ et vendu cette moitié (et qu’il coupe ensuite l’autre moitié), l’acquéreur pauvre a droit au glanage, aux épis oubliés et à la pea (le vendeur les doit pour le tout; on peut donc déduire le cas du fermier de celui de l’acquéreur, tous deux n’ayant eu qu’une part du champ, sans obligation). Est-ce que l’acquéreur bénéficiera de la pea donnée pour libérer la gerbe du vendeur (165)A cause de sa part, le vendeur est tenu de prélever la péa.? C’est un point en litige plus haut (1, 6) entre Rabbi et R. Juda (c’est-à-dire, Rabbi le permet et R. Juda l’interdit sous peine d’amende).
Pnei Moshe non traduit
המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין. על הא דתנן קצר חציה ומכר חציה הלוקח הוא נותן פאה לכל שהחיוב הוא אצלו ומבעיא ליה השתא אם המוכר הוא עני אם יכול הוא לזכות לעצמו באותה הפאה שצריך הלוקח להפריש גם על העומרין שקצר המוכר וכגון שמכר לו גם כל השדה עם חצי הקמה הנשארת וכהאי דתנינן לקמן בפ''ה המוכר את שדהו המוכר מותר בלקט ובשכחה ופאה והלוקח אסור ומוקי לה הש''ס התם במכר לו שדהו וקמתה אבל אם שייר השדה לעצמו שניהם אסורין דאצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך ולפיכך הכא בשמכר לו השדה עם חצי הקמה מספקא ליה אם המוכר יכול הוא שיזכה גם בחלק הפאה שמפריש הלוקח על אותו הקציר שקצר כשעדיין היתה השדה ברשותו או לא:
נישמעינה מן הדא. דתנינן התם לעיל המקבל שדה באריסות לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני א''ר יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו מחצה לשליש ולרביע דכיון שיש לו חלק במחובר אסור הוא בכל אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט ובשכחה ובפאה וכדמפרש לה טעמא:
מה בינה לקדמיתא. מ''ש רישא ומ''ש סיפא:
אלא. כלומר דהיינו טעמא דבסיפא לא אמר לו שיהא שלו אלא כשתקצור שליש תהא שלך וכיון דלא זכה המקבל בחלקו אלא בתלוש וחיוב לקט שכחה ופאה הכל על בעל השדה הוא הלכך מותר הוא בלקט ושכחה ופאה:
א''ר בון. השתא נוכל לפשוט מינה להבעיא דהדא אמרה דבדין משנתינו נמי כן הוא שהמוכר שאין לו חלק עכשיו לא בשדה ולא במחובר שיכול לזכות הוא גם באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר הוא דקס''ד דמה''ט דמיא ממש לדין המקבל דסיפא דהתם:
א''ר יוסי. לא היא דלא דמי דתמן לא נתחייבה שדהו פאה ברשותו של המקבל שהרי לא זכה בחלק הקציר אלא אחר שיקצור אבל הכא שקצר זה החצי קודם שמכר שדהו ונתחייב הקציר כשהיתה שדהו ברשותו ודאי דאינו יכול לזכות בחלק הפאה של אותו הקציר דבשעה שקצר היתה שלו:
אילו קצר חצי שדהו ומכר מה שקצר. כלומר הא לא דמיא אלא להא דאילו קצר חצי השדה ומכר גם מה שקצר והשדה עם חצי הקמה והיה הלוקח מותר בלקט שכחה ופאה של אותו חלק הקציר שלו:
יאות. אתה אומר דגם המוכר בדין דקיימינן בה השתא מותר הוא בהן אלא דודאי הא ליתא דהאיך יהיה הלוקח מותר בהן הרי הוא עכשיו השדה שלו עם הקציר ואע''פ שהחצי הראשון קצר המוכר וא''כ הכא נמי לענין המוכר דבאותו חלק שקצר אינו יכול לזכות בהפאה שעל חלק זה:
הלוקח וכו'. השתא בעי איפכא אם הלוקח יכול לזכות לעצמו באותו חלק הפאה שמתרת את העומרין שקצר המוכר הואיל ונקצר כשלא היה ברשותו וקאמר דתליא בפלוגתא דרבי ורבי יהודה נשיאה. דפליגי בסוף פרק דלעיל אם העני זוכה במה שיש ת''י או לא:
רִבִּי פִינְחָס בְּעִי קְצִירוּת חוּצָה לָאָרֶץ מַהוּ שֶׁתְּהֵא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה. שֶׁלֹּא תֹאמַר הַהֶקְדֵּשׁ פָּטוּר וְחוּצָה לָאָרֶץ פָּטוּר. אִי מַה הֶקְדֵּשׁ חַייָב אַף חוּצָה לָאָרֶץ חַייָב. אַשְׁכָּח תַּנִּי קְצִיר אַרְצְכֶם וְלֹא קְצִיר חוּצָה לָאָרֶץ.
Traduction
R. Pinhas demanda: est-ce qu’un champ situé à demi hors de la Palestine est également soumis au droit de la pea? Faut-il croire que l’on compare ces fruits aux produits qui ont été consacrés et dispensés de pea, et, puisque l’obligation est maintenue pour ce qui est consacré (au cas où c’est racheté au trésorier des saintetés), sera-ce de même pour les fruits du dehors? Voici la réponse: comme il est écrit (Lv 19, 9) ''la moisson de votre pays'' est soumise à ce droit, celle du dehors ne l’est pas.
Pnei Moshe non traduit
קצירת ח''ל מהו שתהא חייבת בפאה. אם העלה אותו הקציר לארץ אם עכשיו תתחייב בפאה אף על פי שהוא מחו''ל כדמפרש ואזיל להבעיא:
שלא תאמר וכו'. כלומר ומאי הוא דמספקא לן ומהיכי תיתי תתחייב וקאמר דמשום דאיכא למימר דדמיא לדין דהקדש דמתני'.
שלא תאמר. אם יש סברא לומר דהואיל ומצינו דקציר הקדש פטור דאימעוט מקצירך פרט להקדש וכן קציר ח''ל פטור דאימעוט מקציר ארצכם והשתא אי מה הקדש מצינו דלפעמים חייב הוא בפאה כגון שפדה מיד הגזבר דאע''ג דמתחלתו היה הקדש השתא מתחייב הוא כשיצא מיד הקדש וא''כ ה''נ נימא אף חו''ל חייב כשהעלה הקציר לארץ או לא:
אשכח תני. דקצירת חוץ לארץ לעולם פטור הוא ואפילו העלהו לארץ דכתיב קציר ארצכם תרי זימני חד בפרשה קדושים וחד בפרשה אמור ללמד על קצירת חוץ לארץ דלעולם פטור הוא. אי נמי מקציר דמיותר הוא דריש דהוי ליה למיכתב ובקצרכם את ארצכם וקציר ללמד הוא בא דלאפוקי מה שנקצר בחוץ לארץ ואפילו העלהו אחר כך לארץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source