וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה. מָה אַתְּ עֵבִיד לָהּ כִּתְחִילַּת הַפְרָשָׁה אוֹ כְסוֹף הַפְרָשָׁה. אִין תֵּימַר כִּתְחִילַּת הַפְרָשָׁה אֵין הַקָּטָן מַעֲלֶה וְאֵין אַחֵר מַעֲלֶה וְאֵינוֹ דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. וְאִין תְּעַבְּדִינֵיהּ כְּסוֹף הַקָּטָן מַעֲלֶה וְאַחֵר מַעֲלֶה וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. תַּמָּן תַּנִּינָן רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מַעֲלִין אֶת הַמְּדוּמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה. וְתַנִּי עֲלָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִם רָצָה נוֹתֵן עֵינָיו בְּמִקְצָתוֹ וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יוּדָה עָבַד כְּסוֹף הַפְרָשָׁה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר עָבַד לָהּ כִּתְחִילַּת הַפְרָשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אַף רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר עָבַד לָהּ כְּסוֹף הַפְרָשָׁה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּוַדַּאי. מַאי כְדוֹן 9b וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאי כדון. כלומר וכי תימא דאי הכי אמאי פליג אדר' יודה ואוסר להעלות המדומע להדיא היינו טעמא משום דס''ל דבלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול דמיחזי כעובדא דחול ורבי יהודה לא חייש להכי ובהא בלחוד הוא דפליגי אבל לכ''ע העלאת המדומע אינו כתחילת הפרשה ונ''מ דבחול מותר אף הקטן להעלותו וכן אחר מעלה אף שלא ברשות:
ועולין באחד ומאה. קתני במתני' וצריך להרים ובעי הש''ס מה את עביד לה להך הרמה כלומר מה הדין שאתה עושה בה אם כתחילת הפרשה היא או לא שאינה אלא כסוף הפרשה מן התערובת שתקנו חכמים להפריש מפני גזל השבט וכדמפרש ואזיל לענין מאי הוא דמספקא ליה:
אין תימר. אם אתה אומר דכתחילת הפרשה דמיא א''כ אין הקטן מעלה אותה סאה שנפלה שהרי היא כתחילת הפרשת תרומה ואין הקטן תורם וכן אין אחר מעלה אותה שלא ברשות כדין התורם את שאינו שלו וכן אינה דוחה את השבת דאסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת דהוי כמתקן אבל אם דינה כסוף ולא כתחילת הפרשה וא''כ אף הקטן מעלה וכו' ומייתי עלה הך מתני' דלקמיה דבעי לאוקמי הך מילתא כהני תנאי כדלקמן:
תמן תנינן. בפ' כ''א דשבת ר' יהודה אומר וכו' ותני עלה בתוספתא דשבת פט''ו דרשב''א פליג ואומר דאין לו להעלות את המדומע בשבת אלא אם רצה לאוכלו נותן עינו במקצתו של הכרי וחושב עליו שיהא זה לסאה המדומע שנפלה בו ואוכל את השאר:
אמר ר' יונה וכו'. דקס''ד דבהא פליגי דר' יודה עביד לה להעלאה זו כסוף הפרשה ולא כתחילת הפרשת התרומה ולפיכך מתיר להעלות את המדומע בשבת ורשב''א עביד להעלאת המדומע כתחילת הפרשת התרומה ואין מפרישין אותה בשבת ולפיכך אין לו תקנה אחרת אלא שנותן עינו במקצתו ויחשוב שיהא זה להמדומע ולהעלות אותו למחר:
א''ר יוסי. דלא היא אלא אף רשב''א עביד לה כסוף הפרשה שאם העלה את המדומע אינו עובר עליו משום שבות דמצוה כדתנינן גבי הפרשת תרומה בפ''ה דביצה דהגע עצמך וכי לא מודה רשב''א שאסור לעשות כן בודאי כלומר דאי ס''ד דטעמיה דרשב''א דאוסר בהעלאה משום דהויא כתחילת הפרשה ומתיר בתקנה זו שיהא נותן עינו וכו' משום דזה לא הוי כהפרשה א''כ יהא מותר לעשות כן אף בודאי טבל שיתן עינו במקצת ויחשוב שיהא זה לתרומה ויאכל את השאר ואנן לא שמעינן ליה לרשב''א דמתיר בתקנה זו אלא במדומע דוקא מפני שהוא ספק ואין איסורו אלא מדבריהם דהא מדאורייתא חד בתרי בטל אלא על כרחך דאף רשב''א ס''ל דכסוף הפרשה דמיא והלכך הוא דמתיר בתקנה זו גבי מדומע שיתן עינו במקצת:
תַּמָּן תַּנִּינָן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בְּמֵאָה וְעוֹד. תַּמָּן אָמַר חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כָּל מָקוֹם שֶׁשִּׁנֶּה רִבִּי מַחֲלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְשִׁנֶּה סְתָם הֲלָכָה כִסְתָם. מִן מַה דְתַנִּינָן סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר לֵית כָּאן לוֹמַר לְתוֹךְ מֵאָה אֶלָּא לְתוֹךְ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה. כְּמַה דְתַנִּינָן רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. לעיל פ''ד דתרומות הל''ז ר''א אומר תרומה עולה וכו' כדפרישית שם:
תמן אמר חזקיה. הך דחזקיה לקמן הוא בפ''ג דפסחים ופ''ד דיבמות ובכמה מקומות דשנה זה הכלל בשם ר' אלעזר דכל מקום ששנה רבי מחלוקת במתני' ואח''כ מצינו שחזר ושנה באיזה מתני' סתם כאחד מהני תנאי דפליגי למעלה הלכה היא כהך סתמא ומייתי להא דחזקיה הכא משום דרצה להשמיענו דהלכה כר''א דתרומות הואיל וכאן סתם לנו רבי כדבריו וכדמסיק למילתא:
מן מה דתנינן סאה תרומה וכו'. כלומר וכן שמעינן מהכא מן מה דתנינן במתני' דלקמן כיצד סאה תרומה שנפלה למאה וא''ר אלעזר עלה בהלכה דלקמן דלית כאן לומר לתוך מאה כלומר דסמי מכאן לתוך מאה דאי אתה יכול לשנות כן דהרי אם נפלה סאה לתוך מאה חולין יש כאן אחד ומאה וא''צ צירוף של דבר אחר כדי להעלות אותה אלא כך צריך לשנות שנפלה לתוך צ''ט של חולין ועם אותה סאה של תרומה הוא דהוי מאה ולפיכך שייך למיתני כן וצריך צירוף כדי להעלות אותה:
כמה דתנינן ר''א ור' יהושע. כלומר והיינו כמה דתנינן בתרומות דר''א ור' יהושע פליגי בזה ולפיכך סתם לן רבי כאן שנפלה למאה והיינו כדמפרש ר''א אמורא שנפלה לתוך צ''ט וזהו כר''א דתרומות וכדמפרשינן לה במתני' דלקמן:
מְנַייִן שֶׁהֵן עוֹלִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כְּתִיב מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ. דָּבָר שֶׁאַתְּ מֵרִים מִמֶּנוּ שֶׁאִם יִפּוֹל לְתוֹכוֹ מְקַדְּשׁוֹ. וְכַמָּה הוּא אֶחָד מִמֵּאָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מוֹסִיף סְאָה וּמַעֲלֶה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מוֹסִיף כָּל שֶׁהוּא וּמַעֲלֶה. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשׁוּלָּם אוֹמֵר וְעוֹד קַב לְמֵאָה סְאָה שְׁתוּת לִמְדוּמָּע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנין שהן עולין. השתא מהדר לפרושי פלוגתייהו דר''א ורבי יהושע וכדמפרש לה לעיל בתרומות והתם הגי' מנין שאין עולין וכדפרישית שם דהרי מיהת לכ''ע אם אין כאן אלא מאה בין הכל אין עולה וגי' דכאן יותר נכונה כלומר ורמז לכל א' וא' למאי דס''ל מנין:
אמר רבי יונה כתיב. גבי תרומת מעשר מכל חלבו את מקדשו ממנו ודרשינן דבר שאתה מרים ממנו מקדשו אם חזר ונפל לתוכו וכמה הוא אחד ממאה שכך הוא השיעור לתרומת מעשר שהעשרה ממאה מעשר ראשון הוא ומאותן עשרה מפריש הלוי א' מהן לתרומת מעשר ולמדנו שכל שיש לו שם תרומה אם נפלה לתוך החולין ואון כאן אלא מאה בלבד מקדש הכל וצריך שיהא בין הכל יותר ממאה וכמה הוא היותר בהא פליגי דלר''א מוסיף סאה שיהא בין הכל אחד ומאה ומעלה ולר' יהושע מוסיף כ''ש כלומר אפי' אין כאן אלא כל שהוא יותר ממאה בין הכל מעלה ור' יוסי בן משולם וכו' כדפרישית שם:
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תְּרוּמָה עוֹלָה בְּמֵאָה מִקַּל וָחוֹמֶר. אִם אִיסּוּר מִתּוֹךְ אִיסּוּר עוֹלֶה אִיסּוּר מִתּוֹךְ הֵיתֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. תְּרוּמָה אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי אִיסּוּר מִתּוֹךְ הֵיתֵר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי הֵיתֵר מִתּוֹךְ הֵיתֵר. מָאן דְּאָמַר אִיסּוּר מִתּוֹךְ הֵיתֵר שֶׁכֵּן תְּרוּמָה אֲסוּרָה לְזָרִים. מָאן דְּאָמַר הֵיתֵר מִתּוֹךְ הֵיתֵר שֶׁכֵּן תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת לַכֹּהֲנִים. אִית דְּפָתַר לָהּ כּוּלָּהּ לַכֹּהֲנִים מָאן דְּאָמַר אִיסּוּר מִתּוֹךְ הֵיתֵר בִּמְדוּמָע בִּתְרוּמָה טְמֵאָה. מָאן דְּאָמַר הֵיתֵר מִתּוֹךְ הֵיתֵר בִּמְדוּמָע בִּתרוּמָה טְהוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני ר''ש אומר וכו'. הך דר' שמעון גריס בתוספתא דתרומות פ''ה ובלשון אחר וה''ג שם ר''ש אומר במאה קל וחומר מה מצינו בתרומת מעשר א' מעשרה אף זו אחד מעשרה אמרו לו לא אם אמרת בתרומ' מעשר שניטלה קדש מקדש ולא נקרא שם איסור עליה תאמר בזו שניטלה קודש מחול ונקרא שם איסור עליה והיינו הך דקאמר הכא דלר''ש תרומת מעש' נקרא איסור מתוך איסור דס''ל כמ''ד מעשר ראשון אסור לזרים ואם תרומת מעשר ניטלת א' מעשרה דהיינו א' ממאה כדלעיל ק''ו לתרומה שנפלה לתוך חולין שזהו איסור לתוך היתר שעולה במאה ופליג את''ק דהתם בתוספת' דס''ל בא' ומאה דוקא:
תרומה אית תנויי תני איסור מתוך היתר ואית תנויי תני היתר מתוך היתר. כצ''ל ומילתא באנפי נפשה היא דתני חדא דתרומ' שעולה מתוך החולין נקרא איסור מתוך היתר ותני אידך שנקרא היתר מתוך היתר ומפרש ואזיל דמ''ד דנקרא איסור מתוך היתר שכן תרומה אסורה לזרים ועולה מתוך החולין שהן מותרין לזרים ולמ''ד דנקרא היתר מתוך היתר משום דמיהת התרומה היתר לכהנים הוא ולא נקרא איסור אלא האסור לכל ובלישנא בעלמא פליגי:
אית דפתר לה כולה לכהנים. כלומר ואיכא דמפרשי להני תרתי ברייתות דהכל בענין איסור והיתר לאכילת כהנים קאי ולא פליגי כלל אלא דהברייתא דקאמרה איסור מתוך היתר במדומע בתרומה טמאה מיירי שנפלה סאה תרומה טמאה לתוך החולין דכשהיא עולה נקראת היא איסור מתוך היתר שהרי תרומה טמאה אסורה לכהנים ואידך ברייתא במדומע בסאה תרומה טהורה מיירי דהויא היתר מתוך היתר ואיידי דמייתי להאי דר''ש דקורא לתרומה העולה מן החולין איסור מתוך היתר מייתי נמי להני ברייתות דאשכחן דתני לה בשינוי הלשונות:
עַד כְּדוֹן דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲלֶה וּמַתִּיר לְהֶדְיוֹט. דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲלֶה וּמַתִּיר לַגָּבוֹהַּ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא. יֵשׁ לָךְ קֳדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בָּהֶן פְּרָט לְעֵירוּבִין וּלְיֶתֶר מִמֵּאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נשמעינה מן הדא. ברייתא הנשנית בספרא פ' אמור:
עד כדון וכו'. על דינים שנשנו במתני' קאי דעד כאן לא שמענו אלא בדבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט הוא כגון בתרומה שנפלה לתוך החולין שמעלה התרומה ואותן החולין ניתרין להדיוט וכן בערלה וכלאי הכרם שעולין הן ונשאר החולין שנפלו בהן מותר להדיוט אם יש בהן כשיעור הנשנה במתני':
דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה. מנין שג''כ צריך שיהיה בהן כשיעור כדי להתיר אותן שנשארו לגבוה וכגון שנתערב קדש בקדש מין בשאינו מינו כדלקמן:
ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא. בטבול יום כתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וגו' ודרשינן מן הקדשים ולא כל הקדשים לפי שיש לך קדשים שאינו אוכל בהן פרט לעירובין לפחות ממאה כצ''ל וכך הוא נשנה בספרא. שאם נתערב בפחות ממאה מין בשאינו מינו לענין שינוי השם כגון שנתערבה תרומה בתרומת לחמי תודה דאע''ג ששניהן נקראו תרומה מ''מ זו היא תרומת הגורן וזו היא תרומת התודה ואם אין בתרומת לחמי התודה מאה כדי להעלות תרומת הגורן ממנה הרי דין הכל כדין תרומת לחמי תודה ואינה ניתרת לאכול בהערב שמש שהרי תרומת התודה קדש הוא ואם הוא מחוסר כפרה אינו אוכל עד שיביא כפרתו למחר:
אֵין לִי אֶלָּא בְּאוֹכְלֵי תְרוּמָה כְאוֹכְלֵי תְרוּמָה. מְנַיִין אוֹכְלֵי תְרוּמָה כְאוֹכְלֵי חוּלִין. אוֹכְלֵי חוּלִין כְּאוֹכְלֵי תְרוּמָה. אוֹכְלֵי תְרוּמָה כְאוֹכלֵי קוֹדֶשׁ אוֹכְלֵי קוֹדֶשׁ כְּאוֹכְלֵי תְרוּמָה. מַשְׁקֶה תְרוּמָה כְמַשְׁקֶה חוּלִין. מַשְׁקֶה חוּלִין כְּמַשְׁקֶה תְרוּמָה. מַשְׁקֶה תְרוּמָה כְמַשְׁקֶה קוֹדֶשׁ. מַשְׁקֶה קוֹדֶשׁ כְּמַשְׁקֶה תְרוּמָה. מַשְׁקֶה קוֹדֶשׁ כְּמַשְׁקֶה קוֹדֶשׁ. מְנַיִין תַּלְמוּד לוֹמַר מִן הַקֳּדָשִׁים רִיבָה. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תִּיפְתָּר בְּלוֹג שֶׁמֶן שֶׁלְמְצוֹרָע שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמוֹתָר רְקִיקֵי מִנְחַת נָזִיר. וְהָתַנֵּי מַשְׁקֶה. שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה הָדָא אָֽמְרָה עוֹלוֹת בְּעוֹלוֹת. אֲבָל חַטָּאת בְּעוֹלוֹת הֲרֵי יֵשׁ כָּאן וַודַּאי בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה. כדפרישית שנתערבה תרומת הגורן בתרומת לחמי תודה:
מנין אוכלי תרומה באוכלי חולין שנתערבו. שאם אין כאן כשיעור העלאה שדין הכל כדין תרומה או אוכלי חולין באוכלי תרומה וכלומר שהחולין מועטין הן:
אוכלי תרומה באוכלי קדש. כגון שנתערבה תרומה בשל לחם הפנים או להפך או משקה תרומה וכו':
משקה תרומה במשקה קדש וכו'. לקמיה מפרש ופריך עלה ומשני:
ת''ל מן הקדשים. לשון רבים ריבה את כל אלו שאם אין בהן כשיעור מאה כדי להעלות את התערובות הרי הכל כדין החמור שבהן:
תיפתר בלוג שמן של מצורע שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר. על משקה קדש שנתערב במשקה תרומה קאי דמותר לוג שמן של מצורע קדש הוא ונאכל לכהנים בתורת קדשי קדשים כדין עשר מתנות כהונה הנוהגות במקדש ונתערב במשקה תרומה היינו עם השמן של רקיקי מנחת נזיר כדכתיב ורקיקי מצות משוחים בשמן ואותן עם מותר השמן שלהן דינן כמורם מהתודה ואיל נזיר שנאכלין לכהנים בירושלים והרי כאן ג''כ חמור וקל ואם נתערבו בפחות ממאה דינן כחמור שבהן:
והתני משקה. כלומר דפריך והתני נמי משקה קדש במשקה קדש ומאי קאמרת עלה ומשני שנים כלו' דמיירי בשל שנים שנתערב משקה קדש של זה במשקה קודש של זה שאם אין בהן כדי שיעור העלאה הרי דינן כדין קדשים מין במינן שנתערבו של זה בשל זה דכל א' קרב לשם מי שהוא כדתנינן בפ''ח דזבחים:
הדא אמרה עולות בעולות. על קדשים של זה בזה שנתערבו קאי דדוקא אם נתערבו עולות בעולות כל א' קרב לשם מי שהוא דכפרתן שוה וה''ה חטאת בחטאת וחדא מינייהו נקט אבל חטאת של זה שנתערבו בעולות של זה וכגון חטאת נשיא שהוא זכר הרי יש כאן ודאי בלא תעשה כלומר דאין כפרתן שוה דחטאת בא על הודאי ושיש בו כרת והעולה מכפרת על העשה ועל ל''ת שניתק לעשה והואיל ואין כפרתן שוה לא אמרינן דכל אחד קרב לשם מי שהוא:
הֵיךְ סָבַר רִבִּי יוּדָה כְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹ כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. כְּרִבִּי לִיעֶזֶר מַעֲלֶה וְאוֹכֵל. כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַעֲלֶה וְשׂוֹרֵף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היך סבר ר' יהודה. על סיפא דהתוספתא שהבאתי לעיל קאי דאם נתערבה חתיכה של חטאת טמאה במאה של טהורות דפליג נמי ר' יהודה וס''ל דתעלה וכפי הגי' דהכא דלעיל ברישא דהתוספתא ושואל הש''ס דהיך ס''ל לר' יהודה בזה אם כר''א או כר' יהושע ופלוגתא דר''א ור' יהושע לעיל בפ''ה דתרומות היא בהלכה ב' גבי סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין דר''א ס''ל תרום ותשרף שאני אומר אותה סאה שנפלה היא סאה שעלתה וחכמים אומרים תעלה ותאכל נקודים וכו' וחכמים היינו ר' יהושע בר פלוגתיה דר''א והשתא כמאן ס''ל לר' יהודה בדין חתיכת חטאת טמאה דקאמר שתעלה וה''ג כר''א מעלה ושורף כר' יהושע מעלה ואוכל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות ולא פשיט ליה מידי אליבא דר' יהודה:
תַּנֵּי פְּרוּסָה שֶׁלְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁנִּתְעָֽרְבָה בְּמֵאָה פְרוּסוֹת שֶׁלְחוּלִין וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁלְחַטָּאת שֶׁנִּתְעָֽרְבָה בְּמֵאָה חֲתִיכוֹת 10a שֶׁלְחוּלִין לֹא יַעֲלוּ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר יַעֲלוּ. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. וְשֶׂה אֶחָד מִן הַצֹֹּאן וּמִן הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֶה יִשְׂרָאֵל. מִדָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל. וְקַשְׁיָא כְּתִיב מָאתַיִם וְרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מֵאָה. כְּתִיב חַיִים וְרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר שְׁחוּטִין. מַה בֵין חַיִים לִשְׁחוּטִין. רִבִּי חִינְנָה אָמַר חַיִין עָשׂוּ אוֹתָן כְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִימָּנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא דתרומות סוף פ''ז ושם הגי' בהיפך וכך היא נשנית חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין וכן פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות של חולין הרי אלו יעלו ר' יהודה אומר לא יעלו חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה וכן פרוסה של לחם הפנים טמא שנתערבה בק' פרוסות של לחם הפנים טהור הרי אלו יעלו ר' יהודה אומר לא יעלו והכא לא מייתי אלא הרישא וגריס לר' יהודה דס''ל יעלו:
מ''ט דר' יודה. משום דכתיב ביחזקאל ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל ומדכתיב מן המאתים משמע מהתערובות שנתערבו ומדכתיב ממשקה ישראל משמע מדבר שהוא מותר לישראל והיינו שנתערב בשל חולין ולמדנו שהוא עולה ולקמיה פריך הא ממאתים כתיב אלמא דלא מישתעי אלא בדבר שהוא צריך מאתים כגון ערלה וכלאי הכרם:
וקשיא. על הא דר' יהודה הא כתיב מאתים ואיהו יליף מכאן לדבר שיעלה במאה ועוד הא כתיב חיים כלומר דקרא בחיים מישתעי שה מן הצאן ואיהו יליף לשחוטין דחתיכה ממאה חתיכות הוא שעולה ולא משני מידי:
מה בין חיים לשחוטין. השתא מפרש ומאי שנא בין אלו לאלו וקאמר ר' חיננא משום שהחיין עשו אותן חכמים כדבר שדרכו להימנות דחשיבי ולא בטלו וכדתנן בזבחים בריש פ''ח וא''כ לא מצינן למימר דקרא מרמז על ביטול התערובות ושיעלה דהא בעלי חיים לא בטילי כלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source