נִתְפָּֽרְסוּ כִּכָּרוֹת. מַּתְנִיתָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אַף כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמה לא תנינן. לר''א אף החלה עמהן שנוהגת בכל מקום:
א''ל לא אתינן מיתני אלא דבר שהוא נוהג בין בישראל ובין בגוים. כמו החדש למאי דס''ל לדידי לר''א וכן הערלה והכלאים להת''ק דהתם אבל החלה אינה נוהגת אלא בשל ישראל לכ''ע:
נתפרסו הככרות. וקאמר הש''ס מתני' דר''ע דאיהו ס''ל דאף ככרות של בעה''ב מקדשין בכל שהן ולדידי' הוא דאיצטריך למיתני דאם נתפרסו יעלו וקמ''ל דסתם לן התנא כר''ע דלעיל:
דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי שְׁאָלִין. דְּלַעַת שְׁלָקָהּ בְּבֵית אָבִיהָ מָהוּ שֶתִּטְבּוֹל לְמַעְשְׂרוֹת. לֵוִי שָׁאַל מָהוּ שֶׁתְּטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין. 20a שְׁלָקָהּ בִּמְחוּתֶּכֶת הִיא. מִילְתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר שֶׁהִיא מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. תְּאֵינִים וַעֲנָבִים שֶׁצָּֽמְקוּ בְּאָבִיהֶן מְטַמְּאִין טוּמְאַת אוֹכְלִין. וְהָרוֹדֶה מֵהֶן בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
החדש וכו'. מתני' דר''א בפ''ק דקדושין כדתנינן תמן כל מצוה וכו':
בכל מושבותיכם. בכל מקום שאתם יושבין משמע אפי' בח''ל:
מה מקיימין רבנן טעמא דר''א בכל מושבותיכם בחדש שכאן ויצא בחוץ. ובקדושין שם בהל''ח בחדש שבו שיצא לח''ל והיינו הך. כלומר דלדידהו קרא אתי לרבות על חדש של א''י שיצא לח''ל שבזה אתה נוהג איסור בכל מקום מושבותיכם אבל לא בחדש של ח''ל גופה:
מהו שתטבול למעשרות. משום דקי''ל דהאש קובעת למעשרות כדתנינן לעיל בריש פ''ד דמעשרות הכובש והשולק והמולח חייב ומיבעיא להו אם אף בעודו מחובר מהני להיותה טבל וקבוע למעשרות שלא יאכל ממנה אפילו עראי עד שיעשר:
לוי שאל. עוד שאלה אחרת באותה דלעת ששלקה במחובר מהו שתטמא טומאת אוכלין לפי שאין טומאת אוכלין במחובר אלא בתלוש ולאחר הכשר בתלוש וזו ששלקה אם כמחובר היא או מכיון ששלקה אין שם מחובר עליה:
שלקה כמחותכת היא. כלומר דהדר פשטי להו דמכיון ששלקה כמחותכת חשיבא בין לענין קביעות מעשר ובין לטמא טומאת אוכלין:
מילתיה דשמואל אמר. וכן שמעינן ממילתיה דשמואל מה שאמר דס''ל מטמאה היא טומאת אוכלין דאמר ר' יוסי בר' בון בשם שמואל תאנים וענבים שצמקו באביהן לא חשיבי כמחובר ומטמאין טומאת אוכלין וא''כ ה''ה נמי בדלעת ששלקה באביה דלא חשיבא כמחובר דלא יהא אלא כצמקה דשוב אינה מתגדלת וכתלושה חשיבא:
והרודה מהן בשבת חייב משום קוצר. דנהי דלענין טומאת אוכלין כתלוש חשיבא משום שאינן ראוין להתגדל עוד מ''מ לענין שבת מכיון שלא נתלשו ממש כמחובר הן וחייב משום קוצר ואיידי דתני במתניתין נחתכו הדלועין מייתי להאי נמי הכא:
דבי ר' ינאי שאלין. שאלה זו דלעת שלקה בבית אביה כלומר ששלקה בעודה מחוברת באיביה ולהכי נקטי דלעת מפני שדרכה להתגדל ולהתפשט ובעודה מחוברת יכולין להטות ולבשל מקצתה:
משנה: סְפֵק הֶעָרלָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר וּבְסוּרִייָא מוּתָּר. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט. כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר וּבְסוּרִייָא מוּתָּר וּבְחוּצָה לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵט וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקוֹט בְּיָד. הֶחָדָשׁ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וְהֶעָרְלָה הֲלָכָה. וְהַכִּלְאַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כרם שהוא נטוע ירק. ויש בו כלאים מפני הכרם וירק נמכר חוצה לו ספק אם הירק מהכרם הזה או לא בא''י אסור ובסוריא מותר ובח''ל יורד ולוקט כלומר אפי' רואהו לוקט מותר ליקח ממנו ובלבד שלא ילקט האוכל בעצמו בידו:
החדש אסור מן התורה בכל מקום. אפי' בח''ל:
והערלה הלכה. מהלכה למשה מסיני נאסרה הערלה בח''ל ודוקא בודאה אבל בספקה בח''ל מותר שכך נאמרה הלכה:
והכלאים מדברי סופרים. בח''ל ודוקא כלאי הכרם דחמירי דאסירי בהנאה בא''י והלכך גזרו בהו רבנן בח''ל אבל בכלאי זרעים דאף בא''י אינן אסורין אלא בזריעה אבל באכילה ובהנאה שרו לא גזרו בהו רבנן בח''ל. והרכבת האילן בכל מקום אסור מן התורה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ ובין בח''ל אף שדך בהרכבה בין בארץ בין בח''ל:
מתני' ספק ערלה. כדמפרש בגמ' כגון שיש כאן כרם של ערלה וענבים נמכרות חוצה לו ספק מן זה הכרם הוא ספק מכרם אחר אם הוא בא''י אסור ובסוריא מותר:
ובח''ל יורד ולוקח. כלומר אפי' רואה הוא שענבים אלו יוצאות מהכרם הזה לוקח הוא מהן ובלבד שלא יראנו לוקט ביד מן הערלה:
הלכה: אֵי זֶהוּ סְפֵק הֶעָרלָה. כֶּרֶם שֶׁלְעָרְלָה וַעֲנָבִים נִמְכָּרוֹת חוּצָה לוֹ. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר וּבְסוּרִייָא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אַף זֶה סְפֵיקוֹ אָסוּר בְּסוּרִיָּא. אֵי זֶהוּ סָפֵק הַמּוּתָּר בְּסוּרִיָּא. כֶּרֶם שֶׁלְעָרְלָה וְכֶרֶם אַחֵר בְּצִידּוֹ וַעֲנָבִים נִמְכָּרוֹת חוּצָה לוֹ. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר וּבְסוּרִייָא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוּדָה אַף זֶה אָסוּר בְּסוּרִיָּא. אֵי זֶה סָפֵק הַמּוּתָּר בְּסוּרִיָּא. כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק וּשְׂדֵה יָרָק בְּצִידּוֹ וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר וּבְסוּרִייָא מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' איזהו ספק ערלה וכו'. תוספתא היא במכילתן וכדפרישית במתני':
אמר רבי יודן. הוא רבי יהודה התנא דפליג בהתוספתא וס''ל דספק זה אף בסוריא אסור ואיזהו ספק המותר בסוריא כרם וכו' דמכיון שיש כאן כרם אחר היתר נטועה בצדו תלינן לקולא בסוריא:
אמר רבי יהודא אף זה אסור בסוריא. זה קאי אסיפא כרם נטוע ירק וכך היא בתוספתא דלהת''ק ספקו בסוריא מותר אפילו אין כאן אלא הכרם נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו ורבי יהודא פליג דזה אסור אף בסוריא ואיזהו ספק המותר בסוריא כרם נטוע ירק ושדה ירק אחר בצידו וכו':
וּבְחוּץ לָאָרֶץ יוֹרֵד וְלוֹקֵט וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקוֹט בְּיָד. אָמַר רִבִּי יוּדָן עוֹד הִיא בְּקַדְמִייָתָא חוֹזֵר וְלוֹקֵחַ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובח''ל יורד ולוקט וכו' אמר ר' יודן עוד היא בקדמייתא וכו'. כלומר דר' יודן תני גם בסיפא יורד ולוקח וכו' כמו בהקדמייתא ברישא:
הֶחָדָשׁ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי לִעֶזֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן כָּל מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ תְלוּיָה בָאָרֶץ נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. וְכָל שֶׁהִיא תְלוּייָה בָאָרֶץ אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ חוּץ מִן הֶעָרְלָה וּמִן הַכִּלְאַיִם. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הֶחָדָשׁ. מָה טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בְּכָל מָקוֹם. בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. מָה מְקַייְמִין רַבָּנִין טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם. בֶּחָדָשׁ שֶׁכָּן שֶּׁיָּצָא בַחוּץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
החדש וכו'. מתני' דר''א בפ''ק דקדושין כדתנינן תמן כל מצוה וכו':
בכל מושבותיכם. בכל מקום שאתם יושבין משמע אפי' בח''ל:
מה מקיימין רבנן טעמא דר''א בכל מושבותיכם בחדש שכאן ויצא בחוץ. ובקדושין שם בהל''ח בחדש שבו שיצא לח''ל והיינו הך. כלומר דלדידהו קרא אתי לרבות על חדש של א''י שיצא לח''ל שבזה אתה נוהג איסור בכל מקום מושבותיכם אבל לא בחדש של ח''ל גופה:
מהו שתטבול למעשרות. משום דקי''ל דהאש קובעת למעשרות כדתנינן לעיל בריש פ''ד דמעשרות הכובש והשולק והמולח חייב ומיבעיא להו אם אף בעודו מחובר מהני להיותה טבל וקבוע למעשרות שלא יאכל ממנה אפילו עראי עד שיעשר:
לוי שאל. עוד שאלה אחרת באותה דלעת ששלקה במחובר מהו שתטמא טומאת אוכלין לפי שאין טומאת אוכלין במחובר אלא בתלוש ולאחר הכשר בתלוש וזו ששלקה אם כמחובר היא או מכיון ששלקה אין שם מחובר עליה:
שלקה כמחותכת היא. כלומר דהדר פשטי להו דמכיון ששלקה כמחותכת חשיבא בין לענין קביעות מעשר ובין לטמא טומאת אוכלין:
מילתיה דשמואל אמר. וכן שמעינן ממילתיה דשמואל מה שאמר דס''ל מטמאה היא טומאת אוכלין דאמר ר' יוסי בר' בון בשם שמואל תאנים וענבים שצמקו באביהן לא חשיבי כמחובר ומטמאין טומאת אוכלין וא''כ ה''ה נמי בדלעת ששלקה באביה דלא חשיבא כמחובר דלא יהא אלא כצמקה דשוב אינה מתגדלת וכתלושה חשיבא:
והרודה מהן בשבת חייב משום קוצר. דנהי דלענין טומאת אוכלין כתלוש חשיבא משום שאינן ראוין להתגדל עוד מ''מ לענין שבת מכיון שלא נתלשו ממש כמחובר הן וחייב משום קוצר ואיידי דתני במתניתין נחתכו הדלועין מייתי להאי נמי הכא:
דבי ר' ינאי שאלין. שאלה זו דלעת שלקה בבית אביה כלומר ששלקה בעודה מחוברת באיביה ולהכי נקטי דלעת מפני שדרכה להתגדל ולהתפשט ובעודה מחוברת יכולין להטות ולבשל מקצתה:
רִבִּי יוֹנָה בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן אַף הַחַלָּה עִמָּהֶן. אָמַר לֵיהּ. לֹא אֲתִינָן מַתְנִיתִין אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּיִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם. וְחַלָּה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְיִשְׂרָאֵל. דִּכְתִיב רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם וְלֹא שֶׁלְגּוֹיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמה לא תנינן. לר''א אף החלה עמהן שנוהגת בכל מקום:
א''ל לא אתינן מיתני אלא דבר שהוא נוהג בין בישראל ובין בגוים. כמו החדש למאי דס''ל לדידי לר''א וכן הערלה והכלאים להת''ק דהתם אבל החלה אינה נוהגת אלא בשל ישראל לכ''ע:
נתפרסו הככרות. וקאמר הש''ס מתני' דר''ע דאיהו ס''ל דאף ככרות של בעה''ב מקדשין בכל שהן ולדידי' הוא דאיצטריך למיתני דאם נתפרסו יעלו וקמ''ל דסתם לן התנא כר''ע דלעיל:
וְהֶעָרְלָה הֲלָכָה. שְׁמוּאֵל אָמַר כְּהִילְכוֹת הַמְּדִינָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. רִבִּי יָסָא בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁנִּיתְּנָה חֲלָכָה לְכָךְ נִיתְּנָה. אָמַר אִילוּלֵא סְלָקִית לְאֶרֶץ דְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ דָּבָר זֶה דַּיִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והערלה הלכה. ופליגי שמואל ור' יוחנן מאי הלכה שמואל אמר כהלכות מדינה שמעצמן הנהיגו עליהם להלכה זו ולאסור הערלה בח''ל:
הלכה למשה מסיני ואת אמר הכין. בתמיה כלומר לדידך דאמרת הלכה למשה מסיני היא בח''ל ואת אמרת דספיקה מותר כדתנינן במתני' ואמר לו בשעה שניתנה הלכה זו כך נאמרה דודאה אסור בח''ל וספיקה מותר:
אמר ר' יסא אילו לא סלקית לא''י וכו'. דר' יסא מח''ל הוה ועלה לא''י ללמוד תורה מר' יוחנן:
תַּנֵּי אֵין עוֹשִׂין עִם הַגּוֹי בְּכִלְאַיִם בֵּין בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם בֵּין בְּכִלְאֵי זְרָעִים. אֲבָל עֲייָרוֹת הַמּוּבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּגוֹן בָּאִינָה וּבָאִימָה וַחֲבֵרוֹתֶיהָ עוֹשִׂין עִמָּהֶן בְּכִלְאַיִם. כְּשֵׁם שֶׁכִּלְאַיִם בָּאָרֶץ כָּךְ כִּלְאַיִם בְּחוּץ לָאָרֶץ. שְׁמוּאֵל פּוֹתֵר מַתְנִיתָא. אֵין עוֹשִׂין עִם הַגּוֹי בְּכִלְאַיִם בָּאָרֶץ. בֵּין בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם בֵּין בְּכִלְאֵי זְרָעִים. אֲבָל עֲייָרוֹת הַמּוּבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּגוֹן בָּאִינָה וּבָאִימָה וַחֲבֵרוֹתֶיהָ עוֹשִׂין עִמָּהֶן בְּכִלְאַיִם. כְּשֵׁם שֶׁכִּלְאַיִם בָּאָרֶץ כָּךְ כִּלְאַיִם בְּחוּץ לָאָרֶץ. כִּלְאֵי הַכֶּרֶם. הָא כִּלְאֵי זְרָעִים מוּתָּר. רִבִּי יוֹחָנָן פּוֹתֵר מַתְנִיתָא. אֵין עוֹשִׂין עִם הַגּוֹי בְּכִלְאַיִם בָּאָרֶץ. בֵּין בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם בֵּין בְּכִלְאֵי זְרָעִים. אֲבָל עֲייָרוֹת הַמּוּבְלָעוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּגוֹן בָּאִינָה וּבָאִימָה וַחֲבֵרוֹתֶיהָ עוֹשִׂין עִמָּהֶן בְּכִלְאַיִם. כְּשֵׁם שֶׁכִּלְאַיִם בָּאָרֶץ כָּךְ כִּלְאַיִם בְּחוּץ לָאָרֶץ. בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם. הָא בְּכִלְאֵי זְרָעִים אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך בגד שצבעו וסליקא לה מסכתא ערלה בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
בכלאי כרם הא בכלאי זרעים. כלומר הא דקאמר כשם שכלאים בארץ בכלאי הכרם נמי מיתפרשא דשתיהן אסורין הן בארץ אבל הא דמסיים כך כלאים בח''ל בכלאי זרעים הוא דמתפרשא דכלאי זרעים הוא דאיתרבו מהיקישא דלעיל לר' יוחנן דשדך לא תזרע כתיבא התם אבל כלאי הכרם ס''ל דלא איתסרו בחוצה לארץ:
ר' יוחנן פתר להאי מתניתא אין עושין וכו'. כלומר ברישא מפרש לה כדשמואל דבהתוספתא לא גריס אלא אין עושין עם הגוי בכלאים סתמא ומפרשי לה דבין בכלאי הכרם ובין בכלאי זרעים אין עושין עמו אבל להאי כשם שכלאים בארץ וכו' דהסיפא מפרש ר' יוחנן לטעמיה:
כשם שכלאים בארץ וכו'. וקאמר הש''ס דשמואל ור' יוחנן כל חד וחד מפרש להא לטעמיה למאי דאמרו לעיל דשמואל פתר להאי ברייתא אין עושין וכו' ובסיפא דקתני כשם וכו' אדין כלאים לישראל קאי והיינו כלאי הכרם דוקא דבהן גזרו בח''ל הא כלאי זרעים מותר לזרוע בח''ל כדקאמר לעיל:
אין עושין עם הגוי בכלאים. בא''י מיירי כדמסיים אבל עיירות המובלעות בא''י וכו' ומכ''ש בח''ל דשרי לסייע את הגוי בשדה שלו:
תני. סיפא דהתוספתא היא בכלאים שם:
חַד בַּר נַשׁ זְרַע חַקְלֵייהּ שְׂעוֹרִין וְלֶפֶת. עָבַר חָנִין גּוֹבִיתָא וְעָֽקְרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי שְׁמוּאֵל וּקְנָסֵיהּ. דְּתַנֵּי אֵין עוֹשִׂין עִם יִשְׂרָאֵל בְּכִלְאַיִם. אֲבָל עוֹקְרִין עִמּוֹ בְכִלְאַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָעֵט בָּעֲבֵירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתני. בתוספתא סוף פ''ב דכלאים אין עושין עם ישראל בכלאים ובח''ל קאי אבל עוקרין עמו בכלאים וכו' ולמאי איצטריך למיתני האי אבל עוקרין עמו וכי היתירא דעוקרין אשמועינן אלא שמע מינה דלדיוקא איצטריך דעמו הוא דעוקרין אם נותן רשות לעקור אותן אבל בלאו הכי אין לו לעקור למאי שכבר נזרע דמכיון שכבר עבר זה וזרע מה שעבר עבר והואיל ומותרין באכילה הן למה יעקור דלא גזרו על המקיים כלאים בח''ל אפי' למאן דאוסר והלכך קנסיה שמואל:
אתא עובדא קומי שמואל וקנסיה. לחנן גוביתא שלא היה לו לעקור אותן שלא ברשות הבעלים כדשמעינן מהאי ברייתא דלקמי':
עבר שם חנין גוביתא. ממקום גוביתא היה וראה כלאים הללו ועקר אותן:
חד ב''נ זרע חקלייה. לשדה שלו שעורין ולפת בערבוביא ובח''ל היה דהא אתא עובדא קומי שמואל:
וְהַכִּלְאַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. שְׁמוּאֵל אָמַר בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם. הָא בְכִלְאֵי זְרָעִים מוּתָּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם. הָא בְכִלְאֵי זְרָעִים אָסוּר. אָמַר רַב חוּנָא 20b כַּד נַחְתּוֹן מַעֲרָבַיָּא דְּתַמָּן אָֽמְרוּנָהּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְקִייַמנוּהָ. אֶת חֻקּוֹתַיי תִּשְׁמוֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם. שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. הִקִּישׁ כִּלְאֵי זְרָעִים לְכִלְאֵי בְגָדִים וְכִלְאֵי בְהֵמָה. מַה כִּלְאֵי זְרָעִים וְכִלְאֵי בְגָדִים שֶׁאֵין תְּלוּיִין בָּאָרֶץ וְנוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. אַף כִּלְאֵי זְרָעִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאָרֶץ נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כד נחתין מערביא דתמן. כשירדו אלו התלמידים שלמדו בא''י ובאו לבבל ואמרו להא בשם ר' יוחנן וקיימונה לטעמא דידיה דאמאי החמיר בכלאי זרעים טפי מכלאי הכרם ואמרו דהיינו טעמיה דכתיב את חוקותי תשמרו וגו' ובגד כלאים וגו' ומדכתב לכולהו בחד קרא והטיל לכלאי זרעים בין כלאי בהמה לכלאי בגדים ש''מ להיקישא הוא דאתא דהקיש כלאי זרעים וכו' ולומר לך שאע''פ שהן תלוין בחובת הקרקע נוהגין בארץ ובח''ל:
שמואל אמר בכלאי הכרם הוא דאסור מד''ס בח''ל הא בכלאי זרעים מותר כדפרישית במתני' ור' יוחנן אמר איפכא ובכלאי זרעים אסור מן התורה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source