Orlah
Daf 18b
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר לֵיהּ מִשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צֶמֶר בְּכוֹר שֶׁטְּרָפוֹ בָּטֵל בְּרוֹב. אַיְתֵיהּ רִבִּי חִייָה צִיפּוֹרָאָה קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. לִיטְרָא בִשְׁמוֹנָה וְלֹא הוֹרֵי אִילּוּלֹא דְּאָמַר רִבִּי יָסָא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ אִיתְתָּבַת 18b תַּמָן אִית הֲוָות יְאוּת.
Traduction
R Yossé b. R. Aboun, enseigne au nom de R. Yohanan, ou R. Yassa au nom du même (92)V. (Ketubot 6, 7) ( 31a).: lorsque de la laine sacrée d’un premier rejeton se trouve mêlée à de la profane, elle sera annulée dans une plus grande quantité. R. Hiya de Sephoris en présence de R. Imi répliqua (à celui qui demandait dans quelle proportion a lieu l’annulation) que c’est de 1: 8; et cependant on ne l’aurait pas cru si R. Yossé n’avait observé que notre Mishna le confirme, en disant: ''lorsqu’on l’a tissé dans l’étoffe, etc.'', le fil disparaît dans une certaine proportion. A quoi R. Imi répondit: Si tu avais fait cette remarque tirée de notre Mishna lorsque nous nous occupions de la question d’idolâtrie et de son annulation, l’observation eût été juste;
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי בר' בון כו'. וכן אמר ר' ייסא בשם ר' יוחנן צמר בכור שטרפו ועירבו בצמר אחר בטל ברוב וגרסינן מקצת מזה שילהי פ''ו דכתובות ועיקרא דהך מילתא בפ''ה דע''ז בסוף הי''ב:
אייתי ר' חייא ציפוראה קומי ר' אימי ליטרא בשמונה ולא הורי ליה דאמר ר' יוסי ולאו מתני' היא וכו'. כך היא הגירסא בכתובות שם והיא הנסחא נכונה שהביא שאלה זו לפני ר' אימי שנתערב לו ליטרא אחת של צמר בכור בשמנה ליטרות אחרים ואפ''ה לא רצה להורות לו היתר ומטעמא דר' יוסא הקשה עלה דאמרו בשם ר' יוחנן וכי לא תנינן במתני' בהדיא דאפי' במלא הסיט שנתערב בבגד ידלק הבגד וזהו כהאי תנא דלקמן דתני להך בשם כ''ע דמודו בה:
א''ל אלו איתותבת תמן אית הוות יאות. הך מילתא היא נשנית בע''ז שם דגריס לעיל מיניה דבעי ר' יוסי בר' חנינא איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף כלומר אם עירבן וצירפן באחרים של היתר אם בטלין ברוב והתנינן שור הנסקל כלומר דבעי למיפשט מדתני התם דשור הנסקל מקדש ואוסר בכל שהוא ודחי לה וקאמר תיפתר בחתיכות דמיירי בחתיכה של שור הנסקל שנתערב בחתיכות דחתיכה דבר חשוב הוי ולא בטלה. והתנינן צפורי מצורע תיפתר ציפור בציפורין. שנתערב בדבר חשוב הוא ולא בטל. והתנינן שיער הנזיר אית לך למימר ציפור בציפורין בתמיה. כלומר וכי בשיער נזיר מוקמית לה נמי בדבר חשוב ממנו שנתערב וכגון שעשה ממנו צורת ציפור בשק דחשוב הוא והא שיער נזיר סתמא קתני. כד מטין לערלה התיב ר' יעקב קומי ר' יוסי והתנינן האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו' כדאיתא. כלומר כשהגיעו לשנות מסכתא ערלה אז השיב ר' יעקב לר' יוסי דמאי תבעי לך השתא הא תנינן בהדיא גבי צמר בכור דכמלא הסיט ידלק וה''ה בשער נזיר נמי כמלא הסיט וכי איכא מלא הסיט לא בטיל. א''ל אלו איתותבת תמן אית הוות יאות. כלומר אלו השבת אותי ממתני' זו בהיותינו עוסקים במסכת ע''ז ושאלתי להבעיא דלעיל שפיר הוה אבל השתא מאי רבותא היא ממך שהרי אנו עוסקים במסכתא זו ואתה לא נזכרת מהאי מתני' עד שבאנו לשנותה במקומה. ע''כ בע''ז שם ומייתי לה הכא במקומה ובקצרה:
תַּמָּן תַּנִּינָן אֵילּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין. וְתַנִּינָן אֵילּוּ הֵן הַנִּקְבָּרִין. הָכָא אַתְּ אָמַר יִשָּׂרֵפוּ וְהָכָא אַתְּ אָמַר יִקָּבֵרוּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּאן בְּשַׂק כַּאן בְּשִׂיעֵר. מָה בֵין שַׂק וּמָה בֵין שִׂיעֵר. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל שַׂק מָצוּי לְחַטְחֵט אֲחָרָיו. שִׂיעֵר אֵין מָצוּי לְחַטְחֵט אֲחָרָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כָּאן בְּמִקְדָּשׁ כָּאן בִּגְבוּלִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר. כָּאן בְּנָזִיר טָהוֹר כָּאן בְּנָזִיר טָמֵא. וְהָתַנִּינָן פֶּטֶר חֲמוֹר. אִית לָךְ מֵימַר כָּאן בְּמִקְדָּשׁ כָּאן בִּגְבוּלִין. כָּאן בְּנָזִיר טָהוֹר כָּאן בְּנָזִיר טָמֵא. אֶלָּא כָּאן בְּשַׂק כַּאן בְּשִׂיעֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הֵן דְּתֵימַר יִשָּׂרֵף. שְׂעָרוֹ. הֵן דְּתֵימַר יִיקָּבֵר. גּוּפוֹ.
Traduction
or, ailleurs (93)''Misnâ, Temoura, 7, 4; Babli, id. 134a.'' on cite parmi les objets à enterrer le premier rejeton de l’ânesse, ou le cheveu d’un nazir, tandis qu’ici on dit de les brûler (on ne peut donc rien en conclure). Selon R. Yohanan, lorsqu’il s’agit d’un sac, on dit de le brûler; mais s’il s’agit d’un cheveu, on le brûlera. A quoi tient cette différence? C’est que, dit R. Hanania, fils de R. Hillel, on pourrait creuser la terre pour reprendre le sac enfoui (il faut donc le brûler), tandis que les cheveux qui s’y dissolvent aisément ne seront pas recherchés sous terre (il suffit donc de les enfouir). Selon R. Simon b. Lakish, la distinction consiste en ce qu’il s’agit du Temple (où il faudra brûler les objets interdits), tandis qu’ici où l’on parle de les enterrer, il s’agit du reste de la Palestine. Selon R. Yossé, on parle de les brûler lorsqu’il s’agit du nazir pur; quand à ceux de l’impur, il suffit de les enterrer. Mais la Mishna ne dit-elle pas d’enterrer ceux d’un rejeton d’âne, tandis qu’ici elle dit de les brûler? Or, là on ne saurait établir de distinction entre le Temple et le dehors, ou le nazir pur et l’impur? Il est donc clair qu’il faut brûler ce qui est dans le sac et qu’il suffit d’enterrer les cheveux à nu. R. Yossé bar R. Aboun, dit: lorsqu’il est question de brûler, il s’agit des poils du rejeton d’âne; mais lorsqu’on parle d’enterrer, c’est le corps entier.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בסוף מסכתא תמורה אלו הן הנשרפין חמץ בפסח וכו' ותנינן התם אלו הן הנקברין קדשים שהפילו וכו' ושער נזיר ופטר חמור וכו' וקשיא דהכא במתני' את אמר ישרפו כדקתני ידלק והכא בתמורה את חשיב להו בין הנקברין:
כאן בשק. מתני' דהכא מיירי שארגו בשק והלכך ישרף כדמפרש טעמא דשק מצוי לחטט אחריו דאם יקברו אותו מצוי הוא שיכול לחטט אחריו לפי שאינו כלה מהר ואתי לאיתהנויי ביה אבל כאן בתמורה מיירי בשיער עצמו שלא נארג וזה כלה מהר ולא חיישינן למידי והלכך יקבר:
כאן במקדש כאן בגבולין. הא דתנינן ישרף אם גילח במקדש איירי דמצותו בתחילה בשריפה כדכתיב וכדתנינן בפ''ז דנזיר היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד ואם גילח במדינה לא היה משלח תחת הדוד והלכך בנתערב נמי מחלקינן בין מקדש ובין גבולין ומתני' דתמורה בגבולין איירי:
כאן בנזיר טהור. דביה כתיבא שריפה וכאן בנזיר טמא דלא כתיב בגילוחו שריפה:
והתנינן פטר חמור. כלומר דהא פטר חמור נמי קשיא אהדדי וכי אית לך מימר גביה כאן במקדש וכו' או כאן בטהור וכו' בתמיה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא כאן בשק וכאן בשיער:
אמר ר' יוסי בר' בון הן דתימר וכו'. כלומר לעולם כדשנינן וכדקאמר ר' יוסי בר' חנינא כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא ודקשיא לך פטר חמור אפטר חמור נמי לא קשיא דהן דתימר הכא ישרף בשערו קאמר והן דתימר בתמורה יקבר בגופו של פטר חמור איירי וכדתנן בפ''ק דבכורות לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו:
וּבְמוּקְדָּשִׁין מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא דְתֵימַר בָּקֳדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַתִּירִין. אֲבָל בָּקֳדָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶן מַתִּירִין צְרִיכִין סִיט. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וּבְכוֹר לֹא כָקֳדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַתִּירִין הוּא.
Traduction
– Quant aux autres objets consacrés dont le moindre mélange produit la sainteté (et nécessite le rachat), R. Yossé dit au nom de R. Yohanan qu’il s’agit de saintetés facilement solubles (aussi la plus petite parcelle n’est pas annulée); mais pour les saintetés non solubles, il faut la longueur précisée de l’intervalle de 2 doigts. Mais, objecta R. Yossé, notre Mishna dit: ''Lorsqu’on tisse dans une étoffe un fil long de l’intervalle de 2 doigts avec de la laine du premier-né d’animaux, il faut brûler l’étoffe''; or, ce premier-né ne fait-il pas partie des saintetés pouvant être rachetées? (question non résolue, car il va sans dire qu’il s’agit de poils arrachés de la bête vivante, non rachetables).
Pnei Moshe non traduit
ובמוקדשין וכו' הדא דתימר בקדשים שיש להן מתירין. דוקא כלומר בשער ובצמר שנתלש ונגזז מהן כשהן עדיין חיים שיש להן מתירין ע''י פדיון ודבר שיש לו מתירין אפי' כל שהוא באלף לא בטיל אבל בקדשים שאין להן מתירין כגון שנשחטו ושוב אין להן פדיון ואם נתערב הגיזה שנגזז מהם כשהן חיין דינן ג''כ שצריכין מלא הסיט מהן כמו בבכור ופריך והא מתני' פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו' ובכור לא כקדשים שיש להן מתירין הוא בתמיה דהא משכחת לה נמי גביה שיש לו מתירין דאע''ג דפדיון אין לו מ''מ בגיזה שנשר ממנו בחיים ואח''כ שחטו דזה מותר הוא אף להחכמים דפליגי על עקביא בסוף פ''ג מבכורות וכדר' יוסי דהתם דקאמר לא בזה התיר עקביא וכו' כדמפרש התם דלא בזה התיר עקביא וחכמים אוסרין אלא בנשר ואח''כ שחטו לדברי הכל שרי וכי פליגי בנשר ממנו ואח''כ מת:
אִית דְּתַנֵּי לָהּ בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. אִית דְּלָא תַנֵּי לָהּ בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. מָאן דְּתַנֵּי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר אִית לֵיהּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים מְקַדְּשִׁין. מָאן דְּלָא תַנֵּי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר מְנָן אִית לֵיהּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים מְקַדְּשִׁין. רִבִּי מֵאִיר כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר אַף כִּכָּרוֹת שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת.
Traduction
Les uns professent cet interdit au nom de R. Meir; d’autres le rapportent sans son nom. L’auteur de la première version admet qu’en dix cas la sainteté est immuable (94)Savoir: 4 dans ce, et 6 autres au 7.; mais d’après l’autre il manquerait un cas (celui du 1er né) à ce nombre de dix? D’après lui, R. Meir partagerait l’avis de R. aqiba, qui dit plus loin (§ 7) d’y ajouter les miches de pain (soit dix).
Pnei Moshe non traduit
אית דתני לה בשם ר''מ. להך דצמר בכור דמתני' וכדאמר לעיל מאן תנא סיט ר''מ אבל לרבנן אין חילוק ומקדש ואוסר בכל שהוא. ולהך תנא ל''ק נמי הא דהקשה ר' יוסי דלרבנן אין הכי נמי דאפי' בכל שהוא ישרף:
אית דלא תני לה בשם ר''מ. אלא לרבנן נמי בצמר בכור מלא הסיט בעינן ואינו אוסר בכל שהוא ומשום דהך תנא לא ס''ל כהאי דר' יוסי בבכורות דחכמים מודו לעקביא בנשר ואח''כ סחטו אלא כר' יהודה דהתם דאף בשחטו אח''כ פליגי רבנן ואסרי כמו במת וא''כ לא משכחת לה יש לו מתירין בבכור כלל והשתא שפיר דמחלקינן בין בכור למוקדשין:
מאן דתני לה בשם ר''מ וכו'. משום דלקמן בהל''ה איכא למ''ד דלר''מ עשרה דברים מקדשין בכל שהן וא''כ למ''ד דהך דבכור לר''מ הוא דנשנה אבל לחכמים יעלה באחד ומאתים כדלעיל שפיר דהוו עשרה דברים לר''מ ערלה וצמר בכור ושער נזיר ופטר חמור בחדא חשיב להו משום דתרווייהו שייכי לשק וחבילי תלתן של כלאי הכרם דקתני בהדיא לר''מ דמקדשין בכל שהן הרי ארבעה והני ששה דברים דקחשיב להו במתני' דלקמן בהל''ה דלרבנן ג''כ מקדשי בכל שהן אבל למאן דלא תני לה בשם ר''מ להך דצמר בכור א''כ חסר ליה חד לר''מ ומנן אית ליה להאי מ''ד דלקמן עשרה דברים מקדשין לר''מ וקאמר דלהאי תנא אמרינן דר''מ כר''ע דלקמן ס''ל נמי דמוסיף הוא אף לככרות של בעל הבית והוו להו שבעה ועם הנך שלשה הוו להו עשרה:
Orlah
Daf 19a
משנה: וְאֵילּוּ הֵן אֱיגוֹזֵי פֶרֶךְ וְרִימּוֹנֵי בָדָן. וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת. וְחוּלְפוֹת תְּרָדִין. וְקוּלְסֵי כְרוּב וּדְלַעַת יְוָנִית. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אַף כִּכָּרוֹת שֶׁלְבַּעַל הַבַּיִת. הָרָאוּי לְעָרְלָה עָרְלָה לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כִּלְאֵי הַכֶּרֶם.
Traduction
Les 6 produits sont: des noix tendres de Ferekh (96)''Cf. Betsa, 3b; Yebamot 31a; Zevahim 72a.'', des grenades de Badan (97)Noms de localités., des tonneaux de vin fermés, des feuilles de bette, des tiges (caules) de chou, de la courge grecque. R. aqiba y ajoute un 7e, les grosses miches de pain du ménage. Ce qui parmi ces produits tombe sous le coup de l’orla rend tout sacré comme telle ainsi que les provenances des mélanges hétérogènes de la vigne (98)Cf. Avoda Zara 74a..
Pnei Moshe non traduit
ואלו הן. הששה דברים אגוזי פרך ורמוני בדן פרך ובדן מקומות הן ואלו הבאים משם חשיבי ולא בטלי:
חביות סתומות. שנתערבה חבית סתומה של איסור בחביות סתומות של היתר:
וחילפות תרדין. מה שמחליפין אחר שמניחין השרשים שלהן בקרקע וחוזרות וצומחות והני חשיבי:
וקלחי כרוב. הקלחין חשיבי ולא העלין:
ודלעת יונית. שעליה גדולין ורחבין וחשובה:
ר''ע מוסיף אף ככרות של בעל הבית. שהן גדולים וחשיבי והלכה כר''ע:
הראוי לערלה ערלה. מאלו שנמנו ושייכין הן לערלה כגון אגוזים ורמונים וחביות סתומות שערלה נוהגת בהן הן נמנין מאיסורי ערלה והשאר שייכין הן לאיסור כלאי הכרם דאין ערלה אלא באילן:
משנה: תַּבְשִׁיל שֶּׁבִּישְּׁלוֹ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים 19a יַעֲלֶה בְאֶחַד וּמָאתַיִם. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה וְאָפָה בוֹ אֶת הַפַּת תִּידָּלֵק הַפַּת. נִתְעָֽרְבָה בַּאֲחֵרוֹת תַּעֲלֶה בְאֶחַד וּמָאתַיִם.
Traduction
Si l’on a cuit un mets en y joignant de l’écorce d’orla, il faut le brûler; s’il est mêlé à d’autres, il s’annule dans une proportion de 201. Lorsqu’un four a été chauffé avec de l’écorce d’orla (95)Cf. Babli, Pessahim 27a. et qu’ensuite on y a cuit du pain, il faut brûler ce pain; s’il est mêlé à d’autres, il s’annule dans une proportion de 201.
Pnei Moshe non traduit
מתני' תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק. מפני שהנאת האיסור ניכרת בו ואם נתערב התבשיל באחרים יעלה בא' ומאתים וכן הדין בפת שאפאה על האסור בהנאה:
תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת. קודם שיוצן התנור תדלק הפת שאסור בהנאה ואם נתערבה וכו' אבל אם הצין את התנור אין חילוק בין אם הוא חדש או ישן והסיק אח''כ בעצי היתר אע''פ שהיה התנור חדש בשעה שהסיקו בעצי איסור אפ''ה מותר הפת דהוי זה וזה גורם ומותר:
משנה: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן שֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם יִדָּלֵקוּ. נִתְעָֽרְבוּ בַאֲחֵרִים כּוּלָּם יִדָּלֵקוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלוּ בְאֶחָד וּמָאתַיִם. שֶּׁהָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִימָּנוֹת מְקַדֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא שִׁשָּׁה דְבָרִים בִּלְבַד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר שִׁבְעָה.
Traduction
Si l’on a des bottes de fenugrec provenant de mélanges hétérogènes de la vigne, il faut les brûler; s’ils se mêlent à d’autres, il faut brûler le tout selon R. Meir: mais, selon les autres sages, elles s’annulent dans une proportion de 201. Or, R. Meir dit: ce que l’on a l’habitude de céder en le comptant (en raison de sa valeur) sanctifie le reste; selon les autres sages, il n’y a que 6 produits en ce cas; selon R. aqiba ce sont sept.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהיו לו חבילי תלתן. תלתן פינגרי''גו בלע''ז ודרכן לאגדן חבילות ואגודות:
וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים. דאע''ג שדרכן למנות עולין הן בשיעורן והלכה כחכמים:
מתני' שהיה ר' מאיר אומר את שדרכו להימנות מקדש. את שדרך למכור אותן במנין כגון חבילה דלעיל וכיוצא בה מקדש ואוסר בכל שהוא בתערובתן:
הלכה: וְכַמָּה הִיא חֲבִילָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה זֵירִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אַרְבַּע מִינְהֵן מִיטָּה.
Traduction
De combien se compose une corde? de 25 tiges (99)V. (Terumot 10, 6)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' וכמה היא חבילה עשרים וחמשה זירין. קנים:
ארבע מינהון מיטה. כלומר שלכל הפחות שיהו ראוין ארבעה מהן לארוכות המיטה וה''נ אמר בהאי תלמודא לעיל בפ''י דתרומות בהלכה ו' ועוד בכמה מקומות:
הלכה: אַבָּא בַר יִרְמְיָה כַּהֲנָא בַּר יִרְמְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גִּידּוּלֵי עָרְלָה שֶׁעִימְמוּ הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. אִם חָדָשׁ יוּתָּץ. אִם יָשָׁן יוּצָּן. רִבִּי חֲנַנְיָא אָמַר לֵית כָּאן. רִבִּי מָנָא אָמַר אִית כָּאן. בְּשֶׁהֵבִיא עֵצִים לַחִים וְנִיגְבוּ בִקְלִיפֵּי עָרְלָה.
Traduction
Aba b. Jérémie et Cahana b. Jérémie au nom de Samuel, ou R. Aba et R. Hiya au nom de R. Yohanan, disent que des charbons d’orla éteints sont d’un usage permis (comme de la cendre). Mais n’y a-t-il pas un enseignement disant que si l’on a chauffé un four neuf avec de l’orla (ce qui profite à la construction), il faut le renverser, et s’il est vieux, il faut le laisser se refroidir (afin de n’en tirer nulle jouissance)? Et il est dit à la fin: ''la cuisson faite avec des charbons interdits est permise selon tous''; donc, à quoi bon en parler ici? Selon R. Hanania, ledit enseignement ne contient pas cette fin (il a donc fallu en parler); selon R. Mena,, il en est bien question là (mais de charbons à chaleur latente), en ces termes: lorsqu’on a apporté des bois verts que l’on a séchés avec de l’écorce d’orla,
Pnei Moshe non traduit
גמ' גחלי ערלה שעיממו. שנכבו ואינן בוערות הרי אלו מותרות שכבר כלה האיסור:
ולאו מתניתא היא. ומאי קמ''ל דהא תנינן הכי בפ''ג דע''ז גבי עצי ע''ז נטל ממנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ דהאי תנא ס''ל כמ''ד זה וזה גורם אסור והלכך לא מהני יוצן אצל חדש ושיסיקו אח''כ בעצי היתר ויאפה בו לפי שהתנור נתקן הוא באיסור הנאה ואם ישן יוצן ויסיקו בעצי היתר ויאפה שמעינן מיהת דהיכא דכלה האיסור שוב אינו אוסר הפת:
ר' חנניה אומר לית כאן. כלומר אין כאן מקום לתרץ להא דאקשינן ומשנה שאינה צריכה היא ור' מנא אמר אית כאן וצריכה היא והכא במאי עסקינן שהביא עצים לחים שאינן ראוין להסקה ונגב אותם בקליפי ערלה ובכה''ג הוא קאמר דאותן גחלים מאלו העצים שעיממו מותרות דמהו דתימא הואיל ואלו העצים נתקנו מחמת קליפי ערלה הוו כמו התנור חדש שנתקן בעצי איסור ויותץ וה''נ כן קמ''ל דהואיל שנכבו הגחלים ואין האיסור ניכר בעין הרי אלו מותרות:
רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר עֲשָׂרָה דְבָרִים מְקַדְּשִׁין. וְחָרָנָה אָמַר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר כָּל הַדְּבָרִים מְקַדְּשִׁין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר שְׁמוּעָתָא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר עֲשָׂרָה דְבָרִים מְקַדְּשִׁין. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוּדָה לֹא הוּזְכְּרוּ רִימּוֹנֵי בָדָן וַחֲצִירֵי גֶבַע אֶלָּא שֶׁיְּהוּ מִתְעַשְּׂרִין וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם.
Traduction
Selon R. Yohanan, 4 d’entre elles constituent la corde pour un lit. R Yohanan et R. Simon b. Lakish expriment à ce sujet des avis différents (100)Babli, Betsa, 3b.: l’un dit que, selon R. Meir, dix objets (susceptibles d’être nombrés) rendent sacré tout produit auquel ils sont mêlés; l’autre dit que, selon R. Meir, l’annulation de la sainteté n’a pas lieu pour tout ce qui est parfois venu au nombre (sans l’être toujours). R. Jacob b. Aha rapporte ce qu’il a entendu dire, savoir que ce dernier avis est contesté par l’enseignement suivant: où il est dit (101)Mishna, (Kelim 16, 5).: Selon R. Juda, on n’a mentionné les grenades de Badan et les porreaux de Guebâ (monticule) que pour spécifier à leur égard la certitude de l’obligation de la dîme; pour toutes les autres espèces de grenades, on ne les vend pas d’ordinaire au nombre et cela a seulement lieu pour celles de Badan en raison de leur valeur (102)''Ci-dessus, (Terumot 4, 10); Midrash Schmoth rabba, I; Hazith, sur (Ct 6, 7).'',
אֲבָנִים מְנוּגָּעוֹת שֶׁעֲשָׂאָן סִיד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עָלוּ מִטּוּמְאָתָן. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי לֹא עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. מָאן דְּאָמַר עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת. וּמָאן דְּאָמַר לֹא עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר עָלוּ מִידֵי טוּמְאָתָן. הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. דִּכְתִיב צָרַעַת מַמְאֶרֶת. תֵּן בָּהּ מְאֵירָה וְאַל תֵיהֱנֶה מִמֶּנּוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַנִּשְׂרָפִין אֲפָרָן מוּתָּר חוּץ מֵאֵפֶר הַבָּא מַחְמַת עֲבוֹדָה זָרָה. הָתִיב רִבִּי חִייָה בַר יוֹסֵף קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי אֵפֶר הַבַּיִת הֲרֵי אֵינוֹ בָא מַחְמַת עֲבוֹדָה זָרָה. וְאַתְּ אָמַר אָסוּר. אָמַר לֵיהּ שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב נְתִיצָּה נְתִיצָּה.
Traduction
ou des pierre calcaires que l’on a réduites en chaux par la combustion, ils perdent leur impureté selon les uns; selon d’autres, ils la conservent. Or, d’après les premiers, leur usage est autorisé; d’après les autres, il est interdit, comme il est dit (Lv 13, 51): C’est une lèpre corrosive, dernier terme que l’on peut interpréter dans le sens d’objet maudit, dont il ne faut tirer nul profit. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: de tout objet condamné à la combustion on peut utiliser les cendres, excepté celle qui provient d’un objet consacré à l’idolâtrie. Mais, objecta R. Hiya b. Joseph en présence de R. Yohanan comme se fait-il alors que la cendre d’une maison frappée d’une plaie incurable soit interdite, bien qu’il ne s’agisse pas d’idolâtrie? C’est que, répondit-on, pour ce cas et celui de l’idolâtrie, il y a analogie de la prescription de détruire (Lv 14, 45) et (Dt 12, 3).
Pnei Moshe non traduit
אבנים מנוגעות. שהן טמאות ואסורין בהנאה שעשאן סיד שכתשן לסיד פליגי בה אם עלו מטומאתן או לא ובעי הש''ס למימר מעיקרא דה''ה לענין איסור הנאה תליא בפלוגתייהו ולמאן דאמר עלו מטומאתן מותרות נמי בהנאה ולמ''ד לא עלו אסורות ודחי לה דלאו מילתא היא אלא אפילו כמ''ד דמטומאתן עלו שאין ניכר בהן מאחר שכתשן אבל לענין הנאה אעפ''כ אסורו' דכתיב צרעת ממארת תן בו מאירה ואל יהנה ממנו לעולם:
כל הנשרפין אפרן מותר. כדקי''ל דאפר של איסורי הנאה הנשרפין מותר חוץ מאפר הבא מחמת ע''ז כגון אפר אשירה שנשרפת היא:
הרי אפר הבית המנוגע הרי זה אינו בא מחמת ע''ז ואת אמרת אסור. אפי' כתשן לסיד ולאפר:
א''ל שנייא הוא. באבנים מבית המנוגע דילפינן נתיצה נתיצה דכתיב כאן ונתץ את הבית וגו' וכתיב בע''ז ונתצתם את מצבותם וא''כ בכלל ע''ז ודינם כמו ע''ז הן:
וּשְׁאָר כָּל הָרִימּוֹנִין אֵין דַּרְכָּן לְהִימָּנוֹת. אֶלָּא רִימּוֹנֵי בָדָן עַל יְדֵי שֶׁהֵן חֲבִיבִין דַּרְכָּן לְהִימָּנוֹת. וּשְׁאָר כָּל הָרִימּוֹנִין עַל יְדֵי שֶׁאֵין חֲבִיבִין אֵין דַּרְכָּן לְהִימָּנוֹת.
Traduction
tandis que les autres sortes n’ont pas cette valeur et ne se vendent pas au nombre.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source