Vayedaber

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סַמְמָנִין בְּסַמְמָנִין בְּטֵילִין בְּמָאתַיִם. מֵי צְבָעִים בְּמֵי צְבָעִים בְּטֵילִין בְּרוֹב.

Pnei Moshe (non traduit)

סממנין של איסור שנתערבו בסממנין של היתר בטלין במאתים. כלומר באחד ומאתים כדין ערלה לפי שהן ניכרין וצריך א' ומאתים לבטל האיסור אבל מי צבעים של איסור שנתערבו בשל היתר הואיל ואינו ניכר בהן בטלין ברוב:

צְבָעוֹ וְחָזַר וּצְבָעוֹ וְהִקְדִּיחַ. נֹאמַר אִם הָיָה צְרִיכָה לִצְבִיעָה הָרִאשׁוֹנָה אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר. צְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹז שֶׁלְעָרְלָה וְחָזַר וּצְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹז שֶׁלְחוּלִין. מָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָּם מוּתָּר. אוֹף הָכָא מוּתָּר. וּמָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָּם אָסוּר. אוֹף הָכָא אָסוּר. צְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹז שֶׁלְעָרְלָה וְחָזַר וּצְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי רִימּוֹן שֶׁלְחוּלִין. ייָבוֹא כְהָדָא. עִיגּוּלֵי דְבֵילָה הַגְּדוֹלִים מַעֲלִין אֶת הַקְּטַנִּים וְהַקְּטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים. רַב הוּנָא אָמַר כֵּינִי מַתְנִיתָא הַגְּדוֹלִים מַעֲלִין אֶת הַקְּטַנִּים בְּמִשְׁקָל וּקְטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים בְּמִנְייָן. תַּמָּן מִין בְּמִינוֹ. בְּרַם הָכָא מִין 17b בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. צְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹז שֶׁלְעָרְלָה וְחָזַר וּצְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי חוּלִין מִין אֶחָד. ייָבוֹא כְהָדָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר תְּאֵינִים שְׁחוֹרוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַלְּבָנוֹת וְהַלְּבָנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת. תַּמָּן הוּא רָאוּי לְחַתְּכָן. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ רָאוּי לְחַתְּכוֹ. מָה דָמִי לָהּ. גְּזִים גְזִיזִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מָה דָמִי לָהּ. בֶּגֶד גְּדוֹל שֶׁצְּבָעוֹ עַל מְנָת לְחַתְּכוֹ. מֵיעַבְּדִינֵיהּ דּוֹרְדְּסִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יוסי בר' בון. קאמר דמשכחת לה לדמויי להך דתרומות אף בצביעות הבגד כגון שצבעו על מנת לחתכו מיעבדיניה דורדסין לעשות מהחתיכות לדריסת הרגל תחת הסנדל כדרך שעושין מחתיכות של בגד לסנדלי ומנעלים של יה''כ והאי נמי אתה יכול לדמות להאי דר' יהושע דתרומות וכדאמרן:

צבעו וחזר וצבעו והקדיח מחמת כן. שנשרף ונשחת מהו ופשיט ליה דנאמר בזה שאם היה הבגד צריך לצביעה הראשונה כדי ליפותו ולתקנו כבר נאסר אע''פ שאח''כ הקדיח ואם לאו מותר שאין כאן הנאה כלל:

מאן דאמר נ''ט לפגם מותר. כדפליגי בזה בפרק דלעיל בהל''ה אוף הכא מותר דהשתא הצביעה של ערלה פוגם בו ולמ''ד אסור אוף הכא אסור. נראה דאיפכא גרסינן צבעו בקליפי אגוז של חולין וחזר וצבעו בקליפי אגוז של ערלה דהצביעה של ערלה היא פוגמת בו שכבר נצבע בשל חולין ומה שחוזר וצובעו מפסידו דמחמת זה נשחת ונקרע. וגי' זו מוכרחת היא מדלקמן דבעי להאי גוונא:

וחזר וצבעו בקליפי רימון של חולין. מהו. והך בעיא אם הצביעה השנייה של חולין מבטלת להצביעה הראשונה של ערלה או לא וקאמר דיבוא האי דינא כהדא דתנינן לעיל בתרומות פ''ד במתני' דהל''ח עיגולי דבלה הגדולים וכו' ואמר התם רב הונא עלה כיני מתניתא וכו' וכדפרישית שם דרב הונא קמ''ל דהולכין להקל וא''כ כשמשערין להגדולים במשקל ולהקטנים במנין יהיה אחד ומאה כדי להעלות התרומה והכא נמי מועיל צביעה זו לבטל צביעה הראשונה ודחי לה הש''ס דלא דמיא דתמן מין במינו הוא אלא שאלו גדולים ואלו קטנים לפיכך מעלין זה את זה אבל הכא מין בשאינו מינו הוא שזה של אגוז וזה של רימון:

צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי חולין מין אחד. כלומר מאותו המין בעצמו ולעיל בעי אם צבעו בקליפי אגוז של חולין בתחילה ואח''כ חזר וצבעו בקליפי אגוז של ערלה ולענין נ''ט לפגם וכדפרישי' שגי' זו היא הנכונה וכאן הוא דבעי אם הצביעה של חולין היא לאחר צביעה של ערלה ואין כאן לפגם בצביעת האיסור שהיא בתחילה אלא דלענין אם הצביעה של חולין מבטלת לאותה של ערלה או לא הוא דקא מיבעיא ליה:

ייבא כהדא וכו'. ובעי למיפשט מרישא דהאי מתני' דתרומות ור' יהושע הוא דקאמר לה התם לכולה וס''ל דהשחורות מעלות את הלבנות וכו' דהואיל ומין אחד הן מעלות זו את זו וא''כ ה''נ לרבי יהושע מעלה ומבטל זו את זו ודחי לה הש''ס דלא דמיא דתמן הוא ראוי לחתכן לחתיכות קטנות ולא יהו ניכרין אם שחורות אם לבנות הן ולפיכך מעלות זו את זו אבל הכא אינו ראוי לחתכו שסתם הצובע להבגד אינו צובעו על מנת לחתכו ואיכא למימר דמאחר שצבעו בתחילה בקליפי האיסור שוב אין הצביעה של היתר שלאחריה מבטלת אותה:

מה דמי לה גזים גזיזות. כלומר ואם אתה מדמה לה לצביעה דאיירינן הכא לההיא דתרומות האי הוא דאתה יכול לדמות כגון שצבע לגיזי צמר גדולות ומדרך לעשותן אח''כ ולחלקן לגזיזות גזיזות קטנות דבכה''ג אם צבע בתחילה בשל איסור ואח''כ בשל היתר איכא לדמוייא להא דהתם דמכיון שדרך לחלקן אפשר דמבטלות ומעלות זו את זו כהאי דהתם לר' יהושע:

אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הֲנָייַת עָרְלָה בְּטִיבֵּרִיָּא בְּרוֹב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תַּבְשִׁיל שֶׁבִּישְּׁלוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. פָּתַר לָהּ קְרִיוָה בִקְדֵירוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִיסְבּוֹר סָבַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. שֶׁמּוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּתְחִילָּה לֹא שֶׁעָבַר. מַיי כְדוֹן. אִם יֵשׁ בּוֹ כְדֵי לִצְבּוֹעַ. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. אוֹתוֹ הָאִיסּוּר שֶׁבּוֹ כְדֵי לֶאֱסוֹר. אִם אֵין בּוֹ כְדֵי לִצְבֹּעַ. אַתְּ רוֹאֶה הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אֵין בּוֹ כְדֵי לֶאֱסוֹר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מאי כדון. ומ''ט דמותר זה אפי' לכתחלה ואע''ג דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחלה וקאמר אם יש בו כדי לצבע וכו'. וכלומר הרי זה דומה למי צבעים שנתערבו דאמרינן דבטלין ברוב לפי שאין האיסור ניכר והלכך אמרינן אם יש בו בהאיסור כדי לצבוע בו בהא את רואה את ההיתר שנתערב בו כמי שאינו ומשערין באותו האיסור שבו ויש בו כדי לאסור ואסור ואם אין בהאיסור כדי לצבוע בו לפי שהוא דבר מועט ובטל ברוב א''כ אפי' את רואה את ההיתר כמי שאינו הרי אותו האיסור אין בו כדי לאסור ואינו אוסר וכלומר דמהאי טעמא הוא דאמרינן גבי מי צבעים שהן בטלין ברוב משום דמסתמא אין בהאיסור כדי לצבוע בו מאחר שהוא מועט ואינו ניכר והשתא האי טעמא גופיה איכא נמי בקדירה שנגמר בישול שלה ע''י עצי האיסור ונתערבה בקדירות אחרות שבטילה ברוב לפי שאין בהאיסור שבה כדי ליתן טעם בהיתר וכן אין האיסור ניכרת בה וכגון זה ס''ל לר' בא בר ממל דמבטלין אפי' לכתחלה:

מיסבור סבור וכו'. לר' יוסי היה נראה דר' בא בר ממל ס''ל דאף לכתחלה מותר לעשות כן ולערבה לבטלה ברוב ולא לשעבר דוקא וכלומר בדיעבד אלא אפי' לכתחלה וכדמפרש לטעמא:

פתר לה קדירה בקדירות. כצ''ל. כלומר הא דרבי בא בר ממל מיירי שהקדירה שנתבשלה בעצי ערלה כדרך היוצר שמבשל הקדירות והכלים של חרס כדי לחזקן נתערבה בקדירות של היתר דמתני' לא אמרה אלא אם התבשיל שנתבשל באיסור נתערב באחרות וצריך אחד ומאתים אבל קדירה שנתבשלה אצל היוצר בעצי ערלה והיא אסורה בהנאה אם נתערבה באחרות בטילה ברוב:

מתני' פליגא על ר' בא בר ממל. דקס''ד דה''ק הנאה של ערלה כגון הנאה שאינה ניכרת לאחר זמן שבישל בעצי ערלה ונתערב דאלו הנאה ממש הניכרת ונתערב הרי תנינן דלר''מ ידלק הכל ולחכמים יעלה באחד ומאתים אלא בכגון הנאה זו הוא דקאמר ומ''מ קשיא עליה מהאי מתניתין דלקמן תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים יעלה באחד ומאתים אלמא דהנאה הניכרת הוא דחשבינן לה:

הניית ערלה בטילה ברוב כצ''ל. ובספרי הדפוס כתוב בטיבריא וט''ס הוא. ולקמן מפרש לה להאי דר' בא בר ממל:

תַּמָּן תַּנִּינָן אֵילּוּ דְּבָרִים שֶׁלְגּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָייָה. הַיַּיִן. וְהַחוֹמֶץ שֶׁלְגּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן. וְחֶרֶס הַדְרִייָנִי. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּתַנֵּי חֶרֶס הַדְרִייָנִי אָסוּר וְאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָייָה. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנְּתָנוֹ בְתַבְשִׁיל דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּשֶׁמְּכָרוֹ חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי תַבְשִׁיל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלא כי אנן קיימין. פלוגתייהו בשנתנו על גבי הקדירה של תבשיל דר''מ מחמיר בו וס''ל דאפילו בכה''ג נ''ט הוא בתבשיל:

אם בשנתנו בתבשיל ד''ה אסור. שהרי נותן טעם הוא ואם בשמכרו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו ד''ה מותר כדאמרי' התם:

מה אנן קיימין. פלוגתייהו דפליגי עליה בתוספתא שם בחרס הדרייני:

ר''מ היא דתני וכו'. וזהו לר''מ דהכי ס''ל בתוספתא דע''ז פ''ה והכי גריס נמי שם וסתים לן רבי במתני' כר''מ:

תמן תנינן. בפ''ב דע''ז בהלכה ג' אלו דברים וכו':

הלכה: מָאן תַּנָּא סִיט. רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרַבָּנִין הוּא סִיט הוּא פָחוֹת מִסִּיט.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מאן תני סיט ר' מאיר. אצמר בכור ואינך דקתני בסיפא קאי וכהאי אית תני דלקמן הוא דאתיא דתני להך סיפא נמי בשם ר''מ דלדידיה הוא דס''ל ידלק והלכך שיעורא דמלא הסיט מיהת בעי ברם כרבנן דסבירא להו דאף כאן יעלה באחד ומאתים א''כ לדידהו הוא סיט הוא פחות מסיט כלו' דין אחד להם דכמו דפחות מסיט יעלה כך אף הסיט יעלה ואיכא דתני לקמן דהך סיפא כרבנן נמי אתיא:

משנה: הַצּוֹבֵעַ מְלֹא הַסִּיט בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה וַאֲרָגוֹ בַבֶּגֶד וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה הוּא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וּמִשִּׂיעֵר הַנָּזִיר וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר בַּשַּׂק יִדָּלֵק הַשַּׂק. וּבְמוּקְדָּשִׁין מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ובמוקדשין. אם הצמר או השער של מוקדשין מקדשין הן בכל שהן אפילו בפחות ממלא הסיט לפי שקדשים יש להן מתירין שיש להן פדיון ואפילו באלף לא בטיל:

משער הנזיר ומפטר חמור. שאלו ג''כ אסורין בהנאה ואם ארג מהן מלא הסיט בשק שכל הארוג מן השער נקרא שק וידלק השק:

האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד. בצמר הבכור שנגזז מחיים איירי ואסור הוא בהנאה כדכתיב ולא תגוז בכור צאנך ובין בכור תם ובין בעל מום שאם ארג ממנו מלא הסיט בבגד ידלק הבגד לפי שהבכור אין לו מתירין שאין לו פדיון ולפיכך אינו מקדש בכל שהוא כמו המוקדשין דקתני בסיפא:

ר' מאיר אומר ידלק הבגד וחכמים אומרים וכו'. כי היכי דפליגי במתני' דלעיל בגד שצבעו ונתערב באחרים ואשמעינן לעיל רבותא אליבא דחכמים שאפי' בבגד שנצבע כולו בערלה ונתערב יעלה באחד ומאתים והכא אשמעינן רבותא אליבא דר''מ שאפי' חוט אחד מלא הסיט שנתערב באריגת הבגד ידלק כולו והלכה כחכמים:

מתני' הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וכו'. הסיט הוא מלא ההרחק שיש בין האמה לאצבע והסיט כפול הוא כמלא ההרחק שיש בין האצבע להגודל:

אָמַר רִבִּי חַגַּיי. כַּד נַחְתִּית מִן אִילְפָא שְׁמָעִית קָלֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא יְתִיב מַתְנֵי. בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. וְתַנִּינָן נָטַל הִימֶּנּוּ כֶּרְכִּד אָסוּר בַּהֲנָייָה. אָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָייָה. יַיִן נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר כּוּלּוֹ אָסוּר בַּהֲנָייָה. וְתַנִּינָן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יִימָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר יַעֲקֹב. הַגַּיי קְשָׁתֵיהּ רִבִּי חַגַּיי קִייְמָהּ. מַיי כְדוֹן. תַּמָּן אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיקַּח יַיִן מִן הַגּוֹי. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיקַּח בֶּגֶד מִן הַגּוֹי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מאי כדון. ומאי טעמא וקאמר דהיינו טעמא דלא דמיא הא לדין יי''נ שנפל לבור דתמן ימכר כולו לנכרי לפי שאין דרך בני אדם ליקח יין מן הנכרי וליכא למיחש שמא ימכרנו לישראל אבל הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הנכרי והלכך לא ימכרנו לו שמא יחזור וימכרנו לישראל:

חגיי קשיתה וחגיי קיימה. אתה בעצמך שהקשיתה את תקיימה ותפרק לה:

אמר ר' חגיי וכו'. גרסינן הא בפ''ג דע''ז על מתני' נטל הימנה כרכר והוא עץ של האורגים אסור בהנאה וכו' ואמר ר' חגיי כשירדתי מהספינה מצאתי לר' יעקב ושמעתי קולו שהיה יושב ושונה לאלו המשניות בגד שצבעו וכו' והקשה לו דתנינן נמי נטל הימנה כרכר וכו' והא תנינן שם בפ''ה יי''נ שנפל לבור וכו' דלרשב''ג והלכתא כוותיה ימכר כולו לנכרים חוץ מדמי יי''נ שבו ואמאי לא אמרינן נמי גבי בגד שנתערב דימכר הכל לנכרי חוץ מדמי אותו האיסור שבבגד ויוליך הנאה זו לים המלח:

מָהוּ לִסְמוֹךְ בּוֹ כַרְעֵי הַמִּיטָּה. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מוּתָּר. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵה קוֹמֵי רִבִּי 18a זְעִירָא. הָהֵן בֶּגֶד דְּתַנִּינָן הָכָא מָהוּ לִסְמוֹךְ בּוֹ אֶת הַמִּיטָּה. וְאִיקְפִּיד לְקוֹבְּלֵיהּ. אָמַר לֵיהּ אֲפִילוּ לְמָאן דְּאָמַר תַּמָּן מוּתָּר. הָכָא אָסוּר. תַּמָּן אֵין אִיסּוּרוֹ נִיכָּר. בְּרַם הָכָא אִיסּוּרוֹ נִיכָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ההן בגד. דתנינן הכא בערלה בגד שצבעו וכו' מהו לסמוך בו את המטה ואם פליגי ביה כדרך דפליגי בחרס הדרייני ואיקפד ר' זעירא לקבליה על שרצה לדמות בגד דהכא לדין חרס הדרייני אלא דאפי' למ''ד תמן מותר שאין איסורו ניכר שהרי היין נבלע בחרס אבל הכא בבגד שצבעו איסורו ניכר ואסור לדברי הכל והתם בע''ז גריס דר' ירמיה הוא דבעי מיניה דר''ז הכי:

מהו לסמוך בו כרעי המטה. בחרס הדרייני שהרי זה נראה כרוצה בקיומו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source