Orlah
Daf 16a
משנה: חֲתִיכָה שֶׁל קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְשֶׁל פִּיגּוּל וְשֶׁל נוֹתָר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם חֲתִיכוֹת אָסוּר לַזָּרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לַזָּרִים וְלַכֹּהֲנִים. בְּשַׁר קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וּבְשַׂר קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם בְּשַׂר הַתַּאֲוָה אָסוּר 16a לַטְּמֵאִים וּמוּתָּר לַטְהוֹרִים.
Traduction
Lorsqu’avec des morceaux de sainteté supérieure, il se trouve que l’on a cuit des morceaux interdits, tels que des sacrifices rejetés (72)Les victimes sacrifiées avec l'intention interdite d'enmanger plus de 3 jours., ou des reliquats tardifs (ayant plus de 3 jours), ils sont interdits aux étrangers (en raison de la conjonction des défenses), mais permis aux cohanim. R. Simon en permet l’usage à tous. Lorsque la viande de sainteté supérieure (73)Interdites aux profanes même purs. et celle d’ordre inférieur (74)Interdite seulement aux impurs. ont été cuites avec de l’ordinaire, l’usage en est interdit aux étrangers impurs (en raison de la jonction des 2 saintetés), mais permis aux gens purs.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חתיכה של קדשי קדשים וכו'. או או קתני שאם נתבשלה חתיכה של קדשי קדשים או חתיכה של פיגול או של נותר עם חתיכות של חולין והוציא את החתיכה של קדשי קדשים או של פיגול או של נותר מתוכן הרי אלו חתיכות של חולין אסור לזרים ומותר לכהנים ואע''ג שהפיגול והנותר אסור הוא גם לכהנים מ''מ אין איסורן חמור כל כך אצל הכהנים כמו שאיסורן וכן איסור קדשי קדשים חמור הוא לזרים לפי שהקדשי קדשים אין להן שעת הכושר כלל אצל הזרים דאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה אבל הפיגול והנותר אע''פ שעכשיו אסורין הן לכהנים מ''מ היו ראוין לכהנים מקודם שנעשו פיגול או נותר ולפיכך אותן חתיכות חולין נאסרו לזרים מפני שנתבשלו עם האיסור החמור להן אבל לכהנים מותרין דאם נתבשלו עם בשר קדשי קדשים פשוט הוא דמותר הכל לכהנים ומשום פיגול ונותר נקט דאף שהן אסורין לכהנים הואיל ואין איסורן חמור אצלם לא נאסרו להם אותן חתיכות חולין שנתבשלו עמהם ומיירי שלא היו באותן של פיגול ונותר כדי נתינת טעם בחתיכות של חולין והלכך כשהוציא אותן נשארו אלו חתיכות של חולין מותר לכהנים אבל לזרים לעולם אסור מטעמא דאמרן ובשר קדשי קדשים דנקט משום זרים הוא דנקט וקמ''ל דאע''פ שלא נתנה החתיכה של קדשי קדשים טעם בחתיכות של חולין מ''מ אסורין הן לזרים הואיל ונתבשלו עם איסור החמור להן ופיגול ונותר נקט להשמיענו היתירא דכהנים באותן חתיכות חולין:
ר''ש מתיר לזרים ולכהנים. דס''ל מכיון דעל כרחך בשלא נתן טעם באותן החתיכות חולין הוא דמיירי דאל''כ הרי הפיגול והנותר אוסרין להכהנים כמו להזרים והואיל ואין כאן בנותן טעם הרי אלו מותרין לזרים כמו לכהנים ואין הלכה כר''ש:
מתני' בשר קדשי קדשים ובשר קדשי קלים שנתבשלו עם בשר תאוה. הכא נמי או או קתני או זה או זה שנתבשלו עם בשר תאוה והוא חולין והאי דתני קדשי קלים והן נאכלין לזרים ולטהורים תני בשר תאוה שהן נאכלין אף לטמאין הרי הבשר התאוה זה אסור לזרים טמאים שנאסר מחמת הקדשי קדשים או הקדשי קלים שנתבשלו עמו לפי שהן אסורין לטמאים:
ומותר לטהורים. והיינו אם נתבשל עם הקדשי קדשים מותר לכהנים טהורים ואסור אפי' לכהנים טמאים ואם נתבשל עם קדשי קלים מותר לזרים טהורים ואסור לזרים טמאים וקמ''ל דלפעמים משכחת לה דאסור לטמאים ומותר לטהורים בין שנתבשל עם קדשי קדשים ובין שנתבשל עם קדשי קלים וכל חד וחד כדינו וכדאמרן:
הלכה: תַּנֵּי שֶׁל פִּיגּוּל וְשֶׁל נוֹתָר וְשֵׁל קֳדָשִׁים קַלִּים.
Traduction
On a enseigné que l’avis de la Mishna s’applique au mélange de morceaux, provenant de sacrifices rejetés, ou des reliquats tardifs, ou des saintetés secondaires.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בחדא ברייתא דגריס הכי חתיכה של פיגול ושל נותר ושל קדשים קלים שנתבשלו עם החתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים ומשום דקשיא עלה דהרי קדשים קלים נאכלין הם לזרים לאחר זריקת הדם הלכך פליגי בה ר' יונה ורבי יוסי דלקמיה:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא אָמַר אֶלָּא קֳדָשִׁים קַלִּים. פִּיגּוּל וְנוֹתָר לְאַחַר זְרִיקָה לֹא כְלִפְנֵי זְרִיקָה הֵן. לֹא אָמַר אֶלָּא פִּיגּוּל וְנוֹתָר דָּבָר שֶׁאֵין זְרִיקָה מַתִּרָתוֹ בְּקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים הָא בְקֳדָשִׁים קַלִּין הוֹאִיל וְהֵן מוּתָּרִין אַחַר זְרִיקָה אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם זָרוּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא קֳדָשִׁים קַלִּים. פִּיגּוּל וְנוֹתָר לְאַחַר זְרִיקָה לֹא כְלִפְנֵי זְרִיקָה הֵן. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר פִּיגּוּל וְנוֹתָר לְהוֹצִיא קֳדָשִׁים קַלִּים לְאַחַר זְרִיקָה. הָא לִפְנֵי זְרִיקָה הוֹאִיל וְהֵן אֲסוּרִין בְּקֳדָשִׁים קַלִּין לוֹקִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם זָרוּת. אָמַר רִבִּי אָבִין לִישָׁן מַתְנִיתָה מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹסֵי נִדְבוֹתֵיךָ זוֹ תוֹדָה וּשְׁלָמִים שֶׁאִם אָכַל מֵהֶן לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים לוֹקֶה.
Traduction
Selon R. Yona, au contraire, il est question seulement de saintetés supérieures, et, comme preuve à l’appui, il suffit de remarquer que la chair du sacrifice rejeté ou du reliquat tardif est aussi bien interdite après le rejet du sang qu’auparavant; il s’agit donc de ce qui est interdit au même titre, à savoir la sainteté supérieure; tandis que pour les saintetés inférieures, comme l’interdit cesse à l’égard des simples israélites après le rejet du sang, il en résultera cet allégement qu’en cas de consommation indue avant le rejet du sang, on ne subit pas la peine des coups de lanière. Selon R. Yossé, la barayeta vient expliquer la Mishna et dire qu’il s’agit de n’importe quel degré de sainteté; et puisque la chair des sacrifices rejetés ou des reliquats tardifs est aussi bien interdite après le rejet du sang qu’auparavant, à quoi bon parler de ces deux dernières sortes? C’est pour dire que l’ajournement des saintetés secondaire médité au moment de rejeter le sang n’entraîne pas une défense immédiate; il en résulte donc que si l’intention du retard a précédé le rejet du sang pour ces sacrifices secondaires, ils deviennent interdits le même soir, et l’étranger qui en mangerait (usage défendu) serait passible des coups comme pour la transgression d’un interdit. R. Abin Lishan dit qu’un enseignement (75)Cf. Babli, Makot 17a. confirme l’avis de R. Yossé. L’expression: tes offrandes (Dt 12, 6) implique l’action de grâce et les sacrifices pacifiques, afin d’indiquer que lorsqu’on a mangé de ces saintetés secondaires avant le rejet du sang on est passible des coups.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יונה לא אמר אלא קדשים קלים. בתמיה הוא וכלומר וכי לא אתינן למיתני בהאי דינא אלא קדשים קלים הא מותרין הן לזרים לאחר זריקה והלכך האי ברייתא משבשתא היא דלא מצינן לפרושי דבלפני זריקה מיירי ומשום דהזריקה הוא שמתירן אבל לפני זריקה אסורין הן הא נמי לא מצית אמרת כדמסיק ואזיל:
פיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הן. כלומר שהרי פיגול ונותר וכי לאחר זריקה לאו כלפני זריקה לענין איסור הוא הרי הזריקה היא שקובעת לפגול. וא''כ אין אתה יכול לומר לא בפיגול ולא בנותר דמיירי לפני זריקה:
לא אמר אלא פיגול ונותר דבר שאין זריקה מתרתו. כלומר והשתא למדין אנו מדשנה הכא פיגול ונותר להשמיענו דלא מיירי אלא בדבר שאין זריקה מתירתו וכמו הפיגול והנותר דאין חילוק בהן שאין הזריקה מתרת אותן:
בקדשי קדשים. כלומר וכיון שכן אין אתה יכול לשנות דין הזה אלא בקדשי קדשים דוקא כדתנינן במתני':
הא בקדשים קלים. לא מצית אמרת ולאוקמי בלפני זריקה דלאו מילתא היא דהואיל והן מותרין אחר זריקה לזרים אפי' לפני זריקה אין לוקין עליהן משום זרות והא גופא אשמועינן התנא בהא דשנה פיגול ונותר לומר דכמו דפיגול ונותר אין חילוק בין לפני זריקה ובין אחר זריקה כך לא מצינן למיתני כאן אלא בקדשי קדשים ולא תטעה לומר שהרי גם בקדשים קלים אשכחן בלפני זריקה שנתבשלו עם החולין ואוסרין לזרים ומשום דלפני זריקה אסורין הקדשי קלין להן דהא ליתא דנהי דאסור לזרים לפני זריקה מ''מ מלקות ליכא לזרים בלפני זריקה וא''כ אין איסורן חמור לאסור החתיכות חולין בלא נותן טעם והלכך האי ברייתא שבשתא היא דאי אפשר לאוקמה כלל ולא מצינן למיתני כאן אלא קדשי קדשים בדווקא וכדתנינן במתני':
אמר ר' יוסי לא אמרו אלא קדשים קלים וכו'. כלומר דר' יוסי פליג אדר' יונה בעיקרא דדינא וס''ל כמ''ד קדשי קלים לפני זריקה לוקין עליהן משום זרות והלכך מתרץ להך ברייתא ומוקי לה בלפני זריקה והיינו דקאמר לא אמרו אלא קדשים קלים כלומר לא כמו דאתה סבור למחוק קדשי קלים מהברייתא ולמיתני קדשי קדשים כדתנינן במתני' אלא קדשים קלים שפיר מיתנייה ולא אמרו כן אלא לאשמעינן הך מילתא וכדמסיק ואזיל:
פיגול ונותר לאחר זריקה וכו'. כלומר ודאי בפיגול ונותר אין חילוק ולאחר זריקה אסור כמו לפני זריקה:
לאיזה דבר נאמר פיגול ונותר להוציא קדשים קלים לאחר זריקה. כלומר והשתא אמינא איפכא ממאי דקאמרת דתני פיגול ונותר לאשמעינן דבדבר שאין הזריקה מתירתו הוא דמיירי דלא היא אלא לאיזה דבר נשנה פיגול ונותר כאן להוציא הקדשי קלים לאחר זריקה והיינו דכמו דלא מצית אמרת בפיגול ונותר דלאחר זריקה קאי שהרי אין חילוק בהן בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה כך לא תאמר דכאן בקדשי קלים לאחר זריקה הוא דקאמר דלכאחר זריקה הוא דלא מצינו למיתני קדשי קלים לפי שמותרין הן לזרים הא לפני זריקה שפיר מצינן לאוקמי דהואיל והן אסורין בקדשי קלים לפני זריקה לוקין ג''כ עליהן משום זרות והשתא הואיל ואיסורן חמור לזרים אוסרין החתיכות חולין שנתבשלו עמהן לזרים ולא תשבש הך ברייתא דמצינן לאוקמי בלפני זריקה כדאמרן:
לישן מתניתא מסייעא לר' יוסי. לישנא דהברייתא הנישנית בספרי מסייעא לר' יוסי דקדשי קלים לפני זריקה לוקין עליהן משום זרות דהכי תנינן בספרי פ' ראה בפסוק לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' וכל נדריך אשר תדור ונדבותיך ותרומת ידך ודריש התם לכולא דקרא ונדבותיך דריש זו תודה ושלמים וכי מה בא ללמדינו אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה ק''ו ממעשר ומה מעשר שאין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה תודה ושלמים שחייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שהוא עובר בל''ת הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת הדם שהוא עובר בלא תעשה וזהו כר' יוסי דלוקין עליהן משום זרות לפני זריקה:
Orlah
Daf 16b
משנה: בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כּוּלָּן יַדָּלֵקוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
Traduction
Une étoffe teinte de l’écorce provenant d’orla (76)Cf. Babli, Baba Qama 10a. doit être brûlée; si elle a été mêlée à d’autres, il faut les brûler toutes. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, l’interdit est annulé dans 201 parts semblables (et le tout est permis).
Pnei Moshe non traduit
מתני' בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק. בת''כ דריש לה אין לי אלא שלא יאכל מנין שלא יצבע בו ושלא יהנה בו ת''ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולן ואם צבעו אפי' בקליפין כגון של אגוזים או רימונים וכיוצא בהן אסור בהנאה דדרשינן את פריו את הטפל לפריו וישרף הבגד:
נתערב. הבגד באחרים כולן ידלקו דברי ר''מ דס''ל את שדרכו למנות מקדש כדתנינן לקמן בפרקין וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים וכדס''ל לקמן דאינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ולר''ע שבעה וכן הלכה:
הלכה: בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק כול'. כְּתִיב וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בְּסָמוּךְ לְפִירְיוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בְּעוֹרֵל אֶת פִּרְיוֹ. מָאן דְּאָמַר בְּעוֹרֵל אֶת פִּרְיוֹ קְלִיפִּין וְגַרְעִינִין בְּמַשְׁמַע. מָאן דְּאָמַר בְּסָמוּךְ לְפִרְיוֹ קְלִיפִּין בְּמַשְׁמַע וְלֹא גִּרְעִינִין. וְגַרְעִינִין מְנַיִין. הֲוִי סוֹפָךְ מֵימָר אֶת פִּרְיוֹ בְּסָמוּךְ לְפִרְיוֹ. אִית דְּבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ דָּבָר שֶׁהוּא עוֹרֵל אֶת פִּרְייוֹ וּפִרְייוֹ עוֹרְלוֹ.
Traduction
Comme il est écrit (Lv 19, 23): Vous considérerez le fruit comme une excroissance, l’explétif ta de ce verset indique que la défense comprend aussi ce qui approche du fruit (qui lui est accessoire), ou, selon d’autres, ce qui le couvre. Celui qui est d’avis d’y comprendre ce qui accessoire au fruit y englobe l’écorce et les pépins; celui qui est d’avis d’y comprendre ce qui le couvre ne peut y joindre que l’écorce, non les pépins. Mais qu’est-ce qui prouve que ces derniers sont réellement interdits comme orla? Il faut donc finalement admettre que ledit explétif implique tout ce lui est accessoire au fruit. Selon d’autres, on tire la déduction de ce qu’il est dit de la double expression d’orla employée dans ce verset comprend ce que le fruit recouvre à l’intérieur (les pépins).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב וערלתם וגו' אית תניי תני. לרבות הקליפה מדכתיב את פריו בסמוך לפריו הוא כפריו ואית תניי תני בעורל את פריו כלומר דהאי' תנא לישנא דערלתו דריש כמו רעלתו מלשון והרעלות שבמקרא ובלשון משנה ערביות יוצאות רעולות לפי שהקליפה עוטף ומכסה את הפרי ומהכא מרבינן את הקליפה ומפרש הש''ס הנ''מ בין הני תנאי:
מאן דאמר בעורל את פריו קליפין במשמע ולא גרעינין ומ''ד בסמוך לפריו קליפין וגרעינין במשמע. כצ''ל ובספרי העתקה והדפוס נתחלפו התיבות דלמאן דדריש בסמוך א''כ הגרעינין סמוך להפרי מבפנים כמו הקליפה מבחוץ ומאן דדריש בעורל אין במשמע אלא הקליפה שהיא מכסה את הפרי:
וגרעינין מנין.להאי מ''ד:
הוי סופך מימר את פריו בסמוך לפריו. כלומר הוי דעל כרחך אתינן להאי דרשה דאת פריו בסמוך לפריו ומרבינן גם הסמוך מבפנים. ובספרי הדפוס כתיב את את וט''ס הוא:
אית דבעי נשמעינה מן הדא וערלתם וכו'. כלומר ואית דבעי מימר דאף להאי מ''ד דדריש בעורל שמעינן נמי לרבות אף הגרעינין והכי הוא דריש דבר שהוא עורל את פריו וזו היא הקליפה ופריו עורלו ומכסהו וזהו הגרעין ומדכתיב ערלתו את פריו ולא כתיב את פרי ערלתו הוא דדריש הכי דמשמע דערלתו אתרוייהו קאי:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ לֹא יֵאָֽכְלוּ אַתְּ תּוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה בְּאִיסּוּר אֲכִילָה עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב וִיפָרֵשׁ לָךְ כְּשֵׁם שֶׁפִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי וּבִנְבֵילָה. מַה פִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי. וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה לֹא תֹאכֵלוּ. וּמַה פִּירֵשׁ בִּנְבֵילָה. לֹא תֹאכְלוּ כָּל נְבֵילָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנּוּ וַאֲכָלָהּ. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפַלִּיג. וְכִי מָה אָֽסְרוֹ לַכֶּלֶב.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Eliézer (77)''Cf. même série, (Pessahim 2, 1) ( 28c); Babli, à ce traité, 21b.'': partout où la bible emploie le terme ''tu ne mangeras pas'', ou ''vous ne mangerez pas'', ou ''l’on ne mangera pas'', l’interdiction de toute jouissance est comprise dans la défense d’en manger, sauf lorsque la Bible dit formellement l’opposé, comme elle s’est exprimée pour le morceau de chair d’un animal vivant, ou pour celle provenant d’une charogne. La première de ces 2 exceptions est justifiée par le verset (Ex 22, 31) Vous ne mangerez pas de la chair d’une bête déchirée au champ (78)Il est dit, aussitôt après, qu'on peut la jeter aux chiens., la 2e l’est par ces mots (Dt 14, 21): Vous ne mangerez pas de chair morte; donne-la à manger à l’étranger admis dans tes portes. On a enseigné que Hiskia dit l’inverse (la jouissance est permise); sans quoi, il ne demanderait pas pourquoi il est dit de la donner aux chiens (79)Cela ne va pas de soi si l'on ne peut pas en profiter..
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו בשם ר' אלעזר כל מקום שנא' לא תאכל וכו'. סוגיא זו גרסינן לקמן בריש פרק כל שעה עד והדא מסייעא לר' יוחנן:
לא תאכלו וכו'. בין שכתוב לא תאכל לא תאכלו או לא יאכל בכולם איסור הנאה ג''כ במשמע:
כשם שפירש לך באבר מן החי ובנבילה. שפרט הכתוב בהן היתר הנאה כדמפרש ואזיל:
ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. ודרשינן מהאי קרא לאיסור אבר מן החי וכתיב ביה לכלב תשליכון אותו ובנבילה דכתיב לגר וגו':
תני חזקיה ופליג. אהאי דר' אלעזר וכי מי אסרו לכלב בהני איסורין דכתיב לא תאכל לא תאכלו ואע''פ שלא פרט הכתוב בהדיא מי אסרו הלא לא כתיב אלא לא תאכל אתה ואין כאן איסור הנאה בכלל:
וְהָא כְתִיב כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. מֵעַתָּה אַתָּה תוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה לְאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב וְחֵלֶב נְבֵילָה וְחֵלֶב טְרֵיפָה. וְהָֽכְתִיב רַק אֶת הַדָּם. מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵס אִיסּוּר הֲנָייָה כְאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. מַה מַיִם מוּתָּרִין בַּהֲנָייָה אַף הַדָּם מוּתָּר בַּהֲנָייָה. וְהָֽכְתִיב עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ קִייַמְתִּיהָ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁלַּנְּבֵילָה. וְהָֽכְתִיב וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחֲוָה דְּרִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא שֶׁקָּבַע לֹו הַכָּתוּב זְמָן. וְהָֽכְתִיב לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם. אָמַר רִבִּי מָנָא מִיעֵט אִיסּוּר הֲנָייָה שֶׁבּוֹ.
Traduction
Mais comme il est écrit (Lv 7, 23): Vous ne mangerez pas le suif du bœuf, de la brebis et de la chèvre, est-ce à dire que là l’interdit de la jouissance est compris aussi dans l’interdit de la consommation? Non, puisqu’il est dit (ibid. 24): Le suif d’une bête morte et celui d’une bête déchirée pourront être employés à un usage quelconque. De même du verset: C’est le sang seul que vous ne mangerez pas (Dt 12, 16), conclut-on que la jouissance est interdite aussi bien que la consommation? —Non; parce ce qu’il est dit (ibid.): tu le verseras à terre comme de l’eau, on compare ce sang à de l’eau, et l’on dit que de l’un comme de l’autre on pourra tirer parti. Mais n’est-il pas écrit (Gn 32, 33): C’est pourquoi les enfants d’Israël ne mangent pas le nerf sciatique? (et pourtant toute jouissance n’est pas interdite)? C’est que, dit R. Abahou, on a voulu y englober aussi cette défense pour ce nefs provenant de chair morte (80)D'elle on peut tirer tout autre parti que la consommation et même de son nerf sciatique, mais non de celui de la chair mangeable.. Mais n’est-il pas dit des prémices du blé (Lv 23, 14): Vous ne mangerez ni pain, ni grains torréfiés, ni gruau? (pourquoi est-il permis d’en profiter)? C’est que, dit R. Aba Maré frère de R. Yossé, pour ce précepte la Loi a fixé une époque qu’il ne faut pas dépasser (il est donc inutile de spécifier en ce cas ce qui est permis, mais de dire au contraire quand c’est défendu). Mais pourquoi est-il dit des reptiles interdits (Lv 11, 42): Vous ne les mangerez pas, car ce sont choses abominables? Là, dit R. Mena, l’insistance du texte biblique fait entendre qu’il y aussi là une exception pour en tirer parti (et que l’on justifie la défense seule d’en manger, rien au-delà).
Pnei Moshe non traduit
והא כתיב כל חלב וכו'. לר' אלעזר הוא דפריך וכי מעתה אתה תופס איסור הנאה לאיסור אכילה ותאסר החלב בהנאה כמו האכילה בתמיה:
שנייא היא. גבי חלב דכתיב בהדיא וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו ופרט בו הכתוב בהדיא להיתר הנאה:
והכתיב רק את הדם לא תאכלו מעתה וכו'. ומשני שאני היא דכתיב ביה על הארץ תשפכנו כמים מה מים וכו':
והכתיב על כן לא יאכלו וגו'. ומעתה תאסור גיד הנשה בהנאה:
א''ר אבהו קיימתיה בגיד הנשה של נבילה. כלומר קיימתיה להכתוב הזה דוקא באכילה הוא דאסור ולא בהנאה ובמה קיימת לזה מכח גיד הנשה של נבילה דכשהותרה הנבילה היא וגידה הותרה:
והכתיב גבי חדש ולחם וגו'. ומעתה יהא אסור בהנאה ומשני שאני היא גבי חדש שקבע לו הכתוב זמן עד אחר הקרבת העומר והואיל ואין איסורו איסור עולם לא נאסר הנאה גביה דאנן לא אמרינן הכלל דאיסור הנאה אלא בדבר שאיסורו איסור עולם:
והכתיב גבי שרצים לא תאכלום וגו'. ומותרים הן בהנאה:
א''ר מנא. מיעט הכתוב איסור הנאה שבו מדכתיב שקץ הם לכם ודרשינן לכם להיתר הנאה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר כּוּלְּהֹן לְשׁוֹן תְּרוּמָה מִצְטָֽרְפִין. וָכָא יִצְרְפוּ לְשׁוֹן טוּמְאָה וּלְשׁוֹן זָרוּת. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּהָדָא. דְּתַנֵּי בַּר קַפָּרָא חֲתִיכָה 16b שֶׁלְקוֹדֶשׁ וְשֶׁלְפִּיגּוּל וְשֶׁלְנוֹתָר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Traduction
Selon R. Simon b. Lakish, l’avis de la Mishna (§ 7) est l’objet d’une contestation entre les docteurs; selon R. Yohanan, c’est dit d’un commun accord. Mais, objectera-t-on contre le premier, tous ne semblent-ils pas dire que ce qui est compris sous la dénomination d’oblation doit être joint? Et ici ne devra-t-on pas réunir d’après tous ce qui est d’un usage interdit soit à titre d’impureté, soit parce qu’il s’agit des simples israélites? Il se peut que R. Simon b. Lakish suive cet avis enseigné par Bar-Kappara, qui dit: lorsqu’un morceau de chair des saintetés, un autre des sacrifices rejetés et un 3e du reliquat défendu ont été cuits avec du profane, l’usage en est permis selon R. Simon; mais les autres sages l’interdisent.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רשב''ל אמר במחלוקת. הך מתניתין לא אתיא כד''ה אלא במחלוקת היא שנויה ור''ש פליג עלה כדמפרש לה לקמן ור' יוחנן קאמר דד''ה היא:
וקשיא על דרשב''ל לא כן וכו'. כלומר דאפי' נאמר דאיהו מפרש להמתני' דלענין צירוף מיתנייא וה''ק דקדשי קדשים וקדשי קלים שנתבשלו וכו' ולר''ש אין מצטרפין לאסור הואיל ושני שמות הן אכתי קשיא וכי לא סברינן מימר בריש פרקין התרומה ותרומת מעשר וכו' מצטרפין זה עם זה ורבי שמעון מודה בה לפי שכולהון לשון תרומה הן וא''כ הכא נמי הרי כולן לשון טומאה ולשון זרות כלומר שהרי קדשי קלים אסור לזרים טמאים כמו שקדשי קדשים אסור לזרים טהורים וא''כ מאי שנא האסור משום לשון טומאה או משום לשון זרות ואמאי לא מצטרפי קדשי קדשים עם קדשי קלים לאסור לטמאים הא מיהת כולם אסורים להם:
סבר רשב''ל כהדא דתני בר קפרא וכו'. כלומר לעולם כדאמרינן דרשב''ל מפרש להמתניתין דמשום צירוף קתני ודקשיא לך א''כ מ''ט דר''ש הכא לר''ל לא קשיא משום דסבירא ליה כהדא דתני בר קפרא בברייתא דיליה לדינא דמתניתין דלעיל חתיכה של קדש ושל פיגול וכו' ולא תני קדשי קדשים כדתני במתניתין אלא קדש סתם ואפי' בשל קדשי קלים מיתפרשא כדמייתי לה להך ברייתא בהלכה דלעיל והרי דאע''ג דקדשי קלים מותרין לזרים על כרחך דטעמא דחכמים אוסרים לזרי' משום דצירוף דפיגול ונותר מהני לאסור ור''ש דמתיר משום דס''ל דהואיל ושני שמות הן אינן מצטרפין והשתא ה''ה במתני' דהכא שאע''ג דזה וזה אסור לטמאים אפ''ה הואיל ושני שמות הן אינן מצטרפין לר''ש ושאני ההיא דריש פרקין דכולן אסורין לזרים משום תרומה ושם האיסור חד הוא אבל הכא זה משום טומאה וזה משום זרות אינן מצטרפין זהו טעמא דר''ל אליבא דר''ש והלכך מוקי להך מתני' ג''כ במחלוקת כהאי מתני' דלעיל אבל ר' יוחנן לא ס''ל הכי אלא כהאי דתנינן במתניתין דלעיל חתיכה של קדשי קדשים וכו' וטעמא לא משום צירוף הוא דהויא אלא כדפרישית לעיל וכן מתני' דהכא לאו משום צירוף קתני אלא כדפרישית במתני' וכולא עלמא מודים בה:
הדרן עלך התרומה ותרומת מעשר
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹשֶׂה אִיסְפְּלֵנִית מִשּׁוֹר הַנִּסְקָל וּמֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁאֵין לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ מְחוּוָּר. מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא פֶּן תִּקְדַּשׁ פֶּן תּוּקָּד אֵשׁ. מֵעָרְלָה צְרִיכָה. עֲשֶׂה לְרָחֲקוֹ כְּתִיב. לֹא תַעֲשֶׂה לְאוֹכְלוֹ כְּתִיב. לֹא תַעֲשֶׂה לְרָחֲקוֹ לֵית כְּתִיב.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (81)Id. 24b.: Si quelqu’un fait un onguent avec de la chair d’un bœuf lapidé, ou avec du pain levé qui est d’avant Pâques, on n’est pourtant pas sujet à la peine des coups, car ce n’est pas une défense explicite de la Loi d’en user ainsi; mais si on le fait avec des produits des mélanges hétérogènes de la vigne, on est passible de cette peine, car, dit R. Hanina, l’expression biblique employée à leur égard (Dt 22, 9) de crainte de consacrer, etc. (de rendre interdite), peut aussi avoir le sens de: ''que le feu ne la consume'', c.-à-d. qu’il ne faille brûler ce produit dont on ne peut tirer aucun parti. Si on a fait un onguent avec des produits des 3 premières ans de plantation, sera-t-on passible des coups ou non? Puisqu’au sujet de l’éloignement à en avoir (de l’interdit d’en jouir), il a y une expression affirmative, et le précepte négatif étant dit de la consommation, y comprend-on l’interdit d’en jouir, ou non?
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית. רטיה משור הנסקל מחלבו או מחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה לפי שאין הל''ת שלו מחוור כלומר לענין איסור הנאה לא מחוור דלא כתוב בהו בהדיא לרבות לאיסור הנאה והאי פליגא על הא דאמר ר' אבהו לעיל וכדקאמר לקמן:
בכלאי הכרם לוקה אף על הנאה. כדאמר ר' חנינא דגילה ביה קרא בהדיא פן תקדש ודרשינן פן תוקד אש כדאמרינן לעיל בריש פ''ח דכלאים דצריך שריפה לפי שאסור בהנאה:
מערלה צריכה. אלא דאיסור הנאה מערלה צריכה היא למיבעי' אם לוקה הוא על הנאה ואע''ג דמרבינן לעיל להנאה היינו לאיסור אבל לענין מלקות מספקא לן הואיל ולא ריבה הכתוב אלא גבי העשה ולא גבי הל''ת כדמסיק ואזיל להבעיא:
עשה לרחקו כתיב. כלומר להרחיק מהנאה בערלה לא מצינו דכתיב אלא בעשה כדדריש בת''כ והבאתי במתני' וערלתם ערלתו ערלים לרבות לאיסור הנייה ואין במשמע זה אלא לרבות לאיסור עשה:
לא תעשה. לאכלו הוא דכתיב לא יאכל אבל לא תעשה לרחקו אף מהנאה לית כתיב בה בהדיא לרבות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source