עַד כְּדוֹן כְּשֶׁנָּֽפְלוּ זֶה אַחַר זֶה. נָֽפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת מָה אָֽמְרָת בָּהּ. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אֵימָתַי חָמֵיצָן שֶׁלְכּוּתִים מוּתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח. שֶׁלְבַּעֲלֵי בָתִּים אַחַר שֶׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁלְאֲפִייָה. וְשֶׁלְנַחְתּוֹמִין בַּכָּרָכִים לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. וְשֶׁלְנַחְתּוֹמִין בַּכְּפָרִים לְאַחַר שְׁלֹשָׁה תַנּוּרִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים אַחַר שֶׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁלְאֲפִייָה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא אָדָם גָּדוֹל אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ וְאָפָה שְׁלֹשָׁה תַנּוּרִים בְּשַׁבָּת אַחַת זֶה אַחַר זֶה וְזֶה אַחַר זֶה מוּתָּר. וְאַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ שֶׁלְנַחְתּוֹמִין בַּכָּרָכִין לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים וְהוּא שֶׁנִּדְחָק וְאָפָה שְׁלֹשָׁה תַנּוּרִים בְּיוֹם אֶחָד זֶה אַחַר זֶה וְזֶה אַחַר זֶה מוּתָּר. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וְאַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ שֶׁלְנַחְתּוֹמִין בַּכְּפָרִים לְאַחַר שְׁלֹשָׁה תַנּוּרִין. אָסוּר עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אֲסוּרִין שֶׁמִּשַּׁחֲרִית הוּא כוֹרֶה לוֹ שְׂאוּר לְכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם. אוֹתָהּ הָעִיסָּה שְׁנִייָא לֹא מֵאִיסּוּר וְהֵיתֵר הִיא מִתְחַמֶּצֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתנינן תמן. בריש פ' י''ב דפרה צלוחיתו של מי חטאת שפיה צר וכשטובל האזוב בה כדי להזות צריך לדחוק ולהוציאו טובל ומעלה כדרכו ומזה ממנה פעם ראשונה ושניה ולא חיישינן שמא מתוך דוחק הכלי נשארו מקצת מי חטאת שטבל בהן או בצידי הכלי או בפי הכלי ונמצא כשטובל עוד בפעם שניה להזות אין זו טבילה דהמים שהן על האזוב לא באו אלא מן צידי הכלי או מפיו קמ''ל דלא חיישינן להא ור' יהודה אומר הזייה הראשונה הוא שמזה ממנה אבל כשחוזר וטובל בה את האזוב כדי להזות בשניה אמרינן שמא במה שנשאר מהזייה הראשונה בצדי הכלי או בפיו הוא טובל ואינה טבילה והיינו דקאמר רבי יהודה ור''א שניהם אמרו דבר אחד דכמו דר' יהודה ס''ל שהראשון מוציא את האחרון וכלומר שהזייה בפעם אחרונה היא באה מטבילת הזייה הראשונה וכן הכא ר''א ס''ל דשמן שסך בראשון הוא מוציא את האחרון דכשסך באחרונה נגע בסיכה הראשונה שנשארת על הכלי וזהו כהאי דרבי יהודה דהתם ולפיכך ס''ל נמי דבדינא דמתני' הולכין אחר הראשון דכשנפלט הוא נפלט השני עמו שהוא בטל בהראשון:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן יַיִן נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר כָּל שֶׁהוּא. חִזְקִיָּה אָמַר כּוֹס שֶׁמְּזָגוֹ מִן הָאִיסּוּר וּמִן הַהֵיתֵר וְנָפַל אִיסּוּר בְּסוֹף אִיסּוּר הֵיתֵר בְּסוֹף הֵיתֵר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר אַחַר הָאַחֲרוֹן אֲנִי בָּא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה חוֹמֶר הוּא בְּיַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי אִם חוֹמֶר הוּא בְּיַיִן נֶסֶךְ אֲפִילוּ נָפַל הֵיתֵר בְּסוֹף יְהֵא אָסוּר. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כּוֹס שֶׁמְּזָגוֹ מֵאִיסּוּר וּמֵהֵיתֵר אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בוֹ בְנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְהוּא שֶׁנָּפַל הַהֵיתֵר בְּסוֹף. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר בַּתְּחִילָּה וְהֵיתֵר בַּסּוֹף לְהֵיתֵר בַּתְּחִילָּה וְאִיסּוּר בַּסּוֹף. אֲפִילוּ מַיִם וְיַיִן אֲפִילוּ נִמְזָג כָּל צוֹרְכוֹ מִן הַהֵיתֵר אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בוֹ בְנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הָדָא דְאַתְּ אָמַר וְכוּלָּהּ תִּינּוּיִין הֵיךְ עֲבִידָא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן צְלוֹחִית שֶׁלְיַיִן נֶסֶךְ שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ חָבִית שֶׁלְיַיִן וְחָֽזְרָה וְנָפְלָה לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁלְמַיִם אַתְּ 15a רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בוֹ בְנוֹתֵן טַעַם אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה טעמא דר''א וכו'. כדפרישית במתני':
גמ' תמן תנינן וכו'. בפ''ה דע''ז בהלכה י''א ושם תמצא כל הסוגיא זו עד סוף הלכה ובארתי שמה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי לִיעֶזֶר שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ צָר טוֹבֵל וּמַעֲלֶה כְדַרְכּוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר הֲזָיָה הָרִאשׁוֹנָה. כְּמָה דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר הָרִאשׁוֹן מוֹצִיא אֶת הָאַחֲרוֹן. כֵּן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אוּף הָכָא הָרִאשׁוֹן מוֹצִיא אֶת הָאַחֲרוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתנינן תמן. בריש פ' י''ב דפרה צלוחיתו של מי חטאת שפיה צר וכשטובל האזוב בה כדי להזות צריך לדחוק ולהוציאו טובל ומעלה כדרכו ומזה ממנה פעם ראשונה ושניה ולא חיישינן שמא מתוך דוחק הכלי נשארו מקצת מי חטאת שטבל בהן או בצידי הכלי או בפי הכלי ונמצא כשטובל עוד בפעם שניה להזות אין זו טבילה דהמים שהן על האזוב לא באו אלא מן צידי הכלי או מפיו קמ''ל דלא חיישינן להא ור' יהודה אומר הזייה הראשונה הוא שמזה ממנה אבל כשחוזר וטובל בה את האזוב כדי להזות בשניה אמרינן שמא במה שנשאר מהזייה הראשונה בצדי הכלי או בפיו הוא טובל ואינה טבילה והיינו דקאמר רבי יהודה ור''א שניהם אמרו דבר אחד דכמו דר' יהודה ס''ל שהראשון מוציא את האחרון וכלומר שהזייה בפעם אחרונה היא באה מטבילת הזייה הראשונה וכן הכא ר''א ס''ל דשמן שסך בראשון הוא מוציא את האחרון דכשסך באחרונה נגע בסיכה הראשונה שנשארת על הכלי וזהו כהאי דרבי יהודה דהתם ולפיכך ס''ל נמי דבדינא דמתני' הולכין אחר הראשון דכשנפלט הוא נפלט השני עמו שהוא בטל בהראשון:
הלכה: מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הָרִאשׁוֹן מוֹצִיא אֶת הָאַחֲרוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה טעמא דר''א וכו'. כדפרישית במתני':
גמ' תמן תנינן וכו'. בפ''ה דע''ז בהלכה י''א ושם תמצא כל הסוגיא זו עד סוף הלכה ובארתי שמה:
משנה: כֵּלִים שֶׁסָּכָן בְּשֶׁמֶן טָמֵא וְחָזַר וְסָכָן בְּשֶׁמֶן טָהוֹר. אוֹ שֶׁסָּכָן בְּשֶׁמֶן טָהוֹר וְחָזַר וְסָכָן בְּשֶׁמֶן טָמֵא. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַר הָרִאשׁוֹן אֲנִי בָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַחַר הָאַחֲרוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כלים שסכן בשמן טמא וכו' ר''א אומר אחר הראשון אני בא. ומפרש בגמרא טעמיה דר''א משום דקסבר הראשון מוציא את האחרון כלומר כשסך הכלי בשמן וחוזר וסך הראשון הוא שנפלט ויוצא לחוץ ומוציא גם האחרון עמו לפי שכשסך בפעם שנייה נבלע זה בהסיכה הראשונה והלכך כשהראשון הוא שמן טמא הוא שנפלט וסיכה שניה שהוא של שמן טהור נטמא מפני שנבלע בשמן הטמא ונפלטת עמו ומטמא את הנוגע כדין טומאת משקין ואם הראשון הוא הטהור נבלע סיכה שניה של שמן טמא בהראשון ונתבטל וחכמים ס''ל דאחר אחרון אני בא שאחרון אחרון הוא שנפלט והראשון הוא שנתבטל בו והולכין אחר האחרון אם הוא טמא או טהור ומתני' איירי בכלים שאינן מקבלין טומאה כגון כלי גללים וכלי אבנים ואדמה וכיוצא בהן אבל אם היו הכלים מקבלים טומאה א''כ כשסכן בשמן טמא נטמאו הכל וכשחוזר וסכן נטמא שמן הטהור מחמת הכלי לכ''ע:
אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יָסֵא הֵיךְ מַה דְתֵימַר תַּמָּן הֲלָכָה כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וָכָא הֲלָכָה כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ וּלְכָל דָּבָר.
וָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מָאן תַּנָּא חָמֵיצָן שֶׁל כּוּתִים רִבִּי לִיעֶזֶר. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חֲנִינָא עֵנְתָנַייָא נָהוֹר אָתִית אֲמַר אַתְּ וְרִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מָאן תַּנָּא חָמֵיצָן שֶׁלְכּוּתִים רִבִּי לִיעֶזֶר. וַאֲנָן לֵי נָן אָֽמְרִין כֵּן. אֶלָּא רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יָֽרְדוּ לְחָמֵיצָן שֶׁלְכּוּתִין כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה וּלְרִבִּי יָסָא וּלְרִבִּי אִימִּי וְאוֹרִין לֵיהּ כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. מַה כִיחִידָייָא מוֹרֵיי. לֹא מִשּׁוּם שֶׁיָּֽרְדוּ לְחָמֵיצָן שֶׁל כּוּתִין כְּרִבִּי לִיעֶזֶר.
רִבָּנָן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין אַחַת בְּשִׁיטַּת אָבִיו וְאַחַת בְּשִׁיטַּת חֲכָמִים. בְּשִׁיטַּת אָבִיו מִפְּנֵי נוֹתְנֵי טַעַַם לִפְגָם מוּתָּר. בְּשִׁיטַּת חֲכָמִים מִשּׁוּם שֵׁמוֹת מִצְטָֽרְפִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבנן דקסרין אמרין אחת וכו'. כלומר אף למאי דאמרי לעיל דקם בשיטת אביו היינו באחת הוא כשיטת אביו בנותן טעם לפגם אבל על כרחך דבאחת הוא כשיטת חכמים וס''ל דשני שמות מצטרפין דאם לא כן אמאי לא פליג ברישא:
רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיטַּת אָבִיו. מָהוּ בְּשִׁיטַּת אָבִיו. כְּמַה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים לִפְגָם מוּתָּר. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָם מוּתָּר. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי מָהוּ בְּשִׁיטַּת אָבִיו כְּמַה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כָּל הַסְּפִיחִין מוּתָּרִין. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כָּל הַסְּפִיחִין מוּתָּרִין. כְּלוּם אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא בִּסְפִיחֵי יָרָק דִּילְמָא בִסְפִיחֵי זְרָעִים. וְקָמַת הִיא סְפִיחֵי יָרָק הִיא סְפִיחֵי זְרָעִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקמת. כלומר וקמה מילתא והמסקנא אליבא דר''ש דהיא ספיחי ירק היא ספיחי זרעים דאין חילוק לדידיה דבתרווייהו ס''ל דלא גזרו עליהן משום ספיחין:
ר' אבא מרי. קאמר דהיינו בשיטת אביו דר''ש ס''ל לעיל בריש פ''ט דשביעית כל הספיחין מותרין כן ר''א בר''ש וכו' והכא בשאור של ספיחי שביעית מיירי ופריך כלום אמר ר''ש לעיל אלא בספיחי ירק דס''ל דלא גזרו חכמים עליהן משום ספיחין בשביעית דילמא בספיחי זרעים בתמיה והרי שאור בא מספיחי זרעים:
ואמר רבי יוחנן. גופיה לעיל דר' יהודה ור''א שניהן אמרו דבר אחד והשתא וכי אית לך למימר תמן בשסך מכאן ומצא בצד השני בתמיה. וכלומר וכי יש לך לומר דשם מיירי כגוונא דמתני' לפי הס''ד דידך דכאן בשנפלט מצד שכנגדו הוא דמיירי דוקא והתם נמי בשהטבילה של הזייה שניה הוא בצד הכלי של טבילת הזאה ראשונה בדווקא הא ודאי לא שהרי אפי' בספל קאמר ר' יוחנן דפליג ר' יהודה וחייש וא''כ ע''כ וכי לא בשסך מכאן ומצא מכאן הוא דמיירי התם וכלומר כעין גוונא דסיכה מכאן ומוצא מכאן שאפי' אם טבילת הזייה שנייה היא לא שכנגד טבילת הזאה ראשונה חייש ר' יהודה. וא''כ אוף הכא לר''א בשסך מכאן ומצא מכאן ג''כ ס''ל דהולכין אחר הראשון דלעולם תלינן דהראשון הוא שנפלט ואפי' שלא כנגד הסיכה ומפליט את האחרון עמו לפי שנבלע בו כדאמרן:
נשמעינה מן הדא. דאמר ר' יוחנן אליבא דרבי יהודה דלא סוף דבר בצלוחית פליג ר' יודה אלא אפי' בספל שהוא רחב ס''ל נמי לר' יהודה דחיישינן שמא בטבילה להזייה שנייה נגע במה שנשאר מטבילת הזייה הראשונה על צדדי הכלי והא דקתני התם צלוחית לאשמעינן רבותא אליבא דרבנן דאפי' בצלוחית שפיה צר לא חיישי:
סך מכאן ומצא מכאן מה אמר בה ר''א. אלא אם סך מצד הכלי הזה ומצא שנפלט מצדו השני ולא כנגדו בהא איכא לספוקי מה אמר בה ר''א דבכה''ג יש לומר שהראשון נבלע הוא בהכלי ולפיכך לא נפלט בהצד שכנגד הסיכה וכשחזר וסך באחרונה אפשר שזה לא נבלע בהראשון אלא שיצא ונפלט במקום האחר של הכלי ואחר מה הולכין לר''א בכה''ג:
עד כדון בשסך מכאן וכו'. כלומר דמצינן למימר דלא אמר ר''א אלא בשסך מצד הפנימי של הכלי ומצא שנפלט מצד החיצון שכנגדו או איפכא דבהא שייך לומר דמכיון דלדידיה הראשון הוא העיקר והוא שנפלט ומפליט להאחרון עמו הולכין אחריו:
רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי מַה בֵּין תְּרוּמָה אֶצֶל הַזָּרִים מַה בֵּין שְׁבִיעִית אֶצֶל הַכֹּהֲנִים. תְּרוּמָה אֶצֶל הַזָּרִים אֲסוּרָה שְׁבִיעִית אֶצֶל הַכֹּהֲנִים מוּתֶּרֶת. חָזַר וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן תִּיפְתָּר שֶׁנָּפַל שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה תְחִלָּה. לֹא בָאֲתָה שְׁבִיעִית אֶלָּא לִפְגּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזר ואמר ר' יוחנן. דלא קשיא דתפתר שנפל שאור של תרומה תחילה וחימצה ואח''כ נפל שאור של שביעית דלא באת עכשיו של שביעית אלא לפגום ור''א בר''ש בשיטת אביו קאי וכדמפרש ואזיל מהו בשיטת אביו וכו' כדקאמר לעיל בהל''ה דכל נותן טעם לפגם מותר:
רבי יוחנן בעי. עלה מה בין תרומה אצל הזרים ומה בין שביעית אצל הכהנים תרומה וכו' שביעית אצל הכהנים מותרת בתמיה ובשלמא ברישא דאין בכל אחד כדי לחמץ טעמיה דר''ש דסבירא ליה דשני שמות מהאיסורין אין מצטרפין לאסור אבל בסיפא קשיא וכי שביעית אינה אסורה לכהנים כמו לישראל והרי יש בשאור של שביעית לבדו כדי לחמץ:
הלכה: שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה וְשֶׁלְשְׁבִיעִית שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ הָעִיסָּה לֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְנִצְטָֽרְפוּ וְחִימִּיצוּ אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים. בְּזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וּבְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְנִצְטָֽרְפוּ וְחִמִּיצוּ אָסוּר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים. רִבִּי לָעְזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לַזָּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אליעזר בר' שמעון מתיר לזרים ולכהנים כצ''ל וכן הוא בתוספתא ושם גריס גם ברישא ר''א בר''ש וגי' דהכא נראית מרבנן דקסרין דלקמן :
גמ' שאור של תרומה ושל שביעית וכו'. תוספתא היא בפרק ח' דתרומות:
משנה: שְׂאוֹר שֶׁלְתְּרוּמָה וְשֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ עִיסָּה לֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בְזֶה כְדֵי לְחַמֵּץ וְנִצְטָֽרְפוּ וְחִימִּיצוּ אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מוּתָּר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים. תַּבְלִין שֶׁלְתְּרוּמָה וְשֶׁלְכִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ קְדֵירָה לֹא בְאֵלּוּ כְדֵי לְתַבֵּל וְלֹא בְאֵלּוּ כְדֵי לְתַבֵּל וְנִצְטָֽרְפוּ וְתִיבִּילוּ אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים וְלַכֹּהֲנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תבלין של תרומה וכו'. כלומר דכך פליגי נמי בתבלין וקמ''ל דבין בשאור שהוא שם אחד מב' איסורין ובין בתבלין שיש בהן הרבה שמות של תבלין פליגי ר''ש ורבנן והלכה כחכמים:
ר''ש מתיר לזרים ולכהנים. לטעמיה הוא דאזיל דס''ל שני שמות מהאיסור אין מצטרפין:
מתני' שאור של תרומה ושל כלאי הכרם וכו' אסור לזרים. משום דנתחמצה בצירוף אלו ששניהם אסורין להם אבל מותר לכהנים שהרי התרומה מותרת להם ובשל כלאי הכרם לבד לא היה כדי לחמץ:
עַד כְּדוֹן בְּשֶׁסָּךְ מִיכָּן וּמָצָא מִצַּד הַשֵּׁינִי. סָךְ מִיכָּן וּמָצָא מִיכָּן 15b מַה אָמַר בָּהּ רִבִּי לִיעֶזֶר. נִשְׁמְעִנָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא סוֹף דָּבָר צְלוֹחִית אֶלָּא אֲפִילוּ סֵפֶל. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי לִיעֶזֶר שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. אִית לָךְ מֵימַר תַּמָּן בְּשֶׁסָּךְ מִיכָּן וּמָצָא בְצַד הַשֵּׁינִי. לֹא בְּשֶׁסָּךְ מִיכָּן וּמָצָא מִיכָּן. אוּף הָכָא בְּשֶׁסָּךְ מִיכָּן וּמָצָא מִיכָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקמת. כלומר וקמה מילתא והמסקנא אליבא דר''ש דהיא ספיחי ירק היא ספיחי זרעים דאין חילוק לדידיה דבתרווייהו ס''ל דלא גזרו עליהן משום ספיחין:
ר' אבא מרי. קאמר דהיינו בשיטת אביו דר''ש ס''ל לעיל בריש פ''ט דשביעית כל הספיחין מותרין כן ר''א בר''ש וכו' והכא בשאור של ספיחי שביעית מיירי ופריך כלום אמר ר''ש לעיל אלא בספיחי ירק דס''ל דלא גזרו חכמים עליהן משום ספיחין בשביעית דילמא בספיחי זרעים בתמיה והרי שאור בא מספיחי זרעים:
ואמר רבי יוחנן. גופיה לעיל דר' יהודה ור''א שניהן אמרו דבר אחד והשתא וכי אית לך למימר תמן בשסך מכאן ומצא בצד השני בתמיה. וכלומר וכי יש לך לומר דשם מיירי כגוונא דמתני' לפי הס''ד דידך דכאן בשנפלט מצד שכנגדו הוא דמיירי דוקא והתם נמי בשהטבילה של הזייה שניה הוא בצד הכלי של טבילת הזאה ראשונה בדווקא הא ודאי לא שהרי אפי' בספל קאמר ר' יוחנן דפליג ר' יהודה וחייש וא''כ ע''כ וכי לא בשסך מכאן ומצא מכאן הוא דמיירי התם וכלומר כעין גוונא דסיכה מכאן ומוצא מכאן שאפי' אם טבילת הזייה שנייה היא לא שכנגד טבילת הזאה ראשונה חייש ר' יהודה. וא''כ אוף הכא לר''א בשסך מכאן ומצא מכאן ג''כ ס''ל דהולכין אחר הראשון דלעולם תלינן דהראשון הוא שנפלט ואפי' שלא כנגד הסיכה ומפליט את האחרון עמו לפי שנבלע בו כדאמרן:
נשמעינה מן הדא. דאמר ר' יוחנן אליבא דרבי יהודה דלא סוף דבר בצלוחית פליג ר' יודה אלא אפי' בספל שהוא רחב ס''ל נמי לר' יהודה דחיישינן שמא בטבילה להזייה שנייה נגע במה שנשאר מטבילת הזייה הראשונה על צדדי הכלי והא דקתני התם צלוחית לאשמעינן רבותא אליבא דרבנן דאפי' בצלוחית שפיה צר לא חיישי:
סך מכאן ומצא מכאן מה אמר בה ר''א. אלא אם סך מצד הכלי הזה ומצא שנפלט מצדו השני ולא כנגדו בהא איכא לספוקי מה אמר בה ר''א דבכה''ג יש לומר שהראשון נבלע הוא בהכלי ולפיכך לא נפלט בהצד שכנגד הסיכה וכשחזר וסך באחרונה אפשר שזה לא נבלע בהראשון אלא שיצא ונפלט במקום האחר של הכלי ואחר מה הולכין לר''א בכה''ג:
עד כדון בשסך מכאן וכו'. כלומר דמצינן למימר דלא אמר ר''א אלא בשסך מצד הפנימי של הכלי ומצא שנפלט מצד החיצון שכנגדו או איפכא דבהא שייך לומר דמכיון דלדידיה הראשון הוא העיקר והוא שנפלט ומפליט להאחרון עמו הולכין אחריו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source