א''ר יוסי בר' בון. דלא היא דל''פ כלל ובין למר ובין למר באחד מכ''ד משערינן אלא דמאן דמתני שיש בה. מיירי שנתערב בה בתלוש דשייכא לישנא שיש בה בזרע בית סאה יש בה רובע זרע ממין אחר ולמ''ד שנפל לתוכה מיירי במחובר כלומר שנפל לתוכה קודם שזרע ולא ידע והרי גדלו במחובר בבית סאה רובע ממין אחר וצריך למעט:

א''ר מנא. דהני תרתי נוסחי פליגי לדינא דמ''ד שיש בה משמע באותה סאה יש בה רובע ממין אחד ובין הכל הואי סאה וא''כ השיעור הוא אחד מעשרים וארבעה כ''ג רבעים ממין זה ורובע אחד ממין אחר ומ''ד שנפל לתוכה משמע שיש כאן סאה שלימה ונפל לתוכה רובע אחד ממין אחר והרי בין הכל כ''ה רבעים וא''כ משערינן באחד מכ''ה ממין אחר שצריך למעט:

גמ' אנן תנינן. במתני' שיש בה ואית תניי תני סאה שנפלה לתוכה רובע זרע ממין חחר:

כשם שאמרו להחמיר. דזרעונים דקין אוסרין בשיעור מועט כך אף להקל דזרעונים גסים שצריך לזרוע הרבה מהן בבית סאה אינן אוסרין בסאה חטים אלא באחד מכ''ד בנופל מהן לבית סאה כגון זרע פשתן שצריך שלש סאין מהן בבית סאה של חטין ולפיכך הפשתן בתבואה מצטרף אחד מכ''ד בנופל מהן לבית סאה שאם נתערב מהן שלשה רבעי קבין בסאה תבואה והוא אחד מכ''ד בנופל מהן לבית סאה אז הוא דאוסר וצריך למעט והכי אמרינן בגמ':

מתני' כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט. שנתערב רובע הקב זרע בתוך סאה של מין אחר שהוא אחד מכ''ד שהסאה ו' קבין אסור לזרוע המעורב הזה עד שימעט מזה השיעור והיינו או שימעט מן הרובע או שיוסיף על הסאה בכדי שלא יהא בה אחד מכ''ד ממין אחר:

ר' יוסי אומר יבור. את כל הרובע דמכיון שהתחיל למעט ולבור אם לא יסיר כלו מחזי כמקיים כלאים וכשהוא בתחלה פחות מרובע בסאה מודה ר' יוסי דשרי ואין הלכה כר' יוסי:

בין ממין אחד. בין שאותו הרובע הוא ממין אחד בין שהוא מכמה מינין צריך למעט:

לא אמרו אלא ממין אחד. דס''ל אין שני מינין מצטרפין לשיעור רובע:

כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע. איכא בין חכמים לת''ק כגון סאה של שעורים שנתערב בה רובע של שבולת שועל עם כוסמין דלת''ק צריך למעט ולחכמים אין צריך למעט לפי שהשבולת שועל אינו כלאים עם השעורים ואינו מצטרף עם הכוסמין לשיעור רובע לבית סאה והלכה כחכמים:

מתני' בד''א. הא דאמרן דרובע מין אחר לסאה ימעט דוקא תבואה במין תבואה או בקטנית וכן קטנית במין אחר קטנית או במין תבואה:

באמת אמרו זרעוני גינה שאינן נאכלין. שנתערבו בתבואה או בקטנית:

מצטרפין אחד מכ''ד בנופל לבית סאה. כלומר שמשערין כמה הוא מאותן זרעונין שנופל מהן למקום שזורעין סאה של חטים וכדפרישית לעיל דמפרש בגמרא כגון קב וחצי קב כלומר שיש מזרעוני גינה שבבית סאה זורעין מהן קב לפי שהן דקין וא''כ חלק א' מכ''ד לקב והוא כביצה אוסר וצריך למעט. ויש מהזרעונים שהן דקין ביותר ובחצי קב מהן זורעין להבית סאה וחלק אחד מכ''ד לחצי קב והוא כחצי ביצה אוסר וצריך למעט:

הבורר צרורות. דהתם תנינן המוכר פירות לחבירו ה''ז מקבל עליו רובע טינופת לבית סאה לפי שדרך הפירות בכך וצריך הלוקח לקבל עליו רובע פסולת לבית סאה וזה שבירר הצרורות והעפרורית מתוך כריו של חבירו חייב להעמיד לו חטים יפות תחתיהן כפי הערך שבירר הצרורות מפני שהפסיד והפחיתו במדה שהיה יכול למוכרה כך והלוקח היה צריך לקבל רובע לסאה ועכשיו אינו יכול להחזירן לתוך הכרי דהוי כמערב לכתחילה פסולת בחטים וכדמסיק ר' יוסי זאת אומרת שאסור לערב לכתחילה פסולת בחטים דאם אומר את שמותר לערב א''כ אמאי משלם לו חטים יפות תחתיהן יחזיר את הפסולת כמו שהיו בתחלה אלמא דאסור לערב במו''מ ומכ''ש כאן באיסור כלאים ואכתי לא משני הש''ס הקושיא עד לקמן ואיידי דאיירי בדינא דמקח וממכר מסיק להא דלקמיה ולבתר משני לקושיין:

ר' יעקב וכו'. הא דרבי יעקב איתמר בריש פרק המוכר פירות לחבירו ומייתי ליה הכא לראיה דאסור לערב לכתחילה ממין אחר אפי' במקח וממכר ומכ''ש לענין איסור:

אם לערב. וכן אם רוצה לערב לכתחילה מין אחר בזרע פשיטא דאסור לערב אפי' כל שהוא ומאי ימעט דקתני:

מה אנן קיימין. האי תערובות רובע דקתני היכי דמי אם במתכוין לזרוע אותה הסאה שיש בה ממין אחר אפי' חטה אחת אסור לזרוע עם מין אחר דאם יודע שיש כאן כלאים ונראה המין אחר היאך קתני ימעט דמשמע אם ממעט מותר לזורעה כמות שהיא כלאים:

הוינא צריר לון בסירקי או בסידקי. והוא חנות שמוכרין בו תבואה כלומר אני הייתי מחזיק אותן בחנות שלי למוכרן כך ומה דהוי זבונה חמי הוא זבן מה שהלוקח רואה הוא לוקח דרובע מיהת צריך הוא לקבל:

ר' מנא אומר אינו מנכה לו. וצריך הלוקח לשלם להמוכר דמי הרובע דהוא אמר לו להלוקח אילו יהבתון לי כלומר אילו הנחתו להרובע והיית מחזיר לי החטים עם אותו הרובע לא הייתי מפסיד כלום:

מהו שינכה לו דמי אותו הרובע. מי אמרינן דהואיל והתחיל לברר מברר הוא את הכל וא''צ לקבל כלום ומנכה לו דמי אותו הרובע כלומר שאין המוכר מחשב לו דמי הרובע לפי שצריך ליתן לו עכשיו הכל ברורות או דילמא מכיון שרובע צריך הוא לקבל לא היה לו לברור כ''א מה שהוא יותר מרובע וא''כ אינו מנכה לו דמי הרובע אלא המוכר מחשב לו וצריך הלוקח לשלם דמי אותו הרובע ופליגי בה ר' חיננא ור' מנא:

בירר רובע אחד ומחצה. כגון שהיה הטנופת יותר מרובע לסאה ומה שהוא יותר משיעור הזה אין הלוקח צריך לקבל והתחיל הלוקח לברור היותר ובירר גם להרובע:

מיליהון דרבנן אמרין. ממיליהון דרבנן דלעיל דאמרין הבורר צרורות וכו' ש''מ דאינו מנכה לו דמי אותו הרובע שהרי אחר שבירר המוכר מן הטנופת היה אסור לו להחזיר אותו לתוך הכרי כדלעיל וא''כ מה שבירר בירר ואינו מחשב ללוקח דמי אותו הרובע:

מכר לו חטין יפות. סתם ולא אמר לו ברורות דהדין הוא דלעולם צריך הלוקח לקבל עליו רובע טינופות בית סאה שכך הוא דרך המוכר אפילו אמר לו יפות ואם נמצאו אח''כ ברורות מן הטנופות מהו שינכה לו המוכר להלוקח דמי אותו הרובע כלומר שצריך שישלם לו דמי אותו הרובע יותר מכדי המקח שהרי היה צריך לקבל עליו רובע טנופת לסאה ועכשיו ברורות הן:

היך עבידה להיתר. היו שם כ''ב רבעים ומחצה של חטים וחצי רובע של שעורים דהוו עם של שעורים כ''ג רבעים והאי חצי רובע של שעורים ודאי אינו אוסר דאין כאן חלק א' מכ''ד של חטים אלא דכי חזר ונפל לתוכו פחות מרובע עדשים והן ג''כ כלאים עם החטים וא''כ אי אמרינן דשני מינין מצטרפין הן להיתר היה כאן ג''כ מותר מפני שחצי הרובע של שעורים שאינו אוסר החטים אם הוח מצטרף עם החטים הרי כאן כ''ג רבעים ואין העדשים אוסרין אותן לפי שהן פחות מרובע ואין כאן אחד מכ''ד לחלק האיסור אבל אם אין שני מינין מצטרפין להיתר א''כ הוי כמו שנפל פחות מרובע עדשים לכ''ב רבעים ומחצה של חטים והרי יש כאן לחלק האיסור יותר מא' מכ''ד של החטין ואוסר והכי מסיק הש''ס דאפי' כן כלומר אפי' בכה''ג שאין החצי רובע של שעורים אוסר להחטים אפ''ה אין מצטרף עם החטין להיתר לשנאמר דאין בעדשים לאסור אותן אלא הפחות מרובע עדשים אוסר:

כמה דר''ש אמר אין שני מינין מצטרפין לאסור כן הוא אמר הכא. כלומר היכא דלהיתר הוא כדמפרש ואזיל דג''כ אין מצטרפין:

חזר והוסיף. על מין הסאה עד שאין בשני מינין האלו רובה של סאה חזרה התבואה להתירה ואין מצטרפין הב' מינין לאוסרה:

עד רובה של סאה. אם היו כל כך שכשיצטרפו יהיו הרוב של סאה מודה ר''ש דמצטרפין הן וצריך למעט:

אלא מין אחד. הא שני מינין לא. ועד היכן ס''ל לר''ש דאין ב' מינין מצטרפין:

היך עביד'. לר' יוסי הוא דבעי דקאמרת מודה ר' יוסי שאם היה פחות מרובע משעה ראשונה שאינו נזקק לו לבור אותו והשתא היאך עבידא בכה''ג אם הי' שם רובע א' מב' מינין אי אמרינן דהולכין אחר כל מין ומין בפני עצמו וא''כ בורר מין א' מהן כדי שלא יצטרף לרובע עם מין הב' ודיו בכך מפני שמין השני הנשאר אין בו רובע והוי כמי שהיה פחות מרובע בתחילה או דילמא דמצטרפין הן השני מינין לרובע ומכיון שהתחיל לבור באחד מהן צריך לבור את כולו ולא איפשטא:

מ''ט דר' יוסי. משום דס''ל מכיון שהתחיל לבור ברובע צריך להשלים ולבור את כל הרובע:

ברם הכא את מרבה לבטל דבר שאינו אסור אלא מפני מראית העין. וזה מותר אפי' לכתחילה דהם אמרו והם אמרו:

לא כן א''ר יוחנן. ר' אבהו בשם ר' יוחנן. כלומר ואמרי לה דר' אבהו אמר הכי בשם ר' יוחנן והכי גריס לה לקמן בסוף פ''ה דתרומות דכל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור והיאך אמרינן הכא דלכתחילה ימעט האיסור ומשני תמן את מרבה לבטל איסור תורה ובהא הוא דקאמר ר' יוחנן דאסור לבטל האיסור לכתחילה:

או פוחת. מן אותו מין הרובע או מוסיף על מין הסאה בכדי שיתמעט הרובע מחלק אחד מכ''ד:

ימעט. דקתני במתני' ומפרש כיצד הוא ממעטו:

עד כאן חשו למראית העין. כלומר דמשני אין דודאי חששו בשיעור כזה מפני מראית העין דעדיין ניכר הוא בשיש בו אחד מכ''ד ממין אחר ומיחזו כלאים מכאן ואילך כשהוא פחות מאחד מכ''ד לא חששו למראית עין דשוב אינו ניכר כל כך:

ואחד מכ''ד לחצי קב טב הוא כלום. בתמיה וכי מה חשוב הוא חלק אחד מכ''ד לחצי קב שאינו אלא כחצי ביצה ולמה חששו בשיעור מועט כזה:

והא תנינן. ופריך הש''ס על האי שיעורא והא תנינן במתני' דלקמן באמת אמרו וכו' ותני עלה בברייתא כמה הוא השיעור שנופל מהן לבית סאה כגון קב וחצי קב כלומר יש מזרעוני הגנה שבמקום שזורעים בו סאה של חטים והוא חמשים אמה על חמשים וזהו הנקרא בית סאה כשזורעים בו זרעוני גנה אינו אלא קב לפי שהן דקין ובקב מהן יש בו כדי לזרוע מקום שזורעים בו סאה של חטים ויש מזרעוני גנה שהן יותר דקין ובחצי קב מהן יש בו כדי לזרוע בית סאה:

אלא בשנתערבו דרך מכנס. אקושיא דלעיל מהדר והואיל דאיירי בדיני מוכר הוה מפסיק לה בהני בעיי והשתא משני להקושיא דמה אנן קיימין דהא אסור לערב לכתתילה לזרוע כלאים אלא דהכא מיירי בשנתערבו לו דרך מכנס כשכינס את תבואתו מן השדה נתערבו מעצמן זה עם זה והלכך לא החמירו בו חכמים אלא עד אחד מכ''ד לסאה: