Vayedaber

Kilayim

Daf 43b

משנה: אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא טָווּי וְאָרִיג שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז דָּבָר שֶׁהוּא שׁוּעַ טָווּי וְנוּז. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר נָלוֹז וּמֵלִיז אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו. הַלְּבָדִין אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוּעִין. פִּיף שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹּזְרִין כְּאָרִיג. רִבִי יוֹסֵי אוֹמֵר מְשִׁיחוֹת שֶׁל אָרִיג אֲסוּרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלֵל עַד שֶׁהוּא קוֹשֵׁר. לֹא יִקְשׁוֹר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן לַחֲגוֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהָֽרְצוּעָה בְּאֶמְצַע. אוֹתוֹת הַגָּֽרְדִים וְאוֹתוֹת הַכּוֹבְסִין אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.

Traduction

On n’interdit l’usage d’étoffes hétérogènes que lorsqu’elles sont ficelées ou tissées (335)''Nidda; 61b.'', car il est dit (Dt 22, 22): tu ne te revêtiras pas de znt[ç, c’est-à-dire, en décomposant les syllabes de ce mot: ce qui est affiné, filé et retordu. R. Simon ben Eléazar donne aussi à ce dernier mot le sens retors, c’est-à-dire celui qui parcourt des voies tortueuses et cherche à détourner de lui son père qui est au cieux. Il est défendu de mêler du fil à de la ouate, parce qu’il y a de la laine cardée (336)Bien qu'il n'y ait pas de tissu.. Dans un vêtement de fil, il est défendu de faire un bord en laine parce qu’elle est rattachée au tissu. R. Yossé dit: il est défendu de se servir de liens en laine pourprée (sur des chemises de fil), parce qu’on les enfile avant de rattacher la chemise (337)Cet usage spécial du lien serait promis, s'il n'y avait au préalable un contact illégal. Maïmonide compare le terme hébreu à la racine arabe contorquere.. On ne doit pas non plus attacher une corde de laine à une de fil pour s’en faire une ceinture, y eût-il une courroie de cuir au milieu.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג. כלומר אם נתחבר הצמר עם הפשתן ע''י טוויה שטרפן וטווה מהן החיט או שארג בגד מן הטווי הזה או שארג חוט צמר עם חוט פשתן כל אלו הוו כלאים ולאפוקי אם חיברן בלא טויה ובלא אריגה כגון שקשר עצמו בחוט של צמר ע''ג בגדו שהוא של פשתן דכה''ג לא הוי כלאים מכיון שהצמר והפשתן אינן מחוברין יחד וכדקא''ר יוסי לקמן דדוקא אם הוא מולל ותוכפן יחד הוי כלאים הא לא''ה לא:

שנאמר לא תלבש שעטנז. ודרשינן נוטריקון דבר שהוא שוע כלומר אם טרפן להצמר ופשתן וחלק אותם והיינו שוע. איש חלק תרגומו גבר שעיע ובכה''ג הוי כלאים שהרי הן מחוברין ע''י השעיעה:

טווי. או שטוה מהן חוטין הוי חיבור:

ואריג. או שלקח חוטי צמר וחוטי פשתן וארגן זה עם זה. והא דלא קתני ברישא כ''א טווי ואריג ולא נקט שוע ה''ט דאלו הוה תני הכי הו''א למטעי דעד שיהו שלשתן יחד שוע וטווי ונוז והלכך חלקן ולא נקט ברישא אלא טווי ואריג והדר קאמר דבר שהוא שוע וכו'. ללמדנו דאו או דרשינן דכמו השוע לבד אסור כך הטווי והאריג והכי מפרש לה בגמ':

נלוז. ומליז. עקום הוא ומעקם הוא את דרכי אביו שבשמים עליו וזהו מל' ונלוזים במעגלותם:

הלבדין אסורין. אם טרף צמר ופשתן ושע אותן ועשה מהן לבדים אסור מפני שהוא שוע:

פיף של צמר בשל פשתן. אם לקח עבותות של צמר וגדלן בשל פשתן אסור מפני שהן חוזרין באריג כלומר שהן דומין לאריג שנקשרו חוטי צמר עם של פשתן:

משיחות של אריג. של צמר ובנוסחת המשניות כתיב של ארגמן והיינו הך צמר צבוע ארגמן:

אסורות. לחגור בהן על בגד של פשתן:

מפר שמולל עד שלא קושר. כלומר לפי שדרכן לחבר במלילה אלו החוטין והמשיחות עם הבגד של פשתן קודם שיקשר בהם מתניו כדי שלא יפלו הא אם אינו מולל מותר כדקאמר בגמ':

לא יקשר סרט של צמר. חגורה מגדיל של צמר לא יקשר עם של פשתן לחגור בה את מתניו אע''פ שהרצועה של עור באמצע וגדיל של צמר מראשה האחד וגדיל של פשתן בראשה השני אסור שהרי כשחוגר בה קושר הראשים של צמר ושל פשתן זה בזה:

מִנְעַל שֶׁל זֶרֶב. אִית אֲתָרִין דְּזָֽרְבִין 43b עִימֵּיהּ מִן גַּו כְּהָדָא דְרִבִּי זְעִירָא מְפַקֵּד לְרִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא וְיֹאמַר לְבַר רִאשׁוֹן דְּלָא יְחוּט לֵיהּ מְסָאנֵיהּ בְּכִיתָּן אֶלָּא בִרְצוּעָה. מוֹדֵי רִבִּי זְעִירָא בְּאָהֵן דְּאָסַר פֵיסְקֵי דַּעֲמַר עַל דְּכִיתָּן דְּהוּא שָׁרֵי. דְּהוּא שָׁנַץ גַּרְמֵיהּ דְּהִיא נַחְתָּא לָהּ.

Traduction

dans certaines localités on les garnit à l’intérieur avec de la laine (et cependant on ne craint pas qu’il y ait mélange de chanvre). Ainsi, R. Zeira recommandait à R. Aba bar Zebina de dire à l’ouvrier qu’il ne couse pas ses souliers avec du fil, mais avec des cordons de cuir (de crainte de mélange); cependant, il reconnaît que si l’on attache les morceaux de laine sur un vêtement de fil (comme une ceinture), c’est permis (et ne constitue pas le mélange dans l’étoffe), car la jonction n’a lieu qu’au moyen de cordons qui laissent retomber l’étoffe (sans la joindre comme une couture).

Pnei Moshe non traduit

מנעל של זרב. ומפרש דלגי' זרב מאי האי:

וקאמר אית אתרין דזרבין עימר מן גו. שמשימין צמר לפנים כדי לחמם הרגל כדפירישת במתני' להאי גירסא:

כהדא דר' זעירא מפקד לר' אבא. שיאמר לבר ראשון כך היה שם החייט שלא יתפור לו מנעליו בפשתן אלא ברצועה של עור וכלומר מדלא חשש אלא שלא לתפרו בפשתן ומשום הצמר שלפנים הא בלאו הכי אין במנעל כזה חשש כלאים שאין חוששין שמא פשתו מעורב עם הצמר:

מודי ר' זעירא. כלומר אע''ג דמחמיר שלא לתפור המנעל בפשתן מבחוץ מפני הצמר שיש בו מלפנים מודה הוא במי שקשר עצמו בפיסקי דעמר על בגד הפשתן שלו שהוא מותר משום דהוא שנץ גרמיה דהיא נחתא ליה כלומר כמו שהוא משנס וחוגר עצמו בשל צמר כך הוא יכול להורידו להחגור למטה מבלי שיצטרך להתיר קשר החגור וא''כ אין כאן חיבור צמר לפשתן ושאני גבי מנעל דחשש שמא יגעו חוטי התפירה של הפשתן בהצמר שמבפנים:

בָּעִין קוֹמֵי רִבִּי לָא. מַהוּ מֵיחוֹט מְסָאנֵיהּ דְּכִיתָּן. אֲמַר לוֹן בְּגִין דְּרִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר אָסוּר. מוֹדֶה רִבִּי אִילָּא בָּהֵן דְּיִלְבַּשׁ דַּרְדְּסִין דַּעֲמַר עַל גַּבֵּי דְּכִיתָּן דְּהוּא אָסוּר. דְּלָא שְׁלַח עִילֵּיָיא לָא שְׁלַח אַרְעֲיֵיא. אָבוֹי דְּרַב סַפְרָא שְׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא מַהוּ מִיתַּן פְּרִיטִין גַּו גּוּלְתָה וּמִקְטְרִינוֹן בְּחוּט דְּכִתָּן. מַהוּ מִיתַּן פְּרִיטִין גַּו סַדִּינֵיהּ וּמִקְטְרִינוֹן בְּחוּט דַּעֲמַר. אָמַר לֵיהּ חֲכַם רִבִּי לְרַב הוּנָא. דְּרַב הוּנָא אָמַר אָסוּר. רִבִּי אֲבִינָא אָמַר אָסוּר. שְׁמוּאֵל אָמַר מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַסָּא אָמַר מוּתָּר.

Traduction

On demanda en présence de R. Ila: quelle est la règle si l’on a cousu des souliers avec du fil? Selon R. Zeira, répondit-il, c’est interdit. R. Ila reconnaît que si l’on a revêtu ces caleçons de laine sur d’autres en fil, c’est interdit; parce que l’on ne peut pas retirer ceux de dessous sans enlever le dessus (ils sont donc comme joints). Le père de R. Safra demanda à R. Zeira: peut-on mettre de l’argent dans un vêtement (de laine) puis le ficeler avec du lin (hétérogène)? Ou peut-on à l’inverse, serrer l’argent dans une étoffe de fil et fermer avec une corde de laine? Remarque, O maître, lui répondit-il, l’avis de R. Houna (un homme de mérite), qui l’interdit. Selon R. Abina, c’est interdit, selon Samuel, c’est permis; et selon R. Jacob bar Aha au nom de R. Yassa, c’est permis.

Pnei Moshe non traduit

מהו מיחוט מסאניה דכיתן. ועל מנעל כגוונא דלעיל בעו מניה אם מותר לתפרו בפשתן מבחוץ ופשט להו לאיסור משום חומרא כדר' זעירא וכלומר דמדינא ליכא חששא הואיל והוא תופר בתוך העור מבחוץ והיינו דקאמר מודה ר' אילא במי שלובש דרדסין והן מנעלות הפינון של צמר ע''ג מנעלים של פשתן דאסור הוא מדינא:

דלא שלח עילייא לא שלח ארעייא. משום שכל זמן שאינו פושט מנעלים העליונים אינן יכול לפשוט התחתונים והוי כחיבור צמר לפשתן:

מהו מיתן פריטין גו גולתיה. בגלימא של צמר שלו ולקשור צרור המעות בחוט של פשתן וכן איפכא מהו ליתן הפרוטות בתוך סדינו של פשתן ולקשרן בחוט הצמר:

חכים רבי. אם רבי מכיר הוא לרב הונא דאדם גדול הוא ואמר אסור וכן ר' אבינא אוסר:

שמואל אמר מותר. דאין כאן חיבור שהקשר עשוי להתיר בכל שעה וכן ר' יעקב אמר מותר:

Kilayim

Daf 44a

משנה: הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת אֵינָהּ חִיבּוּר וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְהַשּׁוֹמְטָהּ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ בְּצַד אֶחָד חִיבּוּר וְיֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְהַשּׁוֹמְטָהּ בַּשַּׁבָּת חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁתְּשַׁלֵּשׁ. וְהַשַּׂק וְהַקּוּפָּה מִצְטָֽרְפִין לְכִלְאַיִם.

Traduction

On défend, sous le même rapport les signes distinctifs que les tisserands ou blanchisseurs cousent sur les étoffes. Une seule aiguillée ne constitue pas une couture et n’entraîne pas la défense de mélanges hétérogènes. Aussi, en la retirant la samedi (338)''(Shabat 54a); (Menahot 39a); (Yebamot 5a).'', on n’est pas coupable. Mais si l’on coud le point de façon que les deux bouts se trouvent du même côté, la couture est valable; elle entraîne les défenses légales au sujet du Kilayim et du Shabat. R. Juda dit. Cette couture n’est réelle que si l’on a fait au moins trois points. Un sac (en fil) et une hotte d’osier (339)Voir Mishna, Kelim 24, dernier. A comp. Cophinus. sont considérés comme points en cas de réunion d’éléments hétérogènes (et c’est interdit).

Pnei Moshe non traduit

מתני' אותות הגרדין ואותות הכובסין. שעושין סימנין על הבגד כדי שלא יתערבו ויתחלפו של אחד בשל חבירו ואם האותות של צמר בבגד של פשתן או איפכא אסורות משום כלאים אע''פ שזה אינו חשוב כלום:

התוכף תכיפה אחת. חיבר בגד צמר עם של פשתן בתחיבה אחת של חוט אין זה חיבור ולא הוי כלאים:

והשומטה בשבת. אם משך החוט הזה בשבת אפי' ע''מ לחזור ולתפור פטור ואין זה כקורע ע''מ לתפור:

עשה שני ראשיה בצד אחד שתחב המחט עם החוט וחזר והעביר החוט לאותו צד ונמצא ששני ראשי החוט הם מצד אחד הוי חבור לכלאים וכן אם תכף שתי תכיפות:

עד שישלש. שיכניס החוט ויוציא ויחזור ויכניס שלשה פעמים ואין הלכה כר' יהודה:

והשק והקופה מצטרפין לכלאים. אם חתיכת בגד צמר מחוברת לאחת מהן וחתיכת בגד פשתן מחוברת לשנייה וכרכן יחד בחיבור זה עם זה הוי כלאים ואע''פ שהן מחוברות לשני כלים לא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וה''ה אם מחוברין לשאר כלים דינן כמו שק וקופה:

הלכה: רִבִּי חֲנִינָה אָמַר עַד יְחוֹת כָּל סִיטְרָה. אָמַר רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי חֲנִינָא צֵא וּקְרָא. וְהָתַנִּינָן עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד. מֵעַתָּה עַד יְחוֹת וִיסוֹק. וְהָתַנֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. מֵעַתָּה עַד יְחוֹת וִיסוֹק וִיחוֹת אֶלָּא הָכֵין וְהָכֵין.

Traduction

R. Hanina ajoute la condition que la couture suive tout le long du vêtement (pour qu’elle ne s’annule pas). R. Yanaï lui fit dire d’annoncer publiquement que cet avis ne sert pas de règle (340)Comp. Babli, (Berakhot 30b) (l, p. 345).. Mais la Mishna ne dit-elle pas: ''si l’on coud le point de façon que les 2 bouts se trouvent du même côté, la couture entraîne les défense légales, etc.''; or, si l’on entend par là que la couture doit descendre tout le long de l’étoffe et remonter jusqu’à l’autre bout, comment se fait-il que R. Juda prescrive ''une couture triple''? Est-ce à dire qu’il faut faire une triple couture tout autour? Non certes, d’après R. Juda, il suffit d’une couture de 3 points, et d’après le préopinant, que les 2 bouts soient du même côté.

Pnei Moshe non traduit

גמ' עד יחות כל סיטרה. על התכיפה קאי עד שירד המחט עם החוט כל צד הבגד מעבר לעבר דבכה''ג הוא דמיקרי תכיפה:

א''ר ינאי. אמרו לר' חנינא צא וקרא משנתך בחוץ דלא היא דהתנינן עשה שני ראשיה לצד אחד אלמא דלא קפדינן אלא שיהו שני ראשי החוט מצד אחד ומעתה לדבריך עד יחות ויסוק בתמיה. שהיה צריך לירד החוט דרך כל צד הבגד ויחזור ויעלה כמו כן וזה לא הוזכר בדברי התנא אלא אפי' תחב המחט בתוך אמצע הבגד ולא העבירו לצד האחר אם חזר והעביר החוט לאותו צד שתחב הוו שני ראשיה בצד אחד והוי חיבור:

והתני. כלומר ועוד דמדברי ר' יהודה נמי קשיא לדברי ר' חנינא דלא קאמר אלא עד שישלש ומעתה לדבריך עד יחות בכל הבגד לעבר אחר ויסוק ויחזור ויחות ולזה ודאי לא הקפיד ר' יהודה דא''כ הול''ל בהדיא כן:

אלא הכין והכין. אלא ע''כ דליתא דלא בעינן אלא שיעשה כך וכך וכלומר שיתחוב אפי' באמצעית תוך צד הבגד ויחזור ויעביר החוט לאותו צד שיהו שני ראשיה בצד אחד:

הלכה: נִיתְנֵי שׁעז וְלָא נִיתְנֵי טָוִי. אִילּוּ תַנִּינָן שׁעז וְלָא תַנִּינָן טָוִי הֲוֵינָן אָֽמְרִין הָא טָווּי מוּתָּר. מַתְנִיתָא לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא טָווּי 44a וְאָרִיג. נִיתְנֵי שׁעט וְלָא נִיתְנֵי נוז. אִילּוּ תַנִּינָן שׁעט וְלָא תַנִּינָן נוז הֲוֵינָן אָֽמְרִין הָא לָנוֹז מוּתָּר. מַתְנִיתָא לֹא אָמַר כֵן. אֶלָּא פִּיף שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹזְרִין כְּאָרִיג. נִיתְנֵי טנז וְלָא נִיתְנֵי שע. אִילּוּ תַנִּינָן טנז וְלָא תַנִּינָן שע הֲוֵינָן אָֽמְרִין הָא שֹׁעַ מוּתָּר. מַתְנִיתָא לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא הַלְּבָדִין אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוּעִין.

Traduction

N’aurait-il pas suffi d’employer l’expression ''affiné'', sans ajouter: filé? Si on avait seulement employé la 1re expression, non la seconde, on aurait cru que l’étoffe filée est permise; or, ceci n’est pas, puisque la Mishna dit expressément: ''on interdit l’usage d’étoffes hétérogènes lorsqu’elles sont filées ou tissées''. Mais suffira-t-il de dire: ''affiné et filé'', sans ajouter: tordu? Si on avait employé les 2 premières expressions, et non cette dernière, on aurait cru que ce qui est tordu est permis; or, il n’en est pas ainsi, puisque la Mishna dit: ''il est défendu de faire un bord en laine à un vêtement de fil, parce qu’il s’attache au tissu''. Enfin, il ne suffit pas de parler d’étoffe filée et tordue sans dire aussi qu’elle est affinée; car, si l’on parlait seulement des premières, non de cette dernière, on aurait cru que celle-ci est permise; or, ce serait contraire aux termes de la Mishna, disant: ''il est défendu de mêler du fil à de la ouate, parce qu’il y a de la laine cardée''.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ניתני שעז ולא ניתני טני. כלומר דהש''ס מפרש לסידרא דמתני' דפתח בטווי ואריג וסיים בשוע טווי ונוז וטעמא מאי הלכך קאמר דודאי לא מצי למיתני ברישא לכל הנוטריקון שוע טווי ונוז דא''ה הו''א עד שיהו כל השלשתן יחד ולפיכך דילג בתחלה לאחת מהן להשמיענו דלא בעינן עד שיהו כל השלשתן אלא או או דרשינן להנוטריקון כדפרישי' במתני' וכדי שלא תקשה מ''ש דדילג לשוע ברישא הו''ל למיתני כסדר הנוטריקון ולדלג אחת ללמדנו זה להכי קאמר דה''ט כדמסיק ואזיל:

ניתני שעז. כלומר דאמאי לא נקט בראשו שוע ונוז לחוד ולדלוג טני כלומר טווי דזה נדרש מטני דשעטנז דהנ' נדרש לפניו ולאחריו בנוטריקון:

אילו תנינן שעז וכו'. כלומר אילו הוה תני כסדר הזה והיה דולג טווי הנדרש מטני הו''א דטווי מותר ומתני' לא אמרה כן אלא אין חסור וכו' וכלומר דבאמת לא קיי''ל כן דטווי יהא מותר דהא במתני' חשיב ברישא לטווי דאסור והשתא ממילא שמעינן כוונת התנא דפתח בטווי ואריג כדאמרן שהוא להשמיענו דאו או דרשינן והיינו דקאמר מתני' לא אמרה כן לומר שהוצרך לפתוח בתרתי ולסיים בתלתא ובתרתי דשעז נמי לא מצי למינקט הכי דא''כ הוי כסותר דבריו דברישא מדלג דרשא דאמצע נוטריקון והדר הוי תני גם לטווי ועוד דאי הוי תני שעז והיינו שוע ונוז א''כ דריש הנ' של שעטנז להז' בלבד ולא להט' שלפניו אבל השתא דריש טנז וזהו טווי ואריג והדר מפרש נמי לשוע ושלשתן לא הוי מצי למינקט ברישא כדלעיל:

ניתני שעט. השתא מסיים ג''כ לטעמא דלא נקט בענין אחר ברישא דאילו הוה תני שוע וטווי לפי דרשת הנוטריקון ה''א דאריג לחוד והיינו נוז מותר הוא ובאמת לא קיי''ל כן כדמסיים מתני' לא אמרה כן וכו' וכדפרישית להא במתני' דהיינו אריג:

ניתני טנז וכו'. השתא מסיק לכולא מילתא וכלומר דלא תימא דאי הכי ליתני גם בסיפא כן ולימא טווי ואריג דהיינו טנז וכמו דפתח ברישא וקאמר דהא נמי לא מצי למיתני כן דא''ה הו''א דשוע לחוד מותר ובאמת אינו כן דמתני' לא אמרה כן וכו' וזהו כדאמרן דהעיקר מה שבא התנא להשמיענו בדילוג דברישא לומר דאו או דרשינן:

מְשִׁיחוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן אֲסוּרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מוּתָּרוֹת. מָאן דְּאָמַר אֲסוּרוֹת כְּגוֹן אִילֵּין טַרְסַייָה דְּהוּא מַכְפַּת בֵּיהּ. מָאן דְּאָמַר מוּתָּרוֹת דְּהוּא שָׁנַץ גַּרְמֵיהּ וְהִיא נַחְתָּא לָהּ.

Traduction

Selon R. Yossé, il est défendu de se servir de liens en laine pourprée; selon d’autres, c’est permis. L’un le défend, parce qu’il lui semble que, par l’intervention du tisserand, ces diverses matières sont jointes; selon les autres, on suppose que la jonction se fait par des courroies, et en ce cas les fils divers retombent de côté (sans être joints).

Pnei Moshe non traduit

כגון אילין טרסייה. האורגים דרכן לקשר עצמן בחגורה:

דהוא מכפת ביה. כלומר שכופת ומחבר החגורה של צמר במלילה עם החלוק הפשתן שלו שיוכל למהר ולחגור עצמו:

מ''ד מותרות. הוא בגוונא דהוא שנץ גרמיה והיא נחתא ליה כלו' שאינו מחבר במלילה אלא משנס את מתניו באותה חגורה בלבד וכך הוא יכול להורידה מעליו למטה ובכה''ג לא הוי חיבור:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source